יום שישי, 27 במאי 2011

לא אקטואלי - 27.5.11

מורשת טדי
ביום רביעי הקרוב נחגוג את יום ירושלים. יום אחד מאוחר יותר, כ"ט באייר, ימלאו 100 שנים להולדתו של טדי קולק ז"ל, ראש העיר המיתולוגי של ירושלים. חברי מפלגת העבודה בירושלים, בראשותם של חיליק בר, מזכ"ל המפלגה וחבר מועצת העיר, ואסתי קירמאיר, מזכירת המחוז, החליטו לנצל את ההזדמנות על מנת להחזיר את ירושלים לסדר היום של המפלגה שבשנים האחרונות קצת שכחה את שורשיה וצרכיה של הבירה. לרגל שני אירועים אלה, תקיים הבוקר מפלגת העבודה סיורים פתוחים ברחבי ירושלים בעקבות טדי וכן כינוס בהשתתפות כל המועמדים לראשות המפלגה. בהתחשב במספרם הגדול של המועמדים, מדובר בשיפור משמעותי למאזן הדמוגרפי בבירה.

בירה רבתי
מי שעוד מנסים להעצים את ירושלים הם חברי מועצת ירושלים רבתי, שיערכו ביום שלישי הקרוב את ועידת ירושלים רבתי השנייה במרכז מורשת בגין, אשר תעסוק באפשרויות לפיתוח תעסוקתי, סביבתי והתיישבותי של בירת ישראל. בוועידה צפויים לקחת חלק אנשי עסקים כמו גם בעלי תפקידים ציבוריים. לטובתה של ירושלים, יש לקוות כי המפגש בין הגורמים הפרטיים למקבילים הציבוריים יאפשר יצירת שיתופי פעולה עתידיים ביתר קלות.

כוכב ברקאי
בשנה האחרונה זכיתי להשתתף בבית המדרש של ארגון גשר לאנשי תקשורת. לרגל סיום התוכנית ולקראת יום ירושלים, יצאנו לסיור בעמק צורים, שם מתבצע פרויקט סינון העפר מהר הבית. תחילת הפעילות נגד פעולות החפירה של הווקף החלה בשנת 2000, עת הוקם הוועד הציבורי למניעת הרס העתיקות בהר הבית, שכולל בתוכו רשימה מכובדת של אנשי רוח: ממאיר שמגר דרך מרים בן-פורת ועד א"ב יהושע. מאז הפך הפרויקט למיזם תיירותי וחינוכי משגשג בהובלתו המקצועית של ד"ר גבריאל ברקאי, הארכיאולוג שחתום גם על הממצא הקדום ביותר של טקסט מקראי: לוחיות ברכת הכוהנים. יוזמתו ותושייתו של ברקאי הופכים אותו למועמד ראוי לקבלת פרס ישראל ביום העצמאות הבא, לתשומת ליבו של שר החינוך.

מעמעמים
בהעדר מקורות מימון אחרים, מי שפרשה את חסותה על פרויקט סינון העפר היא עמותת אלעד, המוכרת מפעילותה בעיר דוד. מי שמנסה להפריע לפעילותה של אלעד היא עמותת 'עיר עמים' שהגישה עתירה לבג"צ נגד הרישיון שניתן לאלעד לנהל את אתר עיר דוד. בכך למעשה הופכת עיר עמים למעשה להיות אנטי-תזה של הרעיון הציוני באמצעות ניסיונותיה למנוע כל פיתוח של בירת המדינה, מעיר דוד דרך גילה, ועד רמת שלמה. אם כל זה לא מספיק, אזי לאחרונה נחשפו שלל ציטוטים קיצוניים של ראשיה בתחקיר של זמן ירושלים. לאור הנזק הרב שמסבה העמותה לירושלים יש לקוות כי הישועה תצמח דווקא מרשם העמותות שמנהל חקירה נגד העמותה בשל חשדות לרישום כוזב.

ישוב ספר
למי שמבקש לרכוש מתנה מתאימה לרגל יום חג ירושלים, אני ממליץ בחום על ספר המאמרים החדש 'מצפת לירושלים – ספר שושנה הלוי' בהוצאת מרכז אריאל. הספר עוסק ברובו בתקופות המאוחרות של ירושלים ונערך בהתאם לתחומי המחקר וההתעניינות של החוקרת שושנה לוי: משכונות, מבנים ומוסדות, ועד אמנות וחיי רוח בירושלים. כמו כן, ניתן למצוא בספר מספר מאמרים על צפת, עיר הולדתה של שושנה, ועל מערכת הקשרים המורכבת שבין צפת לירושלים.

