יום שישי, 26 באפריל 2013

לא אקטואלי - 26.04.13


תנורו של ע'
לא יעזור בית דין. גם אם ירד שלג, אני לא מוציא את התנור באמצע אייר. כי רק אני וסדרת המלקושים שפקדה אותנו לאחרונה יודעים שהשנה הזו הייתה צריכה להיות מעוברת. לא בשמים היא.

שלום לחפור בו
הבוקר, בשעה עשר, ייערך בבית התנועה הקיבוצית שבתל אביב כנס של שלל ארגונים המכנים עצמם מחנה השלום, שכותרתו: 'המאבק על מגילת העצמאות'. אלא שתוכן הכנס מוכיח שארגוני השלום לא מעוניינים לא בשלום ובוודאי לא במגילת העצמאות. לפי המארגנים, מגילת העצמאות נשענת על שלושה עקרונות מרכזיים: שלום, צדק חברתי ודמוקרטיה. כדי שיהיה מה לא כלול במגילת העצמאות לפי טענתם, אחד ממעגלי הפעולה נושא את השם 'איך להיאבק בהצעת החוק מדינה יהודית' (הטעות בשם החוק במקור). אלא שהצעת החוק המדוברת שואבת את עיקר השראתה ממגילת העצמאות העצמה (ובפרט מחלקים מהם בחרו המארגנים להתעלם) ומהווה השלמה לחוקי היסוד הקיימים בדרך ליציקת תוכן מעשי לישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ללמדך, שאותם ארגונים, יותר משהם רוצים שלום, הם לא רוצים מדינה יהודית.

טיעוני לא אך שווא
מי שהאירוע הנזכר ימינה אינו די לו כדי להבין את הצורך המיידי בעיגונה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי בחוקי היסוד, מוזמן לחזור 30 ומשהו שנים אחורה, עת ממשלת בגין ביקשה לחוקק את חוק יסוד: ירושלים, שקבע את מעמדה של ירושלים השלמה והמאוחדת כבירת ישראל. גם אז, היו מי שהתנגדו באופן אינסטנקטיבי בטענות שווא של 'הדברים ברורים מאליהם', 'לא עכשיו' ו-'מה העולם יגיד'. אלא שמי שקורא את תוכן החוק מגלה שמאז הדברים נעשו פחות ברורים מאליהם ואילו היה צריך להעביר את אותו חוק יסוד מובן מאליו היום, ספק רב אם ניתן היה לעשות זאת. רבותי ההיסטוריה חוזרת והדברים נכונים גם לקביעת ערכיה של ישראל כמדינה יהודית. ויפה שעה אחת קודם.

אזורי עדיפות לאומית
היה זה וינסטון צ'רצ'יל שטען כי "דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר פרט לכל האחרות שנוסו". לפחות חצי מאה עברה מאז נאמרו הדברים, ונראה כי לא הרבה השתנה מאז. בישראל, הדיון על שיטת הממשל נערך ברובו סביב שינויים כאלה ואחרים המבקשים להשיג שינוי בדפוסי ההצבעה, כשעל המוקד הציבורי נמצאת שיטת הפריימריז. נכון שהפריימריז רחוקים מלהיות מושלמים (גם אם יוטמעו בהם אי אלו תיקונים), אבל הוא עודנו גם המשתף ביותר ועל כן הדמוקרטי ביותר. עם זאת, יותר ויותר אנשים מבינים שצריך לשנות את מבנה הפריימריז לאור ההשפעה הגדולה של קבוצות לחץ. אחת הדרכים לעשות זאת היא  הנהגת פריימריז אזוריים במפלגה אשר תחזק את הדמוקרטיה הפנים מפלגתית, תגביר את המחויבות של נבחרי הציבור למתפקדים ותוכל לשמש כנקודת פתיחה למעבר לבחירות אזוריות ברמה הארצית. מי צריך בחירות אזוריות? כל מי שרוצה שיהיה לו נציג בכנסת המחוייב אליו, ולא רק בסוגיות של ימין ושמאל, שחור או לבן.

