יום ראשון, 30 באוקטובר 2016

לא אקטואלי 30.10.2016

שליח לדבר עבירה
להחזיר את השגריר כרמל שאמה הכהן מאונסקו זהו צעד מתבקש. לשלוח להם את אורן חזן, זוהי כבר הברקה.

תרומתו לשלום
את פרס נובל לשלום קיבל שמעון פרס ז"ל על הסכמי אוסלו. החלטתו של ראש הממשלה לקרוא לקרייה הגרעינית בדימונה על שמו של הנשיא התשיעי, היא צעד ראוי של בנימין נתניהו שעושה עם פרס צדק היסטורי בזכות הנצחת שמו על המפעל שתרם הכי הרבה לשלום במזרח התיכון.
רק נפטר וכבר הקימו בית כנסת על שמו.
נוצרים בלבנו
זכיתי להשתתף השבוע בסיור מרתק במוזיאון ידידי ישראל, מוזיאון חדש שקם במרכז ירושלים ומוקדש להוקרתם של נוצרים שסייעו לעם היהודי ולמדינת ישראל ב-200 השנים האחרונות. המוזיאון הוקם מכספיהם של אלפי תורמים פרטיים ולא נדרש כל מימון ממשלתי להקמתו. אך לשם הכרת הטוב, ראוי היה שמדינת ישראל הייתה משתתפת במימון להקמת המקום. מכיוון שזה לא קרה, אני מקווה שמדינת ישראל תפעל להבאת כמה שיותר אזרחים ותלמידים לבקר במקום, לתשומת לבם של שר החינוך נפתלי בנט, שרת התרבות מירי רגב ושר התיירות יריב לוין. כי צריך לדעת לומר תודה!

שב ואל תעשה עדיף
​אילו הייתי הקמפיינר של טראמפ, הייתי מציע להקים תנועת המונים ספונטנית שקוראת לא להצביע בבחירות לנשיאות כמחאה נגד שני המועמדים. אם זה לא יעזור לו לנצח, זה יעזור לו לפחות להפסיד בהפרש קטן יותר.​

הפסקת אוכל
אלה שלא באמת נכנסים לבלוג 'מאכלי י-ם', לא יודעים, אבל הבלוג כולל רק ביקורות חיוביות. מה החוכמה לעשות ביקורת מסעדות שהיא רק חיובית? חוכמה, בטח חוכמה. תשאלו את אמוץ שביקר שתי מסעדות פחות מוצלחות לפני שהגענו למנוחה, הנחלה והטעימה של אישטבח (חוץ מזה, שלהנהלת הבלוג אין לב להתחרע על בעלי מסעדות בעלי כוונות טובות שקצת פחות מצליח להם. חראם).


מילא מספר הרישוי המקומבן. אבל לכתוב על הרכב 'אור ירוק' כשהרמזור מראה אור אדום, זה הכי לא 'שמור מרחק' המקובל.
מהירות האור
​לפעמים התגליות המדעיות החשובות ביותר נחשפות בשבת. הפעם מצאתי את ההגדרה המדויקת למהירות האור: פרק הזמן הקצרצר שלוקח לאדם דתי להדליק שוב את האור מיד לאחר שכיבה אותו ונזכר ששבת.​ ויש אומרים: פרק הזמן שלוקח לקב"ה למחול על זה.

משל ושנינה
​לא משנה כמה שיער יש לי על הראש – כשבקבוק השמפו מלא, תמיד אפנק את עצמי בכמות נכבדה של שמפו, וכשהבקבוק ריק, אסתפק במועט. ולא היו השיער והשמפו אלא משל.​
כשאני במקלחת אני לא אוהב לחשוב. לכן אני אוהב את המקלחות שחושבות בשבילי.
חידת בראשית 
בפרק א' מספר המקרא מהם הדברים שברא הקב"ה.
לאחר סיפור הבריאה, מוזכר מה לא נברא.
מהו הדבר?
(הפתרון אצלי בפייסוש)

יתחדש הכל
לאות סולידריות עם יהדות התפוצות, חוגג יום טוב שני של שמחת תורה. הכל כדי לדחות את אחרי החגים.

