יום שישי, 29 בנובמבר 2013

לא אקטואלי - 29.11.13


יש עתיד
אחרי חמש שנים כיפיות ומאתגרות, לא אקטואלי יורד מעל דפי מוסף היומן של מקור ראשון. תודה לקוראים שבשתיקה, המגיבים, הרעיונאים, המבקרים, המשתפים והמלייקים. תודה מיוחדת לאורי אליצור על הבימה המכובדת שהעניק לי ולעורכים שהיו צריכים להבין מה אני מנסה לומר במשפטים קצרים ומעט מילים. מקווה לעדכן בקרוב על העתיד הרחוק והלא אקטואלי.

יונק מהמקורות
יש משהו אחד טוב שהביאה עימה פרשת אייל גולן וזה הורדה מסדר היום של קמפיין ההנקה בציבור בתואנה כי מדובר בפעילות טבעית ולא מינית. אני מודה שהופתעתי שלא נמצא אף גבר שיטען שבאותה מידה יש לאפשר לגברים לחשוף את איברם על מנת להטיל את מימיהם בציבור. כי אמנם יש טבע, ויש מיניות, אבל התרבות האנושית מבקשת ללמד אותנו כבר מאז ימי אדם וחווה צניעות מהי, על מנת שנבין שלא תמיד ניתן להפריד בין השניים.

היסוד שביסוד
בשבועות האחרונים עורכת ועדת הפנים דיונים רבים לקידום הצעת החוק להסדרת התיישבות הבדווים בנגב. עד כה נרשמו התנגדויות רבות להצעת החוק וניתן לומר כי אין אף ארגון לא ממשלתי שמביע תמיכה במתווה של בני בגין, שליחו של ראש הממשלה לטיפול בנושא. אחת ההסתייגויות המשמעותיות הושמעה על ידי נציג התאחדות האיכרים שטען כי הצעת החוק המבקשת להעניק בעלות בקרקע לבדווים, סותרת את חוק יסוד: מקרקעי ישראל, אשר קובע כי אדמות מדינה לא יועברו לבעלות פרטית. על אף שדברים אלה נכונים, סופם יהיה שלא להתקבל, כפי שכבר נוכחנו לפני ארבע שנים, עת התקבלה הרפורמה להפרטת הקרקעות, גם היא בניגוד גמור לאותו חוק יסוד. כך קורה שבמדינת ישראל הופך חוק יסוד אחת לאות מתה, בעוד חוקי יסוד אחרים, דוגמת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מהווים את הבסיס למהפכה החוקתית של אהרון ברק.

צחוק וסדר
בזמן שהמדינה משחקת בכאילו תכנית להסדרת התיישבות הבדווים בנגב, מתקדמת תכנית הבדווים בנגב לסדר את המדינה.

בגין החברות
בסוף השבוע שעבר, סיפר נחום ברנע בטורו בידיעות אחרונות כי בתום אחד הדיונים, ניגש הרב אריק אשרמן, מנכ"ל רבנים למען זכויות אדם, לבני בגין וביקש לשוחח עמו. ברנע ציין כי בגין סירב לשוחח עם אשרמן בשל סרט תועבה שהפיץ הארגון נגד פעולותיה של מדינת ישראל בנגב, בו בין היתר מוצג כאילו נעשה שימוש במסוקי קרב לפינוי כפר בדווי בנגב. למרות שאני מסכים עם רוב דבריו של נחום ברנע, לצערי הם מגיעים מהמניע הלא נכון ועל כן הוא פספס חלק ניכר מהסיפור. ראשית, ברנע לא סיפר שבני בגין הוא חבר שלו, ועל כן הוא נותן לו את שכבת ההגנה (שאותה הוא לא מעניק לאנשי ימין אחרים כשהם צודקים). שנית, ברנע לא סיפר כיצד בגין יצא מכליו, התפרץ על אשרמן והטיח בו את האמת בפרצוף, ללא הדר ז'בוטינסקאי ובלי שום דבר שמזכיר את בני בגין. ברנע לא היה צריך לייפות את דמותו של בגין. הזעם שהוא הפגין כלפי אשרמן היה מוצדק וראוי לשבח, כיאה ליחס הראוי לרבנים לזכויות הדם.

