יום שישי, 25 בפברואר 2011

לא אקטואלי - 25.2.11

מעשה בחלום
אחת מהאשמות הימין כלפי תנועת 'השמאל הלאומי' היא כי מדובר בעוד תנועה שכל מטרתה לעקור התנחלויות ולמעשה מדובר בתנועת 'שלום עכשיו' בתחפושת. לכבוד חודש אדר וחג הפורים, החליטו בשלום עכשיו להסיר את התחפושת. אחרת קשה להסביר מה גרם לפרסם מניפסט חדש 'חלום ומעשה' שמו, אשר מיועד לקהל יעד של תיכוניסטים, מוצג כאילו נכתב על ידי תיכוניסטים ("אנחנו תיכוניסטים בדיוק כמוכם" – מה הם חושבים? שהתיכוניסטים טיפשים בדיוק כמוהם?) ובעל דמיון מאד לא מפתיע למניפסט 'השמאל הלאומי'. יכול להיות שהשמאל אוהב למחזר רעיונות?

עכשיו טוב
בעצם, כשחושבים על זה, גם אני רוצה שלום עכשיו. למעשה, חייבים שלום עכשיו. מוכרחים לנצל את העובדה שבראש הרשות הפלסטינית עומד אדם שתקופת כהונתו תמה וחסר כל סמכות חוקית לייצג את הפלסטינים. ואסור להתעלם גם מסוריה. הרי זו הזדמנות חד פעמית לנצל את הטרנד העולמי ולעשות שלום עם אסד, רודן עלאווי ששולט באוכלוסיית הרוב הסוני. תביאו לי שלום עכשיו, כי לא רוצים שלום אחר כך.

איראן זה כאן
רובכם כנראה עוד לא שמעתם על מה שהולך להיות הלהיט הבא ברשת, אתר החדשות IRIB – Iran Hebrew Radio (אל תחפשו את ראשי התיבות). האתר, שמשמש כתעמולה איראנית נגד אזרחי ישראל מכיל תוכן רב ומגוון, ולא מסתפק בהבאת כל הצהרות הנשיא אחמדי נג'אד או נאומי המנהיג ח'אמנאי. ניתן למצוא שם גם מאמרי דעה (ערוכים, וללא קרדיט) של שולמית אלוני, עקיבא אלדר, גדעון לוי ואחרים. מי אמר שאף אחד לא נהנה לקרוא את גדעון לוי?

במקום שקיפות
השבוע אישרה מליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה. התנגדותם של הארגונים הפוליטיים הפועלים בישראל במימונן של מדינות אירופה על החלת עקרונות השקיפות עליהם מעוררת תמיהה. לדוגמא, מצד אחד, עמותת 'במקום', אשר מבקשת לחזק את הקשר בין זכויות האדם ומערכות התכנון במדינת ישראל (ובפועל מנסה לעכב את הקמתם של ישובים ליהודים ולהכשיר בנייה לא חוקית של בדווים) טוענת באתר האינטרנט שלה כי: "על מנת להבטיח את עצמאותה, 'במקום' איננה מקבלת כל מימון ממשלתי...", ובכך למעשה מסכימה שמימון ממשלתי מגביל את עצמאותה. מצד שני, חלק ניכר מהכנסותיה של העמותה, מגיע מממשלות זרות (עם אינטרסים מקומיים, מסתבר). מבולבלים? גם אנחנו.

אוצר בלום
בשבוע החולף נערך בירושלים יריד הספרים הבינלאומי. מכל הסופרים והספרים הבינלאומיים, אני מבקש לספר דווקא על ספר ביכורים של סופר צעיר, יואב בלום שמו, אשר ספרו 'מצרפי המקרים' (הוצאת כתר) ראה אור לפני כחודש. יואב, אותו אני מכיר משירותי הצבאי, שעל הדרך גם מנהל בלוג פעיל ומקורי בשם נקודתיים. בספר (המעולה, קולח, מהנה וכו' וכו'), אותו מומלץ לקרוא לאט ובזהירות כדי לא לפספס אף שנינות, מובאים מעשיהם של האחראים על כך שאנו, האנשים הפשוטים, נזכה לצירופי מקרים שיסדרו את חיינו. שווה לקנות את הספר ולו עבור הסיכוי שבחנות הספרים יחכה לכם מצרף מקרים שידאג להפגישכם עם אהבת חייכם.