לא בשבת
את הסמארטפון המציאה אישה שרצתה שגברים יפסיקו להיכנס עם עיתון לשירותים.

בשאינו מינו
את 'יומן' של הערוץ הראשון מגישה אילה חסון. את אולפן שישי מגיש דני קושמרו ולצידו בעיקר פרשנים ממין אחד (אמנון אברמוביץ', רוני דניאל ואודי סגל) ורינה מצליח אחת. בימים אלה, עמלים בערוץ 10 על הקמת מענה הולם בדמות מגזין שישי חדש בהגשת עמנואל רוזן ואלון בן דוד, לצידם ישבו ארבעה פרשנים (בן כספית, רביב דרוקר, נדב איל ושרון גל), כולם גברים. לרגל הליהוק המסתמן קול זעקה הושמע במחנה הפמיניסטי ודי בצדק. עם זאת, ראוי להכיר את התמונה המלאה: הייתה זו דווקא יעל גרמן, פמיניסטית מובהקת ומוצלחת, שהודתה בעבר כי כשהזמינו אותה כמרואיינת לתוכניות ליל שבת, נהגה לסרב על מנת שלא להפסיד את זמן האיכות של ארוחת השבת המשפחתית, על אף שידעה שמדיניות זו, אותה נוקטות נשים רבות, היא אחד הגורמים לתת הייצוג הנשי על מסכי הטלוויזיה בערב שבת. בפעם הבא (שלא) אצפה בתוכנית מהמין הזה, אדע איזה מין עליי להעריך יותר.

זה נוער זה!
'תלמידים שרים ומספרים' הינו מיזם משותף לתלמידי התיכונים תלמה ילין והכפר הירוק שמטרתו להסביר לבני הנוער מהי מהות קיומם במדינת ישראל באמצעות השירים שליוו את דור המייסדים. צפייה בקליפ המרגש שמסתובב ברשת מעניקה את התחושה כי השירה הישראלית הינה דרך נהדרת שלא נס ליחה לחבר את הנוער למדינתו. הצלחת המיזם הביאה את המשתתפים ליזום פרויקט המשך של הפקת מחזה אשר יביא את סיפור העשור הראשון של המדינה לכל בית בישראל – מבתי הספר ועד בתי העם.

שירים פשוטים
לקוראים שעברו כבר את גיל התיכון ומעוניינים ליהנות גם הם מהשירה הישראלית אמליץ על הספר הנהדר 'השירים הכי יפים בעברית' בעריכתם של מנחם בן ודורון קורן, אשר מביא 361 שירים של 182 משוררים המסכמים מאה שנות שירה. לטובת הקריאה בספר זה אין צורך בזמן פנוי ולא בסימניה. כל עמוד בו הוא נפתח – הוא העמוד הנכון. הוא ההתחלה והוא הסוף.

דפים ברוח
השבוע צוין יום הרצל שמטרתו להנחיל לדורות את חזונו, מורשתו ופועלו של בנימין זאב. כידוע לכולם, לכל דור דור, יש את הדרכים שלו להשיג השפעה ולהוביל שינוי. בימיו של הרצל, היה אלה המאמרים והספרים שפרסם. היום, מעטים הבתים בהם ניתן למצוא את 'מדינת היהודים', ספרו המכונן של חוזה המדינה. לשם כך, חבר ד"ר שחר גולן ותנועת 'אם תרצו' והקליטו את כל פרקי הספר, על מנת להנגיש את תכניו לציבורים רחבים יותר, בזמנים גמישים יותר.

האל והגור
זו לא התחממות גלובלית. זה האל שמעביר את הקרחונים מהקוטב לישראל.

