יום שישי, 30 באוגוסט 2013

לא אקטואלי - 30.08.13

דורש עיון
בארבע השנים האחרונות זכיתי להשתתף בבית המדרש של גשר לאנשי תקשורת. מדובר בבית מדרש ייחודי מהרבה בחינות, אחת מהן היא שבראשו עומדת אישה אורתודוקסית, ד"ר חנה פרידמן, חוקרת תלמוד אשר נולדה בירושלים, התגוררה בגוש עציון והיום חיה בתל-אביב. במסגרת מפעליה החינוכיים, כתבה לאחרונה חנה את 'למען תשכיל', חוברת אשר מבקשת לדון ביחס העולם הדתי ללימודי החול מהזווית ההלכתית, ההיסטורית והמחשבתית. החוברת, בהוצאת נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי, ידידותית מאד למורים, הורים ותלמידים, ומתאימה במיוחד עם תחילת שנת הלימודים. עבור מי שעדיין לא השתכנע לעיין בחוברת או להרחיב את ידיעותיו בלימודי החול, תמצתו אבותינו את כל התורה כולה למשפט אחד: איזהו חכם, הלומד מכל אדם.

מנהגי תשובה
לרגל חודש הרחמים והסליחות פרסם ארגון הרבנים 'בית הלל' קריאה משותפת עם 'אור ירוק' לעריכת חשבון נפש בנושא עבירות תנועה, מתוך הבנה כי תאונות דרכים הן הגורם הקטלני ביותר במדינת ישראל. לטענת יוזמי הקריאה, אין ערך בעיסוק בתשובה כל עוד אנו עוברים עבירות תנועה המסכנות חיי אדם. לשם כך, חיבר הרב יואל בן-נון הלכות דרכים מפורטות, שעם רמה מספיקה של יושרה פנימית, יוכל כל אחד מאיתנו להגיע אליהן בעצמו.

הוראות פתיחה ב-א'
בעקבות מאורעות קלנדיה, את הוראות הפתיחה באש רצוי לשנות מ-"אל תירה" ל-"אל תירא".

משא עולמי
במשך 14 שנה הגיש אייל פלד את תכנית הטיולים 'מסע עולמי'. כמעט כל מי שנשאל באותה תקופה במה הוא רוצה לעבוד, היה מבקש להחליף את פלד. אני ידעתי שהסיכוי להחליף את פלד הוא כל כך קטן, שהצעתי להיות זה שמחליף את הצלם שלו. טעיתי. לפני כחמש שנים נכנע המגיש החביב לעין הרע שכולם פתחו עליו ולקה בשבץ מוחי. כיום נמצא פלד בעיצומו של מסע שיקום ארוך, אשר חלקו ייחשף בימים הקרובים לציבור במסגרת השתתפותו בקמפיין התרמה חדש של 'יד שרה' שנעשה כולו בהתנדבות – מפלד עצמו ועד חברת הפרסום 'ראובני פרידן'. תשדיר הפרסומת הוקרן לראשונה באירוע ההשקה שערך הארגון לשירות החדש של 'אשפוז בית', אשר מאפשר לחולים להשתחרר לביתם מוקדם יותר הן על מנת לפנות את מקומם בבית החולים והן על מנת להשתקם בסביבתם הטבעית והאינטימית.

זיכרון משה
הדובר המרכזי באירוע ההשקה היה אורי לופוליאנסקי, מייסד יש שרה, אשר גרם להרבה מאד עיתונאים להתעניין פתאום בשירותים רפואיים. בפועל רבים מהם הגיעו על מנת לשמוע את מוצא פיו לגבי האפשרות שיתמודד שוב על ראשות עיריית ירושלים. כל מי שהאזין לדברים ברוב קשב יכל להבין מבין השורות שראש העיר לשעבר מת לחזור ללשכה, אך הוא ממתין להתפתחויות המשפטיות בעניינו. בדבריו הוא הכחיש הרבה דברים, אבל לא את שאיפתו לרוץ. תכל'ס? זכותו! מי שכן צריך לקחת את הדברים לתשומת ליבו הוא המועמד משה ליאון, אשר יכול לראות בכך רמז (נוסף) לכך שהוא דחליל שממלא את מקומו של המועמד החרדי, יהיה מי שיהיה, עד שזה יגיע. והוא יגיע, בעיקר משום שהסיכוי שהחרדים האשכנזים יתגייסו במלוא עוזם לטובת מועמד דתי לאומי מזרחי שואף לאפס. על כן, אם יש לליאון טיפה כבוד עצמי, עדיף שיסיר את מועמדותו (הבזויה מלכתחילה, בעיניי) בהקדם. אלא אם הוא מעוניין להיזכר כבדיחה הארוכה בהיסטוריה.