מה שעשינו ב-67
באמת שאיני מבין את התעקשותו של נתניהו לכפור בקווי 67. לו אני הייתי ראש ממשלת ישראל, הייתי מקבל את קווי 67 כתנאי מוקדם, ולמשא ומתן הייתי משאיר לפתור את חילוקי הדעות לגבי מתי ב-67.

ב-48 זה היה יותר
נתניהו טוען שמקור הסכסוך אינו ב-67, אלא ב-48. מוזר. מצד אחד, זה לא מסביר, למשל, את פרעות תרפ"ט. מצד שני, ב-48 עוד לא היו פלסטינים. מבולבלים? גם אנחנו.

בשוליים
זכייתו של 'הערת שוליים', סרטו של יוסף סידר בפרס התסריט של פסטיבל קאן, היא סימן נוסף לפריחה התרבותית היהודית אותה אנו חווים בשנים האחרונות בהן הצטברו מספר אינדיקציות לכך שהטרנד היהודי חדר גם לתעשיית הקולנוע הישראלית. אינדיקציה נוספת היא פתיחתו בשנה הבאה של תוכנית חדשה לתואר שני בתרבות הקולנוע באוניברסיטת חיפה, בראשו תעמוד ד"ר איבון קוזלובסקי-גולן, חוקרת צעירה, מוכשרת ופרו-ציונית מוצהרת. ערב ההשקה ייערך ביום חמישי הקרוב בסינמטק החיפאי ויכלול הקרנה של חינם של פייטר, הסרט זוכה שני האוסקרים. נקווה שהטוב ינצח.

יום שישי, 20 במאי 2011

לא אקטואלי - 20.5.11

על שופטים ושפוטים
לקראת פתיחת מושב הקיץ של הכנסת בשבוע החולף, נערך מצג שווא לפיו נוצרה הסכמה בין הכנסת, הממשלה ובית המשפט העליון בדבר הצורך בכינונו של חוק יסוד: החקיקה. בניגוד לשמו של החוק, משמעות המהלך, אותו מובילים נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, שר המשפטים, יעקב נאמן, ויו"ר הכנסת, רובי ריבלין, הינה הכפפתם של נבחרי הציבור ביחס לשופטים. לדוגמא: הצעת החוק לא תאפשר לכנסת לחוקק חוק שבג"צ ביטל, אלא ברוב של 70 ח"כים, ורק לתקופה זמנית של חמש שנים. בפועל, מדובר על ניסיון ממוחזר לקדם את הצעת החוק שגיבשה ועדת נאמן בשנת 2004, אך נבלמה בדיוני ועדת החוקה של הכנסת. אחד מאלה שעמדו על המשמר והגנו על מעמדה של הכנסת, היה גדעון ספיר, אז דוקטור צעיר ומבטיח למשפט חוקתי, והיום פרופסור שמקיים. יש לקוות שהפעם ההצעה לא תגיע אפילו לדיון, לאור האפשרות הניתנת בידי כל מפלגות הקואליציה להטיל וטו על חוקי יסוד חדשים בהתאם להסכמים הקואליציוניים.

הרמת קרן
מי שעוד השתתף באותו דיון אודות הצעת חוק יסוד: החקיקה, היה פרופ' שמעון שטרית, שטען שדווקא כדי למנוע את העמקת השבר בין הכנסת לבית המשפט, יש לאפשר לכנסת לבטל חוק ברוב רגיל, כאשר הציבור הוא זה שיכריע אם הוא מקבל את דרך חברי הכנסת שקיבלו או פסלו את החלטת בג"צ. אותו שטרית, ששימש בעבר כשר וחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה, הוא נציגה של מפלגת העצמאות לתפקיד יו"ר דירקטוריון קק"ל, ולמעשה של הקואליציה כולה. מדובר במועמד ראוי (גם לא ביחס לאפי שטנצלר, היו"ר המכהן) בעיקר לאור עמדותיו הציוניות נגד פסיקת בג"צ בתיק קעדאן שקבע שאסור להקים ישובים ליהודים בארץ ישראל. לאור סטייתה של קק"ל מדרכה ההיסטורית בשנים האחרונות, יש לקוות כי שטרית ייבחר לתפקיד בעל ההשפעה ויחזיר עטרה ליושנה.

