יום שישי, 25 בינואר 2013

לא אקטואלי - 25.01.13


פתק לבן
בחירות זה כמו סופות שלגים: אין עבודה, כולם מעלים תמונות לפייסבוק ומתרחשות פעם בארבע שנים. בערך. הצביעו שלג.

לימודי תעודה
החודש הוכרזו הסרטים שישתתפו בטקס האוסקר, בהם שני סרטי תעודה ישראליים. לכאורה, כבוד לתעשיית הקולנוע הישראלי. האחד, 'שומרי הסף', מביא ראיונות עם שישה ראשי שב"כ והשני, 'חמש מצלמות שבורות', מציג את סיפור המאבק נגד גדר הביטחון בבילעין. בפועל, קצת מעצבן ששני הסרטים הם מהז'אנר המקומי של 'סליחה שניצחנו'. יש מי שכבר הורגלו למצב הקיים ולא יבינו מה הבעיה. להם אספר, שבקרוב אמור לצאת סרט תיעודי חדש הנושא את השם 'מעל ומעבר' ומספר את סיפורו ההרואי של הקמת חיל האוויר הישראלי בעזרתם של מתנדבי חוץ לארץ עם קום המדינה. אני לא מאוכזב מכך שאף אחד מהקוראים לא שמע על הסרט. גם לא מכך שהוא כנראה לא יגיע לאוסקר. האכזבה שלי היא מהעובדה המעציבה שהסרט הזה הופק בארצות הברית ולא בישראל. מה הסיבה לכך איני יודע. אולי זו הבורות בקרב צעירי ישראל שכלל לא יודעים שטייסי חיל האוויר הראשונים היו אמריקאים יהודים שהתנדבו למשימה ואולי בגלל שלא קל להשיג תקציב בישראל לסרט שלא כולל הכאה על החזה. כנראה גם וגם.

לא בשיבה טובה
אבו מאזן מודאג לאחרונה מאד ממצבם של הפלסטינים בסוריה. כל כך מודאג, עד כדי שביקש ממזכ"ל האו"ם באן קי מון שיפנה לישראל בבקשה שיתירו לו לקלוט 150,000 מבקשי מקלט. להפתעתו הגלויה, ממשלת ישראל הסכימה אך התנתה את המהלך בכך שהמגיעים יחתמו על מסמך כי הם מוותרים על זכות השיבה. בתגובה ענה אבו-מאזן כי הוא מעדיף שאותם מסכנים ימותו בסוריה מאשר יוותרו על זכות השיבה. לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין את משמעות הדברים לגבי היכולת לקדם פיתרון של שתי מדינות לשני עמים מול ראש הרשות. מבלי להזכיר שמות של מפלגות (ובמיוחד לא כאלה שאין להן שם), יש מי שטוענים שאבו מאזן הוא מנהיג פלסטיני פרגמטי שצריך להודות על עצם קיומו. רק חבל שהוא עצמו לא יודע על זה.

עניין של גישה
לא רק לפלסטינים לא נעים בימים אלה בסוריה, אלא גם לנוצרים. לפי ארגון 'דלתות פתוחות' המפרסם דוח שנתי על רדיפת והוצאת נוצרים להורג בכל העולם, קפצה סוריה מהמקום ה-36 למקום ה-11 בתוך שנה. באופן לא מפתיע, בעשירייה המדורגת לפניה נמצאות שמונה מדינות אשר נשלטות על ידי האסלאם הקיצוני. המדינה שהעפילה למקום הראשון לפי הדוח היא דווקא לא בעלת שורשים מוסלמים, אלא מדינה חילונית להפליא: צפון קוריאה הקומוניסטית. מה שמראה שלא הדת היא הבעיה ולא היעדרה, כי אם נקיטתן של גישות קיצוניות.

שידור ישיר
אין כמעט ישראלי שלא שמע על אל-ג'זירה ועל פועלה במזרח התיכון. בשל הסיקור התקשורתי המגמתי לו זוכה ישראל, החליטה ממשלת ישראל בשנת 2008 להחרים את הערוץ. כמה ישראלים שמעו על Press TV? מדובר בערוץ טלוויזיה של ממשלת איראן המשמש כזרוע התעמולתית שלה באנגלית. בבריטניה הגדולה כבר הבינו את העיקרון וכבר שנה לא יכולה התחנה לשדר מתחומה לאחר שזו עברה על כללי העיתונות כשראיינה תחת איומים עיתונאי ששוחרר מהכלא בטהרן על מנת שישמיע את התשובות הנכונות. בישראל לעומת זאת, מתראיינים אצלה דמויות דוגמת שלמה זנד, אותו צריך לענות כדי שיוציא מילה טובה על העם היהודי. עם כל הכבוד לחופש הביטוי, מדובר בערוץ טלוויזיה של לא פחות מאשר מדינת אויב. מן הראוי שכל עוד כתבים ישראלים אינם מורשים לשדר מאיראן, גם שדרים איראנים לא ישדרו מישראל.

