יום שבת, 27 בפברואר 2016

לא אקטואלי 27.2.16

ניצחון הימין
שבוע אחרי שהשמאל הוציא את הדברים של ד"ר ענת ברקו מהקשרם, החזיר הימין עם מתקפה חזיתית על סתיו שפיר.
עם סיום קרבות הפייסבוק, הושגו ההסכמות הבאות:
- העם הפלסטיני קיים מקסימום מאה שנה.
- העם היהודי קיים לפחות 3,000 שנה.

מחסום ווטש
מחסום מפני גולשים? כן.
מחסום מפני טרוריסטים? עד כאן.

חופים הם לפעמים
לרגל 'שבוע האפרטהייד הישראלי' שהתחיל השבוע (ויימשך בחודש וחצי הקרובים ברחבי העולם) הכנו מחווה קטנה לכל אלה שהחליטו לאמץ את מדינת ישראל כיעד לתיירות זכויות אדם.

למה מי מת? (האדמור מהשכונה)

ביש גדי
עד כמה ההתבטאות של אייזנקוט הייתה לא מוצלחת?
בוא נגיד שעיתון הארץ על מגוון כותביו תומך בו.
(כן, מותר לבקר אמירה של רמטכ"ל. ולא, זה לא אומר שזו פגיעה בצה"ל)

העם הפלסטיבי
והפעם, בתפקיד הערבי התורן שמוכיח את קייס הימין, מתייצב אחמד טיבי. במסגרת תשובתו לענת ברקו תהה טיבי "איך ניצחתם אותנו 5 פעמים?". מי זה "אותנו" ומהם 5 הפעמים? שאלה מצוינת! בואו ננסה לברר.
מאז הקמתה, ישראל הייתה שותפה לשבע מלחמות: מלחמת העצמאות, מבצע קדש, ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון הראשונה ומלחמת לבנון השניה. ניתן להניח שאחמד שלנו לא סופר את שתי מלחמות לבנון (כנראה בגלל שלא בטוח שניצחנו בהן). כך הגענו ל-5 מלחמות. אלא שרק בשתיים מתוך המלחמות (העצמאות וששת הימים), היה מעורב "העם הפלסטיני". אז למי אחמד טיבי קורא "אותנו"? לערבים. לא לפלסטינים.
למה זה חשוב? כי בכך שאחמד טיבי (אזרח ומחוקק ישראלי, יש להזכיר) מודה שבכל מלחמות ישראל, הוא ראה עצמו כחלק מהאויב הערבי ונגד מדינת ישראל, ניתן לראות הוכחה (נוספת) שהוויכוח אינו סביב השאלה אם יש כזה דבר עם פלסטיני או לא (התשובה: זה לא משנה), והסכסוך הוא לא סביב קו גבול כזה או אחר, אלא נגד עצם קיומה של מדינת ישראל.
לפעמים, העם הפלסטיני הוא רק תירוץ.

תמונה שלי מהמרתון. שבוע טוב!


יום שישי, 19 בפברואר 2016

לא אקטואלי 20.2.16

אי הבנה

אני מבין את אלה שבעד קזינו. אני מבין גם את אלה שנגד קזינו. אני לא מבין את אלה שמתנגדים לקזינו בישראל אבל עודדו הקמת קזינו ברשות הפלסטינית.

אני מבין את אלה שבעד להעניק זכויות שוות לגייז. אני מבין גם את אלה שרואים בכך בעיה. אני לא מבין את אלה שבעד להעניק זכויות שוות לגייז, אבל מבקשים להקים מדינה פלסטינית בה לגייז לא יהיו כל זכויות.

אני מבין את מי שנאבקים למען טוהר הנשק בצה"ל. אני מבין גם את אלה שחוששים מאיבוד ההרתעה הישראלית. אני לא מבין את אלה שנאבקים למען טוהר הנשק בצה"ל, אבל מבקשים לתת נשק למחבלים (לעתים קרויים "שוטרים") פלסטינים שרוצחים אזרחים חפים מפשע.

אני מבין את אלה שחושבים שהמלחמה בשחיתות היא החשובה שבמלחמות. אני מבין גם את אלה שלא רואים בכל דבר שחיתות. אני לא מבין את אלה שנלחמים בכל אבק שחיתות בישראל אבל במקביל מבקשים להעביר עוד סמכויות לרשות הפלסטינית, אחד המשטרים המושחתים בעולם.

