יום שישי, 30 בדצמבר 2011

לא אקטואלי - 30.12.11


גלגל המזל בהישאם פאלאס (צילום: זוהר בר-יהודה)

יריחו תחילה
טיול-רוח'לה (בערבית: טיול) היא יוזמה חדשה לעריכת טיולים משותפים לישראלים ופלסטינאים משני צדי הקו הירוק, כשהמטרה היא לאפשר לצדדים להכיר את חייו וסיפורו ההיסטורי של האחר מבלי לעסוק בסוגיות פוליטיות עכשוויות. יצוין כי ביקור של ישראלים בשטחי A נחשב לאירוע נדיר למדי בשל העובדה כי לשם כך נדרש אישור מיוחד מצה"ל. זכיתי להשתתף בטיול הראשון בשטחי הרשות הפלסטינית שנערך בשבוע שעבר ביריחו ובית לחם והופתעתי לגלות עד כמה יריחו נעימה ומסבירת פנים לתיירים ישראלים. נראה כי ללא קשר לתהליך המדיני, הגיעה השעה שמדינת ישראל תאפשר לאזרחיה להגיע כתיירים לחלקים בשטחי A בהם המצב הביטחוני רגוע למדי. כך רמת העוינות בין העמים תפחת, ייווצר תמריץ כלכלי חיובי לפלסטינים המתונים, הישראלים יזכו לבקר באתרי תיירות חדשים-ישנים וייהנו מסחלב בארבעה שקלים. אפשר להתחיל ביריחו.
נותנים ידיים (צילום: שרה אלן)

שוויון נפש
השבוע פרסמה עמותת 'סיכוי' מחקר מעמיק אשר בדק את עמדותיהם של אזרחים יהודים וערבים בנוגע לסוגיית השוויון. מי שירצה יוכל לצאת מעודד מכמה מהממצאים שעלו במחקר: 60% מהיהודים סבורים כי קידום השוויון של האזרחים הערבים הוא אינטרס של המדינה ובקרב האזרחים הערבים יש תמיכה גורפת בהשתלבות כלכלית (88%), פוליטית (81%) וחברתית (78%). לעומת זאת, הפערים הגדולים בין עמדות היהודים לעמדות הערבים מתגלים כאשר מגיעים לשאלות כגון חובת השירות הצבאי/אזרחי ושאלות סביב סמלי המדינה וצביונה. עורכי המחקר מבקשים לטעון כי ממצאי המחקר מראים כי הרוב מעוניין בשוויון. הם צודקים באופן חלקי בלבד: למעשה, הציבור היהודי מגדיר שוויון כשוויון זכויות וחובות אשר צריך להיות ממומש ברמת כל פרט ופרט, בעוד שהציבור הערבי מגדיר שוויון כשוויון זכויות הן לאזרח והן לקולקטיב הערבי.

חברת אשראי
בהשפעתה של המחאה החברתית בקיץ האחרון והדילמות שהעסיקו את הציבור הדתי ביחס אליה, פורסם לאחרונה גיליון חדש של כתב העת דעות, שעוסק ביחס לכסף בחברה הדתית. לזכות עורכי כתב העת, בהוצאתו של מרכז הרצוג ותנועת נאמני תורה ועבודה, ייאמר כי המאמרים שנבחרו להציג את הסוגיה לא נגררו אחרי השיח הפופוליסטי וסיסמאות נוסח צדק חברתי. ראויים לציון בעיקר ניתוחו המרתק של יאיר שלג, לטעמי הסוציולוג המדויק ביותר של הציונות הדתית, את היחס של הציבור הדתי לתרבות הצרכנית, והמונולוג העצוב של הדס ב', על הפגיעה בזכויות עובדים במוסדות הדתיים בחסות האידיאלים והמסירות לכלל ישראל. יש לקוות כי הדיון המעמיק והבוגר שמובא בגיליון יחלחל גם אל השיח הציבורי.

