יום שישי, 26 באוגוסט 2011

לא אקטואלי - 26.8.11


בירה קלה
ביום שישי שעבר החלה לפעול הרכבת הקלה בירושלים. נפלה בחלקי הזכות להיות בין אלפי הנוסעים שלא התאפקו ונדחסו אל הרכבת כבר ביומה הראשון, לאחר שנים ארוכות של ציפייה. למרות כל הטענות והתלונות, הפכה ירושלים לעיר הראשונה עם רכבת קלה. מעניין אם הבירה תהיה עכשיו קצת פחות כבדה.

על נהרות בבל
אחד הנושאים הפופולאריים ביותר בשנים האחרונות לדיון בקרב יהודי ארצות הברית הוא השיח סביב הזכות לבקר את מדינת ישראל, בניגוד לתפיסה הקלאסית שטענה כי על יהודי ארצות הברית להתייצב לצידה של מדינת ישראל שפועלת בהתאם למדיניות לפיה נבחרה באופן דמוקרטי. על הגל החדש רוכב גם הגיליון השלישי של 'דרשני', כתב עת חדש מטעם מכון הרטמן, אשר מביא אסופה של מאמרים שעניינם פתיחת דף חדש ביחסי יהדות העולם ומדינת היהודים. מומלץ במיוחד מאמרו של יוסי קליין הלוי, אשר לא נוהה אחר הזרם, ותולה את השותפות החדשה בין יהדות התפוצות לאזרחי ישראל בהבנה הדדית של הצרכים, הדילמות והאילוצים של אלה את אלה.

אשם צבאות
בשל ביקורת ציבורית עזה נגד תוכנית הלימודים באזרחות, עורך משרד החינוך בשנתיים האחרונות מספר שיפורים משמעותיים, ובכללם החלפתו של ספר הלימוד המרכזי 'להיות אזרחים בישראל'. אחד הספרים החדשים אשר יוכלו לשמש את מורי ישראל בשנה הקרובה יהיה ספרו המצוין של פרופ' אבי דיסקין 'משטר ופוליטיקה בישראל'. מדוע מצוין? כי הליקוי היחיד אותו מצא עיתון הארץ, אשר ביקש להוציא את דיבת הספר רעה, הוא הקביעה כי "חלק גדול מן הפליטים (הפלסטינים ב-48') לא גורש מישראל, אלא עזב מרצונו, או בשל קריאה מצידם של מדינות ערב וצבאותיהם". חבל רק שהכתבת שכחה לציין כי קביעה זו מתבססת מפורשות על דבריו של מחמוד עבאס, הוא אבו-מאזן.

ירוקים יקרים
החברה להגנת הטבע פנתה השבוע לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בבקשה להפעיל את סמכויות הפיקוח והאכיפה שלה לפינוי מבנים משיבולת, ישוב שהוקם לפני כחודש על רכס טורעאן. המועצה האזורית גליל תחתון תומכת בהקמת הנקודה החדשה, אשר את הקמתה אישרה ממשלת ישראל כבר בשנת 2001, בעיקר בשל מצוקת הדיור באזור. כחובב סביבה וטבע, אשר מבין שאנשים גם צריכים לגור איפשהו, אני מחכה ליום בו הארגונים הירוקים ימפו את המקומות בהם ניתן לבנות. בינתיים הקולות הירוקים נשמעים כמו פזמון חוזר: לא לבנות גבוה מדי, לא לבנות קרוב לים, לא לבנות בשטחים פתוחים, לא לבנות בשטחים ולא לבנות בכלל...

שלום בארץ
ביום חמישי הקרוב ייערך בעפרה כנס הפעילים הראשון של תנועת ארץ שלום, אשר מבקשת לקדם את השלום והדיאלוג בין התושבים היהודים בשטחי יהודה ושומרון לבין התושבים הפלסטינים בשטחי הרשות הפלסטינית. הנחת היסוד של החברים בתנועה היא שתושבי יהודה ושומרון, יהודים וערבים, עומדים לחיות זה לצד זה עוד שנים רבות ושהפרדיגמה של הסכמי שלום בין מנהיגים אינה מוכיחה את עצמה. אמנם אני מתקשה להיות אופטימי לגבי היכולת של דרך זו להוביל לשלום כולל, אך לזכות היוזמים ייאמר ששכנות טובה (בניגוד להסכמי שלום), מעולם לא הרגו אף אחד.

