יום שישי, 31 במאי 2013

לא אקטואלי - 31.05.13

פלסטינים למחצה
בימים אלו, נערכת תנועת הפתח לקיומן של הבחירות למועצה הלאומית הפלסטינית. בקרב חלק מערביי ישראל קיימת תרעומת על כך שבניגוד לכל יתר הפלסטינים, כולל אלה בעלי האזרחות אירופאית, דווקא הם אינם בעלי זכות הצבעה למוסדות אש"ף. לפי אבראהים ח'טיב, דוקטורנט למדעי המדינה ויו"ר התאחדות הסטודנטים הערבים באוניברסיטת חיפה, המשמעות הינה שההנהגה הפלסטינית רואה בערביי ישראל אזרחים ישראלים ולמעשה מפקירה אותם להתמודד לבד עם רעיון המדינה היהודית. לכאורה נדמה שמדובר בחדשות טובות עבור ישראל בשל מה שנראה כהשלמה של הפתח עם קיומה של מדינה יהודית. בפועל, מצב זה משמר את עקרונות תכנית השלבים, כאשר תפקידם של ערביי ישראל הינו לשמר את הסכסוך ביום שאחרי ההסדר המדיני, תוך שימוש בטענה כי שאיפותיהם הלאומיות אינן ממומשות במדינה הפלסטינית ועל כן מדינת ישראל צריכה לשמש כמדינה דו לאומית, ולא, לא יגיעו סטיבן הוקינג וחבריו מרעיו למדינת האפרטהייד, גם אם זו תהיה בגבולות 67.

חוק ההסתרים
"ביטול של חוקים שחוקקה הכנסת בהליך תקין ובעמל רב, לעתים שנים ארוכות, תוך דיון ציבורי נרחב... מהווה פגיעה קשה בריבונות הכנסת". את הדברים כתבו שורה של ארגוני שמאל ועמותות חברתיות (במידה ויש הבדל ביניהם) בחוות דעת, לא, לא על פעילות בג"צ, אלא על חוק ההסדרים. אכן, בחוק ההסדרים נעשה שימוש בעייתי מאד בכל הקשור להיבטים הדמוקרטיים. עם זאת יש לזכור כי הדבר נובע מתרבות פוליטית קלוקלת הכוללת חקיקה פופוליסטית שאחד הכלים היעילים להתגבר עליה הוא בחוק הסדרים, שאותו בסופו של דבר, מאשרת הכנסת. אלא שאותם 30 ארגונים, המאוגדים במסגרת 'הפורום לביטול חוק ההסדרים', עושה בסוגייה קרדום לחפור בה נגד הלגיטימציה של הממשלה ובמטרה לנגוס בתמיכה הציבורית של הקואליציה. לא מדובר בתופעה חדשה: גם המחאה החברתית הובלה על ידי פעילים בעלי מאפיינים פוליטיים מובהקים. וגם במקרה זה, חבל שסוגייה שהדיון הציבורי לגביה הוא חשוב וראוי, לא יתקיים, בשל ניצול ציני מצד ארגונים בעלי סדר יום פוליטי מובהק.

שוויון גועל נפש
גם ירושלים זוכה לארגונים פוליטיים המבקשים לעטות על עצמם אצטלה אובייקטיבית כזו או אחרת אך בפועל לקדם את חלוקתה של עיר הבירה. עמותה אחת היא 'עיר עמים', המבקשת לפעול לטובת 'יציבות, שוויון ועתיד מדיני מוסכם בירושלים'. אלא שהשוויון הוא לא בדיוק הערך המנחה את העמותה בשלל פעילויותיה. לדוגמא, ביום ראשון הקרוב תקיים העמותה ערב עיון סביב סוגיית 'דינמיקת ההתעצמות של תנועות המקדש בישראל'. אוהבי השוויון משום מה לא בוחרים לעסוק באפלייה ממנה סובלים יהודים העולים להר. עמותה נוספת היא 'עמק שווה', הבאה בשם הארכיאולוגיה (והשוויון, לא נשכח), כדי לסכל את פעילותה של 'עיר דוד'. אלא שארכיאולוגי הארגון מצליחים אפילו להתנגד למיזם חשוב כמו 'עמק צורים', בו מסוננים שרידי הרס העתיקות שמתבצע על ידי הוואקף בהר הבית. כי שוויון הוא ערך עליון. מיד לאחר הפוליטיקה.