שקר אכן
חזקה על קוראי עיתון זה כי לא פספסו את הקמפיין החשוב של תנועת 'אם תרצו' שמבקש לחשוף שקרי תפיסת החרטא, סליחה, נכבה. אחת הנקודות המעניינות שהתגלו כתוצאה מהקמפיין, הוא דרך הסיקור בה בחרו עיתונאים אשר מצד אחד לא יכולים להתעלם מהקמפיין, ומצד שני, התקשו להתמודד עם העובדות המועלות בו. אותם עיתונאים החליטו לעשות לעצמם עבודה קלה ולהסית את הדיון לשאלה מדוע 'אם תרצו' נקטו בלשון פרובוקטיבית ולא מתחשבת בסבלו של האחר. רק שאת השאלה הזו הם היו צריכים להפנות למי שמעצבים את סדר היום התקשורתי – הם עצמם. שהרי כל חובב (גם אם אינו מחבב) תקשורת בישראל יודע שללא סנסציה אין אטרקציה.



אבות ועיוותים
חרטטנים יש גם אצלנו היהודים: החברים מתנועת 'שלום עכשיו' החליטו לאור האירועים במזרח התיכון, להמשיך בדרכם ללא כל שיהוי. הקורא אבישי עברי הסב את תשומת לבי למודעה שפרסם הארגון, שמטרתה להעלות את המודעות בסוגיית חברון. במודעה מובאות 6 עובדות (ואין ספור טעויות), על העיר. להלן כמה מה"עובדות": אברהם, יצחק, יעקב, שרה, רבקה ולאה הם אבות משותפים ליהודים ולמוסלמים; חברון היא השנייה בגודלה בגדה המערבית אחרי מזרח ירושלים (מסתבר שיש עיר כזו); המחסומים ברחבי העיר מונעים מעבר של מכוניות והולכי רגל פלסטינים (בני איזו דת התושבים שנשכחו?). אכן מודעה שמצדיקה את התוכנית החדשה של משרד החינוך להבאת תלמידים לחברון.

עציון גבר
בתחילת ימיי כתלמיד במכינה הקדם צבאית בקשת נקלעתי לוויכוח מסעיר בין תלמיד לאחד הר"מים אודות האמונה בביאת המשיח. הרב העיד על עצמו כי הוא חי באמונה יום יומית שהמשיח יגיע בקרוב ממש. בשלב זה שלף התלמיד שטר כסף, הניחו על השולחן, והציע לרב לקיים התערבות בדבר בואו של המשיח בימים הקרובים: "אם אתה כל כך מאמין בבואו של המשיח, שים כסף", הציע התלמיד במה שהיה נראה לי אז כהתרסה. לא עברו הרבה ימים עד שלמדתי כי השאלה של התלמיד באה ממקום של חיפוש אותנטי אחר האמונה. לקח קצת יותר זמן עד שאותו תלמיד, עציון מאיר שמו, גדל להיות מלחין וזמר, שאולי עדיין מחפש תשובות, אבל את דרכו להציג את שאלותיו לעולם מצא כשהקים יחד עם חברים דתיים וחילונים את ההרכב המוזיקלי המוכשר 'דברים בעלמא', שתערוך קבלת שבת מיוחדת בצהרי יום שישי הבא, במועדון האוזנבר התל-אביבי.

יום שבת, 14 במאי 2011

לא אקטואלי - 13.5.11



והגדת לסבך
בערב יום העצמאות שחל השבוע זכיתי להתארח בביתו של הרב יואל בן-נון, אשר עורך מדי שנה סדר יום עצמאות שכולל שילוב עדכני של אוכל ישראלי, שירים עבריים ותרבות יהודית. לטובת סדר זה פרסם הרב יואל את ספרו 'נס קיבוץ גלויות', אותו הוא פותח במילים אלו: "הנני ציוני מאמין בהשקפתי – יהודי-ישראלי בזהותי. אני מאמין שהציונות לא מאפשרת שום הפרדה בין יהדותי וישראליותי, והיא גם הפירוש היותר נכון ושלם לתורת משה...". למרות שבשנים האחרונות יש מי שמביעים אכזבה מהציונות וייאוש ממדינת ישראל, ואולי דווקא בגלל זה, החליט הרב יואל להזכיר לכולם שהנבואה העיקרית הכתובה בתנ"ך לאחרית הימים, היא קיבוץ הגלויות, מתגשמת לנגד עינינו ממש כבר 170 שנים. הספר החדש מומלץ לשימוש במיוחד בערב יום העצמאות בין שיפוד לזיקוק!