כולנו א'
ממש לא יפה מה שעושים למשה קצב: החלטת בית המשפט להכריז על גזר הדין של הנשיא המורשע ביום הא' הבינלאומי זו ציניות לשמה. אני שונא ציניות.

לא לילדים בלבד
זה שירושלים חוזרת אט-אט (אבל בטוח) להיות מוקד בילוי עבור צעירים זה כבר לא חדשות. לעיריית ירושלים זה לא מספיק, ובצדק, ושני החמשושים הראשונים של חודש מרץ יוקדשו למגוון פעילויות משפחתיות (חינמיות ומוזלות – שימו לב, לחלקן יש להירשם דרך האינטרנט) במסגרת הפנינג 'ילדות חורפית' הראשון. למרות הקור הירושלמי, מומלץ בחום לא לפספס את קונצרט הפעמונים של מגדל ימקא. זוגות שגוזליהם כבר עזבו את הקן ימצאו גם הם מה לעשות בבירה, ומומלץ במיוחד הביקור בשדרות ממילא בהן מוצגת עתה תערוכת פסלים חדשה ששואבת את ההשראה מסיפורי התנ"ך. ואם ממילא הגעתם לממילא, שווה לעלות גם לקומה השנייה ולהציץ בגלריה 'עדן'.

יום שישי, 18 בפברואר 2011

לא אקטואלי - 18.2.11

פורים
קטן!

קללת התקשורת
השבוע פורסם כי רבני 'המטה להצלת העם והארץ' מבטיחים להסיר 'קללת ההתנתקות' מעל ראשיהם של חיילים שהשתתפו בעקירת ישובי חבל עזה אם אלה יתחייבו לא לעקור יהודים מביתם בעתיד. ידיעה זו זכתה לסיקור נרחב, כולל אזכור במהדורת החדשות של גלי-צה"ל. זוהי הזדמנות מצוינת להסביר איך דברים עובדים בתקשורת: הרבנים החביבים מפיצים לכל עבר הודעה לתקשורת (לא תמיד חכמה במיוחד, יש להודות) שלא תמיד עומדת מאחוריה עשייה אמיתית. עורך החדשות, שכל כך שמח שנפל לידו אייטם עסיסי מפרסם את הידיעה הפרובוקטיבית ועל הדרך מנסה להציג את הימין כחבורה של מפגרים (ובמקרה הזה, לעתים קשה להאשים אותו). או אז, הרבנים, מבסוטים עד הגג, מתקשרים לאורן זריף ומעדכנים אותו שהטיפים שלו עובדים מצוין.

שר חינו
בעקבות יוזמתו המבורכת של שר החינוך כי תלמידי ישראל יבקרו במערת המכפלה, נשמעה התנגדות בצורת חצי טענה – חצי איום: לסיורים יגיעו אך ורק תלמידים ימנים. האמת? לא נורא. אפשר להסתפק בשלב ראשון ב-70 אחוז מהתלמידים.
 
אור השמש יחטא
בספר חדש, 'ארץ ישראל הנסתרת' (הוצאת אריאל) שמו, מביא ד"ר רפי קיטרון את סיפורם של הסליקים בארץ ישראל ותולדותיהם. מעניין במיוחד הוא הפרק שעוסק בסליקים לאחר מלחמת העצמאות, בו נחשף כי בעוד בימין אגירת נשק הייתה בעיקר על בסיס יוזמות מקומיות, בשמאל הישראלי התופעה הייתה רווחת יותר, ובעיקר בקיבוצים שהיו קשורים למפ"ם, שבאותה תקופה הזדהתה עם התנועה הקומוניסטית העולמית. לפי קיטרון, הלהט המהפכני וההכרה בצורך להיערך לקראת עימות פוליטי אפשרי (הן מול בן גוריון והן מול הימין) תרמו את חלקם, אך היו זניחים לעומת שיקולי ההגנה המרחבית. ללמדך שאור השמש פחות הכרחי, כל זמן שלשמאל הקומוניסטי היה ברור מיהו האויב האמיתי של היהודים בארץ ישראל.

