יום שישי, 26 ביולי 2013

לא אקטואלי - 26.07.13

שואלים מחבלים
נתניהו טוען שהוא מגיע למשא ומתן עם הפלסטינים בידיים נקיות וכוונות טהורות להביא שלום. לא קונה את זה. אחרת הוא לא היה משחרר מחבלים.

בריטניה הקטנה
שגרירות בריטניה יצאה במכרז למציאת עורך סקרים שיפענח עבורה את התעלומה כיצד זה שרוב הציבור הישראלי אמנם תומך בפתרון שתי המדינות, אך מצד שני לא מאמין שיש לכך סיכוי. למוצא התשובה, מבטיחה השגרירות 100,000 ליש"ט. אני מוכן לתת, חינם, רמז בן מילה אחת: evenings. אם האדונים הבריטים עדיין מתקשים, הם מוזמנים לשלם לי חצי מהסכום ואגלה להם את התשובה המלאה.

יתד נאמן
לאחרונה יצא לי לבקר בדליית אל-כרמל, במסגרת סיור של קבוצת ירוחם. הקבוצה, המורכבת מאנשי ציבור מגוונים, שמה לעצמה למטרה להכיר באופן בלתי אמצעי את החלקים השונים בחברה הישראלית. בין היתר, נפגשנו עם ראשי התנועה הדרוזית הציונית, אשר סיפרו כי הקימו אותה כתגובה להחלטת האו"ם כי ציונות היא גזענות. היחס של בני העדה הדרוזית למדינת ישראל הוא מורכב: מצד אחד, אין בני ברית נאמנים מהם. לדבריהם, השיח הוא לא שיח של דו-קיום עם משת"פים, אלא חד-קיום של שותפים. מצד שני, הם רואים כיצד מדינת ישראל נוטשת את בני בריתה, מהבדווים ועד הצדלניקים, ועל כן הם תופסים עצמם כיתד האחרונה שמחברת את אוהלה של מדינת ישראל למרחב המזרח תיכוני. חלק קטן מהם, מגיע למסקנות יותר קיצוניות, ומעדיף להתנכר למדינה שלתפיסתו מתנכרת לעדה. עם זאת, אסור לטעות, הדרוזים בישראל הוכיחו במשך שנים את רצונם להיות חלק מהמדינה. אם מדינת ישראל תאבד את הקשר המיוחד שיש לה עם בני העדה הדרוזית בישראל, האחריות תוטל לפתחה בלבד.

תשתית בזק
השבוע אישרה הממשלה את הרפורמה בתכנון ובנייה שנועדה להפחית את הביורוקרטיה ולהסיר חסמים על מנת להגדיל את היצע הדירות ולהוריד את מחירן. אלא שמדו"ח שהכין מכון דש"א עבור החברה להגנת הטבע עולה כי לא קיים מחסור במלאי של יחידות דיור מתוכננות וכן שהחסם העיקרי שמונע בנייה הוא מחסור בתשתיות ופתרונות תחבורתיים. אלא שלפי האתר קו ישר, התפיסה שהבנייה צריכה להיות מותנית בתשתיות לא עומדת במבחן המציאות, משום שאם האוכלוסייה תשולש באזור מסוים (עקב בניה לגובה) אזי תיווצר בעיה אמיתית של תשתית ומיד יצטבר לחץ פוליטי ממשי על הרשות המקומית לשדרג את התשתית. לעומת זאת, אם נמתין להכשרת תשתיות מראש והבניה תידחה, אז האינטרס הפוליטי יכתיב השקעה באזורים אחרים בהם "הצורך" דחוף יותר מבחינה פוליטית. שדרוג התשתיות באזור שרק מתוכנן, בו האוכלוסייה מועטה, יוכל להמתין שנות דור כי אף פוליטיקאי לא ניזוק מכך. במילים אחרות: הדרך היחידה לפתור את מצוקת הדיור, מפתיע ככל שזה יישמע, היא לבנות, לבנות ולבנות.