שלום כוחות
חבר הלאומים הוקם אחרי מלחמת העולם הראשונה. לאור כישלונו במלחמת העולם השנייה, הוא פורק ובמקומו הוקם האו"ם. מה שקורה עכשיו בסוריה, במצרים ובכלל, חושף את האו"ם בערוותו (האימפוטנטית). הגיע הזמן לפרק גם אותו. יעיד על כך חוסר התפקוד של כוחות השלום, שנגמר להם הכוח כשהשלום לא שם.

בדרך לחידקל
עזבו אתכם מכל השדים הדמוגרפיים, הגיע הזמן לספח את סוריה, לבנון ומצרים. לטובת כולם.

לא זוכרות
- "מוזיאון ארץ ישראל שלום."
- "רציתי לדעת האם תסכימו להשכיר את המקום לטובת אירוע של ארגון קיצוני שפועל להשמדת מדינת ישראל בתמורה למיליון דולר."
- "מה פתאום?! בעד שום סכום שבעולם."
- "אה בסדר. שאלה אחרת: אני רוצה לשכור את המקום סתם ככה, כמה זה יעלה לי?"
- "ארבעת אלפים שקל."
- "סגרנו."

בדיחה לעוסה
הידעת? רוב המחלוקות הפוליטיות בתימן נסובות על ענייני גת ומדינה.

יום שישי, 23 באוגוסט 2013

לא אקטואלי - 23.08.13

מגילת רות
השבוע הודיעה ציפי לבני כי היא ממנה את פרופ' רות גביזון על מנת להגיע לנוסח מקובל עבור חוק יסוד: מדינת הלאום. למעשה, הבחירה בגביזון היא ראויה ועניינית. עם זאת, מדובר בסגירת מעגל בעלת משמעות דרמטית. רק לפני 8 שנים פסל אהרון ברק את כלת פרס ישראל, שהייתה כבר אז מועמדת מטעם אותה שרת משפטים, מלכהן בבית המשפט העליון מכיוון "שהאג'נדה שלה לא טובה לבית המשפט העליון". כעת, ניתנת בידיה של גביזון היכולת לנסח את חוק היסוד שישמש בפועל ככלי לעיצוב בית המשפט העליון העתידי. בהכללה לא גסה ניתן לומר שהשופטים היותר אקטיביסטים נוטים להעדיף את ערכיה הדמוקרטיים של המדינה בכל מקום בו הם רואים סתירה עם אופיה היהודי. לעומת זאת, השופטים שרואים בדמוקרטיה וביהדות ערכים משלימים, מזוהים ממילא כפחות אקטיביסטים. כינונו של חוק יסוד חדש אשר יעניק מעמד חוקתי למאפייניה היהודיים של המדינה, יהפוך בכך גם את השופט האקטיביסט לשמרן, מכיוון שבפועל הוא לא ירצה להידרש להתייחסות לחוק יסוד מפורש בבואו לבטל חוקים. כך למעשה, באיבחת חוק יסוד, יכולה גביזון להשיב לכנסת את מעמדה כרשות המכוננת, תוך חזרה לעידן הפרדת הרשויות של טרום המהפכה החוקתית של אותו אהרון ברק.