דו-קיום על גמל דו-דבשתי (צילום: ניר בומס)
יש מה להתווכח
נושא כספי בו לא עסק הגיליון הנוכחי של 'דעות' הינו שאלת מקורות המימון של ארגונים ומוסדות ללא כוונת רווח. לאחרונה עלו לסדר היום ביקורות כלפי תנועות שונות בציבור הדתי אשר זוכות למימון מסוים מצידה של הקרן החדשה לישראל. אלה טוענים כי הקרן מנסה להכשיר את פעילותה באמצעות תמיכה באותם ארגונים, ואלה טוענים כי הקרן לא מתערבת בפעילותם ובהעדר מקורות הכנסה חלופיים אין להם ברירה אלא להשתמש בכסף. על פניו, כולם צודקים. בפועל, נראה כי הגיעה השעה לערוך בירור נוקב בקרב ארגוני הציבור הדתי בפרט והחברה האזרחית בכלל בשאלת הלגיטימציה של מקורות המימון השונים: מכספי ממשלות זרות וקרנות פרו פלסטיניות לארגוני שמאל, דרך כספי נוצרים אוונגליסטים למוסדות חינוך ביו"ש, ועד כספי אוליגרכים שכשרות הונם מוטלת בספק למוסדות צדקה.

איש תחת גפני
השבוע הצהיר חבר הכנסת משה גפני כי בכוונת סיעתו, יהדות התורה, לשקול מחדש את הברית הפוליטית עם הימין, בעיקר בשל המתקפות התקשורתיות מצד עיתונאים שמאלנים המבקשים לערער את הממשלה הימנית באמצעות פגיעה בחרדים. על רקע הנטייה הימנית המסורתית של רוב המצביעים החרדים ניתן אמנם לראות בקריאות של גפני איומי סרק שנועדו להשגת רווחים פוליטיים, אך עדיין לא כדאי להתעלם מהן לגמרי. במידה וגפני, החיים רמון של הפוליטיקאים החרדים, יצליח להוביל את המפלגות החרדיות לכיוון זה, ייאלץ המחנה הלאומי להיערך מחדש. אפשרות אחת להתמודדות עם מצב זה היא קידום היוזמה לפיה ראש המפלגה הגדולה הוא זה שמרכיב את הממשלה. במציאות כזו סביר להניח שחלק ממצביעי המפלגות הקטנות, בכללן החרדים, ינטשו את כור מחצבתם לטובת מפלגה ממנה יתכן וייבחר ראש הממשלה. ההיתכנות הפוליטית לקבלת יוזמה כזו כרגע היא אפסית, בעיקר בשל אילוצים קואליציוניים, אך לקראת בחירות, היא תוכל לשמש כשוט בידי המפלגות הגדולות כנגד המפלגות ששוכחות לעתים עד כמה הן קטנות.

(הלילה הלילה הלילה (צילום: דרה פרנק
מכת הרבה
הכה בחרדים, הכה במתנחלים, הכה בליכודניקים, הכה בבעלי ההון, הכה באהוד ברק, הכה בטרכטנברג, הכה בשרה, בסוף ביבי ייפול.

יום שישי, 23 בדצמבר 2011

לא אקטואלי - 23.12.11


סביבה ומסובב
בחודש שעבר השיק המשרד להגנת הסביבה קמפיין הסברתי כחלק מהמאבק בתופעת שריפת הפסולת במגזר הערבי. מי שרוצה, יוכל למצוא קווי דמיון רבים בין היוזמה הזו של השר גלעד ארדן להצעת החוק של אנסטסיה מיכאלי להנמכת הדציבלים הבוקעים ממערכות כריזה של מסגדים. למרות שמטרת היוזמות ראויה, הן אינן פשוטות ליישום לאור הצורך בשינוי דפוסי התנהגות מסורתיים במגזר הערבי המובל על ידי גורמים חיצוניים (ובמקרה יהודים). אין ספק כי הדרך השונה בה בחרו שני נבחרי הציבור לפעול עשתה את ההבדל: האחד בחר לרתום את ראשי הרשויות במגזר הערבי למהלך הסברתי במהותו והשנייה בחרה ללכת על מהלך חקיקתי לעומתי, שאמנם מביא לה כותרות רבות, אך ככל הנראה לא יביא להשגת המטרה.