על חוטי
בשנות ה-80 יצא לשוק מוצר חדשני של וידאו עם שלט רחוק המחובר למכשיר באמצעות כבל. מיותר לספר שאורך חיי המדף של השלט החוטי היה כאורך חייו של יתוש, וזאת בעיקר בשל מגבלת המרחק לשימוש המוצר בהתאם לאורך הכבל. נדמה שגם במקרה של בטר פלייס, מגבלת המרחק היא שעמדה לה לרועץ ועשתה את ההבדל בין הצלחה כבירה של חזון עצום לבין כישלון מהדהד. מי שיצליח להתגבר על אתגר זה, יוכל בהחלט להפוך את העולם הזה למקום טוב יותר.

דרום עם צמיד
ביום ראשון הקרוב ייפתחו שני פסטיבלים מיוחדים: הראשון הוא 'יוצרים צמי"ד', פסטיבל המתקיים בירושלים זו השנה השביעית וישתתפו בו מעל ל-300 יוצרים בעלי מוגבלויות. על אף שמדובר באירוע השיא של המחלקה העירונית המטפלת ב-20,000 תושבי העיר המוגדרים כבעלי צרכים מיוחדים, האומנים שיופיעו בפסטיבל מגיעים מרחבי ישראל ומכל העולם. פסטיבל שני הוא 'קולנוע דרום', שייערך זו הפעם ה-12 מטעם בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה במכללת ספיר ומתקיים במוקדים שונים ברחבי הנגב. לפי מנהלי האירוע "'הדרום' הוא תפישת עולם קולנועית הדוגלת בקולנוע עני באמצעים, אך עשיר באנושיות, מטאפורה ליצירה שנעשית בפריפריה ללא רגשי נחיתות מתוך שאיפה לעורר דיאלוג ביקורתי עם המרכז ההגמוני". יסלחו לי המארגנים, אבל עם כל הכוונות הטובות, דווקא העובדה שהכניסה לכל אירועי הפסטיבל היא בחינם, מעידה על דימוי עצמי נמוך ועל רגשי נחיתות. בעתיד ראוי לשקול כי הכניסה תהיה חינם רק לתושבי הנגב. אם תושבי המרכז ההגמוני שיודעים להעריך איכות, יגיעו – הם גם ישלמו.

הולך בצל
צל זה הדבר הזה שהאל ברא על מנת שנוכל לראות משהו בסמרטפון בזמן שאנחנו הולכים בחוץ.

למען הסדר הטוב
ב   נ   ט   ל
ל   ב   נ   ט
ב   ט   ל   נ
נ   ב   ט   ל
בקריאה אנכית: שקר כלשהו מהקבלה. מתאים לזיווג ולרפואה.
בקריאה לא אנוכית: צופן להארכת שירות בני ישיבות הסדר.

משהו חרדל מתחיל
ההתמודדות של הרב דוד סתיו לרבנות הראשית כבר השיגה מטרה אחת חשובה: בעקבות מלחמות הרבנים, סביר להניח שהרב סתיו לא ייבחר למשרת הרב הראשי. דווקא אי בחירתו, יכולה להציל את היהדות מפני ציפורניה של הרבנות הראשית המנוונת. לגבי הרבנות עצמה, אני הרבה יותר סקפטי.

סופר סתם
עמוס עוז זכה בפרס קפקא. בעקבות טעות ביורוקרטית, ההזמנה אליו תגיע יום אחרי הטקס.


יום שישי, 24 במאי 2013

לא אקטואלי - 24.05.13


משפטפטנים
99 אחוז מעורכי הדין של נתניהו מוציאים שם רע לכל השאר.

חיכוך סטטי
מכירים את התופעה של אותן מסיבות שמפסיקות להיות מגניבות עם בואם של החבר'ה הלא נכונים? לאחרונה חשתי בדיוק כמו אותם אלה שמיד לאחר הגעתם, החבר'ה המקובלים מחליטים לכבות את האור ולסגור את המסיבה, עת השתתפתי בתוכנית 'ראש בראש' בערוץ הכנסת יחד עם חגי סגל ויריב אופנהיימר. במסגרת התוכנית, התבקשתי להציג את פעילותו של פרויקט המחסומים, סליחה מעברים, של תנועת 'זכויות אדם כחולבן'. אלא שאז טען אופנהיימר כי "יש משהו קצת מיושן בנושא המחסומים – צריך להיאמר לזכותו של צה"ל שבעקבות השיפור הבטחוני רוב החיכוכים כבר לא קורים". היה שווה להקים את התנועה ולו בכדי לשמוע את נציג מחנה השלום, מודה בפה מלא שהמעברים ביהודה ושומרון לא פוגעים בזכויות אדם.

