יום שישי, 30 במאי 2014

פוסט ספיישל בתים מבפנים

בתים מבפנים הוא אחד הפרויקטים האנתרופולוגיים המעולים בישראל, בין היתר, כי לא כולו בתים, ולא כולו מבפנים. להנאתכם, אם כי קצת באיחור (העומס, הו העומס), הנה כמה תובנות מסוף השבוע המרתק שהיה לי בתל-אביב, אפילו שמאז כבר הספקנו לחגוג את יום ירושלים:

* בבית הקברות של נחלת יצחק קיבלתי עדות חיה למלחמה שפרצה אי שם בשנות הארבעים של המאה הקודמת, ועדיין לא הסתיימה, בין אנשי ההגנה ללוחמי האצל והלחי. מי שלא ראה את זקני העיר רבים על סיפורי בגין-בן-גוריון לא ראה קרב טוב מימיו.

* מעניין להסתובב בין הגלריות השוכנות בבנין של קבוצת האמנים 'אלפרד'. יותר מעניין להבין מדוע יש רחוב שנקרא סמטת שלוש, ממש בסמוך לרח' שלוש.

* סיור גרפיטי הוא לא פחות מאשר למידת שפה חדשה. מהיום, קירות תל אביב יראו לי מכוערים בצורה אחרת לגמרי!

* סיור הסיסים בדרום תל אביב, לא עוסק בהומואים, אלא בציפורים, שעד לשלב הבשלות המינית שלהם, בגיל שלוש, חיים באוויר בלבד ולא מניחים את רגליהם על הקרקע.

* סיור בבית הדירקטוריון של חברת חשמל לימד אותי שאין שום קשר בין תפקיד מזכיר הדירקטוריון על משרדו המפואר, לבין תפקיד מזכירת הדירקטוריון, על דסק הקבלה הסטנדרטי שלה.

* בשנים האחרונות השתתפתי בחמישה סיורים שונים בנווה שאנן ומתחם התחנה המרכזית הישנה. אבל הסיור הטוב ביותר היה בהובלתו של אמן צעיר בשם דרור ליברמן שמגיע בצורת גיבור על.

* אחד המקומות המתאימים ביותר לפרסם בלוג שכונתי, הוא קירותיה של שכונת נגה, הגרסא היפואית של פלורנטין.

* בכלל, נדמה שיפו מחקה את תל אביב, וזה בכלל לא רע. שוטטות מאורגנת בשדרות ירושלים מלמדת על הפוטנציאל שלהן להפוך לשדרות רוטשילד הבאים, עם או בלי מחאה.

* זה רעיון לא רע בכלל למוזיקאית לפתוח סטודיו בסביבה של מוסכים. ככה אפשר להתאמן ביום ולהופיע בלילה, בלי להפריע את מנוחתם של השכנים.

* מרכז הסיינטולוגיה המרשים מוכיח שני דברים: סיינטולוגיה היא לא יותר מאשר קואצ'ינג לשרלטנים ברמה גבוהה, ושניתן לעשות הרבה כסף מקואצ'ינג, אם טוענים שאתה סוג של דת.

* יש הרבה אירוניה במיקום של מרכז פרס לשלום: בסמוך מאד לבית קברות מוסלמי ולים – שני קטבים אפשריים אליהם היה יכול להוביל השלום של פרס.

* אותו בית קברות מוסלמי הוא מה ששומר למעשה על האזור מפני כרישי נדלן השוהים מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל.

* על פי בית השגריר הצרפתי בשכונת עג'מי, אני יכול לשער ששביתה של עובדי משרד החוץ הצרפתי לא נמצאת על הפרק.

* בתערוכה של ארבעים אדריכלים בני פחות מ-40, הערבי היחיד מציג כעבודה בית בכפר ורדים, השייך לדייר ערבי גם כן. האדריכל הצעיר בחר "לתקוע" (בלשון האדריכל) בכוונה תחילה את המבנה ככזה שלא ישתלב עם הסביבה, אלא להפך. סממן לכך שגם הערבים שעוברים לגור ביישובים יהודיים, לא בהכרח עושים זאת במטרה להשתלב.

