יום שישי, 22 בפברואר 2013

לא אקטואלי - 22.02.13


רעה חולה
ביום ראשון האחרון נערך כנס מטעם מכון ירושלים לחקר שווקים בנושא 'מעורבות ממשלתית בבריאות הציבור'. במסגרת הכנס הוצגו אספקטים שונים שמראים כיצד כוונותיה הטובות (לעתים) של הממשלה דווקא פוגעות בציבור. כך לדוגמא הראה החוקר ירדן גזית כיצד המדינה פוגעת במוטיבציה של אזרחיה לעסוק בספורט כשמחייבת אותם לעשות על חשבונם בדיקות מאמץ יקרות כתנאי להרשמה לחוגים, בזמן שהיא עצמה לא עומדת בסטנדרט שקבעה, כמו במקרים של גיוס חיילים לשירות קרבי בצה"ל. כנראה שמישהו חושב שאם זה לא כושר קרבי, אז זה לא חשוב.

שלום במרומיו
ביום שני הושקה בתל אביב המהדורה העברית הספר 'סינדרום אוסלו', פרי עטו של קנת לוין, פסיכיאטר מאוניברסיטת הרווארד. במסגרת האירוע, הציג יהודה וגמן, היסטוריון צבאי, את אחד הכשלים שהביאו לאסון אוסלו: המעורבות של הצבא במאמצים הדיפלומטיים להביא שלום. לפי וגמן, את שורשי התופעה ניתן היה כבר לראות בימים שלפני מלחמת יום כיפור, עת משה דיין, אז שר הביטחון, לבש גם את כובע המצביא ובמקביל פעל במישור הדיפלומטי. המסקנה המתבקשת פשוטה: אם הצבא רוצה לסייע בהבאת שלום, כל מאמציו צריכים להתמקד בהכנה למלחמה הבאה, כמו שאמר וגטיוס הסופר הרומי כבר במאה הרביעית: הרוצה בשלום ייכון למלחמה.

חצי נחמן
עוד הוכחה שהימין מטומטם: להעניק את פרס ישראל למישהו שלא יוכל לחתום על עצומות?

נתיב העׂשרה
בשבוע שעבר נערך בירושלים יריד הספרים הבינלאומי. היום, מדובר במפעל תרבותי פורח, אבל עד לפני לא הרבה זמן, היו מי שניצלו אותו למטרות אחרות: על פי הספר  החדש של מרכז זלמן שזר, 'בנתיב הדממה – הפעילות החשאית למען יהודי ברית המועצות', הסתייעו אנשי 'נתיב' בבימה המקבילה במוסקבה על מנת לסייע לקהילה המקומית כבר משנת 1977. זו הייתה רק אחת הדרכים בהן פעלו שליחי הארגון ואותן מתאר הספר באופן קולח, עוד מהימים שהפעילות הציונית באימפריה הסובייטית הייתה פחות קולחת.

במקום סקרנים
פקקים בעליה לירושלים בגלל שקדיות.

ישנן מנות
אחד הדברים המיוחדים בימי הפורים היא האפשרות של כל אחד ואחת לבלוט בשטח בדרכו שלו. המציאות הזו מיושמת לא רק ברמה הפרטית, אלא גם בארגונים אזרחיים המבקשים להיעזר בחג על מנת לקדם את מטרותיהם המבורכות. לדוגמא: 'מפעלות הציונות הדתית' נעזרו באלפי בני נוער על מנת לחלק משלוחי מנות למשפחות שכולות ונפגעות טרור. במקביל, חילקה עמותת גשר משלוחי מנות לחיילים חרדים ודרוזים. משלוחי מנות מקוריים במיוחד ניתן למצוא באתר מדרשת, דרכו ניתן לשלוח שני דפי מקורות במגוון סוגיות הקשורות לפורים.

דילמה יהודית
החודש נערך במכון הרטמן דיון של בית המדרש ליהדות וחברה אודות הקשר בין החברה הישראלית ויהדות העולם. עד כמה סדר היום הישראלי שונה מסדר היום של יהודי ארצות הברית תעיד העובדה שבשבועות האחרונים הנושא הכי חם בקהילה היהודית לא היה הבחירות, כי אם נשות הכותל, עד כדי כך שראשי הסוכנות היהודית מצאו עצמם כמתווכים בין יהודי אמריקה לבין הרשויות בישראל. אחת ההצעות שהועלו הייתה לאמץ מודל הקיים במספר מדינות בעולם לפיו ניתן ייצוג בפרלמנט המקומי גם לאזרחי המדינה החיים בחו"ל – מודל שמאפשר את השמעת קולם של יהודי העולם בכנסת ישראל. מדובר ברעיון טוב, אך נראה שרצוי קודם לדאוג לכך שקולם של כלל המגזרים והאוכלוסיות יישמע באמצעות יישום של בחירות אזוריות.

כנסת הגדולה
אתם מכירים אותה בתור הכנסת ה-19. ברוכים הבאים לכנסת הפייסבוק הראשונה.