יום שישי, 19 באפריל 2013

לא אקטואלי - 19.04.13


חרדים לגורלם
בליל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הוזמנתי להשתתף במפגש של בית מדרש 'פלוגתא' למפגש שיח בין עיתונאים מהמגזרים השונים סביב שאלת החזון המשותף של החברה הישראלית. חשיבות הנושא, והמועד המיוחד בו נקבע האירוע, גרמו לי לחשוב שזו יכולה להיות פלטפורמה נהדרת לשיח בונה ומקרב. בפועל, בחלק המפגש בו נכחתי, צפיתי במפגן אוטיזם חרדי. אחרי הרצאה לא קצרה מפי פצוע במלחמת יום כיפור שכל מטרתה הייתה להראות שיש גם חרדים בצבא כאילו היינו תלמידים בכיתה י', עלה איש תקשורת חרדי שטען במילים יפות ומתק שפתיים כי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נועד למעשה לשמש ככלי להסתה נגד החברה החרדית. הרגשתי שאני חוטף אגרוף בבטן, כאילו אני נמצא באירוע לציון הנכבה ביום העצמאות ממש. בחרתי לעזוב את האירוע, מיד לאחר שטענתי מדוע לא נכון ולא ראוי לנהל דיון מהסוג הזה דווקא בערב יום הזיכרון. אמנם מטרת הערב המוצהרת הייתה לקרב בין חלקי החברה הישראלית, אבל אני למדתי שיעור שאני לא אשכח הרבה זמן: החברה החרדית, או לפחות אנשי התקשורת שלה, עדיין לא בשלים ולא מבינים מה זה להיות חלק מהחברה הישראלית.

קו לא ירוק
עד לא מזמן היה נהוג לטעון נגד הארגונים הסביבתיים כי הם עושים באג'דנה הירוקה קרדום לחפור בו ולקדם סדר יום שמאלני. אולי זה גם היה נכון לגבי חלק מהארגונים, אבל התמונה כיום הרבה יותר מורכבת ומאוזנת. לדוגמא, החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים ואיגוד ערים לאיכות סביבה מובילים בימים אלה קמפיין נגד כוונת המינהל האזרחי להקים אתר סילוק פסולת בשמורת טבע נחל מכוך אשר בצפון מדבר יהודה. לימניים עקשנים שלא השתכנעו מהטיעון הסביבתי נספר כי האתר יוקם באזור C, במימון הבנק הגרמני, וישמש אוכלוסיה פלסטינית בלבד. עכשיו זה מספיק חשוב?

כריש נדלן
ב-52 שנות קיומו, התחלפו השרים העומדים בראשות משרד השיכון והבינוי לא פחות מ-24 פעמים. בדיקה עבור משרדי ממשלה רבים אחרים, תעלה תוצאות דומות. מצדו השני של המטבע, המציאות הפוליטית בישראל מביאה פוליטיקאים רבים לקום בבוקר מבלי שיזכרו באיזה תפקיד הם מכהנים כיום. מציאות זו ודאי אינה מעלה את מקצועיות עבודתה של הממשלה. על כן, ההחלטה החשובה ביותר של כל שר חדש הינה לגבי זהות מנכ"ל המשרד. לפיכך, טוב עשה שר השיכון והבינוי הנכנס, עת החליט למנות את שלמה בן-אליהו כמנכ"ל משרדו. את בן, כך הוא קרוי בפי חבריו, זכיתי להכיר במסגרת פעילותי במכון לאסטרטגיה ציונית, עת ביקש לתרום לנו מזמנו ומרצו על מנת לסייע בקידום תוכניות להסרת חסמים ולהורדת מחירי הדירות, עוד הרבה לפני כל מחאה חברתית. האיש התגלה כמומחה, מקצוען ולא פחות חשוב: כאחד שחושב מחוץ לקופסא. אין ספק שמשרד השיכון נמצא בידיים טובות. הצלחתו – הצלחתנו.   

מצלמות לא שבורות
השנה יוענק זו הפעם השישית אות עוז ציון הידוע גם כפרס מוסקוביץ' לציונות. אלא שהשנה, בנוסף לשלושת הזוכים על פועלם החשוב במשך רוב חייהם, החליטה ועדת הפרס להעניק גם אות מיוחד, רוח ציון, ליזמים צעירים. בפרס זה זכו השנה שניים: מיכל ברקאי, שמקימה בימים אלה מכינה קדם צבאית מיוחדת לנשים בלבד, ואמוץ אייל, שייסד לפני מספר שנים את ארגון 'תצפית'. 'תצפית' החלה כתגובה לפרויקט המצלמות של 'בצלם' וזאת במטרה להביא את התמונה הגדולה של המציאות ביהודה ושומרון לציבור הרחב. כיום מונה הארגון כבר יותר מ-150 צלמים מתנדבים, ובחישוב אחר: 30 מצלמות שלמות על כל מצלמה שבורה.