תוכלו לארוז לי את הסלט? כן, עם הציפורים.
עוצמה פנימית
שביזות יום א' + בשבוע העבודה המלא הראשון אחרי חודש + יום ראשון של שעון חורף עם חשכה מוקדמת.
לא תשברו אותי.

יום שישי, 21 באוקטובר 2016

לא אקטואלי 21.10.16

כנסיית המולדת
שלום אונסקו,
סיימתם להתקשקש עם עניין הכותל? יופי.
אז אם אתרי מורשת בארץ ישראל באמת מעניינים אתכם, בואו נלך 10 קילומטרים דרומה, ונדבר על כנסיית המולד, עליה הכרזתם כאתר מורשת. התמונות הללו צולמו בזמן האינתיפאדה השנייה, לאחר ש-40 טרוריסטים פלסטינים נמלטו לכנסיית המולד והסתגרו בה תוך שהם מחזיקים כ-200 בני ערובה בנוסף ל-46 כמרים. הטרוריסטים הללו הקדימו את דאעש בעשור, הציתו חלקים מקודשים במתחם הכנסייה, גנבו איקונות ומנורות יקרי ערך והשתמשו בדפים של ספרי קודש של הכנסייה כבנייר טואלט.
צה"ל צר על המבנה אך לא נכנס לתוכו על מנת שלא לפגוע בקדושת המבנה. צלפים של צה"ל ירו בחמושים במבנה שניסו לירות על חיילי צה"ל. בתמונה העליונה ניתן לראות את המנוף שנושא את עמדת הצלפים הממוגנת ובתמונה התחתונה ניתן לראות את כנסיית המולד בתמונה שצולמה מתוך אותה עמדה (לתמונות נוספות).
כנסיית המולד נמצאת בעיר בית לחם. אותה העיר בה נמצאים מקומות קדושים גם לנצרות וגם ליהדות. ב-1995 עדיין היוו הנוצרים שני שלישים מאוכלוסיית בית לחם וכיום הם מהווים פחות מ-20%.
על הדרך שווה להזכיר שמאז פרוץ השלום לאזורנו, גם מתחם קבר רחל שנמצא בפאתי בית לחם הפך ליעד פופולרי לפיגועים ובעקבות זאת כיום הוא נראה יותר כמו בונקר בתוך מוצב מבוצר. על ביקור של ישראלים-יהודים בבית לחם עצמה כמעט אין מה לדבר.
כולם יודעים שתכנית החלוקה של אונסקופ (יש קרבת משפחה לאונסקו), הציעה להפוך את ירושלים לשטח בשליטה בין לאומית. הרבה פחות אנשים זוכרים שאותו שטח מבונאם כלל גם את בית לחם. 70 שנה אחרי, לאור מה שקרה מאז העברת בית לחם לשליטת הרשות הפלסטינית, כדאי לשקול מחדש לבנאם את בית לחם לבדה. לטובת הנוצרים, לטובת היהודים, לטובת המוסלמים ולטובת תושבי בית לחם.
אז מה אתם אומרים אונסקו וחבריכם באו"ם, לא שווה דיון?

4 שנים
​אני לא יודע מי ייבחר לנשיא הבא של ארצות הברית, אבל אני יודע שבבחירות של עוד ארבע שנים לא ייבחר נשיא מכהן.

