יום שישי, 25 במאי 2012

לא אקטואלי - 25.05.12



על פי החירות
מכון ירושלים לחקר שווקים ערך השבוע כנס בסימן מאה שנים להולדתו של מילטון פרידמן, אבי הכלכלה החופשית ואחד הכלכלנים המשפיעים ביותר במאה ה-20. מי שלא מכיר את התפיסות אותן מייצג המכון המדובר, עלול להיות מופתע מהכותרת שנבחרה לכנס בן ארבעת הימים: "חירות כלכלית וחופש דת". בשיח הכלכלי הנכה בישראל, אין כמעט קשר בין תפיסות כלכליות ליחסי דת ומדינה. לעומת זאת, התפיסות הליברטיניות, שרווחות בעיקר בארצות הברית, מדברות על הקטנת התערבות הממשלה למינימום בכל תחום ובכלל זה גם חופש דת, על מנת לאפשר לאזרחים לממש את רצונם האמיתי ולבצע את כלל בחירותיהם בשוק החופשי. עד כמה סוג השיח הזה אינו רווח בישראל ניתן היה ללמוד מכך שרובם של המשתתפים בכנס היו עולים אמריקאים. עובדה זו מעידה עד כמה מצומצם השיח במחנה הימין בישראל, שמזניח את שיח החירויות ומאפשר למחנה השמאל לנכס אותו לעצמו, למרות הסתירה הפנימית שנוצרת כתוצאה מרצונו להגדיל את כוחה של המדינה בד בבד להעצמת חירות האזרח.

צבא הסטרט-אפ לישראל
במהלך הכנס נישאו מגוון הרצאות שתוחלתן הייתה להוכיח את צדקת הקפיטליזם, מהרמה המוסרית ועד ההשפעה על התנועה הציונית. כמי שעדיין מחפש את דרכו לגבי המשנה הכלכלית הרצויה, אני חייב להודות שלא השתכנעתי, לאור התעלמותם של חלק מהמרצים ממוגבלותו של השוק החופשי לקדם סדר יום רצוי, כמו הצורך בעידוד ממשלתי לחקלאות לשם תפיסה מקסימלית של שטחים. לדוגמא, בהרצאתו של יונתן מדבד עסקה בישראל כאומת הסטרט-אפ הובא הצבא כגורם מרכזי לכך שישראל נמצאת כיום במקום השלישי במספר החברות הנסחרות בבורסה האמריקאית (אחרי ארצות הברית וסין). עם זאת, מדבד מתעלם מכך שתנאי הכרחי להצלחה זו, היא ההתערבות הממשלתית שבאה לידי ביטוי בהקצאה עצומה של משאבים לטובת תקציב הביטחון המאפשרת לבוגרי היחידות הטכנולוגיות לצאת לשוק החופשי עם ידע שלשם השגתו הושקע הון רב. הרבה יותר קל להקים חברת הזנק חדשה, כשאתה יודע בדיוק מה הצורך של השוק וכיצד הצבא מילא אותו. נקודה למחשבה לטובת מי שמזכיר שתקציב הביטחון פוגע במשק ושוכח שהוא גם תורם לו.

רומן אברמוביץ'
'האגודה לזכות הציבור לדעת', עמותה שעוסקת בביקורת על הטיות בתקשורת הישראלית, עורכת בימים אלה תחרות מקוונת בה בוחרים הגולשים את העיתונאי המעצבן ביותר בטלוויזיה. שבעת המועמדים השנה הם אור הלר, אילנה דיין, אמנון אברמוביץ', אמנון לוי, יונית לוי, ירון לונדון ועודד שחר. למרות שיש כמה מועמדים ראויים לפרס, הבחירה שלי קלה מאד: אמנון אברמוביץ', למרות שהוא כבר מזמן לא עיתונאי. על כך יעידו בין השאר חשיפותיו השקריות לגבי מרכז שלם ומסמך גלנט של מי שהיה הראשון להצהיר כי יש לאתרג פוליטיקאים בשל עמדותיהם.