טיפול לוגיה
מספר טיפולוגי הוא מספר בעל משמעות מיוחדת על פי תרבויות ומיתוסים שונים. דוגמא: בכנסת ה-19 יש 27 נשים שמכהנות כחברי כנסת. אותו מספר חברי כנסת יש במפלגות אשר בראשן עומדות נשים. עבור מי שמנסה להבין איך זה קרה, ארמוז, כי בגימטריה, 27 שווה ל-'הוא בוגד'.

בין תעמולה לתעלומה
קבלו הימור פרוע: השבוע חתם נתניהו את ההסכם הקואליציוני הראשון של הממשלה שלא תקום, וזאת בהסתמך על ההנחה הבכלל לא מבוססת שאנשים עושים מה שטוב להם. במקרה שלנו, הליכה לבחירות לא חייבת להגיע מצדו של נתניהו. התנאי לכך הוא שיהיו 61 חברי כנסת שיחשבו שהליכה לבחירות טובה להם. עכשיו נעבור למתמטיקה: במקרה של בחירות, המנדטים של לבני נמחקים ועוברים לעבודה / לפיד. חלק ניכר ממצביעי הליכוד לא מבסוטים ממה שקורה, וגם קולות שלהם יזלגו ימינה. המשמעות היא שללפיד ולבנט, שווה לשמור על הברית שלהם, גם במחיר של הליכה לבחירות. זה 31. אליהם אפשר להוסיף את הערבים + מרצ + העבודה (32). יחד יש 63. נכון שיתכן שחלק מחברי הכנסת שבשולי הרשימות הנ"ל עלולים לא לרצות לקחת את הסיכון, אבל מצד שני, יכול להיות שיש גם כמה ח"כים מהליכוד ביתנו שצפויים לא להיות מבסוטים מהתפקידים שיקבלו או לא בקואליציה הקרובה... בקיצור, אם ללפיד ובנט יהיה את האומץ, הולך להיות פה מעניין. ודבר אחרון, הליכה לבחירות היא לא התסריט היחיד לאי הקמתה של הממשלה במתווה שביבי ולבני חותרים אליו. תנו לדמיון להתפרע. הפוליטיקה הישראלית כבר הוכיחה שאין לה חוקים.

כתבי קודש
בעקבות יציאתם של כמה מחברי הכנסת הערבים ממליאת הכנסת לפני השמעת ההמנון הלאומי, תהתה חברת הכנסת הטרייה ד"ר רות קלדרון מעל דף הפייסבוק שלה מהן האפשרויות להתאים את ההמנון לכלל אזרחי ישראל. בתגובה, טען השר אלי ישי כי שינוי המנון המדינה הוא פגיעה במדינה היהודית. זה שלש"ס יש מאפיינים ציוניים לא מעטים זה לא חדש, אבל עדיין – מעניין לראות כיצד קדשה המפלגה החרדית את המוסד האזרחי חילוני שנקרא המנון מדינה. הסבר אפשרי אחד לכך הינו שהחרדיות הספרדית תמיד הזדהתה עם המדינה ומוסדותיה, אבל לי יש הסבר נוסף: הפוסט מודרנה והגלובליזציה הפכו את מוסד המדינה מאיום על הקהילה החרדית לאינטרס שלה.

בא רק או במה
ושוב השמאל הישראלי מחליט ללמד את העם בישראל שיעור בדמוקרטיה: זוכרים את הקטע הזה עם הבחירות שהיו לא מזמן? אז אף אחד לא באמת התכוון לזה. לפי 'שלום עכשיו', חברי הכנסת לא באמת מייצגים את העם, שמקום מושבו מצטמצם לתל אביב. משכך, הזמינה התנועה על גב הפייסבוק את הנשיא אובמה לבוא ולנאום בכיכר רבין, כאילו הכנסת היא לא הריבון, וכאילו לישראל אין עיר בירה ששמה ירושלים. למרות שאם תשאלו את נתניהו לגבי העניין, הוא בטח מעדיף שסופת השלגים בארצות הברית לא תיפסק עד לאחר מועד הביקור של אובמה בישראל.

נכסי
צמר פלדה.

יום שישי, 15 בפברואר 2013

לא אקטואלי - 15.02.13


פופ סטאר
סקופ: אין עדויות לכך שהאפיפיור עובר למודיעין עילית. בתגובה, אמרה שלי יחימוביץ', כי פרישתו של האפיפיור היא עדות נוספת לאי האמון בבנימין נתניהו.