בצלם בג"צ
החלטת משרד החינוך לבטל את מבחני המיצ"ב עוררה דיון ציבורי נוקב לגבי טיבם של המבחנים, הצורך בהם והשפעתם. אלא שזהו לא הדיון האמיתי, מכיוון שמשרד החינוך לא באמת רצה לבטל את מבחני המיצ"ב. החלטת משרד החינוך היתה תגובת נגד להכרעת בג"ץ בשנה שעברה שכפתה את פרסום תוצאות המיצ"ב. על פי אנשי חינוך, הפסיקה הזו היא שהובילה לכך שסולידריות ושיתופי פעולה הוחלפו בטבלאות ליגה שמעודדות תחרות דורסנית, הנשרת תלמידים ולמידה רדודה בכל רמות המערכת. ובמילים אחרות: בג"ץ שוב מתערב בנושאים שאין לו מושג בהם, כשהוא עצמו לא זה שנושא בתוצאות. אם תרצו, שיעור באזרחות על ההבדל בין סמכות לאחריות.

חינוך אנתרופולוגי
יוזמה נוספת אותה מבקש לקדם הרב שי פירון היא ביטול חלק מבחינות הבגרות. למרות שהמניעים ליוזמה הם חינוכיים, הם מתאימים לאוטופיה ולא למציאות בישראל. ראשית, משום שעבור בן התשחורת הממוצע, בחינה מסכמת היא המוטיבציה העיקרית לחזרה על החומר והפנמתו. דברים אלה נאמרים מניסיון. את בחינות הבגרות שלי אני עשיתי בתקופה ההזויה בה שר החינוך דאז, פרופ' אמנון רובינשטיין, הוביל את שיטת ההגרלות. במקצועות בהם לא נבחנתי בבגרות, רמת ההפנמה שלי את החומר הייתה נמוכה הרבה יותר. עד היום אני לא זוכר מה למדנו בשיעורי אזרחות. שנית, מפני שבחינה ארצית ומנגנון בדיקה אחיד, הם שמשקפים את רמת הידע של התלמיד בהשוואה לשאר תלמידי ישראל. הרי ברור לכל שברגע שתבוטל הבחינה החיצונית, המורים ובתי הספר יוכלו להתנאות בהישגים מרשימים יותר (וגם מלאכותיים יותר) של תלמידיהם, שגם הם מצידם לא יטמנו ידם בצלחת ויעשו הכל, במובן הכי רחב והכי לא הגון של המילה, כדי לשפר את הציון. בסופו של דבר, התוצאה תהיה גם שהתלמידים יכירו פחות טוב את החומר הנלמד, וגם תעודת הבגרות הממלכתית לא תהווה אינדיקציה לכלום. מציאות זו תביא ליצירת מנגונים חיצוניים מצד אוניברסיטאות, מכללות ומעסיקים, אשר יאפשרו למי שיש בידו אמצעים להגיע להישגים טובים יותר. הפתרון הרצוי טמון בשינוי בחינות הבגרות, ולא בביטולן. לא צריך לקחת קורס פסיכומטרי כדי לדעת את זה.

טוב למות בעד יחצנו
גבריאל בלחסן מצטרף לרשימה ארוכה של שמות מוזיקאים כמו איימי ויינהאוס, ענבל פרלמוטר וקורט קוביין אליהם התוועדתי רק לאחר מותם. זה אמנם מעיד על הטעם המוזיקלי הרדוד שלי, אבל זה ממש לא אומר שצריך למות בשביל יחסי ציבור טובים.

מגיעה לנו לאטמה
בסוף השבוע שעבר הכריזה קרולין גליק, מייסדת אתר ביקורת התקשורת 'לאטמה', על סיום הפקתה של הסדרה השבועית 'מהדורת השבט', עם כישלון המגעים עם הערוץ הראשון. אפשר, ובמידה רבה של צדק, להאשים את הערוץ הממלכתי על כך שלא מיהר לאמץ לחיקו את התכנית הפופולרית. אבל כשלונה של לאטמה הוא כשלונו של המחנה הלאומי כולו, אשר לא השכיל לייצר תמיכה ציבורית שתהווה תשתית לצמיחת אלטרנטיבה גם ללא טובות מחברי רשות השידור. למרבה הצער, גם כשהמודעות הפוליטית גבוהה מאי פעם, והמכות שספג המחנה עדיין צרובות היטב בזיכרון, לאטמה וארגונים רבים וטובים אחרים (מאם תרצו וישראל שלי, דרך רגבים והמכללה למדינאות ועד המכון לאסטרטגיה ציונית בו אני פעיל), נאלצים להתבסס על תרומות מחו"ל.

