יום שישי, 25 באוקטובר 2013

לא אקטואלי - 25.10.13



ו' החיבור
מהפכת האינטרנט הביאה עימה אתגר עצום לעתונות המודפסת בכלל ולכתבי עת בפרט. זה לא חידוש. החידוש הוא שיש מי שלא ויתרו על עומק הדעת ורוחב היריעה שטומנים בחובם כתבי העת ומנסים בשלל דרכים מגוונות ומקוונות להגיש את מרכולתם לציבור. דוגמא חדשה וחדשנית הוא ירחון 'החיבור', אשר מתמקד בטכנולוגיה במובנה הרחב ואיך היא משפיעה על חיי היומיום. החל ממדיניות טכנולוגיה ממשלתית, דרך חופש ביטוי ברשת ועד גאדג'טים מעניינים למטבח ולטיולים. 'החיבור' הוא מגזין הטכנולוגיה הראשון בישראל שמיועד למחשבי לוח, ומציע קריאת פנאי אמיתית תוך הישענות לאחור, שגם הולכת עם הקורא לכל מקום, אפילו בלי תלות בחיבור לרשת. הכתבות שבו מתוכננות כבר משלב יצירתן בשילוב וידאו, אינפוגרפיקה ואנימציה, תוך ניצול מלא של תכונות מחשבי הלוח הקיימים בשוק. ירחון החיבור כאמור מופץ בחינם, ודורש רק הורדה של האפליקציה והגיליון. עם זאת, ניתן להצביע על נקודת תורפה אחת שהפלטפורמה החדשה לא מצליחה לתת לה מענה, וזאת גם מבלי להיות מומחה גדול בטכנולוגיה: הצורך האנושי אצל חלק מהישראלים לקרוא בשבת.

בלי תור
אחד המאמרים המעניינים שהרכיבו את 'החיבור' הראשון (ובינתיים האחרון) הוא מאמרו של ד"ר ניר בומס, על רשת ה-TOR שמופעלת על ידי 2,500 מתווכים-מתנדבים על מנת לעקוף את העברת המידע הפרטי לשלטונות ארצות הברית באמצעות חברות הטלפוניה והאינטרנט הגדולות. אלא שמה שהתחיל בתור יוזמה לשמירה על פרטיות ולהפצת מידע על הפרות זכויות אדם במדינות המפעילות צנזורה באינטרנט, הפך להיות חרב פיפיות עת טרוריסטים, פדופילים ושאר מרעין בישין – מציאות שהביאה את גם את TOR לשתף פעולה עם רשויות החוק. והפרטיות? נדמה שב-TOR, כמו בכל רשת, יש יותר חורים מקשרים ויותר שאלות מתשובות.

אמת מרץ תצמח
אור הזרקורים על הבחירות המקומיות בירושלים הופנה בעיקר להתמודדות על כסא ראש העיר, ולמאבקים המפורסמים בין החרדים לפלורלסטים. תופעה מדאיגה לא פחות, שלא ניתנה אליה התייחסות היא ההיעלמות הכמעט סופית של מפלגת העבודה מירושלים. בבחירות הקודמות רצה המפלגה יחד עם רשימתו של ניר ברקת ואילו בבחירות האחרונות התמודדה יחד עם מרצ. ולמען האמת, נבלעה במרצ. אם לא די בכך שמדובר בהמשך הגלישה של המפלגה שהקימה את המדינה למחוזות השמאל הקיצוני, אפילו על הפתק לא הופיעו אותיות אמת. 20 שנה אחרי סיום כהונתו של טדי קולק, ראש העיר המפאיניק האחרון, כבר אין עבודה בירושלים.

חזל על דאבדין
אני לא מבין מה הפליאה על כך שיש מי ששמים מילים בפיו של הרב עובדיה לאחר מותו. העסקונה הפוליטית סביבו עשתה זאת עוד בחייו.

כאן לא פדלחושיה
אין ספק שהמינוי של אישה לתפקיד נגידת בנק ישראל הוא הישג חשוב לחברה הישראלית. עם זאת, היו נשמות רבות וטובות מדי שניסו לדחוף את מועמדותה של קרנית פלוג בשל היותה אישה, וזאת מבלי שגילו הבנה גדולה בכלכלה. תמיכה מסוג זה מהווה חיבוק דב אשר למעשה עלול לתרום למסר כאילו פלוג נבחרה לא על בסיס כישוריה, כי אם על בסיס העדפה מתקנת. לכך מתלווה אכיפת כללי פוליטיקלי קורקט שקובעים כי עצם סיפורן של בדיחות שוביניסטיות, על הנגידה הנכנסת ובכלל, מהווה ראיה ניצחת למיזוגניות. מציאות זו גם גורמת להדרה של תומכים רבים ממאבקים פמיניסטיים מוצדקים, וגם סובלת מכשל לוגי חמור, לפיו אפשר לטעון כי כל מי שמספר בדיחות שואה, הוא נאצי.

