יום שישי, 30 במרץ 2012

לא אקטואלי - 30.03.12


בוחרים בישראל
נייר עמדה חדש שפורסם השבוע מטעם המכון לתכנון מדיניות העם היהודי ממליץ לאפשר לישראלים ששוהים בחו"ל לתקופה של עד ארבע שנים להשתתף בבחירות לכנסת ישראל. בעבר כבר הוצעו יוזמות דומות שלא הבשילו לידי חקיקה, לא מעט בשל ביקורת קולנית מצידה השמאלי של המפה הפוליטית. להערכת כותב הנייר, יוגב קרסנטי, מדובר במספר מצביעים בהיקף של כשני מנדטים. חשיבותה של היוזמה לא נובעת מהשפעתה על תוצאות הבחירות משום שהצבעתם של אותם ישראלים המשתייכים למעמד הביניים – סטודנטים, חוקרים, אנשי היי-טק ושליחים, לא תשפיע באופן דרמטי על תוצאות הבחירות. עם זאת, בכוחה להעצים את הזיקה בין מדינת ישראל לאזרחיה השוהים בחו"ל, שלפחות שני שליש מהם חילונים.

אני רק שאלה
מתי הפריימריז לבג"צ ואיפה מתפקדים?

קשרי הון עיתון
השבוע הסתיים המחזור השישי של בית מדרש גשר לאנשי תקשורת. זכיתי להשתתף בשלושת המחזורים האחרונים בהם למדתי לא מעט תורה ועוד יותר דרך ארץ. אחת המשתתפות בבית המדרש היא פרופ' עדנה לומסקי-פדר, שכבר לפני חמש שנים פרסמה מחקר סוציולוגי על תופעת בתי המדרש החדשים. מהמחקר עולה כי למרות שהמטרה המוצהרת של בתי המדרש היא לחזק את הסולידריות המתרופפת בין קבוצות שונות בחברה היהודית, המשתתפים החילונים מונעים ממוטיבציה אחרת: ניסיון של ההגמוניה החילונית לשקם את כוחה באמצעות עדכון ההון התרבותי של החברה החילונית. הניסיון שלי מראה שעדנה צודקת, וטוב שכך: ככל שתגבר קנאת הסופרים בין חלקי החברה הישראלית, כך תרבה החכמה בקרבינו.

באתי לעזרת חבר
השבוע התפרסמה בעיתון הארץ הכותרת הבאה: "פעיל ימין מחפש מתנדבים לפינוי בית במזרח ירושלים". באותיות הקטנות פורט כי אריה קינג פרסם מודעה המחפשת "אנשים חזקים" לפנות משפחה בת 18 נפשות בהתאם לפסיקת ביהמ"ש, כי המשטרה "לא מוכנה לאבטח את הפינוי". זה רק אני או שבזמן האחרון הארץ הפך להיות המפרסם החינמי של ארגוני הימין?

מקיים מצוות
המועצה לישראל יפה בשיתוף עם עמותות 'טבע עברי' ו-'ירוק עכשיו' הכריזו השבוע על פתיחת ההרשמה לתחרות בית הכנסת הירוק והמקיים. אני השתכנעתי כי מדובר במיזם מבורך וחשוב כבר מקריאת הקריטריונים הנדרשים לזכייה בתחרות, ביניהם: נגישות לבעלי מוגבלויות, חיסכון במשאבים, מעורבות ותרומה לקהילה. בראש חבר השופטים יעמוד הרב ישראל לאו וטיפים כיצד להגיע אל ליבו נמצאים באתר עמותת טבע עברי.

ליל חסר מנוחה
ביום חמישי נפתחה במוזיאון ישראל תערוכה חדשה של אגף הנוער לאמנות במוזיאון ישראל תחת הכותרת 'לילה טוב'. כמו תערוכות קודמות של אגף הנוער, גם התערוכה הזו מיועדת לכל המשפחה ומתמקדת סביב השינה – משירי הערש ועד עולם החלומות. במסגרת הביקור בתערוכה לא כדאי לפספס את פינת הקריאה הפעילה שיחד עם ספריית הספרים המאוירים שנמצאת בסמוך הופכת את הביקור לחוויה פעילה של ממש. טיפ אחרון: הכניסה למוזיאון היא חינמית לילדים עד גיל 17 בשבתות ובימי שלישי אחרי הצהריים.