מפלגה אבודה
הח"כים בחרו להעדיף את יושבת הראש המכהנת, אבל המתפקדים הלכו על על המועמד האנמי והאפור, שבחר לרוץ היישר לזרועות הקואליציה ומנעמי הממשלה בשם האחריות הלאומית, בדרך לצניחתה למספר מנדטים חד ספרתי בבחירות שאחרי. על הקדימיזציה של מפלגת העבודה. עד שיבוא רון חולדאי, עופר עיני או כוכב אחר.

הקאה על חטא
כל פעם שאני יוצא מהכנסת בא לי להקיא. אני חייב להפסיק לרוץ אחרי האוטובוס מיד אחרי הארוחה שאני דופק במזנון הכנסת.

לא תודה
כשיהודים אומרים סליחה, הם לא תמיד מתכוונים לזה, כשאירוע השיא הוא יום כיפור. ובאופן דומה, אבל בדיוק הפוך, בצד השני של העולם חוגגים האמריקאים את חג ההודיה. תודה רבה!

תורת היחסות
בשביל אנשים כמו אריק איינשטיין הקב"ה צריך להמציא אפליקציה שתאפשר לנפטר לראות את תגובת העם בשעה שלאחר פרידתו מהעולם. עד שזה יקרה, התפקיד של בני האנוש הוא לא לשכוח לפרגן לפני הסוף שלא ידוע מתי יגיע. והנה הפרגון שלי: מאיינשטיין עד איינשטיין, לא היה כאיינשטיין. לא אתה מאיר, תירגע.

ידם במעל לחוק
לפני מספר חודשים קיבלתי הצעה טלפונית עבור עמותה בה אני עובד "להשתתף בהוצאות הפקת התכנית עושים שינוי" עבור סכום פעוט של 50,000 ש"ח תמורתו נזכה בזכות להתארח בתכנית על בסיס קבוע. מיד דיווחתי על כך ל'אגודה לזכות הציבור לדעת' המתמחה בנושא, שטיפלה בנושא באופן מהיר וראוי ולאחרונה נודע כי התכנית תרד מלוח השידורים של ערוץ 10. מצד אחד, נדמה שהערוץ עושה הכל כדי שהפוליטיקאים יסגרו אותו. מצד שני, הוא לא לבד. בביקור שערכתי לפני מספר שנים במשרדי אחת הזכייניות של הערוץ השני, הוצגו בפניי המשרדים הלא חוקיים של המחלקה לתוכן שיווקי. ככה זה כשכלי התקשורת מקבלים חסינות מהחוק בשם הפלורליזם וחופש הביטוי.

עדלאידע
חנוכה אוטוטו נגמר ולי עדיין אין תחפושת.


יום שישי, 22 בנובמבר 2013

לא אקטואלי - 22.11.13


הודיה באשמה
השבוע יצויין חג ההודיה במהלך חג החנוכה בפעם הראשונה בהיסטוריה היהודית והאמריקאית. הפעם הקודמת שני החגים חפפו אחד לשני, הייתה ב-1861. אלא שהאירוע נקבע כחג לאומי רק ב-1863 על ידי הנשיא לינקולן. זו גם תהיה הפעם האחרונה שהסופגניות ועוף ההודו יתערבבו על שולחנם של היהודים האמריקאים, אם להאמין לחישובים הקלנדריים, שצופים התרחשות כזו רק בעוד כ-80,000 שנה. ההיגיון מחייב ששני המועדים, אשר נקבעו על ידי אדם, לא יצטלבו לעולם. שהרי אחד, מקורו בניצחונם של מעטים נגד רבים, והשני, משמעותו המעשית היא רמיסת האימפריה המערבית את האינדיאנים הילידים. ואם מישהו היה מקשיב לדעתי הלא מוסמכת, וקובע את השנה המעוברת כבר בשנה שעברה, גם ההתרחשות הנדירה השנה לא הייתה קורה (וגם היינו יכולים לחגוג את שאר חגי ישראל במועדם).

גרעין הבעיה
רבים וטובים מודאגים מהסוגיה האיראנית. אני הרבה יותר מודאג ממה שקורה עם ארצות הברית.