ביקורת בתיאוריה
בימים אלה נמלאו לכתב העת 'תיאוריה וביקורת' עשרים שנות פעילות לא כל כך מבורכת. מדובר בכתב עת הנשלט בידי אינטלקטואלים מן השמאל הרדיקלי אשר מהווה את הבמה המרכזית לקידום תיאוריות פוסט ציוניות, במסווה של פוסט מודרניזם. מדוע מסווה? מכיוון שאין סיכוי בעולם שהלאומיות הפלסטינית (ולאומיות היא רעיון מודרני) תזכה בכתב העת ליחס המזלזל לו זוכה הלאומיות היהודי. בהקשר לתופעות מסוג זה ניתן להביא את דבריו של מרק ביוקנן בספרו החדש, 'האטום החברתי', כשהוא מצטט את ההיסטוריון הבריטי ג'פרי אלטון אשר כינה את הפוסט מודרניזם "המקבילה האינטלקטואלית לקראק" בגלל הסגנון המפתה והמתיר-כל של בניית התיאוריות שלו, המשחרר את המחבר מכל אחריות לחשיבה עקבית.

ליכוד הבית היהודי
היום בצהריים יערך בחיפה טקס הכלולות של דוברת הליכוד, נוגה רפפורט ונחי כץ, יועצו של השר דני הרשקוביץ מהבית היהודי. מי שרוצה מוזמן לראות בכך רמז לאיחוד פוליטי מתבקש. את תגובת דוברת הליכוד לא ניסיתי להשיג.

יום שישי, 19 באוגוסט 2011

לא אקטואלי - 19.8.11


מחלוקת לשם שלום
ימי בין המצרים, אווירת המחאה ואויר הקיץ הביאו איתם לא מעט מחשבות ודיונים על שנאת חינם, אהבת חינם וכל מה שביניהן. למי שלא הספיק למצות את הנושא, מומלץ לעיין בגיליון החדש של 'דעות', כתב העת של תנועת נאמני תורה ועבודה, אשר עוסק הפעם במחלוקות וקרעים בחברה הדתית (וגם קצת מחוצה לה). מעניינת במיוחד היא הקריאה על פרויקט 'שיח שלום', המפגיש קבוצות של אנשי רוח והנהגה ציבורית מימין ומשמאל, מתוך הבנה כי חזון השלום של התרבות המערבית, המבוסס על פשרות הדדיות, אינו מביא לתוצאה המתבקשת. באופן מנומק היטב, המיזם מציג גישה הפוכה: מודל של הכלת מחלוקות וחידודן כתנאי לשלום.

תג מחיר
תנועת 'שלום עכשיו' ביקשה לנצל את המומנטום החברתי והחליטה לפרסם דוח חדש המפרט כמה עולה מפעל ההתנחלויות למדינת ישראל. אומנם, מועצת יש"ע ובראשה דני דיין, עשתה עבודת הגנה נהדרת בהפרכת הנתונים המובאים בדוח, אך על מנת למנוע מתקפות חוזרות ונשנות כל אימת שלחבר'ה בשלום עכשיו קצת משעמם, ראוי לבחון את האפשרות לעבור למתקפה. השבוע חשף ארגון NGO-Monitor רשימה של ארגוני שמאל, ביניהם 'שלום עכשיו', אשר זוכים למימון ממשלת בלגיה בשנה האחרונה. מעניין יהיה לבדוק לאלו מטרות הוקצו הכספים מממשלת בלגיה (וממשלות אירופאיות אחרות) והאם שלום עכשיו עברו על חוק חובת גילוי למי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה, שחקיקתו הושלמה בחודש מרץ האחרון, המחייב את פרסום דבר התרומה במקרים של מימון מסעות פרסום.   

נתיבות רוטשילד
ביום שלישי הקרוב ייחנך הסינמטק החדש בנתיבות. לרגל האירוע יוקרנו במשך שלושה ימים רצופים כמה מסרטי פסטיבל הקולנוע של ירושלים במחיר סמלי של 10 שקלים הכרטיס. שווה בעיקר למי שפספס את הפסטיבל המקורי וגם למי שמתכנן לעשות את חופשתו בדרום הלא רחוק. רמז קל למקופחי שדרות שונות בתל אביב ביחס למעמדם של קבוצות באוכלוסיה שנמצאים קצת יותר נמוך בפירמידת הצרכים שלהם, וכיצד מעמד הביניים יכול באמת לסייע לקידומו של צדק חברתי.

