יום שישי, 29 ביולי 2011

לא אקטואלי - 29.7.11

מה ביקשנו?
רוצים דיור בר השגה, אבל לא ביהודה ושומרון, אבל אסור שיהיה קרוב לקו החוף, לא בקרבת שמורות טבע, לא ליד חרדים, עובדים זרים ומוסדות של נכים, לא במגדלים גבוהים מדי ולא רחוק מתל אביב. ושיתפטר ראש הממשלה. נתניהו בתגובה הורה לשר החינוך לקצר בכל זאת את חופשת הקיץ.

ביקורת בונה ללא מענה
אחת הביקורות הנפוצות כלפי מנהיגי מחאת הדיור הינה שמטרתם האמיתית היא ראשו של נתניהו ולא מתן מענה למשבר הדיור. מצד שני, נדמה כי בתרבות הפוליטית בישראל אין אפשרות להגיע להישגים עד שהפוליטיקאי התורן מרגיש שכסאו מתחיל להתנדנד. מדובר במצב מתסכל בעיקר עבור אלה שמעוניינים להניע שינוי, בעודם מכבדים את רצון העם שבחר את מנהיגיו. דוגמא כזו היא 'דרור ישראל', תנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד, אשר על אף היותה מזוהה עם מפלגת העבודה, פרסמה נייר עמדה הכולל הצעות מעשיות לצמצום מצוקת הדיור תוך התייחסות עניינית לשורשי הבעיה: אגירת קרקעות ע"י חברות יזמיות, תוכניות שתקועות בשל מחסור בתשתיות, קבלנים שמעדיפים לבנות דירות יוקרה ועלייה דרמטית ברכישת דירות להשקעה. אלא שבדומה למאבק הקודם שניהלה התנועה לפני שנתיים נגד הפרטת הקרקעות, גם השבוע סירבה התנועה להשתתף במאבק פרסונלי ועל כן הישגיה הפרלמנטריים היו מועטים. ההפסד הוא של כולנו.

מכינה אחרת
השבוע נפתח בשעה טובה המחזור השני של מדרשת תבור, מכינה שהיא גם שנת שירות. מטרת המכינה, שמיקומה נקבע ולא במקרה בנצרת עילית, היא לקדם עשייה חברתית משפיעה ומשמעותית באמצעות פיתוח מנהיגות מקומית צעירה בעיר. משתתפי המחזור הראשון כבר הספיקו ליזום שישה פרויקטים חברתיים בשיתוף פעולה עם הגורמים המקצועיים בעירייה. השילוב הראוי של מכינה עם שנת שירות מהווה התפתחות מעניינת בעולם המכינות, אשר עד עתה התמקדו בעיקר במתן כלים לחניכים על מנת להכינם לשירות צבאי משמעותי.

מיגון דעות
על פי ספרו של יהודה לפידות על הסזון, היה זה אליהו גולומב, ממנהיגי ההגנה, שאמר למנחם בגין: "לא חשוב הדבר אם אנו נירה את הכדור הראשון במלחמת אחים, מנגנון התעמולה הוא בידינו, ואנו נכוון את כותב ההיסטוריה. תמיד תהיו אתם המתחילים במלחמת האחים". גם אם נאמין לשמועות שלשכת ראש הממשלה מתערבת לטובת שינויים במנגנון התעמולה, מדובר ביוזמה מבורכת לא רק בגלל השמעת מגוון דעות בתקשורת, אלא גם כי היא תפחית את המוטיבציה לפתוח במלחמת אחים.

מלח על הפצעים
מספיק ביקורות כבר נשפכו ובצדק על הקמפיין התמוה של מפעלי ים המלח לפיו הם אלה שמזרימים חיים לים המוות. לא צריך להיות גאון בשיווק כדי להכיר את הלכי הרוח בחברה הישראלית שלא בדיוק מוקירה פועלן של 'כימיקלים לישראל' ומפעלי ים המלח (שעצם קיומם מוצדק וחשוב). על כן היה עדיף למשפחת עופר המודאגת מתדמיתה הציבורית, שאת הכסף ששילמה לקבוצת הפרסום 'אדלר חומסקי & ורשבסקי' הייתה משקיעה בקמפיין ההצבעה עבור ים המלח כאחד משבעת פלאי עולם, שהשבוע העפיל לשלב הגמר. ויפה שעה אחת קודם, או לפחות בטרם יהפוך ים המוות להיות מועמד לאחד מפלאי העולם העתיק.