שטו"ת סלולרי
נדיר מאד שאני מאבד כיפות, אבל תוך שלושה חודשים איבדתי ארבע. יכול להיות שאלוהים מנסה לרמוז לי משהו?

הזמן עושה את שלו
סיומם של הבחירות לראשות קדימה (בהן נדמה שכל הצדדים הפסידו) והידיעה מיהם העומדים בראש כל המפלגות הרציניות, מהווים אות פתיחה לקראת מאבקים עתידיים על סדר הרשימות המפלגתיות לכנסת הבאה. זוהי נקודת זמן מתאימה לבחון שאלה מעניינת: האם עדיפים נבחרי ציבור צעירים ונמרצים או שמא ותיקים ובעלי ניסיון? אינדיקציה לכך ניתן לראות מדוח מטות ערים האחרון בו מוצגים כלל הישגי נבחרי הציבור של המחנה הלאומי: על פי הדוח עשרת מבוגרי המחנה הלאומי צברו כשמונה הישגים כל אחד, בעוד הממוצע אצל עשרת הצעירים עומד על 18. למרות שהדוח משקף עשייה פוליטית בתחום מסוים מאד, ניתן להניח שהוא משקף את אופי הפעילות הפרלמנטרית של ח"כים שונים במגוון תחומים. בהתאם לממצאים ניתן לטעון כי הגברדיה הוותיקה קצת עייפה יותר ונדרשת פחות להוכיח את עצמה. או שמא הדוח מוטה לטובת הישגים קצרי טווח ונבחרי הציבור המבוגרים משקיעים את זמנם בהגעה להישגים איכותיים עם השפעה לטווח זמן ארוך. הציבור ישפוט.

ספירה לאחור
מהשבוע קדימה חיה על זמן שאול.

יום שישי, 23 במרץ 2012

לא אקטואלי - 23.03.12



שאון קיץ
בלילה שבין יום חמישי ליום שישי בשבוע הבא נעבור לשעון קיץ האהוב כל כך על אוכלוסיות רבות בישראל בזכות שעת האור הנוספת שמשתרכת לה בסוף כל יום. חצי שנה לאחר מכן, נחזור לשעון חורף, ועם אווירת הבחירות המתקרבת, ברור לכולי עלמא כי שוב יפרוץ קמפיין פוליטי שיכוון נגד אלי ישי, שר הפנים ונציג החרדים, נגד המעבר המוקדם לשעון החורף. אילו הייתי אני במקומו של ישי, הייתי מנצל את ההזדמנות להודיע ששעון הקיץ יסתיים בשמחת תורה, עם המעבר לתפילת משיב הרוח, ואחרי שבחול המועד הרוויחו משפחות ישראל עוד שעת אור.

על חניות וחנינות
חזון אחרית הימים: לפני כחודש קיבלתי דוח חניה בשל תמרור לא ברור בליבה של עיר מפורסמת בישראל. התקשרתי למוקד העירוני, שם המוקדנית האדיבה הסבה את תשומת ליבי לאפשרות זו באתר האינטרנט של העירייה ומילאתי טופס קצר שמסביר כי חניתי במקום בתום לב. פשוט כך: בלי טרטורים ובלי המתנות. לא עברו שבועיים מעת מילוי הטופס, ומכתב חיכה בביתי שמודיע לי כי לפנים משורת הדין הדוח מבוטל. וואלה. תל אביב 2012. כבוד. עשה לי חשק לשלם את הדוח בכל זאת.

תופסים צבע
לאחרונה הסתיים הליך התחדשותם של שלושה מתחמי אמנות תל-אביבים בולטים: תיאטרון הבימה, מוזיאון תל-אביב והסינמטק. לרגל האירוע הכריזה העירייה על עריכת שנת האמנות שאירוע הפתיחה שלה יתקיים במוצאי שבת במשכן לאומניות הבמה חינם אין כסף, כשגם מוזיאון תל-אביב יפתח את שעריו ללא תשלום. מי שלא מוכן להרחיק עד תל-אביב עבור מנת תרבות, יוכל להחכים ולהדרים לבאר שבע, שם תיפתח ביום רביעי תערוכה חדשה, צבע מקומי שמה, אשר תוצג במוזיאון הנגב לאמנות. המגיעים לתערוכה מוזמנים לבקר במרכז המידע החדש שנחנך בשבוע שעבר לטובת מטיילים ומבקרים במתחם העיר העתיקה של באר שבע.

