יום שבת, 31 בדצמבר 2016

לא אקטואלי 31.12.16

חילוץ השגריר
אובמה, זה שתקעת סכין בגב של נתניהו ומדינת ישראל, זה לא פלא גדול. אבל לתקוע סכין בגב של השגריר שייצג אותך נאמנה בישראל, וקפץ פה על שלל רימונים שזרקת במשך החמש השנים וחצי השנים האחרונות, זה כבר מעשה נבלה של ממש. יצאת מה זה קטן.

על עור וחברבורות
לירמיהו, י"ג, כ"ג. התשובה היא לא.

הלך לאבודה
השר לשעבר אבי גבאי הכריז על הצטרפותו למפלגת העבודה. לא נראה לי מהלך משמעותי במיוחד בהתחשב באנונימיות של מפלגת העבודה.

חוק ספאם
ביום ראשון ייכנס לתוקף חוק השקיות, שקודם בין היתר על ידי שני שרים לאיכות סביבה, עמיר פרץ ואבי גבאי, שבמקרה או לא, מצאו עצמם במפלגת העבודה. חברתיים עאלק. הרשו לי להמר: תוך שנה החוק המטופש הזה יבוטל. זאב אלקין, השר לאיכות הסביבה, לטיפולך המסור אודה.

מאה ימים
אם בנימין נתניהו לא יזכה לכהן לצד דונלד טראמפ בגלל החקירה, זה יהיה צחוק מאד מרושע של הגורל. אבל אם הוא כן, כדאי לו להתכונן היטב.

ב-20.1 נתניהו צריך לראות עצמו כמי שמתחיל תקופת כהונה חדשה.
הפסקת אוכל
יש לי וידוי: אני נמצא יותר משבע שנים בירושלים, ועדיין לא יצא לי לאכול במסעדת אמא, המסעדה על פניה אני חולף פעם ביום. כשאביגיל בר-טימור, ירושלמית אסלית, שמעה על זה, היא נדהמה (בצדק!) והחליטה לטפל בעניין באופן בהול (בצדק עוד יותר). התוצאה לפניכם. לא מומלץ לקרוא על בטן ריקה.

הקרנה לא חגיגית
השבוע צפיתי בסרט חטאים וסוף כל סוף הבנתי איך מרגיש אשכנזי בישמח חתני.

מבולבלי לוב
בשם הוועד הגדול של מועצת עדת הלובים דארץ ישראל, באתי להזהיר את הציבור הקדוש מפני הבלבול המסוכן. ידע הציבור וייזהר.

סתם יום של חו"ל
רוצים לדעת מה באמת עשינו בסלוניקי? האזינו לתכנית הזו של אהוד בנאי, שהיה חלק מהקבוצה המיוחדת עמה זכיתי להעביר את סוף שבוע ארוך.

כשהפרסומת והמציאות נפגשות
תן לשים ת'ראש על דיונה, גרסת בקעת הירדן
חנוביגוד שמח!

יום שישי, 23 בדצמבר 2016

לא אקטואלי - 23.12.16

היידה ביבי
שמאל יקר, זה שוב אני. אתם צריכים לחשב מסלול מחדש. לאור המינויים האחרונים של טראמפ, נראה שנשיא ארצות הברית הולך לעקוף את נתניהו מצד ימין. מחפשים ראש ממשלה זהיר, שלא יעשה צעדים מרחיקי לכת, ושידע לעמוד מול ממשל אמריקאי הרפתקני? נראה לי שמצאתי לכם מועמד. לא סתם מועמד, כזה שיש לו ניסיון של עשור.

ב' זה ביזיון
כשידיעות אחרונות משווים פינוי מתנחלים למעבר דירה.
(רענן שקד, מבקר הטלוויזיה של ידיעות אחרונות, 2005)
המרגיע הלאומי
אני רוצה להרגיע ולהזכיר שרק חצי ממלחמות העולם החלו בשל התנקשות פוליטית.