סוף מעשה
תקופת המשא ומתן הקואליציוני מהווה קרקע פורייה להעלאת נושאים פופולאריים לסדר היום הציבורי, גם אם הם קשים ליישום. רעיון אחד כזה, שאני בעדו, הוא החלת סוף שבוע ארוך בישראל, שיכלול מעבר לארבעה וחצי ימי עבודה וחופשה ביום ראשון. עם זאת, ידידי שחר אילן מתנועת חדו"ש לחופש דת ושוויון, מציג נקודה עליה יש לתת את הדעת: לטענתו, אין סיכוי שהציבור החרדי יוותר על יום ראשון כיום לימודים, ומערכת החינוך שלו תמשיך לפעול במשך שישה ימים בשבוע. בדומה למה שקרה כשהמוסדות החרדיים הקימו מסגרות של יום לימודים ארוך, כך גם מציאות זו תביא משפחות לא עשירות ולא חרדיות, שלחופש ביום ראשון יש מחיר יקר מדי עבורם, לשלוח את ילדיהן לחינוך חרדי. המשמעות של מציאות זו היא שרוב הישראלים יעבדו פחות, ובטווח הארוך יהיו גם פחות ישראלים שיעבדו.

חזרת
שפעת החזירים זו המחלה הזו שמקבלים כל העניים שהקפיטליסטים זרקו לרחובות?

תצפית טובה
לאחרונה נערך כנס מתנדבי סוכנות הידיעות תצפית המונה 140 פעילים חמושים במצלמות. במקור, הוקמה 'תצפית' על מנת לתת מענה לפרויקט המצלמות של 'בצלם', אשר עשו שימוש בתמונות מהשטח, פעמים רבות באופן מגמתי ומניפולטיבי, על מנת לפגוע במפעל ההתנחלויות. בינתיים תצפית התרחבה מאד, וכיום היא מעבירה לסוכנויות מכל רחבי העולם חומרים המציגים נקודות מבט מגוונות של ישראל, משני צדי הקו הירוק.

הופעה חיה
ביום שישי האחרון נפתחה במוזיאון 'על התפר' הירושלמי תערוכה חדשה בשם 'בשר ודם'. בתערוכה מוצגים 35 יצירות של 26 אמנים מ-12 מדינות, אשר מבקשות לבקר את מערכת היחסים הקשה המתקיימת בין בני האדם ובעלי החיים. הביקור בתערוכה הינה חוויה שאינה קלה לעיכול ומהווה דוגמא ומופת לאמנות מגויסת המבקשת להעביר מסר רעיוני ברור. ברור שחובה על בני האדם להימנע מצער בעלי חיים, אבל בשביל לשכנע אותי להפוך להיות צמחוני, נדרש יותר מהתערוכה הזו. אולי תערוכה בה האמנים המציגים הינם בעלי חיים.

גוי אחר בארץ
החרדים מבהירים כי האמירה נגד הבית היהודי כי הוא בית של גויים הוצאה מהקשרה והכוונה הייתה כמובן לגויים של שבת: כאלה שאם אין הן ברירה – מותר להיעזר בהם. ובכלל, אם החרדים באמת דואגים לעתידו של עולם התורה הם צריכים להיות הראשונים לקדם קואליציה של לפיד ובנט.

עושים רוח
בימים אלה הוכרז על הקמת של המועצה לרוח האדם בחינוך על ידי שורה של אנשי חינוך נכבדים מספקטרום רחב של החברה הישראלית, אשר טוענים כי ההשקעה הרבה של מערכת החינוך בשיפור הוראת הידע ובהעלאת ההישגים המדידים הביאה להזנחתם של יסודות חשובים אחרים בחינוך, דוגמת פיתוח האישיות, טיפוח תודעה חקרנית, חיזוק האחריות החברתית וכד'. כוונת המייסדים הינה להשפיע על קובעי המדיניות בתחום החינוך. מדובר אמנם ביוזמה שמטרותיה חשובות, אך נדמה לי שבמקרים שמשרד החינוך יחרוג מהעלאת הישגים מדידים, כל פעולה שלו תיתפס כבעלת כוונות פוליטיות כאלה ואחרות, דבר שיחטא למטרות אותן מבקשת המועצה לקדם בסופו של דבר.

עזר כנגדו של ביבי
להזדעזע מנתן אשל והשמלה של שרה נתניהו באותה נשימה – זהו הפמיניזם החדש.

עמק לא שווה
ארגון 'עמק שווה' מאגד בתוכו קבוצה של חוקרים המודאגים מהעובדה שהעתיקות בארץ ישראל מוכיחות באופן מפתיע את הקשר של עם ישראל לארצו. במשך שנים עוסק הארגון בפעילות נגד עיר דוד, כשהמאבק המתוקשר האחרון היה נגד השתתפותם של ארכיאולוגים מאוניברסיטת תל אביב בחפירות באתר הירושלמי. עכשיו מצאו להם חברי העמק המשועממים מאבק חדש בעקבות העברתם של ממצאים מההרודיון למוזיאון ישראל, בטענה מקורית במיוחד: "לפני שמוזיאון ישראל מצטרף לחגיגה ומנכס לעצמו את עתיקותיו של "מלך יהודה", כדאי לעצור ולשאול למי בעצם הן שייכות? המורשת ההיסטורית של האזור משותפת לכל התושבים המתגוררים בו, פלסטינים כישראלים. בתי הכנסת בסוסיא ובעזה, קבר הורדוס בהרודיון והמקדש בהר גריזים הם גם חלק מהמורשת התרבותית וההיסטורית של הפלסטינים". גם אם נתעלם מהשאלה מתי קם העם הפלסטיני – אנחנו זוכרים מההיסטוריה הלא רחוקה מה יחסם של הפלסטינים בעזה לבתי כנסת של יהודים.

