יום שני, 28 בנובמבר 2016

לא אקטואלי 28.11.16

מז"ל טוב
פידל קסטרו מת.

ציפי לבני, מאחורייך!
אירועי השריפה בחיפה גרמו לי להתרשם מאד לטובה מראש העיר יונה יהב, עד כדי כך שחשבתי שאולי מהמשבר הזה יצמח המנהיג הבא של השמאל הישראלי. הלכתי קצת לקרוא על אודותיו וגיליתי שהאיש היה חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה, נבחר לראשות עיריית חיפה מטעם שינוי והירוקים, הספיק להיות ברשימת קדימה לכנסת, ובבחירות האחרונות היה ראש מטה הבחירות של מפלגת כולנו באזור הצפון.
עכשיו זה נשמע לי בול מתאים.
זה לא יכול להיות מבצע נגד מציתי האש אם אין לו שם, אז קחו: רוח מין הון.
מיתת בית דין
השבוע לפני 50 שנים, כ"ו בחשוון תשכ"ז (9 לנובמבר 1966 לא למניינם ולא למנייננו), בוטל הממשל הצבאי על ערביי ישראל. נראה שכמה מערביי ישראל מצאו דרך ממש לא לעניין לחגוג את האירוע. כדי שלא נצטרך לחזור לימי הממשל הצבאי, אך באווירת רטרו זו, אני מציע ללכת אחורה 2,000 שנה ולהטיל על המציתים עונש שרפה. רעיונות מקוריים נוספים לענישת המציתים יתקבלו בברכה.

פשוט שריונר
רק לדמיין את הוויכוחים בתוך הטנק על המזגן.

שווים בפני החוק
דין אחד ליהודי עמונה ודין אחר לערביי אום אל חיראן.
זה גם נחשב אפרטהייד?
הפסקת אוכל
שרית כהן היא בחורה לא גנרית עם שם גנרי. שרית היא מנהלת השיווק של הארנה ובין יתר עיסוקיה כעלמה בעלת טוב טעם, היא אוהבת לבשל ולצלם את מה שיוצא. היה זה מתבקש לנצל את כישוריה הקולינריים / שיווקיים / צילומיים לטובת ביקור במסעדת לחם בשר שבמתחם התחנה.

16 שנים מלאו
ביום שלישי ציינו את יום השנה ה-16 למותו של בן דודי היקר לירון, בהתהפכות נדירה של טנק. מי שראה את הכמות הגדולה של בני המשפחה והחברים שהגיעו לאזכרה, לא היה מנחש שעברו כבר 16 שנים. 16 שנים ולילה אחד מאוחר יותר, ושוב אותה טרגדיה ארורה: עוד חייל שנהרג, בעוד התהפכות של טנק, שוב תאונת אימונים, שוב ברמת הגולן. שוב איבדנו עלם חמודות בן 20. עוד משפחה שלעולם לא תצליח לחזור להיות אותו דבר. והזמן יעבור ולא יעבור. והפצעים יגלידו לא יגלידו. והלב עדיין כואב.

התייעלות פוליטית
מבין כל סגני השרים, המיותר והבזבזני ביותר הוא נשיא המדינה.

ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו
למי שמצטרף אלינו רק עכשיו, ​כך נראה השבוע האחרון בפייסבוק:
1. היהודים נחסמים.
2. היהודים גולים לטוויטר.
3. היהודים חוגגים במסעדה החדשה של אורי מלמד.
​​נשמע כמו התחלה של חג יהודי חדש.

​מציין יחד עם חבריי בארצות הברית את חג ההודיה במסגרתו האמריקאים מודים על מזלם הטוב שילידי היבשת היו אינדיאנים ולא ערבים.​

יום שלישי, 22 בנובמבר 2016

לא אקטואלי 22.11.16

כשמגדל השן והר הבית נפגשו
שלושה ניסים נעשו ביהודה גליק: החלמתו מניסיון ההתנקשות, כניסתו לכנסת מהמקום ה-33 ברשימת הליכוד, והצלחתו להביא את בשורת הר בית ה' לציבורים חדשים בעם ישראל. כמו שמעידות הכתוביות מהראיון שקיים עם צמד היפסטריות תל אביביות, הנס השלישי עדיין לא הושלם...