* איגודן מצאו דרך נהדרת לגרום למבקרים לצפות בסרטי התדמית על השפדן בעניין רב: פופקורן חינם.

* מרכז התרבות החדש של התנועה הקונסרבטיבית, נווה שכטר, מראה את היופי שבתנועה, אבל גם את הכישלון הגדול שלה: בית מדרש ריק מאנשים ומספרים, ומלא בתמונות.

* בבואכם לבקר בביתו ההיסטורי של שמעון רוקח, לא מומלץ להתבלבל בין שדרות (ישראל) רוקח (ראש עיריית תל-אביב) שבצפון תל-אביב, לבין רחוב שמעון רוקח (אביו של ישראל וממייסדי נווה צדק) שבדרומה של העיר.

* הדבר האחרון שכדאי לשאול חרש עץ על חלל המגורים שעיצב מעל הסטודיו שלו על בסיס עצים ממוחזרים, הוא מה ההבדל בינו לבין נגר.

* קשה מאד לעצב דירה שקירותיה עגולים, אבל כשמצליחים, זה יוצא מדהים וקל מאד לעשות סיבוב בדירה, גם אם משום מה קוראים לה דירת התוף.

* בנווה צדק יש דירות גלריה ויש דירות שכוללות קומת גלריה, כחלק מקומפלקס מגורים ענק. אם יש צדק...

* לא משנה כמה פעמים טיילת בשדרות ח"ן, אתה רואה אותן אחרת לגמרי כשזוג אוזניות מכניסות אותך לעולם של אדם אחר.

* רק ביקור יום במועדון לילה מאפשר להבין כמה השקעה נדרשת כדי שגם בחושך המקום יוכל לשרת את החוגגים.

* עריכת מיצג חתונות במסגרתו כל אחד יכול להתחתן עם שלל חתנים וכלות מוכנים לפעולה זה יפה, אבל מישהו צריך להסביר לחבר'ה שבית הכנסת הגדול, שברחבתו נערך הטקס, זה לא אותו דבר כמו משרדי רבנות העיר.

* הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה לא קשור לתנועה הקונסרבטיבית.

* להקים גינה בחצר הבניין זה לא קשה כל כך. תשאלו את מי שנחשפו לראשונה לרעיון בפסטיבל בשנה שעברה והציגו את גינתם כבר בפסטיבל הנוכחי.

* תערוכת צילומים בדירה נטולת כל שיק מספקת את כל הקסם הנדרש לדירה תל אביבית.

* עם כל העיצוב המרשים של מלון סינמה המחודש, אין דבר יותר מרשים מלעלות במדרגות שבמשך שנים רבות שימשו את רבבות מבקרי הקולנוע המיתולוגי ששכן במקום והיום הן שחוקות ברמה שניתן להרגיש את צעדי ההמון המשוקעים בכל מדרגה.

* ככל שהדירה קטנה יותר, כך תור הכניסה לדירה יותר ארוך. וככל שתור הכניסה לדירה יותר ארוך, כך מרגישים המבקרים צורך לשהות בו יותר זמן, ולא משנה כמה קטנה הדירה.

* לפעמים רחוב יכול להיות קטן מדי מכדי להכיל את כלל העומדים בתור לדירה המקסימה ברח' לטריס. יש רחוב כזה.

* מיליון נגטיבים לא טועים. מי שמחפש תמונות מעברה של תל-אביב והמדינה, ימצא את מבוקשו בצלמנייה פרי-אור.

* כשסטודיו לתכשיטים הופך לדירת מגורים, זה סימן שהתכשיטים הוזלו, או להפך.