ארץ המתנחלים
ביום שישי שעבר נערכה השקת ספרו החדש-ישן של חגי סגל, 'חמש דקות מכפר סבא'. הספר המקורי נשא את השם 'התנחלות דמה' ותיאר באופן סאטירי למדי את חיי המתנחלים. לטענתו של סגל, לא הרבה השתנה מאז – דבר שמצדיק את הוצאתו המחודשת של הספר, בהוצאת בית אל, אם כבר שאלתם. מבחינות מסוימות, אם להתרשם מהקטעים שהוקראו באירוע, הוא צודק מאד. מבחינות מסוימות הוא טועה מאד: יעידו על כך שלושת חברי הכנסת הדתיים שהגיעו משלוש מפלגות שונות להשקה עם גבינות ויין בלב הבוהמה התל אביב, חמש דקות (הליכה) משנקין.

לא נביא ולא שוטה
משהו על ניחושי בחירות: בבחירות הקודמות עשינו לוח הימורים במשרדי המכון לאסטרטגיה ציונית בו אני עובד. מיטב המוחות (לפחות בתפיסתם העצמית) ניסו את כוחם וגייסו את כושר הניתוח הפוליטי החד שלהם. כל אחד מהמשתתפים הרגיש כאילו הביא 15 בטוטו. בסוף, מי שהייתה הכי קרובה לתוצאות האמת הייתה ה... מזכירה, שעלתה לישראל רק מספר שנים לפני כן. מה שלא הפריע לי להמשיך ולפזר את הניחושים שלי גם בבחירות הללו. וכמובן, לטעות.

הברירה הטבעית
מערכת הבחירות הוכיחה כי הפייסבוק הוא כלי נהדר לעשות שימוש בחכמת ההמונים. כל שנותר הוא למצוא את הדרך היעילה לזקק אותה מהטיפשות של כל השאר.


יום שני, 21 בינואר 2013

בחירות בסימן שאלה



הבחירות לכנסת ה-19 יערכו תחת הרושם הציבורי של מה שהיה הוא מה שיהיה ועל כן רבים בציבור מגלים אדישות או לחילופין מרשים לעצמם להצביע עבור מפלגות מצב רוח. בפועל, הבחירות רחוקות מהכרעה מארבעה טעמים מרכזיים: ראשית, משום שתוצאות הבחירות ייקבעו במידה רבה על בסיס אחוזי ההצבעה, הן של הציבור הכללי, והן של מגזרים מסוימים בחברה הישראלית. סביר להניח שבקרב קבוצות שונות נוכל לראות בדפוסי הצבעה שונים אשר יכולות להיות בעלות משמעות דרמטית על תוצאות הבחירות.

שנית, משום שישנן מפלגות רבות (ובראשן קדימה, עוצמה לישראל, עם שלם, עלה ירוק וארץ חדשה) שנמצאות על גבול אחוז החסימה, ולהצלחתן / כישלונן להיכנס יכולה להיות השלכה על גודל הגושים. לדוגמא, כניסתה של עוצמה לישראל לכנסת בשילוב העובדה שברור כי לא תשב באף קואליציה, גורעת למעשה מגודלו של גוש הימין. דוגמא נוספת: במקרה של קדימה, מצד אחד (זה של מופז), היא תרצה להיות חלק מהקואליציה של נתניהו. מצד שני (זה של אולמרט), יש לה מוטיבציה לשמש כאופוזיציה לוחמנית כמפלגת מדף המייחלת לחזרתו של אולמרט. לכל אלה יש להוסיף את הרב אמסלם שכניסתו לממשלה עלולה להוות סדין אדום בפני ש"ס ולהותיר דווקא אותה מחוץ לקואליציה.