כיפת ברזל
להגנה מפני אלה שפועלים בשם כיפת הסלע.

סדר אחר
נראה לי ששבועיים לפני פסח ניתן כבר להתחיל ולהכין תוכניות לסדר. כעיקרון, ליל הסדר הינו חג שמצוין בחוג המשפחתי, אבל לפעמים המציאות מזמנת לנו אתגרי שעה שקוראים תיגר על המבנה המסורתי. אתגר אחד כזה מגלגלת לפתחינו עמותת 'נאמני תורה ועבודה' שערכה כנס בנושא גיור שבסיומו הוצע לחבריה ואוהדיה להזמין מתגיירים טריים לשולחן הסדר. יתכן ומדובר בהסדר יעיל במיוחד עבור משפחות בהן ליל הסדר כולל מתחים פנימיים שלא ימצא להם מקום בהינתן אורח בסביבה, וכך יזכו כולם שיתקיים בהם: "ושמחת בחגך, והיית אח שמח".

מבצע משה
אפשרות נועזת נוספת לערוך סדר קצת אחר היא להצטרף לאחד מגרעיני תנועת 'שבות עם' אשר גם בליל הסדר, כמדי חג, יצטרפו לעולים חדשים מאתיופיה במרכזי הקליטה שלהם, ויסייעו להם לחגוג את חג הפסח כהלכתו. ניסיון עבר אישי בהתנדבות עם עולים חבשים בזמן החגים, מראה שהמוטיבציה האדירה של החברים החדשים בישראל גבוהה מספיק בכדי לגשר על פערי התרבות הגדולים שבין כל דור ודור.

שוק קח תן
מי שהקשר עם יהדות אתיופיה ממש עושה לו את זה, מוזמן להציג את מועמדותו ל-"תן", תוכנית החדשה של הסוכנות היהודית אשר מבקשת לתקן עולם באמצעות הקמת מרכזי סיוע ישראלים בכל פינות הגלובוס. הקבוצה הראשונה צפויה להישלח לגונדר שבאתיופיה, שם מרוכזים בני הפלאשמורה שממתינים להעלאתם ארצה ובינתיים מנסים להזכיר להם מהי יהדות ואת יופיה.

חשש תבל
את המושג תיקון עולם לא המציאו בסוכנות היהודית וגם לא את הרעיון לשלוח משלחות סיוע של ישראלים צעירים למקומות נחשלים ברחבי העולם. ארגון 'תבל בצדק' מוציא משלחות מתנדבים זה מספר שנים לנפאל והאיטי במטרה לקדם צדק חברתי וסביבתי מתוך מחויבות למסורת היהודית. איך זה מסתדר עם עיקרון "עניי עירך קודמים"? כל זאת ועוד ביום הפתוח של הארגון שיערך בירושלים ביום שישי הבא להכנת המשלחת הבאה לנפאל.

מר אתון
בשבוע שעבר זכיתי לצפות במרתון ירושלים השני. קשה לתאר במילים כמה מרגש היה לראות את מאות בני ובנות ישראל מכל הגילאים והצבעים רצים יחד. המרתון פשוט עשה לי חשק לעוד. מי בא איתי לעודד גם בשנה הבאה?

ראש השנה
למלכים!


יום שישי, 16 במרץ 2012

לא אקטואלי - 16.03.12


הנס של נתניהו
רבים וטובים אינם מבינים כיצד זה שאותו בנימין נתניהו שבעבר הציג משנה אידיאולוגית סדורה, פועל כיום במגוון מקרים בסתירה מוחלטת לעמדותיו המקוריות, כפי שניתן היה לראות בשחרור גלעד שליט תמורת אלף מחבלים ובנטישת עקרונות המדיניות הכלכלית עליה עמד בעבר. נדמה לי שאת ההסבר ניתן למצוא במורשת הבית"רית: בשנת 1934 פרסם זאב ז'בוטינסקי את רעיון בית"ר, שעיקרון מרכזי בו היה ה-"חד-נס" – "כל הרעיונות האחרים, עם כל יופיים ואצילותם, מותרים להשפיע עלינו כל זמן שאין הם מפריעים אותנו במלאכת הבניין של מדינת היהודים. בו ברגע שאחד הרעיונות מתחיל להיות אבן נגף... עלינו להקריבו בלי רחמים לטובת האידיאל היחידי...". לפי נתניהו, צו השעה למלאכת הבניין של מדינת היהודים היא הסרת האיום האיראני – "ועל כל אידיאה אחרת לכוף את ראשה לפניו".