מומחי ון-ליר
עם מינויו לתפקיד ראש צוות המומחים לגיבוש צעדים להקלת נטל המחייה בישראל, פתח פרופ' מנואל טרכטנברג בלוג, עמוד בפייסבוק, משתמש בטוויטר וערוץ ביוטיוב. לכאורה מהלך תמים שנועד לתת מענה למחאה חברתית ברשתות חברתיות. אני מרשה לעצמי להתנבא ולתהות אם למישהו פה מתפתחות שאיפות פוליטיות. עוד יותר תמוהה היא העובדה שצוות מנואל בחר לערוך את דיוניו במכון ון-ליר, אשר מלבד היותו בעל אג'נדות שאינו עולות בקנה אחד עם אלה של הממשלה הנוכחית, הוא גם ביתם של העמיתים הבכירים אביה ספיבק ויוסי יונה - אותם פרופסורים שעומדים בראש צוות המומחים החלופי של תנועת המחאה. נדמה לי שאבסורד כזה עוד לא היה, לפחות לא מאז הקים גאידמק את מפלגת צדק חברתי.

נא להכיר
אחת הבעיות הגדולות עימם נאלצים להתמודד רווקים ורווקות שאינם צעירים היא הלחץ שמופעל מההורים, אשר נוטים להשמיע כל מיני טענות להעלאת המוטיבציה, דוגמת החשיבות שבהשתדלות. אם כן, לפחות הבעיה הזו נפתרה. השבוע, לרגל ט"ו באב, הושק אתר האינטרנט The-J-Mom, אשר מאפשר להורים לחפש שידוך לילדיהם. מעתה והלאה יוכלו כל ורווק מאוחר ורווקה מעוכבת המוטרדים על ידי הוריהם, להציע להם לפתוח משתמש באתר החדשני. אחרי הכול, אין כמו השתדלות.

שייקר החן
רווקים שלא מקבלים את האייטם הקודם בעין יפה (ובצדק!), מוזמנים להכיר את הדבר הבא בעולם הרשתות החברתיות – השייקר. מדובר באפליקציית פייסבוק חדשה אשר מדמה בר לכל דבר, בו ניתן לגשת ולשוחח עם מבקרים אחרים באופן חופשי למדי. היתרון הגדול שעבור כל מבקר מופיעים שלל פריטים ביוגרפיים (ותמונות...) המאפשרים יצירת שיחה דווקא עם בעלי מכנה משותף. כרגע המסיבה פתוחה לכל משתמשי הפייסבוק בישראל, אך יש לקוות כי בעתיד ייערכו גם מסיבות מפולחות בהתאם למיקום גיאוגרפי ומאפיינים אחרים, בעיקר לטובת מי שמחפשים בן זוג צמחוני / מעשן או סתם ירושלמי.

יום שישי, 12 באוגוסט 2011

לא אקטואלי - 12.8.11


לא מהאו"ם
בשבוע שעבר ערך ארגון Stand With Us, ארגון הסברה פרו-ישראלי, סמינר בן ארבעה ימים ל-50 משפטנים צעירים מרחבי העולם. במסגרת הסמינר, שכלל סיורים והרצאות שנועדו להציג בפני המשפטנים את הצגת המציאו המשפטית והביטחונית במסגרתה מדינת ישראל נאלצת לפעול, התקיימה גם הרצאתו של עו"ד אלן בייקר, לשעבר היועץ המשפטי של משרד החוץ. לפי בייקר, ההבדל העיקרי בין החלטת האסיפה הכללית של האו"ם בעד הקמתה של מדינה פלסטינית ב-1988 לזו שצפויה בספטמבר היא שהפעם ההחלטה צפויה לכלול את קביעת גבולותיה לפי קווי 67. מכיוון שלהחלטה זו אין תוקף מעשי, נראה שהנזק שלה לפלסטינים גדול מהתועלת, וזאת מכיוון מדובר בתקדים מצדם של הפלסטינים: יוזמתם תיתפס למעשה כהצהרה על התנאים המקסימאליים לסיום הסכסוך מבחינתם (בזמן שהצדדים צפויים לחזור לשולחן המשא ומתן), לאחר שנים בהם הם טרחו להשאירם מעומעמים. לכן לא אתפלא אם האסימון הזה ייפול בסופו של דבר אצל מי מהמנהיגים הפלסטינים, אשר ימשכו את בקשתם מהאו"ם.

