יום שישי, 21 בספטמבר 2012

לא אקטואלי - 28.09.12


שר הפנים
רק לי הדבר שהכי מפריע בפרשיית סטס מיסז'ניקוב היא שלשר התיירות הישראלי, הפנים של ישראל בעולם, אין שם עברי?
 
אם אין הניל"י
בימים אלה נמלאו יובל שנים לכתב העת 'האומה' – רבעון בהוצאת המסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי. כל גיליון של כתב העת, המבקש להוות במה למחשבה לאומית, כולל בתוכו מאמרים חדשים והיסטוריים במגוון נושאים, לצד שירים וביקורות ספרים. בגיליון האחרון בולט מאמרו של ד"ר אב"א אחימאיר משנת 1947, אשר לאחרונה מלאו חמישים שנה לפטירתו, שמבקש לעשות גזירה שווה בין טבח הארמנים לשואת היהודים ומתאר כיצד שתיקת האומות כלפי רצח עם שנערך דווקא בזמן מלחמת עולם עודדה את היטלר לבצע את השמדת העם היהודי במהלך מלחמת עולם שנייה. את נקודת האור שבהשוואה מוצא אחימאיר בשרה אהרנסון, בנוסעה מקושטא לזיכרון-יעקב, ראתה את נוראות הגירוש הארמני ותחת רושם העוולות הנוראות שנעשו כלפי עם זר, העמידה את עצמה בראש ניל"י.

רשת מורשת
ביום שישי האחרון נפתחה תחרות מיוחדת במינה: תחרות הצילום הבינלאומית 'ויקיפדיה אוהבת אתרי מורשת', שתימשך חודש שלם. התחרות, אשר מופקת בעשרות מדינות על ידי מאות מתנדבי ויקימדיה, מבקשת להעלות את המודעות לאתרי מורשת וחשיבות שימורם באמצעות הפצת תמונות לשימוש חופשי ברשת. תמריץ נוסף להשתתפות בתחרות, מלבד הפרסים, בסך 12,000 ש"ח, הוא הסיורים הפתוחים לציבור ללא תשלום באמצעות אתר התחרות. בישראל התחרות היא פרי שיתוף פעולה עם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, איגוד האינטרנט הישראלי, גוגל, בית ספר לצילום גליץ ומוזיאון ישראל. עצם השילוב בין המגזר הממשלתי למגזר הפרטי במיזם מסוג זה – כבר מעידה על המנצחים האמיתיים בתחרות – אתרי המורשת.

מידה מסוימת של צדק
עם פתיחת השנה החדשה, עלה לאוויר אתר אינטרנט חדש בשם 'מידה'. מאחורי האתר עומד הארגון החדש 'אל הפרט' בראשותו של רן ברץ, ד"ר לפילוסופיה, אשר שם לו למטרה לקדם את ערך החירות במדינת ישראל. במסגרת האתר מובאות כתבות המסקרות נושאים אקטואליים תוך עיון אינטלקטואלי. הקו שמנחה את הכותבים באתר נשען במידה רבה על תורתו של הכלכלן פרידריך האייק, שטען כי החירות הינה תוצר של תרבות ועל כן יש לבחון את ההסדרים המוסדיים לשמירתה, וזאת ניתן להשיג על ידי אימוץ מדיניות המקדמת חופש לפרט. התפקיד שלקח על עצמו אתר מידה, הוא להיות כלב השמירה שנושך מדי פעם את הממסד, במובן הרחב של המילה, ומזכיר לו את מקומו הראוי, במובן הצר שלה.

לא חפר
לפני כשנתיים זכיתי לשוחח עם הלוחם והפזמונאי חיים חפר שהלך השבוע לעולמו. שלא כמו אנשי רוח רבים ופחות טובים ממנו, חפר לא לקח את עצמו ברצינות רבה מדי. אפילו כשדיברנו על מקורות השראה, הגענו מהר מאד לדבר על אלכוהול וחפר סיפר כיצד היה יושב עם נתן אלתרמן בקפה כסית המיתולוגי וכשהיה מגיע המלצר, היה אלתרמן נוהג לשאול מה יש לשתות. "יין, שמפניה, רום, ויסקי" היה עונה המלצר. "הסדר לא משנה" – השיב לו אלתרמן. זו האווירה בה גדל מיסד הצ'יזבטרון, עורך ילקוט הכזבים וכותב השיר על הנביא יחזקאל. אכן בומבה של נביא.