עוּד חוזר הניגון
ביום שלישי הקרוב ייפתח בירושלים פסטיבל מוזיקה חדש: צלילים בעיר העתיקה. בפסטיבל ישתתפו זמרי האופרה הישראלית, שלמה בר, ועוד מבחר הרכבים שיופיעו בין החומות, מחוצה להן, וגם עליהן ממש. כצפוי מירושלים, המוסיקה תהיה מגוונת ותתאים למאמיני המוזיקה מכל הדתות והעדות. מומלץ במיוחד לא לפספס את התהלוכה של מארש דונדורמה, הרכב של 15 נשפנים ומתופפים, שיודעים לעשות שמח תוך כדי תנועה. הכניסה חופשית (כבר 45 שנה).

סלקטיביזם שיפוטי
החוק קובע כי לשופט פורש יש שלושה חודשים להשלים פסקי דין. הנשיאה היוצאת, אשר מועד הפרישה חל לפני כשבועיים וחצי, הספיקה בשלהי כהונתה לפסוק על ביטולם של שלושה חוקים. נותרו לביניש יותר מחודשיים להמשיך ולהטביע את חותמה על מערכת המשפט הישראלית. אני באופן אישי מחכה לראות כיצד תיבחר ביניש להכריע בעתירה נגד הפרטת קרקעות המדינה. ראשית, משום שהפרטת אדמות המדינה תקל על העברתן של אדמות לידיים לא יהודיות – כבר היום יותר מחצי מהאדמות הפרטיות בישראל נמצאים בבעלות לא יהודית. שנית, משום שבפעמים שבית המשפט ביטל חוק של הכנסת הוא הסתמך על שני חוקי היסוד שהתקבלו ב-92: חופש העיסוק וכבוד האדם וחירותו. הפעם יש לבית המשפט העליון הזדמנות לבטל חוק על סמך חוק יסוד ותיק ולא כל כך מוכר – חוק יסוד: מקרקעי ישראל, שקובע שלא ניתן להעביר אדמות מדינה לצמיתות. מעניין יהיה לראות עם בית המשפט העליון יעז לבטל חוק שאינו חוקתי משום שהוא סותר חוק יסוד שנשען על ערך יהודי.

מחיר הקוטג'
זוכרים את מחאת הקוטג'? בימים אלה מתקיימים במשרד התמ"ת דיוני הוועדה לבדיקת משק החלב בישראל. בקרב חברי מטה המאבק בהפרטת קרקעות ישראל, קיים חשש שהענף ייחשף ליבוא חופשי, דבר שיקטין את הצורך בייצור מקומי, וכתוצאה מכך יפחית את הצורך בגידולי המספוא שמתקיימים כיום על כ-500 אלף דונם ברחבי ישראל. אין מדובר בעניין של מה בכך, מאז העלייה הראשונה ועד ימינו משמשת החקלאות ככלי מרכזי להחלת ריבונות וקניית אחיזה קרקעית בחבלי ארץ כפריים. על כן יש לקחת בחשבון כל פגיעה בחקלאות שעושה שימוש קרקעי בשטח נרחב. לא מדובר באיום תיאורטי: בעבר תיארתי כיצד החלטה של משרד האוצר להפסיק לסבסד גידולי חיטה ושעורה הביאה להפקרה של חלקות שהפכו להיות לא כלכליות ועברו לידיים בדוויות. צריך לדאוג שגם דרך הטיפול בעליית מחירי הקוטג' לא תגבה מחיר יקר.

קונצנזוס ציוני
‫החלטתי: יאיר לפיד יהיה הסמל של המשלחת הישראלית לאולימפיאדה והתינוק של במבה ינחה את טקס יום הזיכרון. סופי.