קריאת גיוון
במהלך חג החנוכה וגם מעט לאחריו (למעשה עד סוף דצמבר) ייפתחו דלתות מחסני ידיעות ספרים בחולון לטובת מכירת חיסול של כותרי ההוצאה. שיאו של האירוע יתקיים ביום ראשון הקרוב בו יחולקו תעודות זהב (20,000 עותקים), פלטינה (40 אלף) ויהלום (100 אלף) לסופרים הפופולאריים ביותר. חמישה ספרים בסך הכול זכו להימכר ביותר ממאה אלף עותקים: 'המוסד' של נסים משעל ומיכאל בר-זוהר, 'הכלב היהודי' של אשר קרביץ, 'תפילילה' של מאיה חנוך ומיכל כהן-חי, 'אל תשלח ידך אל הנער' של הרב ישראל לאו וחסמב"ה של יגאל מוסינזון. את הפרשנות על נתונים אלו והמסקנות על הישראלי (שקצת מעל?) הממוצע, אני מותיר בידי הקוראים הלא ממוצעים שלי.

במקום שאין מדינה
ביום שלישי הקרוב יעניק מרכז מורשת מנחם בגין את 'פרס בגין' עבור תרומה ייחודית למען עם ישראל וארץ ישראל. אל רשימת הזוכים המכובדת מצטרף השנה ארגון השומר החדש. זכייתו של הארגון החשוב והמועיל הזה מצטרפת לזכיות קודמות של נפש בנפש ושל רבני צוהר. כולם ארגונים שממלאים פונקציות אותן הייתה אמורה למלא המדינה כחלק מתפקידה כמדינת הלאום של העם היהודי: הגנה על ההתיישבות, עידוד עלייה ומתן שירותי דת. מעניין מה בגין היה אומר על כך.

ללמוד על למדנים
בימים רביעי וחמישי הקרובים יערוך מכון ון-ליר כנס בינלאומי על למדנות יהודית בזמננו. לפחות על פי הלו"ז העשיר של האירוע, מדובר בכנס מבטיח למדי בו יוצגו מחקרים המשרטטים את דמותה של הלמדנות היהודית על נגזרותיה: בישראל ובחו"ל, בקרב דתיים וחילונים, גברים ונשים, מזרחים וליטאים, מודרניים ופוסט-מודרניים. ללמדך שגם הלמדנים האדוקים שהעריצו את הלימוד, סופם שהם עצמם יהפכו למושאים   ללמידה, הערצה וביקורת.

מן המיצר קראתי
על המפעל החשוב של המכינות הקדם צבאיות נכתב רבות וראוי שייכתב עוד יותר, אך עקב האכילס שלהן הוא ברמת מעורבותן המועטה יחסית לאחר סיום השירות הצבאי. אם במכינות הדתיות ניתן עוד למצוא מסגרות המשך תורניות, במכינות החילוניות נדמה שהחלל גדול. יוזמה אחת שמנסה למלא את הואקום הזה הינה היוזמה המקורית של מכינת מיצר שברמת הגולן אשר פותחת תוכנית מיוחדת לחיילים משוחררים אשר משלבת עבודה עברית ומועדפת במטעי קיבוץ אורטל יחד עם בית מדרש ערב וחיי קהילה שיתופיים. כנס למתעניינים ייערך ביום חמישי הקרוב בבית אביחי שבירושלים. חיילים שעדיין סוגרים שבתות ועלולים לפספס את המדור הם ממילא צעירים מדי ויוכלו להצטרף רק למחזור הבא.