בין הזמנים לזקנים
חודשי הקיץ הגיעו ואיתם הזמן הפנוי של החרדים אשר כמה מהם משמיעים נהמות קרב וחרחורי מלחמה לקראת מלחמות שבת בירושלים. יש לקוות שהפעם החברה הישראלית ומנגנוני התעמולה לא יתרגשו יתר המידה ממחאתם של מבקשי הצומי ויפנימו שמדובר במאבקי כוחות פנימיים בחברה החרדית ותו לא.

קלת שבת
הרעיון להפעיל רכבת קלה בארץ ישראל עלה על הפרק כבר במאה ה-19, כך על פי עיתון הצבי מספטמבר 1909: "ממקור נאמן נמסר לנו כי המשא ומתן בין הממשלה והחברות האנגליות לכונן בירושלים עגלות חשמליות, הולך ונגמר, ובאלו הימים יקובל הרישיון." באיחור של מאה שנים ושני קייצים, יש רכבת קלה בישראל, כשבאופן מפתיע, הראשונה הוקמה דווקא בירושלים ההררית. אני הייתי מסתפק בכך שהרכבת הייתה מקדימה את זמנה ב-15 שנה, כך שהיא הייתה מאפשרת לספק מענה מקורי למחלוקת סביב כביש בר אילן ושאר כבישים אשר ממילא אינם פעילים שבת ויכולים היו להשתלב כחלק מתוואי הרכבת הקלה שממילא אינה פועלת בשבת. כך החילונים היו מרוויחים ציר תנועה יעיל יותר בימי חול, והחרדים היו מרוויחים מדרחוב נאה להליכת שבת.

יום הולדת עצוב
ביום חמישי הקרוב יציין ברק אובמה את יום הולדתו החמישים. מכיוון שהשנה יוצא התאריך בעיצומם של תשעת הימים, בכוונתי לשכוח לחגוג את יום הולדתו על פי התאריך העברי, שבועיים וחצי מאוחר יותר.


יום שישי, 22 ביולי 2011

לא אקטואלי - 22.7.11


האיש שלצידה
חבר הכנסת יריב לוין הגיש לאחרונה הצעת חוק שמטרתה לאפשר לכנסת לפקח על הליך מינוי השופטים לבית המשפט העליון. עיקר הבעיה בהצעה היה בעיתוי - יום לאחר קבלתו של החוק למניעת חרם על מדינת ישראל. בעקבות הלינץ' התקשורתי שנעשה נגד הממשלה והעומד בראשה, נאלץ בנימין נתניהו להקריב את הצעתו של לוין על מנת להוכיח את שליטתו בקואליציה. אמיתית, שינוי שיטת מינוי השופטים הינו מהלך מתבקש, מכיוון שמלבד הודו, אין אף לא דמוקרטיה אחת, בה לשופטים יש כל כך הרבה כוח במינוי השופטים שמוסמכים לבטל חקיקה ראשית. כדי להבין עד כמה המצב קיצוני בישראל די בבחינת הרכב הוועדה למינוי שופטים: מלבד שלושה שופטי העליון, מכהנים בוועדה ארבעה נבחרי ציבור (אחד מהם מהאופוזיציה) וכן שני נציגים מטעם לשכת עורכי הדין. אותם עורכי דין שיצטרכו בעתיד להידון בפני השופטים שיושבים איתם בוועדה, או שאותם מינו / פסלו. עד כמה הקשר בין שופטים לעורכי דין חשוב למוניטין, תעיד העובדה שאפילו עו"ד יחזקאל ביניש, עורך דין מצליח בפני עצמו(?), כולל ברזומה שלו שורה שמזכירה כי הוא נשוי לדורית ביניש, נשיאת בית המשפט העליון.