מרבה נכסים
עד שהמדינה תפנים מה עליה (לא) לעשות כדי שמחירי הדירות ירדו, נאלצים רבים מן הזוגות הצעירים להסתייע בהוריהם לטובת רכישת בית. מציאות זו מביאה למצבים רבים בהם לא ברור מה מערכת הציפיות בין ההורים לילדים בכל האמור להחזרת ההלוואה או לחילופין בבעלות על הנכס. בדיוק לשם כך, מפרסם ארגון 'משפחה חדשה' מדריך קצר שמטרתו לסייע להורים להבטיח את רכושם מבלי להרוס את היחסים המשפחתיים, בו נלקחו בחשבון מספר אמצעים, החל ממתן הלוואה, דרך הענקת מתנה ועד רישום משכנתא אשר יכולים להתגלות כבעייתיים במקרה של סכסוכים בתוך המשפחה ובמקרים של פירוק החבילה. כי מה שווה בית, אם אי אפשר לישון בראש שקט?

על ימין שהוא שמאל
אתר השמאל שישים ואחת יוצא נגד תוכניות הסיפוח למיניהן בטענה כי אזרוחם של מיליון וחצי פלסטינים יהפוך את ישראל למדינת עולם שלישי, ותעביר את ישראל להיות למעשה חלק מאפריקה. אחת הסתירות הפנימיות המשותפות לימין ולשמאל בישראל היא אופן ההתייחסות הלא עקבי שניתן לטיעון הרוב היהודי בסוגיות שונות: בעוד הימין מבקש להחזיר מסתננים מאפריקה לארצם, חלקים בתוכו קוראים לספח את ערביי יו"ש. לעומת זאת, השמאל שדוחף להיפרדות מהפלסטינים כדי להבטיח את הרוב היהודי, מעודד את השארתם בישראל של מהגרי העבודה. עם זאת, ישנו הבדל מהותי בין הימנים והשמאלנים: בעוד שהראשונים הולכים וגרים בין הערבים, האחרונים מסרבים שמהגרי העבודה יתגוררו בשכונותיהם. המסקנה המתבקשת היא שגם הימין וגם השמאל בישראל הם אולי לא עקביים, אבל דווקא הימין מתגלה כיותר הומני בעוד השמאל נחשף בצביעותו.

פוליטיקה חדשה ישנה
השבוע הכריז משה ליאון על מועמדותו לתפקיד ראש עיריית ירושלים. למרות שאיני מכיר את האיש ואת פועלו, יש בהתמודדותו טעם לפגם, בשל העובדה שמעולם לא היה תושב הבירה. יתרה מזאת, כלל לא ברור שאחרי הבחירות הוא ישאר לגור בעיר. האבסורד זועק לשמים כשמשווים את מועמדותו לראש העירייה המכהן אשר בילה חמש שנים במדבר האופוזיציה לפני שהצליח להיבחר לתפקיד. אז מה מביא מועמד מגבעתיים להתמודד על ראשות ירושלים? לליברמן ודרעי, פטרוניו הפוליטיים, הפתרונים. בינתיים נאלץ לחזות במערכת בחירות הזויה בה דווקא המועמד החדש מייצג את הפוליטיקה הישנה. חבל שאי אפשר לחוקק חוק שיקבע כי לא יוכל אדם המתגורר בעיר אחת ולהתמודד לראשות עיר אחרת, אם אפילו בעירו שלו לא היה נבחר.

גבעות סביב לה
השבוע חשף הלמ"ס כי כל ישראלי עשירי הוא ירושלמי. לא חכמה. הם כנראה ספרו גם את תושבי גבעתיים.

חרם אקדמי
שמישהו יגיד לאירופאים שהחרם זו המצאה יהודית. אם הם באמת רוצים להחרים אותנו, הם לא יכולים לעשות זאת באמצעות משהו שאנחנו המצאנו!


יום שישי, 19 ביולי 2013

לא אקטואלי - 19.07.13

אל תקרי בונייך
תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. הבא. (מוקדש ללא רב, לא שלום ולא כהן).

על מורים וציונים
על פי נייר עמדה חדש של מכון ירושלים לחקר שווקים, שכר המורים וההשקעה בחינוך בישראל גבוהים מהממוצע במדינות ה-OECD, אך למרות זאת ההישגים נמוכים יותר והפערים גדולים יותר. לפי נתוני המכון, ישראל מדורגת במקום ה-6 מבין 37 מדינות בהשקעה בחינוך כשיעור מהתוצר לנפש. לפי המכון, את הסיבות להישגים הנמוכים של מערכת החינוך בישראל אין לתלות בהשקעה הכספית או בשכר המורים אלא במבנה תמריצים לקוי ועל כן הם ממליצים על מספר צעדים לשיפור שחלקם מיושמים במדינות ה-OECD, וביניהם יצירת תחרות בין בתי הספר באמצעות פתיחת אזורי רישום וכן שינוי מבנה השכר כך שיתבסס פחות על ותק ויותר על ביצועי המורים ושיפור בהישגי התלמידים. במילים אחרות: אולי כדאי שלא רק התלמידים יוערכו על בסיס ציונים, אלא גם המורים ובתי הספר.