תשובת המחץ
ביום ראשון הקרוב יציינו הפלסטינאים ותומכיהם את יום הנכבה. נכון הדבר שכל תפיסת הנכבה היא קשקוש גדול לאור האמת ההיסטורית, אך לא ראוי להסתפק בשלילת הנכבה ומומלץ להציג גם חלופות חיוביות. לדוגמא: באותו יום בדיוק ימלאו 70 שנה להקמתו של הפלמ"ח, אשר תרומתו להקמת המדינה ולחברה הישראלית חורגת מהתחום הצבאי: החל מתרבות, דרך אמנות ועד התיישבות. והרבה נשים גם.

תל אביב מבפנים
בסוף השבוע הבא ייערך בתל-אביב פסטיבל הארכיטקטורה העירונית, בתים מבפנים, בו נפתחים עשרות מבנים לביקורים וסיורים של הציבור הרחב ללא תשלום (אם כי עבור חלקם נדרשת הרשמה מוקדמת באינטרנט). האירוע, שמטרתו לשפוך להציף לתודעה את הסביבה הבנויה, כולל את פתיחתם של מגוון מבני ציבור ובתים פרטיים, החל מגלריות וכלה בבתי כנסת, לקהל הרחב. מי שיגיע לפסטיבל, יבחין בכך שלמעשה הפסטיבל מאפשר את חשיפתן של שכבותיה התרבותיים וההיסטוריים של העיר העברית הראשונה, ועבור רבים, עיקר גאוותה של התנועה הציונית.

ירושלים אחרת
"מכל האתגרים שנטלה על עצמה התנועה הציונית, ירושלים היא האתגר הקשה מכולם." במילים אלו נפתח הגיליון החדש של המגזין החשוב 'ארץ אחרת'. ואכן, באופן צפוי ודי מתבקש, חלק ניכר מהמאמרים במגזין עוסקים בבעיותיה הפוליטיות-תרבותיות-חברתיות של בירת ישראל. מבין כל אלה, יוצא דופן מאמרו של ד"ר מיקי ארליך אשר מתאר תהליך של דו-קיום בין יהודים לערבים בעיר, בו חוצים הערבים את גבולות מזרח העיר ופונים מערבה- ולהפך, יהודים חוצים את גבולות העיר המערבית ופונים מזרחה. תהליך אשר משמעותו המעשית היא חריצת גורלה המדיני של ירושלים, משהו בין בשורה לקטסטרופה.

מדינה מתוקננת
למי שהיה עוד ספק לגבי מי הצודק במחלוקת שבין האוצר לבין הרופאים, קיבל את התשובה השבוע, עת ביקשו האחרונים להעלות את כמות הרופאים ב-7,000 בתוך 10 שנים. הרבה פעמים קורה שאיגודי עובדים הופכים לגילדות ומבקשים להקטין את מספר בעלי המקצוע בתחום, על מנת לצמצם את היצע בעלי המקצוע וכך להעלות את שכרם. כשאיגוד מקצועי מבקש להגדיל את מספר בעלי המקצוע בתחום, זה אומר דרשני. בישראל ההשלכות חמורות עוד יותר: מממצאי נייר עמדה אותו כתבה ד"ר חנה אדלר במסגרת תוכנית המנהיגות הצעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית, עולה כי כבר היום מספר התקנים של המתמחים גדול ממספר הסטודנטים לרפואה. בשל העדפתם הטבעית של הסטודנטים לבצע את ההתמחות בבתי חולים שנמצאים במרכז הארץ, יוצא שהתקנים שנותרים פנויים נמצאים בבתי החולים הפריפריאליים.