מה ששנוא עליך
האירועים בכנסת בשבועות האחרונים הביאו את רבנים רפורמים לפרסם מכתב בו הם תומכים בחופש להטיל חרמות. נראה שבסופו של יום, גם הרפורמים החליטו ללכת בדרכי ישראל סבא.

עדיף להיות מחבל
השבוע פורסם עונשם של הצעירים מג'לג'וליה שרצחו את אריק קרפ. למרות שמדינת ישראל קמה בין השאר על מנת לשמש מקלט לבני העם היהודי, במציאות האבסורדית בה אנו חיים, לא אתפלא אם בני החבורה יבחרו להודות שהמניעים שלהם היו לאומניים. זה גם יהפוך אותם לגיבורים בקרב חלק מהאוכלוסייה הערבית וגם יכול להיות הימור לא רע בכלל שיוביל לכך ששלושתם ביחד ישבו בכלא פחות זמן ממה שנקצב לכל אחד מהם בנפרד.

יתורבת הקיץ
בשבוע שעבר יצא לי להשתתף באירוע אחד מתוך סדרה של אירועי קיץ שנערכים בימים אלה במוזיאון ישראל. שיאו של אותו אירוע, נקודת מגע שמו, הייתה מסיבת אוזניות תחת כיפת השמים. אמנם, מסיבת אוזניות היא רעיון נפלא לחגיגות שקטות, ובמיוחד לחתונות, בהן לחלק מהקהל המגוון (תינוקות ומבוגרים חסרי חוש מוזיקלי עדכני) קצת קשה עם הרעש, אך היא מהווה חלק מהמאמץ של צוות המוזיאון להביא קהל צעיר למוזיאון המתחדש. מה שעוד יכול לעזור להשגת מטרה זו היא העובדה שהכניסה בחודשי הקיץ לחיילים ומתנדבי השירות הלאומי הינה בחינם, כמו גם לילדים בימי שלישי, שבת ובחודש אוגוסט.

מסבירים את עצמם
רק לפני ארבעה חודשים סיפרתי לכם פה על חבורת הצעירים שהחליטה לנסוע מטעם עצמם ועל חשבונם על מנת להשתתף בחזית ההסברה הישראלית בקמפוסים באנגליה. בינתיים תפסה היוזמה תאוצה (וגם קיבלה שם – What Is Rael), ומשלחת שנייה צפויה לצאת הקיץ לדרום אפריקה על מנת להמשיך במאבק בתופעת הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל. חברי המשלחת, שמנסים לגרד כמה ג'ובות על מנת להוזיל את עלויות הטיסה והאירוח (על חשבונם, כבר אמרנו?) החליטו ללכת על צעד מקורי למדי ויזמו מסיבה שכל הכנסותיה קודש למימון הפרויקט. המסיבה תיערך במועדון הדיזינגוף בתל אביב, ולפחות לפי מספר הנרשמים לאירוע בפייסבוק, הם יצליחו לכסות כרטיס לכיוון אחד לכל אחד מהמשתתפים. נקווה שימצאו שם את הדרך חזרה.

ויקרא ספר
זה לקח קצת זמן, אבל בסוף גם שבוע הספר העברי הסתיים לו (רק שבוע האפרטהייד הישראלי ארוך ממנו). עם תום המבצעים, מי שמחפש רעיונות מה לעשות עם מלאי הספרים שהצטברו אצלו בבית מוזמן להכיר את פרויקט 'סיפור חוזר'. במסגרת הפרויקט, שמופעל על ידי עמותת 'שכולו טוב' המשלבת נפגעי נפש בקהילה, ניתן למסור ספרים (וגם לרכוש במחירים מוזלים) כשכל הפעילות מתבצעת על ידי מטופלי העמותה שנהנים מעבודה מכובדת בסביבה נורמטיבית.