אובדן חושים
השבוע זכיתי לחזות בהופעת הבכורה של המחזה 'לונה פארק' במרכז 'נא לגעת' שביפו, בביצוע אנסמבל של שחקנים חרשים-עיוורים. למרות שמדובר בקונספט מיוחד ונדיר, הוא מאד מוכר למי שזכה לצפות ב-'לא על הלחם לבדו', הצגה מרגשת מבית 'נא לגעת' שרצה כבר 4 שנים בהצלחה רבה. בהצגה החדשה משתתפים אחד עשר שחקנים שיוצקים את הסיפור האישי שלהם לתוך העלילה בעזרתם של מתורגמנים מלפני הקלעים וצוות הפקה חרוץ מאחוריהם. למגיעים להצגה מומלץ לשלב ביקור בבית הקפה 'קפיש' עם מלצריו החרשים או במסעדת החושך 'בלק אאוט' בו השירות ניתן על ידי מלצרים עיוורים.

בלשון המתה
תנועת 'אם תרצו' פצחה השבוע ביוזמה מרעננת וציינה לראשונה את שבוע האפרטהייד הערבי שכלל שלל פעילויות מגוונות: הרצאות, סרטים ואף תחרות קריקטורות. אלא שחוסר ההלימה בין אורך האירוע למציאות האפרטהייד בשטח עדיין נשמר: שבוע האפרטהייד הישראלי נמשך ארבעה שבועות בעוד שבוע האפרטהייד הערבי אורך ארבעה ימים בלבד. מצד שני, נראה שהמילה אפרטהייד היא קצת עדינה מדי מכדי לתאר את מה שמתחולל כרגע בעולם הערבי, בלשון המעטה. תשאלו את אסד, שממעיט את מספר נתיניו מדי יום.

אורים ותמימים
שמועות במסדרונות הפוליטיים מספרים כי חבר הכנסת חיים אמסלם צפוי לחבור עם תנועתו עם-שלם למפלגת אור-לב של זבולון ולמפלגת אור-בך של אורי. מעניין מה יאמר על כך ההוא מאריאל, אורי.

מדוע לא יבוא פורים
אחרי פסח?

יום שישי, 9 במרץ 2012

לא אקטואלי - 9.03.12



שושן בבירה
לירושלמים – כך תשרדו את פורים עם חמץ איכותי ודל כמותי: יש להכין שלושה משלוחי מנות בלבד ולחלקם לראשונים שהביאו משלוח מנות. למי שבא אחריהם, תנו את משלוח המנות הפחות מוצלח שנמצא כרגע ברשותכם. בסוף היום, השאירו ברשותכם את המשלוח מנות המוצלח מבין השלושה, את השני העניקו לאדם שאתם אוהבים, ואת השלישי העבירו לי כמתנות לאביונים.

קורבן אישה
לרגל יום האישה הבינלאומי שצוין ביום חמישי האחרון, צפיתי בסרט "Miss Representation", סרט תעודה מאד לא קל לצפייה, שמראה כיצד משתקפת דמותה של האישה בתקשורת האמריקאית, מדוגמנית ועד מדינאית. למרות האג'נדה הפמיניסטית המובהקת של הסרט, קל דווקא לקהל השמרני להתחבר אל המסר אותו מוכיח הסרט: התקשורת כיום מתייחסת לנשים בראש ובראשונה כאובייקט מיני. במציאות כזו, אין פלא שחברות אולטרה-שמרניות, מעדיפות להדיר נשים מהמרחב הציבורי. גם אם בישראל המצב אינו קיצוני כמו זה של ארצות הברית, נדמה שדווקא פה, על אף כל השיח הרדוד והמאשים של הדרת נשים מול החפצת נשים, יש את הבסיס ליצירת קואליציה פמיניסטית-ליברלית-דתית-שמרנית לשינוי הדרך המעוותת בה מוצגות נשים במרחב הציבורי.

פעמיים גבר
על היחס הראוי לאישה ניתן ללמוד בין השאר גם מזאב ז'בוטינסקי, שלפחות לפי הכתוב בספר "דמות האישה בעיני ז'בוטינסקי" שנערך בשנת 1963 על ידי פרופ' יוסף נדבה ומהדורה מחודשת שלו תושק ביום חמישי הקרוב במכון ז'בוטינסקי, ידע מהו היחס הראוי לאישה. בין המשתתפים בערב ההשקה ניתן למצוא את גדעון סער, הגבר היחיד מבין עשרת ראשי הוועדה לקידום מעמד האישה עד כה והגבר היחיד מבין חברי הכנסת שהיו לו את הביצים לעשות זאת מבלי לחוש פחיתות כבוד.