אידאולוגיה בשירות הכלכלה
אידאולוגיה זה בדרך כלל דבר טוב. אידאולוגיה שלא תצליח לגייס את הכלכלה לטובתה, לא תצליח לממש את מטרותיה.
אבל לפעמים הצלחה רבה מדי של האידאולוגיה עלולה להביא לניצולה לטובת אינטרסים כלכליים מפוקפקים והפקת רווחים שלא ביושר. וזו תחילת הקריסה של האידאולוגיה, ראויה ככל שתראה.
וזה רבותיי, הסבר מצוין לקריסתה הטרגית (והמצערת) של תנועת העבודה ההיסטורית:
דור א' - עלייה שנייה: הרצון לכבוש את העבודה בארץ ישראל ולהוציא את היהודי הגלותי מניוונו, מביא להעדפתה של העבודה העברית ביישוב היהודי. רעיון העבודה העברית מסייע ליישוב היהודי להתגבר על הקושי שבתחרות עם הפועל הערבי הזול הרבה יותר. ערך העבודה העברית הביא להצלחתה של ההתיישבות היהודית להפרחת השממה ולהכשרתו של דור יהודי של פועלים. הצלחה פנומנלית בקנה מידה עולמי.
דור ב' - הממשל הצבאי: לאחר מלחמת העצמאות, מדינת ישראל מתרחבת אל מעבר לגבולות החלוקה וקולטת לתוכה מאות אלפי אזרחים ערבים שהיו אמורים להיות חלק מהמדינה הערבית שמעולם לא קמה. בשל לחימתם של הערבים במלחמה נגד הקמת המדינה, היה זה רק מתבקש להחיל על האזרחים החדשים ממשל צבאי. אלא שמה שהתחיל בתור "רע הכרחי", הפך תוך שנים מעטות לכלי לשימור ההגמוניה הכלכלית של תנועת מפא"י כדי למנוע תחרות מצד התוצרת הערבית הזולה יותר. מי שנאבקה במציאות זו, הייתה תנועת החרות, שביקשה לקדם את ערכי הימין של שוק חופשי, חירות הפרט וריבונות מקסימלית על שטחי ארץ ישראל. הציטוט בתמונה המצורפת הוא של חבר הכנסת יוחנן בדר ומתפרסם כחלק מהחוברת המצוינת שמוציא מרכז מורשת מנחם בגין לרגל הכנס שייערך בשבוע הבא לרגל יובל לביטול הממשל הצבאי.
דור ג' - משבר הקיבוצים והסכמי אוסלו: בכנס שנערך בשיתוף תנועת זכויות אדם כחולבן ובית ספר שדה כפר עציון, נשא ירון רוזנטל, המנהל מעורר ההשראה של בית הספר, נאום מרתק בו סיפר מדוע כרמי הערבים בגוש עציון מלאים בענבים שלא נבצרים. רק שבמסגרת הסכמי אוסלו, דאגו עסקני מפלגת העבודה להכניס סעיפים שלא יאפשרו לתוצרת פלסטינית להתחרות בתוצרת הישראלית, ולכן עד עצם היום לא מועברת תוצרת חקלאית מיהודה ושומרון לישראל. כך נוצרת מציאות אבסורדית בה בזמן שענבים עולים בשוק מחנה יהודה 7 שקלים לקילו, בכפרי יהודה ושומרון הם נמכרים ב-3 שקלים לקילו. ולכן, במקרים רבים לא שווה לחקלאים הפלסטינים לבצור את ענבים שלא ניתן למכור בישראל. כמעט במקביל, קיבוצים רבים קורסים כלכלית, לאחר שגם מנעמי מפא"י לא מספיקים להחזיק לאורך זמן את מי שביקשו להסתמך על משאבי המדינה במקום על עבודה קשה מול כוחות השוק.
מי מפסיד מזה? כולנו.
אזרחי ישראל שסובלים מיוקר המחיה.
תנועות ההתיישבות הציוניות שמתנוונות.
החקלאים הפלסטינים שלא מוכרים את סחורתם.
השלום (הכלכלי לפחות) שמבושש להגיע.
אז בפעם הבאה שינסו למכור לכם שהשמאל הוא זה שמנסה לקדם שלום / זכויות אדם / סולידריות חברתית, זכרו את ענבי הזעם שלא נבצרים.

בין מסילה למחילה
מדוע שרת המשפטים איילת שקד לא מקדמת בפועל את חוק יסוד: מדינת הלאום, למרות שהשר נפתלי בנט הקפיד לכלול אותו בהסכמים הקואליציוניים? מאמר שלי בעיתון בשבע.

12:50
למה קוראים להם ימים נוראים? כי אלו הימים בהם אנשים מתחרים מי סיים את תפילת מוסף יותר מאוחר. נורא.
הרשו לי לפתוח מקצה חדש: 12:50. כן. זו השעה בה התעוררתי ביום הנורא. נורא.
#סליחה

משה אמר
יופי, אז התעוררת ב-12:50, אבל איך העברת את שאר תפילות יום כיפור?
בקלות. ותודה למיכה גודמן על עוד ספר נהדר. עשה חשק לעבור על פניו ולקרוא.