איסור גרמא
בתקופה האחרונה מתפתח דיון ציבורי סביב שאלת כדאיותה של מערכת 'כיפת הברזל' לאור עלותה הגבוהה, במיוחד ביחס למחיר הרקטות אותן היא מיירטת. הדיון הזה הוא אולי מרתק, אבל מיותר, מפני שהדיון האמיתי צריך להיות ביחס לחלופות האפשרויות. חלופה אחת כזו הוצעה על ידי חוקר ישראלי שחי בחו"ל, אשר הגיש למשרד הביטחון הצעה לפיתוח מערכת אשר משביתה באופן אוטומטי תשתיות בהתאם לזיהוי מקורות הירי, כך שהמחבל שיורה את הרקטה ימצא כמי שהפעיל ללא דיחוי את מערכת הענישה. ההצעה נפסלה על ידי היועצים המשפטיים, שמעדיפים להתעלם מהמציאות האכזרית בה חיים תושבי עוטף עזה, ומצד שני גם לא עושים את עבודתם בהגנה על קציני צה"ל שנמנעים מלטוס לכמה ממדינות אירופה.

אחים מבקרים
במאמר שכותרתו "החובה היהודית לבקר את ישראל", מסביר אדגר ברונפמן מדוע זו זכותו כציוני להביע ביקורת נגד הכיבוש וההתנחלויות. מבלי לדון בדעותיו של המיליונר היהודי-אמריקאי, אין ספק שזוהי אכן זכותו המלאה. אבל משום מה אני מעדיף את דרכו של אחיו, צ'ארלס ברונפמן, מהתורמים המרכזיים לפרויקט 'תגלית', באמצעותו מתאפשר לצעירים יהודים מכל העולם להגיע לישראל ולגבש את עמדתם הפוליטית בהתאם למציאות בשטח.

יום ראשון, 8 במאי 2011

פרס ישראל האלטרנטיבי לשנת תשע"א על 'תרומה למדינה'

*** לקראת יום העצמאות מפרסם מקור ראשון את בחירותיו לקבלת פרס ישראל האלטרנטיבי. השנה, זו הייתה בחירתי ***

אם צריך להצביע על אדם אחד אשר בזכותו הפך השיח הציבורי סביב הקרן החדשה לישראל ושאר פסיאודו-ארגוני זכויות אדם שכל מטרתם היא לערער את יסודות הלגיטימציה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, אין ספק שזהו פרופסור ג'ראלד שטיינברג, אשר הקדים לזהות את התופעה המסוכנת והקים את NGO Monitor שמטרתו היא לספק מידע וניתוח סביב אופי הפעילות, הדיווח והמימון של ארגונים לא ממשלתיים, הטוענים לקידום זכויות אדם במסגרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

פרופסור ג'ראלד (גרשון) שטיינברג הוא פרופסור במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן, מייסד התוכנית לניהול סכסוכים ומומחה ליחסים בינלאומיים. את הפרס מקבל שטיינברג על פעילותו החשובה והחלוצית במסגרת NGO-Monitor (ובשמה העברי המלא: העמותה לאחריות ארגונים לא ממשלתיים), ארגון אותו הקים בעזרתה של קרן משפחת וקסלר. NGO-Monitor נוסד בעקבות ועידת דרבן בשנת 2001, בה ארגונים בינלאומיים לא ממשלתיים רבי השפעה ניצלו את עקרונות המוסר והמשפט הבינלאומי על מנת לנגח את מדינת ישראל במסווה של קידום זכויות אדם. מטרתו הארגון הייתה אם כך למנוע את הניצול לרעה של ערכי זכויות אדם ולהחזיר את המאבק לטובת הערכים האוניברסאליים עצמם ולא כנשק נוסף שכל מטרתו לפגוע במדינת ישראל.

בעבודת נמלים יסודית שנמשכה כמעט עשור, נבר, חקר וליקט צוות החוקרים המיומן של פרופסור שטיינברג, מידע רב המתאר את רמת האמינות הנמוכה של אותם ארגונים פוליטיים למעשה. במשך שנים, הנתונים, הדוחות וניירות העמדה אותם פרסמו שטיינברג וחבריו לא זכו לתהודה תקשורתית וציבורית משמעותית, וגרמו רק לחוסר נחת קל בקרב שלל ארגונים אנטי-ישראלים דוגמת בצלם, עדאלה, שוברים שתיקה, פרופיל חדש, מחסום watch, יש דין ועוד רבים ולא טובים כלל.