לפני הספירה
המחלקה למורשת ישראל של הערוץ הראשון פצחה ביוזמה יפה, בה מדי ערב מציג נעם יעקבסון, המוכר לכם מאתר 'לאטמה', את ספירת העומר היומית באופן מקורי וחדשני למדי – ולא רק ביחס לאותה שקופית מיתולוגית עתיקה בה הוצג מניין הימים לעומר. מה הסיכוי שרשות השידור ועובדיה לא יפספסו אף יום שידור שבועות ויזכו את הציבור בספירה רצופה? תלוי בעיקר בכמה מהר יגלה מאן דהוא כי זו הפעם הראשונה בתולדות המחלקה למורשת ישראל כי היא משדרת בשבת, ממש לפני 'יומן' (לא זה שאתם אוחזים בידיכם – אלא תוכנית האקטואליה).

יקיצה מאוחרת
הסיפור הזה של נשות הכותל מאד נוגע לליבי. אין סיבה שחופש הפולחן לא יישמר לכל יהודי אשר רוצה לממש את מנהגיו ברחבת הכותל. אבל תחקיר עומק שערכתי מעלה כי אחוז ניכר מנשות הכותל כלל אינן רפורמיות ונגוע בצביעות. איפה עוד יש רפורמים שמתפללים בשבע לפנות בוקר?

קורבן לא תודה
עוד מישהו פה רוצה קבב?

יום שישי, 12 באפריל 2013

לא אקטואלי - 12.04.13


בשר ורוח
בשבוע הקרוב תחגוג מדינת ישראל את יום הולדתה ה-65. אמנם, יש מי שמנסים לשלוח אותה כבר לפנסיה, אבל המציאות, מה לעשות, מקלקלת להם את החגיגות. כמו יין טוב, גם המדינה הצעירה (כן, עדיין צעירה), משתבחת עם הזמן. משתבחת ומתבגרת. אחד הסימנים לאותה התבגרות היא הדרך בה נחגג יום העצמאות. משנה לשנה, יותר ויותר גופים מבקשים לצקת תוכן משמעותי ליום החג של העם היהודי. מחידושי השנה הקרובה: במגדל דוד הירושלמי, ובמקביל בהיכל העצמאות התל-אביבי יתקיימו בליל החג אירועים מיוחדים שבמרכזם נמצאת מגילת העצמאות ובהובלת הישיבות החילוניות המקומיות. מי שמעוניין לציין את היום הקדוש גם בחוג המשפחתי, יוכל לעשות זאת בעזרת ההגדה ליום העצמאות שמוציאה לאור תנועת 'אם תרצו', ואשר שואבת את השראתה מספרו של הרב יואל בן-נון, 'נס קיבוץ גלויות'. אם תרצו, שלב נוסף במעבר מיום העצמות והנפנופים ליום עצמאות הרוח.

מבטן ולא מלידה
ביום שלישי האחרון, צוינו 50 שנים לפטירתו של יצחק בן-צבי, נשיא המדינה השני. אולי 'צוינו' זו לא המילה הנכונה, שהרי מלבד ערב זיכרון צנוע שנערך על ידי יד בן צבי - המועד החשוב כמעט ולא זכה להתייחסות משמעותית. יש שיאמרו, כי עוד בחייו, 'הצנע לכת' הייתה דרכו של הנשיא שסירב לנטוש את הצריף לטובת מעון נשיאותי וביקש להיקבר בהר המנוחות כאחד האדם. עם זאת, לאיש הייתה מורשת ראויה לציון: החל מפעילותו החלוצית בזמן העלייה השנייה, דרך מפעלותיו כחוקר קהילות ישראל, ועד העלאת מוסד הנשיאות לירושלים. נשיא קצת אחר על רקע נשיאי עבר, הווה ועתיד שבטוחים כי נולדו לנשיאות.