חיבוק דוביבי
כרוניקה של יחסי לנתניהו: תומך. מתפרסם תחקיר נגדו החושף שערורייה חדשה. מתחיל לחשוב שאולי כדאי להחליף את נתניהו. שום דבר לא יוצא מהתחקיר. אני תומך יותר בנתניהו.
ויודעים מה? יש לי תחושה שאני לא לבד בימין שחש כך.
לתשומת ליבם של של כל מי שמנפיצים ברווזים עיתונאיים בתקווה שזה הדבר שיפיל את נתניהו ובסוף רק מחזקים אותו.

חנינת ביניים
כך בדיוק מטפלים בהפרה של הוראות הפתיחה באש: תחקיר משמעתי, בלי קמפיין פוליטי נגד החייל, ללא פרסום שמו ועם ענישה מידתית בהתאם לצורך.
המקרה הזה דומה למקרה של אלאור אזריה יותר ממה שנראה. ואגב: אני עדיין לא יודע אם אזריה אשם או לא, אבל העונש שלו הוא כבר קיבל. עכשיו הגיעה השעה לחון אותו.

שתו מים קרים
בנות מרצ: הרב אמר שנשים הן סנטימנטליות.
השופטת מרים נאור: אני אראה לו מה זה סנטימנטליות. אה!!!! סנטימנטליות! למי קראת סנטימנטליות??????????????
(ובינתיים בפינה יושבת שרת המשפטים הלא סנטימנטלית ומחככת ידיים בהנאה)

הפסקת אוכל
בימים שלישי עד שבת ייערך לראשונה בירושלים פסטיבל מסעדות פתוחות (קישור בתגובה הראשונה). לטובת העניין הוספתי לבלוג מאכלי י-ם תווית זמנית בה תוכלו למצוא את המסעדות המשתתפות בפסטיבל וכבר נסקרו בבלוג. שלא תגידו שלא דואגים לכם פה.
איך מכל השמות בעולם, קיבלתי את השם יריב?
שתי אצבעות מצד"ל
נכון שהסרט 'הלהקה האחרונה בלבנון' הוא מצחיק ומטופש (במובן הטוב של המילה), אבל הוא לא מטופש כמו הדרך בה נעשתה היציאה מלבנון. לראייה: יוצרי הסרט לא שכחו את לוחמי צד"ל. אה כן, לכו לראות.