ים סוף
הידעת? מחאת הדיור אינה חדשה. היא התקיימה מדי חודש יולי בחופי סיני. השנה, בשל המצב הבטחוני, עברו הגיטרות והחושות לשדרות רוטשילד.

רועץ משפטי
לאחרונה אנו שומעים על יותר ויותר יועצים משפטיים בשירות המדינה שבוחרים לעשות בתורתם קרדום לחפור בו, במקום למלא את תפקידם המקורי – לייעץ לנבחרי הציבור. מכיוון שלמרות ההכחשות, גם ליועצים המשפטיים יש דעות משלהם, מצב זה מביא לעיתים רבות לשיתוק שאינו מאפשר לנבחר הציבור לקדם את סדר היום לשמו נבחר. נראה שהגיעה השעה לקבוע כי תפקיד היועץ המשפטי בשירות הממשלתי יהיה משרת אמון, בדיוק כמו בשוק הפרטי.


יום שישי, 15 ביולי 2011

לא אקטואלי - 15.7.11

מפעל הפייסבוק
ביום ראשון הקרוב תתחיל זו הפעם השלישית תחרות כתיבת הסיפורים הקצרים של מפעל הפיס, צרצרפיס. החידוש הגדול בשנה הקרובה הוא שהתחרות כבר לא תיערך באמצעות מסרונים, אלא באמצעות הפייסבוק, דבר שיאפשר גם לקוראים ליהנות מפרי עטם של הסופרים בזעיר אנפין. מדובר ביוזמה מקסימה שתאפשר לפייסבוק לממש את הבטחתו להיות סוג של ספר.

בשבע עיניים
לפני מספר שבועות נתקלתי בכותרת מעניינת בעיתון בשבע לפיה קצין דתי צפוי לשפוט את חיילי גולני בעקבות לבישת החולצות המפורסמות בטקס קבלת הכומתה. הסאב-טקסט זעק לשמים: לא יתכן שקצין דתי (ולכן הוא בטח ימני) ירשיע חיילים שהצהירו (לכאורה, כפי שהתברר מאוחר יותר) על כוונתם לסרב לפנות ישובים. ציון העובדה שמח"ט גולני חובש כיפה בכותרת הידיעה הינה משגה כפול: ראשית, משום שעצם הניסיון לרמוז כי קצין דתי אמור לקבל בהבנה סירוב פקודה מצדיק את הטענות של המתנגדים לקידומם של קצינים דתיים בצבא. ושנית, משום שגופי ביקורת התקשורת הימניים טוענים, בצדק, במשך שנים כי אין זה רלוונטי לתייג דמויות ציבוריות בשל היותם דתיים / חרדים / ימנים, בדיוק כפי שלא עושים זאת במקרים של חילונים ושמאלנים.

מלחמת חורמה
חקיקתו של חוק החרם תקפה בפאניקה את השמאל הישראלי, אחרת קשה להסביר ההתנהלות האנטי-דמוקרטית, צבועה וטיפשית של מי שמתיימרים לייצג את הציבור הנאור. אנטי דמוקרטית, משום שחוק החרם הוא הרבה יותר דמוקרטי מכל ניסיון של המיעוט לשנות את עמדת הרוב באמצעות חרם שכל תכליתו לאפשר לעולם להשפיע על החלטות פנים ישראליות. צבועה משום שמי שמנפח בלון ללא סוף לא יכול גם להזהיר מפני התפוצצותו: אין זה אמין להשמיע את המנטרה שמדובר בחוק שיגרום נזק לישראל בזמן שהם עצמם גורמים נזק לישראל באמצעות סילוף פרטי החוק בפני התקשורת הזרה. וטיפשית, מכיוון שקמפיין החרמת מוצרי ההתנחלויות של שלום עכשיו הוא לא פחות מאשר הפרסומת הכי טובה שנעשתה למוצרים אלה מעולם. יכול להיות שזה בגלל ששלום עכשיו רצו לחזק את מפעל ההתנחלויות כדי להבטיח את פרנסתם שלהם לעוד שנים רבות?