אמא יקרה
מאבק פמיניסטי לא פחות חשוב, אבל מתוקשר הרבה פחות, נערך יום יום על ידי אתר האינטרנט Jobs4Mom, אשר נועד לסייע למעסיקים לגייס אמהות, תוך הענקת משמעות מיוחדת לאיכויות אשר מביאות עימן האמהות למקום העבודה: איכות, יציבות ומקצוענות (נסי להיות אמא בלי אחד מאלו). נכון שמאבק מסוג זה הוא הרבה פחות סקסי מאשר ניפוץ קירות זכוכית, אבל הוא נוגע למצוקה נפוצה של נשים רבות. בימים אלה משיק האתר מיזם חדש, בשם Mom Inside אשר מבקש לסייע בהעצמתם של מקומות עבודה המעסיקים אמהות. כי זה נכון שלהיות אמא זה מאד מחייב, אבל גם להיות בוס/ית של אחת, זו חתיכת משימה.

בר פלוגתא
מי נתן לה כרטיס אשראי?

מבחן בג"צ
בכל פעם שמישהו מדבר על שינוי שיטת מינוי שופטי בג"צ, המקהלה צווחת בקול אחד: "קץ הדמוקרטיה". אלא שבפועל, המדינה היחידה בה הרשות השופטת רשאית לבטל חוקים של הרשות המחוקקת, וגם השופטים מעורבים בהליך מינוי שופטים, היא הודו. בישראל המצב מופרך עוד יותר: פה השופטים הסמיכו את עצמם לבטל את חוקי הכנסת. אם באמת רוצים לדבר על קץ הדמוקרטיה, אז את האצבע המאשימה ניתן להפנות לאהרון ברק, אבי המהפכה החוקתית.

הגירת מוחות
ניסיונות נוספים לצבוע את ישראל כמדינה לא דמוקרטית נעשים באמצעות הצגת העמדות הכאילו גזעניות של אזרחיה, לדוגמא, באמצעות היחס למהגרים. אלא שלא רק שהעמדות האלו נובעות מרצון לשמור על אינטרסים מסוימים של החברה הישראלית ולרוב אינן קשורות בגזענות, הן גם אינן ייחודיות לישראלים. רק לאחרונה נערך בצרפת סקר שמראה כי 77 אחוזים מאזרחי הרפובליקה מסכימים לטענה כי הצוענים "שונים" ועליהם לחזור לרומניה ובולגריה, למרות שכולם חברי האיחוד האירופי. ההבדל העיקרי בין ישראל החשוכה לצרפת הנאורה הוא ששם אין את האידיוטים השימושיים שאנחנו מספקים לכל אויבנו.

מטבע לשון
סליחה, אפשר בבקשה חמישה שקלים? אני חייב קפה.

יום שישי, 18 באוקטובר 2013

לא אקטואלי - 18.10.13


עסקים קטנים
כאשר האיחוד האירופי הודיע כי יחרים את ההתנחלויות, לא היה כל כך פשוט למצוא תומכים ישראלים במהלך, אפילו בקרב תומכי רעיון שתי המדינות. האמת היא שהחברים(?) באיחוד האירופי לא צריכים ללכת רחוק כדי למצוא סנגור להחלטתם. מסתבר שהסוכנות היהודית עצמה מפעילה מדיניות דומה. הדבר נחשף כאשר תושב הר ברכה פנה לקרנות הלוואה ליזמים ועסקים קטנים הפועלות בשיתוף הסוכנות והפדרציות ונענה בשלילה, בנימוק הפורמלי שמדובר בהחלטה של התורמים לתמוך באזורים מסוימים. זה אולי נכון, אבל הסוכנות לא יכולה להתחמק מכך שמשמעות הדבר היא שהסוכנות לא תומכת באופן סלקטיבי בסיוע להקמתם של עסקים קטנים ביהודה, בשומרון, בבקעה ובגולן.