מגלים את אמריקה
ארגון NGO-Monitor מבקש לעורר את השיח סביב פעילותן של עמותות ישראליות שעושות שימוש בסדר יום הומניטרי כדי לקדם בפועל אג'נדה פוליטית. בין יתר פעילויותיו, מפרסם הארגון דוחות אודות מקורות המימון של אותן עמותות. החודש פורסם דוח חדש אשר סוקר את ההשפעה השלילית של מימון ממשלתי אמריקני לעמותות ששוללות את הלגיטימיות של מדינת ישראל. לדוגמא, נמצא כי הקרן הלאומית לדמוקרטיה (NED) מממנת ארגונים המקדמים חרמות נגד ישראל ולעתים אף כאלה שמפיצות עלילות דם נגדה. על אף הממצאים, בחרה הקרן להודיע, כי לא תחדול מלתמוך בארגון מסוים רק בשל הרטוריקה שלו, כל עוד יוכיח שיש ביכולתו להטמיע ביעילות מיזמים לבניית הדמוקרטיה. נראה שניצול השיח הדמוקרטי במטרה להשיג מטרות פוליטיות קיצוניות אינו המצאה ישראלית.

חִיל חינוך
השבוע פורסם כי הרב אבי רונצקי מונה לראש מנהלת הזהות היהודית במשרד הדתות. אמנם עדיין לא ברור לגמרי מה יהיה תפקידה של המנהלת החדשה, אבל אין ספק שהליהוק הוא נהדר. אחת הביקורות המרכזיות נגד המנהלת שמדובר למעשה ב"משרד חינוך קטן". אלא שהמוניטין של הרב רונצקי מלמד כי מדובר ביתרון ולא חיסרון, לאור פועלו כרב הצבאי הראשי, כשהצליח להפוך את הרבנות הצבאית לרלוונטית ויצרה תחרות בריאה עם חיל החינוך כששני הגופים ביקשו לייצר תכנים איכותיים על מנת לזכות מחדש באמונם של מפקדי צה"ל וחייליו. בהתאם לכך, יש סיכוי לא רע בכלל שהקמת המינהלת תייצר יותר אפשרויות לתוכן איכותי עבור תלמידי ישראל, וכך גם תשפר את תפקודו של משרד החינוך.

הרחבה קהילתית
יו"ר הסוכנות היהודית, נתן שרנסקי, הציג השבוע בפני מועצת הרבנות הראשית את מתווה 'הרחבה הישראלית', בה יוכלו להיערך תפילות של כל הזרמים השונים ביהדות. אלא שמסתבר שמה שמטריד את הממסד האורתודוקסי, הוא שהרחבה תהווה אבן שואבת לישראלים רבים, ובמיוחד למשפחות שיבקשו לממש את הביקור בכותל כחוויה משפחתית. החשש של חברי המועצה הוא מציאותי, אבל ראוי שהרבנות תפנים את המציאות המעודכנת ותבדוק מה ניתן לעשות כדי ששתי הרחבות הקיימות תהיינה יותר אטרקטיביות, במקום להשקיע מאמצים בהצבת מכשולים לרחבה החדשה.

בין מגזר למגדר
לפי מחקר אותו פרסמה לאחרונה תנועת נאמני תורה ועבודה עולה כי אחוז התלמידים בבתי ספר יסודיים בחינוך הממלכתי דתי אשר לומדים בכיתות נפרדות עלה מאז שנת 2000 מ-40% ל-57%. עוד עולה מהחמקר כי ככל שבית הספר נוטה יותר להפרדה מגדרית, כך הרמה הסוציו-אקונומית של התלמידים בו גבוהה יותר. אחד ההסברים האפשריים המובאים לתופעה זו על ידי כותב המחקר, אריאל פינקלשטיין, הינו קיומו של מתאם בין רמה חברתית-כלכלית נמוכה ובין תפיסה דתית שאינה רואה בעיה בלימוד בכיתות מעורבות. אני מודה שבאופן שאינו בהכרח רציונלי, לי קצת קשה עם הטיעון הזה, ולא בשל חוסר יכולתי להבין מדוע שדווקא בעלי מעמד גבוה יראו בלימודים מעורבים בגיל היסודי בעיה דתית. כך או כך, ראוי לתת את הדעת על ממצא זה, ולו בכדי להיזהר ממציאות לפיה נעשה שימוש בקריטריונים דתיים כדוגמת הפרדה מגדרית, כדי לסנן מבית הספר אוכלוסיות מרקע חברתי-כלכלי נמוך שאינן מעוניינות בהפרדה.