קו-אופ
המבנה של הקואליציה הנוכחית מעמיד את סיעת האיחוד הלאומי במצבים מאד לא שגרתיים ביחס למקומה באופוזיציה. מצד אחד, היא אינה מחויבת לתמוך ביוזמות הממשלתיות, ומצד שני, לא תמיד היא רואה עין בעין עם שאר סיעות האופוזיציה שמשמאל. מי שיודעים לנצל את המצב הזה לטובתם, הם חבר הכנסת אורי אריאל שמשכיל לייצר שיתופי פעולה פוריים עם הקואליציה (לטובת השגת תקציבים והגעה לעמדות השפעה דוגמת היותו נציג האופוזיציה בוועדה למינוי שופטים) ומנהל הסיעה, אורי בנק, שמייצר שיתופי פעולה רעיוניים עם האופוזיציה. בזכות המדיניות המתוחכמת, זכתה הסיעה בשני הישגים בתוך חצי שעה ביום שני האחרון: היא סייעה לקואליציה להעביר את חוק החרם ומיד לאחר מכן היא הייתה שותפה לתרגיל העוקץ של האופוזיציה להפלת הצעת החוק הממשלתית לקידום הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל.

אפילוג
פג תוקפה של מחאת הקוטג'.

צדק במעגלים
החל מיום שלישי הקרוב נציין את ימי בין המצרים המהווים זכר לחורבן ויש שנוהגים בהם מנהגי אבלות. בשנים האחרונות השכילה תנועת 'במעגלי צדק' לנצל את התקופה הזו לטובת עריכתו של חשבון נפש חברתי. בצום י"ז בתמוז הקרוב, תערוך התנועה כנס בהשתתפותם של הרב יובל שרלו, פרופ' מאיר בוזגלו, ד"ר אביעד הכהן ואחרים, ובו תיבחן שאלת אחריות הפרט על המרחב הציבורי דרך העיסוק בסוגיות ירושלמיות בוערות. הכניסה לכנס, שייערך בכיכר ספרא ויכלול גם מעגלי לימוד, חופשית.

בעוצמה
עמותה נוספת שעושה עבודת קודש היא 'בעצמי' אשר מסייעת למובטלים כרוניים להשתלב בעבודה יציבה והוגנת, התואמת את כישוריהם ושאיפותיהם. ביום חמישי הקרוב תערוך העמותה ערב התרמה (שאמור להיות מותאם לימי בין המצרים) בתיאטרון הקאמרי שבמרכזו מחזה 'אורזי המזוודות' של חנוך לוין. למרות שקהל היעד של תוכניות העמותה הוא מגוון ומותאם לאוכלוסיות שונות, ובכללם עולים, מבוגרים, חרדים ואפילו אסירים משוחררים, עדיין לא נרשמה פנייה מצידו של אריה דרעי לקבלת סיוע.

סייג לחופה
שתיקה.

יום שישי, 8 ביולי 2011

לא אקטואלי - 8.7.11


מציונות אקדמית
אני מודה שאיני מבין את המהומה הגדולה סביב אי שירת ההמנון בטקס סיום התואר במשפטים באוניברסיטת חיפה, כפי שאיני מבין את המהומה הגדולה סביב עצם קיומם של טקסים מסוג זה (אני כלל לא הופעתי לטקס הסיום לקבלת התואר האקדמי שלי). עם זאת, לאותם האקדמאים הבכירים בארצנו שאינם מבינים את תפקידה של האקדמיה הישראלית בתחייתו של המפעל הציוני רצוי להזכיר את דבריו של חיים נחמן ביאליק בטקס פתיחת האוניברסיטה העברית: "מי ייתן וידענו להרים את החכמה ואת המדע, אשר יצאו מן הבית הזה, אל אותו הגובה המוסרי, שהרים אליו עמנו את תורתו. לא היינו כדאים לחג הזה, אלו אמרנו להסתפק בחיקוי רע וגרוע למעשי ידיהם של עמים אחרים". ועוד עובדה היסטורית אחת: ללא הציונות אף מוסד אקדמי לא היה מוקם מהים ועד הירדן, מאז ועד היום.