מאברהם ועד רוחמה
בימים אלה מציינת המועצה האזורית שער הנגב 100 שנים להתיישבות היהודית בנגב. היסטורית, לא מדובר במאה שנים רצופות כי אם בציון 100 לעלייה לקרקע של היישוב רוחמה ב-1911, שלושה עשורים קודם לניסיונות היותר מוצלחים ומוכרים של הקמת שלושת המצפים (רביבים, בית אשל וגבולות) ותוכנית 11 הנקודות. מאז נעשו שלוש ניסיונות ליישב את רוחמה, אך כולם לא עמדו בגלי פרעות שונים, בטרם הוקמה כקיבוץ של השומר הצעיר ב-1943. מי שמבקשים להכיר יותר לעומק את תולדות ההתיישבות היהודית בנגב בעת החדשה, מוזמן לתערוכה שנפתחה השבוע ברוחמה ופתוחה חינם לציבור במהלך ימי החג. טקס הדלקת נרות החנוכה במקום ילווה בסיפורי נסים ונפלאות מפי ותיקי הקיבוץ.

דת הדמוקרטיה
זהו. אפשר להכריז רשמית כי ארגוני השמאל הקיצוני שתמיד התהדרו בחילוניותם הנאורה הפכו לדתיים פונדמנטליסטים. במניפסט שפרסמה לאחרונה הקרן החדשה לישראל ונושא את הכותרת "אני מאמין בדמוקרטיה" מתבקש כל מאמין לחתום על 14 עיקרים (חס וחלילה לא 13) שעיקר משמעותם הסמלית להפקיע את הדמוקרטיה המהותית מידי רוב אזרחי המדינה. לכך מצטרף מסע ההפחדה של האגודה לזכויות האזרח, ארגון הדגל של הקרן, אשר קורא לאזרחי ישראל (ובעיקר למי שאינם כאלה) להצטרף למצעד זכויות האדם תוך הפצת כרזה השואבת את השראתה מאחד, מרדכי וענונו שמו. י"ד א-אלוהים.
  

על המילים ועל הפורקן
מדיר יוונים, ממיר עריצים, מאיר פנים, מתיר איסורים, מעיר עוקצנים, מחיר תגים, מסיר אחריות, משיר שיער, מכיר את כולכם. חנוכה שמח!


יום שישי, 16 בדצמבר 2011

לא אקטואלי - 16.12.11

ברית בג"צ-בד"צ
לאחרונה מצטברים יותר ויותר סימנים לכך שברית פוליטית ונדירה נכרתה במחוזותינו: דיווחים אודות פגישות ושיחות בין חבר הכנסת משה גפני לנשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, מינויו המשונה של נציג חרדי לוועדה למינוי דיינים מטעם לשכת עורכי הדין ביוזמתו של עו"ד יורי גיא רון המקורב לביניש, התנגדותו המפתיעה של גפני לחקיקות הקשורות לשינוי פני בג"צ תוך הפרת משמעת קואליציונית ועוד. כל אלה משרים תחושה כי ביניש וגפני, המזהים עצמם כמיעוט נרדף, הגיעו להבנות שקטות שיוכלו לסייע להם במאבקם: גפני יאבק ביוזמות חקיקה נגד בית המשפט העליון וביניש לא תנצל את בג"צ לפגוע במעמדם של החרדים. הימור שלי: עד לסיום כהונתה של ביניש כנשיאת בית המשפט העליון לא נזכה לחזות באף פסיקה דרמטית נגד הציבור החרדי.