כוח גברא
באמת שאין לי בעיה עם החומרה החדשה של אותה חסידות שלא מתירה מגע בין גברים. רק שלא יבקשו ממני ללכת בלבוש צנוע ברחובותיהם או חלילה יכפו הפרדה באוטובוסים של גברים מקדימה וגברים מאחורה.


יום שישי, 16 באוגוסט 2013

לא אקטואלי - 16.08.13

שוורים עשרוניים
כמה שוורים צריך כדי לייצר גשם מטאדורים?

התנתקות מהמציאות
"הביטוי האמריקאי הוא לחנות בנוחות, Park Conveniently. ההתנתקות מאפשרת לישראל לחנות בנוחות במצב ביניים שמרחיק מאיתנו ככל הניתן לחץ מדיני. היא נותנת לגיטימיות לטענה שלנו שאין משא ומתן עם הפלשתינאים. יש פה החלטה לעשות את המינימום הנדרש על מנת לתחזק את מצבנו המדיני. ההחלטה הזאת מוכיחה את עצמה. היא מאפשרת לאמריקאים לבוא לכל שאר העולם הרועש והרוגש ולומר לו - מה אתם רוצים... היא מכניסה את הפלשתינאים ללחץ עצום... היא מכניסה אותם למצב שבו הם אלה שצריכים להוכיח את רצינותם. אין יותר תירוצים. אין יותר חיילים ישראלים המעכירים עליהם את יומם. ובפעם הראשונה יש להם נתח אדמה עם רציפות גמורה, שבו הם יכולים לדהור עם הפרארי שלהם מקצה ועד קצה. והעולם כולו עומד מסביב ומסתכל עליהם. עליהם, לא עלינו. והעולם כולו שואל מה הם עומדים לעשות בנתח האדמה הזה?". כך הצדיק עו"ד דב וייסגלס את תכנית ההתנתקות, שנערכה לפני בדיוק שמונה שנים. טיעון הפרארי מדויק בערך כמו שוייסגלס הוא נזיר.   

צבע אדום
בעקבות שחרור המחבלים נשמעו קולות זיקוקים בעזה. מסתבר שהם הפעילו את מערכות ההתראה מפני רקטות. לצערי, ימים יוכיחו כי זו לא אזעקת שווא.

רכבת אווירית
בימים אלה נערכת בירושלים תערוכת רכבות חשמליות מיניאטוריות אשר תימשך עד סוף ספטמבר. המבקרים בתערוכה יגלו כי לפעמים הרכבות הן רק תירוץ. מעבר לאוסף המרשים והאותנטי של הדגמים הזעירים המתבססים על רכבות אירופאיות אמיתיות מתקופות שונות בהיסטוריה (חוץ מעשור אירופאי אחד, לא כל כך מוצלח, שהיה משופע ברכבות, אבל נעזוב את זה), ניתן בקלות להיווכח כי הושקעה בתפאורה מחשבה רבה. הדיוק והרזולוציה הגבוהה של המודלים בתערוכה היא מרשימה מאד, ונקודת המבט שמדמה תצפית אווירית, נותנת תחושה עצמית מגלומנית משהו של ההוא שנמצא בפרטים הקטנים.

תוצרת הארץ
אין דבר יותר טוב מאשר פרסומת שלילית. במיוחד אם המוצר שלך גרוע.

ישראל בקווי 48
בתחילת חודש אוקטובר תיפתח תחרות 'פרויקט סרטים ב-48 שעות' זו הפעם השביעית. מדובר בפרויקט קולנוע בינלאומי המתקיים זה תריסר שנים ביותר ממאה ערים ברחבי העולם, במסגרתו מתמודדות קבוצות יוצרים עם אתגר יצירת סרט קצר בתוך שתי יממות בלבד. רק דקות לפני ההזנקה לתחרות, מתוודעים היוצרים לז'אנר, לדמות, לאביזר ולשורת תסריט – כולם מרכיבי חובה בסרט המוגמר. בימים אלה נפתחה ההרשמה לתחרות עבור קבוצות, אם כי במציאות הישראלית המורכבת, לא בטוח שצריך תסריטאי או מפיק. לפעמים כל מה שצריך זו מצלמת וידאו ולהיות במקום הנכון ובזמן הנכון.