זיכרון קצר
בשנת 1935, 5 שנים לפני מותו, ביקש זאב ז'בוטינסקי להעלות את עצמותיו לקבורה בישראל וזאת רק בפקודה של הממשלה העברית שניבא שתקום. בן-גוריון, שלא היה כמוהו ביכולת למחוק יריבים פוליטיים, סירב למלא את הבקשה. 16 שנים אחרי הקמתה של הממשלה העברית, התיר מי שהיה אז ראש הממשלה, לוי אשכול, למלא את הצוואה והשמים לא נפלו. נקודה למחשבה עבור מי שמתנגדים היום באופן אינסטינקטיבי ליוזמה למשות את שרידי אלטלנה בשלל אמתלות ותירוצים.

בגין מה?
עם זאת, יתכן כי הגישות השונות של בן-גוריון ('בלי חירות ומק"י') ואשכול (שצירף לראשונה את גח"ל, גלגול של חירות, לממשלה) כלפי ממשיכו של ז'בוטינסקי, הן אלה שהכינו את הקרקע לתפיסת השלטון בידי מפלגת הליכוד (גלגול נוסף של חירות). על הדרך שעברו מנחם בגין ותנועת החירות עד לכיבוש השלטון, מומלץ לקרוא בקובץ המאמרים 'מאלטלנה עד הנה' בהוצאת מרכז מורשת בגין ובעריכתו של פרופ' אבי דיסקין.

השד הדמוקרטי
אני ממש לא אוהב את תופעת אריה דרעי, אבל צריך לזכור שאם חלק גדול מהעם רוצה אותו בכנסת זוהי  מהותה של הדמוקרטיה, גם אם זה אומר משהו על הדמוקרטיה בישראל. משטרת מחשבות רק תחריף את חוסר האמון בשיטה הדמוקרטית – בטח כשמקרים דומים גוררים יחס שונה (האם לא ראוי היה למנוע מבוז'י הרצוג ששמר על זכות השתיקה בחקירתו בפרשת העמותות מלהתמודד לכנסת?). בהקשר זה חשוב להזכיר שאחד הגורמים לצמיחתה של ש"ס היה השימוש ברטוריקה שהראתה את ההבדל ביחס שקיבל דרעי לעומת הנשיא לשעבר, עזר וייצמן. אם רוצים לקדם את הדמוקרטיה בישראל. המסר הדמוקרטי הראוי יהיה לאפשר לדרעי להתמודד ולקוות שדרעי יפסיד והמוסר הדמוקרטי ינצח.

דמוגרפיה למתקדמים
תחזיות דמוגרפיות שונות משמשות על מנת להלך אימים על דעת הקהל הישראלית: כך וכך פלסטינים בין הירדן לים, כך וכך חרדים במערכת החינוך בשנת זו וזו וזהו זה. בפועל, התחזיות לא תמיד מתממשות. הסיבה לכך היא משולשת: ראשית, מפאת המניפולציה שנעשית עם הנתונים (מדוע עדיין כוללים את רצועת עזה בחלק מהספירות?). שנית, בגלל תופעות אותן לא ניתן לצפות (כמו גלי עליה). שלישית, מכיוון שחלק מאותן תחזיות מתייחסות לנתונים העדכניים כמצב סטטי מבלי להתחשב במגמות הקיימות. לדוגמא, לא ניתן להסתפק בכך שהנתון העדכני (2009) לגבי שיעור הילודה במגזר החרדי הינו 6.5 ילדים מבלי שמתייחסים למגמת הירידה ברמת הילודה באותו מגזר (15% תוך 8 שנים!). מי שכן עושה עבודה חשובה בתחום הוא יעקב פייטלסון, אשר פרסם לאחרונה מחקר מקיף אודות השלכות המגמות הדמוגרפיות על מערכת החינוך בישראל. מומלץ לקרוא, למרות הגילוי הנאות לפיו המחקר התפרסם במסגרת המכון לאסטרטגיה ציונית בו אני עובד.