מבחן האושפיזין
במדינת ישראל של היום קשה לפעמים לדעת אם אתה ספרדי או אשכנזי. לא חבל? אחרי הכל, אין מה להתבייש במוצא של כל אחד ואחת מאיתנו. לכל עדה יש את היתרונות שלה. אז מי שלא סגור על מה הוא, פיתחתי שיטה בדוקה: מוזמנים לצאת לסוכה ולבדוק מי האושפיזין שהגיע לבקר היום.

חו"ל או מועד 
כך נראה הפיד הישראלי הממוצע בפייסבוק. חג שמח!


יום שני, 10 באוקטובר 2016

לא אקטואלי 11.10.16

נס גוגל
מכל הנפלאות שהביא עבורנו גוגל, אני מוצא עצמי הכי נפעם מהיכולת של גוגל להציג את זמני כניסת ויציאת השבת של השבוע הנכון בתוצאת החיפוש הראשונה, אפילו שכל הזמן חגים ואני בקושי יודע איזה יום היום.

"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה", גרסת ג'ון לוק.
על אלוהים ופוליטיקה
עיתון הארץ שאל את כלל חברי הכנסת האם הם מאמינים באלוהים. על פניו, מדובר בשאלה רלוונטית שראוי שתוצג בפני כל איש ציבור. שאלה רלוונטית נוספת, היא מתי יעשה הארץ (או כל עיתון אחר) סקר דומה בקרב שופטי בית המשפט העליון. רק שואל.
כמה ימים לפני פרסום הסקר, העלה סגן השר (אולי חלאס עם הפיקציה הזו באמת של סגני שרים?) מייקל אורן נאום מצולם בו הוא נותן מקום נרחב לאלוהים בסיפור הציוני. הביקורת לא בוששה לבוא. בין היתר, כי ליותר מדי ישראלים קשה לראות אדם שאינו דתי מדבר על מקומו של האל בספרה הציבורית. המשותף לשני המקרים הוא ההתייחסות, הן של עיתון הארץ והן של הביקורות על אורן, לאלוהים כאלמנט דתי, המביאה לביקורת כמעט אוטומטית כלפי הכללתו של האל בשיח הפוליטי.
אלא שמה שמייקל אורן מבין, כמו רבים אחרים בקרב יהדות ארצות הברית, הוא שאלוהים אינו רק מקור דתי. האל, כמו גם יצירת התנ"ך, הינו מקור חכמה, השראה ותרבות המתאים גם למי שלא בהכרח אדם מאמין. למעוניינים להרחיב על תפיסה זו ולהיווכח כיצד ניתן לקרוא את המקרא כספר חכמה, אמליץ לקרוא את הספר 'ראשית חכמה' של לאון קאס על ספר בראשית ואת ספרו של יורם חזוני על המקרא (וגם קצת מעבר) - The philosophy of Hebrew Scripture. לא מדובר בוויכוח תיאורטי פילוסופי בלבד. מי שלא מבין את הגישה הזו, יתקשה להוכיח את צדקת הדרך של התנועה הציונית מנקודת השקפה שאינה דתית.
לסיום אביא את תשובתה של גולדה מאיר (שגם גדלה בארצות הברית) כששאלו אותה אם היא מאמינה באלוהים: "באלוהים איני מאמינה. אך בעם היהודי שמאמין באלוהים - אני מאמינה בכל מאודי". אם אתם כבר פה, ממליץ בחום על צפייה בסרטון שהוכן לרגל השקת ספרו של חזוני, בו מודגם באופן חביב למדי הדרך לקרוא את התנ"ך כספר חכמה.