תיקון שליטת הממשל
אחד האתגרים שנטלה על עצמה הקואליציה החדשה הוא תיקון שיטת הממשל – מילות קסם שמשמעותן המעשית היא חיזוק יכולת המשילות של ממשלה נבחרת אל מול הרשות המחוקקת והרשות השופטת. לשם השגת מטרה זו אין צורך במהפכות גדולות דוגמת מעבר לשיטה נשיאותית וניתן בהחלט להסתפק בסדרה של תיקונים שיאפשרו זאת. לדוגמא, כדאי להתחיל בכך שתפקיד היועץ המשפטי במשרדי הממשלה ישמש במשרת אמון על מנת שיוכל להעניק את הגיבוי המשפטי הראוי לעמדתו של נבחר הציבור. רעיון נוסף, שמובא בהצעת החוקה של המכון לאסטרטגיה ציונית, קובע כי הכנסת לא תתפזר במקרה שתקציב המדינה אינו מאושר. כך תגדל יציבותן של הממשלה והקואליציה במקרים של משברים קואליציוניים המתבססים על דרישות תקציביות מופרזות של שותפות קואליציוניות שלעתים קרובות מדי נמצאות עם היד על השאלטר הקואליציוני מתוקף היותן לשון המאזניים.

ציון עובר
ירושלים היא עיר של אמת. אמת שהיא לא תמיד נקייה, כי את הבעיות שלה לא מטאטאים מתחת למרבד קסמים. עיר אמת שקשה כמו אבן, אם תרצו אבן השתייה. היא הבסיס המיתי והמהותי לכל קיומינו, גם אם לפעמים רוצים לדפוק את הראש בקיר. או בכותל. אפילו ראש העיר קרוי על שמה של אבן. כמו עיר הברקת של הקוסם מארץ עוץ, נדמה שגם ירושלים צריכה קוסם. ובדיוק כמו אותה העיר: גם פה יש אריות, דחלילים ואנשי פח. ירושלים היא לא תל-אביב, בדיוק כפי שהאבן הירושלמית לא רכה כמו חולות תל אביב. לראש העיר לא קוראים חולדאי וגם לא רון. המרחק הזעום שבין ירושלים לתל אביב ביחס למרחק מוולוז'ין לניו-יורק הוא ההישג הגדול של המפעל הציוני. נכון, לא הכול ורוד ויש הרבה מה לתקן: את רווחתם של ערביי מזרח ירושלים, את חינוכם הלקוי של צעירים יהודים שקוראים קריאות גזעניות, את הגישה המוגבלת של יהודים להר הבית, את מצב הכבישים המוזנחים והרשימה עוד ארוכה. ועדיין: ירושלים היום משגשגת יותר מאי-פעם.

אוטוטו 50
אחד הטיעונים הפופולאריים בקרב אוהדי ירושלים המאוחדת היא שבירת ישראל נמצאת בריבונות ישראלית כבר 45 שנה – הרבה יותר מ-19 השנים בהן הייתה מחולקת. איזו חגיגה זו תהיה בעוד חמש שנים כשנוכל להזכיר כי התקופה בה העיר ישראלית ומאוחדת ארוכה יותר מאשר המנדט הבריטי והכיבוש הירדני ביחד.

ריקודגלים
כי לכל מגזר יש את מצעד הגאווה שלו.

יום שישי, 18 במאי 2012

לא אקטואלי - 18.05.12


מ"ה קורה
ארגון 'עיר עמים' שפועל לחלוקתה של ירושלים החליט לעשות מעשה עמותת זוכרות, שבחרו לפצוח במחאת 'נכבה' דווקא בתאריך החגיגות העברי של יום העצמאות, ועורך ביום איחוד ירושלים אירוע לא חגיגי סביב מעמדם של תושבי מזרח העיר. במרכזו של הערב יוצג נייר עמדה מאת עו"ד טליה ששון, שעמדתה כבר מוכרת לכל כתוצאה מנייר אחר שכתבה בעבר. מי שבכל זאת מתעקשים לחגוג את יום ירושלים כהלכתו, מוזמנים לטקס הממלכתי בגבעת התחמושת, שלאחריו תיפתח תערוכת כרזות לרגל 45 שנים לאיחודה של עיר הבירה, פרי יצירתם של תלמידי המחלקה לעיצוב תקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון.