להזכיר למזכיר
השבוע ביקר בישראל ג'ון קרי, מזכיר המדינה האמריקאי. בשקט בשקט, גם עבור השיירה היותר מדי נשיאותית שלו, נחסמו כמה כבישים שגרמו לכמה פקקים. דבר שבזבז לי כמה דקות טובות מהחיים, אבל בהתאם לחוקי המזרח התיכון, מאפשרות את הזכות להעניק לו טיפ: נושא המדינה הפלסטינית הוא ויכוח ברמת הדה-יורה בלבד. דה פקטו, אף פוליטיקאי ישראלי לא באמת חושב שמדינה פלסטינית הוא פתרון בר-קיימא.

הורה ההתיישבות
סוף כל סוף, זכיתי להשתתף בסיורי האח"מים של מועצת יש"ע, שכוללים ביקורים בתל שילה, משק אחיה ושכונת היובל. לביקור היו שני שיאים: הראשון הוא הביקור במרכז המבקרים של טורא, יקב בוטיק הממוקם ביישוב רחלים - אבל זו לא חכמה, כי שם היין המשובח עשה את פעולתו. השני, היה מפגש עם ראש מועצת יש"ע היוצא, דני דיין, שהצהיר כי תקופת כהונתו, חמש וחצי שנים במספר, לא התאפיינה באירועים דרמטיים - ועם זאת, הוא מתגאה בכך שבתקופתו חלחלה ההבנה כי מפעל ההתנחלויות ביהודה ושומרון הוא בלתי הפיך. ככה זה כשמספר היהודים מעבר לקו הירוק מתקרב למספר היהודים בשטחי ארץ ישראל כולה עם קום המדינה.

אמת מארץ הגליל
ההצלחה הגדולה של מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון נובעת לא מעט בזכות פעילותם אל המתנגדים משמאל, אשר מסייעים לקידום נושא ההתיישבות לסדר היום הציבורי. בסיור דומה בו השתתפתי לפני מספר שנים באחד היישובים החדשים של תנועת 'אור' בנגב, סיפר אחד המקומיים כי חלק מהקושי להביא מתיישבים חדשים לאזור נובע דווקא בשל הקונצנזוס הקיים שמפחית את תחושת השליחות. עם זאת, העובדה שפעילויות אחרות אינן נמצאות בכותרות העיתונים, לא מעידה על חוסר הפעילות. דוגמא אחת כזו, היא תנועת אמת, אשר מבקשת לפתח את הגליל והקימה בין את המרכז החינוכי 'דרך ארץ' באמצעותו ניתן להתחבר לעבודת האדמה, כפר השילוב הקהילתי 'שיבולת' לסיוע לבעלי צרכים מיוחדים, ולאחרונה את מרכז ההדרכה הארצי 'חיים לאורך הנחל'. הוכחה לכך שלא צריך יריב כדי להרבות טוב בעולם, אבל ליחסי ציבור טובים יותר, זה ודאי לא מזיק.

משחקי שליטה
ביום רביעי הקרוב ייפתח בסינמטק חולון למשך ארבעה ימים פסטיבל 'פרינטסקרין' (צילום מסך) שיכלול סרטים, מיצגים, סדנאות אמן, הרצאות ופאנלים שיעסקו ביחסי הגומלין שבין האדם והטכנולוגיה ובשאלה מי השולט ומי הנשלט. קהל היעד של הפסטיבל הוא אנשי חינוך, טכנולוגיה, בני נוער וחובבי התרבות הדיגיטלית. צפייה בכמה מהטריילרים של הסרטים שיוקרנו בפסטיבל, כבר מעלה כמה הרהורים על הקלות בה הופך החופש המוחלט לשעבוד. שיעור המשך לא רע לחג החירות ויום העצמאות.

