יום שלישי, 24 במאי 2016

לא אקטואלי - 24.5.16

רואה את הנולד1
נכתב יום לפני הפרישה של אורלי לוי ויומיים לפני זו של בוגי.
פה פוליטיקה
לאור התהפוכות הפוליטיות האחרונות, כמה נקודות בשולי הדברים:
אני לא אתפלא אם בוז'י יפרוש מפוליטיקה ולאות תודה נתניהו ימנה אותו לשגריר בברזיל.
המפסיד הגדול של היום הוא לא בוז'י. לו לא היה באמת מה להפסיד.
המפסיד הגדול הוא אורן חזן שאיבד את ז'יטון ה-61.
המרוויח הגדול של היום: עמיר פרץ. יש סיכוי לא רע שיותר לא יזכרו אותו כמינוי המטופש ביותר לשר הביטחון.

מי אמר שפוליטיקאים לא מקיימים הבטחות?
ימין אמין
היו הרבה סיבות לתמוך בממשלת אחדות. אבל אף אחת מהן וגם לא כולן ביחד עומדות אל מול סיבה אחת להתנגד לה: הבטחתו של בנימין נתניהו להקים ממשלת ימין. רוצה ממשלת אחדות? על הכיפאק. לך לבחירות.

רואה את הנולד 2

הפסקת אוכל
לפני שנה החליטו גל ומתן, חברי ילדות מפסגת זאב להגשים חלום ישן: להקים בר איכותי במרכז ירושלים. שנה אחרי שהקימו את הסרבסה בר, גל ומתן יכולים לסמן וי על החלום. ולא, זה עדיין לא מספיק להם. הגיע הזמן שגם אתם תשמעו עליהם: פוסט חדש שלי באתר ROL.

הקוסם מארץ עוץ הוא קוסמת. ברכות לבאר שבע, עיר הברקת.
מכת ברק
פעמיים (!) כיהן אהוד ברק באותה ממשלה עם אביגדור ליברמן.
עכשיו, כשהוא במדבר הפוליטי, הוא "גילה" שיש בעיה "חדשה".

פינת אקטואליה
הידיעה שרוב התקשורת מעדיפה להתעלם ממנה.

אי-סטוריה
אמש שודרה בערוץ 2 כתבה שחזרה לניצחון של נתניהו בבחירות. כתבה חביבה, אין ספק, אך כזו שמשכיחה פרט היסטורי חשוב. לפני רצח רבין, נתניהו הוביל על יצחק רבין ז"ל כמעט בכל הסקרים.

פרט שולי?
לא ממש. ביותר ויותר כתבות, מתואר נרטיב שהרצח המתועב של רבין הוא זה שהביא את נתניהו לשלטון (הדוגמא הבולטת ביותר, הוא הסרט התיעודי 'נתניהו במלחמה'). אלא שמה לעשות, הרצח רק הרחיק את הימין מהשלטון (ראו הסקר בתכניתו של נסים משעל).
מקרי?
ממש לא! יש יותר ויותר אינדיקציות לכך שהשמאל בונה סיפור היסטורי אלטרנטיבי שמנסה להשכיח כל זכר לעובדת היותו של יצחק רבין על סף הפסד בבחירות 96, ולייצר אתוס כאילו הימין ניצח את הבחירות באמצעות הרצח.
רוצים הוכחה?
קחו דוגמא תמימה, אבל כזו שממחישה את הכוונה המקורית. המכון הישראלי לדמוקרטיה מפרסם באתר שלו נתונים על "רמת אהדה לראשי ממשלה מכהנים בשנים 1984-2006". באופן מסתורי, מכל התרשימים, נעדר ראש ממשלה אחד: יצחק רבין.
יוליוס קיסר אמר פעם, שאת ההיסטוריה כותבים המנצחים. מי שרוצה, יוכל לראות בכך סימן שהימין עדיין לא ניצח. אני מעדיף לתת פרשנות אחרת לדברים של יוליוס קיסר: מי שניצח (זמנית), אבל לא כתב את ההיסטוריה - לא ניצח.