עלייה בירידה
ביום שלישי יוענק פרס מוסקוביץ' לציונות זו השנה החמישית. בכל שנה זוכים בפרס שלושה אישים הפועלים למען קידום המפעל הציוני בתחומים שונים. מעיון ברשימת הזוכים עד היום ניתן לזהות נקודות החוזק והחולשה של הציונות בשנים האחרונות: מבין 15 הזוכים, רובם המכריע מגיע מתחומי ההתיישבות, הביטחון והחינוך. לעומת זאת, רק זוכה אחד, הרב יהושע פס העומד בראש 'נפש בנפש', עוסק בעלייה. עד כמה נחות מעמדה של העלייה כחלק מערכי המפעל הציוני העכשווי ניתן ללמוד מכך שהמילה עלייה היא טאבו בתוכניות הזהות של הסוכנות היהודית בתפוצות, שלא לומר גולה.

בחזרה למרכז
מי שעוד מעלים על נס את דגל הציונות הם החברים מתנועת 'אם תרצו' שהוועידה השנתית שלהם תיערך בירושלים ביום רביעי. הוועידה, אליה עולים לרגל מבחר שרים וחברי כנסת מדי שנה, מהווה הוכחה נוספת למעמדה של 'אם תרצו' בציבוריות הישראלית, אם כי זו באה לידי ביטוי בעיקר בצידה הימני של המפה. זה המקום להזכיר כי המוטו המקורי של התנועה היה 'מחזירים את הציונות למרכז'. האנדרלמוסיה הפוליטית ששוררת כיום בעיקר במרכז המפה הפוליטית בישראל מהווה הזדמנות עבור התנועה לחזור למטרתה המקורית ולמצוא את הדרך להחזרת השיח הציוני הגאה לשפתי הפוליטיקאים מהמרכז.

דורשי עבודה
מחקרים מתחום הגיאוגרפיה הכלכלית מראים כי אחוז האבטלה גדל דווקא במקומות בהם נפתח מספר גדול של מקומות עבודה חדשים. הסיבה לכך היא ההגירה המסיבית של מבקשי עבודה המגיעים מתוך תקווה למצוא פרנסה. תופעה דומה צפויה לקרות במפלגת העבודה בחודשים הקרובים לקראת הבחירות הבאות. על פי הסקרים, צפויה העבודה לקבל כ-20 מנדטים ועל כן לכלול פנים חדשות לרוב. לא פחות מעניין הולך להיות בגיזרה הנשית: שתי העשיריות הראשונות יש הבטחת ייצוג לארבע נשים, כאשר נכון להיום יש רק חברת כנסת אחת מטעם המפלגה. אל תופתעו לגלות אם בקרוב יותר ויותר נשים תכרזנה על התמודדותן לכנסת הבאה במסגרת המפלגה, ובמיוחד כמה נשים מקדימה שלא בדיוק מזוהות עם מופז והקואליציה החדשה.

ויקרא משה שמות
עם הקמת המדינה החליט דוד בן-גוריון להפוך את ועדת שמות הישובים של הקרן הקיימת לישראל לוועדה ממשלתית כחלק מתהליך החזרתה של פלסטינה למקורותיה הישראליים. בתחילת פעילותה, התמקד בן-גוריון בנגב (בסימן: בראשית – שמות! ויקרא במדבר דברים) ואף הורה להתעלם מהקו הירוק במתן שמות ליישובים וחורבות גם ברחבי יהודה ושומרון. השנים חלפו ורוחו של בן-גוריון כבר לא שורה על כל ההיסטוריונים, הגיאוגרפים והלשונאים החברים בוועדת השמות, אשר חלקם מבקשים לעודד מגמה של מתן שמות ערביים לאתרים שונים ברחבי הארץ. דווקא משום כך, טוב עשתה הממשלה אשר מינתה לתפקיד יושב הראש את פרופ' משה שרון, חבר הוועדה מאז שנת 1980, ציוני לא קטן ומומחה גדול בתרבות האיסלאם – שילוב רצוי לתפקיד רגיש וחשוב מעין זה. 

רואים את הקולות
בשנים האחרונות ניתן לזהות מגמה של השפעה הולכת וגוברת של מקורות יהודיים על התרבות הישראלית שבאה לידי ביטוי ביצירות מוזיקליות מתחדשות, אירועי תרבות ובתי מדרש פלורליסטיים שצצים תחת כל עץ רענן. דוגמאות לא חסר: החל מהמיזם הנפלא 'ידידי השכחת' של בית הלל שמביא אמנים עכשוויים לחשוף את עצמם ואותנו לפיוטים, דרך בית אבי חי הירושלמי, שבימים אלה מציין חמש שנים להיווסדו ועד תוכנית העמיתים של בית המדרש קולות שמיועדת לבעלי השפעה במגזר הציבורי, התחום העסקי, עולם המשפט, תקשורת וחברה. כבוגר תוכנית אחרת של קולות, אין לי אלא להמליץ על הצטרפות לתוכנית שההרשמה אליה צפויה להיסגר בימים הקרובים.