שוק הון עצמי
בסוף השבוע האחרון התפרסמה במעריב כתבה שכותרתה 'האם החילונים איבדו את ירושלים?'. מדובר בעוד כתבה מסדרת כתבות פרי עטו של יוסי אלי, חילוני אדוק, שלכאורה מבקש להגן על מעמדו של הציבור החילוני בירושלים, אך בפועל מעוניין בעוד כותרת פרובקטיבית שתעלה את קרנו. לדוגמא, לפני חודשיים הייתה אמורה להתקיים יוזמה מקסימה שכוללת פעילות בשוק מחנה יהודה במהלך השבת (ללא חילול שבת!). מה עשה כתבנו החרוץ? הלך וביקש את תגובתם של הקיצונים שבחרדים על ניסיונם של "החילונים לפתוח את השוק בשבת". המארגנים, שממש לא היו בעניין של יצירת מוקדי חיכוך נוספים עם אוכלוסיית שומרי השבת בעיר, החליטו לבטל את האירוע. חבל מאד שיש כתבים שמלבים שנאת חינם לטובת קידומם האישי. הבעיה האמיתית היא שלא מדובר רק בכתב אחד, כי אם בתופעה של כתבים רודפי סנסציות. רוצים להתקדם בחיים? על הכיפאק, אבל לא על הגב של ירושלים ו/או השבת.

מורה דרך
הוראות הפתיחה באש ביהודה ושומרון הולכות ונעשות יותר ויותר דומות להלכות בן סורר ומורה: ראשית, משום שבשני המקרים, הסוף הרע של הסיפור הוא עוד זריקת אבנים. שנית, משום שנדמה שהסייגים הרבים המוצבים כתנאי למימושן לא נועדו אלא לדורשן ולקבל שכר.

מיטה
משונה.

יום שישי, 17 במאי 2013

לא אקטואלי - 17.05.13



אבן דרך
במסגרת טקס פרס מוסקוביץ' שנערך בשבוע שעבר, נסע אוטובוס ישראלי לאירוע קבלת הפנים דרך שכונת א-טור שעל הר הזיתים. באוטובוס שהו בין השאר פרופ' ישראל אומן, פרופ' משה ארנס, אביגדור קהלני, צ'רנה מוסקוביץ', מאיר פורוש, ד"ר צבי צמרת, יגאל כהן אורגד ועוד רבים וטובים. ברחוב הראשי, לאור היום, עמד לו נער כבן 18, אפילו לא רעול פנים, וזרק להנאתו אבן די גדולה על האוטובוס הישראלי. כדרך הבנאליות של הרוע, אותו מחזה בדיוק התרחש גם בדרך חזרה, כשאין זכר לכוחות ביטחון בשטח. הפעם הנער (אותו נער?) כבר זרק שתי אבנים, נשאר במקומו, ואפילו לא חשב לברוח הזמן שהרחוב המשיך בסדר יומו כאילו לא קרה כלום. 46 שנה אחרי שחרור ירושלים מהכובש הירדני, ירושלים עדיין לא בריבונות ישראלית. עם כל הביקורת על מחדלי אותו אירוע, יש מקום להיות אופטימי לגבי עתידו של המפעל הציוני. כל עוד אויבנו יזרקו אבנים ואנחנו נכנוס אותם, השיירה הציונית תמשיך בדרכה.

שיעור באזרחות
לפני ארבע שנים פרסם המכון לאסטרטגיה ציונית מחקר מקיף אודות הוראת האזרחות. בעקבות הממצאים ביצע משרד החינוך שינויים דרמטיים בתוכנית הלימודים, אשר בעבר שם דגש על שיח זכויות והזניח את העיסוק במאפייניה של ישראל כמדינה יהודית. כמהלך משלים לצעדים שננקטו במשרד החינוך, מפרסמת המכללה למדינאות סדרת חוברות אשר נועדה לסייע למורים בהטמעת החומר הנלמד בדגש על מספר נושאים: לאומיות יהודית, ישראל כמדינת לאום, הרקע ההיסטורי להקמת המדינה והעם היהודי בתפוצות. על פניו, נראה שמדובר במהלך פדגוגי משמים. בפועל מדובר בלא פחות מאשר מהפכה חינוכית, במסגרתה העיסוק במאפייניה של המדינה היהודית פורץ הרבה מעבר לשאלת הדגל הזה וההמנון ההוא.