קולן
הגיליון האחרון של כתב העת 'דעות' עוסק גם הוא בקול הנשי, כשכל המשתתפים בגיליון הם משתתפות. למרות שאיני בטוח כלל שהדרך הנכונה להעצים את הקול הנשי של החברה הדתית בישראל הוא להשמיע את קולן בנפרד, במבחן התוצאה, הגיליון הנוכחי נמצא עשיר ועוסק במגוון היבטים: החל מסוגיות חינוכיות בפריזמה הנשית דרך מקומה של האישה הדתית בעולם פסיקת ההלכה שאלות של פמיניזם וקהילה. מומלצת במיוחד היא המסה שכתבה המשוררת והסופרת רבקה מרים, בו היא מבקשת להתמודד עם המתח שיוצר שיח הזהויות שכולא אותנו במסגרות, מכניס אותנו למגירות ושוכח את כל מה שאנחנו.

תורת אמך
זכיתי שהגיע לידיי ספרה החדש של ד"ר עליזה לביא, 'מנהג נשים – מסע נשי של מנהגים, טקסים, תפילות וסיפורים'. מדובר בספר לא פחות ממרגש, אשר חושף כיצד נשתמרה המסורת היהודית באמצעות נשות ישראל, או בשפתה של המחברת: תורה שבעל פה נשית יהודית – אם תרצו, דת נשית. למעשה, דווקא מכיוון שבנות ישראל כמעט ולא היו שותפות פעילות בלימוד בבית המדרש ולארון הספרים היהודי, הן אלה ששמרו על העברת המסורת מאם לבת בהתאם לעקרונות התורה שבעל פה אותם זנחו בני ישראל. ובמילותיו של המהר"ם: "ואם אינן נביאות – בנות נביאים הן וגדולי הדור, ויש לסמוך על מנהגן".

סדר נשים
עד כאן תיאוריה, עכשיו לתכל'ס. אנחנו יודעים שזה מנהג קדום שלכן, אבל בשם גברי ישראל לדורותיהם, אני מבקש לקרוא את הנשים לסדר. זאת אומרת, לא לסדר. תנו לנוח ולהתאושש מפורים לפני שאתן מתחילות להיכנס לטרנס של הניקיונות לפסח. שנאמר: ליל סדר. לילה ולא חודש.

צאנה וראינה
והנה דוגמא נהדרת לפעילות משפחתית מרגיעה: במוצאי שבת ייפתח בנתניה פסטיבל 'מוזות' שיימשך עד ליום שני ויכלול מגוון אירועי תרבות לרגל יום האישה הבינלאומי: תערוכות, הופעות, הרצאות ושלל פעילויות. ביום שלישי לעומת זאת, ייפתחו בבנייני האומה שבירושלים תערוכה ופסטיבל ספורט, בריאות ויופי לקראת מרתון ירושלים שייערך באותו שבוע. אין לי מושג איך זה קשור לבריאות ו/או ספורט, אבל הערב הראשון לפסטיבל יכלול גם מסיבת שוקולד. ורק כדי שלא יהיה לכן משעמם, אז תדעו לכן שביום חמישי ייפתח ברמת השרון הפסטיבל השישי לקולנוע יהודי-ישראלי ויימשך עד מוצאי שבת. צאו, תבלו, תיהנו, ואנחנו הגברים ננקה בינתיים את הבית. או לפחות נשתדל לא ללכלך.

שופט קול הארץ
אנחנו לא צריכים את השופט סלים ג'ובראן בבית המשפט העליון כדי שנוכל להוכיח שאנחנו דמוקרטיה. אנו צריכים אותו כדי שקולה של האוכלוסייה הערבית בישראל יישמע גם בבית המשפט העליון. כל שנותר הוא לייחל ליום שיהיה בעליון גם שופט חרדי.