רשעון לציון
עם כינון הקואליציה הנוכחית, הבנו במכון לאסטרטגיה ציונית (בו אני פעיל) כי תחום הדת והמדינה יהיה מאד רלוונטי לאור הקונסטלציה הפוליטית שמאפשרת לערוך רפורמות בתחום, והזדרזנו להקים את צוות 'שביל הזהב' שמתמחה במחקר וייעוץ חקיקה. אחד הממצאים הראשונים שגילינו היה כי ישנם גילויים רבים של עיוותים במערכת הקיימת, שלא בהכרח מצדיקים כתיבת נייר עמדה או הצעת חוק, אך ראויים להגיע לשיח הציבורי. לשם כך הושק השבוע בלוג חדש הנושא את השם המחייב 'מחזיקי הדת'. החשיפה הראשונה של הבלוג הוקדשה לפרשנות של הראשון לציון, הרב יצחק יוסף, לעמדות הממלכתיות של אביו ולמעשה הופכן על פיהן. דוגמא בולטת היא הפסיקה של הרב עובדיה כי תשלום מסים הינו דינא דמלכותא, אם כי ראוי שהמדינה לא תשית מס על תלמידי חכמים. פירוש הבן מעדכן כי תלמידי חכמים וגם בני ישיבות אינם צריכים לשלם מסים. רצה הגורל, והיום מתפרנס הבן יצחק מכספי המסים שמאמיניו לא אמורים לשלם.

כח דהיתרא
פסיקה יותר חיובית היא של הרב הראשי דוד לאו, אשר הודיע כי לקראת שנת השמיטה המתקרבת תאפשר הרבנות לחקלאים לספק תוצרת גם באמצעות היתר מכירה. למרות שאיני חובב גדול של טריקים הלכתיים מסוג זה, מדובר בפסיקה חשובה מאד עבור המגדלים והצרכנים, אך לא פשוטה במיוחד השנה, משום שאנו קרובים מאד למציאות בה רוב יהודי העולם נמצאים בארץ ישראל. כל עוד לא היה זה המצב, היה מקום להקל ולהחשיב את השמיטה כמצווה מדרבנן, וכך לאפשר את היתר המכירה. החלטה זו של הרב לאו עומדת בסתירה לשמועות שנפוצו לפני הבחירות למשרת הרב הראשי, לפיהן התחייב בפני הרבנים החרדים האשכנזים שלא לאפשר שימוש בהיתר. האם הייתה התחייבות כזו? לא יודע. מה שאני כן יודע, שלא ראוי שרבנים שלא צורכים תוצרת בהשגחת הרבנות יבקשו להיות מעורבים בהחלטותיה.

מבשרת ציון
כל עוד נקרא ל-E1 בשם זה, יהיה קשה לשכנע את העולם שיש לנו את הזכות לבנות שם. מבשרת אדומים. זה השם וזה שלנו.

מגילה שמגלה
בתקופה הקרובה צפוי לשטוף את אוזנינו פרויקט מוזיקלי חדש בו הולחנו מחדש כל שמונת פרקי שיר השירים, אשר מבוצעים על ידי זמרים מובילים דוגמת עמיר בניון, ארז לב ארי ושולי רנד. לרגל האירוע המרגש והמתרגש עלינו, מומלץ להצטייד בספר החדש של הוצאת בבל, קול דדים, בו מעניק פרופ' זלי גורביץ' פרשנות עכשווית ללשון האהבה של המגילה הפופולורית. את עמודי הספר מעטרים 22 ציורים של אמנים ישראלים בהשראת שיר השירים, עליהם דווקא הייתי מוותר, מכיוון שהם הופכים את השפה העשירה והתיאורים המילוליים למוחשיים מדי ולא משאירים לקורא מקום לדימיון.

זמר לך
אז גם קול בגבר ערווה?

יום שישי, 15 בנובמבר 2013

לא אקטואלי - 15.11.13


מחנה משותף
ביום ראשון האחרון נפתחה בירושלים האסיפה הכללית של איחוד קהילות צפון אמריקה. בשל קיום הוועידה השנתית בישראל, התמקדו התכנים בעיקר בקשר הדו-כיווני שבין ישראל והתפוצות בתחומי הפילנתרופיה, היזמות והחברה האזרחית. כמי שהשתתף גם בוועידה הקודמת שנערכה בישראל ב-2008, לא יכולתי שלא לשים לב לכך שהנושא של הסכסוך עם הפלסטינים כמעט ונעלם מסדר היום. ניתן למנות מספר סיבות שהובילו לכך: מהאביב הערבי דרך הגרעין האיראני ועד הייאוש מחוסר התוחלת שבעוד סבב שיחות. האמת שלא משנה הסיבה, חשובה התוצאה: השיח הפך להיות יותר בונה סביב סוגיות שעד לאחרונה לא היו באור הזרקורים, דוגמת קהילות ישראליות בחו"ל, טיפול בבעלי צרכים מיוחדים ונושא ההתבוללות. מציאות זו מאפשרת להגיע לשיתופי פעולה על בסיס מכנה משותף רחב, בין אם אתה ימני או שמאלני, דמוקרט או רפובליקן.