אני מבין את אלה שמתנגדים לרעיון מדינת הלאום. אני מבין (קצת יותר בקלות, יש להודות) את מי שתומכים במדינות לאום. אני לא מבין את אלה שמתנגדים לרעיון מדינת הלאום, אבל מתעקשים על הקמת מדינת לאום פלסטינית נקייה מיהודים.

ואתם, מבינים מה אני לא מבין?

דקל-סגל
אז איך קוראים לסיכול הממוקד שהשמאל עשה לאראל סגל? רדיפה פוליטית, סתימת פיות או סתם מקרתיזם?

כדוריד
בקי גריפין: ברקוביץ דחף לי ידיים למכנסיים.
איציק זוהר בתגובה: גם לי!
(גילוי נאות: הייתי בבלומפילד באותו משחק וזה כאב עד היציע הרחוק)

נמצא אחיו הקטן של שמעון פרס.
הפסקת אוכל
מתי אתה לוקח אותי ליוסף הדייג?
מתי שרק תגיד.
רק קצת יותר משנה עברה, וכבר מצאתי את עצמי מקיים את ההבטחה ליוני וייץ, אקולוג חוקר, שזה מקצוע חדש שהומצא הרגע כדי שניתן יהיה להציג את הבחור בקלות.

בדרך למטה. (צילום לילי, זמן חשיפה: בוא כבר עדי, אנחנו ממהרים)
שנצא?

אמילי עמרוסי החליטה לאתגר אותי באתגר השידוכים, ועוד ביקשה "הבו לנו בנים. בחיאת". תכל'ס, היא צודקת באבחון המצוקה, רק שלא בטוח שאתגר השידוכים צודק באבחון הפיתרון.

סליחה על האולדפשניות, אך נדמה לי שבעולמנו אכן ראוי לתת לכל גבר לנסות את חוויית כיבוש ליבה של העלמה הנחשקת (מי אמר שהכיבוש משחית?! הכיבוש משדיך!) ולו בכדי לאפשר לכל זוג לממש את פנטזיית האביר והנסיכה.

אם יורשה לי, אבקש לפנות לגברברים הרווקים אצלי בפיד, ולומר לכם: יש מישהי שמוצאת חן בעיניכם? תתחילו איתה. עכשיו. לא עוד חודש חודשיים "כשאכיר אותה יותר טוב" (כשתכל'ס זה תירוץ לא לאזור את האומץ הנדרש כדי להתחיל כעת). ורצוי גם לא דרך מכר משותף. כן - ישירות. אם עושים את זה עם טקט ובחמידות המתבקשת, בנות מתות על זה. בלי דיבורים סחור סחור. לא עם הזמנה ערטילאית לאירוע חברתי כלשהו. רצוי גם לא עם הזמנה לקפה, אלא בהזמנה למסעדה טובה (אתם משלמים!). בטח שלא במקביל לעוד כמה בחורות איתן אתם בודקים עניינים.

ואם כבר הגענו עד הלום, והצלחתם להתחיל עם בחורה שכבר מוצאת חן בעיניכם (ברוכים הבאים לעולם הבלי-בליינד-דייט), אז שיהיה ברור: לא מאחרים לדייט. לא פוזלים לצדדים ולא בוהים בנייד תוך כדי הדייט. נותנים גם לבחורה לדבר. מלווים את הבחורה עד לדלת ביתה. מסמסים כבר אחרי סיום הפגישה כמה טוב היה. מתקשרים למחרת כדי להזמין לדייט נוסף. לא שואלים. מזמינים. אם היא לא תרצה, היא כבר תגיד לא. ומשלמים גם בדייט השני.

בהצלחה לכולם!

עובר לעשייתה
לפני כעשור, כשעוד לא היה לי האומץ להתחיל עם בחורות מבלי לצאת נעל, נתן לי שחל שפירא טיפ משובח להתחלה עם מכרה שמוצאת חן בעיניי: תתערב איתה על שקרכלשהו כשהמנצח מזמין את המפסיד לסרט. ניצחת? אתה יוצא איתה לסרט. הפסדת? אתה יוצא איתה לסרט. ואכן, ניסיתי וראיתי ישועות!