הרבה קדנציות, מעט שנים
מברוק לבנימין נתניהו על הפיכתו היום לראש הממשלה שמכהן ברציפות הכי הרבה זמן. יש כמה שמאלנים (וגם ימנים) שזה משגע אותם, שאותו ראש ממשלה (ובטח אם קוראים לו ביבי) מכהן ברציפות כבר יותר משבע שנים, אבל אותי מטריד עניין אחר: מאז קום המדינה לא היה אף לא ראש ממשלה אחד שכיהן ברציפות 8 שנים - 2 קדנציות מלאות.
הנתון הזה זועק עוד יותר כאשר משווים אותנו לארצות הברית, בה השיטה הנשיאותית מעניקה סמכויות גדולות הרבה יותר לראש המדינה, מציאות שהביאה לכן להגבלת כהונה של שתי קדנציות שנמשכות תמיד 8 שנים (בתנאי כמובן שהנשיא נבחר שוב לאחר 4 שנים). לעומת זאת בישראל השיטה הפרלמנטרית מגבילה את כוחו של ראש הממשלה הרבה יותר. כנגזרת מכך, ראש הממשלה יכול לקדם פחות נושאים באותה תקופת זמן, וקציבת כהונה כמעט אינה רלוונטית.
איני בא לומר שמה שמתאים לארצות הברית מתאים לישראל. ברור שהשיטה הפרלמנטרית מתאימה לישראל יותר מאשר השיטה הנשיאותית. עם זאת המציאות הקיימת גורמת לחוסר יציבות וקשיי משילות כמעט לכל ראש ממשלה שעבר פה. ראש ממשלה שכן רוצה לשרוד בראש הפירמידה לאורך זמן, נאלץ לעסוק במלחמות פוליטיות בלתי נגמרות וללכלך את ידיו באופן כזה שאף אחד מאזרחי המדינה לא אוהב לראות אצל ראש הממשלה. כמובן שכל זה בא על חשבון עיסוקו של ראש הממשלה בקידום נושאים מהותיים יותר, אבל זו השיטה ואלה התמריצים שהיא מביאה איתה.
רוצים שראש הממשלה יהיה יותר מנהיג ופחות פוליטיקאי? רוצים ממשלה שעוסקת יותר בקידום מדיניות ופחות במאבקי הישרדות? רוצים לדבר על הגבלת כהונה לראש ממשלה? אז קחו בחשבון שלשם כך יידרשו כמה שינויים. לדוגמא זו, שבמבט ראשון יכול להיות שלא כולם יאהבו. רק אומר.

לא אשמתי

יום שלישי, 15 בנובמבר 2016

לא אקטואלי - 15.11.16

אנטי ביבי
חברים שמאלנים, תנו לי לגלות לכם משהו: נראה שמשום מה אתם וכמה חברים סימנתם את נתניהו כיתרון הגדול של הימין על פני השמאל. כאילו אם מחר תצליחו להפיל אותו, מחר השמאל יכבוש את השלטון בהליכה. אז יש לי משהו לספר לכם: עם כל הערכתי הרבה למדיניות שמוביל נתניהו בתחומים השונים, מבחינה אלקטורלית גרידא, נתניהו הוא יותר נטל מאשר נכס. אני מעריך שעם מנהיג אחר בראש הליכוד (לא פייגלין, לא התכוונתי אליך), יתכן והיינו רואים ליכוד הרבה יותר גדול מאשר 30 מנדטים (מספר שנחשב משום מה להישג אישי של נתניהו), ולא ארבע מפלגות המונות 54 מנדטים שבראשן עומדים אנשי ליכוד מובהקים (זוכרים מאיפה ליברמן, כחלון ובנט הגיעו, נכון? ובקרוב אולי נחזה גם בבוגי מקים מפלגה חמישית). בקיצור, שמאלנים יקרים, אם אתם רוצה להגיע לשלטון, פשוט תגדלו מנהיג. אגב, גם אנחנו בימין נשמח לפייט. זה יעשה לנו רק טוב. אנחנו בעד תחרות.

דיבת הארץ
3,000 שנה ועדיין טרנד. יש מצב שזה הטרנד הארוך בהיסטוריה האנושית? (וכאילו זה לא מספיק טוב, עיתון הארץ מפיח עוד ענן רעיל של שנאה ובאותה נשימה מפרסם מאמר מערכת עם וואחד דבשת)

בחירה חופשית
​רק שאני אבין: כל אלה שטענו שהידידות בין ישראל לארצות הברית חיונית להמשך קיומה של מדינת ישראל ולכן קראו שלא לבחור בנתניהו בגלל יחסיו העכורים עם אובמה, יקראו בבחירות הבאות להצביע לנתניהו לאור יחסיו הטובים עם טראמפ?​

מפגינים נגד תוצאות הבחירות וקוראים לעצמם דמוקרטים. דמוקרטים פח.

שמעון פרס, מאחוריך.
מחשבה א': זה השלב שטראמפ מסמס להילארי: ערה? או שמוקדם מדי?
מחשבה ב': יום שלישי, פעמיים כי רע. מאחל לעם האמריקאי שהבחירות הבאות ייערכו מוקדם ככל שניתן.

