יום רביעי, 25 בספטמבר 2013

לא אקטואלי - 25.09.13

מו"מ שמום
כל מו"מ שתחילתו במום, סופו במום.

אתם לו לבד
בשבוע שעבר סיפרתי שאני משתתף בסמינר של קרן תקווה במנהטן, אשר במסגרתו מגיעים מומחים בעלי ניסיון ומציגים את משנתם הרעיונית והמעשית. אחד מהם הוא ג'ון בולטון, דיפלומט אמריקני רפובליקני, אשר היה המנוע העיקרי מאחורי החלטה 4686 של האו"ם ב-1991, שביטלה את ההחלטה המפורסמת הרבה יותר (משום מה) כי ציונות שווה גזענות. בולטון הוא אדם ששווה להקשיב לו. באופן חד וברור הוא מראה כיצד אובמה נמנע מכניסה לכל עימות חדש, אפילו נגד מי שרוצח את השגריר האמריקאי בבנגזי. על כן הוא טוען כי הדבר היחיד שיכול למנוע את התגרענותה של איראן, היא תקיפה ישראלית. לטענתו, תקיפה ישראלית (מוצלחת) היא אינטרס אמריקאי, ואפילו הרוסים ישמחו לשחק את המשחק של אלה שתומכים באיראן אבל מגנים את ישראל. אחרי הכל, גם גרעין בידי משטר איסלאמי קיצוני הוא לא בדיוק חלום ורוד עבורם.

מבחן בג"צ
לאחרונה החליט בג"צ על ביטולו של התיקון לחוק למניעת הסתננות. פסק הדין ניתן פה אחד על ידי הרכב שמנה תשעה שופטים, ביניהם נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס. זוהי הפעם הראשונה מאז מונה גרוניס לנשיאות שבית המשפט פוסל דבר חקיקה. מי שקורא את פסק הדין, צריך לתת את הדעת על כך שאת עיקר ההחלטה לא כתב גרוניס, אלא השופטת עדנה ארבל, אשר טענה כי הפגיעה אינה מידתית ולכך הסכימו במידה כזו או אחרת שבעת השופטים האחרים. גרוניס, לעומת זאת, בחר לפסול את החוק בנימוק הקלוש שזרם המסתננים פסק. נדמה כי גרוניס נמנע מלאשר את החוק בכדי למנוע את הביזיון בו נותר לבדו נשיא בית המשפט בדעת מיעוט. כך קורה שהחלטתו של גרוניס לפסול את החוק, משמשת כגושפנקא להצדקת הפסילה. יתרה מזאת, העובדה שגרוניס השמרן משמש בתפקיד הנשיא, מעניקה, שלא בצדק, לבית המשפט תדמית פחות אקטיביסטית מאשר זו הראויה לו.

מניעים זרים
יכול להיות שזה היועץ המשפטי שביקש שבג"צ ישחרר לו כמה עובדים לנקות את הבית?

שומרי הסף
כדאי שמישהו כבר יגיד לכל כותבי תקנוני הצניעות בבתי ספר יסודיים שככל שחוקי הצניעות נוקשים יותר, כך סף הגירוי המיני של המקפידים עליהם נמוך יותר, ועל כן הסיכוי שדווקא הם יראו בילדות אובייקט מיני - גבוה יותר. מישהו לקח את הקטע של "עשו סייג לתורה" הרבה יותר מדי רחוק. אין בדברים אלה בכדי לומר שאין מקום לתקנוני לבוש (תקראו להם קוד לבוש / תקנוני צניעות, זה לא משנה). הבעיה היא כשלוקחים אותם למקומות קיצוניים והזויים, כמו אורך השרוולים של ילדה בכיתה ב'. לצערי, החברה החילונית לא מציבה אלטרנטיבה טובה יותר. מדי פעם כשאני רוצה להזכיר לעצמי למה אני דתי, אני נזכר איך מתלבשות ילדות בנות 9 בבתי ספר חילוניים ויודע שלא הייתי רוצה שהילדים שלי יגדלו בסביבה כזו. יש שביל זהב, והוא מאד רחב. אין צורך לגלוש לשוליים.

לא מצטער
הכי כיף לגור בדירת ארעי. ככה לא צריך לתור אחר סוכה.

יום רביעי, 18 בספטמבר 2013

לא אקטואלי - 18.09.13

תפילת הדרך
יש אנשים שמרגישים יותר קרובים לאל במקומות מסוימים. נניח בכותל, בקברות צדיקים או סתם בטבע. אבל אני הכי מרגיש אותו במטוס, כשאני מקבל שורה שכולה שלי.