ארה"ב הסעודית
רבות מדובר על גל האיסלמיזציה שעובר על אירופה והשלכותיו על מדינת ישראל והקהילות היהודיות. הדמוגרף יעקב פייטלסון הסב את תשומת לבי כי בהתאם לנתונים שהתפרסמו לאחרונה, ניתן לזהות מגמה דומה גם בארצות הברית, שם הדת שמספר מאמיניה גדל בקצב המהיר ביותר היא האיסלם. אמנם, מדובר במספרים קטנים ביחס לגודלה של אוכלוסיית ארצות הברית: ממיליון מוסלמים בשנת 2000 ל-2.6 מיליון בשנת 2010. אך נדמה שהנתון הזה צריך להדאיג בעיקר את מנהיגי יהדות ארצות הברית, במיוחד על רקע הקיטון המתמשך במספרם של יהדות ארצות הברית לאור תהליכי ההטמעות והתבוללות.

יום שישי, 11 במאי 2012

לא אקטואלי - 11.05.12


למה לי פוליטיקה
עכשיו, אם אפשר בעוד שנה וחצי?

ארץ אחרת או שאחרת...
מוחי מתמלא שמחה על כל גיליון חדש של מגזין 'ארץ אחרת', אחד מכתבי העת הטובים והחשובים בישראל, שמגיע לתיבת הדואר שלי. דווקא משום כך התאכזבתי מהגיליון האחרון שיצא באופן נחרץ נגד הקמתו של מאגר ביומטרי בישראל. האכזבה האינטלקטואלית אינה נובעת מעצם הבעת העמדה כי אם מההתעלמות מהמניעים האמיתיים שמאחורי המאגר הביומטרי תוך יצירת תחושת היסטריה שעולה מהקריאה, בעיקר בעידן בו מרבית האזרחים ממילא מוותרים על פרטיותם לגופים עסקיים (לפרטים ניתן לפנות להאקר הסעודי). האבסורד זועק לשמים כשאחד המאמרים מתאר את קמפיין רשות האוכלוסין ככזה שמבוסס על "הפחדה והזנת הפרנויה" בעוד הוא עצמו טוען שהביומטריות היא "הטבעה בבשר ומהדהדת בה צורתה העגומה ביותר של השליטה במאה ה-20, מספר האסיר המוטבע ביד".

לא תקין ולא פוליטי
המשתתף היחיד שאוחז את השור בקרניו הוא ניצן נוריאל, לשעבר ממעצבי המדיניות בנושא ושככזה יכול היה לתת דרור לפיו, ומסביר שעיקר הצורך נובע מתופעת הזיופים במגזר החרדי והבדווי. לעומתו, כתבה נוספת באותו גיליון עוסקת בפעילותה של הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך שאוספת מידע לצרכים מחקריים באמצעות חלוקת שאלונים אנונימיים לתלמידים. השאלון נועד, בין השאר, לזהות קשרים בין הישגי התלמיד לרקע הסוציו-אקונומי ממנו הוא מגיע באמצעות שאלות על משרות ההורים ורמת החיים בבית. בכתבה מתואר כיצד הצעת חוק שנועדה להסדיר את פעילותה של הרשות נגנזה בשל התנגדותם של החרדים להערכה ומדידה במוסדות החינוך שלהם תוך שהיא מתעלמת מבחינת המניעים מאחורי התנגדות זו. הכותבת לא מעזה להעלות על הכתב ועל הדעת את חששם האפשרי של החרדים מכך שתלמידיהם הצעירים יצטרכו לשקר, או חלילה גרוע יותר לומר את האמת, לגבי עבודת ההורים. כשהשיח מיתמם ומסרב לחרוג מגבולות התקינות הפוליטית, נדמה שמובן מדוע מסרב מי שמוביל את המהלך החקיקתי, חבר הכנסת מאיר שטרית, לענות לשאלות שהופנו אליו מכתב העת.