ביטוי החופש
לאחרונה גיליתי דרך יעילה להתמודד עם נשים נטולות חוש הומור שאינן אוהבות בדיחות שוביניסטיות. אני מראה להן עד כמה גורלן שפר עליהן באמצעות הפניית תשומת ליבן למצוקתן של הנשים בערב הסעודית אשר אינן מורשות לקבל רישיון נהיגה. העצוב הוא שגם לאחר שיותר להן לנהוג, עדיין לא ברור מי יבצע את החניה. אחרי הכול, אין זה פשוט להחנות גמל.

אשר על המשמורת
לעתים קרובות מדי, מאבקים בין הורים גרושים נעשים על גב ילדיהם. ארגון 'הורות משותפת' אשר מבקש לקדם את התפיסה כי גם האב וגם האם צריכים להיות שותפים מלאים בגידול ילדיהם, הן בזמן שהם נשואים והן לאחר גירושין, מבקש לפעול כדי שחוקי המדינה יאפשרו זאת, ולא יעודדו את המצב הקיים, בו עיקר הנטל (והכיף) נמצא על כתפי אחד מהם. ביוזמת הארגון, אישרה הכנסת בחודש אפריל האחרון את הצעת החוק של דב חנין ויריב לוין בדבר מסירת מידע בעניין ילד קטין לשני ההורים במקרה הצורך. את שאר עצות הארגון ניתן למצוא במדריך להורים המתגרשים שנכתב על ידי גיא רוה ורותי דניאל.

ספטמבר השחור
האם לא כדאי שלפני שההנהגה הפלסטינית דורשת מהאו"ם להכיר במדינה פלסטינית, היא תוכיח קצת רצינות ותקיים בחירות חופשיות על מנת להעניק לעצמה קצת לגיטימציה ציבורית אחרי יותר מ-5 שנים ללא בחירות? אם מדינת ישראל תשכיל להעלות דרישה מסוג זה, אזי מגלי הצונאמי המדיני הצפוי בספטמבר ניוותר כולנו עם צונאמי של חתונות.

יום שישי, 1 ביולי 2011

לא אקטואלי - 1.7.11

עבודה בעיניים
תודו שזה נשמע כמו התחלה של בדיחה: יצחק (בוז'י) הרצוג קיבל השבוע מאוניברסיטת חיפה את אות האמינות השנתי שלה. והנה המשך הבדיחה: בראש הוועדה שהעניקה את הפרס למתמודד על ראשות מפלגת העבודה, עמד פרופ' צבי איזיקוביץ' (מרצה לעבודה סוציאלית) על היותו "מודל למנהיגות יוצאת דופן במאבקו למען רווחה בישראל". בכובע אחר שלו, עומד איזיקוביץ בראש עמותת 'אמינות' אשר זוכה לתקצוב ממשרד הרווחה, שבראשו עמד עד לא מכבר אותו בוז'י. אותו אחד שבחר לשתוק בחקירת פרשת העמותות של ברק. כפי שזה מריח, לא אופתע אם בעתיד הקרוב תתגלה פרשת העמותות של הרצוג.

שיעור ביחסי ציבור
אולי לא נעים לומר זאת, אבל נראה שיותר ויותר מבקשי צומי מצטרפים למאבקה הכואב של משפחת שליט על מנת לזכות בכותרות חיוביות. דוגמא צורמת לכך היה ניתן לראות בעיתוני סוף השבוע שעבר במסגרת קמפיין 'תואר ראשון ללא גלעד' שנערך לכבוד טקס קבלת תואר המהנדס של יואל שליט בטכניון. מתמונה שליוותה את אחת הכתבות, ניתן היה לזהות את סידור המקומות ולהבין את שקרה מאחורי הקלעים: בעוד השורה השנייה בקהל נשמרה למצטיינים, משפחת שליט הושבה בשורה הראשונה כשלצידם יושב דובר הטכניון, שאכן הצליח במשימתו להביא את דבר הטקס לכותרות הראשיות. בקצב הזה, לא ירחק היום עד שיוענק תואר דוקטור לשם כבוד לגבינת הקוטג'.