ניתוח ראש פתוח
בימים אלה אני משתתף בסמינר של קרן תקווה שעוסק בנקודת המבט המקראית על טבע האדם ומתבסס על הספר 'ראשית חכמה' של פרופ' ליאון קאס. קאס, ד"ר לרפואה ולביוכימיה וחילוני מוצהר, בחר לערוך ניתוח עומק לספר בראשית תוך שהוא מסתמך על היותו של הכתוב מקור חוכמה קדום (בדומה לכתבי אלפטון) ובוחר לדלג על שאלת האלוקות ומקור הטקסט. לאורך 700 עמודים בוחן קאס כל מילה וכל פסוק ומציג גישה פרו מקראית חילונית בריאה. לא אמונה תמימה ולא ביקורת המקרא, כי אם גישה רציונלית לרעיונות פילוסופיים עמוקים המועברים אלינו באמצעות סיפור הבריאה ומעשי האבות: מגבולות המדע, דרך כשלונות הציוויליזציה ועד חשיבות המשפחה. למרות שהספר אינו מתאים לתלמידי תיכון, נדמה כי אם לימודי התנ"ך בבתי הספר הממלכתיים יאמצו גישה דומה, הדבר יוכל להביא להחזיר למקצוע התנ"ך את המעמד הראוי לו.

להרבות רוע
להמחשה, אשתף בתובנה אחת שלי מספר בראשית: מיד לאחר המבול, קובע הקב"ה את עיקרון היסוד כי יצר לב האדם רע מנעוריו. מיד לאחר מכן, מובא פסוק לא לגמרי ברור ("עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ:  זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה--לֹא יִשְׁבֹּתוּ") שנדמה כאילו בא להמחיש את הדטרמינזם של היקום. אלא שאז, באופן מפתיע למדי מברך האל את נוח ומורה לו ולבניו לפרות, לרבות ולמלא את הארץ – לכאורה מעשה שמשמעותו היא הוספת רוע בעולם. דווקא סתירה זו מחייבת להבין כי העובדה שיצר לב האדם רע מנעוריו אינה גזירת גורל וניתנת לשינוי. הייעוד של האנושות, הם הצורך לגבור על אותו יצר רע בד בבד עם פיתוח העולם. ומי שיגידו שאין זה אתגר, אלא תנאי – כי אין יצירה בלי יצר רע, כנראה צודקים גם הם.

ספרות זולה
במסגרת הסמינר התארח צ'רלס היל, דיפלומט ותיק ומרצה ליחסים בין לאומיים באוניברסיטת ייל. במסגרת מסעותיו הרבים בעולם, זכה היל בן ה-77 לקרוא ספרים רבים ולפני שלוש שנים, פרסם בעצמו את הספר "אסטרטגיות על: ספרות, מדיניות וסדר עולמי", בו הוא מציג כיצד הספרות הקלאסית השפיעה והושפעה מהתרבות הפוליטית בעולם המערבי. לטענתו של היל, קריסת הלימודים ההומניסטיים היא זו שמביאה לערעור הסדר העולמי. למרות שאני לא בטוח שאני מסכים עם הטענה, אני מצדד במסקנתו לחזור לקריאה של ספרות קלאסית ואף מוסיף משלי שחשוב להכיר גם את התפיסות של הציוויליזציות האחרות ועל כן ראוי דווקא בימים אלה להיחשף גם לספרות הקלאסית המוסלמית, הסינית והרוסית. בתור התחלה, החלטתי לקבל על עצמי כהחלטה לשנה החדשה לקרוא ספר חדש אחד כל שבוע. או חודש. מה שבא קודם.

על הגובה
פרט קטן ששכחתי לציין הוא שאת הסמינר, כמו גם את הימים הנוראים זכיתי להעביר בניו-יורק, מה שבהחלט הפך אותם לנוראים פחות ומיוחדים יותר. שכן מה יותר מרתק מאשר ללמוד על מגדל בבל מתוך תוכה של בבל המודרנית. זו כנראה רק סיבה אחת, מלבד גובה המגדלים במנהטן, לכך שפה נקראים ראש השנה ויום כיפור High Holidays. אם בענייני גובה עסקינן, בכל פעם שאני מרים את מבטי מהמדרכה וצופה במגדלים שראשם מגיע השמיימה, אני נפעם מכך שעדיין בונים עננים בגובה כזה.