עת לטעת ספק
הבג"צ שדורש להרוס את הבתים בשכונת האולפנה, זה אותו בג"צ שלא מוכן להרוס בתי מחבלים?

פסח שני
ביום שישי שעבר זכיתי להשתתף בזבח הפסח של השומרונים שנערך בקריית לוזה הסמוכה לשכם. כמוני, היו שם אלפי ישראלים נוספים שהתמקמו על כל גג, מרפסת או גדר על מנת לחזות בפולחן, מי בשל האטרקציה התיירותית ומי כביטוי כמיהה לרצון להשתתף בטקס הכי בית-מקדשי שיש. השתתפות באירוע אינה מומלצת לבעלי קיבה רכה, בעיקר לאור התנגדותן של הכבשים שנגררות אחר כבוד למתחם השחיטה תוך גילוי סרבנות ללכת כצאן לטבח. אותי מסקרנת במיוחד יהדותם של עדת השומרונים אשר מוטלת בספק: מראם החיצוני, אופיים ואפילו הנוף בו הם מתגוררים מזכירים מאד את יהדות הקווקז. מאידך גיסא, אירוע כל כך אטרקטיבי לתיירים מבלי לגבות כסף בכניסה?

מאריאל לתל אביב
בסוף השבוע הבא ייערך בתל-אביב פסטיבל הארכיטקטורה העירונית, בתים מבפנים, בו נפתחים חינם אין כסף (אם כי עבור חלקם נדרשת הרשמה מוקדמת באינטרנט) עשרות מבנים פרטיים וציבוריים שבדרך כלל לא נגישים למבקרים. לאור ההצלחה בשנים הקודמות, השנה יתחיל הפסטיבל כבר ביום חמישי. למבקשים להתכונן לפסטיבל אמליץ לעיין ב-'101 שנים לתל אביב', קובץ המאמרים החדש של הוצאת אריאל, שנערך על ידי אלי שילר, העומד בראש ההוצאה, ואתמול קיבל תעודת הוקרה מטעם יד בן-צבי על פועלו. הקובץ כולל התייחסויות היסטוריות, ארכיטקטוניות ותכנוניות על חלקיה השונים של העיר, משדרות רוטשילד ועד המושבה הטמפלרית שרונה. אה כן, ויש גם תמונות.

טעם של פעם
הבוקר תערוך תנועת 'שלום עכשיו' את כנס השמאל הישראלי השני בבית ציוני אמריקה שבתל אביב. איך שהשמאל הישראלי נראה היום, אני מתגעגע לכנסים של השמאל הישראלי הראשון, עם או בלי ציוני אמריקה.

צעד קטן
למופז. צעד גדול לאנושות.

יום שלישי, 8 במאי 2012

הדרך לתרבות פוליטית חדשה - פוסט שלא מן המניין


*** את המאמר הזה כתבתי אתמול ועוד לא הספקתי לפרסם. עכשיו נראה שכל הקלפים במערכת הפוליטית נטרפים, שוב, וההמלצה של המאמר הופכת להיות אקטואלית מתמיד: לתקן את שיטת הממשל כך שראש המפלגה הגדולה הוא זה שירכיב את הממשלה!  קריאה מהנה ***

לפני כשנה, במסגרת פעילותי במכון לאסטרטגיה ציונית, זכיתי לייעץ לחבר הכנסת יריב לוין לגבי הצעת חוק מסוימת שקידם. לקראת סיום אותו מושב, החליט לוין לוותר על סעיף מסוים בחוק על מנת לזכות ולהעבירו טרם היציאה לפגרה. המהלך היה נראה לי תמוה, אך לוין נימק זאת בכך שבכנסת הישראלית צריך לצאת מנקודת הנחה שכל פגרה היא פוטנציאל להקדמת בחירות ולכן הוא מעדיף חוק טוב עכשיו מאשר חוק מצוין שאולי לא יעבור בעתיד. אירועי החודש האחרון, מוכיחים לצערי שלוין צדק.