כיפת ברזל דיפלומטית
עם הגעתו של החורף, מגיעים גם העננים, ועימם גדל מרחב התמרון של משגרי הרקטות העזתים לעבר ישראל. במידה ומערכת כיפת הברזל לא תוכל להתמודד עם גשם הקסאמים לעבר ישובי עוטף עזה, סביר מאד שמדינת ישראל תיאלץ לצאת למבצע צבאי נוסף ברצועה. הניסיון ממבצע 'עופרת יצוקה' מלמד שהמערכה אינה מסתיימת בשעה שהצדדים מכריזים על הודנה, אלא היא רק עוברת לזירות אחרות, כמו דו"ח גולדסטון שנכתב ביוזמת האו"ם. על מנת להימנע מגולדסטון 2 או מכל ניסיון דיפלומטי אחר לפגוע במדינת ישראל בתואנה של הגנה על זכויות אדם, מפרסמים ארגון NGO-Monitor והמרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה קובץ מאמרים מסקרן ("The Goldstone Report 'Reconsidered’ - A Critical Analysis" שמו) שעניינו להבטיח שאקדמאים מתחום המשפט, דיפלומטים, ופעילי זכויות אדם אמיתיים לא יחזרו בעתיד על הכשלים הבסיסיים של התהליך שהוביל לדו"ח גולדסטון ויותר חשוב מכך: הצלחת הספר תסייע לצה"ל למלא את תפקידו ולהגן על אזרחי ישראל מפני מתקפות הטרור.

חֵיל נשים?
חִיל נשים!

קמפיין לאומי
במדינה נורמלית, זה די הגיוני ש"הבנק הלאומי" יתמוך בתנועה לאומית. בהתאם לכך, ראוי היה שמי שמקבל את משכורתו ממשלות אירופה, יעביר את החשבון שלו לבנק הבינלאומי. לזכותו של יריב אופנהיימר יאמר כי הוא יעשה הכול כדי לקבל קצת יחסי ציבור. כולל להאדיר את שמה של אם תרצו, מה שמעורר את התהייה האם הוא משכורתו מחושבת על פי מספר אזכוריו בתקשורת. הבשורה המעודדת היא כי העיסוק של אופנהיימר בשטויות מעיד שגם הוא מבין שאין שום סיכוי לשלום עכשיו.

אזני הערלים
ביום שני האחרון הושק במכללה האקדמית בנתניה ספרו של ד"ר דוד אלטמן, סגן נשיא המכללה. נדמה כי המותחן, Six Years Later, נכתב באנגלית ולא במקרה. גיבור הסיפור הוא פרופסור באוניברסיטת אוקספורד שמודאג מהמגמות האיסלמיסטיות המשתלטות על המרחב הציבורי בבריטניה, ומוצא את עצמו נרדף בשל עמדותיו. נראה שאלטמן לקח על עצמו אתגר מעניין: יותר מכך שהספר מתאים לקהל הישראלי, הוא מהווה כתב אזהרה לקהל הבריטי והאירופאי. בדומה לגיבור הספר, מקנן בי החשש שגם המסר שאלטמן מבקש להעביר ייפול על אוזניים ערלות.

עבודת נמלים
בדצמבר 1936 הופיעה לראשונה התזמורת הסימפונית של הארץ-ישראלית (לימים התזמורת הפילהרמונית הישראלית) באחד ממחסני נמל תל-אביב שנפתח באותה השנה. לרגל 75 שנים להיווסדם של שני הגופים המכובדים הללו, אשר האחד הוקם על ידי מוזיקאים יהודים שברחו מגרמניה הנאצית והשני על ידי תושבי העיר העברית הראשונה שהוחרמו על ידי פועלי נמל יפו הערבית, נערכים בימים אלה סדרת אירועים חגיגיים של התזמורת בנמל. שווה לעקוב אחר שלל האירועים באתר המחודש של נמל תל-אביב.