מצב האומה
למי אני הכי אוהב לפרגן? למי שיודע לפרגן לאחרים. מחנה הימין מספיק גדול בשביל שני כתבי עת איכותיים. כיף לראות שגם החברים היקרים מהשילוח מבינים זאת. השבוע קיבלתי את הגיליון השני של כתב העת השילוח, בעריכתו של יואב שורק, כך שאני כבר יודע מה אני הולך לקרוא בסוף השבוע הקרוב. מעלעול ראשוני כבר הספקתי לשמוח על ההתכתבות ראשונית שנוצרה בין כתב העת החדש לכתב עת ותיק יותר, האומה, בעריכתו של יוסי אחימאיר. את הסקירה הזו כתב צור ארליך, ובגיליון המלא תוכלו למצוא סקירות נוספות מאת דביר שוורץ ויצחק מור על פרסומים חדשים וחשובים.

כשר לכולי עלמא
הפסקת אוכל
כשיעל הציעה לי לבדוק את אפליקציית סיורי הטעימות החדשה אני מודה שהייתי קצת סקפטי, אבל הסכמתי לזרום. אז לקחתי איתי את יוסי סעידוב ושריינו לנו שעתיים וחצי לסיור על קו התפר הירושלמי. את המסקנות המלאות (וגם תמונות!) על 6 המקומות בהן ביקרנו, תוכלו למצוא בפוסט המלא שכתב יוסי, אבל לטובת תרבות האמ;לק שאופפת אותנו, הנה השורה התחתונה: מדובר בחוויה נהדרת ומשתלמת גם לירושלמים שכבר ראו דבר או שניים בחייהם. ועוד שורה תחתונה: תקדישו לסיור חצי יום. יותר מתאים ויותר כיף.

שאלה פעוטה
למה בעצם הן נקראות ערי שינה אם הן מלאות בהורים צעירים טרוטי עיניים?​

תפילת עוברי דרכים
אפשר, אך לא יפה, להתפלל להפסיק שירד הגשם. ואפשר להיות אדם יותר מתחשב, שלא לומר אלטרואיסט, ולטוס למקום בלי גשם.

מים עכורים
הסיבה שכששותים אוזו מוסיפים קרח היא כדי שהמשקה יקבל גוון אפרפר. אחרת זה יכול להיות מאד לא נעים לשתות מהכוס ולא לזכור שזה לא מים. (אם כי זה לא גרוע כמו לשתות מהכוס ולא לזכור שזה ספרייט)

לא זוכר מה עשיתי אתמול בערב, אבל כשקמתי בבוקר מצאתי את זה
עד 120
הגיע הזמן למילה חדשה בעברית: גילחול. הגיל בו מספר המדינות בהן ביקרת השתווה למספר שנות חייך.
לדוגמא: בזכות הביקור שלי ביוון זכיתי לקבל גילחול. 37, תודה ששאלתם.

אתה מנקה במיוחד את הצימר כדי להכין אותו לביקור של אורחת, וזו התודה שאתה מקבל.​
נס חנוכה
לא רוצה להלחיץ אף אחד, אבל אוטוטו נר שמיני של חנוכה ועוד לא קיבלתי הזמנה לאף חתונה. מה קורה?

יום שני, 12 בדצמבר 2016

לא אקטואלי 12.12.16

אמנות מגייסת
אמן בתקופת המקרא: חכם לב.
אמן במאה ה-21: חכם תשומת לב.
(נכון גם לגבי פוליטיקאים)

טיימינג דיפלומטי
אין כמו לשבת לקפה עם דיפלומטית ממדינה שיודעת מהו צבא. במיוחד ברגע שאיזה חבר אלוף במיל. קולט אותך מרחוק ויורד מהאופניים לומר שלום.

פסלי זהב של ביבי. כבר אלפיים שנה.
תנו קרדיט
הלוואי שיום אחד כל תחנות הרדיו יזכירו לפני / אחרי השמעת כל שיר גם את שמות המשוררים והמלחינים, ולא רק את המבצעים. תחנת הרדיו הראשונה שתעשה זאת, אני שלה.