חוסר תקיפות
והנה נסגר לו עוד חלון הזדמנויות לפעולה צבאית באיראן. נתניהו חזר לתפקוד מלא. כי נדמה שאפילו הגדולים שאויבנו (וגם ידידתנו הגדולה) הבינו כי ככל שביבי יותר תקיף כך הסיכוי יותר קטן שהוא יתקיף.


יום שישי, 9 באוגוסט 2013

לא אקטואלי - 9.08.13

 תנועת אמנה
אחת האמנות עליהן חתומה ישראל היא האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות. עבור כל אחת מהאמנות הבינלאומיות ממנה האו"ם ועדת מעקב, אשר מתשאלת את כל אחת מהמדינות החתומות אודות סוגיות כאלה ואחרות. לדוגמא, לפני כשנה, העלתה הוועדה 26 נושאים עליהן אמורה מדינת ישראל להשיב. הוועדה לא מסתפקת בשאלות כלליות, וממש ממליצה בחום על תיקונים מפורטים: החל מעצירת קידום החוק להסדרת התיישבות הבדווים בנגב, דרך הכללת ערך השוויון בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ועד הפסקת הריסת בתי מחבלים. את עיקר המידע, שואבת הוועדה מדוחות צללים המוגשים אליה מטעם ארגוני זכויות ישראלים. מה שלא תמצאו באותה שאילתא הן סוגיות דוגמת מדוע נמנע מיהודים חופש הפולחן בהר הבית או אודות הפגיעה בחופש התנועה של ישראלים ביהודה ושומרון. נראה שעם חדירת שיח זכויות האדם גם למחנה הלאומי, ראוי שהשחקנים הרלוונטיים ילמדו את כללי המשחק על מנת לאתגר הן את ועדות זכויות האדם באו"ם והן את מדינת ישראל.

בשרי מלאכותי
השבוע הושק בלונדון הבשר שהוכן במעבדה ושמועות מספרות שהוא אפילו לא רע. אלא שזו לא חכמה גדולה לעשות מבחני טעם לבשר המלאכותי באנגליה. נראה אותם עושים את זה במקום עם אוכל אמיתי. בינתיים בישראל כבר מכינים את הקרקע לפולמוס ההלכתי הבא ויש כבר רבנים שטוענים שדינו של הבשר החדש יהיה פרווה. זה המקום להזכיר כי הסיבה שעוף הוא לא פרווה היא שאנשים עלולים להתבלבל בין הבשר לעוף. נגיד שפעם זה היה נכון. נדמה שמדובר בחלון הזדמנויות היסטורי להקל גם לטובת הפיכת העוף לפרווה.

משאלת מוות
המושב הראשון של הכנסת ה-19 נחתם בשבוע שעבר, ועל אף מה שאמור היה להיות מומנטום חיובי סביב הקמת הממשלה החדשה, לא בטוח שהמחנה הלאומי השכיל להגיע להישגים משמעותיים בזמן זה. אפילו חוק יסוד משאל העם, בו מתהדרים נבחרי הציבור החדשים ושעבר בקריאה ראשונה, הוא בעל פוטנציאל נזק עצום. רבות נכתב על כך שחוק כזה עלול להביא להסרת האחריות מראש הממשלה והעברתה אל העם בכל מקרה של ויתורים גורליים. אגב, משימה לא פשוטה היא לעם לדחות הסכם שלום, גרוע ככל שיהיה. אלא שרעיון משאל העם גם מפחית בפועל את כוחו של הנושא והנותן הישראלי. אחד הקלפים שמחזיק ראש הממשלה בבואו לשולחן המו"מ הינו היכולת לומר שהעם לא יסכים לוויתור כזה או אחר. האפשרות לקיומו של משאל עם (ועוד רק באחד העמים) למעשה לא מאפשרת לנציג הישראלי לייצג את העם, כי תמיד ניתן יהיה לבטל כל התנגדות באמצעות הפנייה למשאל העם העתידי. אילו הייתי העם, הייתי מוותר על זכותי לקיים משאל. אם המחנה הלאומי מבקש לקדם חוק יסוד משמעותי פי כמה – יתכבד ויכונן את חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי.