אם רק אפשר לבקש מהרכבות, הכרוז ויתר עוברי האורח להיות קצת יותר בשקט.

יום שני, 15 בפברואר 2016

לא אקטואלי - 15.2.16

איזו מדינה
במדינת ישראל שוהים 8,500 מסתננים מסודן, מדינה עוינת לישראל בה 97% מהאוכלוסיה היא מוסלמית. בואו נגיד שאם המחבל מהפיגוע באשקלון עשה זאת בגלל העדר אופק מדיני, אנחנו בצרות.
מורשת יאנוש. יהי זכרו ברוך!
השיטה
שלב א' - הפוליטיקאי משלם 250,000 ש"ח לסלב ישראלי על קמפיין הסברה (לחוק שבכלל לא עבר!)
שלב ב' - הסלב "מתנדב" לקמפיין פוליטי עבור המחנה הנכון.
שלב ג' - בימים קשים, עומדים לצידך (עם כותרת ראשית במשך 12 שעות).
כך עובדת השיטה
לא משחקים
משה איבגי לוקח דוגמא מקבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב ולוקח פסק זמן ממשחק. מעניין מי מהם יחזור לשחק קודם.

אוכל בחוץ
בדיוק לפני שלוש שנים הלכתי עם ידידתי הטובה עדי למסעדה חדשה ומשובחת בנחלת שבעה. רק שהמקום היה ריק. ולי, גרגרן לא אנוכי שכמותי, כואב לראות מקום טוב ריק, בטח לאור כל המאמץ והכסף שהושקעו במקום על ידי הבעלים. בו במקום החלטתי שהגיעה השעה לפתוח בלוג מסעדות ירושלמיות, במטרה לתמוך בסצנה המקומית. שני עקרונות פשוטים עמדו לנגד קיבתי: רק ביקורות טובות (כי מסעדות לא טובות ייסגרו גם בלעדינו) ולהביא אורחים מעניינים שיכתבו את הביקורת (כדי שיהיה קצת שמח). בזמן שחלף מאז, הופיעו ב-'מאכלי י-ם' ביקורות על 55 מסעדות ירושלמיות (לא ייאמן כמה אני מסוגל לאכול), ולאחרונה אף התחלתי למקבל ביקורות עבור אתר המסעדות רול. כל זה טוב ויפה, רק שהמצב הביטחוני בשילוב החורף הירושלמי, מרתיע את הסועדים והסועדות, והתוצאה, בכתבה העצובה שלפניכם. מה הפתרון? צאו מדי פעם לאכול בחוץ. יש אחלה מבצעים ויש אחלה אוכל. פינוק גם לבעלי העסקים וגם לכם.


אשמתנו ואשמתם
שתי סיבות העומק למה הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא ייפתר בקרוב:
1. כי הפלסטינים מנכסים לעצמם זהות שאת שמה הם אפילו לא יכולים לבטא.
2. כי הישראלים לא יכולים להקשיב עד סוף המשפט.

קיימתי את מצוות היום: קניות במגה.
צבא תקשורת
צירופו של אראל סגל לצוות המגישים בגלי צה"ל הוא מהלך מבריק עבור תחנת הרדיו הצבאית, רק חבל שמעל המינוי מרחפת עננה של חשדות שמדובר בהחלטה שהתקבלה על מנת ששר הביטחון יאריך את כהונתו של מפקד גל"צ, ירון דקל. כמי שמאזין באופן קבוע לתכניתו של אראל בגלי ישראל, מגיע לו לקבל את המינוי הזה בזכות ולא בחסד. Having said that, עדיין אין הצדקה לרדיו צבאי שמעסיק אזרחים (את אותם הדברים ניתן לומר את אותם הדברים לגבי ההחלטה הראויה שהתקבלה לאחרונה לקרוא אולפן שידורים על שמו של אורי אורבך ז"ל).

חתונה זה דבר מרגש וכיפי, אבל אסור לשכוח את עיקר המצווה: לשמח את הברמן.
יום האם 
לרגל יום המשפחה, ערד ניר בסדרת כתבות חדשה על יוקר המחייה: אמא ברשות הפלסטינית יקרה יותר מאמא בישראל.