* להצביע על שלל בתים בשדרות רוטשילד ולהציג אותם כבאוהאוס, זה טוב ויפה, אבל זה גורם הרבה לחץ לדיירים השוהים במרפסת שחוששים שבעל הבית יעלה שוב את שכר הדירה כשיגלה שיש ערך ארכיטקטוני לאורווה שהשכיר לשלושה סטודנטים נצחיים.

* כל אחד והמוטיבציות שלו לפתוח את דירתו לציבור הרחב, ונתקלתי בשנים האחרונות במוטיבציות שונות ומשונות. אבל בזוג אנשים שעומד בכניסה לדירה ומחייך בתחושת ניצחון לכל המבקרים לא נתקלתי. יפה ככל שתהיה דירתם, והיא הייתה יפה, נראה לי שהם בעיקר רצו לפתוח את סיפורם האישי לקהל הרחב. זוג הומואים. דתיים. עם ילדים.

* מה שווה הדירה הכי יפה בתל אביב, אם בגלל סכסוכי שכנים, אין אור בחדר המדרגות?

לשנה הבאה בירושלים!


יום שישי, 23 במאי 2014

לא אקטואלי - 23.5.14


איך מספידים נכון?
לא יודע. אבל יום שלם אני מסתובב בתחושה שכל מה שאכתוב על אורי עלול להישמע נדוש במקרה הטוב, או כדברי שבח לעצמי, במקרה הפחות מוצלח. לבסוף, החלטתי לקחת את הסיכון, ולכתוב על המעט שיצא לי להכיר את אורי. כמה פסקאות, אותן החלטתי לעצב בסגנון לא אקטואלי, לזכרו של האיש שנתן לי את הבמה הכל כך מכובדת.

כשאורי התקשר
נובמבר 2008. יום רביעי, שתיים בצהריים. "שלום, עדי ארבל? מדבר אורי אליצור ממקור ראשון. הגיע לידיי הטקסט ששלחת אלינו. מי אתה? אתה חושב שתצליח לספק טקסט כזה כל שבוע? אני הולך לעשות משהו משוגע ולהכניס אותך כבר למוסף של השבת הקרובה. תחשוב על שם לטור ותחזור אליי תוך חצי שעה." שתי דקות נמשכה השיחה הראשונה שלי עם אורי אליצור, שאחריה הייתי בעננים שלושה חודשים, עד שהעזתי להציע לו שגם ניפגש, כי אני במקרה עובר ליד המערכת.

כשאורי פוטר
"מה אתה מדבר שטויות", אמר לי חבר שלי כשבישרתי לו שזה עתה קיבלתי טור. "אורי אליצור פוטר ממקור ראשון". "מה *אתה* מדבר שטויות, הרגע שוחחתי איתו!". "תסתכל באינטרנט, ותראה". וואלה. גוגל אומר שאורי אכן פוטר לפני מספר ימים ממקור ראשון. הסתבר לי, שהייתה זו תקופה של עוד משבר כלכלי לעיתון, והעובדים ששכרם הולן, התארגנו ופנו במכתב להנהלה. בכיר החותמים היה אורי אליצור, וככל הנראה, למען יראו וייראו, ההנהלה החליטה לפטרו. ההחלטה השערורייתית הזו החזיקה מספר ימים בלבד, בהם אורי לא איבד את קור רוחו והמשיך לתכנן את עתידו של העיתון כאילו יש מחר.

כשאורי ערך
ביום שישי, לא ישנתי בלילה, ורק חיכיתי לשמוע את העיתון נוחת ליד דלת הבית. מהר מהר ניגשתי למוסף היומן וחיפשתי את הטור הראשון שלי. הייתי צריך לעבור על העיתון פעמיים כדי לקלוט שאורי החליט להמציא שוב את הגלגל, ולפרוס את הטור שלי כרצועה תחתונה לרוחבם של עמודי הפתיחה של המוסף, בין היתר על חשבון חלק מהמקום של המאמר השבועי שלו עצמו.