ההיסטוריה של הארכיאולוגיה
לפני מאה שנה נערכה החפירה הארכיאולוגית הראשונה בישראל בידי יהודי. באופן לא מפתיע, החפירה התבצעה בעיר דוד, הרבה לפני שההורים של דוידל'ה נפגשו. באותה שנה הוקמה גם החברה לחקירות ארץ ישראל ועתיקותיה. לרגל אירועים אלה, פרסמה הוצאת אריאל גיליון חדש ומרתק של כתב העת הנושא את שם ההוצאה, שכותרתו בעקבות חוקרי ארץ ישראל הראשונים. שווה לעיין בכרך החדש ולו בכדי להפנים את העובדה שמה שהעם היהודי שכח, יש עמים שעוד לא למדו.

תיאוריה בלי ביקורת
כתב עת נוסף ששווה מאד להכיר הוא 'זהויות', היוצא לאור על ידי מכון ון-ליר. מדובר בכתב עת חדש, המבקש לעסוק בתרבות וזהות יהודית אשר לאחרונה השיק את גיליונו השלישי. מלבד המסות והמאמרים המגוונים המופיעים בכל גיליון, כולל כל כרך רב-שיח של מיטב המוחות בנושא אקטואלי. ברב השיח בגיליון הנוכחי משתתפים אביעד הכהן, אליקים רובינשטיין, אריה נאור, חדוה בן-ישראל ונפתלי רוטנברג, אשר דנים במחויבות היהודית למיעוטים במדינת הלאום. מי שירצה, יוכל לראות בכתב העת הזה סימן נוסף לתהליכי החזרה לציונות של המכון, אשר עד לא מזמן היווה חממה לכותבים הפוסט ציונים של כתב העת המרקסיסטי 'תיאוריה וביקורת'.

זמן קיץ
אם אין קרח, אין תורה.

עיר הברקת
"ירושלים היא לא תל-אביב ולא צריכה להיות תל-אביב. לשתי הערים יתרונות יחסיים שונים. תל אביב היא עיר של חול (עם או בלי ראשי תיבות) ומכאן מגיעה האלסטיות שלה. ירושלים היא עיר של אבן. אבן שתייה ירושלמית עם מטענים ונוקשות שמתלווים אליה. לא במקרה ראש העיר התל אביבי נקרא חול-דאי, ושמו של ראש עיריית ירושלים הוא כשמה של אבן יקרה. אז חלאס עם רגשי הנחיתות ומשחקי הלמי יש יותר גדול. בתור התחלה, צריך להעיף מרחבי העיר את כל השלטים המכווינים אותך לתל אביב כאילו הגעת עד הלום בטעות ולשנות את הכיתוב שלהם לכביש 1". דברים שאמרתי לראש העיר בפגישה עמו השבוע. נו טוב, רק חלק מהם.

הרים סביב
ירושלים גבעתיים סביב לה.

תשובה בסמס
במקום בו אין סימן שאלה אין תשובה. חודש רחמים וסליחות שמח! אה כן, ולא לשכוח לכבות פלאפונים. שבת שלום!

יום שישי, 2 באוגוסט 2013

לא אקטואלי - 2.08.13

וד"ל
יותר משבוע עבר מאז הבחירות לרבנות הראשית ועדיין לא הבנתי כיצד זה שהחרדים תמכו בבחירות לרבנות במועמד ד"ל.