מקארתי את לוגן
השבוע פורסם כי שגריר ישראל בארצות הברית החליט שלא לשתף פעולה עם שדולת השמאל היהודי – J Street בשל תמיכתה של השדולה בקמפיין הפלסטיני להכרה בינלאומית. בכנס השנתי של J-Street שיחל בסוף השבוע הבא אמורים להשתתף מספר חברי כנסת מהאופוזיציה ולמעשה ישתתפו בקמפיין שמטרתו להשפיע על מדיניותה של ארצות הברית נגד ישראל. זוהי אינה תופעה חדשה – יוסי ביילין נפגש לא אחת עם רם עמנואל, בזמן שהאחרון היה יועצו של הנשיא אובמה, כאשר סביר להניח שעיקר שיחתם לא נסבה על תוצאות הדרבי האחרון. מצב הזוי זה לא היה עובר בשקט אילו העלילה הייתה הפוכה: על פי החוק האמריקאי, אסור לאזרחים לקיים קשרים עם ממשלות זרות כדי להשפיע על מדיניותה לגבי ארה"ב ללא הסמכה רשמית מהממשלה האמריקאית. חוק זה חוקק ב-1799, בעקבות פעילותו הדיפלומטית מטעם עצמו של הסנטור ג'ורג' לוגן. אבל איך אפשר להשוות אותנו לארצות הברית, כאשר בישראל יש מי שמתנגדים לחוק נגד עידוד חרמות על המדינה, בעוד בארצות הברית החוק תקף אפילו לאיסור החרמת מדיניות ידידותיות?

לא מנהיג, סחבק
השבוע נעצר מנכ"ל קדימה, משה שחורי, בחשד למתן שוחד ברשות המסים. את שחורי יצא לי לפגוש לראשונה בקורס לקציני מודיעין, אליו הגיע במסגרת תפקידו כקצין מודיעין ראשי. אל מול צוערי הקורס, נשא שחורי דברים שהעידו על אופיו הבעייתי: שחורי, אדם מאד חביב ונעים כשלעצמו, התגאה בכך שבמהלך לימודי התואר השני שהתקיימו באוניברסיטת חיפה, הייתה לו הטבה מיוחדת –  ללימודים הוא נסע מתל אביב עם קצין משטרה בכיר, שהרשה לעצמו לנהוג במהירות גבוהה בהרבה מעל זו המותרת במטרה לקצר את זמן הנסיעה. מפקדת בית הספר ומפקד הקורס שישבו לצידו ולכל אורך הקורס ביקשו להחדיר בצוערים את ערך הדוגמא האישית אליו מחויב כל קצין, הרגישו כיצד שחורי מחרב את עבודתם ברגע אחד. די בסיפור זה כדי להבין מדוע מונה להיות מנכ"ל מפלגת הזחוחים.
 
בני בני
ילד טוב.

יום שישי, 11 בפברואר 2011

לא אקטואלי - 11.2.11

כאבי ראש
ביום ראשון האחרון התפרסמה באתר Ynet ידיעה שנשאה את הכותרת הבאה: "כאב הראש של המשטרה – נשים שיוצאות מהבית בשעת חשיכה ומסתכנות באונס". בכתבה מתוארים מקרים רבים בהם נשים יצאו מהבית בשעות החשיכה ונאנסו, תופעה שאילצה את המשטרה לנסות ולמנוע הישנות של מקרים מסוג זה. בתחילה, פנתה המשטרה לנשים בבקשה שיפסיקו לצאת מהבית בשעות החשיכה, אך הן התעקשו לצאת מהבית דווקא בזמנים מסוכנים אלה. בלית ברירה, פנה קצין בכיר במשטרה לכתב Ynet על מנת להביא למודעות הציבור את מעשיהן של הנשים המסוכנות, אולי בכדי שהגברים ייקחו אחריות על נשותיהם ולא יאפשרו להן לצאת בלילות ללא השגחה. נשמע כמו כתבה הזויה? אכן, כזו כתבה לא התפרסמה. כתבה דומה, עם שינויים קלים בנפשות הפועלות, התפרסמה תחת הכותרת "טיולי שישי בבוקר: כאב הראש החדש של צה"ל".