חיליק המחלץ
חבר הכנסת חיליק בר (העבודה), הגיש השבוע הצעת חוק שנועדה לקדם את פתרון שתי המדינות. על פי ההצעה, "מעמדם הסופי של שטחי האזור ייקבע אך ורק במסגרת הסכם שיסדיר שתי מדינות לשני עמים בין מדינת ישראל לבין הנציגות הרשמית של הרשות הפלסטינית". מטרתה האמיתית של ההצעה היא להביך את חברי הממשלה, ובראשם בנימין נתניהו, אשר טוענים כי הם תומכים במתווה הפתרון. אלא שבפועל, ראוי כי כל חברי הכנסת בבית היהודי ובליכוד ביתנו יאמצו את ההצעה בשתי ידיים מסיבה פשוטה מאד: על פי חוק זה, לא ניתן יהיה לבצע נסיגות חד צדדיות נוספות עד להגעה להסכם עם הרשות הפלסטינית. והסכם כזה לא יהיה גם אם חיליק בר עצמו יהיה ראש הממשלה. על כן לחוק זה לא צריך לקרוא חוק שתי המדינות, אלא חוק הסטטוס קוו.

המקרר שצירצר                              
בשבועיים הקרובים מקיים מפעל הפיס זו השנה החמישית את תחרות 'צרצר פיס' לכתיבת סיפורים ב-140 תווים, שמטרת לעודד שימוש מקורי ויצירתי בשפה העברית, והשנה בנושא "פתק על המקרר". השנה מצטרף מסלול מוזות חדש שבו מוזמנים הגולשים להעלות יצירות מקוריות בצורת תמונות, סרטונים, או קבצי שמע שיתבססו על הצרצורים המתחרים מתוך מטרה להגיע לקהלים חדשים ולגרום להם להביא לידי ביטוי את הדמיון שלהם כשהם פוגשים את הטקסטים. לצורך ההמחשה, אספר שאורכו של אייטם זה הוא 435 תווים ולכן הוא פסול. אבל אם תהיה תמונה שלו תלויה על המקרר, זה כבר סיפור אחר לגמרי.

פרופיל חדש
ארגון ''אעלאם'', מרכז תקשורת לחברה הערבית פלסטינית בישראל, יוצא בקמפיין חדש, ''אל תפשיטו אותנו מזכיותינו'', הנאבק למען זכויותיהם וכבודם של הנוסעים הערבים בנתב''ג. קצף הארגון יוצא נגד שיטת הבידוק שמסתמכת על כך שאמנם לא כל המוסלמים הינם טרוריסטים, אך למעשה כמעט כל הטרוריסטים הינם מוסלמים. עד כאן, הכל שגרתי. אלא שבהודעה לתקשורת של הארגון נטען כי "הקמפיין הושק בעקבות פרסומים שונים אודות שינוי שיטת הבידוק הישנה ומעבר לטכנולוגיה מתקדמת שתשים קץ לאפליית הנוסעים הערבים, שכן הטכנולוגיה הזו אינה  מבוססת על תשאול הנוסעים וסיווגם על פי רמת סיכון פוטנציאלי, אלא בודקת את כבודתם ומסננת אוטומטית מזוודות חשודות". הבנתם את זה? קמפיין נגד בעיה שהרשויות ממילא מתכוונות לפתור, רק כדי לעשות סיבוב אחרון של השחרת פניה של ישראל בעולם. בפועל, לאחר השינויים הצפויים בנתב"ג נראה שהמקום היחיד בארץ שתישאר שיטת בידוק סלקטיבית יהיה הר הבית והיא תופעל נגד יהודים שעלולים ללחוש תפילה.