כשאורי כתב
וידוי קטן: מנוי הכתבים שלי מגיע לבית הוריי. שם גרתי כשהתחלתי בכתיבת הטור, וכשעזבתי את הבית, הרגשתי שעדיף להשאיר להם ד"ש ממני בכל שישי בבוקר. מצב זה גורם לי להגיע לעיתון באיחור של כמה ימים, ולפעמים אף יותר. עם הזמן, גיליתי שזה לא נורא ולמדתי לזהות מיהם הכותבים שלא רק שאינם מפשלים בתחזיותיהם, אלא אף נשארים רלוונטיים ודבריהם חיים גם מעבר לזמן האוויר המתבקש מעיתון סוף שבוע. אורי הוא אחד הבודדים שבהם. את הטור האחרון שלו, קראתי רק היום. אחרי ששמעתי על פטירתו. מצורפת פיסקה, להמחשה ולמחשבה.


כשאורי נפרד
בנאום שנשא אורי אליצור בטקס יום העצמאות האחרון ביישובו עפרה היה קשה להבחין שאורי חולה. אבל השמועות הגיעו אליי זמן מה לפני כן, והבנתי שהנאום הספונטני שהחליט לשאת אורי, שלא בהתאם לכללי הטקס, הוא למעשה נאום הפרידה שלו. מי שהיה צריך להבין, הבין. ואני הבנתי ולא רציתי להבין. הבנתי, כשחלקתי עם אחרים כבר בזמן אמת את התובנה שמדובר בנאום פרידה. ולא רציתי להבין, כשקיוויתי שאורי יהיה מספיק חזק לצאת מזה. פחדתי להתקשר אליו, שמא יבין שאני מבין, ויחשוב שאני מרים ידיים לפניו.

כשאורי הגה
בשנים האחרונות, דחף אורי את רעיון המדינה האחת לכל תושביה. בלי אבל, בלי טריקים. אזרחות שווה לכולם. בכך גם עסק טורו האחרון. אם תרצו, הצוואה הרוחנית שלו. אני מודה. הרעיון של אורי קשה לי לעיכול. ולרוב החברה הישראלית. אבל כשאני קורא את אורי, אני שומע את קולו הלאומי-ליברלי של מנחם בגין, שבמשך שנים קרא לבטל את הממשל הצבאי – והטרמינולוגיה אותה טרמינולוגיה. והרוח אותה רוח. והתתנגדויות אותן התנגדויות. בשנת 1966 אימצה ממשלת ישראל את חזונו של בגין, כשבאופן מיתי, הפרס לא איחר לבוא, בדמות שחרור חבלי המולדת שנה לאחר מכן. מציאות חדשה, שבאבחת ששה ימים השכיחה את הפולמוס הארוך סביב הסוגיה המאיימת והרגישה של מעמדם של ערביי ישראל.


כשאורי נפטר
הוא לא איתנו, אבל אקטואלי מכולנו.

יום ראשון, 18 במאי 2014

לא אקטואלי - 18.5.14


אמת בפרסום
כך מנסה שוקן לשכנע אנשים לשלם על הארץ. אפשר לתבוע אותו על פרסום שקרי או שזו דיבת הארץ?



כל אנשי הנשיא
המאבק על הנשיאות הוא צמוד. כל המועמדים טובים וראויים. בכדי שאחריהם אפשר יהיה לבטל את המוסד המיותר הזה (לפחות כל עוד לכלומניקים יש יתרון מובנה בניצחון במרוץ).