יום שלישי, 17 במאי 2016

לא אקטואלי - 17.5.16

תת תרבות
אריק גרינשטיין מאתר מידה חושף שבקרוב ייפתח מוזיאון תרבות פלסטינית בהשקעה של 24 מיליון דולר. רק שיש בעיה אחת: אין מוצגים. מה שמזכיר לי את סרטון התדמית למוזיאון החדש שהכנו לפני יותר משנתיים יחד עם צוות המעלית. הכניסה חופשית!

יו! פן
יש לי חיבה מיוחדת להרצות לקבוצות מחו"ל. ראשית, כי יש להם מנהג מיוחד להביא למרצה עט נחמד כתשורה. לא שאני צריך כל כך הרבה עטים, אבל זה מנהג יפה (בלי קשר: מישהו צריך עט? יש לי כמה לחלק). שנית, כי תמיד נחמד לשמוע אחרי ההרצאה מהמשתתפים כמה חשוב היה להם לשמוע דברים שהם לא שומעים בקמפוסים מהם הם מגיעים. והכל, תודות לפעילות החשובה של זכויות אדם כחולבן.

ככה זה כשיש שניים
כשכתבתי את המערכון הזה שנועד להסביר להסביר למה הכפילות העדתית ברבנות הראשית מיותרת, בכלל לא תכננתי לדבר. אבל גדי, השחקן האשכנזי הראשי של המעלית, הכריח אותי. הוא לא ידע איזו טעות הוא עושה. אז הנה, אני משפיל את עצמי בפומבי. בקרוב אפתח קמפיין המונים לגיוס כספים לטובת קורס משחק עבורי. ואם יהיה עודף, אולי גם אלך לקורס כתיבה. תבלו!

עם "הארץ"
עיתון הארץ פרסם השבוע מאמר מערכת נגד הרעיון של נתניהו לחדש את המצעד הצבאי. בסך הכל די צפוי.
אבל למה זה מצחיק? כי תראו מה הייתה הכתבה הנקראת ביותר ביום העצמאות באתר הארץ... כנראה שזה מה שעם "הארץ" רוצה.

הפסקת אוכל
לפני שבע שנים הגעתי לגור בירושלים לראשונה בחיי. מי שדאג לי לנחיתה רכה, היה רן בריו שסיבלט לי את חדרו העצום במרכז של מרכז העיר. עד היום אני זוכר לו את זה. כאות תודה, לקחתי אותו לביקורת מסעדה בסטיישן 9, מסעדה שאני מאד מחבב, ולא רק בזכות שמוליק שדואג לפנק אותי כל פעם שאני שם. בכלל, מסתבר שירושלמים הם עם מפנק. אז בואו לירושלים.

כי זה לא יום עצמאות בלי קצת אוכל ישראלי
זר לא זר
זר אחד שונה מכל שאר הזרים
זר אחד שמונח על ידי מי שלא מורגלים בכללי הטקס
זר אחד שהגעתו לבמה משתהה כי מגיע מרחוק
זר אחד מיוחד במינו
זר החיילים הבודדים

מצוות זכור
יום הולדת הוא היום הראשון בשנה האישית של כל חוגג. יום העצמאות, יום ההולדת של המדינה, הוא היום הראשון בשנת המדינה. לפי חשבון זה, יום הזיכרון הוא היום האחרון בשנה, אשר אין מתאים ממנו כדי להביט לאחור ולזכור את הגיבורים שבזכותם נחגוג את עצמאותנו.


יום שני, 9 במאי 2016

לא אקטואלי - 9.5.16

עכשיו דממה
כמה חבר'ה מעניינים החליטו לאחרונה לציין את יום השואה באמצעות צום. לרגל מה שהלך פה ביום השואה האחרון, נראה לי שכדאי להתחיל עם תענית דיבור.