מאגר דיקטטורים
אחת הרפורמות אותן מבקש יאיר לפיד לקדם כשר אוצר, היא הפסקת מינויים פוליטיים בחברות הממשלתיות לטובת יצירת מאגר דירקטורים. על פניו מדובר ביוזמה מבורכת. בפועל, מדובר בהחלפת שיטה חולה אחת בשיטה פוגענית עוד יותר, אשר למעשה תימנע מהשרים אשר נבחרו באופן דמוקרטי למנות נציגי ציבור שאינם בעלי מאפיינים סוציולוגיים מסוימים ותדיר פעילים חברתיים, אנשי רוח, תלמידי חכמים, בעלי עסקים קטנים ושאר מעמדות נחותים. למעשה, שר האוצר עצמו אינו עומד בתנאי הסף הבסיסיים ביותר לתפקיד דירקטור. מעניין מה היה אומר על זה העיתונאי יאיר לפיד אילו לפני הבחירות היו מבקשים חברי הכנסת לקבוע תנאי סף דומים עבור שליחי הציבור ברשות המחוקקת.

בלית בחירה
השבוע פרסם משרד המשפטים תזכיר של הצעת חוק הקובעת כי למדינת ישראל יהיה רק רב ראשי אחד. על פניו זהו רעיון חיובי, ולו בשל העובדה שבמצבה הנוכחי של הרבנות הראשית, נדמה שכל שינוי הוא מבורך. שינוי נוסף אותו ראוי לשקול, טמון במיזם אחר ולכאורה שאינו קשור, מטעם תנועת נאמני תורה ועבודה, בו מוצעים לשימוש חופשי של קהילות תקנוני תפילה, בית כנסת וגרעינים תורניים, וכן חוזה לרב קהילה. מטרת מסמכים אלו הינה למנוע שלל מקרים אפשריים החל מאי נעימות ועד להשתלטות לא הגונה. לדוגמא, באמצעות סעיף אשר מגביל את אורך כהונת הרב לארבע שנים, אותם ניתן להאריך עם חידוש החוזה. יתכן וראוי בהזדמנות זו להחיל מודל דומה על תפקיד הרב הראשי, אשר כיום כהונתו קצובה לעשור ואינו יכול להיבחר שוב. מציאות שהופכת אותנו לשבויים למשך תקופה ארוכה בידיו של רב שאין לו צורך להוכיח כי הוא ראוי להיבחר שוב.

היסטריה נוצרית
הדוח החדש שפרסמה תנועת 'אם תרצו' אודות ייצוג המחבלים בידי הקליניקות המשפטיות באוניברסיטת חיפה זכה לכותרות לרוב. לעומת זאת, נייר עמדה נוסף שפרסמה התנועה בחודש האחרון, כמעט ולא זכה לתהודה תקשורתית, על אף חשיבותו העצומה: לימודי ההיסטוריה בקרב העדה הנוצרית דוברת הערבית. לפי הנייר, שנכתב בשיתוף פורום גיוס העדה הנוצרית, אין כיום במערכת החינוך במגזר הערבי כל התייחסות להיסטוריה הנוצרית, אלא לזו המוסלמית בלבד, תוך התנגדות אקטיבית לכל פעילות המעודדת גיוס לצבא. כך מאבדת מדינת ישראל במו ידיה קבוצה גדולה של אזרחים נאמנים אשר יכולים להוות גשר לחברה הערבית בישראל, אך כרגע גורלם וגורל ילדיהם מופקר. וכן נכון הדבר לגבי גורלה של המדינה.

מפחדת מעצמה
לפני כמה שנים, אמר בוגי יעלון שכל פעם שהפוליטיקאים מביאים הנה את יונת השלום, אנחנו הצבא צריכים לנקות אחריה. מעניין מי יצליח לנקות אחרי חבורת החמורים הדמוקרטיים מארצות הברית שמנהלים את המשא ומתן עם איראן. לאור זאת, לא פלא שאחת הביקורות הכי מושחזות והכי מדויקות בארצות הברית נגד הנשיא אובמה היא שהתפקוד שלו הוא ממוצע: פחות טוב מאתמול ויותר טוב ממחר.