אחת הסיבות לעמדתו הנכונה של לוין היא המבנה של כל קואליציה ישראלית המורכבת ממספר מפלגות שכמעט כל אחת מהן מהווה לשון מאזניים. במצב כזה, כל המפלגות רוצות להישאר בקואליציה כמה שיותר זמן, אך מצד שני האינטרס של כל אחת מהן בנפרד הוא לגזור קופון פוליטי על כך שהיא זו שהפילה את הממשלה בשם השמירה על עקרונותיה. כך במשך חודשים מנהלות ש"ס וישראל ביתנו משחק קריצות על חשבון המדינה במטרה להיות אלה שתיקחנה את הקרדיט הציבורי על עמידתן לימין מצביעיהן. עד שבא בנימין נתניהו והחליט שנמאס לו ממשחקי השליטה ולקח את השליטה לידיו, אך למעשה שבר את הכלים.

נדמה שבעיה זו לא צפויה להיפתר בקרוב ואולי אף תחריף אחרי הבחירות הבאות,כשבכנסת יהיה מספר גדול יותר של מפלגות, שכבר היום עומד על 13 במספר, הנתון הגבוה ביותר מבין כלל הדמוקרטיות.

את המציאות העגומה הפוליטית הזו, שלפיה לא ראש הממשלה הוא זה ששולט בממשלה, אלא היא בו, ניתן וראוי לפתור באמצעות קביעה כי ראש המפלגה הגדולה הוא זה שמרכיב את הממשלה לאורך כל הקדנציה. להצעה זו השלכות רבות: היא תשנה את דפוסי ההצבעה בכך שתביא יותר משתתפים שירצו לקבוע את זהות ראש הממשלה להצביע למפלגות הגדולות, תקטין את יכולת המיקוח של המפלגות הקטנות ו/או הסקטוריאליות, תביא אותן להתאחד ו/או להשתלב במפלגות גדולות ובעקיפין תתרום לצמצום גודלה של הממשלה וכך תגביר את אמון הציבור במערכת הפוליטית.

איני הראשון להציע הצעה זו. בין היתר, הצעה זהה הועלתה בדיוני הפורום לתיקון שיטת הממשל של המכון הישראלי לדמוקרטיה בהם זכיתי להשתתף ועיקרון דומה מובא בהצעת החוקה של המכון לאסטרטגיה ציונית. הצעה זו מתבססת גם על ניסיון הבחירה הישירה שהתיימר לפתור את אותן בעיות, אך כשל כשהציבור הישראלי הבין שהצבעה בשתי פתקים, אחת לראשות הממשלה ואחת למפלגה שלו, "דומה לאכילת לחם בפיתה".

לאלה המודאגים מהענקת כוח יתר בידי אדם אחד, יש להזכיר כי יכולתה של הכנסת הקיימת להביא לבחירות ברוב של 61 חברי כנסת תישמר, ועל כן מדובר במודל שמבטיח את עיקרון האיזון שבין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. כמו כן, מציאות פוליטית דומה מתקיימת בבחירות המקומיות בהן הלגיטימציה הציבורית שמקבל ראש העיר הנבחר מאפשרת לו להרכיב קואליציות מגוונות ויציבות.

עם זאת, עד כמה שמדובר בהצעה פשוטה ויעילה, דרושה קונסטלציה פוליטית נדירה על מנת להעביר אותה שכן כל המפלגות הקטנות יתנגדו לה והמפלגות הגדולות לא משתפות פעולה מתוקף היותן אחת האופוזיציה של השנייה. בתקופת בחירות לא ראוי לקדם חקיקה מסוג זה ואחריהן ראש הממשלה הנבחר לא יעז להציע זאת לשותפות הקואליציוניות.

עד לרגע כתיבת שורות אלה, הצהירו על עצמם ראשי שלוש מפלגות שזכו בבחירות האחרונות ל-68 חברי כנסת (אם מתעלמים מהפיצול המלאכותי שהתרחש במפלגת העבודה וככל הנראה לא צפויות לו השלכות אלקטורליות) כמועמדים לראשות מפלגה. מכיוון שהציבור הישראלי מבין את הקושי להמשיך בשיטה הקיימת, על כל מי שרואים עצמם כמועמדים לראשות הממשלה לצאת מהקופסא ולהגיע להסכמה על התחייבות פומבית כי ראש המפלגה הגדולה הוא זה שיומלץ בפני הנשיא להרכיב את הממשלה בליווי תמיכה בחקיקה מתאימה מיד אחרי הבחירות. התחייבות מוצהרת המשותפת לכל המפלגות הגדולות תעצים את כוחן, תאפשר להן להביא לשינוי היסטורי של כללי המשחק הפוליטי בישראל ותהיה הצעד הראשון בדרך לתרבות פוליטית חדשה.