תקשיבו לאבא
לפני שישים שנה, פרסם הכלכלן אבא לרנר ומי שנחשב כממשיכו של ג'ון מיינרד קיינס, את ספרו 'כלכלת התעסוקה'. התרגום העברי לספר יצא לאור לפני חודשיים, בתזמון מדהים, על ידי 'דרור ישראל', תנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד, במטרה להעשיר את השיח סביב אופן ניהול המשק. בספרו, קובע לרנר כי מדיניותה הכלכלית של כל ממשלה צריכה לשים לה למטרה את התעסוקה המלאה ויציבות המחירים. בהתחשב בעובדה שהאבטלה בישראל נמצאת כרגע ברמה נמוכה מאד, נראה שמה שנותר לממשלה הוא לשמור על יציבות המחירים. הדרך לכך על פי לרנר היא הורדת הביקושים בכלים הבאים: העלאת מסים, הגדלת ההלוואות מהציבור וקיצוץ בתקציב. לתשומת ליבם של אבירי הסוציאל דמוקרטיה שדרישותיהם לא תמיד תואמות את התיאוריות על בסיסן הם נסמכים.

עלות מועסק
הדיסוננס בין המחאה הצודקת לדרישות המופרכות (הכיוון הכללי: על המדינה להפחית את הכנסותיה ולהגדיל את הוצאותיה) ראוי להפנות למנהיגי המחאה את השאלה הבאה: האם לאור עליית מחירי החשמל אין זה מתבקש להרחיב את המחאה נגד ועד העובדים של חברת החשמל? באמצעות מבחן זה ניתן יהיה לזהות בקלות האם המחאה מופנית כנגד הממשלה או במטרה להוזיל את יוקר המחייה בישראל.

ראות טובה
מי שמנסה לקדם שיח בונה להפיכתה של ישראל לאחת מ-15 המדינות המובילות בעולם הוא מכון ראות, שניסח את חזון ישראל 15, המתבסס על שלוש גישות: צמיחה – קפיצת מדרגה כלכלית; הכללה – שיפור באיכות החיים של כלל האוכלוסייה; וקהילתיות – שיפור השירותים החברתיים-קהילתיים והקמת רשת קהילות משגשגות. המעניין במסמך מפורט זה הוא שכותביו בחרו במודע לא להתמקד בהיבטים כלכליים בלבד, אלא גם לכלול אספקטים סוציולוגיים של החברה הישראלית, על מנת להתאים את החזון לחברה. כמו שזה נראה בינתיים בעולם, סיכוי לא רע בכלל שישראל תתקדם מהמקום בו היא נמצאת כיום (38) ולו בזכות ההידרדרות הכלכלית של המדינות שמעליה.

נעים להכיר
ביום ראשון הקרוב, הוא ט"ו באב, תארח מערת צדקיהו אירוע מיוחד במינו – ספידייטינג. למי שלא מכיר את הטרמינולוגיה מדובר על אירוע בו יזכו המשתתפים לסדרת דייטים קצרים אשר לאחריה יקבלו את פרטי האנשים בהם התגלתה חיבה הדדית. מיקום האירוע, אשר נבחר על ידי תנועת צעירים למען ירושלים (חפשו אותם בפייסבוק), מקורי למדי – מערה אשר כל כולה מתחת לבתי העיר העתיקה. ואכן, מה יותר מתאים מאשר לקיים ספידייטינג במערה שהיא למעשה מחצבה ושימשה גם כאולם לכינוסי הבונים החופשיים: חפרו לך יותר מדי? אפשר לעבור הלאה במהירות. היה נעים? חופשי בונים על זה.

חסרת ערך
בימים אלה נערכת הצבעה בקרב עורכי ויקיפדיה בשאלה האם דפני ליף ראויה לערך באנציקלופדיה המקוונת. לעניות דעתי, התשובה חיובית. עם זאת, נראה שגם ערך ב-JDate לא היה מזיק.