אוצר הארץ
בימים אלה מוצגת במתחם G צמרת שבצפון תל אביב תערוכה מיוחדת פרי יצירתם של תלמידי שנה ד' בפקולטה לעיצוב בשנקר. בתערוכה, "החומרים מהם עשויים המילים" שמה, מוצגות יצירות המבוססות על דפי מוסף גלריה של עיתון הארץ: החל מפרטי לבוש, דרך תכשיטים ועד רהיטים. התערוכה תהיה פתוחה לקהל הרחב עד יום רביעי. ביקור בתערוכה מוכיח את כישרונם הרב של הסטודנטים. אחרי הכול, לא כל אחד יכול למצוא דברים טובים לעשות עם עיתון הארץ.

זמן שאול
לאחרונה החל הפייסבוק להציף אותי בהודעות של מופז ראש ממשלה. אפשר להעמיד את מופז או את פייסבוק לדין על התחזות? עדי, תובע כללי.

אביב הגיע
פסח בההההה.

יום שישי, 2 במרץ 2012

לא אקטואלי - 2.03.12



תחקירן בלאי
ביום שישי האחרון פרסם "עיתון" הארץ "תחקיר" אודות המכון לאסטרטגיה ציונית בו אני משמש כמנהל פרויקטים. אלא שהכותב הנלהב, לא אחר מאשר אורי בלאו, לא העלה דבר בחכתו. הממצא העיקרי שהעלה תחת ידו היה שהמכון לאסטרטגיה ציונית נהנה מתרומות של... אנשים! עד כמה אנמיים היו הממצאים של בלאו ניתן ללמוד מכך שלכתבה התלוותה תמונה של בוגי יעלון, עמית המכון לשעבר, כשהוא עוטה כיפה לראשו, רחמנא לצלן. כך קרה שבלאו הרש עשה מעשה בלעם הרשע, בא לקלל ויצא מברך: לאחר שסימן את המטרה, כל שנותר לו הוא לצייר סביבה את מעגלי ההשפעה של המכון וכך הפכה לה כתבת תחקיר לכתבת תדמית.

חד קרן
ביום שישי האחרון פרסם העיתונאי קלמן ליבסקינד ידיעה בעיתון מעריב על הקפאת הנטיעות של קק"ל בנגב בעקבות לחצי השמאל. כחלק מקמפיין השמאל פורסמה בעיתון הארץ עצומה שכללה ציטוט שהוצא מהקשרו מפסק דין שבכלל דחה את טענות הבדווים. על העצומה חתם גם הסופר עמוס עוז, שסירב לפנייתו של ליבסקינד להתראיין בנושא, אך הודה שאינו מכיר את פסק הדין. מה שיותר מטריד, הוא החידלון שפושה בקק"ל, כל אימת שהיא נדרשת להגן על האינטרסים של העם היהודי. בקצב הזה, ניתן יהיה לאחד את הקרן הקיימת לישראל, עם הקרן החדשה לישראל, שאותו עמוס עוז הצטרף למועצה הציבורית שלה בחודש האחרון.

אסתר והאיום הפרסי
השבוע ערך צוות מיוחד של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת דיון בנושא המאבק בדה-לגיטימציה של מדינת ישראל. במסגרת הדיון עלו הקשיים של מפיקי אירועי תרבות להתמודד עם ביטול הופעות של אמנים מחוץ לארץ. למרות הביטולים, אמנים ממשיכים להגיע לישראל. אחת מהם היא מדונה, שבחרה לפתוח את סבב ההופעות העולמי הבא שלה בישראל, בתחילת חודש יוני. כרגע מה שמטריד את המפיקים הוא שבתקופה זו לא יעופו טילים באזורינו. צודקים. עכשיו חבר'ה, בוא נפתח יומנים: בחודש יוני יש את אליפות אירופה בכדורגל. באוגוסט, אולימפיאדה. ספטמבר זה כבר חגים. החצי השני של יולי – שלושת השבועות, לא זמן טוב למלחמות. לכולם נוח בשבוע הראשון של יולי?

שלום עושים עם אמנים
המאמצים למנוע את ביטול הגעתם של אמנים בינלאומיים לישראל הוא לא רק של המפיקים, אלא גם שוחרי ישראל וחובבי מוזיקה. לשם כך הוקמה קבוצה אינטרנטית בשם Creative Community for Peace (ובתרגום חופשי: הקהילה היצירתית לשלום) שמסייעת לעודד אמנים להופיע בישראל כמענה למאמצים של כל מיני עמלקים שמבקשים להחרים ולבודד את ישראל. מומלץ לבקר באתר הקבוצה בו מוצגות העובדות לגבי ישראל כמו גם מזכרות מביקורים קודמים של אמנים בשכונה.