דברים בעלמא
אין דבר העומד בפני חוסר הרצון.

עירו של עולם
דברים שגיליתי על ירושלים ואנשיה בזכות פסטיבל בתים מבפנים שנערך בסוף השבוע האחרון בבירה: מי שלא ראה את הבפנוכו של גשר המיתרים, לא יבין את כל הסיפור של הגשר ומתכנניו המשוגעים. אחת ההמלצות: להזיז את קרית משה. לא פוסל; בלב ליבה של ירושלים, מסתתר בית קברות, עם קוד כניסה ליודעי חן, וסגולה בדוקה להחזרת דתל"שים בתשובה; אמת מים חשמונאית שלמה נשארה נטושה עד שהגיעו החבר'ה של עיר דוד והפכו אותה לסיפור מרתק של הובלת המים להר הבית; לבוריס שץ, מייסד בצלאל, הייתה חיית מחמד שליוותה אותו באירועים. טווס; פנינות החמד שהוקמו בתוך חצרות נחלאותיות עתיקות, מהוות שילוב מהמם של חדש וישן.; הוכחה מספר 1 שצריך היה להקים את האקדמיה ללשון עברית: המשפט הראשון במגילת היסוד שלה מונה לא פחות מ-57 מילים; אף פעם אל תחתום על חוזה להשכרת דירה עם אישה זקנה עד סוף החיים. יכול להיות שהיא תמות רק בגיל 99. תשאלו את שרלוט ברגמן. פלא שהנהלת מוזיאון ישראל לא הרעילה אותה קודם לכן; רק במוזיאון ישראל ידגימו כיצד ישראל הפכה ממדינת רווחה למדינת שוק חופשי באמצעות קלפים של אולסי פרי; נערי המקהלה של הכנסיה הארמנית יודעים לשיר. כמו בחורות; התערוכות של מוזיאון ארצות המקרא מתחלפות בקצב בו אני מחליף מצעים. הייתי רוצה; פקיד היערות הממשלתי, יש דבר כזה, יכול לגרום לך להתאהב בעשרים עצים תוך שעה; המנזר הקפוצ'יאני, יש גם דבר כזה, הקים מנזר חדש בלב טלביה לפני שש שנים. מתוך כבוד לבית הכנסת ששכן במקום, החלל שלו משמש כיום כמקום לימוד טקסטים מקראיים. וכן, קוראים להם ככה כי הם לובשים קפוצ'ון; מי שלא ביקר עדיין בגן טדי, לא ראה מים רוקדים מימיו. אפילו מגדל דוד והדור מציון, המשקיפים מהצד, לא חדלו מלהתמוגג; אין על ירושלים. וזו העובדה היחידה מכל הנ"ל שידעתי לפני סוף השבוע האחרון.

חמש שנים
לא אקטואלי.

יום שישי, 8 בנובמבר 2013

לא אקטואלי - 8.11.13


עובדות נכונות
בטור של שבוע שעבר טענתי כי נשים ערביות ממעטות לצאת לשוק העבודה מסיבות תרבותיות. ענת סרגוסטי, פעילה פמיניסטית מבינת עניין, תיקנה אותי והסבירה כי המחקרים מראים שנשים ערביות אינן יוצאות לעבודה משתי סיבות מרכזיות: חוסר תחבורה ציבורית בתוך היישובים הערבים ולמרכזים תעשייתיים בתדירות שתאפשר את יציאתן וחזרתן בשעות סבירות, וחוסר במעונות לילדים שתאפשר לאימהות לצאת לעבודה. ענת גם הסבה את תשומת לבי למחקר שגילה כי גם נשים ערביות אקדמאיות לא מצליחות לצאת לעבודה. כשמדובר בנשים שכבר יצאו מהבית, גרו בחוץ, למדו במוסדות אקדמיים שבהם לומדים בעברית והתערבבו עם החברה המודרנית, הדבר מהווה הוכחה נוספת לכך שלא מדובר בסיבות תרבותיות בלבד. דברים אלה מקבלים משנה תוקף על רקע נאומה הראשון של נגידת בנק ישראל הנכנסת, קרנית פלוג, לפיו להשתלבות המוגבלת של נשים ערביות בשוק העבודה יש השלכות מרחיקות לכת על הצמיחה העתידית.