יום שבת, 6 באוגוסט 2011

דרושה אמנה חברתית


*** פורסם השבת במוסף היומן של מקור ראשון ***

לפני כעשור חברו פרופ' רות גביזון והרב יעקב מדן על מנת לחבר אמנה אשר תהווה הסדר מוסכם בין דתיים לחילוניים במדינת ישראל. מסיבות פוליטיות בעיקרן, בחרה מדינת ישראל להתעלם למעשה מהצעות האמנה ולא לדון על קבלת המלצותיה בחוק. ולמרות זאת, במובנים מסוימים השיגה אמנת גביזון-מדן את מטרתה: בשיח הציבורי ועבור רבים בחברה הישראלית משמשת האמנה כמסד רעיוני לכל דיון בשאלות דת ומדינה. הצלחה זו נובעת הן מהמחשבה הרצינית שהושקעה בה, והן מכיוון שכותביה נאמנים על קבוצות גדולות מאד באוכלוסיה הישראלית.

בפרספקטיבה של כמה שנים ניתן להניח כי מה אחד הגורמים שאיפשרו לגביזון ומדן לחבר את האמנה ולהעלות אותה לסדר היום הציבורי היה דווקא הקיפאון המדיני שנוצר לאחר ועידת קמפ דיוויד. למרות השוני הרב בין המקרים, ניתן לנסות ולומר כי גם גל המחאות שאוחז בנו בימים אלה מתאפשר בין השאר בשל הקיפאון המדיני ששורר כרגע בין ישראל לפלסטינים.

משיחות רבות שקיימתי במאהלי המחאה בתל אביב ובירושלים נראה כי האפשרות להביא לבחירות אינה באמת אופציה אמיתית עבור תומכי מדינת הרווחה, בעיקר משום שלכולם ברור כי במקרה של חילופי שלטון הנהנית העיקרית תהיה קדימה, מפלגה קפיטליסטית אולי אפילו יותר מהליכוד בעל הרכיבים החברתיים. בהינתן מצב זה, עיקר מרצם של הפעילים מושקע, ובצדק רב, בשאלת היום שאחרי המחאה. באין תשובה לשאלה זו, נמצאים המוחים במצב מתסכל בו הם נאלצים להמשיך את המחאה ולקוות שהממשלה תמצמץ קודם ותאמץ לפחות חלק מעמדותיהם. אך תוצאה זו אינה מובטחת להם, בעיקר מכיוון שלא ברור אם אורך הנשימה של המחאה יוכל לאורך הנשימה של הקואליציה היציבה למדי.

אסור ליוזמי המחאה להתבלבל מהתמיכה שקיבלה המחאה בקרב חלק מחברי הכנסת של הליכוד (בעיקר הפופוליסטיים שבהם). שורשי המחאה החברתית בה אנו חוזים כיום טמונים בשסע אידיאולוגי בסדר גודל שאינו פחות מהשסע הדתי-חילוני (אם כי פחות מדובר ופחות מתוקשר). סביר להניח שנתניהו, שקשה להאמין כי יסכים לאמץ עקרונות אשר נוגדים את כללי השוק החופשי, ישאף לחתור לפתרון אשר יורכב מחבילת הטבות חד פעמית. ברור כי הפיתרון לא יכלול שינויים מהותיים בדרך בניית תקציב המדינה, וגם לא שינוי דרסטי במגמה לקצץ את תקציבו של האיש השמן. במתווה כזה, במוקדם או במאוחר, יחזור המצב לקדמותו, רק שבפעם הבאה, אולי כבר בקיץ הבא, יהיה הרבה יותר קשה לעורר מחאה ציבורית בסדר הגודל בו חזינו בשבועיים האחרונים.

על כן על ראשי המחאה ליזום ערוץ שיח נוסף ובלתי תלוי במשא ומתן שמתנהל בימים אלה עם נציגי הממשלה, לאמץ את מודל העבודה של אמנת גביזון-מדן, ולקדם את חיבורה של אמנה חברתית כלכלית אשר תהיה מוסכמת (למרות פשרות כואבות שידרשו משני הצדדים) על נציגי השוק החופשי מחד ותומכי מדינת הרווחה מאידך.

אמנה כזו תכלול סט עקרונות ערכיים לגבי אופן הפעולה לפיו צריך לפעול השוק הישראלי. בדומה לאמנת גביזון-מדן שטיפלה שפירקה מוקש אחר מוקש, החל מסוגיית השבות, דרך המעמד האישי ועד צביונה של השבת, כך יהיה על מחברי האמנה החברתית-כלכלית להתייחס למספר סוגיות יסוד על פיהן רצוי שמדינת ישראל והמשק הישראלי יפעלו: קביעת גבולות ההפרטה, תנאי העסקה הוגנים, שמירה על רמת מחירים סבירה, מצוקת הדיור וכד'.