אירופה הקלאסית
זו מסורת אירופאית ותיקה לקבוע ליהודים איפה הם יחיו. חלקים מהם אפילו הגדילו לעשות וביקשו לקבוע גם איפה היהודים ימותו.

ספר ויקרא
יהודי אחד שהאירופאים לא הצליחו להרוג, הוא הסופר היהודי אלי ויזל, לימים חתן פרס נובל לשלום, אשר ספרו החדש, הנשמה המקראית, תורגם לאחרונה לעברית בהוצאת ידיעות אחרונות. בחיבור זה, מתמקד ויזל בעולמם הנפשי והרוחני של גיבורי התנ"ך, מאדם ואשת לוט, דרך נדב ואביהוא ועד אליהו ויונה. ספר זה הוא השני מתוך טרילוגיית הנשמה היהודית, אשר קדם לו כרך הנשמה החסידית והבא אחריו יישא את השם הנשמה התלמודית. את הכרך הנוכחי מומלץ בחום לקרוא בהתאמה לפרשיות השבוע, ולגלות שהמרחק בין הפרשנות הקלאסית לפרשנות המודרנית, לא תמיד כל כך גדול. אולי משום שבכל דור ודור, עומדים עלינו דור דור ודורשיו.

סמי מרצ
תומכי הלגליזציה של סמים קלים לא יכלו לקבל חיזוק טוב יותר מאשר וידויים של תריסר ח"כים, מי ברצון ומי בפחות, כי צרכו בעבר מריחואנה. עדיין לא נמצא חבר הכנסת שיגלה את האומץ לדבר על ההווה ועל העתיד. אלא שייתכן ויש דרך קלה הרבה יותר לשכנע את הציבור הרחב לתמוך בהסדרה חוקית של שימוש בקנביס: על פי מכון ירושלים לחקר שווקים, שוק הקנביס מגלגל כ-2.5 מיליארד ₪ בשנה ב"שחור", מיסויו בדומה לסיגריות יניב הכנסות בהיקף של כ-950 מיליון ₪ בשנה. בנוסף על כך, ביטול אכיפת האיסור הפלילי יחסוך למשטרה ולמערכת המשפט כ-700 מיליון ₪ בשנה. אני מכיר לפחות שר אוצר אחד שהמספרים הללו, יכולים לעשות לו טוב.

על סם
המחשבה הרווחת היא שכל מי שמדבר בעד לגליזציה של סמים קלים מעיד על עצמו שהוא בעניין. אלא שכדי להגיע לקשר היחיד שלי לסמים, צריך להרחיק לימי בצבא, כאשר בשיעור נשק הסבירו לנו על ה-M-16 ובפרט על הקו החרוט עליו, אשר שימש לסימון מרכז הכובד של הכלי ונועד להקל על זיהוי של הברחת סמים בקת הנשק בתקופת מלחמת וייטנאם באמצעות בדיקת איזון. בשלב זה כבר לא הצלחתי לסתום, ותהיתי בקול רם מדי, אם הדבר לא עודד את הברחתם של סמים קלים. העובדה שעד אז (ומאז) לא עישנתי אף סוג של סם (וגם לא הייתי חבר כנסת!), לא נזקפה לזכותי, והועפתי מהשיעור לאחר כבוד. משאר החבר'ה.

עיגול בריבוע
עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית, ערך השבוע המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל שפועל באוניברסיטה העברית את המפגש הראשון של סמינר החוקרים. במפגש התארח אורני פטרושקה, יזם הייטק שנעשה מיליונר אחרי מכירת כרומטיס ונהפך גם ליזם חברתי, בין היתר לאחר שהקים את עיגול לטובה, מיזם מקסים שמבקש לעודד תרבות של נתינה באמצעות עיגול עסקאות בכרטיסי אשראי לטובת עמותות ראויות. לפי הנתונים שהציג פטרושקה, עד היום נרשמו למיזם כמאה אלף ישראלים, אשר מעבירים מדי חודש ארבעה שקלים בממוצע. מצד אחד, מדובר בכלי נהדר שבאמצעותו נאספים מדי שנה כמעט חמישה מיליוני ש"ח – כולם עבור מטרות טובות (פטרושקה מממן מכיסו את המנגנון). מצד שני, המחסור באינדיקציה לגבי זהות המעגלים מעלה את החשש כי עבור חלק ניכר מהם עצם ההשתתפות מספקת באופן לא מודע את הצורך בנתינה, גם אם זו מזערית ומסתכמת ב-50 ש"ח לשנה וכך יוצא שכרו של המיזם יוצא בהפסדו.