שלישית, מפני שבמידה רבה הבחירות הללו הן למעשה על אופייה של הקואליציה העתידית. מכיוון שבמישור המדיני לא צפויות התפתחויות משמעותיות (אובמה ימשיך ללחוץ על ישראל, אבו מאזן ימשיך בסירובו לשבת למשא ומתן, נתניהו יקבל גיבוי בנושא האיראני בכל הרכב קואליציוני) אזי המשמעות המעשית העיקרית של הקואליציה תהיה על יכולתה לפעול לקידום סדר היום האזרחי: תיקונים בשיטת הממשל, מתן מענה בסוגיות דת ומדינה ועידוד השוויון בנטל. בכל אחד מהנושאים הללו, מהוות המפלגות החרדיות חסם פוליטי. האפשרות להשאיר את החרדים מחוץ לקואליציה אינה על השולחן, מכיוון שבתצורה הפוליטית הנוכחית, נתניהו לא יוכל לסמוך על כך ששאר שותפיו לא יבריזו ברגע האמת (ע"ע הבריחה החפוזה של מופז מהממשלה לפני כחצי שנה) וכן משום שתנאי הכרחי לקידומו של כל הליך המבקש לשנות את אורח חייהם של האוכלוסייה החרדית, צריך להיעשות בהסכמה ובשותפות הם הנהגתם הפוליטית.

רביעית, מכיוון שיש רשימות רבות שמכילות סתירות פנימיות שעלולות לפגוע ביציבותן שלהן. איזה נושא יותר חשוב לציפי לבני: הדגל המדיני בו היא מנופפת כיום, או הסוגיה החרדית שבשמה סירבה להקים ממשלה בראשותה בעבר? כיצד זה שצירפה למפלגתה את אלעזר שטרן תוך הבטחה להעניק לו חופש הצבעה דווקא בנושאים מדיניים? גם במפלגת העבודה לא הכול ברור. האם שלי יחימוביץ' תשמור על מעמדה כראשת המפלגה שהחליפה בעשור אחד חמישה מנהיגים (לשם השוואה, מאז קום המדינה לליכוד היו ארבעה מנהיגים בלבד)? וכיצד תפעל מפלגת 'יש עתיד'? כמו עופר שלח ויעל גרמן או כמו הרב שי פירון וד"ר עליזה? והבית היהודי – האם הכללתו בקואליציה תמתן את החלקים הקיצוניים ברשימה או שחבריו לא יוכלו להישאר תחת קורת גג אחת לאורך זמן? ומי יהיה המנהיג של ש"ס אחרי הבחירות: ישי המקורב לנתניהו או דרעי המקורב לחיים רמון?

גם בליכוד ביתנו לא צפויים חיים קלים: מדובר בשתי מפלגות שלא ברור כמה זמן יחזיק האיחוד הפוליטי ביניהן. עם זאת, באופן אירוני למדי, דווקא להן, שלא פרסמו מצע משותף לקראת הבחירות, סדר היום הברור ביותר, שהביא אותן לעשות מעשה ולרוץ יחדיו. אלא שקמפיין עלוב שהתמקד דווקא בראש הממשלה שממילא אין לו מתחרים והסתיר את הנבחרת המנוסה מאד ביחס לכל רשימה אחרת, מביא אותנו לשאלה הגדולה של הבחירות הללו: כמה כוח יינתן לבנימין נתניהו על מנת שיוכל להקים ממשלה שלא תיסחט על ידי מגזרים שונים ותוכל לפעול למען טובתם של כלל אזרחי ישראל.

אז מה להצביע? התשובה יחסית פשוטה דווקא מכיוון שמדובר על ממשלה שסדר היום האזרחי שלה הוא זה שנתון בסימן שאלה, בהתאם למידת כוחם של המפלגות החרדיות בקואליציה. על כן רצוי להצביע לאחת מהמפלגות הלא חרדיות שצפויות לשבת בקואליציה (ליכוד ביתנו / יש עתיד /  הבית היהודי ולאופטימיים מביניכם: גם עם שלם). איזו מהן? אני מציע לכם את מבחן המשרד: חישבו על המשרד הממשלתי החשוב ביותר בעיניכם (בטחון / חוץ / אוצר / שיכון / חינוך / משפטים / אחר) והצביעו למפלגה לה אתם מייחלים שתחזיק באותו תיק נכסף.

ואם כבר התכנסנו, מצורף ההימור שלי לתוצאות הבחירות, שיוכיח אחת ולתמיד שאני לא שוטה:

ליכוד ביתנו - 31
העבודה - 18
הבית היהודי - 13
ש"ס - 13
יש עתיד - 13
מרץ - 7
יהדות התורה - 5
התנועה - 5
עם שלם - 4
המפלגות הערביות - 11

עכשיו לכו להצביע.