תהליך כתיבתה של אמנה שכזו, בידי דמויות הנהנות מאשראי ציבורי גדול וללא שאיפות פוליטיות, תאפשר לחברה הישראלית לקיים דיון ציבורי סביב אחת משאלות היסוד החשובות לקיומה של חברה מתוקנת וזאת במנותק מההקשר הפוליטי הצר. כשהאמנה תונח על שולחן השיח הציבורי, היא תהווה בסיס ערכי ומוסרי לאזרחי ישראל ולנבחריהם, למעסיקים ולמועסקים, על בסיסו נוכל כולנו לשפוט את מעשיהם ומניעיהם של השומרים על הקופה הציבורית.

יום שישי, 5 באוגוסט 2011

לא אקטואלי - 5.8.11


ליבת השינוי
כשצבי צמרת הודיע על עזיבתו את תפקיד יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, הוא ציין בין השאר את העובדה כי במערכת החינוך יש 150 מקצועות לימוד שונים, מצב אשר מביא לזילות של מקצועות הליבה. למרות שצמרת לא הצליח לצמצם את מספר מקצועות הלימוד, הוא עזר בקידום החלטת ועד ראשי האוניברסיטאות שהתקבלה השבוע לתת עדיפות בשיטת הבונוסים ללימודים מוגברים במקצועות הליבה: מתמטיקה, אנגלית, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, היסטוריה, ספרות ותנ"ך. בזכות החלטה זו ניתן להעריך כי יותר תלמידים יבחרו לתת דגש למקצועות הללו על פני תחביבים שאיכשהו השתרבבו לתוכניות הלימודים הבורגניות.

משכורת קובעת
עם מחאת הרופאים המתמחים קל לי להזדהות. אפשר גם להזדהות ברמה מסוימת עם מחאת המורים, וזאת על אף העובדה שזה מכבר הנהגת המורים הגיעה להסכם העסקה חדש עם ממשלת ישראל ועל כן רצוי שהמורים המוחים יפעלו להחלפת ההנהגה שלהם. כבר פחות אכפת לי שמנהיגי מחאת האוהלים הם שמאלנים. אבל שמישהו לכל הרוחות יסביר להם שהדרך הכי טובה לממן שכר דירה בתל אביב היא לעבוד במשרה מכניסה ולא ללמוד מקצועות שפוטנציאל ההשתכרות הצפוי שלהם ידוע כנמוך. לתשומת ליבם של דפני ליף, רגב קונטס (קולנוענים), סתיו שפיר (סטודנטית לתואר שני בפילוסופיה והיסטוריה), יונתן מילר (שחקן) ושאר תמימים. 

להשכלת המועצה
במסגרת פעילות המכון לאסטרטגיה ציונית פורסם לפני כשנה מחקר מקיף שעורר הדים רבים אודות מגמות אנטי ציוניות באקדמיה הישראלית. כשפרסמנו את המחקר, בחרנו לפרסמו בשלב ראשון ללא המלצות, על מנת להעלות את הנושא לסדר היום ומתוך הבנה שברגע שנציע המלצה כזו או אחרת היא תיפסל אוטומטית על מנת שלא יראה כאילו מערכת ההשכלה הגבוהה פועלת בהתאם להמלצת גופים חיצוניים. על כן הסתפקנו בהצגת הממצאים בוועדת החינוך של הכנסת בדיון אליו הוזמנו גם חברי המועצה להשכלה גבוהה וראשי האוניברסיטאות. המסר לחברי המל"ג היה ברור על אף שלא נאמר: אם המל"ג לא תטפל בהטיה הקיימת באקדמיה הישראלית, חברי הכנסת יעשו כן. משימה שאפילו חברי הכנסת מבינים שאין זה תפקידם לעשות.