צילומי בצלם
ניסיון נוסף להכתים את פניה של ישראל בעולם נעשה על ידי ארגון בצלם שפרסם סרטון בו חיילי צה"ל מעכבים ילד בן חמש שזרק אבנים. האמת שווה צפיה, רק כדי לראות כיצד ההר מוליד עכבר. על מה כל הסיפור? על חיילים שלקחו ילד בליווי מבוגר כדי לעשות לו נו נו נו? כל ההליך היה נראה הרבה יותר אנושי ועדין מאשר הורים / גננות שצועקים על ילד מופרע. יתרה מזאת, כל טיעוני גיל האחריות הפלילית אינם ממין העניין. תפקידם הראשון במעלה של חיילי צה"ל הוא למנוע זריקת אבנים כדי שחפים מפשע (כולל ילדים) לא ייפגעו. בסופו של דבר, הסרט הזה עושה דווקא שירות טוב לצה"ל. ועדיין, את בצלם צריך להרוס.

ערב אירופה
החרם החדש של האיחוד האירופאי על ההתנחלויות (זו לא הפעם ה-19 כבר שהם מכריזים על אותו חרם???) כוללת גם את מזרח ירושלים ורמת הגולן, בהם כל תושב שרוצה בכך זוכה בזכויות אזרח מלאות. הוכחה לכך שלא מדובר בעניין של הגנה על זכויות אדם, אלא ברצון לקדם את השאיפות הלאומיות של ערביי המזרח התיכון באופן שמאד דומה למתווה של היוזמה הערבית. אירופה מעולם לא הייתה יותר ערבית.

איכה ישבה בדד
'צמה?' זה ה-'ערה?' החדש.


יום שישי, 12 ביולי 2013

לא אקטואלי - 12.07.13

שתי גדות
נתניהו (שוב) חצה את הרוביקון. רק שאני כבר לא מצליח לעקוב ואיני יודע אם זה קרה מספר זוגי או אי זוגי של פעמים ובאיזה צד שלו הוא ניצב.

לא כולל שירות
בשבוע שעבר אישרה הממשלה את הרפורמה בכוח האדם בשירות המדינה שעיקריה הם: מתן קביעות וקביעת גובה השכר בהתאם לביצועים, קידום עובדים מצטיינים במסלול מהיר, הגבלת תקופת כהונה של סגל ניהולי בכיר וייעול תהליכי קבלת עובדים חדשים לעבודה. אלא שהעיקר חסר מן הספר, והוא מתן משקל בהערכת הביצועים גם לחוות דעת של מקבלי השירות הרלוונטיים, זאת אומרת אנחנו, הציבור. יתרה מזאת, במקרה של השירות הציבורי, שמונה מעט יותר משישים ריבוא עובדים, דעתו של הציבור חשובה פי כמה, מכיוון שהוא אינו רק הלקוח, אלא גם מי שנותן את הכסף.

הרועץ המשפטי
בימים אלה מקודמת בכנסת הצעת חוק אשר נועדה לאפשר ללוחמי צה"ל להגיש תביעת לשון הרע נגד משמיציהם. כידוע, הטריגר לאותה הצעה הוא סרטו הפסידו תעודי של מוחמד בכרי, 'ג'נין ג'נין'. הצעת חוק זו לא הייתה צריכה לבוא לעולם. לא בשל הטענה הפסידו דמוקרטית כאילו החוק פוגע בחופש הביטוי, אלא משום שבמציאות החוקית הנוכחית יכול היועץ המשפטי לממשלה להגיש תביעת דיבה כזו אם רק ירצה. אלא שעו"ד יהודה ויינשטיין בוחר לא לעשות כן על מנת לא לעורר את האליטות המשפטיות נגדו ועוד מוסיף חטא על פשע כשבחר לצאת נגד הצעת החוק. משום מה, בדמוקרטיה של ויינשטיין, אין ערך לזכותו של אדם לשמור על שמו הטוב, ששוב שוכח שתפקידו לייעץ לממשלה ולא להיות לה לרועץ.

ביקור התזמורת
במדינה מתוקנת, הייתה אמורה להיות בידי הציבור אפשרות למשב את היועץ המשפטי. אלא שכאמור, הרפורמה בשירות המדינה, לפחות במתכונתה הנוכחית, לא בנויה לכך. בנוסף, גם הגוף שאמור לבקר את הפרקליטות ועל הקמתו הוכרז השבוע גם לא צפוי לתת מענה. ראשית, משום שעל פי התנועה למשילות ודמוקרטיה, מדובר באחיזת עיניים מכיוון שגוף שנבחר ע"י היועץ המשפטי עצמו והכפופים לו מוגבל ביכולת האמיתית לבצע בקרה עצמית. על כן, פתרון מלא יהיה בהקמת גוף ביקורת עצמאי, בלתי כפוף לפקידי משרד המשפטים ובעל סמכויות שכל מעמדו מוסדר בחקיקה. עד שזה יקרה, ממשיכה המערכת המשפטית לנהוג בסטנדרט כפול כאשר היא דורשת מנבחרי ציבור דברים שמשום מה אף פעם לא חלים עליה.