שפה משותפת
אעלאם, מרכז תקשורת לחברה הערבית הפלסטינית בישראל, מפרסם דוחות חודשיים על 'הסתה וגזענות בתקשורת העברית'. לטענתם הכותבים (האנונימיים), הסקירה מבוססת על רשימה של 16 אמצעי תקשורת כתובה, אלקטרונית ומקוונת. לפי ממצאי הדוח – מצבה של החברה הישראלית לא רע כל כך. לדוגמא, על פי הסקירה, בחודש פברואר נמצאו 5 כתבות גזעניות בלבד, כשלפחות לגבי חלקם כלל לא ברור על סמך מה נכללו בה. מה שהרבה יותר מטריד היא העובדה שנראה כאילו לכותבי הדוח שליטה חלקית בלבד בעברית, ולכן הטקסט בה דל ורצוף שגיאות. עם גזענות או בלעדיה, תנאי הכרחי לדו קיום בין האוכלוסיה היהודית לאוכלוסיה הערבית הינו שפה משותפת. נדמה שהדוח הזה מהווה סממן נוסף לכך שערביי ישראל מעוניינים פחות ופחות לשלוט בשפה העברית – עובדה שראוי להכיר בה לפני שמפנים את האצבע המאשימה בהתאם לכיוון הרוח.

בנק אדם
כחלק מההסכם להקמת מגדל המשרדים להנהלתו הראשית, התחייב בנק דיסקונט לבצע פרויקט שימור. המבנה הזוכה הינו בית שיף, מבתיה הראשונים של אחוזת בית, השוכן על פינת הרחובות הרצל ולילנבלום. במסגרת הפרויקט, שונה ייעודו של המקום והפך למוזיאון הרצלילנבלום לבנקאות ונוסטלגיה תל-אביבית, בו מוצגות תערוכות מתחלפות. החל מהחודש שעבר, מוצגת במקום תערוכה חדשה, מושקעת ומעוררת השראה: 'עטורות – חלוצות וחולמות' אשר מביאה את סיפורן של עשרות נשים מהעבר וההווה, המעצבות את דמותה של החברה הישראלית בשלל תחומים. הכניסה למוזיאון הינה ללא עלות וללא עמלות.

פריצת דיסק
לפני כחמש שנים, התאגדו להם מספר נגנים המתמחים במוזיקה אתנית והקימו את אנסמבל 'ניגון ירושלמי' במטרה לנצל את העושר התרבותי והמוזיקלי הטמון בהיותה של הבירה עיר של עולי רגל. בימים אלה מוציא ההרכב את הדיסק הראשון שלו, 'מבוקש', בו מאוגדים מיטב היצירות והעיבודים אשר מלווים אותם בהופעתם המרגשת 'תפילת עליה'. שווה לרכוש את הדיסק ולו בכדי להתענג על הצלילים המופקים על ידי כלי ההקשה והמיתר הייחודיים בהם משתמשים הנגנים המוכשרים.

מחאה בסימן שאלה
הרבה חיצי ביקורת הופנו כלפי המחאה החברתית של קיץ 2011. ראשית, בשל מטרותיה הלא ברורות, אשר באו לידי ביטוי במערכת הבחירות האחרונה, בה רבים מהמצביעים התלבטו בין שלי הסוציאליסטית ללפיד הקפיטליסט. שנית, בשל הניסיון להשיג מהפך פוליטי מדיני באמצעות סדר יום כאילו חברתי. נדמה שהניסיון המחודש לרכב על גלי המחאה ההיא רוכב גם על אותן טעויות ומוסיף חטא על פשע: מה הקטע של עוד מחאה חברתית? אם המחאה הקודמת הצליחה, אז מה רוצים עכשיו? ואם נכשלה – אז מה הטעם בעוד אחת? יתרה מזאת: בדמוקרטיה אמיתית לא מפגינים מיד לאחר הקמת ממשלה. לגזור ולשמור לפעם הבאה שהשמאל ינסה להטיף מהי דמוקרטיה.

ללא
עומר ודברים.

יום שישי, 10 במאי 2013

לא אקטואלי - 10.05.13



הקיץ האחרון
מאז "עצוב למות באמצע התמוז" של נעמי שמר לא הייתה פרידה כמו של הסופרת דבורה בעיצומה של ספירת העומר. נשים גדולות יודעות איך לומר שלום.