מה שאותם ארגונים לא חשו הוא את הרחישה מתחת לפני השטח אליה הוביל האפקט המצטבר של עבודתו של שטיינברג: בתהליך ארוך ויסודי הפכה האדמה מתחת לרגלי הארגונים לשכבה דקה אשר קרסה כמו הייתה רצפת פל-קל בעת שהשופט גולדסטון וחבר מרעיו החליטו לרקוד על הדם היהודי בקצב אותו שכבת האדמה הדקה כבר לא יכלה לשאת, והדעת לא יכלה לסבול. או אז הגיעה שעת הכושר של שלל ארגונים בעלי תושייה ועיתונאים אמיצים לחשוף את ערוותם של הארגונים הרדיקליים ברבים. בהחלט ניתן להניח כי אילולא עבודת ההכנה של שטיינברג וצוותו המסור ב-NGO-Monitor, לא הייתה יכולה מדינת ישראל להתגונן כלל אל מול מתקפת הדה-לגיטימציה המתוזמנת נגדה באמצעות ארגונים הפועלים בתחומי ישראל ומחוצה לה.
                             
תגובתו של פרופ' שטיינברג:
"אני מתרגש ומודה על הכבוד שנפל בחלקי. את NGO-Monitor הקמנו מתוך תחושת שליחות והכרה בחשיבות התיקון המוסרי באופן השימוש בערכי זכויות אדם, תוך ניסיון לחשוף את המלחמה הצינית שמתנהלת נגד הציונות ומדינת ישראל במסווה של מאבק מוסרי. לצערנו אנו נתקלים ברבים שבוחרים להטיל רפש על מנת למנוע דיון רציני, ואני רואה בהוקרה זו עידוד חיובי לא רק לי, אלא לכל השותפים למאבק שכבר מזמן חצה את גבולות הארגון בראשו אני עומד."

יום שישי, 6 במאי 2011

לא אקטואלי - 6.5.11

נבון מצידו
בשנים האחרונות נראה כי הדתיים הנורמליים (כהגדרתו של המחוקק אורבך) החליטו לקום מהכורסא ולהשיב מלחמה כנגד מגמות של גלישה דתית למחוזות סמי-חרדיים או ניאו-רפורמיים. תוצר אחד למאבק זה הוא ספרו החדש של הרב חיים נבון, 'גשר בנות יעקב', אשר מבקש להתמודד עם סוגיית מעמדה של האישה בהלכה היהודית. שלא כפי שניתן לחשוב, אין מדובר במהלך של פשרה כדי לרצות את כל הצדדים, אלא במהלך אמיץ שמשמעותו המעשית היא קרב בשתי חזיתות: מול הגישה החרדית ומול זו הליברלית. אלה לא יאהבו את רצונו של הרב הנבון לשנות את נוסח ברכת 'שלא עשני אישה' ואלה יסלדו מהתנגדותו להעלאת נשים לתורה. אבל האתגר הגדול של הרב נבון ודומיו עוד לפניהם: להחזיר את האמון במוסד הפסיקה הרבנית של אותם אלה בציבור הדתי המודרני, שהתרגלו לראות את הרב כדרשן ותו לו, בעוד הפסיקה הדתית הפכה עבורם להחלטה אישית.

קדימה בני עקיבא
סימן נוסף לתופעת המתינות הדתית האקטיביסטית הוא פרסומה של החוברת 'חברה שלמה: על חברה מעורבת לכתחילה' מאת הרב יובל שרלו ורן חורי כשהחידוש הגדול של היוזמים הוא בהגדרת השיח ההלכתי סביב החברה המעורבת כשיח של לכתחילה. החוברת, אשר הוצאה לאור על ידי הקיבוץ הדתי ונאמני תורה ועבודה, היא השלישית במיזם 'עצה לדרך' אשר מבקש להנחיל את ערכי הציונות הדתית לדור הצעיר. מעניין כמה זמן ייקח לראשי בני-עקיבא, ובכללם המזכ"ל המיועד, דני הירשברג, לאמץ את מסקנות החוברת שכוללת גם מערכי הדרכה. ואם אין בכוונתם לעשות כן, אז מדוע שלא יתאחדו מחדש עם 'אריאל' שהוקמה לפני 30 שנים על ידי מי שביקשו להקים תנועה נפרדת.