יום שישי, 4 במאי 2012

לא אקטואלי - 4.05.12


עצמאות מחשבתית
גם השנה צוין יום העצמאות שלא במועדו המקורי, אלא ביום ד' באייר. מציאות זה היא נפוצה למדי, לאור העובדה כי על מנת להימנע מחילול שבת בטקסי יום העצמאות ויום הזיכרון, יכול יום העצמאות לחול רק בימי שלישי, רביעי, וחמישי. מכיוון שמדובר בחג האזרחי הראשון של מדינת ישראל, כדאי ללכת עוד צעד קדימה ולאמץ את מנהג הגויים לקבוע ימי חג אזרחיים על בסיס ימי השבוע, ובמקרה זה לקבוע כי יום הזיכרון יחול תמיד ביום רביעי הראשון של חודש אייר. כך ייצא שיום העצמאות יחול תמיד ביום חמישי וכולנו נרוויח סוף שבוע ארוך של עצמאות. על הדרך מומלץ גם להזיז את יום השואה מחודש ניסן ולאחדו עם יום הקדיש הכללי, הוא עשרה בטבת. מועד פנוי יותר מבחינה חינוכית שיאפשר לתלמידי בית הספר להתכונן ליום השואה באופן משמעותי יותר.

אש התורה מציון
בשנת 1980 החליטו מספר יהודים בריטים לייסד אירוע קהילתי חוויתי על בסיס התרבות היהודית לגווניה אשר יהיה מנוהל כולו על ידי מתנדבים שמעצבים את אופיו ככל העולה על רוחם. כך קם לו פסטיבל 'לימוד' אנגליה שזכה לפופולריות עצומה והתפשט כבר על פני יותר מ-60 קהילות ברחבי העולם. באיחור של אלפיים שנה, ייערך ביום חמישי הקרוב, ל"ג בעומר, 'לימוד ירושלים' הראשון בו ישתתפו רבנים, אמנים, משוררים, חוקרים ואנשי רוח מכל המינים, הזרמים, הסוגים והסוגות. המיקום של האירוע אינו מקרי: במרכז הרצל החדש שנבנה בלב הר הזיכרון הלאומי. על מנת להבטיח את מקומכם, מומלץ להירשם מראש.

למי צלצלו הפעמונים
אחד ממאפייניו הבולטים של הציבור הדתי-לאומי הוא הרצון להשפיע תוך פריצה אל מעבר לגבולות הסקטור. בשם משימה זו הוא עוקב באהדה אחרי אלוף חובש כיפה, עוד סופרת בחצאית, פה שופט דתי ושם עיתונאית בולטת. השבוע כבש נציג נוסף של המגזר פסגה נוספת: אוריאל לדרברג מונה לתפקיד מנכ"ל 'מנהיגות אזרחית', ארגון הגג של המלכ"רים בישראל. למי ששמו של לדרברג מצלצל מוכר, אבל לא זוכר מאיפה, נזכיר שאוריאל, עוד לא בן 40 הוא המייסד והמנכ"ל של עמותת פעמונים ב-15 שנים האחרונות. פעילות הארגון זוכה להכרה רבה מהציבור הישראלי ומהקולגות בחברה האזרחית, כולל זכייה באות הנשיא למתנדב. כעת מקבל לדרברג הכרה נוספת על פועלו, כשהוצע לו לשמש כמעין האבא של כל העמותות בישראל. לנו נותר לאחל לו בהצלחה, כאילו לא ברור שכך יקרה.

קדימה למפלגה הבאה
אריאל שרון הקים את קדימה לאחר שהפסיד במשאל המתפקדים בליכוד. שמעון פרס הצטרף אליו לאחר שעזב את העבודה כשהפסיד בפריימריז לעמיר פרץ. זו מורשת קדימה. נטישתה של ציפי לבני את קדימה אחרי הפסדה לשאול מופז, רק מוכיחה שבעצם היא קדימה האמיתית (מתוך המצע שטרם נכתב עבור המפלגה הבאה של לבני).