עשויה מקרקל
לוחמת ישראלית הרגה מחבל ערבי. נראה לי שזה מצדיק גל מהומות עולמי נוסף בשל הפגיעה ברגשות המוסלמים.

דרך גשר וצומת
רבים מייחסים את השינויים בעמדותיו של אהוד ברק לאחרונה בניסיון לקרוץ למצביעים מהמרכז ומהשמאל לקראת הבחירות שככל הנראה תיערכנה בשנה הקרובה. יש מי שרואים בכך תקיעת סכין בגבו של נתניהו, אך בכלל לא בטוח שנתניהו עצמו רואה זאת כך. לתפיסתו של ראש הממשלה, הוא צריך את אהוד ברק לצידו, וכדי שמצב זה יוכל להימשך גם בעתיד, הוא צריך אותו בכנסת הבאה. מכיוון שהסיכויים שמפלגת העצמאות תעבור את אחוז החסימה אינם גבוהים, נראה שמה שברק ונתניהו צריכים זה כמה סקרים בהם העצמאות זוכה במספר מנדטים אשר יוכיחו שברק מהווה נכס אלקטורלי, לקראת ריצה ברשימה משותפת של הליכוד והעצמאות, בדומה למודל שגיבש נתניהו בבחירות של 96 עם מפלגות גשר וצומת. פיתרון כזה יאפשר לנתניהו לקושש קולות מהמרכז ולא יצריך העברת שריונים של ברק, דיכטר ברשימת הליכוד.

הכן סוכתך לחורף
במוצאי שבת נעבור תעבור ישראל לשעון חורף – סיבה מצוינת לבשר כי על פי מודל גרמני שהיה האמין ביותר בשנים האחרונות עולה כי צפויה שנה גשומה מעל לממוצע, כשעיקר הגשמים ירדו בחודשים אוקטובר עד דצמבר. אם התחזית תהא מדויקת, זכרו איפה ראיתם אותה לראשונה. אם לא, תמיד אפשר להאשים את הגרמנים. כך או כך, לא צריך לחכות יותר מדי זמן כדי לדעת עד כמה התחזית הזו מדויקת.

שורת הדין
לפעמים, ככל שאדם יותר קרוב אליך, כך יותר קשה לבקש ממנו סליחה. ולפעמים לא. ולפעמים, יש קשרים שהם חד סטריים, בהם התווך הוא שורת מילים, ואחרים קרובים אליך יותר משאתה אליהם. במקרים כאלה, קל לפגוע ועוד יותר קל לשכוח שגם צריך לבקש סליחה. סליחה!

יום שישי, 14 בספטמבר 2012

לא אקטואלי - 14.09.12



מערוף
שמועות מספרות שקלמן ליבסקינד, בן-דרור ימיני ואראל סגל רבים על האפשרות להיות מעל הטור שלי. תמסרו להם שזה לא אקטואלי.

אורים ותאומים
11 בספטמבר שלי: הייתי בבור המודיעין בפיקוד צפון בעיצומו של תרגיל גדול. הסטנדפונים מתחילים להשמיע את החדשות מניו-יורק. המגדלים בוערים וברדיו עולה מומחה לגיאולוגיה שמסביר שמכיוון שהמגדלים בנויים על סלעים בזלתיים הם לא יקרסו. בינתיים הקמ"ן הבכיר בחמ"ל לא מצליח להבין את גודל השעה וזועק בהיסטריה שהתרגיל לא נגמר תוך גרירת קצינים וחיילים חזרה לעמדות שלהם. זה היום בו הפנמתי שגם דעות של מומחים צריכות להילקח בעירבון מוגבל. מאד.

נס לא ממותק
ניסיון נוסף מתקופת הצבא שלי קשור בתוכנית הקיצוצים שיזם שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, בגיבויו של ראש הממשלה אריאל שרון, כשביקש להפריש משרתי קבע רבים. את מה שקרה באותה תקופה בבסיס בו שירתי היה מדהים לראות: נגדים רבים יצאו מכליהם ומחוריהם וניסו להראות כמה הם חיוניים למערכת ולשכנע שלא הם אלה שצריכים ללכת הביתה. באיחור של עשור, ממשיך נתניהו את המהלך ומבקש ליזום חקיקה שתאפשר פיטורים במגזר הציבורי. אם הוא יצליח לקדם את המהלך הלא פופולרי, צפוי לנו נס כלכלי כשנחזה כיצד פחות עובדים יתנו יותר תוצרת.