אומרים ישנה ארץ
בזמן שיש מי שחותרים לביטול הופעות של אמנים זרים בישראל כחלק מחרם תרבותי על ישראל, יש מי שעושים שימוש במוסיקה על מנת להביא את הבשורה של ישראל לעולם. הרכב אחד כזה הוא Orphaned Land ("ארץ יתומה"), שצבר פופולאריות רבה במדינות ערב ובטורקיה. הלהקה, שמשלבת מוזיקה מזרחית ורוק כבד, הספיקה לקיים כבר כמה הופעות גדולות בטורקיה ומאפשרת להוריד את המוזיקה שלה בחינם במדינות בהן נאסר למכור את אלבומיהם. זכיתי להשתתף באחת ההופעות הנדירות שעשו בסגנון המזרחי-פיוטי שלהם, והחבר'ה בהחלט מוכיחים שהארץ הזו לא יתומה. לנו ולעולם.

מן השפה ולחוץ
החודש פורסם הגיליון ה-46 והאחרון של כתב העת 'תכלת', שנסגר אחרי 15 שנות פעילות וצפוי להיפתח במסגרת אכסניה חדשה שתפעל תחת קרן תקווה, התומכת במפעלי חינוך ותרבות יהודיים בישראל ובצפון אמריקה. אחד המאמרים המקוריים שנכללו בגיליון האחרון הוא מאמרו של פרופ' משה קופל, "היהדות כשפת אם" שמו, אשר מתאר את ההלכה היהודית ככזו שפועלת תחת מערכת חוקים נוקשה בדומה לדרך בה אנשים דוברים שפה שנייה. לטענתו של קופל, על מנת שהיהדות תהפוך לדרך חיים טבעית וספונטנית, עליה לשמש כשפת אם, ובמילותיו שלו: "כאשר אנו משיגים דרגת שליטה גבוהה בשפתנו והרוח שורה עלינו, מזדמן לנו מפעם לפעם לכתוב שיר או פיוט. וכשאנחנו שרים, אנחנו נוטלים לעצמנו לפעמים חירות ביחס לכללי הדקדוק. איננו מכחישים לרגע את תוקפם או את חשיבותם של כללים אלה – ובכל זאת, אנחנו שרים".

מעשה פנחס
השיח הישראלי הטיפוסי יוצר חיץ בין השפה ההלכתית-הדתית לבין השפה האזרחית-המוסרית, ומעמיד אותן כשתי יריבות המתגוששות תדיר זו עם זו. בתוך כל הולכת ופוחתת הרלוונטיות של הדת היהודית לדיון בדילמות מוסריות, כשם שפוחתת מנגד גם הרלוונטיות של השיח המוסרי לעיצוב התודעה הדתית. במילים אלו פותח פנחס שיפמן את ספרו "שפה אחת ודברים אחדים". שיפמן, פרופ' למשפטים, מציג לאורך הספר אפשרויות שונות לקיומם של יחסי הגומלין בין ההלכה, המשפט, המוסר והחברה. כך מזהה יפה שיפמן את הבעייתיות שבתביעה להכרה האזרחית בסמלים הדתיים, דבר שהביא לפער בין כוונותיהם של המחוקקים הדתיים לפרקטיקה בשטח, כפי שקרה בסוגיית מיהו יהודי וביחס לפסולי חיתון. איך מגשרים על הפער הזה? לא ברור, אך נדמה לי שהכיוון הוא זה שאליו מוביל קופל (מהאייטם הקודם).

שלום חביב
בשנות השישים טען חביב בורגיבה, נשיא טוניסיה, כי על מדינות ערב לעשות שלום על ישראל, ועל ידי כך לפורר אותה. לשיטתו, היהודים לא יצליחו לנצל את הפריבילגיה של היעדר אויב משותף, ויתחילו מאבקים פנים ישראליים. העיסוק הציבורי הנרחב במלחמות יהודים בתקופה האחרונה, בין חרדים לחילונים, בין ימין לשמאל, בין קפיטליסטים לסוציאליסטיים ועוד, מוכיח שאולי חביב צדק, והשלום כבר פה.

תחפושת
רעיונות?