תערוכת חינם
השבוע ציינו במוזיאון ישראל את המבקר ה-200,000 בתערוכת הורדוס המושקעת. הביקור בתערוכה מומלץ במיוחד למי שמעדיף את המיזוג הנעים על פני שיטוט בין מפעליו האדריכליים של הורדוס ברחבי הארץ. תערוכה מרשימה נוספת שנפתחה לאחרונה במוזיאון היא 'תעתועים' שכוללת כ-80 יצירות שעוסקות באשליות והטעיות של חושים. למרות שתערוכה זו ממוקמת באגף הנוער, היא מתאימה לכל גיל וכוללת מיצגים ייחודיים שלא ניתן למצוא במוזיאוני מדע למיניהם. בימי שלישי, שישי ושבת, הביקור בתערוכה הוא בחינם לילדים וכן לכל אורך חודש אוגוסט. זו לא אשליה.

שביתת הנמלים
אחת הדרכים להעלות נושא לסדר היום היא התבטאות של פוליטיקאי בכיר. לדוגמא, לפני כחודש התבטא השר נפתלי בנט נגד הנמלים שפשטו על ביתו עם בוא הקיץ. היו מי שסירבו להבין את ההומור ועשו מכך חגיגה שלמה, אבל הבעיה נותרה בעינה. עם זאת, לא תמיד הממשלה יודעת לייצר פתרון, ולעזרתה מגיעים ארגוני המגזר השלישי. לדוגמא, ארגון 'טבע עברי' פרסם לאחרונה שורת המלצות להתמודדות טבעית ולא רעילה עם המטרד: משטיפה באמצעות חומץ דרך פיזור קמח תירס ועד שתילת פרחי אמנון ותמר. המלצות אלה יעילות במיוחד דווקא משום שאחד הגורמים שמושכים נמלים הוא הלכלוך שמותירים ילדים קטנים, אשר לא רצוי לפזר בסביבתם חומרים רעילים.

שפת משפחה
האקדמיה ללשון העברית הקימה ועדה מיוחדת באקדמיה ששותפים לה נציגי משרדים ממשלתיים ומשפטנים אשר שוקדת על קביעת מונחים שייתנו מענה למגוון המשפחות בישראל. אחת הבעיות אליהן נדרשה הוועדה היא להתמודד עם שם התואר 'חורג', אשר מקורו בספרות חז"ל, ואולם דבקה בו משמעות שלילית – הן בגלל שורשו הן בגלל אגדות הילדים על האם החורגת הרעה. עד כה, עלו כמה הצעות, ביניהן: הוספת מילת היחס 'כ' – 'כאם', 'כאב', 'כאח', 'כבת' וכדומה; הוספת סיומת -ן – 'הורן', 'אחן' וכדומה. בינתיים, הוועדה החליטה להציג את ההצעות באתר האקדמיה ולבקש משוב מן הציבור ואף הצעות אחרות. אני מצדי, החלטתי לחפש מילה עבור קוראים שהקשר האמיץ שלי עימם גורם לי להרגיש כאילו הם משפחה. נראה לי שבינתיים אלך על קוראן.

הב אב
רמדאן קרים, אב חמים. משהו פה לא מסתדר. בינתיים, החלטתי שאני לא מתגלח בגלל שנאת חינם. למכונות גילוח. לעומת זאת, מנשות הכותל הייתי מצפה כי לרגל ראש חודש אב הן יבקשו להתפלל במתחם הר הבית.