ערבים זה לזה
למרות האמור לעיל, ניתן למצוא גם נקודות אור בכל הקשור להשתלבות ערביי ישראל בחברה הישראלית. השבוע נערך מפגש הסתיו של 'נשמע ונעשה', בית המדרש ליהדות וחברה של מכון הרטמן, בו הוצג שיתוף פעולה מרתק בלב הגליל, במסגרתו מסייעים חניכי המכינה הקדם צבאית בחנתון לבני הנוער של כפר מנדא. נוסף על כל הקשיים הרגילים שבפעילות מסוג זה, מדובר במשימה רגישה מאד על רקע העובדה שהצעירים היהודים נמצאים על סף גיוס לשירות משמעותי בצבא – לא בדיוק מודל לחיקוי עבור הצעירים הערבים. אלא שלפעמים האישי מצליח לגבור על הפוליטי, ובזכות הרבה תבונה ורגישות, מצליחים המנהיגים המקומיים, ידידיה חזני, עאדל סמחאת והרב יואב אנדי להוביל את המיזם השאפתני בין הטיפות ושאר ההתנגדויות.

עיסקת טיעון
סקופ: בסופו של דבר נתניהו החליט שאסור לשחרר רוצחים ככה סתם, והחליט למסור את נפתלי בנט בתמורה.

התרבות התרבות
בסוף השבוע הנוכחי מתקיים בירושלים פסטיבל 'בתים מבפנים' – אירוע ארכיטקטורה עירוני המתקיים אחת לשנה בו ניתן לבקר ב-120 אתרים שונים ברחבי הבירה. אחד האתרים שנוספו השנה לתוכניה, הוא בית מזי"א בן מאה השנה, אשר שופץ לאחרונה בהשקעה של 16 מיליון שקלים, על מנת לשמש כבית לקבוצות תיאטרון ירושלמיות. משכן אומניות הבמה החדש נחנך רק לפני כשנתיים וכבר הוציא מתוכו מספר יצירות ירושלמיות איכותיות וייחודיות. דוגמא עדכנית אחת הינו התנ"ך-שואו, מופע יהודי-וירטואוזי מלבב של תיאטרון האינקובטור. דוגמא נוספת היא ההצגה 'מוסררה' של תיאטרון פסיק, אשר מביא את סיפורם של תנועת הפנתרים השחורים, ולא בשחור ולבן. כל האירועים הללו מהווים רק מדגם קטן משלל אירועי תרבות אותם ניתן למצוא בימים אלה בבירה למרות שמדובר בעיצומו של חודש נובמבר, בדרך להכרזה הרשמית על ירושלים כבירת התרבות של הלבנט.

קלון התקשורת
בעקבות הזיכוי של ליברמן, נשלחו חצי ביקורת רבים לעבר הפרקליטות והיועץ המשפטי. בצדק. אבל את חשבון הנפש הגדול מכולם צריכה לעשות התקשורת הישראלית. ושאלה אחרונה: מתי מחליטים אם הזיכוי הוא עם או בלי קלון?

בתי אמנה
מושב הכנסת הנוכחי הביא עמו כמה אג'נדות חדשות, ובראשן ענייני דת ומדינה. לפתע פתאום החליטו מספר מפלגות להניף את דגל ברית הזוגיות ולעסוק בהסדרת תחום הנישואין במדינת ישראל. גישה זו עלולה להתגלות כלא אפקטיבית, בשל התנגדות המסורתיים, הדתיים והחרדים לפגיעה בסטטוס קוו. לשם כך שווה לחזור עשר שנים אחורה, לאמנת גביזון מדן, אשר השכילה להציע מתווי פעולה שלמים להסדרה מאוזנת של יחסי דת ומדינה באמצעות ויתורים הדדיים ופשרות היסטוריות. לדוגמא: תחום הנישואין טופל יחד עם הגירושין, דבר שהביא להצעה שתואמת את רוח ההלכה, לפיה רישום לנישואין יוכל להיעשות במסגרות אזרחיות, אך על מנת למנוע בעיות הלכתיות עתידיות, יישמר המונופול של הרבנות על תחום הגירושין. באופן דומה הוצע כי בשבת ייסגרו מקומות המסחר, אך מקומות הבילוי יוכלו להישאר פתוחים. כל שנותר כעת הוא לנצל את חלון ההזדמנויות ההיסטורי בו החרדים אינם בקואליציה על מנת לעגן בחקיקה את ההסכמות הרחבות שהושגו כבר לפני עשור.