סקר דעת קהל
לפני שלוש שנים פרסם המכון לאסטרטגיה ציונית מחקר מאת ד"ר צוריאל ראשי שבדק הבדלים בסיקור התקשורתי של חסימות כבישים בין ארבע קבוצות אוכלוסיה: דרוזים, מתנחלים, חרדים וסטודנטים. התוצאות היו כל כך לא מפתיעות, עד כדי כך שניתן להסיק מהן שאין צורך לבחון גם את האופן בו סוקרו חסימות כבישים על ידי עיתונאים השבוע.

מנהיגות סובייקטיבית
משרד החינוך החליט כי שנת הלימודים שנפתחה החודש תעמוד בסימן לימוד מנהיגותם של דוד בן גוריון ומנחם בגין. בבתי הספר הממלכתיים דתיים יתווסף לרשימה גם הרב צבי יהודה קוק. אמנם מדובר ביוזמה ראויה של שר החינוך, אך לא ברור מדוע אי אפשר ללמד בבתי ספר ממלכתיים גם על הרב צבי יהודה, או לחילופין, מדוע ללמד בבתי ספר ממלכתיים-דתיים על בן-גוריון ובגין מבלי להידרש גם לתורתו של הרב קוק?

זהות בדויה
השבוע פורסם ב-ynet מאמר דעה מאת אבנר, שם בדוי, שכותב למה זה רע ללמד על בן גוריון ובגין כמנהיגים. אבנר, שם בדוי, עורך השוואה דמגוגית ומציג תמונה תמונה שצילם של ילדה בגן על רקע תמונתו של צ'ה גווארה. שוד ושבר, הקרדיט לתמונה ניתן לאחד בשם אחיה גלעדי. אבנר, שם בדוי, שכח לספר, שאחיה גלעדי - גם הוא שם בדוי, תומך בסרבנות, כפי שגוגל מוכיח בקלות. בשני המקרים, בוחר אבנר-אחיה להשמיע טענות הזויות ולהסתתר מאחורי שמות בדויים. ככה זה כשאתה נקניק ולא מנהיג.

רדיפת צדק
ביום שני האחרון, נפתח הכנס הבינלאומי "צדק לפליטים היהודים יוצאי ארצות ערב" שביקש להכיר בזכויותיהם של אותם פליטים יהודים. במסגרת הכנס, הודיע סגן שר החוץ, דני איילון, על מיזם הסברה חדש בשם 'אני פליט', בו מתבקש הציבור להעלות את סיפוריהם האישיים של עולי מדינות ערב, וזאת על מנת לייצר מקבילה לנרטיב הערבי. אלא שמתן דגש על מאפייני הפליטות בסיפורם של עולי מדינות ערב פוגע בנרטיב הציוני. זה אמנם נכון שחלק מיוצאי אותן מדינות גורשו למעשה מארצות מוצאם, אך הם בחרו לעלות לארץ ישראל מטעמים ציוניים גרידא. מי שלא רצה לעשות כן, היגר למדינות אחרות באירופה וצפון אמריקה. על כן, השימוש שצריך לעשות בסיפורם של הפליטים צריך להתמקד ככלי משפטי במערכה על שיח הזכויות שנועד לפגוע במדינת ישראל ובמישור ההסברתי יש להדגיש שאותם אנשים הם קודם כל ציוניים ורק אחר כך פליטים.

ללא פילטרים
השבוע הצטרפתי לסיור עם קבוצת ירוחם, שמקיימת זה כמה שנים סיורים יומיים על מנת לאפשר לחבריה, אנשי אקדמיה, תקשורת ואנשי ציבור, להכיר את המציאות הישראלית ללא תיווך וללא פילטרים. הקבוצה התחילה את פעילותה בירוחם ועל שם כך שמה. הסיור האחרון כלל ביקור בעמק חפר ועסק בין השאר בדרכי הטיפול במי השפכים שמגיעים משכם וטול כרם לאזור נתניה. על אף מפעל הטיהור המרשים שהוקם באזור, עדיין נתקלות הרשויות הישראליות בקשיים בעבודה מול הגורמים ברשות הפלסטינית. על פי ראש המועצה האזורית, חלק מהבעיות נובעות מהתפקוד הלקוי של המינהל האזרחי, שבמקרים בהם המסננים בצד של הרשות לא עומדים בעומס, הם פשוט שולפים אותם ללא כל הודעה מוקדמת ומביאים לקריסה של מערכות הטיהור והניקוז בצד הישראלי. כנראה שמישהו במינהל חושב שגם תושבי בת חפר, משמר השרון ומעברות הם מתנחלים שבזכויותיהם אין צורך להתחשב.