אובמה
בוא לטדי.

יום שבת, 9 בפברואר 2013

חוק נורבגי עכשיו: צעד ראשון לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית


*** מאמר שפרסמתי השבת במוסף 'צדק' של מקור ראשון ***

לא פחות מ-82 מחברי הכנסת ה-19 המליצו לנשיא המדינה על בנימין נתניהו כמועמד המועדף עליהם להרכבת הממשלה. עם זאת, ספק רב אם נתניהו יוכל לתרגם את התמיכה חסרת התקדים הזו לתמיכה אפקטיבית לטובת פעילות משמעותית של הממשלה ה-33. כדי שזה יקרה, על נתניהו לאמץ מיד את החוק הנורבגי שקובע כי שר לא יוכל לכהן כחבר כנסת. הימים הקרובים מהווים חלון הזדמנויות נדיר לעליית מדרגה ראשונה של הכנסת ה-19 במסעה לשיפור פני הדמוקרטיה הישראלית.

                         
מאז היוודע תוצאות הבחירות, הפכו המילים 'תיקון שיטת הממשל' למצרך מבוקש כשלא לכולם ברור מה עומד מאחוריו. יש שמדברים על העלאת אחוז החסימה, יש שמזכירים בחירות אזוריות ויש שמציעים לאפשר לראש המפלגה הגדולה להקים את הממשלה. כל אלה הצעות ראויות לדיון רציני, אך תהיה להן השפעה רק החל מהבחירות הבאות. עם זאת, אנו נמצאים בימים של בניית קואליציה, וישנו תיקון אחד, אשר אימוצו יכול להשפיע רבות על הרכבה ויציבותה כבר כעת: החלת החוק הנורבגי אשר קובע כי שר לא יוכל לכהן כחבר כנסת. אביגדור ליברמן וישראל כץ כבר התבטאו בימים האחרונים בעד ההצעה. עם זאת, כדי להבין מדוע היא נצרכת דווקא כעת, רצוי לעשות קצת סדר בכאוס הפוליטי:

במוצאי שבת הודיע הנשיא שמעון פרס כי הוא מטיל את הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו. כעת לנתניהו יש 28 ימים על מנת לבנות קואליציה ובמידת הצורך, יוכל לקבל ארכה של 14 יום נוספים. על נתניהו לנצל את התקופה הזו בחוכמה, על מנת לבנות קואליציה ברת קיימא. המצב הפוליטי הנוכחי משחק לטובתו: סוד גלוי הוא שכל מפלגות המרכז-ימין (המונות 88 חברי כנסת בסך הכול), מעוניינות להיות חלק מהקואליציה העתידית.

על פניו, הכדור אצל נתניהו. הוא יכול להרכיב איזו ממשלה שרק ירצה שתקדם את סדר היום אותו הוא באמת מבקש להוביל. אמיתית, נתניהו מפחד ולא סומך על אף אחד מהשותפות הקואליציוניות הפוטנציאליות (כולל ליברמן ומפלגתו) שתישאר איתו לאורך כל ארבע השנים הקרובות.

החשש של  נתניהו מוצדק: מימינו, 'הבית היהודי' שבפינוי המאחז הראשון עלולה לפרוש מהקואליציה או לחלופין להתפצל בחזרה למפלגות שהרכיבו את הרשימה המאוחדת. משמאלו, יאיר לפיד, אשר הרשימה שהרכיב אמנם מגוונת ומרשימה, אך עלולה להתפרק בכל רגע על רקע חילוקי דעות אידיאולוגיים פנימיים. ש"ס של הכנסת ה-19 היא לא ש"ס של הכנסת ה-18. נתניהו בוטח באלי ישי, אך לא ברור עדיין מה כוחו האמיתי בסיעה. על דרעי אף ראש ממשלה לא יכול לסמוך לאורך זמן, תשאלו את יצחק שמיר. וזאת עוד לפני שלקחנו בחשבון את מצבו הבריאותי של הרב עובדיה בן ה-93. ועוד לא הזכרנו את רמת האמון הירודה ששוררת בין נתניהו ללבני ומופז.

לכן, מבחינתו של נתניהו, מה שהיה בכנסת ה-18 הוא שיהיה בכנסת ה-19: דהיינו, ניסיון להקים קואליציה אשר הרוב שלה יהיה מוצק דיו כדי לשרוד נטישה של כל אחת מהשותפות בה. כדי שזה יקרה, המספר המינימאלי של חברים בקואליציה הוא 80 כך שאפילו אם יש עתיד תפרוש בשלמותה, יישאר לממשלה רוב. במקרה כזה, הקואליציה אותה יבקש נתניהו לבנות תכלול את לפיד, החרדים, בנט ואם המחיר לא יהיה יקר מדי, אז גם את מופז ולבני בתור בונוס.

