יום ראשון, 26 במרץ 2017

לא אקטואלי - 26.3.17

כללי המשחק
אגד, תבחרו: או שאתם מונופול או שאתם שובתים. לא שניהם.

העדפה אינה אפליה
השבוע נערך דיון חשוב בוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי בראשותו של חה"כ מיקי זוהר. הדיון נסב סביב הקשיים המוערמים בפני חיילים נוצרים משוחררים בבואם לממש זכאות להטבות בתחום הדיור. במסגרת הדיון הצגתי מחקר משווה שנערך במכון לאסטרטגיה ציונית, ממנו עולה כי מתן העדפות בתחום הדיור, ההשכלה והתעסוקה למי ששירתו בצבא, אינו מהווה אפליה ומהווה פרקטיקה מקובלת בדמוקרטיות מערביות רבות. מה שנכון לגבי כלל החיילים, מקבל משנה תוקף במקרה של חיילים משוחררים שבחרו לעשות את ההחלטה האמיצה ולהתנדב להתגייס לצבא. אנו תומכים במאמצי פורום גיוס העדה הנוצרית לסייע למי שבחרו להיות שותפים מלאים בחברה הישראלית.

פרט מעניין שלא ידעתם על ה-BDS: אם המקלדת נמצאת על מצב עברית, זה יוצא "נגד". מ.ש.ל.
מפלגת הקול הצף
כל דיבורי הבחירות הללו עושים לי חשק להקים את מפלגה משלי. יקראו לה 'חלאס עם השטויות' וכל מהותה תהיה להכניס לחדשות את המשפט: בתגובה נמסר ממפלגת 'חלאס עם השטויות' כי...

עבודת בית
הגיע הזמן לפתוח מתחם WeWork עבור יזמים רווקים. יש לי כבר מותג חדש בשבילו: IDo.

נמצא עורך?
עמדה ושאלה למה?
מדוע את מצביעה ימין ומקבלת שמאל? זה היה צריך להיות שם ספרו החדש והחשוב של ארז תדמור. כל מי שרוצה להבין כיצד הפוליטיקה עובדת באמת, צריכה לקרוא את הספר הזה. אלא שבספר חסר פרק אחד חשוב מאד, שחסרונו משתקף גם בשמו של הספר.
עניינית, אין שום סיבה בעולם ששם הספר ייכתב בלשון זכר. הבחירה לנקוט בלשון זכר מובהקת (אפשר היה ללכת על לשון רבים שהייתה מתפרשת באופן ניטרלי יותר) היא טעות טקטית שמדגימה שגיאה קלאסית שהימין הישראלי נוטה ליפול בה בשל חוסר מודעות ותשומת לב, ובעצם מהווה הסבר נוסף לכך שאנחנו מצביעים ימין ומקבלים שמאל. במקומו של ארז (והלוואי והיו לי את יכולות הכתיבה שלו), הייתי מוסיף פרק נוסף בספר. ובפרק הזה הייתי מסביר, כיצד האידאולוגיה של הימין הישראלי למעשה מנצחת:
מעטים הישראלים שחושבים שהקמתה של מדינה פלסטינית היא פתרון בר קיימא שיסייע במשהו לביטחון אזרחי ישראל ואפילו לפלסטינים עצמם. מעטים עוד יותר הישראלים שכופרים ברעיונות השוק החופשי. אפילו שמעון פרס, המנהיג הגדול של השמאל בעשורים האחרונים הודה בכך. למעשה, הימין מנצח בקלות בשיח הבטחוני ובשיח הכלכלי.
בחלק השני של אותו פרק, הייתי מסביר על האסטרטגיה שהשמאל פיתח בעקבות המציאות הזו: השמאל זיהה שבשני המגרשים הללו הוא נמצא בעמדת נחיתות, ולכן הוא מנסה בשיטתיות להעביר את השיח לשדות פופוליסטיים (אך חשובים!) אחרים: שיח של זכויות נשים הוא רק אחד מהם. ניתן להוסיף לכך גם תחומי שיח נוספים דוגמת דמוקרטיה, זכויות אדם ואיכות סביבה.
כל אחד מהנושאים הללו הוא חשוב בפני עצמו, אלא שלימין נוח לסמוך על עמדות הציבור סביב סוגיות בטחוניות וכלכליות, והוא למעשה מתנוון ושוכח לעסוק בתחומים האחרים. כך קורה שבימים בהם מדינת ישראל נהנית מיציבות בטחונית וכלכלית (בטח ביחס למה שקורה סביבנו), השמאל הישראלי עמל על הפניית השיח הציבורי לתחומים אחרים, שאינם בתחום אזורי הנוחות של הימין.
רק שהאמת היא שאין כל סיבה שהנושאים הללו לא יהיו באזורי הנוחות של הימין. אם בוחנים את הנושאים לעומק (וקצרה היריעה מלעשות זאת בפוסט זה), מדיניות הימין היא זו שמטיבה עם הציבור כולו בכל אחד מהתחומים הללו. אסתפק בדוגמא אחת פשוטה: האם למישהו מכם יש ספק שבמידה ותקום מדינה פלסטינית, מצב הדמוקרטיה, זכויות האדם, זכויות נשים ואיכות הסביבה, באותה מדינה לא יהיה גרוע עשרות מונים מאשר המצב הנוכחי (גם אם הוא לא אידיאלי) תחת השלטון הישראלי?
הספר של ארז הוא קריאת השכמה לימין הישראלי, ובעיקר למקבלי ההחלטות שנבחרו מטעמו, שמבזבזים את האשראי הציבורי שניתן להם בכדי להפוך את מדינת ישראל לטובה יותר. אם הימין הישראלי רוצה להבטיח את שלטונו בעתיד הקרוב, עליו להמשיך במדיניות בטחונית וכלכלית אחראית, אך עליו מוטלת גם האחריות להרחיב את תחומי פעילותו גם לאותם מגרשים בהם רק קבוצת השמאל עולה למגרש. כשהימין יתייצב באותם מגרשים "מפחידים", הוא יגלה שמדובר במגרשים ביתיים כל הדרך אל הניצחון. יאללה בית"ר!

עד כמה המעמד של פייסבוק נחלש בתקופה האחרונה יעיד הקמפיין הפטריוטי הלא ברור הזה באמצע החיים.


שעה אבודה
מה אתם עשיתם בשעה שהעברתם קדימה לרגל שעון הקיץ? אני לדוגמא, רצתי חצי מרתון.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה