יום שישי, 30 בנובמבר 2012

לא אקטואלי - 30.11.12


כלכלת בחירות
מעטים הם האנשים שמרוצים מכלל תוצאות הפריימריז, בכל מפלגה שהיא. כמעט תמיד ניתן למצוא את מי שלדעתנו הקובעת השתחל בצמרת על אף שאינו ראוי, ואת ההוא שלא התברג במקום ריאלי על אף איכויותיו. לא בטוח שצריך להתרגש יתר על המידה מתוצאותיהם של הבחירות הפנימיות שנחתו עלינו פעמיים בשבוע: הכלכלן הנודע מילטון פרידמן, הסביר פעם שפוליטיקה זה מקצוע שדורש ממך לדעת להיבחר שוב ושוב. וכדי להיבחר שוב, על פוליטיקאי טוב (לאו דווקא במובן הטוב של המילה) לדעת לרצות את בוחריו. לכן, אליבא דפרידמן, במקום להשקיע בלנסות ולקדם את האנשים המתאימים שיעשו את הדברים הנכונים, עדיף להתמקד בלגרום לאנשים הלא נכונים לעשות את הדברים הנכונים.

פרספקטיבה היסטורית
האגודה לזכות הציבור לדעת מזמינה בימים אלה את הציבור הרחב להציע מועמדים לפרס ביקורת התקשורת. לי, בתור ציבור, כבר יש מועמד: אתר פרספקטיבה, שמבקש לקדם דיוק ואחריות בתקשורת הישראלית. חלק ניכר מהחשיפות החשובות של האתר לגבי הטיות בתקשורת הישראלית מתבססות על מעקב אלמנטרי אחרי מחלקת התרגום של עיתון הארץ. לדוגמא, כך בחר השבוע הארץ להציג את הסיפור ההירואי של תושבת הנגב שהניסה מחבל ערבי - "חשד לפיגוע: פלסטיני פרץ לבית באשכול ודקר אשה". באנגלית, זה איכשהו יצא להם: "חיילים ירו והרגו נער ערבי לאחר פריצה ותקיפה בבית באזור עזה". חוץ מהניסיון לעמעם את הסיפור ככל שניתן יצוין כי הנער היה בשנות העשרים בחייו. ככה זה כשיש מי שמכנים את 'עיתון הארץ' כ-'דר שטירמר'. רק בתרגום, כמובן.

על שמאל שהוא ימין
אתר קצת פחות מומלץ לביקורת התקשורת הוא 'קשב', ארגון שהוקם בתור מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל  לאחר רצח רבין ומאז שנת 2005 מתמקד במעקב תקשורת. את השאלה מדוע צריך ארגון שמאלני שיעקוב אחר התקשורת, שווה להפנות ליזהר באר, המנכ"ל המייסד, ששימש כמנכ"ל בצלם בשנות ה-90. דוגמא שתמחיש את רמת האינטגריטי של הארגון היא המחקר שפורסם על ידו לאחרונה וקבע כי "המחאה החברתית הוצגה באופן מגמתי על פי הנחיות העורכים". באופן מגמתי למדי, תקופת המחקר מדלגת על פני חודשי קיץ 2011 בהם זכתה המחאה לגב תקשורתי שכמוהו לא ראתה אף מחאה אחרת בישראל, היישר אל המחצית הראשונה של חודש מאי 2012, עת בוצעו ניסיונות כושלים לקמבק אותה.

טילים וטיולים
עמוד ענן זה לא רק שם של מבצע צבאי, אלא גם שמו של אתר מפות שימושי המשמש כאנציקלופדיה גיאוגרפית מקוונת למטיילים, תלמידים ואוהבי הארץ (לא העיתון, חלילה). האתר מאפשר לנווט בנוחות בכל שטחי ישראל באמצעות מפות בקני מידה שונים שעליהן מסומנות אינספור פינות חמד המסומנים על ידי גולשים ומטיילים נאמנים: ממעיינות עונתיים ועד עקבות רגליים של דינוזאורים. לאלו שאוהבים להיות בבית אמליץ להיכנס לאתר על מנת לצפות במפה עתיקה של הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל משנת 1880.

לקחת יוזמה
פרזנטנס הוא ארגון שהוקם על מנת להוות פלטפורמה להתפתחותם של יזמים חברתיים. את הארגון הקימו שני עולים חדשים, צעירים ויפים, אריאל בארי ואהרון הורוביץ בירושלים בשנת 2007. מאז, מאות משתתפים לקחו חלק בתוכניות של הארגון בעשר ערים ברחבי הגולובוס. בישראל, השכיל הארגון לרתום את עיריות ירושלים ותל אביב על מנת לייצר חממות ותוכניות משותפות המתאימות לצרכים העירוניים. לדוגמא, בירושלים יינתן השנה דגש ליוזמות המבקשות לסייע בפתרונן של בעיות דוגמת דיור בר השגה, אמנות רחוב וכן השכלת ותעסוקת חרדים וערבים. יש לקוות שגם עיריות אחרות ישכילו לנצל את היכולות של הארגון על מנת לסייע בהצמחת יוזמות מקומיות ייחודיות המהוות בסיס להתפתחות התרבותית והחברתית של העיר.

עצמאי בשטח
מצד אחד, אני לא מבין מדוע כולם פה מופתעים מהפרישה של אהוד ברק. הוא כבר חודשים אומר בכל ראיון שבכוונתו לקדם נסיגה חד צדדית. מצד שני, אי שם בירכתי הרשימה של הליכוד ניתן למצוא אחד שמחון ושתי ברק (הבנות של?). יכול להיות שהליכוד התאחד עם העצמאות ולא סיפרו לנו?

רק הליכוד יכול
אם כל אלה שמודאגים מחסרונם של דן מרידור, בני בגין ומיקי איתן בצמרת רשימת הליכוד, ישלשלו בפעם הראשונה בחייהם מח"ל בקלפי - אז יש סיכוי טוב שכל השלושה ייכנסו לכנסת בכל זאת. עדיין, כנראה לא משהו שיגרום לנפתלי בנט ללכת על קמפיין של המפד"ל לימינך בבחירות הקרובות.

יום שני
ללא כבד אווז. רוצה ביס, מיקי?

יום שישי, 23 בנובמבר 2012

לא אקטואלי - 23.11.12


אינטגרציה
עכשיו כשמעריב נקנה על ידי הבעלים של מקור ראשון, יש לי שם לאתר האינטרנט המשותף: NRG יהדות.

חינוך המשרד
החודש יצא לאור הגיליון החדש של כתב העת כיוונים חדשים שבהוצאת ההסתדרות הציונית. כתב העת, שמבקש לעסוק בציונות, יהדות, מדיניות חברה ותרבות, אכן כולל מדי גיליון מגוון מאמרים איכותיים שלמרבה הצער אינם מצליחים להגיע לסדר היום הציבורי. אחד המאמרים הבולטים בגיליון האחרון היה זה של ד"ר צבי צמרת, לשעבר יו"ר המזכירות הפדגוגית, שחושף כמה מהליקויים הבולטים במשרד החינוך בשנים האחרונות וביניהם: היעדרה של מזכירות פדגוגית, ריבוי מקצועות הלימוד, היחלשות הלימודים המדעיים והפוליטיזציה של מקצוע תרבות ישראל. מסקנתו של צבי היא שיש להקים מועצה לאומית לחינוך בדומה למבנה של המועצה להשכלה גבוהה. איני יודע אם זו הדרך לפתור את הבעיות אותן חשף צבי, אבל התעלמות מטיפול בהן, ודאי אינה פתרון.

מהגליל אל הנגב
זה שנים שהצורך במתן מענה לסוגיית התיישבות הבדווים בנגב ידוע לכול, אך לא זוכה לטיפול ממשלתי ממשי בשטח. עת הוקמה ממשלת נתניהו, היו מי שכתתו רגליהם משר לשר, וביקשו מהם לקחת את הנושא לטיפולם האישי. כולם סירבו. גם החזקים בדיבורים התגלו כחלשים במעשים. לפעמים נדמה שפוליטיקאי ארצנו בורחים כמו מאש מלקיחת אחריות על הנושא הרגיש משום שהם יודעים שפתרון קל אין פה, ואין דרך להשיגו ללא עמידה בפני ביקורת ציבורית. עד שראש הממשלה עשה מעשה והטיל על השר בגין להסדיר את הסוגיה – הוחלט ללכת לבחירות. עכשיו יש זמן ללמוד ולהזכיר שיש מקום אחר, לא רחוק מהנגב, בו הבדווים השתלבו באופן מוצלח יותר, אם כי לא מושלם – הגליל. כדי ללמוד מה קרה שם, מומלץ לקרוא את 'הבדווים בצפון הארץ בראי התמורות', ספרם החדש של אמנון ברקאי ויוסקה בן דוד ז"ל שנפטר מבלי שזכה לראות את ספרו יוצא לאור בהוצאת אריאל.

על חזית ועורף
שניים מהכשלים המרכזיים עליהם הצביע דוח מבקר המדינה לאחר מלחמת לבנון השנייה היו הפקרת העורף ומחדלי ההסברה. מאז קמו להם שני משרדים ממשלתיים, המשרד להגנת העורף ומשרד ההסברה. עד כאן החלק השווה לשניהם. המבחן הרציני הראשון של שני המשרדים היה מבצע עמוד ענן, כשביניהם, במבחן התוצאה, הבדל של שמים וארץ. בעוד במבצע הנוכחי מוכנות העורף הייתה מרשימה למדי, בחזית ההסברתית תרומתו של המשרד לא הייתה קיימת. לראייה, החומרים שנמצאים באתר האינטרנט של משרד ההסברה הינם בשפה אחת בלבד... עברית! זה נכון שיש בקרבנו כמה שאיבדו את האמונה בצדקת הדרך של מפעל הציוני, אבל לא נראה לי שחומרי משרד ההסברה הם אלה שישכנעו אותם.

עוז לעמו
מה חדשות בזה שעמוס עוז חתם על עוד עצומה?

אין תגובה
הביקורת של מדינות העולם על המתקפה הישראלית מוצדקת לגמרי. זה שהן היו תוקפות כבר אחרי הטיל הראשון לא הופך אותן לצבועות. אנחנו אלה שהרגלנו את העולם לכך שמדינת ישראל לא מגיבה בטיל הראשון, לא בשני, לא בשלישי ולא בחמישים. אז מה אנחנו רוצים מהן? ומה מאיתנו?

רועה חשבון
כמו שזה נראה, אנחנו נכנסים לתקופה של מלחמת התשה כלכלית. מכיוון שכל טיל שלהם עולה 500 דולר וכל יירוט של כיפת ברזל שווה 50,000 דולר, צריך לדאוג לגרום לחמאס נזק כלכלי בהתאם למשוואה פשוטה: כל שיגור לעבר ישראל יגרור הרס תשתיות בשווי של הנזק שנגרם לישראל (עלויות היירוט, השבתת המשק ומתקפת הנגד). בנוסף, רצוי להרוג אותם.

כזוהר הרקיע
מאז שהיוצרים הישראלים (נו טוב, אולי רק חלק מהם) הבינו שיש עוד נושאים ייחודיים לישראל מלבד הסכסוך היהודי-ערבי, הצליח הקולנוע הישראלי להפיק מספר פניני איכות. הטרנד התורן הוא לפרגן ל-'למלא את החלל' המיוחד, אבל בשקט בשקט מסתובב על האקרנים סרט איכות נוסף – 'הרקיע החמישי'. הסרט, שמביא את סיפורו של בית יתומות בשנים שלפני קום המדינה, מצליח להמחיש באמצעות סיפורן של הדמויות את המאבקים בתוככי התנועה הציונית. סיפור שאין בו צודק וטועה, רע וטוב, אבל הכוונות הטובות של כולם לא מספיקות בכדי למנוע את הטרגדיה האנושית.

ערבים תומכי ימין
כמדי מערכת בחירות גם כעת נשמעים קולות הקוראים לפסול את השתתפותם של חברי הכנסת הערבים שתומכים במעשי טרור נגד ישראל, ובימים אלה מכוונים כלפי חברת הכנסת חנין זועבי. הקריאות מוצדקות ואילולא היו נשמעות כמקובל בכל דמוקרטיה מתגוננת, היה הדבר מעיד על פתולוגיה חולנית של החברה הישראלית. עם זאת נדמה לי שההחלטה הנכונה תהיה לא למנוע מאף אחד להתמודד לכנסת. ראשית, משום שעצם כהונתה של זועבי בכנסת מהווה ההפרכה הטובה ביותר לכול טענותיה נגד הדמוקרטיה הישראלית, ושנית, מכיוון שמעשיהם של זועבי וחבריה הופכים אותם ללא פחות מאשר אידיוטים שימושיים המהווים נכס אלקטורלי לימין הישראלי.

הפגנת המיליון
בימים אלה מציעה אל-על ללקוחותיה שלל מבצעים כחלק מחגיגות הנוסע המתמיד המיליון של החברה. כדאי להתעכב על הנתון הזה שוב: לאל-על, חברת התעופה הישראלית, שמשרתת על בסיס קבוע בעיקר שבעה מיליון ישראלים בכל הגילאים, יש מיליון נוסעים מתמידים. מדובר בהיקפים שספק אם יש דומה להן במדינות אחרות. מי אמר שקשה להוציא את הישראלים מהבית?

האויב
מואזין.

יום שישי, 16 בנובמבר 2012

לא אקטואלי - 16.11.12


פוליטיקה מקומית
מרכז השלטון המקומי ערך השבוע כנס ערים תאומות בו לקחו חלק ראשי רשויות רבים מישראל ומגרמניה. מושבי הכנס עסקו ביזמות ופיתוח מקומי ובכלל זה סוגיות של הגנה על הסביבה, רב תרבותיות, העצמת צעירים וכד'. העובדה שמדובר בכנס של השלטון המקומי, הביאה לכך שפסיפס המשתתפים היה מגוון, שלא כמו בכנסים אחרים שנוטים להיות מאד הומוגניים ושעיקר משתתפיהם מגיעים מתל אביב וירושלים. כך זכו האורחים להכיר את פועלם של ראשי רשויות מכל רחבי ישראל: ממעלות, עכו ואום אל פאחם בצפון, דרך ראש העין, רמלה ומזכרת בתיה במרכז ועד אילת בדרום. אפילו השתתפותו של ראש מועצת ההתנחלות בית אריה באחד השולחנות העגולים התקבלה בטבעיות על אף עמדותיהם הידועות של הגרמנים בנושא התנחלויות. כנראה שכשמדובר בעיסוק ברמת השטח, המציאות חזקה מכל נטייה פוליטית.

ראש ממשלה במשרה מלאה
בשבת האחרונה חלף בנימין נתניהו על פני יצחק שמיר בדרך אל הפיכתו כמי שכיהן בתפקיד ראש הממשלה במשך הזמן הארוך ביותר אחרי דוד בן גוריון. מאז שהבאתי את התרחיש הזה פה לראשונה לפני כשנה וחצי, הספיק לעקוף נתניהו גם את יצחק רבין, מנחם בגין, לוי אשכול, אריאל שרון וגולדה מאיר. צחוק צחוק, אבל המשמעות של הנתון הזה היא שבנימין נתניהו עמד בראשות המדינה במשך עשירית מתקופת קיומה. זו אמנם מחמאה גדולה לנתניהו, אבל זה גם אומר שאין לו הפריבילגיה להטיל את האחריות על טיפול בנושאים שהוזנחו על קודמיו.

אבא יקר
אחמד ח'טיב הוא ערבי לא כל כך טוב, שנהרג בעת שניסה לחטוף אקדח ממאבטח בעיר העתיקה בירושלים. אלמנתו של אחמד ניסתה את מזלה, ותבעה מהביטוח הלאומי לקבל גמלת שארים. בשבוע שעבר פסק בית הדין הארצי לעבודה שבנסיבות האמורות ההסבר היחיד להתנהגות המנוח הינו כי המדובר באירוע לאומני (הפתעה!) ועל כן נשללת מהאלמנה קצבת השארים. בית הדין ראה מקום להבהיר כי מהאלמנה ובנותיה לא נשללו זכויות לגמלאות המגיעות להן כגון קצבת הבטחת הכנסה, קצבת ילד נכה, קצבת ניידות וקצבת ילדים, בשיעור של 8,200 ₪ נטו בחודש. מזל. כי בהתאם לנתונים אלה, אולי ראוי היה לפסוק כי אבא אחמד יצא להביא כסף למשפחה המסכנה באמצעות ניסיון להשיג זכאות לקצבה נוספת, ועל כן ראוי להכיר בכך שנהרג בתאונת עבודה.

ג'וק פוליטי
תקופת הבחירות מוציאות את המיטב מנבחרי הציבור שלנו שמנסים להשיג כותרת בכל מחיר. לדוגמא, לאחרונה קרא עמיר פרץ לראשי מפלגות השמאל-מרכז להתחייב על כך שימליצו לנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על מועמד האופוזיציה שמפלגתו תקבל את מירב המנדטים. זה שפרץ מכריז כבר עכשיו על ניצחון הימין (וזה עוד בלי המרכז) זה נחמד, אבל גם לפי היוזמה שלו לא ברור כיצד ניתן להטיל את הרכבת הממשלה על מועמד האופוזיציה כשאין עדיין אופוזיציה. ומה יקרה אם יו"ר האופוזיציה ייבחר לראשות הממשלה בעקבות התמיכה הסוחפת שתביא לעולם יוזמתו של פרץ? לפי ההצעה התמיכה צריכה תהיה לעבור למועמד האופוזיציה החדש, ואז... ראש הממשלה המומלץ חוזר להיות יו"ר אופוזיציה. לולאה אינסופית. באג.

פנסיה מוקדמת
אני חייב להודות שאני לא מבין את הביקורת על חבר הכנסת מאיר שטרית שעומד לעבור למפלגת הגימלאים. זה פשוט הגיוני שכל חברי קדימה יעברו אליה.

כצל'ה?
קצל'ה.

ערב בנות
ביום רביעי יתקיים בבת ים מופע לנשים שכולו קודש לשירת נשים לאורך הדורות ועד ימינו. במופע יופיעו מוזיקאיות שתבאנה חומרים משלהן ומבית אימן סביב נשים ועליהן: משירי ערש ועד רומנסות. בין המפייטות ניתן למצוא את עלמה זהר, מורין נהדר, לאה אברהם, הדס פל ירדן ורקפת אמסלם ולצידן נגניות על כלים מסורתיים ומודרניים. הגברים מוזמנים להאזין לביצועים המרגשים ברשת האינטרנט.

סביבה בהסכמה
עד לא מזמן, הנושא הסביבתי נוכס על ידי השמאל וקודם על ידו. בשנים האחרונות אנו חוזים בשבירת המונופול בנושא, ועדות לכך משמש שר לאיכות הסביבה מהימין הכתום כמו גם עמותות ירוקות שהוקמו על ידי פעילי ימין. יתרה מכך, העיסוק בנושא לא מתמקד רק במדינת תל אביב, אלא נפרס על מגוון הפריפריות שיש בארץ הקטנה שלנו. הקרדיט על כך מגיע בין השאר לעמותת 'אדם, טבע ודין' שתקיים ביום שני את הכנס השני לצדק סביבתי בשיתוף עם עיריית באר שבע. עם זאת, לימין הפוליטי עדיין יש מה להשתפר בתחום: בעוד שני חברי הכנסת מהימין יסתפקו בדברי ברכה, שני חברי כנסת משמאל ייקחו חלק פעיל בפאנלים המקצועיים ואליהם יצטרף בהרצאה משלו חבר הכנסת לשעבר, יוסי שריד.

רמת הנשיא
בעקבות בחירתו המחודשת של אובמה לנשיאות ארצות הברית, מסתובב ברשת סטיקר חדש וחצי משעשע שמצטט את דברי השולחן ערוך "הרואה כושי אומר ברוך משנה הבריות" – ראשי תיבות אובמ"ה. משום מה אני מעדיף את "שנתן מכבודו לבשר ודם". ראשי תיבות מלו"ד.

עוד ארבע שנים
כי הזמן עובר מהר כשנהנים. לא ככה?

יום שישי, 9 בנובמבר 2012

לא אקטואלי - 9.11.12


קדישא
קדימה נמחקת בסקרים ושרון אפילו לא ממצמץ.

הנביא יחזקאלי
ביום שני האחרון התקיים המפגש החודשי של בימת ממר"י, ארגון המנטר את כלי התקשורת הערבים במזרח התיכון. הדובר המרכזי במפגש הנוכחי היה צביקה יחזקאלי, העיתונאי שסדרת התעודה שהכין על התפשטות האסלאם הקיצוני באירופה, אללה אסלאם, העלתה לסדר היום נושא שהתקשורת בישראל לא כל כך אוהבת לדבר עליו ובאירופה לא יודעים עדיין איך להתמודד איתו. מסתבר שתרבות הפוליטיקלי קורקט המערבית לא מאפשרת לייצר שיח בונה לטיפול בסוגיה, דבר שמחזק את כוחם של מפלגות הימין שמבקשות לשפר את המצב באמצעות חקיקה, דבר שמביא יותר תושבים מוסלמים לחוש לא רצויים וכך גורם ליותר מהם לאמץ עמדות קיצוניות. במילים אחרות: שיח התקינות הפוליטית מביא לכך שהשיח הפוליטי אינו תקין. דוגמא אחת שתמחיש את מצוקת התקינות הפוליטית הביא ד"ר יגאל כרמון, ראש ממר"י ולשעבר יועץ ראש הממשלה לענייני טרור, שסיפר כיצד בתחילת שנות ה-90 נפגש עם ראשי השירותים החשאיים בארצות הברית והציג בפניהם דרכים לייעול עבודת איסוף המודיעין באמצעות מיפוי מסגדים. האמריקאים לא הבינו כיצד יעלה על הדעת למפות מוסדות דת. סביר להניח שאי שם בספטמבר 2001 הם כבר הבינו יותר טוב.

היועץ פינקלשטיין
לאחרונה פרסם ארגון נאמני תורה ועבודה מחקר חשוב שמציג תמונת מצב עדכנית של החינוך הממלכתי דתי על מגמותיו והישגיו. ככלל, מסקנות המחקר מציגות תמונה יפה ומעוררת כבוד. עם זאת, המחקר מצביע על מספר ליקויים נקודתיים שלא כדאי להתעלם מהם. אחד מהם הוא מקצוע האנגלית בו סובל החינוך הממלכתי דתי מנחיתות ביחס לחינוך הממלכתי. לנושא הוקדש פרק נכבד כבר בדוח מבקר המדינה לשנת 2008, אשר תולה את האשם בהעדפה של לימודי הקודש, איכות המורים, כמות השיעורים הפרטיים וזלזול במקצוע מצד מינהל החינוך הדתי. עורך המחקר, אריאל פינקלשטיין, מוסיף על גורמים אלה גם את המאפיינים הסוציולוגיים השונים של חלק ניכר מהתלמידים הדתיים אשר נחשפים פחות לשפה האנגלית באמצעות סוכני תרבות דוגמת תכניות טלוויזיה ומוזיקה. החוברת כוללת תובנות רבות וחשובות וראוי שתועבר לכלל נציגי הציבור ואנשי החינוך של הציונות הדתית. לתשומת ליבו של הראש החדש של הבית היהודי.

דמוקרטיה אריסטוקרטית
בשל שיטת הפריימריז בבית היהודי, לפיה כל מתפקד יכול לבחור עד חמישה מועמדים בסדר עדיפויות יורד, טופס הבחירות של המפלגה מתחיל להיראות כמו שאני אוהב. כזה שדורש מינימום של אינטליגנציה כדי להצביע בבחירות. אני הייתי מוסיף את הקטע של השחרת משבצות בהתאם לתעודת זהות, ציור של עץ, בית וילד ואפילו שאלון ידע כללי, אבל בתור התחלה - זה לא רע.

קולנוע יהודי
בשנים האחרונות אנו זוכים מעת לעת להיחשף לסרט ישראלי שמציג את ישראל האחרת על גבי האקרנים:  מאושפיזין החסידי, דרך זרובבל האתיופי, ועד למלא את החלל החרדי (וכן, גם עג'מי הערבי). עם זאת, נדמה שמדובר בהבלחות חד פעמיות ביחס לכמות הסרטים שנעשים בישראל. לשם כך, מבקשת מועצת הקולנוע בראשותו של ד"ר דויד אלכסנדר לתקן את התמיכה בקולנוע הייעודי והרב תרבותי שבא להשמיע את קולם של מגזרים שעד היום סבלו מתת ייצוג ביצירה הקולנועית המקומית. התיקון האמור כבר מעורר קולות של התנגדות מצידה של הגברדיה הוותיקה שלוטשת את עיניה לכבשת הרש של הפריפריה החברתית. מי שמאד קידמה את המהלך היא לא אחרת מאשר שרת התרבות, לימור לבנת. מכיוון שללבנת יש תכניות אחרות לקדנציה הבאה, יש לקוות שהמהלך יושלם טרם הבחירות ולא ייגדע על ידי רבים בתעשייה שלא ששים לאבד נתח קטן מהעוגה התקציבית לטובת יוצרים אלטרנטיביים.

ביצי חופש
אם שביתת הביצים תימשך מספיק זמן, נוכל סוף כל סוף לקבל תשובה לשאלה מה בא קודם, הביצה או התרנגולת.

משאלה מהמערב הפרוע
אם אתה כבר נוסע לניו-יורק, תוכל להביא לי קצת גשם?

יום שישי, 2 בנובמבר 2012

לא אקטואלי - 2.11.12


אפריקה ישראל
על פי פרסומים זרים, תקפה ישראל בסודן ולא בפעם הראשונה. המודיעין האמריקאי סימן כבר מזמן את סודן כחלק מציר הרשע. לאור נתונים אלה, נראה שהיחסים של מדינת ישראל עם סודן לא צפויים להיות אידיליים בתקופה הקרובה ולכך צריך להיערך. על פי נתוני רשות ההגירה, שוהים בישראל 15,000 אלף מסתננים מסודן, רובם אינם מדרפור ואינם פליטים. במאמר שפורסם על ידי המכללה לביטחון לאומי העריכה עו"ד עפרה קלינגר, קצינה בכירה בשירות בתי הסוהר, שהמסתננים הם סיכון ביטחוני, משום שהם עלולים לשמש כפעילים של מדינות עוינות או של ארגוני טרור‏. הדבר נכון שבעתיים כשלאותם מסתננים יש קרובי משפחה בסודן אשר עלולים להוות אמצעי לחץ וסחיטה מצד השלטון. יתכן והפיתרון טמון דווקא בידיהם של כמה מהסודנים שנמצאים בישראל ומשתייכים לתנועת האופוזיציה לשחרור סודן (SLM), אותם יצא לי לפגוש בסיור בו השתתפתי במסגרת פעילותי במכון לאסטרטגיה ציונית. מכיוון שלא מדובר בבעיה ייחודית לישראל, רצוי לטובת כל הצדדים לדחוף לכך שהקהילה הבינלאומית תפעל בעניינה של סודן.