לצורך של נתניהו בקואליציה רחבה יש השפעה מיידית על גודל הממשלה – בעיקר אם נתניהו ירצה להעניק למפלגתו רוב של שרים בממשלה כפי שעשה בכנסת הקודמת, אז קיבל הליכוד מכסה של 15 מתוך 29. השפעת הקואליציה הרחבה אינה מסתכמת רק בגודלה של הממשלה, אלא גם בסדר היום אותו תוכל לקדם: ככל שמספר השותפות בקואליציה גדול יותר, כך הפשרות רבות יותר ויכולת התמרון מוגבלת, בטח כשכל מפלגה יודעת שעזיבתה את הקואליציה לא תפיל את הממשלה, אלא רק תגרום לה עצמה לאבד את האחיזה במוקדי הכוח.

מבחינת קידום סדר יום אזרחי, מדובר יהיה בממשלה מסורסת: ממשלה שלא תוכל לשנות מאומה בענייני דת ומדינה. ממשלה שלא תוכל לבצע תיקונים הכרחיים בשיטת הממשל. ממשלה שלא תעז לקדם חוקה. ממשלה ללא יכולת משילות. על כן נתניהו צריך להתחיל במהלך אחד קטן-גדול: על נתניהו להכריז באופן מיידי כי במשא ומתן הקואליציוני תינתן עדיפות למפלגות שיסכימו להחלתו של החוק הנורבגי בגרסה מורחבת הקובע כי שרים צריכים להתפטר מכהונתם בכנסת. על מנת למנוע תרגילים פוליטיים, רצוי להחיל את החוק גם על סגני שרים ולא לאפשר לשרים שמתפטרים מהממשלה לחזור לכהונתם בכנסת, בדומה לפרלמנט הצרפתי.

הכרזתו של נתניהו צריכה להיות מלווה בהסבר כי תנאי זה מהווה צעד ראשון לקראת הקמתה של ממשלה יציבה ומתפקדת לארבע השנים הקרובות. במציאות כזו, אף מפלגה לא תשוש לאיים בפירוק הקואליציה, מכיוון שלשריה לא יהיה לאן לחזור והשיח הפנים קואליציוני יהפוך להיות שיח של שיתוף פעולה במקום שיח של איומים וסחטנות.

לחוק הנורבגי יתרונות מהותיים רבים: הוא משפר באופן דרמטי את עיקרון הפרדת הרשויות, מסיר מהשרים את הצורך בעבודה פרלמנטרית ומאפשר להם להתמקד בפעילות משרדם, מגדיל את מספר חברי הכנסת האפקטיביים בכנסת, מייעל את עבודתם בוועדות ומאפשר להם יותר זמן להתעמק בהליכי בקרה של הכנסת על הממשלה.

מתנגדי הרעיון ינסו לטעון כי מדובר בחוק בזבזני, בשל הוספת שכרם של הח"כים החדשים. אך בהסתכלות על כלל המשק, מדובר בכסף קטן – משום שהיציבות השלטונית שהתיקון יביא עמו, היא בעלת משמעות כלכלית אדירה למשק הישראלי. בנוסף לכך, לאחר אימוצו של החוק הנורבגי, סביר להניח שיהיה קל הרבה יותר להוריד את מספר השרים בממשלה.

חשש נוסף אותו יש לקחת בחשבון מגיע מצידה של הממשלה שלכאורה מאבדת מכוחה בכנסת. באופן תיאורטי, מדובר בחשש מוצדק לפיו חברי הכנסת בקואליציה יעשו חיים קשיים לממשלה מכיוון שמקומם בכנסת מובטח גם במקרה של פרישה מהקואליציה. עם זאת, במערכת הפוליטית בישראל, בטח בכנסת הנוכחית, מדובר באיום סרק. בבית הנבחרים יש כיום שבע מפלגות פוטנציאליות להצטרפות לממשלה המונות 60 מנדטים ואשר חבריהן לא נבחרו מכוח פריימריז (ישראל ביתנו, יש עתיד, ש"ס, יהדות התורה, התנועה, האיחוד הלאומי וקדימה). המשמעות של עובדה זו היא עצומה: השפעתם של ראשי מפלגות אלו על עיצוב הרשימות העתידיות לכנסת הבאה היא מוחלטת. על כן סביר לצפות כי אותם חברי כנסת אמנם ינסו להשיג כותרות ותמיכה ציבורית באמצעות פעילות סמי-אופוזיציונית לעתים, אך ברגע האמת יעדיפו לשמור על המשמעת הסיעתית והקואליציונית ולהימנע מפיזור הכנסת.