מטח קללות
השבוע הגיעה למשרדי 'אם תרצו' יועצת שעורכת מחקר עבור האיחוד האירופי בנושא מדיניות התמיכות הפיננסיות של האיחוד בחברה האזרחית בישראל וזאת במטרה לבדוק אפשרויות למתן מענק לארגון. פעילי התנועה דחו אותה על הסף בנימוק שכל התערבות של האיחוד האירופי או ממשלה זרה אחרת בפוליטיקה הישראלית באמצעות מימון של פעילות פוליטית היא חוצפה. נדמה שהגישוש האירופי לא נועד להעביר כספים לחבר'ה הנמרצים של 'אם תרצו', כמו בכדי להעמיד את האיחוד במצב של win-win: לו יתנגדו לקחת את הכסף, יוכל האיחוד לטעון שהם לא מפלים בין ימין לשמאל ושהארגונים הם אלה שמסרבים. לו יסכימו, ישתמש בכך האיחוד בכדי להכשיר את המשך העברת תקציבי הענק לארגוני השמאל הקיצוני. כך או כך, לאור המגמות הפוליטיות באירופה, נראה שהגיעה השעה להציע לאיחוד להפנות את כספיו לפעילויות פוליטיות בתוך מדינות האיחוד, אחרת יימצא עצמו ללא כסף וללא איחוד.

מחלוקת מחולקת
השתתפותה של אחינעם ניני בקונצרט החגיגי לרגל יום ירושלים גררה ביקורות מימין ומשמאל. אלה טענו כי לא יתכן שהזמרת בעלת הדעות הפוליטיות האולטרה שמאלניות תוזמן לאירוע לרגל איחוד הבירה, ואלה טענו כי אסור לה לאשת המצפון להשתתף ביום חגו של הכיבוש. אלה גם אלה רוצים למעשה בחלוקתה של העיר. אלה אומרים חלקה לערבים, ואלה אומרים שהבירה שייכת רק לחלק מהיהודים. חבל שלפחות השוללים מימין לא מבינים כי השתתפותה של ניני באירוע תורמת לקונצנזוס הישראלי סביב אחדות ירושלים יותר מכל מצעדגלים מגזרי. בינתיים וללא קשר, הודיע סטיבן הוקינג כי החליט להחרים את ישראל ולכן לא יגיע לכנס הנשיא. לא נורא, גם ככה אף פעם לא אהבתי את המוזיקה שהוא עושה.

חפשו את החופש
קראתי בידיעות אחרונות כי ארגון ה'פרידום האוס' קבע במסגרת הדוח השנתי על חופש העיתונות כי בישראל חלה שחיקה בחופש העיתונות, תוך הדגשת חלקו של "החינמון" ישראל היום במצב. היה תמוה לראות את השימוש בביטוי המזלזל חינמון, דווקא במהדורה החינמית של מי שתמיד שאפו להיות יותר העיתון של המדינה על חשבון אותו חופש עיתונות. אבל זה הסיפור הקטן. הסיפור הגדול הוא התפיסה המעוותת של חופש העיתונות לפי הדוח. במובנים רבים, דווקא חופש העיתונות בישראל עלה, ולו בשל פתיחת שוק התקשורת לקבוצות באוכלוסיה שסבלו מתת ייצוג. לראיה, הדוח מציין רכישת מעריב בידי שלמה בן -צבי, הבעלים של מקור ראשון בתואנה ש-"אם אכן יתחולל המיזוג של שני העיתונים, כצפוי, תגדל ריכוזיות הבעלות של התקשורת בישראל, והשוק יהיה מקוטב יותר, עם שני עיתונים גדולים בצד הימני של המתרס ושניים בצד השמאלני". נו טוב, ידוע שחופש עיתונות לא יכול להתקיים עם כל כך הרבה עיתוני ימין.

אחים לנשק
השבוע נחנך אתר חדש המבקש להציג לעולם את פעילותה של תנועת האחים המוסלמים ברחבי הגלובוס. מדובר באתר חשוב מאד, לאור העובדה שרבים וטובים, ובכללם גם ישראלים, לא תמיד מפנימים שאת מגמות ההקצנה הדתית בקרב המוסלמים יש לבחון מנקודת מבט גלובלית. אחד הגילויים המעניינים שמביא האתר הוא שלפחות שני ארגונים מרכזיים של האחים המוסלמים קוראים לארצות הברית להתערב צבאית בסוריה. אמנם אני לא מבין גדול במצב אצל שכנתנו מצפון, אבל לאור תגובת האחים, כנראה שיש משהו טוב בכך שאובמה לא עומד בקווים האדומים שהוא עצמו הציב.