איש רזה, איש שמן
הסרטון שפרסמה חברת הכנסת רחל עזריה בשבוע שעבר הציף דיון חשוב שהגיע הזמן לשים לו סוף: האם בישראל עובדים הרבה שעות? הנה התשובה הנכונה:
איפה שיש ועד ו/או קביעות (ובהכללה גסה: במגזר הציבורי) - לא. להפך.
איפה שאין (בהכללה לא גסה: במגזר הפרטי) - כן.
ולא, המסר הוא לא לעבוד במגזר הציבורי. ככל שהמגזר הציבורי גדול יותר - כך המגזר הפרטי צריך יהיה לעבוד יותר. המסקנה עכשיו יותר ברורה?

אם תגידו שזה לכתוב טוקבקים, ממש יוקל לי.
הפסקת אוכל
ניצן ריבלין היא בחורה של מעשים. רק שבפרונט של כל מה שהיא עושה, עומדות מילים. לא מאמינים? תבדקו את הבלוג המפתיע שלה. לא פלא שבזמן לימודיה האקדמיים כבר השתלבה בסלע מאיר הוצאה לאור. אז כשחבר טוב המליץ לי לבדוק את מסעדת פסקדוס, מסעדת דגים מעולה שרק נפתחה, היה לי ברור את מי אזמין לבדוק את המעשים שמאחורי המילים.

Don't Trump America
Watch till the end.

המלצה 1
אפשר ללכת לסליחות חודש שלם ואפשר ללכת לא ללכת בכלל. אפשר ללכת לבית כנסת שלוש פעמים ביום ואפשר ללכת לבית כנסת רק ביום כיפור. אפשר להיות חרדי ואפשר להיות חילוני. אפשר להיות להיות אשכנזי ואפשר להיות ספרדי. אפשר להתכונן ליום הדין ואפשר גם לא. אבל לפני שאתם מחליטים איזה סוג של יהודי אתם רוצים להיות בשנה הקרובה, לכו לצפות בסרט החדש והמקסים ישמח חתני.

המלצה 2
אפשר לעלות למכה למשך חודש שלם ואפשר לא לעלות בכלל. אפשר ללכת למסגד שלוש פעמים ביום ואפשר ללכת רק פעם בשנה. אפשר להיות איסלמיסט ואפשר להיות חילוני. אפשר להיות להיות סוני ואפשר להיות שיעי. אפשר להתכונן לעיד אל אדחא ואפשר גם לא. אבל לפני שאתם מחליטים איזה סוג של מוסלמים אתם רוצים להיות בשנה הקרובה, לכו לצפות בסרט החדש אך הלא קל 'סופת חול'.


יום שישי את יודעת
תקוע כבר שעתיים וחצי בנתבג מחכה למזוודה של חבר שהגעתי לאסוף. פרטנר הגיעו למסקנה שזה אומר שאני בטח בדרך לאנשהו. פחחח. הם כנראה לא מכירים אותי. הרי ידוע שאני לא אוהב לטוס. בשישי אחר הצהריים.

ליל שימורים
מכירים את הקטע הזה שקצת אחרי כיפור מגיע סוכות? מכירים את הקטע הזה שביניהם מספיקה להגיע שבת? מכירים את הקטע הזה שבין השבת לסוכות יש מוצש קצת תקוע שאין מה לעשות איתו? אז יש. מוזמנים להצטרף לקבוצת טיולי פטור משמש בעם כדי לראות על מה מדובר.

גמר חתי...
חתמתי במשרד.

יום שישי, 7 באוקטובר 2016

לא אקטואלי 7.10.16

עפים עלינו
אפרופו משט הנשים שנועד לפרוץ את המצור על עזה - פעם בכמה זמן נשמעת הטענה כאילו ישראל שולטת בפלסטינים, וכהוכחה לעניין מביאים את העובדה שאין להם נמל ושדה תעופה.
אז אני רק רוצה להזכיר שאם זה היה תלוי בפלסטינים, גם לנו לא היו נמלים או שדות תעופה. לראייה, הם מונעים את הפעלתו של שדה התעופה עטרות בצפון ירושלים מאז ימי האינתיפאדה השנייה.
אז מתי באמת יהיה להם שדה תעופה? לא שנייה אחת לפני שעטרות יוכל לחזור לפעול באופן בטוח.