כשהעדה החרדית וחברה קדישא משתמשים באותו מעצב גרפי
הצל על הבמה
שמאל יקר,
רק לפני כמה חודשים טענתם (בצדק) כי קמפיין השתולים של 'אם תרצו' הוא פסול כי אסור להחרים אמנים בשל עמדותיהם. אז רק שתדעו, שבניסיונכם למנוע את הופעת הצל (שאני רחוק מאד מעמדותיו) אתם מצדיקים את הקריאות להחרמת כל האיתי טיראנים, יאיר גרבוזים, ואחינעם נינים (וגם שלילת פרסים ומניעת מימון ממשלתי). קחו את זה בחשבון.
אה כן, אתם גם צבועים.
שלכם,
אחד שמעולם לא החרים אמן בשל עמדותיו.
(אבל שוקל להתחיל לעשות זאת, בזכותכם)

צומת פוליטית
השבוע הצהיר רועי פולקמן בכנס 'אפשר חשבון?' כי "מפלגת כולנו - בראשות משה כחלון היא ימין מדיני ושמאל כלכלי".
מעניין אם גם משה כחלון יודע על זה...

הפסקת אוכל
מי שעוקב אחרי הכתיבה שלי באתר ROL, בטח שם לב שאני מסקר רק מסעדות ירושלמיות. אמנם אני מאד אוהב אוכל, אבל מי שרוצה להוציא אותי מירושלים צריך סיבה מאד טובה. נניח, מסעדה טריפולטאית. אז כשאמרו לי שמישהו צריך להגיע למסעדת לחם בית, לא היססתי לרגע והתנדבתי למשימה. בכל זאת, יש לי גנים טריפולטאיים דומיננטיים. מאד.
בכלל, תמיד הרגשתי שהטריפולטאים הם עדה מקופחת. אף אחד לא באמת יודע מי אנחנו. הרומנים גנבים, הפרסים קמצנים, המרוקאים עצבניים, הבריטים קרים, התימנים תימנים. והטריפולטאים? בקושי יודעים מאיזו מדינה הם מגיעים (לוב, למי שתהה/שטעה).
אז תנו לי לספר לכם מה התכונה הכי אופיינית לטריפולטאים: אנחנו אוהבים אוכל. מאד אוהבים אוכל. איזה סוג של אוכל? בעיקר בשר. וכל היתר. עד כמה אנחנו אוהבים בשר? נסו לענות על החידה הבאה: מה החלק היחיד בכבש שהטריפולטאי לא אוכל?
תשובה: החבל.

לפי עיתון הארץ אסד מילא את חלקו בהסכם (ובו זמנית גם הצליח להפר אותו)
איסרו חג המצות
החל מהשנה הבאה, מארגן מיד לאחר הפסח מדורה לשריפת מצות ועוגיות כשרות לפסח בחניון העפר שליד משגב לדך. מוזמנים להצטרף!

התכנית שתשדרג את עמק רפאים אם רק יבצעו אותה מהר מספיק.
דגן בגן 
חשוב להבין שהקשר הסופר-בעייתי (סליחה על האנדרסטייטמנט) שחשפה אילנה דיין בין מאיר דגן לממשל האמריקאי הוא לא מקרה פרטי, אלא שיטה. ראוי להזכיר את דבריהם של אילה חסון ואמיר בר שלום אי שם בקיץ 2014: "לא נעים לי להגיד, מבלי לנקוב בשמות, גם האמריקנים מחזיקים כל מיני לשעברים בצה"ל באופן כלכלי כדי שהם יתאימו את עצמם לעמדות האמריקניות..." "...מדובר על מובילי דעת קהל שצצים בכל פעם שצריך כאן הגנה על העמדה האמריקאית".
לשמוע ולא להאמין

דברי רהב
כשסיון וידידיה מאיר מאמצים בתכניתם בגלי צה"ל סוף שבוע זוגי (מדקה 8:30) את ההצעה שלך לתענית דיבור ביום השואה, זה נחמד. כשהם מציגים אותך בתור בחור צעיר, זה אמנם לא הכי נכון, אבל מחמיא. כי גם כשטועים בעובדות צריך לדעת לעשות זאת בכיוון הנכון.