ניבטים מבפנים
בסוף השבוע האחרון נערך בתל אביב זו השנה השישית פסטיבל בתים מבפנים, בו נפתחים לעיניים הגדולות של הציבור הרחב מגוון של יותר ממאה מבני ציבור ודירות פרטיות בעלי יחודיות אדריכלית. כמשתתף ותיק באירוע, אחד התענוגות הגדולים הוא לראות כיצד שנה אחר שנה מתווספים אתרים חדשים עם התפתחותה של העיר ללא הפסקה. אל המתחמים החדשים מהשנים האחרונות דוגמת נמל תל אביב, המושבה האמריקאית, התחנה ואחרים מתווספים ההאנגרים המתחדשים של נמל יפו בהם משמשים מסעדות לצד גלריות. אם אתם כבר שם, אל תפספסו את הביקור ב'בית ההבראה לצעצועים' בו מוצגים אין ספור משחקי ילדות מהארץ ומהעולם.

עם הספר
במהלך חג השבועות, כמו גם לפניו ולאחריו, ייערך במטולה פסטיבל המשוררים ה-16 והשנה בסימן יומולדת 90 לחיים גורי. מי שמטולה רחוקה לו ואוהב להיות בבית, מוזמן לגלוש לסופרים קוראים, מיזם של מפעל הפיס ובית אריאלה, דרכו ניתן להכיר מקרוב את האנשים שמאחורי הכריכה שמספרים על עצמם ומקריאים תמצית מפרי עטם. חג מתן תורה הוא שורש הוויתנו כעם הספר אשר מכבד את המילה הכתובה (וגם את זו שבעל פה). נכון שהתחלנו אמנם בשני לוחות, אבל מאז הברית לא הפסקנו לכתוב. שירה, אגדה, פרוזה, מכתבים למערכת וסתם טוקבקים.

מבצע שלג
הנה נושא שגם הימין וגם השמאל יוכלו להסכים עליו: המצב המתוח עם סוריה דורש חשיבה אסטרטגית לטווח ארוך בלי התלהמות מיותרת. על כן חשוב לשמור על קור רוח ולנצל את ההזדמנות שנקרית בידינו כדי להרחיב את אתר החרמון. לאלתר.

גאולה לאבן
רק בערוץ הראשון ובמשרד הפנים מקבלים קביעות כל כך מהר. מזל טוב לזוג הצעיר!

יום שישי, 3 במאי 2013

לא אקטואלי - 3.05.13



פלייבוי ישראל
בקרוב: ראיון עומק בלעדי של עמנואל רוזן עם משה קצב.

דובר מן
השבוע הודיע הרמטכ"ל בני גנץ על מינויו של תא"ל מוטי אלמוז לתפקיד דובר צה"ל במקומו של תא"ל יואב (פולי) מרדכי אשר יועלה לתפקיד אלוף ויכהן כמתאם הפעילות בשטחים. למינויים אלה ניתן למצוא מספר מאפיינים ייחודיים: ראשית, זו הפעם הראשונה בה ממונה דובר צה"ל היוצא לדרגת אלוף וממשיך בשירות משמעותי מאז האלוף (במיל.) עמוס גלעד לפני כ-17 שנה. שנית, הן דובר צה"ל היוצא והן זה הנכנס, הגיעו לתפקיד היישר מתפקיד ראש המינהל האזרחי. כנראה שמישהו במטה הכללי ו/או במשרד הביטחון מבין שאין כמו 700 מצלמות לא שבורות המופנות ליהודה ושומרון מכל העולם בכדי ליצור את מסלול ההתפתחות הלא טבעי של ראש המינהל האזרחי, דובר צה"ל ומתאם הפעילות בשטחים.