אז יאמרו בגויים
הגיליון החגיגי בו אתם אוחזים עוסק גם בשאלת המדינה היהודית. מי שביקש להעז ולצקת תוכן משמעותי למונח היפה הזו הוא חבר הכנסת לשעבר אבי דיכטר, שביקש לקדם את חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. נגד יוזמה זו יש מי שיוצא חוצץ בטענה שזה לא הזמן המתאים. בשבילם, זה אף פעם לא הזמן המתאים. זה לא היה הזמן המתאים להכריז על הקמת המדינה, זה לא היה הזמן המתאים לתקוף את הכור הגרעיני בעיראק, וככלל, זה אף פעם לא הזמן המתאים שהמדינה היהודית תממש את ריבונותה, כי מה יאמרו הגויים. בפועל אנו כבר יודעים, חשוב מה יעשו היהודים. היינו כחולמים.

תכנית החלוקה
אז מחלקים את הר הבית שליש למוסלמים, שליש ליהודים ושליש לרפורמים?


יום שישי, 5 באפריל 2013

לא אקטואלי - 5.04.13


שמים סוף
להדרת חמץ. ללא חשש קטנוניות.

סמי הזיה
במהלך חג הפסח, חשף הבלוגר הפרו-ישראלי Elder of Ziyon מאמר עלילת דם אנטישמי במסגרתו תהה הכותב האם הנשיא אובמה מכיר את המנהג היהודי לעשות שימוש בדם נוצרים לקראת הפסח. הבמה בה פורסם המאמר הייתה לא פחות מאשר אתר הארגון הפלסטיני "מיפתח'", שהוקם על ידי חנאן עשראווי וממומן על ידי מיטב מדינות אירופה. בארגון NGO Monitor טוענים כי מקרה זה ממחיש כיצד היעדרו של מנגנון פיקוח על מענקים מצד הממשלות האירופאיות מביא לשימוש לא ראוי ובניגוד למטרה לשמה ניתן. לחסידי תעשיית השלום יש נטייה לנסות ולהתעלם מבעיות מן הסוג הזה, למרות שבחיים לא היו מתעלמים אם ילדיהם שלהם היו משתמשים בדמי כיס כדי לרכוש סמים.

קליפת ברזל
פרופ' תיאודור פוסטול טוען כי מחקר שערך מעלה כי אחוז ההצלחה של 'כיפת ברזל' במבצע 'עמוד ענן' עמד על 5-10% בלבד. בעקבות פרסום הממצאים, התמרמר מרכז קשב, המבקש לבקר את תפקוד התקשורת בישראל, על כך שהתקשורת הישראלית סיקרה את המחקר באופן דל מאד, תוך השמעת הטענה כי כלי התקשורת מאמצים באופן אוטומטי את הנתונים המועברים להם על ידי דובר צה"ל. אלא, שניתוח הנתונים של יפתח שפיר מהמכון למחקרי ביטחון לאומי מציג את הכשלים במחקר של החוקר האמריקאי. חבל שמרכז קשב נופל בדיוק באותו הבור, עת אימץ את הממצאים של פוסטול, גם הוא באופן אוטומטי.

ציון ברוך
בכנס רמלה שנערך השבוע ועסק בנושא המשפט הציבורי במדינה יהודית, התקיים דיון בנושא תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה. אחד הדוברים בדיון היה עו"ד ציון אמיר, שהציג את ניגוד העניינים המוכר בתפקידו של היועץ המשפטי בהיותו גם התובע הכללי ועל כן ראוי לפצל את התפקיד לשניים. על כך הוסיף אמיר, כי בשל רגישות העניין, לא ראוי לבצע מהלך כזה בתקופה בה נראה כי הפוליטיקאים מנסים להחליש את היועץ המשפטי בשל עננות משפטיות שעוטפות אותם. אליבא דאמיר, העידן הפוליטי הנוכחי, שלא ברור כמה זמן יימשך, בו האווירה הציבורית נקייה יותר, מתאימה כדי לבצע את השינוי בהגדרת התפקידים של היועץ המשפטי לממשלה.

משפטים
בכל עורך דין יש קצת עוכר דין.