הפסקת אוכל

סימה סייג היא מנהלת הפרסום של מוזיאון ישראל. לרגל הביקור שלה בבלוג המסעדות מאכלי י-ם, החלטנו ללכת למקום המייצג את תפארת האמנות העממית, מסעדת דוויני, הפיתה בר הראשון בירושלים.

שלום וביטחון
השבוע קיימתי פגישה עם דיפלומט חדש שהגיע לאחרונה לירושלים ומבקש ללמוד על הסכסוך. במסגרת השיחה ביקשתי להסביר מה הישראלים רוצים. לשם כך הצגתי לו את תאוריית הצרכים של אברהם מאסלו. על פי תאוריה זו, קיימת פירמידה של צרכים, אשר מאורגנים על-פי סדר חשיבות. מרמה בסיסית של צרכים פיזיולוגיים בסיסיים (אכילה, שינה, ביטחון וכד') ועד הרמה הגבוהה ביותר של מימוש עצמי (אהבה, שלום, הכרה וכד'). רק כאשר רמה מסוימת של צורך מסופקת, האדם פונה להגשמת הרמה הגבוהה הבאה במעלה. התאוריה המקורית נועדה לשקף את צרכי ומניעי האדם, אך לטעמי היא נכונה גם ברמת העמים בכלל ובישראל בפרט. הישראלים אמנם רוצים שלום ורוצים שהעולם יאהב אותנו, אך זה לא יקרה כל עוד לא נחוש בטוחים בקיומנו. כשהישראלים רואים שהטרור התחזק דווקא כשממשלת ישראל עשתה את מאמצי השלום הגדולים ביותר, המסר ברור: לא יהיה שלום כל עוד לישראלים לא תהיה תחושת ביטחון.
הניסיון להפוך את הסדר, ולהביא ביטחון דרך שלום, לא הוכיח את עצמו, והישראלים מבינים את זה.

מ מו מוא מואז מואזי מואזין מאומן
צפייה מהנה
הצפייה בסרט אבינו השלים לי סרייה של צפייה בארבעה סרטים ישראלים חדשים ומצוינים בתוך חודש (על ישמח חתני, סופת חול ולעבור את הקיר אולי קראתם כבר בפוסטים נפרדים). כל אחד מהם מביא סיפור שונה של בועה ישראלית אחרת. כל אחד וסגנונו הוא. ולכל אחד מהם אתם צריכים ללכת. אלא אם אתם אישה בהריון, ואז אל תעיזו ללכת לאבינו. עד עכשיו כואבת לי הבטן. אז מי בא איתי ללהקה האחרונה בלבנון?

את הסופר-מון שלי קיבלתי 'מאחורי הגדר' של תיאטרון פסיק
עליית כהן
לאונרד כהן היה אמור למות במוצאי שבת בשעה שתיים. מבחינתי הוא נפטר בטרם עת.

יום ראשון, 6 בנובמבר 2016

לא אקטואלי - 6.11.16

שאון חורף
זוכר את נובמבר? עננים עננים בעיניי אין דה קולד נובמבר ריין.