חוק בלי קבלות
לאחרונה אושרה בוועדת החוקה של הכנסת הצעת חוק ועדות הקבלה, שמטרתה המקורית הייתה לתת מענה לבג"צ שהוגש על ידי זוג ערבים שביקש להתגורר בישוב רקפת שבגליל. על הבעייתיות של החוק, שהתחיל בנוסח חד וברור והסתיים בנוסח שאינו מאפשר לסרב לקבלת מועמד על בסיס לאום, כתבתי פה כבר בעבר. אלא שמאז נוסח החוק 'רוכך' עוד יותר והוגבל ליישובים קהילתיים בגודל של עד 400 משפחות בלבד. נסיגה זו מהווה למעשה גזר דין מוות להתיישבות היהודית בגליל ובנגב: על פי תוכנית המתאר הארצית (תמ"א 35) כמעט ולא ניתן להקים יישובים חדשים. כך קורה, שליישובים הקהילתיים, שחפצים בקיומן של ועדות קבלה על מנת לשמר את זהותם היהודית, אין כל תמריץ לגדול מעבר ל-400 משפחות בישוב. ומה עם כל התוכניות הגדולות להביא עשרות אלפי יהודים לצפון הארץ ולדרומה? כנראה שאלה ימצאו את עצמם בפיתרון ביניים – מרכז הארץ.

ביתר רבתי
ביום שלישי הקרוב ייערך בכנסת דיון מקדים לקראת קידומו של חוק 'ירושלים רבתי', אשר מבקשת להעצים את בירת ישראל באמצעות הכללתם של ישובי עוטף ירושלים (מגבעת זאב, דרך מעלה אדומים ועד יישובי גוש עציון) תחת מועצת ירושלים רבתי והחלת החוק הישראלי עליהן. מבלי לדון בסיכויי ההצלחה של הצעת החוק שהוצעה על ידי חברי הכנסת ציפי חוטובלי ועוד חברים, נראה שטוב יהיה אם האפשרות לקבלה תהיה מונחת על השולחן, למקרה והרשות הפלסטינית תשכח שבעיקר לה יש מה להפסיד במקרה של הכרזת עצמאות חד-צדדית.

סבלנות דמוגרפית
מנתונים עדכניים אותם מפרסם יעקב פייטלסון במחקר שערך עבור המכון לאסטרטגיה ציונית, עולה כי שיעור הרוב היהודי בשנת 2010 הוא 79.6% מכלל אוכלוסיית מדינת ישראל. לפי תחזיותיו של פייטלסון, שיעור היהודים עשוי לגדול לקראת שנת 2030. מצד אחד, מדובר בתחזית אופטימית למדי עבור כל מי שצביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית חשוב לו. מצד שני, קיימות תחזיות דמוגרפיות סותרות שנשמעות משכנעות לא פחות. כדי לברר מהי האמת, אין לנו, פשוטי העם ורפי השכל, אלא להזדיין בסבלנות.

שלום על ישראל
בשבוע הקרוב ייערך במכללת ספיר כינוס עזה-שדרות תחת הכותרת ממשבר לקיימות. הכנס, שיתפרס על פני ארבעה ימים, יכלול מגוון דיונים במבחר נושאים לא מזיקים: אקולוגיה, חינוך, בריאות, כלכלה ושאר פירות יבשים. אלא שלסדר היום שובצה/הסתננה סדנה תחת הכותרת: 'התנסות בלמידה על הנכבה כבסיס לתכנון מעשי של שיבת פליטים פלסטינים'. הסדנה הבעייתית מועברת מטעם ארגון זוכרות שכך מציג את סדר יומו: "שלום ייכון בארץ רק לאחר שכל תושביה ופליטיה יוכלו לחיות בה... לכן, הכרה בזכות הפליטים הפלסטינים לשוב לבתיהם הינה תנאי הכרחי לכינונו של שלום ומשטר דמוקרטי אמיתי בארץ. זכות השיבה אינה צריכה להיות תלויה באופי ההסדר הפוליטי... אלא היא תנאי קודם לכל אלה". חבל שמחנה השלום נותן במה לארגון שגם מרחיק את הסיכוי לשלום וגם מציג את המחנה כולו באופן הזוי למדי.
השרלטנים השחורים
בחודש מרץ הקרוב ימלאו 40 שנים להקמתה של תנועת 'הפנתרים השחורים'. אני מרשה לעצמי להמר על כך שבקרוב נשמע כל מיני אנשי תקשורת שיתהו בקול רם מהם הסיכויים להקמתה של תנועה דומה גם היום (עלו מחירי הדלק, שכחתם?) שתפעל להפלתו של נתניהו.