בחירות ישרות
יש לקוות כי הפוליטיקה החדשה היא לא רק טרנד חולף, אלא מהווה ביטוי ממשי למציאות הישראלית המושפעת מפלאי הטכנולוגיה והרשתות החברתיות. במידה וכך הדבר, זו הזדמנות נהדרת עבור הכנסת החדשה לכמה מנהלי עבודתה. דוגמא אחת היא ההצבעות החשאיות המתקיימות במליאה במינוי בעלי משרה: נשיא המדינה, מבקר המדינה וחברי הכנסת היושבים בוועדות לבחירת שופטים, דיינים וקאדים. על פניו, נדמה שאין דמוקרטי מאשר הצבעה חשאית. בפועל, כשמדובר בנבחרי ציבור שמצביעים, לא ברור מדוע נדרש מעטה סודיות כשמן הראוי כי הצבעתם תהיה גלויה ושקופה לעיני הציבור שבחר בהם. במצב הנוכחי, כל הצבעה חשאית היא פתח לעוד תרגיל מסריח ועוד טריק של פוליטיקה ישנה.

לא סידר
לפני מספר חודשים, סיפר לי גיאוגרף ישראלי כי סירב להצעה להציג את מועמדותו להשתתף בוועדת פרס ישראל בתחום ידע ארץ ישראל, גיאוגרפיה וארכיאולוגיה. הוא טען אז שקהילת החוקרים בתחום היא כמו מדמנה רכילותית שלא מאפשרת קבלת החלטה מבלי שפרטי הדיונים יודלפו. משום כך לא הופתעתי כשמשרד החינוך החליט שלא להעניק את הפרס בקטגוריה זו השנה, לאור התעקשות הוועדה על הגשת שני מועמדים לזכייה, למרות שהובהר לחברים בה, כי רק אחד יוכל לזכות בפרס. עבור קהילת החוקרים בתחומים אלה מדובר באכזבה, שכן הייתה זו הזדמנות לתת הכרה ציבורית לתחומי ידע חשובים. בפרספקטיבה היסטורית, האירוע ייזכר כלא יותר מעוד הערת שוליים.

נצר בית הורדוס
ארכיאולוג אחד שראוי היה לזכות בפרס ישראל, אך ודאי לא היה בין שני המועמדים אותם בחרה הוועדה הוא פרופ' אהוד נצר, שנפטר לפני כשנתיים וחצי לאחר שמעד בכור מחצבתו, הלא הוא ההרודיון. לזכרו של נצר, הקדישה הוצאת אריאל קובץ מאמרים בעריכתם של אלי שילר וגבי ברקאי, אשר חושף טפח מעבודותיו של נצר ומתחומי המחקר בהם עסק, בעיקר מפעלותיו של הורדוס. לקריאת הספר כדאי לצרף גם ביקור בתערוכה על הורדוס במוזיאון ישראל, אשר ייפתח את שעריו בחינם ביום העצמאות הקרוב.

כיס לב
על התוויות של דגמחים צריכה להופיע אזהרה שהפריט אינו מיועד לבעלי לב חלש ובמיוחד מי שנוטים לשכוח איפה שמו את המפתח/הארנק. מה פתאום, לא בשבילי. לטובת הציבור.

פה שח
לכבוד חג הפסח, פרסם יאיר לפיד סרטון פייסבוק בו השווה עצמו למשה רבנו. מצד אחד, זה קל מדי לצחוק על השוואה מופרכת בין איש מגמגם שהאל בחר בו לבין מי שעשה קריירה ממילים ושלח את עצמו להנהיג את העם. מצד שני, קשה להתאפק. כפשרה, ומכיוון שאנו נמצאים בין פסח ליום העצמאות, אני מעדיף להציע דמות אחרת לה יש קווי דמיון עם משה רבנו: דוד בן גוריון. לרגל 40 שנה למותו של ראש הממשלה הראשון, הוציאה ידיעות אחרונות גירסה מקוצרת של הביוגרפיה 'בן גוריון' שהופיעה בשלושה כרכים לפני 25 שנה. לכותר החדש בחרה ההוצאה את השם 'האיש מאחורי האגדה'. תודו שהוא מזכיר את האיש שמאחורי ההגדה.

עשרת ימי
תקומה.