האדם שבטנק
למעלה: הקריקטורה היומית של עיתון הארץ המבקרת את פקודת 'השילוב הראוי'.
למטה: כתבה שמראה שדווקא הדוגמא שבחר הארץ היא זו שמוכיחה שיש עוד כמה סיבות זניחות להבדלים מגדריים בתפקידי לחימה בצבא.

על מה מתערבים
לאחרונה אני שומע יותר ויותר אנשים שאת דעתם אני מעריך שתוהים מדוע ישראל, מדינת העם היהודי שידע אסונות נוראיים, אינה מתערבת בסוריה כדי לסייע לקורבנות הטבח הנורא שמשתולל שם? אז למי שלא יודע, ישראל היא אולי המדינה שמגישה את הסיוע ההומניטרי הגדול ביותר בסוריה (גם אם תמיד אפשר יותר).
רק שיש בעיה: למדינת ישראל הרשמית אסור לספר על זה. למה? בעיקר משום שישראל למרות הכול עדיין לא רצויה בסוריה וגם כי לא לאף סורי תאב חיים לא כדאי להזדהות כמי שקיבל סיוע ממדינת ישראל. רוצים לדעת עד לאן מגיע האבסורד? נציגי האו"ם מלינים על כך שגורמים ישראלים המעניקים סיוע הומניטרי בסוריה מפרים את הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה. אמיתי לגמרי.
אז מה אפשר לעשות? שאלה טובה. בגדול המצב בסוריה די מחורבן ומקשה מאד על אזרחים מין השורה לסייע. אחת הדרכים שאני מכיר היא לתרום או להתנדב במסגרת ארגונים דוגמת Israeli Flying Aid שמסייעים בדרכים יצירתיות לפליטים סורים שהגיעו לירדן. אם אתם מכירים עוד דרכים, מוזמנים לפרט בתגובות.

Rest (in) Peace
לאור פטירתו של שמעון פרס ז"ל, השלום ינוח על משכבו.

ירייה באפלה
עיתון מקור ראשון בחר את אלאור אזריה כאיש השנה. אז יש כמה אנשים שהתעצבנו, כנראה בגלל שלא הבינו שאיש השנה הוא הבחירה של האיש המשפיע באותה שנה ולאו דווקא אמירה ערכית כזו או אחרת. נו שוין. אבל יש את מי שהתעצבנו על חגי סגל, העורך הראשי של מקור ראשון, ואף ניסו להתיימר ולטעון שאצל אורי אליצור זה לא היה קורה. אז זהו, שכן.

הפסקת אוכל
אביטל בלס התארחה במאכלי י-ם וטרחה לאמ;לק את הפוסט של עצמה. תודו שזה מרשים. הנה הקישור לפוסט לטובת אלה שמתעקשים לקרוא על המקום החדש שכנראה לא שמעתם עליו וחבל.

שנה חלפה
אין כמעט יום בשנה בו מישהו לא שואל אותי מה אני בעצם עושה בעבודה. אז למי שעדיין לא הבין, הנה תשובה מפורטת מה אנחנו עושים במכון לאסטרטגיה ציונית. זו הזדמנות נהדרת להודות לכל המתנדבים, העובדים והשותפים שבלעדיהם לא היינו מספיקים לעשות כל הרבה הרבה בשנה אחת.

מי השילוח
אז מסתבר שהשמאל משתגע מהדרך בה איילת שקד תופסת את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. חכו שהם יגלו מה חושבת ציפי לבני. אם שרת המשפטים תשתף פעולה עם היוזמה הברוכה הזו של חברת הכנסת איילת שקד זה יהיה ממש נהדר!

לקח לי 37 שנים להבין מדוע משתמשים בתמרים כסימן בראש השנה
גדליה
Who?

שנה טובה מירושלים, 2016.
אז מה אם התמונה היא מגואטמלה 2006?
סימן לגאווה
גאה בכם עם ישראל, על שלא הגיעה אליי אף ברכה לרגל "ראשת השנה", סימן לשפיות לשונית שטוב שנשמרה, גם אם האקדמיה ללשון עברית קצת התבלבל/ה. גמר חתימ/ה טוב/ה!