יום שישי, 18 בינואר 2013

לא אקטואלי - 18.01.13


הברירה הטבעית
בט"ו בשבט תחגוג הכנסת את יום הולדתה ה-64. בי"א בחודש יחליטו אזרחי ישראל מי יכנס למסיבה. המועמדים יעשו הכול בארבעת הימים הקרובים, כדי לעבור את הסלקציה. מפלגות מצב הרוח יבטיחו יותר שלג. מיכאל בינארי ינסה לשכנע שהסיפור שלנו הוא שחור או לבן, אחד או אפס. מופז יעשה לכם רגשי, וקדימה, בפעם הראשונה בתולדותיה, מוצאת את עצמה מקדמת הצבעה מצפונית. ציפי לבני עושה הכול כדי להשאיר חותם על הדורות הבאים אחריה. חבל באמת שהורידו את הפוליטיקאים משטרות הכסף. ציפי לבני הייתה יכולה לזכות בקלות בשטר של 0. ולי בכלל לא ברור מדוע צריך בחירות כשבערב לפני יש משחק של הפועל תל-אביב נגד בית"ר ירושלים. ישחקו הנערים לפנינו - והתוצאה תקבע: שלי או ביבי.

מחולל אישומים
גם העיתונים לא טומנים את ידם בצלחת ובזמן שידיעות מריץ את ציפי, וישראל היום את ביבי, מציג עיתון הארץ מחולל טיעונים על מנת לסייע לקוראיו בהבנת סדר היום של המפלגות השונות. מיד לאחר הבחירות יחשוף העיתון את מחולל מאמרי המערכת.

גיור לחומרא
בשבוע שעבר פתחה ש"ס בקמפיין הבחירות למען הרב חיים אמסלם. לא, לא התבלבלתי. נראה שמישהו בש"ס התבלבל כשבחר להעלות לסדר היום דווקא את סוגיית הגיור, בה מי שנתפסים כגורם המעכב ביותר הם החרדים עצמם ששולטים במשרדי הפנים והדתות. את הקריירה הפוליטית שלו בנה הרב אמסלם על בסיס נושא זה, כשפרסם את ספרו החשוב 'זרע ישראל'. כעת מפרסם הרב אמסלם ספר חדש, 'בשם התבונה', אשר נערך כלקט שיחות על ידי הסופר הצעיר ארי איתן בהן נפרסת הביוגרפיה של הרב לצד השקפותיו האמיצות. לא ברור אם הרב אמסלם ייבחר לכנסת, אבל עצם העובדה שבחר לקדם את סדר היום שלו באמצעות ספר מהווה תעודת כבוד עבורו ועבור בוחריו.

שינוי מבפנים
לאחרונה הוציאה קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה פרסום חדש שכותרו – 'החרדים בישראל: מרחב, חברה קהילה'. כפי שמובא בהקדמה לספר, כותביו לא מתיימרים להציג מחקר חדשני על החברה החרדית או על סוגיה ספציפית, אלא להעניק לקורא תמונה כוללת של החברה המגובה בעובדות, נתונים וניתוחים. אחת ההבחנות המובאות בספר היא שרוב הניסיונות של מוסדות המדינה לשנות את מאפייני החברה החרדית בכפייה – נכשלו ואף העצימו את התנגדותם של החרדים לשינוי. עם זאת, כל אימת שהחברה החרדית ניסתה להשפיע על המרחב הכללי ולעצבו על פי תפיסתה – ידה הייתה על התחתונה. מי שירצה יוכל לראות בכך תמריץ לחברה החרדית להשתלב בחברה, על מנת לשנות ולהשתנות.

על מנת לקבל פרס
החל משנת 2008 מעניקים ארווינג וצ'רנה מוסקוביץ' את פרס 'עוז ציון' לשלושה זוכים על פועלם בהגשמת הציונות. השנה החליטה ועדת הפרס להוסיף את פרס 'רוח ציון' ליזמים צעירים (ברוחם ובגופם!). מעבר לפער הדורות בין הפרסים השונים, כדאי לדעת כי לפרס הרוח ניתן להגיש רק מועמדות עצמית, בעוד לפרס העוז ניתן להגיש גם אחרים. המועד האחרון להגשת מועמדויות הינו בעוד שבוע וחצי, שצפויים לעבור מאד מהר.

מיחה פרידמן
לרגל 100 שנה להולדתו של הכלכלן, מילטון פרידמן, פתח המרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי בתחרות נושאת פרסים אודות פועלו של חתן פרס נובל. לשם זכייה בפרס יש להציג מסה או סרטון אותם יש להגיש בשבועיים הקרובים. את עמדותיו המהפכניות של פרידמן ניתן להמחיש באמצעות האיחוד המפתיע (על פניו) בין מפלגת עלה ירוק והרשימה הליברלית, שלמעשה הינו טבעי יותר ממה שנראה. יעידו על כך דבריו של פרידמן: "אני בעד להתיר בחוק שימוש בסמים... עיקר הנזק שנגרם כתוצאה מסמים נובע מהיותם אי חוקיים". לא שזה יעזור להם לעבור את אחוז החסימה.

איסור רגיעה
שוב פסק הלכה של הרב שלמה אבינר מגיע לכותרות, ושוב הציבור החילוני לא מבין אותו. הפעם קרא הרב להחמיר ולהימנע מנגיעה בבני דודים. אלא שהציבור האנטי דתי גילה בורות ותקף את הדברים כשלא הבין שהרב אבינר התכוון לבני דודינו הערבים. מה, לא?

עמק הבכא
הקורא הנאמן עדי אמסטרדם הפנה את תשומת ליבי לכך שגדודי עז א-דין אל-קסאם של החמאס החליטו להתמודד עם גל המשקעים שהגיע לארצנו בשבוע שעבר באופן מקורי למדי, עת העלו בטוויטר האשמת כלפי צה"ל שפתח את הסכר הגדול שבעמק עזה כדי להציף את העיר. העובדה שאין סכר ואין עמק בעזה, לא הפריעה לבני דודים. כנראה שהם חושבים שיש לנו קשרים עם ההוא שמפעיל את הסכר שם למעלה. כוחה של אמונה.

נטיעות עובדניות
בסוף השבוע הבא נחגוג את ט"ו בשבט, מועד שזכה לעדנה מחודשת עם שיבת עם ישראל לארצו. אחת האחראיות למעמדו החדש של חג האילנות היא הקרן הקיימת לישראל. לציון החג השנה, פותחת הקרן במיזם סינמה קק"ל אשר במסגרתו יוצגו סרטים נדירים מארכיון קק"ל בסינמטקים השונים ברחבי ארצנו: מהגעתם של עולי גרמניה לדגניה ב-1938 דרך הגעתם של עולי תימן לאילת בשנות ה-50 ועד פריצת כביש חוצה שומרון בשנות ה-70. לא שזה נותן פטור לאף אחד משתילת עץ חדש בארץ ישראל.

ובשבט
חמה הפציעה ליום אחד. כל השאר זה בונוס.

יום שישי, 11 בינואר 2013

לא אקטואלי - 11.01.13


אולם כמנהגו
מכירים את הטענה שהיום כבר לא יכולים לעשות דברים כמו פעם? יש אינטרנט, יש טכנולוגיה, אפשר להוציא את המידע החוצה, העולם לא ירשה פגיעה בזכויות אדם וכאלה? אז סוריה.

רצועת טיימינג
ביום שישי האחרון נערכה ברצועת עזה עצרת לציון יום השנה לפתח. השתתפותם של מאות אלפים בעצרת הביאה כמה מחסידי השלום בארצנו להסיק שעזה כבר אינה חמסטאן והפרטנר כבר דופק בדלת. יכול להיות, אבל יש שתי מסקנות שקודמות לכך: ראשית, אחרי בדיוק שבע שנים ללא בחירות ברשות הפלסטינית, אולי הגיעה השעה לקיים אותן. שנית, העובדה שהמציאות בעזה משתנה דווקא אחרי מבצע צבאי של ישראל, מעידה שהערבים מבינים רק כוח.

לך כנוס
השבוע נערך כנס ירושלים העשירי. מלבד דיווחים על המחאה כנגד הענקת פרס ירושלים לאגודת אפרת, הכנס כמעט ולא זכה לסיקור תקשורתי וזאת בגלל / למרות שהתקיים מטעם עיתון בשבע. מלבד העיתונאים שהדירו רגליהם מהכנס (חוץ מאלה שהתבקשו להנחות את הדיונים), נעדרו גם הצעירים כאשר הרוב הגדול של הקהל היה מבוגר, כשנדמה שגם הצעירים שהגיעו, עשו זאת במסגרת עבודתם. היעדרם של אנשי תקשורת וצעירים צריך להוות חומר למחשבה למארגנים, אשר מבקשים להעלות לסדר היום כמה מהסוגיות החשובות יותר לציבור אותו הם מבקשים לייצג.