מעשר אני
בהרצאתו, מנה פטרושקה ארבעה גורמים אשר לדעתו מביאים לנתינה פרטית נמוכה יחסית בישראל: ראשית, ההרגל הישראלי להיות מקבל הצדקה (בעיקר מיהדות התפוצות) ולא הנותן. שנית, הרצון של יהדות העולם לבטא שותפות עם המפעל הציוני מפחית את הצורך בנתינה מקומית. שלישית, בשל הדנ"א הסוציאליסטי שמעודד עבודה והתנדבות עבור הקולקטיב לצד מסים גבוהים שמעבירים את האחריות על הנתינה למדינה. ורביעית, תחושה קיימת של חברה במאבק שמקשה על תודעת ביטחון המאפשרת נתינה. סביר להניח שהניסיון והניתוח של מי שעוסק בפילנתרופיה כבדה כבר יותר מעשור די נכונים. עם זאת, ראוי גם לנסות ולמנף את היתרונות בכך שמדובר במדינה יהודית. לדוגמא, באמצעות קמפיין קידום את רעיון נתינת המעשר. לא לדתיים בלבד.

אחרי מות שהידים
יש סיבה אחת ואחת בלבד, לשחרר מחבלים: כדי שאפשר יהיה להוריד אותם בחוץ.

יום שישי, 11 באוקטובר 2013

לא אקטואלי - 11.10.13

שילונדע
אי שם בשנת 1970 נשא חבר כנסת מתוסכל נאום ארוך בו לעג לסוגיה שפיצלה את המערכת הפוליטית מאז מלחמת ששת הימים. הוויכוח על עתיד השטחים, טען, אינו צריך לחצוץ בין המפלגות הציוניות. בחלוקת הארץ ובחתירה להסדר שלום ראה הכרח, אך כל עוד אין בנמצא הצעה לשלום אמת, זיהה בוויכוח על עתיד השטחים גורם מעכב. במקום זאת האיץ במערכת הפוליטית להתרכז בעידוד העלייה, ביישוב הנגב והגליל ובמימוש השאיפה להיות עם סגולה. את הדברים הנכוחים הללו פרש דוד בן-גוריון, אשר גם כשלא היה רלוונטי מבחינה פוליטית, ראה נכוחה את המציאות. אלא שהמציאות לא ראתה אותו, וכך כל פועלו לאחר סיום כהונתו כראש ממשלה כמעט ולא נחשף. אם תרצו, סיבה מעולה לקרוא את ספרו החדש של אבי שילון, "בן-גוריון: אפילוג". שילון, חוקר למדעי המדינה שגם כתב את הביוגרפיה האקדמית הראשונה על מנחם בגין, זיהה כי מדובר הכתבים הרבים שהותיר אחריו ראש הממשלה הראשון נותרו כשדה לא חרוש שממנו ניתן ללמוד רבות על השקפותיו, תבונותיו וגם טעויותיו. לקרוא עליו ולראות אותנו.

איגבור ציוני
בשבוע שעבר הושק בפאב ירושלמי אתר האינטרנט 'כיכר השוק' אשר נועד לשמש בית מקוון לחברה האזרחית הציונית. מי שקצת בקיא בנבכי הפוליטיקה הבין ארגונית ושיקולי אגו אישיים אשר לא פסחו גם על ארגונים לאומיים, ידע שאין מדובר במעשה טרוויאלי כלל ועיקר. האתר הוקם על ידי חבורה של פעילים מרכזיים בעמותות ציוניות ובראשם אמוץ אייל, המייסד של סוכנות הידיעות 'תצפית' וחתן פרס מוסקוביץ ליזמות ציונית. הזכייה בפרס לא גרמה לאמוץ לנוח על שום זרים. בחודשים האחרונים הוביל אמוץ בשיתוף פעילים ציוניים נוספים, יצירת במה משותפת לשיתופי פעולה שמבקשת להביא לסינרגיה (ובעברית ציונית: איגבור) בין ארגוני החברה האזרחית והחברה האזרחית עצמה. כנסו, כנסו.