הצורך ביישומו של החוק הנורבגי במדינת ישראל היה קיים תמיד. אלא שהאינטרסים הפוליטיים לא אפשרו ליישם אותו עד כה. יישומו של החוק הנורבגי הוא צעד קטן גדול עבור בנימין נתניהו, וצעד גדול עוד יותר עבור הדמוקרטיה הישראלית.

יום שישי, 8 בפברואר 2013

לא אקטואלי - 08.02.13


הארלי דוידסון
קבוצת ירוחם הינה חבורה של אנשי עשייה, אקדמיה ותקשורת אשר נפגשים מדי חודשיים-שלושה לסיורים יומיים במסגרת הם נחשפים לנדבך נוסף של החברה הישראלית באופן בלתי אמצעי. השבוע ערכה הקבוצה סיור במכון דוידסון לחינוך מדעי, שהוא הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע ומטרתו לקדם את החינוך המדעי-טכנולוגי בישראל. במסגרת המכון מתקיימים מחנות קיץ, משלחות, תחרויות מדע, ונערכות בו מגוון תוכניות חינוכיות ייעודיות לתיכוניסטים המבקשים לעשות בגרות במקצועות מדעיים, תלמידי חטיבות ביניים המעוניינים בהעשרה, עולים חדשים, תלמידים מצטיינים כבר מכיתה ג' וכן – גם לקהל הרחב. ככה מגדלים פרסי נובל.

חרדים מחרדים
אחת המשתתפות בקבוצת ירוחם היא עדינה בר שלום, בתו של הרב עובדיה ומי שהקימה את המכללה החרדית בירושלים. אלא שהמכללה, אשר מסייעת לבני ובנות המגזר החרדי לרכוש מקצוע כבר יותר מעשור, טרם אושרה כמכללה. מסתבר שמישהו במועצה להשכלה גבוהה לא מעוניין במכללה המיועדת לחרדים בלבד - ככל הנראה בשל האמונה היוקדת שהחרדים צריכים להשתלב בחברה הישראלית כבר משלב רכישת המקצוע. בשל כך נמצאת המכללה בסכנת סגירה. אם כך יקרה, סביר להניח שאותם צעירים חרדים יישארו ללא חלופה מתאימה בעיניהם. תמוהה מאד ההתנהגות הפטרנליסטית של המל"ג, שהחליטה עבור החרדים מה טוב להם ושכחה שחינוך וכוחניות אינם הולכים יחדיו. את מחיר ההחלטה של המל"ג ישלם הציבור החילוני שלא מבין מדוע לא יוצאים יותר חרדים לשוק העבודה.

השינוי מתחיל בתוכנו
לרגל יום המשפחה, יתקיים ביום ראשון במכללה האקדמית תל-אביב יפו ערב עיון בנושא 'מנהיגות הורית ואתגרי התקציב המשפחתי'. לעריכת הכנס שותפים ארגון פעמונים המתמחה בניהול כלכלת משפחה, מכון אדלר שעוסק בהדרכת מבוגרים וקבוצת אלון המבקשת לקדם איכות חיי משפחה כחלק מתפיסת האחריות החברתית שלה. הכנס מיועד לקהל הרחב ובמיוחד לכל מי שמבקשים לשנות את סדרי העדיפויות, לקדם סדר יום חברתי, ו... להתחיל בביתם שלהם.

ישראל שלו
ביום שישי האחרון פרסם נחום ברנע שבריר ראיון טלפוני שערך עם שחר קוטינסקי מתנועת ישראל שלי בעקבות הקמפיין שקידמה התנועה נגד החיפזון באישור תוכניתו של השר בני בגין להעברת קרקעות בנגב לבדווים. מכל הראיון, שנערך במשך חצי שעה, בחר ברנע לצטט רק את העובדה ששחר לא קרא את התכנית, למרות שהטיעון של ישראל שלי לא עסק בתוכן התכנית אלא באופן קידומה הבהול בממשלה. אגב, העובדה שברנע עצמו גם כן לא קרא את אותה תוכנית לא הפריעה לו עצמו להלל אותה. ברנע הוא רק דוגמא לחוק הבינאריות של עולם התקשורת בישראל: ככל שעיתונאי יותר יאמין שהוא מספר 1 בישראל, כך הוא ייצא יותר 0 (הומצא אמנם הרגע, אבל נכון כבר שנים).