חוסר תקינות פוליטית
בין הסוגיות הכואבות שעלו לסדר היום במסגרת מערכת הבחירות לרבנות הראשית, עלו פרשיותיו של הרב האשכנזי הראשי היוצא, יונה מצגר. עם זאת, באותו זמן מי שלקח חלק פעיל מאד ברקיחת בחירתם של הרבנים החדשים, היה לא אחר מאשר חבר הכנסת אריה דרעי אשר הורשע בעבר בניצול מעמדו הפוליטי לביצוע מעשיים פליליים. אז בזמן שכולם מדברים על מצגר, אף אחד לא מדבר על דרעי. הוא הסיפור האמיתי. משום מה, כשמדובר במקרה של פוליטיקאי בישראל, נותנים לעבריין לחזור לזירת הפשע. למה הדבר דומה? להחזרת אנס לסביבה בה יוכל לפגוע שוב בקורבנות חדשים. משום מה, מה שלא יעלה על הדעת במקרים של אונס, שוד ושאר מרעין בישין, יתכן גם יתכן בפוליטיקה הישראלית.

עליית הבילויים
זה שירושלים הפכה להיות מיני מעבדה של החברה הישראלית וממנה הטרנדים עוברים לשאר הארץ זה כבר לא חדש. על קצה המזלג אפשר להזכיר את התו החברתי, דתיות עם כיסוי ראש ומכנסיים, מסעדות כשרות ללא תעודה ושאר תופעות. בשבוע שעבר התלוויתי לסיור שערך ניר ברקת במסגרת קמפיין הבחירות שלו. בין שאר הדברים וההסברים, הצביע ראש העיר על תופעה חדשה נוספת שהולכת ומתפתחת בירושלים: המגוון האנושי של העיר, שכולל את קיצוני החברה החרדית ועד קיצוני החילונים, הביא לכך שלרוב הדומם נמאס ממלחמות השבת ויום שישי הופך אט אט ליום הבילויים המרכזי של צעירים ומשפחות – כשאת ההכנות לשבת עורכים קודם לכן. אם המגמה הזו תחלחל לכלל חלקי הארץ, יתכן ולא יהיה צורך בכל היוזמות של יום ראשון חופשי שמבטיחים לנו כבר שנים, אבל אחד לא מבטיח לקיים, ובאמת ניתן יהיה להנות מסוף שבוע ארוך, בו יהיו מי שיוכלו לטעון כי שישי זה השבת החדש.

רפואה לא שלמה
ארגון NGO-Monitor, שעוקב אחר פעילותם של ארגונים המבקשים לקעקע את הלגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל, פרסם השבוע דו"ח חדש,  אשר מראה כיצד ארגונים לא ממשלתיים הפועלים בתחום הרפואי מפרים את העקרונות המוסריים שקיבלו על עצמם חברי הקהילה הרפואית. במקביל לשירותי הרפואה שארגונים אלו מספקים, לעתים בהיקף מרשים, הם גם הופכים את הרפואה לסוגיה פוליטית באמצעות קידום סדר היום והנרטיב הפלסטיני וסילוף המציאות מתוך כוונה להכפיש את ישראל. למרות שארגונים אלה מנסים להציג עצמם לעתים כארגוני שלום, למעשה הם מביאים להחרפת המתח בין הצדדים ותורמים להמשך הסכסוך היהודי-ערבי.

שבועת היפוקרייטס
במקביל לפעילות של אותם ארגונים, ישנם רופאים רבים שגרים בהתנחלויות ומגישים סיוע רפואי לכלל תושבי האזור, הן תוך מילוי תפקידם והן במסגרות התנדבותיות, וכל זאת ללא הבדלי דת, גזע ומין. אלא שאותן פעילויות כמעט ולא זוכות לתהודה תקשורתית. דוגמא אחת כזו היא מרכז החירום הרפואי באפרת, שהוקם לפני יותר מעשור על ידי ד"ר יצחק גליק. למרות שהמקום משרת גם תושבי גוש עציון הפלסטינים, אפילו גוגל הגדול לא הצליח למצוא אזכור אודות הפעילות המבורכת בדוחות של רופאים למען זכויות אדם. אולי כי לא זכויות אדם הן מה שמעניין את אותם רופאים.