עיתונאי לדוגמה
לא הצלחתי להחליט אם אני מעדיף את גדי סוקניק בגרסת קצב או במהדורת גלנט.

יום שישי, 4 בפברואר 2011

לא אקטואלי - 4.2.11

ניצול מונומנט
ביום שישי האחרון השתתפתי בסיור מטעם חבורת 'צעירים למען ירושלים' שנפתח בהר הזיתים, חצה את נחל קדרון והסתיים בשער האשפות. הסיור, שנערך במסגרת סדרת סיורים חינמיים שמובלים על ידי חברי כנסת ומפורסמים אחרים, הודרך הפעם על ידי פרופ' אריה אלדד. בשל עמדותיו המוכרות של המדריך ציפיתי לפמפלט פוליטי וקצת פחות הסברים מלומדים. להפתעתי, השאיר חבר הכנסת אלדד את הפוליטיקה בצד וגילה בקיאות יוצאת דופן בהיסטוריה של הבירה. חלק פחות נעים בסיור היה הביקור ביד אבשלום, מונומנט מרשים ביותר מתקופת ימי בית שני, שלא נהנה מיחסי ציבור וייחוס מכובד. האתר התגלה כמקום מוזנח ומלוכלך, במקום שיהיה לאבן שואבת לתיירים וחוקרים מכל העולם.

חוקה ומבולקה
בכנס שערך השבוע המכון הישראלי לדמוקרטיה, הוקראו דבריה של נשיאת בית המשפט העליון להקים ערכאת שיפוט רביעית וזאת במטרה לצמצם את העומס על בית המשפט העליון ולאפשר לשופטי בג"ץ לעסוק בשיפוט חוקתי ועקרוני. למרות שדורית ביניש מתכחשת לכך, מדובר למעשה על הפיכתו של בג"צ, בהרכבו הנוכחי, לבית משפט לחוקה. יתכן מאד ואכן הגיעה השעה להקמת בית משפט לחוקה, אך במקרה כזה, ראוי שהרכבו של בית המשפט ישקף את עמדות הציבור ויכלול לא רק משפטנים אלא גם אנשי רוח ורבנים שעתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית חשוב להם. עד שזה יקרה, מוטב יהיה לאמץ את הדברים שאמר בכנס שר המשפטים לשעבר, משה ניסים: "ההצעה לא פותרת את בעיית העומס... את העומס הביא בית המשפט על עצמו מאז שנושא זכות העמידה נפתח לכל דורש ולכל מבקש. כל דכפין יטה ויבג"ץ."

הזכות להתפרנס בכבוד
העיתונאי יותם פלדמן התפרסם לפני מספר חודשים עת נעצר בגבול מצרים. פלדמן, בנו של פעיל השמאל המפורסם, עו"ד אביגדור פלדמן שהקים את 'בצלם', פרסם לאחרונה פוסט שרץ ברחבי רשת האינטרנט בו הוא מעיד בכנות נדירה על עצמו, משפחתו וחבריו: "חלק ניכר מאוד מפעילי השמאל בתל-אביב מתפרנסים בצורות שונות מענף זכויות האדם. רבים מבין הפעילים הבולטים ולעתים הקולניים ביותר בהפגנות, הם דוברים בשכר, אנשי יחסי ציבור, מפיקים ורכזים וכמובן עורכי דין שעומדים בראש הפירמידה של ארגונים אלה. מדובר במצב מבלבל למדי, שכן בעומדך בהפגנה, או אפילו בשעת שיחת חולין לא ברור אם האדם שלצידך מביע את דעותיו כתוצאה מהתגייסות פנימית או כחלק בלתי נפרד מהמשרה...".