בחירות פוסט מורטם
באיחור קל, קבלו ניתוח אלטרנטיבי שלא תקראו בשום מקום אחר לתוצאות הבחירות בישראל: מפלגת קדימה קיבלה פחות קולות מאשר מתפקדים, הסקר בו יאיר לפיד קיבל את מספר המנדטים הגבוה ביותר היה הבחירות, אותה תופעה בדיוק, אבל הפוך קרתה לביבי, שלי וציפי. לבני נכנסה למערכת הפוליטית כדי להשפיע על סדר היום של הממשלה הבאה, אבל בשום קונסטלציה מתמטית עבור כל קואליציה פוטנציאלית היא לא תוכל לשמש את לשון המאזניים, קולות החיילים נתנו לבנט מנדט נוסף שגרם לו לעקוף את ש"ס –  אבל גם את ליברמן. תכירו את חבר הכנסת החדש של יהדות התורה: אשר יעקב. סביר להניח שלפי הסכמי רוטציה כאלה ואחרים בסיעה נזכה להכיר בכנסת הזו גם את הבא אחריו ברשימה: יעקב אשר גוטרמן. אם זו לא רוטציה, אז מה כן? למרות הירידה המתמדת באחוזי ההצבעה של הערבים יורדת כוחם האלקטוראלי נשמר – ככל הנראה משום שפחות מהם מצביעים למפלגות יהודיות ויותר יהודים מצביעים לחד"ש. עלה ירוק קיבלה פחות קולות מאשר לייקים בפייסבוק כי החבר'ה שם שכחו שלילדים בני 14 אין זכות הצבעה – אולי כדאי להם קודם להוריד את גיל הבחירות לכנסת ורק אז לקדם לגליזציה של חשיש. רק החרדים נשארו חרדים (למרות שתמיד יש מי שמופתע מזה) ופרצ מתחרט שלא ערק למרצ.

שרת הטבעות
שואלים אותי מה יש לי נגד ציפי לבני. אז האמת, שבתור כותב, מה שהכי מפריע לי זה שהיא נכסה (והוזילה) את המילה תנועה. כל פעם שאני כותב על תנועה כלשהי, אני כבר לא יכול להשתמש במילה 'התנועה' מבלי לעורר אסוציאציות נוראיות של ציפי. מילא אני, אבל לא חראם על הקוראים? אני מוכן לסלוח לה על הכול אם תבחר למפלגתה שם חדש. הנה הצעה: הבצ"ל – התנועה בראשות ציפי לבני. היש שם מתאים מזה? הרי גם המפלגה הזו, כמו הבצל, תתפרק שכבה אחר שכבה וגם לה אין לה ערך משל עצמה. רק שבניגוד לבצל, אף אחד לא יזיל דמעה.

האח הגדול
בנט.

יום שישי, 1 בפברואר 2013

לא אקטואלי - 01.02.13


שיעור קומה
בית המדרש לציונות שאני הייתי בין מקימיו, אירח לאחרונה את דב אלבוים. דב, שותף רעיוני למיזם כבר מימיו הראשונים, ביקש לעשות ניסוי ולדרוש את מגילת העצמאות ובעיקר את השורש ק.ו.ם. בו נעשה שימוש כפול בפתיחתה של המגילה: "בארץ-ישראל קם העם היהודי... בה חי חיי קוממיות ממלכתית...". באמצעות הסתמכות על מגוון מקורות מקראיים וחז"ליים הראה דוב כיצד ניתן לפרש את המשפט הראשון של המגילה לא במובנו הקלאסי (וכפי שרבים טוענים, גם לא מדויק מבחינה היסטורית) – אלא כאילו הכתוב מדבר בלשון הווה: בארץ ישראל קם העם היהודי, ובונה לעצמו קומות נוספות בכל יום יום.



לזכות האגודה
האגודה לזכות הציבור לדעת הכריזה השבוע כי הזוכים בפרס לביקורת התקשורת הם חני לוז מעיתון בשבע ואתר העין השביעית מבית המכון הישראלי לדמוקרטיה. אם עוקבים אחר פעילותה של הפרס ואחר זוכי הפרס ב-13 השנים האחרונות, ניתן להיווכח כי יחסית לכל מיני גופים אחרים המבקשים לבקר את התקשורת, מדובר בגוף מאוזן יחסית מבחינה פוליטית. דוגמא למאבק אותו ניהלה 'לדעת' בשלוש השנים האחרונות הוא הדרת הנשים ברדיו קול ברמה. השבוע, בשעה טובה, התראיינה נילי בן-גיגי, מנכ"לית האגודה בתחנת הרדיו החרדית. מה שאנשים יעשו בשביל להשיג ראיון.

הטרדה לא מינית
המאבק נגד המשך פעילותו של נתן אשל כיועצו של ראש הממשלה הוא לגיטימי וכנראה גם מוצדק בעיקר לנוכח המסר שמועבר לציבור כשמי שעומד בראש המדינה מעסיק אדם החשוד בהטרדה מינית. עם זאת, ריח חריף של פוליטיזציה עולה ממנו. אחרת איך ניתן להסביר את שתיקת הלוחמות הפמיניסטיות ביחס לבחירתו של טאלב אבו-עראר, חבר הכנסת החדש שנשוי לשתי נשים? במידה מסוימת, הדבר מזכיר את מאבקיהם הסלקטיביים של ארגוני הסביבה נגד הקמת יישובים (ליהודים בלבד, אלא מה?). יש לי חיבה רבה לאג'נדות המבקשות לייצר סביבה בריאה יותר. אבל יש לי בעיה גדולה יותר עם אלה שעושים באג'נדה כאילו ניטראלית קרדום פוליטי לחפור בו בור נוסף להפלת הימין.