על הגובה
ורק אני עדיין לא מבין מדוע שר שעומד על שרפרף זה יותר גרוע משרה שהולכת על עקבים.

פולחן אישיות
ביום ראשון האחרון פתח יהודה גליק בשביתת רעב על כך שנמנע ממנו לבקר בהר הבית. לטענת גורמי הביטחון, כניסתו למתחם מהווה פרובוקציה שעלולה לגרום למהומות אלימות. עצוב מאד שמשטרת ישראל מאמצת את דפוסי הפעולה של מי שמאשימים קורבנות אונס בשל לבושן הפרובוקטיבי. נו טוב, זה בגלל שרבים מאלה שמתיימרים לקדם זכויות אדם בישראל מבקשים לעשות בהם שימוש נגד היהודים, ולא לטובתם.

חופש דת
איזה עונש מקבל מי שעורך חופה על הר הבית, אבל לא דרך הרבנות?


יום שישי, 1 בנובמבר 2013

לא אקטואלי - 1.11.13

עדאלה לא ידע
השבוע החליטה ממשלת ישראל כי היא תחדש את שיתוף הפעולה עם מועצת זכויות האדם של האו"ם ואף פרסמה את הדו"ח המסכם מטעמה. אלא שמרכז עדאלה מיד הודיע כי מהדו"ח הושמט מידע חשוב ומהותי: מהחוסר בייצוג נשים ערביות בשירות הציבורי, דרך הוספת יישובים יהודים למפת אזורי העדיפות הלאומית, ועד האיסור על הגירת פלסטינים לישראל באמצעות נישואין. אלא שגם מהתגובה של עדאלה הושמט מידע חשוב ומהותי: שנשים ערביות ממעטות לצאת לשוק העבודה מסיבות תרבותיות ובטח במקומות מרוחקים. לא צוין כי אזורי עדיפות לאומית לוקחים בחשבון גם קריטריונים כמו קליטת עלייה והתמודדות עם איומים בטחוניים שמעטים היישובים הערבים שעונים עליהם, ועל כך שבתקופה שבה הותר לפלסטינים שהתחתנו עם ערביי ישראל, הדבר נוצל להגירה מאסיבית מיש"ע לתוככי מדינת ישראל. והמידע הכי חשוב ומהותי אותו השמיט אותו מרכז שרק בשנת 2012 קיבל מהקרן החדשה לישראל 200,000 דולר: מדובר במדינה יהודית.

בראי המוסר והמסורת
לאחרונה קראתי את הספר החדש של מכון משפטי ארץ, 'אתיקה צבאית יהודית'. חובבי הסטיגמות, מימין ומשמאל, יחשדו שמדובר בפרסום שנועד לקדם אג'דנה פוליטית שמאלנית או ימנית (בהתאמה). בפועל, מדובר בחיבור נהדר אשר מציג פילוסופיה לאומית ליברלית מדויקת אשר פורטת את המונחים הערטילאיים, אתיקה ומוסר, לתפיסה פרקטית אשר שואבת מהמסורת היהודית וחותרת להבנה מהו המעשה הראוי שחובה לעשותו בשדה הקרב, במובנו הרחב. באופן לא מפתיע, למרות שהספר החדש שמשקף עמדות של קהלים רבים בחברה הישראלית נכתב בהתנחלות עפרה, הוא זכה לקצת פחות התייחסות בתקשורת מאשר 'תורת המלך' היצהרי. חבל שכך, אבל מעניין יהיה להשוות את נתוני המכירות של שני הספרים בעוד שנה.

שניים לטנגו
היוזמה האחרונה של הבית היהודי לסכל שחרור מחבלים העלתה את הסעיף לשרי הליכוד, וגם ברור מדוע. אף שר מאף מפלגה לא שש לשחרר אסירים. אלא שבמקרה של הליכוד, זה גם פוגע אלקטורלית במפלגה לטובת בנט וחבריו. אלא שבראייה לאומית רחבה, שרי הליכוד צריכים להודות לאחים מימין, שכן אם כבר מגיעים למצב ההזוי שמשחררים אסירים עם דם על הידיים, ראוי שתירשם התנגדות עזה בקרב הממשלה לכך. מה גם שלכולם ברור שעם האוכל, יגיע גם התיאבון הערבי, שידרשו עוד ועוד שחרורי מחבלים בעתיד – כך שראוי להכין את הקרקע לאמירת לאו סופי וחד משמעי. כמו כן, הגיעה השעה לסרב לכל תרבות המחוות והצעדים בוני האמון, שמשום מה מתנהלים כמו גרסה מעוותת של טנגו מזרח תיכוני. בעוד ישראל מדמיינת כאילו היא מובילה את הריקוד והולכת צעד קדימה, הפלסטינים הולכים שניים אחורה.