ארשת חברתית
הגיע הזמן להקים רשת חברתית גם לטובת אלה שאין להם חברים. יש לי כבר שם בשבילה: לונלי.
(מסקנות מהתמרמרויות של כמה אנשים בפייסבוק בעקבות שבוע הדופלגנגר ויום החברים)


בצה"ל של היום, התספורת של יאנוש לא הייתה תקנית.

יום שישי, 5 בפברואר 2016

לא אקטואלי - 5.2.16

במקום הקדמה
כמה עומס יש לי בעבודה? בוא נגיד שאני שוקל לקחת כמה ימים חופש רק כדי שאוכל לעבוד.

תיק דנציגר
חברים, תעזרו לי לעשות קצת סדר. נעזוב בצד את העובדה שבג"צ שוב מסרס את פיתרון המדינה השלישית להוצאת מסתננים לא חוקיים באמצעות צווי מניעה כאילו תמימים (נושא חשוב שדורש התייחסות נפרדת). איך זה יכול להיות שהשופט העליון יורם דנציגר, יושב בהרכב (יחיד!) בבקשה לצו ביניים מטעם האגודה לזכויות האזרח בישראל, לאחר שהיה פעיל בכיר במסגרתה בעבר? האם לא ראוי שבית המשפט העליון יהווה דוגמא ומופת לכללי מינהל תקין ולא יעמיד עצמו במצב של ניגוד עניינים מובהק?

איווה
הפסדו של דונלד טראמפ באיווה עלול להפוך אותו ללא יותר מאשר ברווז פוליטי. אימרו מעתה: דונלד דאק.

ושוב איתכם
המספרים מראים: המסתננים חוזרים לאופציה הישראלית. אז מדוע נבחרי הציבור בורחים מהכרעות ומשאירים את הטיפול בעניין לבג"צ? מאמר שכתבתי עבור עיתון בשבע.

אם תשעו
זה מה שכתבתי למתן פלג עם הודעתו שבחר להשעות עצמו מתפקידו: איש יקר, אני לא יודע מה גרם לך להשעות את עצמך מהתפקיד, אבל מקווה לראות אותך חוזר מהר ככל שניתן לעניינים. ואני אומר זאת הן כמי שתומך בפעילות של אם תרצו והן כמי שחשב שהשתולים באמנות היה טעות. (כי דברים שכותבים בפרטי צריך לפעמים לומר גם בקול)

מדינת חוק
לרגל סיום כהונתו של יהודה ויינשטיין כיועץ המשפטי לממשלה, החלטנו במכון לאסטרטגיה ציונית להכין סרטון המסכם את מורשתו ופעילותו הענפה בתפקיד. צפו ואולי אפילו תהנו!


אל נא רפא נא לו
פגשתי השבוע את הרב אביחי רונצקי שסיפר כי חלה בסרטן (שהתגלה במהלך בדיקות שביצע כשרצה לתרום כליה). הרב התחיל בניתוח וטיפולים אתמול. מוקיריו מוזמנים (לבקשת הרב) להתפלל לרפואתו: אביחי ניסן בן חיה רונצקי. ברוכים תהיו!

שוברים שתיקה, לטיפולכם. (טוהר הנשק וזה)
מצוקה עצומה
החברה הישראלית עוברת תקופה לא פשוטה של שסעים אידיאולוגיים ופוליטיים. הגיעה השעה לשים בצד עניינים של ימין ושמאל, לנצל את שקיעתה של סוריה, להתאחד סביב נושא א-פוליטי ולפנות לממשלת ישראל בדרישה: יורחב אתר החרמון לאלתר! צה"ל, עם ישראל מאחוריך. אני לא רוצה לאיים, אבל אם הדרישה המוצדקת הזו לא תתקבל, אפתח עצומה.


תמונה אחת
לרגל חג הדופלגנגר של פייסבוק, החלפתי את תמונת הפרופיל שלי לזו של איתמר בן גביר. באםםם. שברתי את כל שיאי הלייקים ושיתופים שלי. למה אף אחד לא סיפר לי שככה זה עובד פה?

הטובים לתקשורת, גרסת הציונים המזרחים. (ש. בן-שבת, עיתון החרות, 3.7.1912)
חברים בכל מיני צבעים
חברים זה דבר טוב. אבל ממש. ותודה לפייסוש על המחווה המקסימה של יום החברים!