הכותרת הנכונה: ראיתם את התמונה שצירפנו לכתבה?
סוף טוב הכל טוב?
מכירים את זה שבכל סרט אקשן יש את הסוף הטוב הזה שמתבסס על כוחו הפיזי של הגיבור? זו רק אחת הסיבות שאני לא אוהב סרטי אקשן. על סרטי דיסני לעומת זאת, אני מת. וגם את מואנה חיבבתי. גם אם יש כמה חורים בעלילה. או כמות מוגזמת של שירים בטיימינג שלא בדיוק מתאים לעלילה. אבל את הסוף הטוב בגרסתו הנשית והאנטי מלחמתית (דיסני עשו את החיבור הזה - לא אני!) פחות חיבבתי. ללמדך שהסוף הטוב בעלילה לא תמיד בא טוב בעין של הצופה.

מצאנו ביבי מלפני 3,000 שנה. ואז הוא ביקש תמונה.
הפסקת אוכל
חשיפה: הבל ווד בר הוא בר הבית שלי. בגלל מבחר הקוקטיילים. בגלל פאי הרועים. בגלל המיקום. בגלל הפינתיות האינטימית. בגלל הכיסא הקבוע שלי. בגלל שגם רינה ממליצה. דיר באלאק אני רואה אתכם שם.

מילה זו מילה

סוף כל סוף נמצאה מילה עברית למקרתיזם: דרוקריזם.

פייר? סחתיין!
דוקו-סלפי
תמיד חשבתי שצריך לעשות עליי סרט דוקומנטרי. עכשיו גם פייסבוק חושב.

פסל של ביבי ואימו הוצב כעת בעיר הבירה
פשרה
פסל הזהב של נתניהו יוסר מרחבת העירייה ויוצב למכירה באתר יד2.

יום ראשון, 4 בדצמבר 2016

לא אקטואלי 4.12.16

ושמחת בחגם
ביום רביעי האחרון התאחדו שני תאריכים מיוחדים: כ"ט בחשוון, הוא חג הסיגד ו-30 בנובמבר שנקבע כיום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן. למרות מוצאי החצי איראני וחצי טריפולטאי, אני מזדהה הרבה יותר עם חג הסיגד, שמבטא את הכיסופים לארץ ישראל של יהודי אתיופיה. מדוע? כי כשסביי וסבותיי האהובים והיקרים זכרונם לברכה בחרו לעלות לארץ (עם הוריי כילדים קטנים), הם עשו זאת מתוך כיסופים לארץ ישראל, ולא כי הם גורשו מארץ הולדתם (הם לא) ולא כי היה להם רע (לא היה להם רע). חג שמח לכולם!

אבו ביבי
אני רק שאלה: איך זה שמי שנחפזים להתייאש מכהונתו הארוכה מדי של נתניהו (תוצאה של 3 מערכות בחירות, יש להזכיר) משליכים את יהבם על אבו מאזן למרות כהונתו הבלתי נגמרת (ללא בחירות מאז 2005, אגב)?
פחות או יותר
בין המתלוננות לבוכריס, אני מאמין למתלוננות. יכול להיות גם שהסדר הטיעון עושה חסד עם בוכריס (וגם יכול להיות שלא). ועדיין, הסדר טיעון שכולל הודאה פומבית במיוחס בכתב האישום + הורדה בדרגה + פרישה מצה"ל עבור מי שהחליט להקדיש את חייו לשירות המדינה, זהו עונש לא קל. הרבה יותר מהשעתיים ביציאה של חבריי המשעשעים #יותר_מבוכריס

אי דעה
אירופה מוכנה להקשיב. עכשיו רק צריך להחליט מה מספרים לה. אפשר להתחיל עם זה שהנרטיב הפלסטיני הוא לא יותר מאשר הנגטיב של הסיפור הציוני.

תורת הקבוצות
אפשר לחלק את החברה הישראלית לשתי קבוצות: אלו שיודעים מראש שהערבים הם אלה שעומדים מאחורי הצתת היערות, ואלו שיודעים מראש שהגברים הם הצד האשם בכל תלונה על הטרדה מינית.