אור ההתיישבות
יש לי בשורה טובה להורים, ובשורה רעה. הבשורה הטובה היא שמחצית מהחופש הגדול מאחורינו. הבשורה הרעה: נותר עוד חצי. לא זה המקום לפתור את מצוקתם של ההורים העובדים שצריכים למצוא סידורים זולים ומהנים לילדיהם בזמן החופש, אבל בהחלט ניתן להקל על המצוקה: תנועת 'אור' אשר פועלת להבאת יותר ישראלים לגליל ולנגב פרסמה באתר שלה רשימת אטרקציות חינמיות המתאימות לכל המשפחה: מייצור גרביים, תרופות וטחינה, ועד סיורים ביקבים ובחוות דגים. אבל את הסיוע המשמעותי מעניקה אור למי שבעקבות הביקור יחליט שהוא מעוניין להישאר לגור בגליל או בנגב, בין היתר באמצעות סיוע במציאת פתרונות דיור ותעסוקה.

אם אשכחך
ארגונים לא מעטים מבקשים לקדם את הסכמי קדם הנישואין על מנת למנוע מקרים של סרבנות גט. הקושי העיקרי בהטמעת הפתרון עד היום היה בכך שקשה למצוא את הזוג המאוהב שיעלה על דעתו לדאוג להסדרת הליך הגירושין בעודו מאורס. בדיוק לשם כך פתח ארגון הרבנים 'בית הלל' בקמפיין חדש שמטרתו לעודד תמיכה ציבורית רחבה ברעיון מתוך תפיסה שנורמה חברתית תקל על זוגות צעירים לחתום על ההסכם כחלק מההכנות לחתונה. אני לא בטוח שעוד עצומה תשיג את האפקט המיוחל, אבל יתכן שדווקא שיתוף פעולה עם מיזם החתונות של צהר יוכל לתרום לטובת העניין, לו יתואר שרבני צוהר, או לפחות מי מהם שמעוניין, יתנו את עריכת החופה בחתימה על הסכם קדם נישואין.

מאבד מזון
לי אין הפרעות אכילה. אף פעם לא מפריע לי לאכול.

נגיד שהיו בחירות
רמטכ"ל, שר חוץ, רב ראשי, מפכ"ל משטרה, נגיד בנק ישראל (רשימה חלקית). את מינויים של כל אלה ביקשו לפסול משפטני ארצנו, אשר רוממות הדמוקרטיה בגרונם. בעיקר כדי שמי שיבוא אחריהם, ידע מי הבוס האמיתי. דמוקרטיה עאלק. הפכנו לאוליגרכיית היועצים המשפטיים. לפעמים נדמה שכל שנותר בסמכות ראש הממשלה, זה לשחרר מחבלים.

מו"מ לץ
כשוועדת שמגר הגישה את מסקנותיה החשאיות בדבר עסקאות חילופי שבויים היא ביקשה "לעצור את המדרון החלקלק שהחל בעסקת ג'יבריל". ניבאה ולא ידעה מה ניבאה. המדרון כל כך חלקלק, עד כדי כך שישראל עושה עסקאות חילופי שבויים בתמורה ל-0 ישראלים. יותר מדויק: יש כמה ישראלים שצפויים להשתחרר. אלא שגם הם עצמם מחבלים ערבים. בינתיים, יש שמנמקים את הצורך להיענות לעיסקה בלחץ האמריקאי. וזו ממש צביעות. האמריקאים דורשים מאיתנו לשחרר מחבלים כשהם לא משחררים את גל מקל. מה שעוד יותר עצוב, הוא שלכולם ברור שהמחבלים שראש הממשלה משחרר יחזרו לרצוח, כשהקורבן הראשון שלהם יהיה הקריירה הפוליטית של נתניהו. ומי תרוויח מכל החזרה למשא ומתן? לא אחרת מאשר ציפי לבני, שעד לא מזמן היה נראה שהקריירה הפוליטית שלה בקבר, ונתניהו במו ידיו הצליח להחיותה. העיקר שהדד ליין שקבעו לסיום המשא ומתן הוא בעוד תשעה חודשים, כי יש סיכוי שהפלסטינים יכירו במדינת ישראל רק באחד באפריל.

ללא קשר
הידעת? בפלאפון כשר לא ניתן לסמס בשבת!