שובר שוויון
לאחרונה פרסמה עמותת סיכוי, אשר מבקשת לקדם שוויון בין האזרחים היהודים והערבים בישראל, מסמך מדיניות שמציג 11 חסמים בתחום שיווק קרקעות מינהל ביישובים ערביים. לפי הנתונים המובאים במסמך, בעוד ששיווק הקרקעות בחברה היהודית מגיע לכ-70% מכלל יחידות הדיור שהוצעו, בחברה הערבית שווקו בפועל בתקופה האמורה כ-20% בלבד. רובן של ההמלצות המובאות במסמך שהוכן בקפידה טובות וראויות. עם זאת, מחברי המסמך נוקטים בעמדה נאיבית ומתעלמים מכך שפעמים רבות התושבים הערבים מעדיפים לייצר פתרונות דיור בדרכם הקצרה והזולה יותר מאשר לעשות זאת בעזרת המדינה שדורשת מהם לעמוד במסלול ביורוקרטי ויקר. בנוסף, מציעים הכותבים להפחית את השימוש בבנייה רוויה עבור ערבים, ככל הנראה כהוכחה לכך שאולי שוויון אינו יכול תמיד להימדד כערך מוחלט.

החתול
הוא תבנית נוף מולדתו. אמור לי אם ומתי החתול בורח ואומר לך איפה גדל, הכלב.

יום שישי, 9 בדצמבר 2011

לא אקטואלי - 9.12.11


אין רוח בלי גשם
בסוף השבוע האחרון נערך בירושלים פסטיבל "ימי אהבה לשירה". זוהי הפעם ה-15 בו נערך הפסטיבל ביוזמת חבורת משוררי "משיב הרוח". למרות התמקדותו של הפסטיבל השנה בספר תהילים, בכור ספרי השירה היהודית, הוקדשו בימות מיוחדות לשירה חדשה בעקבות ר' נחמן מברסלב ולשירת חייו של חנן פורת. במה נכבדה בכל אירועי הפסטיבל קיבלו לא רק משוררי שירה, אלא גם מנגני ניגונים משלל צבעי הקשת הישראלית. שמעתי שיש במדינת ישראל שרת תרבות שמבקשת לתמוך ביצירה ציונית. בפסטיבל המוחבא אל הכלים השתתפו מועמדים רבים וטובים הראויים לכך.

בני מה זאת
במדינה מתוקנת (אך לא פוליטית), דבריו של בני גנץ היו מתקבלים בחיוך וממשיכים לזרום אל הירדן. בצבא ההגנה לישראל למוד הקרבות הפמיניסטיים העיקשים, הומור הרמטכ"ל עלול לשמש כעת כקרדום לקידום אג'נדות פמיניסטיות קיצוניות. במקרה כזה, בני גנץ יצטרך להוכיח שהוא יותר צדיקה מהאפיפיור ולנקוט בצעדים שיעזרו לו לשרוד בתפקיד אל מול ביקורת כיתת היורות, אך עלולים לפגוע בתפקודו של צה"ל. אל יהיה זה לפלא בעיניכם אם בקרוב נשמע על פתיחת תפקידי לחימה נוספים לנשים, שאיש (או אישה) לא היה מעז (או עזה) לחלום להציע.

ברק קולני
קשה להיות מופתע או מאוכזב מהאמירות האחרונות של אהוד ברק. כבר הרבה מאד זמן שידוע לכל כי הוא אינו תקין פוליטית. אם הייתי אהוד ברק, באנגלית זה היה נשמע יותר גרוע.

מבכר המדינה
ביום ראשון האחרון הוענק אות ההוקרה על שם מנחם בגין לפרופ' אלן דרשוביץ בזכות הגנתו הנחרצת על מדינת ישראל ועמדותיה ברחבי תבל. במסגרת האירוע שנערך במרכז מורשת בגין, התנגד דרשוביץ לכמה מיוזמות החקיקה האחרונות, אך המליץ בחום להנמיך את הטונים של הביקורות נגד אותם חוקים. לדידו של הפרקליט הרהוט והמנוסה, ההצהרות הפומפוזיות בדבר אובדן הדמוקרטיה גורמות נזק רב למעמדה של ישראל בעולם. ודי לקדימא ברמיזא.