עיתונות פופולרית
כנס נוסף שצפוי להיערך מטעם עיתון הוא פורום מעריב בשיתוף גשר למעורבות עסקים בחברה הישראלית שייערך בסוף השבוע הבא באילת. בנוסף לכנס, יפורסם מוסף משותף למעריב ולמקור ראשון שבו יוצגו יוזמות עסקיות למען החברה והקהילה בישראל. מודל פעולה כזה של כנס אקטיביסטי אינו חדש בישראל – עיתון דה-מרקר היה החלוץ לקשור באופן גלוי וראוי בין סדר יום תקשורתי ליצירת שינוי חברתי באמצעות כשייסד את כנס ישראל 2021 לפני כשנתיים. בעידן בו העיתונים הופכים פחות רלוונטיים כספקי חדשות, נדמה כי ישועתם תבוא להם מהפיכתם לגוף אקטיביסט מוצהר אשר זוכה בתמיכה ציבורית בהתאם ובזכות סדר היום אותו יבחרו לקדם.

מעלה אל-על
בשבוע שעבר נערך טקס הגמר של מחזור י"ח של בית ספר 'מעלה' בו חולקו פרסי הצטיינות לתלמידים המצטיינים. בפרס הסרט העלילתי מטעם עיריית ירושלים (וגם בפרס הסרט היהודי) זכה הסרט 'זר לא יבין זאת' שמתאר את עולמו של תלמיד ישיבה הנמצא במשבר. כנראה שח"י שנים של קולנוע דתי מצליחים לגרום אפילו לזרים להבין זאת. עדות נוספת לכך שהגבולות בין המיינסטרים והסקטוריאליות מיטשטשים היא העובדה שכיום סרטי מעלה מוקרנים גם בטיסות אל-על, ביניהם מככב גם 'פינוי' סרטה הסוריאליסטי של שושה גרינפלד משנת 2001.

לונדון לא מחכה
בשבוע שעבר חזרתי מביקור בלונדון לאחר 17 שנים שלא הייתי שם. רבות נכתב על השינויים הדמוגרפיים שעברו על לונדון בשנים האחרונות עם הגעתם של מהגרים רבים מאסיה לבריטניה. זה ישמע אולי מינורי, אבל את השינוי הרגשתי דווקא ברכבת התחתית, אשר בחלק מהתחנות קרא הכרוז לעולים לרכבת להמתין עד ליציאתם של היורדים ממנה, קריאה אשר לא זכורה לי מביקורי הקודם בעיר פשוט מכיוון שלא היה בה צורך. ואם בלונדון לא מתביישים לעשות בה שימוש, ראוי לאמץ אותה גם ברכבות ישראל, קלות וקשות כאחד.

חניית ביניים
רעיון נוסף שניתן לאמץ מהאי הבריטי הוא מדיניות תשלום דוחות החנייה העירוניים. בישראל, שלב קליטת דוח החנייה מורכב משלושה צעדים: השמעת קללה נמרצת כלפי הפקח, בדיקת סכום הנזק והעפת מבט על מועד התשלום האחרון, תוך תקווה שהעירייה תיחרב בטרם יהיה צורך לשלם את הקנס. משלב זה ועד מועד הפירעון, חולפים בראשו של בעל הרכב שלל מחשבות ותירוצים כיצד לתחמן את המערכת במטרה להתחמק מתשלום הקנס. חלק מהישראלים ייכנעו ויחליטו לשלם בלב כבד את הקנס, בלי לספר כמובן לאף אחד. חלק אחר באוכלוסייה, לא קטן כל כך, יתחיל לנהל מגעים עם הרשויות שיעלו לכל הצדדים פי כמה משווי הקנס המקורי. באדינבורו הסקוטית לדוגמא, החליטו לעשות מעשה חינוכי ועל דוח החנייה מודגש באופן בולט כי מי שמשלם את הקנס תוך שבועיים זוכה מיידית בחמישים אחוז הנחה. יש לי תחושה שרעיון כזה בישראל יכול לחסוך הרבה כאב לב לנהגים והרבה כאב ראש לעיריות.

מרכז המפלגה
לקח זמן, אבל בסוף הבנתי למה הם קוראים לעצמם שמאל-מרכז. זה בגלל שרוב השמאלנים הם מהמרכז (אין באמור לעיל כדי לקבוע שרוב אנשי המרכז הם שמאלנים).