מערכת קריזה
לאחרונה החל קמפיין שקורא לרכבת ישראל להעניק שירותי שילוט וכריזה גם בערבית. דווקא בתור מי שתומך שכל תלמידי ישראל ילמדו את השפה הערבית (המדוברת, ולא הספרותית), ראוי גם לקבוע כי אין שום סיבה שבעולם שאזרחי ישראל לא ידעו עברית. לא ערבים, לא רוסים ולא אף אחד אחר. השפה הנוספת היחידה אותה יש להתיר היא אנגלית וזאת לטובת התיירים. זהו. אם הדרישות הללו יימשכו, הסוף יהיה שהכריזה ברכבת תהיה באידיש (ובעוד 13 שפות), מייגעת ומאד לא יעילה עבור הנוסעים.

לא נבחרת ולא אצטדיון
לפעמים נדמה שהסיבה היחידה בגינה נבחרת ישראל לא עברה מאצטדיון רמת גן הנוראי היא כדי למנוע מהשחקנים לשמוע את קריאות הבוז של האוהדים.

יום שישי, 7 בספטמבר 2012

לא אקטואלי - 7.09.12


ריאליטי
לא היה זה ערוץ 10 שקבע את העיקרון כי מי שלא ממלא את משימותיו – מודח?

כל ישראל ערבים
השבוע נערך המפגש השלישי של בית המדרש ליהדות וחברה של מכון שלום הרטמן למנהלי ארגונים חברתיים הפועלים בתחום ההתחדשות היהודית. כותרת המפגש הפעם הייתה "מה בין בית המדרש לבית המחוקקים" והשתתפו בו גם פוליטיקאים צעירים המזוהים עם עמדות פלורליסטיות. אחת מהן הייתה רחל עזריה, חברת מועצת העיר ירושלים, שחשפה בין יתר הקשיים של להיות פוליטיקאי גם את חוסר האונים בפניו ניצבים המבקשים לפעול ביושר במערכת פוליטית בירוקרטית שמעודדת שחיתות. דוגמא אחת שהביאה עזריה היא את העובדה שעל פי חוק מימון המפלגות, כל מועמד רשאי לקבל תרומה עד לגובה של 5,000 שקלים, בעוד החוק מתיר קבלת ערבויות ללא מגבלה וללא שקיפות. כל שנותר הוא לנחש מי מגיע כשפרצה קוראת לו ומי מעדיף להישאר בבית מדרש, פלורליסט ככל שיהיה.

עתידות
תריסר שנים אחרי הקמתה, תקיים השבוע תוכנית עתידים את כנס הנטוורקינג הראשון של בוגרי עתידים. התוכנית, שמטרתה המקורית הייתה לשלב צעירים מצטיינים מיישובי הפריפריה במסלול העתודה, הצליחה מעל למשוער, וכיום 40 אחוז מהיקף האקדמאים של צה"ל מגיעים מהתוכנית – פי ארבעה מאשר בשנת 2000. כיום התוכנית כוללת מסלולים רבים, ובין בוגריה ניתן למנות 2,000 מהנדסים, 400 מדענים, 200 כלכלנים, 100 עורכי דין ו-50 רופאים. אין ספק שמדובר בפרויקט מבורך, אבל כמי ששירת ביחידה טכנולוגית וראה כיצד מרבית חבריו ליחידה שהגיעו מהפריפריה, נטשו אותה לטובת מגורים בסמוך למשרות נוחות במרכז הארץ, יש לבצע חשיבה מחדש ולבחון כיצד יכולים בוגרי עתידים להעצים את הפריפריה.