שער הרחמים
ביום שלישי האחרון הוארו חומות העיר העתיקה בירושלים בוורוד וזאת במטרה להעלות את המודעות לסרטן השד. יודעי דבר לחשו לי כי המיזם הבא הוא להאיר בוורוד את מסגד אל-אקצה על מנת להעלות את המודעות לסרטן הרחם.

אחד
במה?



להאיר את הדב
לרגל בוא הקיץ, החלטתי לפרגן לחבר הכנסת דב חנין שעלה על נקודת חן קיצית חשובה ולהעביר את קריאתו לשר הפנים: "...להרחיב את שירותי ההצלה בחופי ישראל, נוכח פתיחת עונת הרחצה ולהנהיג בכל החופים המוכרזים את עיקרון ההצלה עד השקיעה... המצב הקיים היום שבו שירותי ההצלה נפסקים דווקא בשעות המומלצות יותר לשהייה בחוץ ולשחייה, שעות אחר הצהריים המאוחרות, כאשר השמש נמוכה יותר ומזיקה פחות, הוא מצב בלתי סביר לחלוטין... בנוסף, מדיניות זו הינה מוטעה מבחינה חברתית, שכן, אנשים עובדים לא יכולים ללכת לים ולקחת איתם את ילדיהם לאחר שעות העבודה". ולא, הפיתרון של חזרה לשעון החורף והקדמת השקיעה בשעה אינו מקובל.

מנוי וגמור
בזמנו חשבתי שהבחירה של אבי לוזון לתפקיד יו"ר ההתאחדות לכדורגל טומנת בחובה הבטחה: הרי מעמדו של הכדורגל הישראלי בעולם היה די דומה למעמדה של מכבי פתח תקווה בכדורגל הישראלי. משכך, חשבתי שנכון לתת למי שהוביל את המועדון ממלאבס להישגים לא רעים ביחס לגודלו, להנהיג את הכדורגל הישראלי. לוזון אכן הצליח להשתלב בפוליטיקה של עסקני הכדורגל העולמיים ולהביא להישגים דיפלומטיים, אבל שכח להשקיע בכדורגל הישראלי עצמו, שהדרדר לשפל בו לא היה כנראה מעולם. אולי טוב שכך. כל עוד שיחקנו בנדמה לי שאנחנו הליגה השישית בטיבה באירופה ובניסיונות עקרים להעפיל לטורנירים בין לאומיים, לא היה סיכוי לשדרג את הכדורגל הישראלי. עכשיו, כשאין מה להפסיד, אפשר למחוק הכול להתחיל מחדש, ובתור התחלה לנקות את האורוות בהתאחדות לכדורגל. כדי שזה יקרה, צריך שבעלי הקבוצות הגדולות, שעד היום הדירו את רגליהם ממשרדי ההתאחדות, יפעילו את כל כובד משקלם על הנושא. את זה הם יעשו, רק אם המסר יגיע אליהם דרך הכיס. על כן יש לסיים את העונה הנוכחית בהצהרה על חרם מנויים של אוהדי כל הקבוצות: לא קונים מנוי עד שלוזון מתפטר. 

פוסט דוקטורט בפוסט ציונות
לאחרונה תואר במוסף 'צדק' כיצד חשף בית המשפט את קלונו של פרופ' אורן יפתחאל, גיאוגרף מאוניברסיטת בן-גוריון, כשניסה להשתמש במעמדו כמומחה אקדמי בכדי להכשיל את בית המשפט בסוגיות פוליטיות. אלא שזהו רק קצה הקרחון: יפתחאל לא מסתפק בקידום האג'נדה הפוליטית שלו דרך פעילות ציבורית, אלא הוא משמש דוגמא לחוקר שעושה באקדמיה עצמה קרדום פוליטי לחפור בו. בכתבה שפרסמה נרי לבנה לפני יותר מעשור, הביאה את דבריו של יפתחאל שטען כי בבאר שבע ישנה קבוצה גדולה של חוקרים ביקורתיים פוסט ציונים וקם גם דור המשך גדול: "אנחנו בנינו קבוצה די גדולה של אנשים ויש לנו מספר גדול של דוקטורנטים ופוסט דוקטורנטים". אפשר להתנחם בכך שמאז קמו כבר כמה גופים שחוקרים את ההטיה הפוליטית באקדמיה ומקשים על הפרופסורים-פוליטיקאים להשתין מהמקפצה לבריכה של כולנו.