עד עכשיו הייתי נגד הצעת החוק המדוברת. עד שהגיע ברק ונתן סיבה מצוינת לתמוך בה.
לא רק נוסטלגיה
השבוע לפני 69 שנים החליט האו"ם על סיום המנדט הבריטי, תכנית החלוקה והקמתן של שתי מדינות חדשות: מדינה יהודית ומדינה ערבית. ליום זה חשיבות היסטורית רבה כאבן דרך משמעותית בדרך להקמתה של מדינת ישראל, אך יש בו גם היבטים עכשוויים. אני רוצה להתמקד באחד מהם.
בשיחותיי עם דיפלומטים ושאר מתעניינים בסוגיית הסכסוך, אני אוהב להתחיל דווקא במועד זה, מסיבה שנראית פרוזאית, אך היא מהותית: ההחלטה של האו"ם הייתה להקים מדינה ערבית. לא מדינה פלסטינית.
יתרה מכך, האו"ם ראה בתכנית החלוקה כמתווה לפתרון אפשרי ליישוב הסכסוך היהודי-ערבי. אף אחד לא דיבר אז על סכסוך ישראלי-פלסטיני. כשבן גוריון הכריז על הקמת המדינה, חצי שנה לאחר מכן, היו אלה כוחות של שבע צבאות מדינות ערב שפלשו לישראל כדי להשמיד את המדינה היהודית.

כדי להבין את מהות הסכסוך, חייבים להבין כיצד הפכו ערביי ארץ ישראל לפלסטינים.

כדי לעשות סיפור ארוך קצר (בתקווה שהתרגום עושה היגיון), אתמקד באירוע היסטורי שלכאורה לא קשור כלל: נפילת ברית המועצות. עם קריסת הגוש הסובייטי, הבינו מדינות ערב שהן הימרו על הצד הלא נכון בקרב בין המעצמות. החרם הערבי הפך ללא אפקטיבי ולא משתלם עבור העולם הערבי. גם ההסתגרות של מדינות ערב והימנעות מקשרים כלכליים וביטחוניים עם מדינות המערב בסופו של דבר פוגעות רק בהן. מלחמת המפרץ, בה ארצות הברית סייעה לכוויית, היוותה את הסולם של העולם הערבי לרדת מעץ החרם.
אלא שחוסר הרצון של העולם הערבי להכיר בריבונות היהודית בארץ ישראל נותר בעינו. מה עושים? מציבים את הפלסטינים לבדם בחזית המאבק היהודי-ערבי, בזמן שהעולם הערבי מנרמל את קשריו הכלכליים והצבאיים עם העולם המערבי. במקרה לא מקרה, הדרישות הטריטוריאליות של אותו עם פלסטיני הן ממדינת ישראל בלבד. הן מעולם לא היו כלפי ירדן או מצרים שהיו כובשות ביהודה שומרון ועזה במשך 19 שנה. הן מעולם לא היו על הגולן אותו רואה העולם הערבי כחלק מסוריה (בקרוב זכרונה לברכה).
יתרה מזאת, לעולם הערבי היה הרבה יותר קל להצדיק כלפי העולם המערבי את שאיפותיו הלאומיות של העם הפלסטיני מאשר את רצונם של הערבים במדינה ערבית נוספת, 22 במספר, על חשבון המדינה היהודית היחידה.
מהלך כזה גם הופך את יחסי הכוחות: מדינת ישראל, שגילמה את תפקיד דוד במאבקה נגד שלל מדינות ערב, הוכנסה לנעלי גוליית אל מול הפלסטינים החלשים. מציאות שמקשה על ישראל במזרח תיכון בו פועל "חוק הגונג'ל ההפוך" לאורן של תפיסות אירופאיות-נוצריות: אל תהיה צודק, תהיה חלש.
וזה השלב בו אני חוזר לשיחותיי עם דיפלומטים אירופאים, ומזכיר להם, שאפילו אליבא דאומות המאוחדות, העם הפלסטיני הוא יציר כפיים שכל מטרתו להתנגד למפעל הציוני. ולכן, כל בר דעת אמור להבין שהנרטיב הפלסטיני אינו אלא נגטיב שנועד לשלול את רעיון המדינה היהודית.

ב-1947, העולם המערבי התייצב בצד הנכון. אין סיבה שב-2016 הוא לא יעשה זאת שוב.

לקח לי רק 7 שנים בירושלים כדי לגלות שבית הכנסת שלי שוכן במרחק 7 דקות מהבית.