רץ כבן צבי
בשבוע שעבר השיק יד בן-צבי את בית הספר הבין-לאומי הראשון ללימודי ירושלים על שם חיים קוברסקי בבית החלוצות ההיסטורי המשופץ בשכונת רחביה שבירושלים. מומלץ לבקר במבנה החדש בהקדם על מנת ליהנות משלוש תערוכות-תמונות שמוצגות במקום בימים אלה: 'סיפורו של בית החלוצות', 'ילדי ירושלים' ו-'צריף הפרחים של רחל ינאית'. המעוניינים בקצת יותר אקשן, מוזמנים להצטרף לסיורי האייפונים של יד-בן צבי.

מיהו חפי?
דתיים לייט, דתל"שים, דתל"פים, דתי לדעתי, פוסט אורתודוקסים, ניאו רפורמיים, חפיפניקים, דתיים נורמלים, דתיים פלורליסטים, פרילאנסים של האל, ועוד שורת שמות וכינויים שבאים לתאר תת מגזר בחברה הדתית לאומית שעדיין לא הפנימה שכל אלה הם בכלל וריאציות שונות של יהדות קונסרבטיבית. האבחנה הזו עלולה להרתיע, בעיקר בשל חוסר הכרות עם הזרם הקונסרבטיבי ובשל תדמיתו המפוקפקת. רבים מבינינו ומבנינו אפילו לא יודעים להבחין בין רפורמים לקונסרבטיבים. היוצא מן הכלל שידע להכיל את האידיאולוגיה של התנועה המסורתית היה זבולון המר, בהיותו שר חינוך בשנות ה-80, כשקידם את פעילותה של קרן תל"י (תגבור לימודי יהדות) שהקימה מסגרות חינוכיות ברוח התנועה הקונסרבטיבית. נקודה למחשבה לכל המבקשים לתהות לגבי עתידה של הציונות הדתית.

זה נכון
אין ספק שהאיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו נוגד את דרכו של מנחם בגין. מנחם בגין לא היה מאחד את תנועת החירות בעלת התומכים המזרחיים עם מפלגה אשכנזית המפלגה הליברלית ומקים את גח"ל. בוודאי ובוודאי שבגין לא היה רץ במשותף עם סיעות קיצוניות דוגמת התנועה לארץ ישראל השלמה ובונה יחד איתן את הליכוד. כי הליכוד הוא בלב, הליכוד הוא בראש, אבל גם הוא, הוקם כרשימה משותפת בשנת 1973. ומזל שלא שאלנו את יצחק שמיר לדעתו על הסכמת הליכוד לרוץ במשותף עם מפלגת עולים מברית המועצות, שהיה לו חלק מרכזי בעלייתם ארצה.

הדרך לרשימות מרשימות
מחלוקת אינסופית ניטשת סביב השאלה מה עדיף (או מה פחות גרוע) – פריימריז או ועדה מסדרת? בבחירות הקרובות צפויות להיות לפחות שתי רשימות שהינן תוצר של איחוד פוליטי ויורכבו על בסיס פריימריז וועדה מסדרת גם יחד. יש לקוות שהליכוד, ישראל ביתנו, הבית היהודי והאיחוד הלאומי ישכילו לנצל את השילוב של שתי השיטות על מנת שנראה את המעלות שבהן ולא חסרונם.

כל עוד בלבב
כשסיפרו למדינאי הצרפתי, ז'ורז' קלמנסו, שבנו בן ה-22 הפך לסוציאליסט, הוא טען שאדם צעיר שאינו סוציאליסט הוא חסר לב. לעומת זאת אדם מבוגר שבוחר להיות סוציאליסט הינו חסר שכל. נראה לי שהאמירה הזו נכונה גם בחייה של מדינה. אם כך הדבר, נשאלת השאלה האם מדינה שאוטוטו חוגגת 65, מבוגרת דיה לקבל שכל?

מצד אחד
בנימין נתניהו חגג לאחרונה יום הולדת 63. עוד ארבע שנים לפנסיה.

מצד שני
אתה לא מצליח לחזות אף מהלך של נתניהו כבר ארבע שנים ואתה קורא לעצמך פרשן פוליטי?!