חופש בלי מידע
בחודשים שעברו מאז קיימה המועצה להשכלה גבוהה ארבע ישיבות אשר בסופן קיבלה החלטה לגבי אופן הטיפול בטענות עתידיות כלפי הטיה באקדמיה וכל פגיעה בחופש האקדמי. בשל העניין שלנו בנושא, ביקשנו לקבל את הפרוטוקולים של ארבע הישיבות על פי חוק חופש המידע. למרות שמדובר במועצה ישראלית לכל דבר ועניין, הפרוטוקולים אותם קיבלנו היו בעלי מאפיינים סובייטיים משהו, כאשר שמות כל הדוברים הוסרו, ובמקומם הופיע הביטוי 'חבר'. היחיד שלא זכה שדבריו יופיעו בעילום שם היה יושב ראש המל"ג, הוא שר החינוך גדעון סער. אולי בגלל שלפוליטיקאי לא מגיעות אותן הזכויות המגיעות לבכירי האקדמיה.

לפרוטוקול בלבד
במהלך המשא ומתן בין מובילי המחאה לנציגי הממשלה העלו המוחים את הדרישה לקיים את הדיונים לאור המצלמות. הדרישה הזו הוסרה מעל סדר היום מהר מאד, כשהמוחים הבינו שהדרישה הזו עלולה להעמיד אותם באור מגוחך. זוהי עדות נוספת לכך שיש עקרונות חשובים, במקרה זה שקיפות, אשר לפעמים עלולים לפגוע באיכות הדיונים. כשעמית סגל, הכתב הפרלמנטרי של ערוץ 2, נשאל כיצד ניתן לשפר את עבודת הכנסת, הוא המליץ להוציא את מצלמות הטלוויזיה מחדרי הוועדות. מנסיוני הדל, נראה שעמית צודק לחלוטין. את האיזון בין יעילות לשקיפות ניתן להשיג באמצעות הסתפקות בפרסום הפרוטוקולים של הישיבות. מתחסדי הדמוקרטיה אולי לא יאהבו את הרעיון, אך אין להם מה להלין לאור העובדה שרבות מהוועדות המתכנסות במדינת ישראל מעוד מימי שלטון השמאל העליז, אינן מעזות להעלות את הדברים שנאמרים בחדרי חדרים על הכתב.

טוב ליהודים ולערבים
השבוע הגיש חבר הכנסת אבי דיכטר את הצעת חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, שמטרתו לעגן את אופייה וצביונה היהודי של המדינה. מבלי להיכנס לפרטי החוק, נראה שדיכטר בחר שם קולע לחוק. לכאורה (וגם יותר קצר) היה ניתן להיצמד לביטוי המעומעם של 'מדינה יהודית ודמוקרטית' או לחילופין לקצר את שם החוק ל-'מדינת העם היהודי'. אלא ששתי החלופות המוכרות יותר הן דווקא הבעייתיות יותר. ראשית משום שהגדרתה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי יכולה לשמש ככלי בידי אנטישמים בחו"ל המבקשים  להראות ליהודים את הדרך החוצה. שנית, משום שאת ההגדרה יהודית ודמוקרטית כל אחד מפרש כפי רצונו – אם זה נשיא בית משפט העליון לשעבר, אהרון ברק, שטען כי מתקיימת זהות מלאה בין ערכי היהדות לערכי הדמוקרטיה, ועד לאלה שמעניקים למילה יהודית פרשנות דתית. כמו כן, שתי הגדרות אלו מגבילות את האפשרות להכיל מיעוטים בתחומי מדינת ישראל. במידה וחוק היסוד יגיע לשלב סיום, סביר להניח שדיכטר יוכל לראות בעצמו כמועמד להנהגת מפלגת מרכז אמיתית.

הפגנה, לא חשוב על מה
למי שמאס כבר במעקב אחר המחאות מצורף תקציר הפרקים הבאים: ביבי מגלה שביעות רצון מכך שחודש יולי הסתיים ומתבאס לגלות שכל חודש אוגוסט לפניו. הימין מצטרף למחאה, התלהבות התקשורת מצטננת, מספר המפגינים המדווחים יורד בצורה דרמטית. שיר המחאה הופך להיות 'הקיץ האחרון': "עם הגשם הראשון אני אעלם". שפיות זמנית. הציבור יוצא למחאת האוהלים 2 בעקבות העלייה הדרמטית במחירם. כולם עוברים למחצלות, מישהו מתעשר מהספין. המפד"ל מנצלת את המומנטום וחוסר הפוקוס של המוחים, ולוקחת את הבחירות בהליכה בזכות קמפיין מבריק: ב' זה בומבמבלה.

מחאת הדיור?
מחאת הגיור!