השתא נור
אנשים רבים חושבים שלאפה בירושלמית זה אש-תנור. לא נכון! מסתבר שאש-תנור זה משהו אחר לגמרי. זה נראה אמנם כמו לאפה, אבל אש-תנור הוא יותר קשיח ולא מתלפף כמו לאפה. באש-תנור יש חומרים מעט אחרים (אין סוכר ושמרים ויש חיטה מלאה ועוד כמה רכיבים) אשר מאפשרים לפיתה לשמור על טריות במשך כמה שבועות. האש-תנור שימש בעיקר בדווים נוודים והיום משמש דתיים שרוצים לטייל עם לחם כשר בציווילזציות רחוקות. את כל זה לימד אותי חסן, ערבי חמוד שפגשתי לאחרונה במעבר קלנדיה, כשביקרתי אותו במאפייה ירושלמית בה הוא עובד כבר יותר מעשרים שנה. מסוג הדברים שלא התכוננתי אליהם כשהתחלתי את פעילותי ביוזמת 'זכויות אדם כחולבן' להגנה על זכויות אדם של פלסטינים מנקודת מבט לאומית-ליברלית.

גישה לגלישה
"לאחרונה עולים לכותרות מקרים מזעזעים אשר נגרמים בין השאר בשל גלישה לא מבוקרת של ילדים ברשת האינטרנט. נראה כי בשלה השעה שהמיזמים הרבים של מה שקרוי 'אינטרנט כשר' ימתגו את האינטרנט החינוכי גם עבור חילונים שלא מוכנים להכניס אליהם הביתה שום דבר כשר." דברים הללו נכתבו כאן כבר לפני 4 שנים. בזמן בו מספר חברות התעקשו לשווק סינון תכנים ברשת כ-'אינטרנט כשר', מגיעים נטוויז'ן, קוראים לזה מסננט וצפויים לקחת את כל הקופה. שיעור ראשון בשיווק. כשר או לא, מזל שיש אינטרנט.

מראה מקום
הווייז חכם מהמשתמשים בו.


יום שישי, 5 ביולי 2013

לא אקטואלי - 5.07.13

דברי מרי
אם אין עראק שישתו חשיש.

חרם צרחנים
בזמן שיש מי שמקדמים חרמות על ישראל, או לכל הפחות עושים במציאות זו שימוש בכדי להפעיל לחץ על ממשלת ישראל לפנות יישובים, מי שמקשיב היטב יוכל לשמוע קולות מפתיעים ביותר שמגיעים מהמפרץ הפרסי. אתר ממר"י, שמנטר מגמות תקשורתיות שונות במזרח התיכון, פרסם לאחרונה ראיון מצולם שערך כלי תקשורת בכווית עם חבר פרלמנט מקומי שמסביר מדוע אין שום בעיה לסחור עם ישראל בכדי לשמור על בטחונה של כוויית, בטח ובטח כאשר צריך לשמור על המדינה מפני שכנותיה הערביות והמוסלמיות. מרואיין נוסף טוען שאין כל בעיה דתית לסחור עם ישראל, ולראייה, הנביא מוחמד מת כשעל גופו מגן אשר מושכן מיהודי. עכשיו רק צריך לדאוג לכך שגם אנחנו נשמע על זה.

אין סיכוי
ביום שישי שעבר חסמו מאות מתושבי ואדי ערה את כביש 65 במחאה על הריסת בית. על היחס השונה והמשונה שנותנים כלי התקשורת לחסימות כבישים כבר עמד ד"ר צוריאל ראשי במחקר שכתב עבור המכון לאסטרטגיה ציונית לפני ארבע שנים, בו בחן ארבע קבוצות אוכלוסייה שונות. על פי הודעת עמותת 'סיכוי', שמבקשת לקדם שוויון אזרחי, "ייתכן שהריסת הבית היתה חוקית. אבל ההריסה של הבית הזה היא מעשה אלים, לא מוסרי אשר מכוון ישירות נגד האזרחים הערבים". טקסט זה מהווה עדות לכך שהעמותה היהודית-ערבית לא מסתפקת בשוויון אזרחי, אלא מאמצת לגמרי את הצד של ערביי ישראל. עדות נוספת לכך ניתנה באותה הודעה: "ועדת המעקב העליונה של האזרחים הערבים התכנסה היום והחליטה על שורת פעולות שמטרתם להעביר לרשויות המדינה שלא ניתן לשתוק יותר להריסות בתים". למי שלא יודע, ועדת המעקב הינה הגוף העומד מאחורי פרסום 'החזון העתידי לערבים הפלסטינים בישראל' אשר יצא נגד רעיון המדינה היהודית. משמעות הדברים פשוטה: עמותת סיכוי החליטה למעשה לוותר על המאבק המבורך לדו קיום ולהכפיף עצמה לגוף אנטי ציוני.