אמריקה תופסים
לאחרונה יצאה שגרירות ארצות הברית בקמפיין צודק שמטרתו להרתיע צעירים ישראלים מלעבוד באמריקה ללא אשרה מתאימה. כחלק מקמפיין ההפחדה, מובטחים למפירי החוק תנאי כליאה קשים עם רוצחים ואנסים. למען הסר ספק, אין מדובר במהלך אנטי ישראלי דווקא, אלא חלק ממהלך כולל של רשויות ההגירה נגד מהגרי עבודה, שכולל גם את בנייתה של גדר מאסיבית על הגבול הדרומי עם מקסיקו (מממ... גדר על הגבול? נשמע רעיון טוב...). דמו בנפשכם איך היו מגיבים ארגוני זכויות אדם ושאר הדמוקרטים הדגולים אילו מדינת ישראל הייתה מפיצה בתאילנד או באריתריאה סרטון דומה לזה של הדמוקרטיה שתחגוג ביום שני הקרוב 235 שנים להולדתה. עד שזה יקרה, ניתן להתחיל בחלוקת דפי הסבר על כללי העבודה בישראל לכל מי שמבקש ויזה למדינת ישראל מהמדינות מהם מגיעים רוב העובדים הזרים.

הכיבוש משקיט
השבוע אושרה בוועדת החוקה של הכנסת הצעת חוק החרם שעיקרו הוא לא לאפשר קבלת תמיכה ממשלתית למי שפועל למען חרם נגד ישראל. לטענת מתנגדי ההצעה בוועדה, החוק ישמש כנשק דווקא בידי חברי תנועת ה-BDS (חרם, משיכת השקעות והטלת סנקציות) בעולם והפיתרון אשר אין בלתו הוא לסיים את הכיבוש. אלא שבין ה-BDS לכיבוש אין ולא כלום. ה-BDS היא תנועה שמטרתה היא לשלול את הלגיטימציה מהמדינה היהודית כולה. לדוגמא, בשנת 2008, עוד לפני שניתן היה להאשים את נתניהו בבידוד הבינלאומי, קרא ארגון אתיג'אה להחרים את חברת התמרוקים לורא'ל, בעוון הקמת מפעל בהתנחלות מגדל העמק.

מהו BDS?
פעילות BDS נוספת לדוגמא היא הלחץ שהופעל על בוב דילן שלא להופיע בישראל. נראה שהלחץ עבד באופן חלקי, אחרת קשה להסביר את הופעתו האנמית, שנראתה לרבים כמו שביתה איטלקית. מעתה אמרו כי BDS = Bob Dylan Strikes.

היינו כלוחמים
לאור מעצרו של הרב דב ליאור בשל הסתה, רבים וטובים שאלו, ובצדק, מדוע הפרקליטות והמשטרה לא מטפלים באותו אופן במרצים כמו ד"ר איל ניר מאוניברסיטת בן-גוריון, שקרא לחיילי צה"ל ניאו-נאצים ומציעים לשבור מפרקות של מתנחלים. נראה שפרופ' רבקה כרמי, נשיאת האוניברסיטה, לא תוכל להתעלם מהשאלה הזו. קבוצת הסטודנטים 'לוחמי ציון' הציגה בפני כרמי את דף הפייסבוק של ניר. בסרטון שהעלתה הקבוצה ליו-טיוב, נראתה כרמי די מופתעת והבטיחה לבדוק את העניין בקרוב. כרמי, שמאז חשיפתה של ההטיה האנטי-ציונית באקדמיה בידי המכון לאסטרטגיה ציונית ותנועת אם תרצו, מנסה למזער את הפגיעה בתרומות למוסד אשר היא עומדת בראשו, מזכירה מעל כל במה אפשרית את עשייתה הציונית של האוניברסיטה. נראה שכעת היא לא תוכל להסתפק בדיבורים.



בקרוב אצלך
הדרך הישראלית לפרגן.