ראש דשא
בימים אלו הועלתה לאתר מכון דש"א עבודה עבור המשרד להגנת הסביבה בנושא תסקירי השפעה על הסביבה. העבודה בוצעה על רקע הרפורמה בוועדות התכנון שראש הממשלה נתניהו ביקש לקדם בכנסת האחרונה. לכאורה מדובר בידיעה אפורה. בפועל, מדובר במקרה לדוגמא כיצד הממשלה שמה לעצמה רגל, כשהחליטה להפריט את שירותי הייעוץ המקצועי, ועוד לעמותה שמודיעה באותו עדכון ממש כי "לשמחתנו הרפורמה בינתיים נעצרה". ייתכן אמנם שמכון דש"א הוא גוף מקצועי ואך חשוב בנוף הישראלי, אך ברור שיש לו עמדות ערכיות הפוכות מאשר של ראש הממשלה הנבחר, אשר עלולות להשפיע על ההמלצות הסופיות. בערך כמו לשלם לחסידות בעלז על מנת שתכין את תוכנית העבודה לגיוס בני הישיבות.

בירת התרבות
ביום שלישי הקרוב ייפתח בירושלים זו הפעם השלישית פסטיבל כיסופים שעונה גם לשם כנס ירושלים לסופרים ולמשוררים יהודיים (סוג של ראשי תיבות, למי שלא שם לב). הכנס יימשך עד יום שישי, כשבמהלך היום האירועים מיועדים ליוצרים, חוקרים, מתרגמים וסטודנטים ובערב ייערכו אירועים לקהל הרחב המשלבים ספרות, שירה, מוזיקה ותיאטרון. במקביל, מדי יום שני בחודש שבט, נערך בירושלים פסטיבל התרבות שאון חורף אשר טומן בחובו מגוון אירועי אמנות, קולנוע, מוסיקה, קולינריה ומה לא. ללמדכם שתרבות ירושלמית זה כבר מזמן לא רק בית"ר.

התפקדות כפולה
בכל מערכת בחירות, נחשפת ערוותה של שיטת הפריימריז. הפגמים בשיטה מרובים, אך נדמה שטרם נמצאה שיטה טובה יותר. ולמרות זאת, המערכת מתגמלת דווקא מפלגות שלא עורכות פריימריז, בעזרת סנקציות שהיא מטילה באמצעות חוק המפלגות על אלו שדווקא כן מנסות לפתוח את הבחירות הפנימיות לקהלים רחבים. כמו כן, בזמן שקהלים רבים לא מגלים מעורבות בפוליטיקה הפנים מפלגתית, ישנן קבוצות גדולות באוכלוסיה, שמתפקדות למפלגות מסוימות בזמן שחבריהן מצביעים למפלגות אחרות. על כן ראוי לשקול פתרונות מחוץ לקופסא, דוגמת הוספת מספר המתפקדים שמימשו את זכותם להצביע בפריימריז למספר הקולות להם זכתה המפלגה בבחירות הארציות. בהתאם למספר המתפקדים היום, ההטבה הזו שווה ערך למנדט עד שלושה למפלגות שעורכות פריימריז ומכפילה למעשה את כוחם האלקטורלי של מי שהצטרפו למפלגות.

ארץ נדושה
למרות סיומן של הבחירות, ממשיך אלדד יניב בקמפיין שלו נגד כל המי ומי בשלטון ההון והעיתון בישראל. הדבר דווקא מוכיח את הטענה שהוא יכול לעשות בדיוק מה שהוא רצה לעשות גם מבלי להיות חבר כנסת (האם צריך להזכיר לו את מספר הטלפון של מבקר המדינה?). יתרה מזאת, אילו היה חבר כנסת, הייתה לו חסינות, והוא יכל להתבטא באופן קיצוני עוד יותר, שלא היה מאפשר למושאי הביקורת לתבוע אותו במקרה של שקר. עכשיו, דווקא בזכות העובדה שאינו בכנסת – הביקורת שלו יכולה לעמוד במבחן תביעות הדיבה, ואם וכאשר תהיינה כאלה.

מוציא מצע
הצלחת הימין בשכנוע הציבור הישראלי כי השלום לא יגיע בעתיד הנראה לעין (אם להודות על האמת, הודות לעזרתם האדיבה של הערבים) היא גם חלק מההסבר לכישלונו של הימין כפי שהשתקפו בבחירות לכנסת, כשהנושא הפלסטיני כמעט ולא היווה שיקול אצל מרביתם של המצביעים. דבר שאפשר לרבים להצביע בהתאם לסדר יום אזרחי וכמעט במנותק משיח השמאל-ימין-שמאל שבחלק ממפלגות ארצנו עדיין היה דומיננטי. כעת, האתגר של הימין הוא כפול: להמשיך ולהחזיק במושכות המדיניות מצד אחד, ולהציג משנה סדורה ורלוונטית לכלל תחומי החיים של אזרחי ישראל.

ניצחון פילוס
עוד ניצחון כזה ועבדנו.