ממלכת יהודה
המפגש עם היהודים, הישראלים ושאר דוברי העברית בעיר לא השאיר אותי אדיש. בשלב הראשון, המפגש החזיר אותי לימים בהם הייתי יותר צעיר, כשהייתי רואה בחורה חמודה, הייתי מנסה לפענח אם היא דתייה או לא. ההליכה בניו יורק עוררה בי תחושה של דה-ז'ה-וו, עם שינוי קל: יהודיה או לא? אחרי כמה שעות (שעתיים בערך), הרגשתי שמיציתי את הקטע, והגעתי למסקנה שהגיע הזמן לעשות משהו עם האמירה שמנהטן היא מושבה ישראלית. נניח לשלב אותה כחלק מהמסלול של תגלית ולהביא את החבר'ה לפה בימי שישי במקום אתם יודעים לאן.

דרך ההליכה
המנהג האמריקאי שהכי שבה את לבי הוא חציית הולכי הרגל את הכביש ברמזור אדום לאחר וידוא שאין תנועה. כך צריך להיות. נדמה לי שהסיבה שאי אפשר לנהוג כך בישראל קשורה לעובדה שבארצנו מסתובבים ברחובות הרבה יותר ילדים, אז אין 'לא נעים' ואין בפני מי להקפיד על דוגמא אישית. אה כן, וגם כי לכאן עדיין לא הגיעה תרבות הכסת"ח. מה שכן הגיע לאמריקה הוא המיתון, שאחד מסימניו הוא אנשים הולכים במתינות ברחובות מנהטן.

ערי מסים
עוד נוהל שהיה חדש לי, הוא שבחלק גדול מהמקומות המחיר לא כולל את מס הקנייה. בהתחלה זה מעצבן לגלות שהכל עולה לך יותר. אחרי קצת זמן זה נהיה הגיוני, משתי סיבות: כך לא צריך לעדכן את כל המחירים מחדש כל פעם שהמס משתנה וכן משום שלרשתות הגדולות יש מחירים אחידים בכל רחבי ארצות הברית, אבל המס לא אחיד בין המדינות.

ברכה לבטלה
ובפינת ההמצאה הגאונית שיש לייבא מיד לישראל: בחלק מהמסעדות הכשרות ניתן למצוא בסמוך לעמדת נטילת הידיים קערה מלאה בחתיכות לחם על מנת למנוע שתיקות מביכות ושאר מועקות. אם הרעיון היה מומצא בישראל ולאחר מכן מופץ בעולם, היה ניתן לקרוא לו: המוציא לחם מן הארץ. לא קרה.

אחות קטנה
תל אביב יקרה, רוצה באמת להיות כמו ניו יורק? בואי נתחיל בלבטל את כל התמרורים שאוסרים על הפנייה שמאלה.


יום שישי, 13 בספטמבר 2013

לא אקטואלי - 13.09.13

 החצי השני
הידעת? לשד העדתי יש אמא אשכנזיה!

הסכם פיצוץ
היום לפני עשרים שנה נערך על מדשאות הבית הלבן טקס החתימה על הסכמי אוסלו. את כישלונם של הסכמים אלה להביא שלום ו/או ביטחון לאזור ניתן היה לצפות באמצעות שתי תובנות נכוחות אשר אדריכלי ההסכם החולמנים מיאנו להבין: ישע זה כאן ואוסלו זה שם.

משילות על דרך השלילה
פגרת הכנסת היא זמן טוב לפשפש במעשיה של הרשות המחוקקת מבלי להידרש לסוגיות דחופות הדוחות את הנושאים החשובים. אחד המסמכים בו שווה לכל חבר כנסת בחופשה לעיין הוא הדוח להגברת המשילות של התנועה למשילות ודמוקרטיה. בניגוד למצופה, המסמך המדובר לא עוסק כלל בחוק המשילות שזכה לתהודה ציבורית נרחבת, אלא בסוגיות שהושארו מחוץ לאור הזרקורים על אף שהן בעלות השלכות יומיומיות על נגיסת סמכויות נבחרי הציבור על ידי הפקידות המקצועית. בדרך כלל חיצי ביקורת בנושאים אלו מופנים לאותם פקידים, ובמקרים נדירים יותר לנבחרי הציבור שמגלים אזלת יד. אבל יש מקרים בהם ראוי לבחון את האחריות של הציבור. לדוגמא, אחת ממסקנות הדוח היא שארגונים ואזרחים לא צריכים לקיים עצרות מחאה ליד בתי פקידי מדינה, מכיוון שלא הם אמורים לקבוע את המדיניות. אם אותן מחאות יתקיימו, אך לא אל מול בית הפקידים, יהיה בכך מסר חשוב הן עבור נבחרי הציבור והן עבור הדרג המקצועי.