לפעמים הנשיא הוא רק תירוץ
מלבד מערכת היחסים העכורה בין נתניהו לריבלין, ראש הממשלה רואה הזדמנות פוליטית בביטול מוסד הנשיאות לטובת תיקון בשיטת הממשל. כיום החוק קובע כי הנשיא מעניק את הזכות להקמת ממשלה לבעל הסיכויים הטובים ביותר לעשות זאת. מציאות זו מביאה לכך שבוחרים רבים מעדיפים להצביע למפלגות לווין למפלגת השלטון ולמעשה מקטינים את כוחן של המפלגות הגדולות. בהיעדר נשיא מדינה, יהיה צורך לקבוע מנגנון אחר, שסביר להניח שיהיה הענקת הזכות לראש המפלגה הגדולה. אלא שלשינוי כזה יש היתכנות פוליטית מאד נמוכה, ולכן נתניהו ניסה להגיע לכך בעקיפין דרך ביטול מוסד הנשיאות.

דין התנועה
כל הכבוד לאהוד אולמרט, שגם ברגעים הקשים ביותר, לא הלך על הטקטיקה של חבישת כיפה בבית המשפט. רק על זה הייתי מנכה לו שליש גן-עדן. ובלי קשר, האם העונש של אולמרט הוא עם קלון או בלי חלון?

ספירת ההומו
אחרי שבצבא המצאתי את הפסקת סיגריה ללא סיגריה, נדמה לי שהשיח המגדרי המזוקן מאפשר לי סוף כל סוף לדרוש לממש את זכותי לחופשת לידה ללא לידה. וטיפ לחובבי שירה: מי ששומע מוזיקה בספירת העומר - צומח לו זקן. ידע הציבור וייזהר. אפרופו הספירה, הגיע הזמן לפסק הלכה חדש: במקרה של גשם, תתחיל ספירת העומר מהתחלה. זה בעיקר יוכל לעזור למיזם החדש של אגד: אני רוצה לקוות שהסיבה שכבר אין את ספירת העומר באוטובוסים היא בגלל שהם שכחו לספור יום אחד.

שאלת גשמים
איך יודעים אם זה מלקוש או יורה?

שבע רצון
יש יותר מדי אנשים שטוענים שאכילה נועדה לפצות על צורך רגשי כלשהו. נכון. הם רק לא מבינים שהצורך הרגשי הוא לאכול.

סדר צריך להיות
כמיטב המסורת של המכון לאסטרטגיה ציונית: סדר יום עצמאות אצל הרב יואל בן נון. חוץ מהמטעמים המעולים של הרבנית אסתר, מרכז הסדר הוא נס קיבוץ הגלויות. השנה היו לנו שורשים מבורמה, אוסטרליה, טוניסיה, תימן, ברזיל, צפון אמריקה, איראן ויתר קצוות אירופה.


שנה במספרים
בימים אלו נכנסו לשנתה ה-67 של מדינת ישראל. מעתה, קווי 67 מקבלים משמעות כפולה. וגם, ניחוש שלי? השנה הקרובה, שנתה ה-67 של מדינת ישראל, תוקדש לנושא הפנסיה.

גיל מתעתע
וואלה, בת 66?! לא נראית... יומולדת שמח!

מטבוחה פרוג'קט
תגידו מה שתגידו על רפי כהן, מבחינתי הוא שף גאון ולו בשל העובדה שהוא היחיד שהצליח לייצר מטבוחה קנויה טעימה (אמא, אל דאגה. המטבוחה שלך עדיין מספר 1).

זכות עמידה
בזמן הצפירה הייתי באוטובוס בכביש החוף. הרכבים היחידים שהמשיכו לנסוע היו מסחריים. לא שאני רומז למוצא הנהגים, אבל מזלם שהם לא היו חרדים.

סחטיין
איזה כיף! אחרי הרבה זמן שרציתי ולא עשיתי עם זה כלום, התחלתי ללמוד ערבית מדוברת. ססאמק.



טיול שורשים
צונאמי בתאילנד, פיגוע בשארם, פוטין נכנס בגיאורגיה, מהומות באודסה. משהו רע קורה למקומות מיד אחרי שאני עוזב אותם. שוקל לצאת לטיול באיראן.

לשאלת השואה
עדה?