אסירי תודה
למה לרשות הפלסטינית אסור לשחרר מחבלים בדלת מסתובבת ולמדינת ישראל מותר?

הגניוס היהודי
בשבוע שעבר לקחתי חלק בכנס של הקונגרס היהודי-אירופי שנערך בברלין ועסק ביזמות. בכנס השתתפו כמאה יזמים מישראל ומאירופה, ומטרתו הייתה לייצר חיבורים בין המשתתפים השונים, ובעיקר לתת השראה ולקדם את רוח היזמות בקרב צעירים יהודים מאירופה. במובנים מסוימים זו הפעם הראשונה שנערך כנס מסוג זה, ולמרות זאת הארגון היה ברמה מאד גבוהה. במובנים אחרים, מדובר באותה גברת בשינוי אדרת: לאורך זמן ניתן לראות כיצד כל כנסי היהודים סובבים סביב טרנדים משתנים. לפני שנתיים כולם דיברו על עמיות יהודית, לפני ארבע על תיקון עולם, עכשיו על יזמות ומי יודע מי יהיה בעוד שנה. לעתים המעבר בין הטרנדים נראה כמו החלפת שקדי מרק בקרוטונים, כי המרק היהודי הוא לא תירוץ מספיק טוב להביא את כולם יחד. ולא שזה רע כל כך. אני מת על שקדי מרק וקרוטונים.

בין עזה לברלין
אז מה באמת משך אותי לנסוע לגרמניה? כשהייתי בצבא, המצאתי את הפסקת סיגריה ללא סיגריה. כי גם ללא מעשנים מגיע. לאחר מכן, הגיתי את חופשת הלידה ללא יולדים. עכשיו הגיע הגיל לממש את זכותי לטיול שורשים. רק שלאיראן ולוב אין לי כל כך איך להגיע. מצאתי את גרמניה בתור תחליף הולם. שבכל דור ודור וכן הלאה. חוץ מזה, שהשילוב של ישן וחדש עושה לי את זה. כשההיסטוריה נמצאת בפרונט, אפשר פשוט לטייל בישיבה ולהביט סביב. הן על התסיסה התיירותית והן על פצעי העבר. וכשמדובר בעיר בירה, החוויה מועצמת עוד יותר. עוד הסבר למה אני מבסוט על ברלין וירושלים. אגב, הבחירה בברלין לכנס יזמות, לא התגלתה כמוצלחת במיוחד. בסיור הסטארטאפים שערכנו במקום התגלה כי יש להם עוד הרבה מה ללמוד. בערך כמו לקחת את הגרמנים לסיור תחבורה ציבורית בתל אביב.

גרמנית למתחילים
אחת המילים הראשונות שלומד כל תייר בגרמניה היא שטרסה, רחוב. כך אתה מבין שלמעשה שטרסבורג, היא למעשה הגרסא המקומית לרחובות. אלא שהיא בכלל בצרפת, וברג זה בכלל טירה. סתם נפלה עליי רוח שטוטגרט. אולי בגלל השעה הנוספת שהאציל עליי שר הפנים גדעון סער, שדאג להזיז את השעון שעה אחורה, יחד עם שאר עמי אירופה. אבל קרה הנורא מכל: פתאום מסך המחשב הפך לבן וריח שרוף התפשט באוויר. מת לי הלפטופ. עוד דבר נורא שקרה לעם היהודי על אדמת גרמניה. לקחתי את המטוס הראשון לארץ.

הפקרת הדרום
אנשים צרי עין מאשימים אותי לאחרונה שאני מטייל בכל העולם. מכיוון שאני לוקח כל ביקורת ברצינות רבה, בדקתי את הנושא, וגיליתי שזה פשוט לא נכון: מדובר רק על חצי הכדור הצפוני (פרט לביקור אחד בדרום אפריקה, אבל זה היה מונדיאל, אז לא נחשב).