בשיא המרץ
מה שלא פחות מעניין לגלות הוא, כי "הפעילים הבולטים והקולניים ביותר", כדברי פלדמן, לא נמצאים רק בהפגנות ובארגוני 'זכויות האדם' אלא הגיעו גם לכנסת. יותר נכון – למפלגת קדימה. ישנם ארבעה חברי כנסת מטעם קדימה שקיבלו שכר מארגוני שמאל: נינו אבסדזה (יוזמת ז'נבה), אורית זוארץ (שתי"ל), שלמה מולה (הקרן החדשה לישראל) ויוחנן פלסנר (המכון הישראלי לדמוקרטיה). הרביעייה הזו פועלת בתיאום והיא זו שנותנת את הטון (תרתי משמע) בדיוני הכנסת נגד כל יוזמה של הקואליציה, אפילו כשהיוזמה מבקשת למנוע מצב בו ציפי לבני, יו"ר המפלגה, לא תועמד לדין על פשעי מלחמה בחו"ל. כך קורה שמצד אחד סדר היום של קדימה, שמתיימרת להיות מפלגת מרכז, מעוצב על ידי פעילי שמאל, ומצד שני, אותם חברים מנופפים בחברי הכנסת הביטחוניסטים של קדימה (שאול מופז, אבי דיכטר, ישראל חסון, גדעון עזרא וכד') כהוכחה לנאמנותם. במוקדם או במאוחר, תידרש המפלגה הגדולה בכנסת להחליט אם היא ממשיכה ללכת בדרכה של מרצ, המפלגה הקטנה בכנסת.

ימין אמין: פרק 217
בשלושים השנים האחרונות מתגאה השמאל בכך שהשלום עם מצרים עומד איתן על אף נבואות הזעם של הימין שהקפיד לטעון שמדובר בהסכם זמני, עד ליום בו כבר לא ישב דיקטטור נאור על כס השליט. למרבה הצער, נראה שתחזיות הימין שוב מתגשמות, רק שהפעם השמאל לא יוכל להטיל את האשם על מדינת ישראל.

נחום תקום
לשאלה כיצד זה שאף אחד לא צפה את הבלגאן שמחולל כעת במצרים, טוניס, לבנון וירדן יש תשובה מאד פשוטה: פעילותה המונעת קבוצת המשבר הבינלאומית (International Crisis Group) אשר שמה לעצמה כמטרה למנוע סכסוכים חובקי עולם. על רצינותה של הקבוצה תעיד העובדה שבחבר הנאמנים שלה נמצאים: קופי ענן, חאבייר סולנה, ג'ורג' מיטשל, מוחמד אל-בראדעי ו... נחום ברנע. את תגובתו של העיתונאי הבכיר לשאלה "מה השתבש?", לא היה לי כוח להשיג. ותודה לקורא הנאמן עדי אמסטרדם על הגילוי הנאות.

לא מודה ועוזב
השבוע הגיעה לסיומה פרשת גלנט. את כל הפרשה היה יכול הרמטכ"ל הבא לשעבר לחתוך במהירות אילו היה חוזר לערכי הקוד האתי של צה"ל. תחת הערך 'דוגמה אישית' מובאים דברי ההסבר הבאים: "החייל ינהג על פי הנדרש ממנו ויקיים את שהוא דורש מזולתו, מתוך הכרה ביכולתו ובאחריותו, בצבא ומחוצה לו, להוות דוגמה ראויה". ראוי היה שמי שמיועד להיות החייל מספר 1, שעננה גדולה מרחפת מעל ראשו, בצדק או שלא בצדק, היה מודיע שבנסיבות הקיימות הוא מוותר על תפקיד הרמטכ"ל לעת הזו. גם אם זו הייתה הפעולה האחרונה, ואולי הקשה ביותר, של גלנט במדי צה"ל, היא הייתה יכולה לשפר את אמון הציבור בצה"ל בטווח הקצר, וגם את האמון בגלנט עצמו, בטווח הארוך יותר.