מי שמלכלך
במסגרת פאנל פוליטי שנערך בתיכון אליאנס, דרש פאר ויסנר, נציג מפלגת הירוקים, ממנהלת בית הספר לאפשר למספר תלמידים שהורחקו להגיע ולצפות בפאנל. אם ויסנר באמת היה מעוניין לסייע לתלמידים, היה עליו לפנות למנהלת באופן דיסקרטי. ויסנר העדיף את הפרובוקציה שבהשפלת המנהלת אל מול תלמידיה על מנת להגיע אל מסכי הטלוויזיה. התנהגותו מעידה על כך שהוא לא ראוי להיבחר כאיש ציבור, ובוודאי לא ככזה בעד אג'נדה סביבתית. אחרת ברור מה היה עליו לעשות על מנת להפוך את העולם למקום עם פחות זבל.

שכבה בלי גיל
ניתוח עומק של הסקרים מעלה שהצעירים מצביעים יותר לימין, מבוגרים יותר לשמאל וגופות יותר לחרדים.

אחריי
המבול.

יום שישי, 4 בינואר 2013

לא אקטואלי - 4.01.13


אקדמיה פורצת גבולות
בימים אלה בוחנת המועצה להשכלה גבוהה דרכים לקדם הגעתם של סטודנטים מחו"ל לישראל מתוך הבנה שעם שובם לארצות המקור, הם יוכלו לסייע בפיתוח הקשרים המחקריים בין האקדמיה הישראלית לזו שמעבר לים ועל הדרך להיות גם שגרירים של ישראל. לי נראה שבשלב ראשון כדאי להתמקד בסטודנטים יהודים ולהעניק להם אפשרות לזכות בשכר לימוד זהה לזה של מקביליהם הישראלים. הטבה כזו תעודד צעירים יהודים רבים ללמוד בישראל, במיוחד אלה מביניהם ששכר הלימוד ויוקר המחיה במדינות המוצא שלהם גבוהים למדי. אחרי שנתיים-שלוש של שהות בישראל, סביר להניח שהקשר שלהם לישראל לא במהרה ינתק.

חברות השמה
מכיוון שייקח קצת זמן עד שכל יהודי העולם יגיעו לישראל, חברו להם כמה ארגונים והקימו מיזם חדש בשם 'זוג', אשר מטרתו לכונן מערכות יחסים אישיות על ידי לימודי 'חברותא' שבועיים משותפים ליהודים מישראל ומארצות הברית באמצעות שימוש ברשת האינטרנט. בימים אלה נפתחת ההרשמה להשתתפות בתכנית הפיילוט שתכלול חמישה מסלולים: מדרש, אמנות, רוחניות, פילוסופיה יהודית וצדק חברתי, כאשר הארגונים המייסדים אחראים לספק דפי מקורות מתאימים לכל הזוגות הלומדים.

רעיון בהריון
ביום שני הקרוב ייערך במצפה רמון לראשונה כנס ה-ID^2 (Israeli Designed International Development ובתרגום חופשי: פיתוח בינלאומי בעיצוב ישראלי) אשר מבקש להפגיש יזמים יהודים מהארץ ומהעולם במטרה לייצר חממה להתמודדות משותפת עם אתגרים גלובליים. אמנם ייקח זמן עד שניתן יהיה לבחון את תוצאות הכנס והשפעתו, אך איזה רע יכול לקרות משלושה ימים אינטנסיביים של 70 רעיונאים? אגב, גם הרעיון היומרני הנוכחי, שהבשיל במוחם הקודח של אוהד שטרנברג ונדב שטרק, הגיע לעולם בזכות אירוע דומה של קהילת ROI לטיפוח יזמות צעירה בעולם היהודי. אז ל-ID^2 ההסגרה כבר נרשמה לפני מספר חודשים, אבל ההרשמה לוועידה השנתית ליזמים חברתיים של ROI נפתחה השבוע.