חקיקה בסלע
לאחרונה התארחתי בסמינר הפעילים של 'אם תרצו' לשיחה על ציונות, יהדות, דמוקרטיה, זכויות אדם ופוליטיקה. אף אחת מהן, אגב, אינה מילה גסה. במסגרת השיחה, ניתחתי כיצד תמונת המצב של הכנסת הנוכחית צריכה להשפיע על סדר היום אותו מנסה התנועה לקדם. נתון ראשון אותו צריך לקחת בחשבון הוא הריצה המשותפת של הליכוד וישראל ביתנו. אחת ההשפעות המעשיות של הסיעה המשותפת היא שתמו ימי התחרות המבורכת (לרוב) בין חברי שתי המפלגות, שהביאה אותם לנסות ולהוכיח מדי יום את פעילותם הימנית. נתון שני הוא הברית הלא כל כך סמויה בין לפיד לבנט, אשר מביא לכך שחברי הבית היהודי נזהרים שלא לצאת ביוזמות שיסכנו את עתידה של הברית. נתון שלישי הוא שהחרדים, שנאלצו להישאר באופוזיציה, אימצו בקלות את האג'נדה החדשה שהועיד להם המדבר הפוליטי. כל אלה הופכים את הכנסת לכר לא פורה עבור הימין המדיני, שכולל בסך הכל שתי מפלגות עם קצת יותר מארבעים חברי כנסת (לעומת כמעט שבעים משש מפלגות בכנסת הקודמת). כל אלה מחייבים את ארגוני המחנה הלאומי שמבקשים להגיע להישגים ממשיים, לייצר סדר יום מוסכם שגם מפלגות המרכז יידרשו לתמוך בו אחרת יאבדו את תמיכתם הציבורית. דוגמאות עדכניות טובות לכך הן יוזמות החקיקה של העדפת משרתים, ג'נין ג'נין וחוק יסוד: מדינת הלאום.

חרדים חרדים
השארתם של החרדים באופוזיציה כתוצאה מהברית בין לפיד ובנט העירה כמה שדים ישנים בנושאי יחסי דתיים חילונים. בשל החשש מפגיעה בהשתלבותם של חלקים הולכים וגדלים מקרב האוכלוסיה החרדית בחברה הישראלית, יזם ארגון גשר את הקמתה של ועדת היגוי שמטרתה לסייע להנהלת העמותה לגבש גישה ודרכי פעולה להשפיע על מרקם היחסים בין החברה החרדית לשאר חלקי החברה בישראל. הצלחה אחת כבר נרשמה עת השתתפו בדיון הראשון של ועדת ההיגוי אחוז ניכר של חרדים. אין זה עניין של מה בכך, לאור העובדה שבעבר נרשמה הסתייגות גדולה מצד החרדים להשתתפות במיזמים מסוג זה. אם תרצו, זהו סימן להתבגרות של החברה החרדית, אשר מבינה שגם לה יש מה להפסיד מהתרחקותה משאר החברה הישראלית.

משל ושנינה
מעשה בבן-דוד, לא משנה מאיזו עדה, שראה כלא גדוש בענבים טובים אך מגודר מכל פינותיו. הקיף את הכלא עד שמצא פתח זעיר בגדר. ביקש להיכנס דרכו ולא יכול היה. חשב בינו לבינו והחליט מה יהא עליו לעשות: זמם פיגוע נגד ישראל. נעצר. ברוב שמחתו נכנס פנימה אל הכלא, ואכל ככל שהיה יכול עד שבטנו כמעט התפקעה. רצה לצאת ולא יכול היה. מה עשה? הלך ועשה שביתת רעב עד ששוב כחש גופו. ראה העולם, התעצבן על ישראל. ביקשו הרשויות להאכילו בכפייה. באו ארגוני זכויות האדם ואמרו אסור. הגיע המרכז לאתיקה בירושלים וערך ביום שני האחרון כנס בנושא האכלה בכפייה של עצירים שובתי רעב. והלוואי ולא היה זה אלא משל.

גולן אז אולי
אובמה, אל תתקוף בסוריה! מתקפה כזו יכולה להסלים בקלות למלחמה עם רוסיה. כבר שבועיים אני חוכך בדעתי מה אפשר לעשות כדי להשכין שלום בין המעצמות, והגעתי לנוסחה. בהתחלה היא נשמעת קצת מוזרה, אבל אם מפמפמים אותה מספיק פעמים, יש אנשים שאפילו יאמינו בה. על ארצות הברית לסגת מאלסקה ולתת אותה לפוטין. גם ככה מדובר על חבל ארץ נידח בצפון המדינה שהיה שייך פעם לרוסיה ועם מעט מאד תושבים. יאללה אובמה, תעשה שלום של אמיצים.

חתימה

טובה!