נאמנים למי?
הקואליציה בין 'נאמני תורה ועבודה' לבין 'הקיבוץ הדתי' אינה טריוויאלית כפי שהייתה בעבר: עד לא מזמן, נהנו שני הארגונים מכספי הקרן החדשה לישראל. לאחרונה, החליטו הקיבוצניקים שלא ליהנות יותר מכספי 'הקרן החדשה לישראל' בשל מעלליה והשתוללויותיה. לעומת זאת, הנאמנים נשארו נאמנים לקרן, בלית ברירה, יש להודות: למרות שארגון 'נאמני תורה ועבודה' נהנה בשנים האחרונות מתמיכה הולכת וגדלה בציבור הדתי-לאומי, חלק גדול (מדי) מתקציב הארגון מגיע מהקרן ובלעדיו פעילות הארגון תיפגע באופן דרמטי. כל שנותר הוא לקוות שפעילות העמותה תמשיך אודות למימון שיגיע ממי שבאמת מאמינים במטרות הארגון ולא ממי שחוגרו כעלה תאנה לכיסוי ערוותו.

נ נח נחמ נחמן מגמגם
"אני מאמין שבתחומי העם היהודי... אנחנו חייבים... לקיים דיאלוג עם כולם... דיאלוג זה דרך להבין ולשכנע אחד את השני. כך צריך להתנהג. להחרים, לא לבוא, לא להופיע, להחריג אותם, למדר אותם, להדיר אותם – זאת לא דרכי, זאת לא דרכנו, ולעשות זאת יהיה טעות של ממש." כך הצדיק חבר הכנסת נחמן שי את נסיעתו לוועידת ג'יי-סטריט מעל בימת הכנסת, חודשיים לפני שבחר לבטל את השתתפותו בכנס רמלה בשל לחצים מארגוני שמאל קיצוני. סימן מדאיג נוסף להשתלטותם של ארגונים רדיקליים על מי שהייתה אמורה להיות מפלגת המרכז של ישראל.

איפה אתם בחג?
לשאלה מה עושים בערב יום העצמאות יש השנה כמה תשובות מעניינות: בזמן שהמוני בית ישראל יפקדו את בתי הכנסת ויצפו בטקס הדלקת המשואות יקיימו מספר קהילות ירושלמיות תפילה משותפת ברחבת הכותל המערבי אליהם יצטרפו חברי תנועת רעננים מכל רחבי הארץ. לי אישית קצת קשה עם היוזמה הזו, בעיקר על רקע העובדה שיש אתרים מוצלחים יותר להפגין את עצמאותנו מאשר הכותל הגלותי. יוזמה גלותית הרבה יותר היא עריכתו של ערב עיון בנושא חוק הנכבה מטעם ארגון זוכרות בו ישתתפו כמה נציגים אוטו-אנטישמיים כמו פרופ' אורי הדר מאוניברסיטת תל-אביב ועו"ד אמילי שפר מארגון 'יש דין'. עיתוי האירוע, יש לציין, מאד לא מתחשב מצידם של אלה המבקשים את התחשבות הרוב היהודי ברגשות הפלסטינים.

והגדת לסבך
לפני שלוש שנים, עת חגגה מדינת ישראל את יום הולדתה ה-60, פרסם הרב יואל בן את ספרו 'נס קיבוץ גלויות', אותו הוא פותח במילים אלו: "הנני ציוני מאמין בהשקפתי – יהודי-ישראלי בזהותי. אני מאמין שהציונות לא מאפשרת שום הפרדה בין יהדותי וישראליותי, והיא גם הפירוש היותר נכון ושלם לתורת משה...". למרות שבשנים האחרונות יש מי שמביעים אכזבה מהציונות וייאוש ממדינת ישראל, ואולי דווקא בגלל זה, החליט הרב יואל להזכיר לכולם שהנבואה העיקרית הכתובה בתנ"ך לאחרית הימים, היא קיבוץ הגלויות, מתגשמת לנגד עינינו ממש זה 170 שנים. סביב התגשמות נבואה זו, ליקט הרב יואל מאמרים, הלכות, פרקי קריאה ושיר ואספם לכדי ספר אחד, אשר בימים אלה יוצא לאור במהדורה חדשה וקלילה יותר. מומלץ לשימוש במיוחד בערב יום העצמאות בין שיפוד לזיקוק!

נכבה
כי הם התחילו. פרטים בקרוב...