אשכול נבוא
לפי טיוטת חוק ההסדרים אותו אמורה הכנסת לאשר במסגרת דיוני התקציב, משרד הפנים יפעל להקמת אשכולות אזוריים, שיאחדו את אספקת השירותים והפיתוח האזורי בין הרשויות המקומיות וזאת במטרה לקדם את מצבן הכלכלי של הרשויות המקומיות החלשות בפריפריה. אין הכוונה לאחד רשויות מקומיות, אלא לפעול בהתאם למודל שפותח במכון ראות ומיושם בגליל המערבי מאז 2010, אז הוקם אשכול יישובים אשר משתף פעולה בתחומי תעשייה, תעסוקה, חינוך, רווחה, תיירות ואיכות הסביבה באמצעות זיהוי הנכסים הייחודיים באותו אזור. לדוגמא, אחד התוצרים של אותו תהליך הוא מיזם 'אוצרות הגליל' אשר מבקש לשלב בין הפוטנציאל התיירותי של החבל והיותו מרכז של חיים בריאים.   

מידה כנגד המי"ד
לאחרונה חשף אתר מידה כי המכון הישראלי לדמוקרטיה מבקש לקבל קרקע ציבורית בקריית הלאום, בניגוד לתקנות האוסרות על שימוש פוליטי בקרקעות הציבור. באופן תמוה למדי, אושרה בקשת המכון לפרסום על ידי ועדת ההקצאות העירונית ואם לא תירשם אף התנגדות, הבקשה תאושר. באופן עוד יותר תמוה, הגיב המכון הישראלי לדמוקרטיה כי הוא אינו עוסק בפעילות פוליטית. כנראה שאף אחד מאוסף המשפטנים המועסקים במכון הישראלי לדמוקרטיה לא חושב שגיבוש חוקה, קידום תיקונים בשיטת הממשל, פרסום חוות דעת על הצעות חוקה זהו מעשה פוליטי. טוב נו, ידוע שבישראל אין ימין ושמאל, אלא מחנה פוליטי ומחנה א-פוליטי.

אנטי אנטישמיות
אתר האינטרנט פרספקטיבה, מבקש לקדם דיוק ואחריות בתקשורת הישראלית. אלא שלפעמים גם הוא לא מסוגל להתאפק והוא חושף בפני קוראיו הטיות מקוריות במיוחד מרחבי העולם. לדוגמא, לפני כחודש פרסם ה-BBC ידיעה על השעייתו של חבר בית הלורדים, נזיר אחמד, ממפלגת הלייבור בשל אמירות אנטישמיות שביטא בטלוויזיה הפקיסטנית. אלא שכותרת הידיעה קבעה כי "הלורד אחמד ממפלגת הלייבור הושעה בעקבות 'טענות יהודיות' (Jewish claims)". קורא לא נלהב פנה לערוץ הטלוויזיה הבריטי בה הוא שואל מדוע לא נעשה שימוש במונח אנטישמיות, בהתאם להחלטת המפלגה. התגובה קצת איחרה לבוא, תוך שימוש בתואנה כי היה מחסור במקום. אלא שאין מקום לתואנה מסוג זה, פשוט משום שבאנגלית, המונח 'טענות יהודיות' כולל יותר תווים מאשר 'אנטישמיות'. תגובת המערכת לפנייה הנוספת טרם התקבלה. אולי אזלו להם אותיות אהו"י.

לא הכול שחור
השבוע פרסמה עמותת חדו"ש, המבקשת לקדם חופש דת, מפה המתארת את רמת חופש הנישואין בעולם. לפי הנתונים, המוצגים גם בטבלה המסווגת את המדינות בשלוש דרגות חופש, ישראל נמצאת בין 45 המדינות בהן יש מגבלות קשות. אלא שהדרך בה בחרה עמותת חדו"ש להציג את הנתונים עושה עוול למדינה ולעניין. ראשית, משום שבניסיון לגנוב כותרת, הציגה העמותה מצג שווא כאילו ישראל זוכה בציון העגול 0, כשבפועל מדובר על קבוצת הדירוג הנמוכה מבין שלוש בסך הכול. שנית, משום שנדמה שהחלוקה לקבוצת הדירוג נעשית באופן שרירותי למדי, כאילו במטרה להוכיח את מקומה הנמוך של ישראל ברשימה. אלא אם חושבים שמצבנו חמור בדיוק כמו אצל כלל שכנותינו בהן נישואין וגירושין נשלטים על ידי חוקי השריעה, מתקיימת אפלייה קשה נגד נשים וישנן הגבלות לגבי נישואים בין דתיים. חבל, כי יש מה לשפר בתחום זה אצלנו, וכל ביקורת מוגזמת היא לא יותר מאשר תחמושת בידי מי שמעוניינים לשמר את המציאות הנוכחית כפי שהיא.

שריפת העומר
לג שמח?