שיח זכויות
לרגל 20 שנה להסכמי אוסלו, פרסמה ג'סיקה מונטל, מנכ"לית בצלם, גילוי דעת על הפרות של זכויות האדם שנמשכו גם אחרי חתימת הסכמי אוסלו, הן מצדה של ישראל והן מצד הרשות הפלסטינית. לכך הוסיפה מונטל גם התחייבות לעשות "ככל שנוכל על מנת להבטיח שסוגיית זכויות האדם לא תרד מסדר היום של כל משא ומתן ושתזכה לביטוי הולם בכל הסכם שייחתם". מעניין מה יקרה ביום בו לחבר'ה מבצלם ייפול האסימון שהדרך הטובה ביותר לשמור על זכויות אדם של ערבים במזרח התיכון, היא להעבירם לשליטת ישראל.

קפה לדרך
אני באמת לא מבין מה הבאז הגדול סביב הקפה בחמישה שקלים. כל מתנדב בפרויקט המעברים של זכויות אדם כחולבן, מקבל קפה בקלנדיה בשלושה שקלים. אה כן, ותה בשנקל.

לא פיתה אותי
כשסיפרתי לאמא שכל היום אני לא אוכל כלום חוץ מלאפה אחת, היא אמרה לי שיותר בריא לאכול שלוש פעמים ביום. אבל מה אני אגיד לכם, אחרי שבוע של ניסיון להקשיב לאמא, זה לא קל לדחוף 3 לאפות כל יום.

יצא בחוץ
עם היוודע דבר פטירתו של הרב עובדיה, היה נראה לי שרק אני לא הכנתי מראש משהו לכתוב על לכתו של מרן. לרגע שקלתי לפרסם במקום את מה שיש לי על שמעון פרס. מאז, הספיקו להתחוור מספר תובנות מעניינות: האחת, סוציולוגית, והיא שבעוד שלוש שנים יום הפטירה (העברי) של הרב עובדיה ויום רצח רבין (הלועזי) יתלכדו לאותו יום. מאות אלפי אנשים יהיו בהילולה בעוד מאות אלפי אנשים אחרים, יהיו בטקסי זיכרון. השנייה, פוליטית, היא שאם מחר יש בחירות, ש"ס מקבלת 20 מנדטים. אם בעוד שנה, אולי 6. בתהליך דומה להפליא למפלגות מרכז רבות לפניה.

היורשת
אחת החידות שמעסיקות, ובצדק, את המערכת הפוליטית על מעגליה הרחבים היא שאלת היורש של הרב עובדיה בתפקיד מנהיג הציבור הספרדי. אלא שלא ברור שיהיה רק יורש אחד, ויתכן מאד שאחד מהם יהיה בכלל יורשת. מדובר כמובן על עדינה בר שלום, בתו הבכורה של הרב ומנהיגה בפני עצמה, אשר הובילה על דעת אביה תהליכים מהפכניים ארוכי טווח במגזר החרדי, ביניהם הקמת המכללה החרדית הראשונה. בעבר נשמעה בר שלום כי בכוונתה להיכנס לזירה הפוליטית בעתיד, כשהכוונה ברורה – לאחר 120 של אביה. כעת יש לקוות שלא תקבל רגליים קרות, ונותר רק לנחש באיזו מסגרת תעשה זאת. אם היא תחליט לעשות זאת מחוץ למפלגת הבית, יתכן שיתגלה שהקמפיין שהוביל הרב חיים אמסלם שימש בדיעבד כשכיבה על הגדר עבור החלופה הפוליטית למפלגת ש"ס, אליה חלחלו במשך 30 שנה של פעילות פוליטית לא מעט תהליכי סיאוב וניוון.

ממוצע משוכלל
אחת הביקורות הכי מושחזות והכי מדויקות בארצות הברית נגד הנשיא אובמה היא שהתפקוד שלו הוא ממוצע: פחות טוב מאתמול ויותר טוב ממחר.


יום שישי, 4 באוקטובר 2013

לא אקטואלי - 4.10.13

נון סטופ
במקרים רבים הוספת האות 'נ' למילה מבטאת הקצנה שלילית: לאומני, טהרני, מוסרני, צדקני. זה הסבר לא רע לאירוניה בכך שדווקא המחקר האיכותני הוא הפחות איכותי, בהשוואה למחקר הכמותי. לתשומת ליבם של כל הסטודנטים שפותחים השבוע שנת לימודים חדשה.