נשיאה תועה
הטענה של נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור נגד שרת המשפטים איילת שקד היא גם חוצפה וגם חריגה מסמכות.
כפי שניתן לראות בסרטון שהכינה תנועת ישראל שלי, ולקרוא במחקר המשווה שערכנו במסגרת המכון לאסטרטגיה ציונית לפני מספר שנים (בתגובה הראשונה) בכל העולם המערבי נבחרי הציבור הם אלה שממנים שופטים, והגיע הזמן שכך יהיה גם בישראל. רק כך ניתן לדאוג לגיוון הרכב השופטים בבג"צ. אגב, במובן זה, הצעת החוק של חבר הכנסת אילטוב היא מזיקה ותגדיל את כוחם של השופטים בוועדה לבחירת שופטים.
כשעיתון הארץ כותב דברים נכונים, ראוי לפרסמם ברבים.
שני נאומים לשני עמים
ישבתי השבוע עם דיפלומטית אירופאית שנמצאת בישראל ומבקשת ללמוד על חזון הימין לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לאחר כמעט שעתיים של שיחה מרתקת, היא שאלה כיצד הייתי מציע לקהילה הבינלאומית לפעול כדי לקדם את פתרון הסכסוך? הצעתי לפעול להסרת פתרון שתי המדינות מהשולחן, כי הוא עצם העיסוק האובססיבי בו לא מאפשר את פיתוחם של כיוונים חדשים. בתגובה, היא שאלה אותי אם אני מבין שקשה לקהילה הבינלאומית לצאת נגד פתרון שכמעט כל ראשי המפלגות בישראל בעדו? תכלס, צודקת. הגיע הזמן לנאום בר אילן אחר.

יעד מודיעיני
במשך שנים מנסה הימין הישראלי ללא הצלחה למנוע מחגי אלעד ללכלך על מדינת ישראל בחו"ל. עד שהגיע אור הלר, ובזכות חשיפת שירותו של חגי אלעד ביחידה 504, הפך אותו ליעד אטרקטיבי לחטיפה בחו"ל עבור חיזבאללה, חמאס ויתר אוהבי ישראל. כל שנותר לראות הוא אם אויבי ישראל יתגברו על הפיתוי שבלקיחת חגי אלעד בשבי לסדרת חקירות, או שהם יכירו לו תודה על פעילותו העוינת לישראל במסגרת בצלם.

הפסקת אוכל
מכירים את האנשים שככל שאתה מכיר יותר טוב אתה פחות מבין מה הם עושים? אז תמי דיין היא בדיוק כזו. תמי, שהגיעה אלינו מצפת וכיום מתנחלת בעין כרם, היא בחורה ללא גבולות. אז אותה לקחנו לבדוק את הצריף בבית מאיר, מקום אוכל חדש עם מרחבים המתאימים למידותיה.

שוק על יריחו
אחרי שקיבלתי במה מכובדת להציג את רעיון 'יריחו תחילה' במסגרת המסע המדיני שערכה שרה העצני-כהן בעיתון מקור ראשון, קיבלתי 23 דקות להציג את הדברים גם בתכניתה של יעל בורשטיין.

פרס ניחומים
רק אני לא מבין למה לא נתנו לשמעון פרס לנאום בעצרת לזכרו של יצחק רבין?
איזה כיף של ספר!
כשליזיסטרטה החליטה לעבור את הקיר
אם לשפוט לפי הפיד שלי, למרות שחלף רק שבוע וקצת מאז שסרטה החדש של רמה בורשטיין עלה לאקרנים, יש פה רק קבוצה קטנה של אנשים שעדיין לא צפו בו. לשלושתם אומר: זהירות ספוילר!
כוכבת הסרט, מיכל, היא חוזרת בתשובה המחפשת שידוך ולאחר שבוטלו אירוסיה, היא מחליטה לשים את מבטחה באל ולהשאיר את תאריך החתונה על כנו באמונה יוקדת שתמצא חתן בתקופה הקצרה עד אז.
לפני כ-2,500 שנה נכתב ביוון המחזה המפורסם על ליזיסטרטה, אישה אתונאית, שמזמינה נשים מאתונה ומערי האויב ומציעה להן להימנע מיחסי מין עם בעליהן, אלא אם יסכימו לשים קץ למלחמה.
מנקודת מבט גברית, שלא לומר רציונלית, שני הרעיונות נראים רומנטיים ובעלי כוונות טובות, אך לא כאלה שיוכלו להביא לתוצאה המקווה. אלא שלפחות לפי שתי היצירות, בשני המקרים מצליחה האמונה הנשית לגבור על היאוש ולייצר מציאות חדשה ושמחה.
מה שעושה לכן טוב.