תיקון כולם
בשבוע שעבר סיפרתי לכם על פסטיבל לימוד שנערך באנגליה ובעשרות קהילות יהודיות ברחבי העולם. הייתם חושבים שהשאיפות של היוזמים הינן להתרחב לכלל הקהילות היהודיות בעולם. אז זהו, שלא – השאיפות שלהם גדולות הרבה יותר. אחת היוזמות אותן מקדמים המארגנים היא קיומו של אירוע מקביל הנושא את השם PLUS (People Like Us) אשר ייתן מסגרת למשתתפים מכל הדתות, הצבעים והקולות. יוזמות מהסוג הזה משקפות את הלכי הרוח הנוכחיים בעולם היהודי הליברלי, שאחד מערכיו המרכזיים בשנים האחרונות הוא תיקון עולם. לדוגמא, אחד המשתתפים המובילים בכנס לימוד-אנגליה האחרון היה אברהם אינפלד שניצל את הכנס על מנת לפרוס את החזון העתידי שלו: זכייה של העם היהודי בפרס נובל לתיקון עולם (כן, הוא יודע שאין כזה) בתוך 15 שנים. לא כדאי לזלזל בחזון של אינפלד, שבקרב הקהל הישראלי השם שלו פחות מוכר. אחרי הכול, מדובר באדם עם קבלות שהיה בין המייסדים של המליץ, תגלית והלל (רשימה חלקית וככל הנראה גם לא סופית).

גלובליזציה של הגירה
ביום שלישי הקרוב ייפתח באוניברסיטת תל אביב כנס בן שלושה ימים בנושא הגירה בינלאומית והשלכותיה, במסגרתו יציגו כ-60 חוקרים מ-20 מדינות את ממצאיהם בנוגע להיבטים שונים של הגירה המונית הן על המהגרים והן על החברה הקולטת. אמנם, בישראל המציאות מעט יותר מורכבת, בהתחשב בעובדה שאצלנו יש מהגרים שבאופן יחסי מתקבלים בזרועות פתוחות בזכות היותם יהודים. עם זאת, נושא ההגירה, ובמיוחד זו שאינה חוקית, אינו שונה באופן מהותי ממדינה למדינה. על כן רצוי לעסוק בו תוך פרספקטיבה רחבה, גם כדי שנוכל להשכיל וגם כדי שנוכל להתמודד עם האשמות סרק הנשמעות כל פעם שהממסד מנסה לטפל בנושא המהגרים. הומר סימפסון אמר פעם שאלכוהול הוא הגורם לכל הבעיות וגם הפיתרון להן. נדמה שהדבר נכון גם לגבי גלובליזציה. היא הגורם להגירה ואולי היא גם המענה.

בלי ציפיות
בשמונה שנים בהם כיהנה בממשלה, היא החזיקה בשבעה תיקים שונים. היא טוענת שהדבר הכי חשוב הוא לקדם את המשא ומתן עם הפלסטינים, אבל ברגע האמת סירבה להיענות לדרישות הקואליציוניות של החרדים. כשניתנה לה הזדמנות נוספת להקים ממשלה ללא חרדים, היא סירבה. כיום היא לא מוכנה להצהיר האם תשב או לא תשב בממשלת נתניהו. אם תשב, מדוע לא עשתה זאת לפני ארבע שנים? ואם לא, מה היא תעשה יותר טוב עם מפלגה של עשרה מנדטים שלא עשתה עם 28 חברי כנסת? האם לא כדאי שציפי לבני תחליט מה היא רוצה מעצמה לפני שהיא תרצה משהו מאיתנו?

שב ילד שב
אלדד יניב והגימיקים המתחלפים שלו גרמו לו להידמות לאותו רועה שקרא "זאב זאב" אך הציבור כבר מזמן לא שועה לו. נדמה שהשבוע הצליח יניב לסדוק את חומת האטימות, עת ערך ראיון מצולם נרחב עם גיא רולניק, עורכו הרציני של הדה-מרקר. מדובר בראיון חשוב מאד ששווה להאזין לכולו על מנת ללמוד קצת על ההון והשלטון בישראל ממי שהיה שם. הדברים שחשף יניב לא שכנעו אותי שאלדד יניב צריך להיות בכנסת. להפך. קודם שילך למבקר המדינה ויציע את שירותיו ועל כך יוסיף קדנציה של ארבע שנות התנדבות בתנועה לאיכות השלטון. רק אז אולי אשתכנע שלא מדובר בעוד ספין שלו, בדיוק כמו השמאל הלאומי.

השד הדתי
דרעי צודק שיש אפליה בין אשכנזים לספרדים. משום מה הוא בוחר לחפש אותה בליכוד ביתנו ובבית היהודי בעוד היא בכלל נמצאת בש"ס וביהדות התורה. בדיוק כמו הגמל שלא רואה את דבשתו שלו.

טעות סטטיסטית
מה הסיכוי שמכל פקידי הממשלה דווקא את ראש הלמ"ס יפטרו באימייל?