השלם וחלקיו
בשנת הלימודים הנוכחית יפעל מרכז שלם לראשונה במתכונת אקדמית. המודל אותו מבקש ליישם בישראל מרכז שלם הוא של מוסדות העילית בארצות הברית ובאירופה דוגמת ייל ואוקספורד אשר מבקשים לטפח את אליטה אינטלקטואלית ופוליטית. מדובר במהלך מבורך מצד מרכז שלם השמרני, שפעילותו ב-19 השנים בהן פעל עד כה לא הביאה להישגים ממשיים נראים לעין בקידום תפיסת העולם הרפובליקנית. אחת הסיבות לחוסר האפקטיביות של מרכז שלם עד כה היא הסתמכותם על אינטלקטואלים מובילים, רובם ממוצא אנגלוסקסי, אשר התקשו למצוא את מקומם בשיח הישראלי. ניתן לצפות כי הצמחתו של דור צעיר אשר ישתלב בשנים הקרובות במוקדי הכוח הפוליטיים, התקשורתיים והאקדמיים ישמש תשתית ראויה להנגשת תפיסות שמרניות בחברה הישראלית.

משטר אלטרנטיבי
המאבקים סביב חופש הפולחן ליהודים בהר הבית, הוציא את חבר הכנסת אחמד טיבי מהכלים, עד כדי כך שהצהיר מעלה כמה במות, כי הוא מייחל ליום בו הכיבוש הציוני ייפסק. רק צריך להזכיר לו נתון אחד חשוב: ביום שהוא מייחל לו, בו תהפוך ישראל למדינה ערבית גדולה, הוא יהיה הערבי הראשון להיתלות בכיכר העיר, כראשון המשת"פים עם המשטר הציוני. עדיף לכולנו שהוא יבין עכשיו ולא בדרך הקשה.

אשריהם
לאחר שהות בת חודש במסגרת הסמינרים של קרן תקווה בניו יורק, ראיתי לנכון לחזור לארץ הקודש. אחד ההישגים הגדולים שלי בביקור בניו יורק היה שהצלחתי לעמוד בדרישה שהצבתי לעצמי, לבקר בכל תפילה בבית כנסת אחר. דתי לאומי, קרליבך, אורתודוקסי שיוויוני עם מחיצה, אורתודוקסי שיוויוני בלי מחיצה, קונסרבטיבי, רפורמי, כל מה שרק תוכלו להעלות על הדעת ואפילו אחד חב"ד. החוויה המעניינת מכולן הייתה בבית הכנסת ליהדות מתחדשת 'רוממו', בו יצקו תוכן חדש למונח הקפות ובשמחת תורה פרשו את כל התורה כולה כשכל בני הקהילה אוחזים בקלף במעגל גדול. יש שיסתכלו על כך בעין עקומה. אני מניח שבעבר כך גם הסתכלו על מי שהציעו לפזז עם ספר התורה. ועדיין, ראוי לתת יותר אשראי לשלל הקהילות היהודיות בגולה, שעבורן חודש תשרי הוא ממש לא כמו בישראל: בו כל מקומות העבודה עובדים כרגיל, הימים הטובים הם כפולים והשקיעות מאוחרות. הרצון להשאיר את היהדות רלוונטית למקסימום יהודים הוא אתגר לא קל לכל זרם דתי מעבר לים. מותר לא הסכים, מומלץ לא לזלזל.

חו"ל המועד
להיות במהלך כל החגים בניו יורק, מרגיש חודש הרחמים והסליחות. אני מרחם על מי שנשאר בארץ, ואתם סולחים לי.

סיבוב אום
השהות במנהטן אפשרה לי לבקר באחד המוסדות המושמצים והמעניינים, הוא האו"ם. מתחם האומות המאוחדות מהווה למעשה אקס-טריטוריה ומקושט בשלל מתנות מטעם המדינות השונות. אחת המתנות, הינה פסל גדול של אדם המכתת חרבו לאת, שהוענקה מאת ברית המועצות מנוחתה עדן. על מנת שאף אחד לא יתבלבל, חקוק בבסיס הפסל גם כיתוב הפסוק: "וכתתו חרבותם לאתים". אם תרצו, שיעור ראשון בדיפלומטיה, לכל באי עצרת האומות המאוחדות. אגב, אם האו"ם באמת היה רוצה להשיג את המטרה הזו, עליו היה לחקוק על חזית הבניין את הפסוק "עין תחת עין".

מחר מאוחר
אם היום אפשר לומר שחבל שלא עשינו אתמול, וכולם יודעים שמחר לא יקרה דבר, אז היום הוא היום.