עזה ויריחו תחילה
קשה להתעלם מהפולמוס מעל דפים אלה בין אורי אליצור לבן דרור ימיני בנושא סיפוח יהודה ושומרון. הרשו לי לתרום את השקל שלי לדיון. הסכמי אוסלו התחילו כפיילוט של עזה ויריחו תחילה. רעיון הנסיגות החד צדדית נבחן לראשונה במסגרת תכנית ההתנתקות מעזה. כנראה שהגיעה השעה לבחון גם את רעיון הסיפוח במסגרת מצומצמת, ולכך אין מתאימה מיריחו: הן בשל הבידוד הגיאוגרפי והחברתי שלה משאר היישובים הערביים ביהודה ושומרון, הן בשל רמת הביטחון הגבוהה ששוררת באזור והן בשל המספר הלא גבוה של התושבים המתגוררים שם. על מנת למנוע פטרונות כלפי תושבי יריחו וכן על מנת למנוע את ההתנגדות הצפויה למהלך, ראוי לבצע את הסיפוח רק לאחר משאל שייערך בקרב כלל תושבי יריחו ויאפשר להם לקבל את הצעת הסיפוח או לדחות אותה. יש לי תחושה שהתוצאות יפתיעו, ותעיד על כך ההתנגדות העתידית של ההנהגה הפלסטינית.

מהפרת אל הכלל
החודש יצא לאור הגיליון ה-15 של 'דעת פרת', כתב העת של בוגרי 'עין פרת' למנהיגות חברתית. כתב העת הוא אחד התוצרים של תנועת הבוגרים של המדרשה החינוכית, שעל אף גילה הצעיר (עוד לא בת 7), יכולה להתגאות ביותר מאלף בוגרים בכל רחבי הארץ. על איכותם של הבוגרים מעידה רמת המאמרים של הבוגרים הצעירים, רובם בשנות ה-20 לחייהם, אשר לא מהססים לשבור מוסכמות ולהפיל מחיצות. לדוגמא, מאמרו של רגב בן-דוד, אשר מנתח באופן חד כיצד כל אדם, ולא משנה באיזו השקפת עולם הוא מחזיק, עושה לעצמו רב, תוך טענה שאנו "נבדלים רק בזהות הטקסטים שאליהם אנחנו פונים ובזהות הדמויות שבהן אנו מכירים כדמויות סמכות". אחת התוכניות הפופולריות ביותר של המדרשה היא תכנית אלול, אשר שואבת אליה מדי שנה כ-200 סטודנטים למשך 40 ימים נוראים. יום הכרות אחרון לתכנית הקרובה, ייערך ביום שישי הבא במרכז מורשת מנחם בגין.

תהודת זהות
השבוע נחשף כי הרב רצון ערוסי שינה את תאריך הלידה בתעודת הזהות, תוך שמיוחסת למעשה כוונה לאפשר את התמודדותו לתפקיד הרב הראשי. במציאות משפטית המושפעת ממגמות פוסט מודרניות קיצוניות, בהחלט ניתן לטעון כי אחרי שבית המשפט פסק שאפשר לשנות את סעיף הלאום והמין, ועל כן מי אנחנו שנמנע את שינוי תאריך הלידה? אגב, אם אני הייתי משנה משהו בתעודת הזהות, הייתי משנה את התמונה.

סוף עונה
לא מבין למה אנשים מופתעים שמורסי בדרך ללכת הביתה כל כך מהר. הרי ידוע שבמזרח התיכון האביב הוא קצר מאד.

ועדת לא משנה
הפתרון בו נוקטים פוליטיקאים של הקמת ועדה על כל נושא שנוי במחלוקת הוא אולי קל, אבל מסורבל. ההצעה שלי: להקים ועדת בעד וועדת נגד שיציגו את כל הטיעונים האפשריים לכאן ולכאן ואז להטיל מטבע.

רשות הסידור
נמצאה דרך לפתור את כל הבעיות הכלכליות של רשות השידור: במקום שאזרחי ישראל יידרשו לשלם אגרה, כל אזרח שיצפה בערוץ הראשון יקבל תשלום מהמדינה. כך יעלה הרייטינג ויגיעו המפרסמים. לחילופין, אפשר לוותר על רשות השידור, והמפרסמים יעבירו ישר את הכסף לאזרחים.

ספסל מחליפים
עבריינים מש"ס, כשהם על ספסל הנאשמים, גם חוזרים בתשובה?