שינוי ללא שינוי
הגיליון האחרון של כתב העת 'דעות' נושא את הכותרת "השירות והאומה" ועוסק בשלושה נושאים מרכזיים: גיוס חרדים, שירות לאומי ושירות בנות דתיות בצבא. בדרך כלל, כתב העת פונה לציבור הדתי לאומי הליברלי וכך גם זהות הכותבים בו. הגיליון הנוכחי מרחיב את היריעה, ובין הכותבים ניתן למצוא אנשי אקדמיה חילונים דוגמת פרופ' יגיל לוי לצד מנהיגים תורניים כמו הרב אליעזר מלמד, ראש ישיבת הר ברכה. מאמר מעניין במיוחד היה מאמרו של שחר אילן, סמנכ"ל עמותת חדו"ש הפועלת לחופש דת ושוויון, בו הוא קורא להקמת ברית פוליטית של כלל המפלגות הציוניות על מנת לקדם את השוויון בנטל בחברה הישראלית. בלב המאמר, השוואה מרתקת למציאות בירושלים, בו הסוגיה החרדית באה לידי ביטוי בעוצמות יותר גבוהות כבר מספר שנים, אשר הביאה להבנה כי גורלו של הציבור הציוני-דתי קשור בגורלם של החילונים, ולקיום מאבקים פוליטיים משותפים ורשימות פוליטיות מאוחדות. כמי שמזדהה עם עמדתו של אילן, אני מקווה שהמודל הירושלמי, בו יושבים בקואליציה חילונים וחרדים גם יחד יועתק במלואו, לשיח פוליטי שלא מעודד הדרה של חרדים אלא הכלה שתייצר קואליציה כלל ישראלית.

ריבונות ראשית
לרגל יום הזיכרון ה-77 של לפטירתו של הרב קוק, פרסם ארגון צהר מסמך חשוב הנושא את הכותרת "תכנית ג' אלול לחיזוק הרבנות הראשית". לזכות המסמך התמציתי ייאמר שלא מדובר באמת בתכנית עבודה משמימה, אלא בהגדרת משימותיה של הרבנות בח"י תחומים. מדובר במסמך שאפתני ומלא חזון שהגשמתו לא צפויה להיות פשוטה כלל ועיקר, בעיקר משום שמדובר בניסיון לרפא גוף קיים שבהרכבו הנוכחי יתקשה להזדהות עם רוח הדברים. עם זאת, לא מומלץ להתייאש – הציבור הישראלי חווה הצלחה דומה ממש לא מזמן – עם תחייתה של הרבנות הצבאית המנוונת. גם בעניין זה דרושה ברית ציונית, בה יידרשו הפוליטיקאים החילונים להכניס את ידם לקלחת הרבנית ולדאוג לבחירתם של רבנים ראשיים ממלכתיים ולא כאלה ששכחו שהם עובדי ציבור ושתפקידם לשרת את כולו. לתשומת ליבם של נבחרי הציבור – צדיקים בינוניים ורשעים.

גרעין הדברים
זה אולי יומרני לומר זאת, אבל הסיפור עם איראן הוא הרבה יותר פשוט ממה שחושבים: ישראל לא תוכל לחיות עם איראן שמעניקה מטריה גרעינית לחיזבאללה, לחמאס ולאסד. אף מדינה, ובכלל זה ארצות הברית שראשיה שולחים רמזים גסים לישראל בעניין לא תיזום תקיפה. גם לא רומני, שבמידה וינצח בבחירות ייכנס לבית הלבן רק בעשרים בינואר. יהיה הנשיא האמריקאי מי שיהיה, עמדת ארצות הברית לגבי התקיפה תיקבע בהתאם לתוצאותיה: תקיפה מוצלחת – הנשיא יתמוך, כישלון – והוא נגדנו. כך או כך, גם במקרה ותקיפה תיכשל, מצבנו לא יהיה גרוע יותר מאשר במקרה ואיראן מגיעה לפצצה. המסקנה פשוטה: אם לישראל אין דרכים אחרות לעכב את ייצור הפצצה – אין ברירה אלא לתקוף. שיהיה לנו בהצלחה!

כותרת
לא אגלה סוד גדול אם אומר שמקצוע העיתונאות נמצא במשבר בארץ ובעולם. יותר ויותר עיתונים וערוצי טלוויזיה מתקשים לייצר מודל כלכלי רווחי בכלל ובפרט כזה המתבסס על תוכן עיתונאי. עדות נוספת לירידת קרנו של מקצוע העיתונאות מספק בית הספר לעיתונאות 'כותרת' של אוניברסיטת תל אביב שפותח תוכנית לימודים חדשה לייעוץ תקשורתי בשיתוף איגוד יועצי התקשורת ויחסי הציבור בישראל. מי שמשכיל לקרוא בין השורות והכותרות אמור להבין את הבעייתיות המובנית בכך שבית ספר לעיתונאות מכשיר יועצי תקשורת. עיתונאות אמיתית אמורה להתייחס ליחצ"נות ביחס של כבדהו וחשדהו – לא כבדהו ולמדהו.

מאתיים?
מאאתיים!