משל עם
על פי סקר שנערך עבור כנס העיתונות שהתקיים השבוע באילת, ענו 72% מהנשאלים כי התקשורת כולה מוטה שמאלה, 22% ענו כי היא איננה מוטה כלל, ומיעוט של 6% ענו כי היא מוטה ימינה. הבה נניח שכלי התקשורת אכן מייצגים את עמדת המרכז. אם כך, מתוצאות הסקר נובע ש-72% מהציבור הוא ימני, 22% במרכז ו-6% בשמאל. או שהתקשורת באמת שמאלנית. מש"ל.

מכור


יום שישי, 2 בדצמבר 2011

לא אקטואלי - 2.12.11


מיד ושם לחיל אוויר
בשעה טובה ומוצלחת נכנסה השבוע הרכבת הקלה לפעילות מלאה אחרי תקופת ניסיון שנמשכה כשלושה חודשים. דווקא משום שבתקופת הניסיון הייתה הנסיעה הרכבת בחינם, זכתה הרכבת לשנע יותר נוסעים מהצפוי בזמני שגרה. כעת, עם החלת חובת התשלום על הנסיעה ברכבת, ראוי לעשות סיכום ביניים קצר ולגלות מה הרוויחה ירושלים: ראשית, הרכבת הפכה למקום מפגש לתת קבוצות ירושלמיות (יהודים, ערבים, סטודנטים וחרדים) שלא תמיד זוכים לזמן איכות יחדיו. שנית, נסיעה על תוואי הרכבת, בעיקר בחלקה הצפוני לאורך קו התפר, ממחיש היטב עד כמה הרעיון שבחלוקת ירושלים אינו רלוונטי. מעתה יש להוביל כל איש חשוב שמגיע לבקר ביד ושם היישר אל הרכבת הקלה ולהסיעו כל הדרך עד לפסגת זאב והתחנה האחרונה: חיל האוויר.

הפרדה נפרדת
מעניין שדווקא מי שמבקשים לחלק את ירושלים ולטעון שליהודים אסור להיכנס ולגור בשכונות פלסטיניות, הם אלה שמתנגדים נחרצות לתת את האפשרות ליהודים להתגורר בהתיישבות נפרדת.

הזכות לסלקטיביות
ביום ראשון הקרוב תפרסם האגודה לזכויות האזרח את דוח "זכויות האדם בישראל – תמונת מצב". מדובר בדוח שמתפרסם מדי שנה לקראת ציון יום זכויות האדם הבין-לאומי, שהשנה, כמה סמלי, חל בשבת (הבאה). הדוח יעסוק בשלושה נושאים מרכזיים: קשיי נגישות של אזרחים מן השורה שאינם ממומנים על ידי ממשלות אירופאיות בפני בג"צ, פגיעה בזכויותיהם של מתיישבי המצפים בגליל לגור בישוב בעל אופי קהילתי-ציוני וסקירת הנזקים שנגמרה המתיישבים ביהודה ושומרון בשל הקפאות הבנייה בישובים. סתאאם, נראה לכם?

דיבת הארץ
למי שתהה מדוע צריך לתקן ובדחיפות את חוק לשון הרע, מצורף הסיפור הבא: בחודש אפריל פרסם עיתון 'הארץ' כתבה גדולה לפיה הבטיח יו"ר מועצת יש"ע, דני דיין, לנציגי הממשל האמריקאי כי המתנחלים יהיו מוכנים להתפנות תמורת פיצוי כספי. בעקבות פניית דיין לבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות, נקבע כי 'הארץ' הפר שני סעיפים בתקנון האתיקה של המועצה ועליו לפרסם התנצלות "בהבלטה ובאחד משלושת העמודים הראשונים". ההתנצלות פורסמה בעמוד 8 תחת הכותרת המוזרה "החלטת בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות" (בקרוב הכותרות: "דבריו של ראש הממשלה", "חוק חדש של הכנסת" ו-"כותרת שנתן העורך"). כנראה שבמערכת 'הארץ' לא רואים את חמשת העמודים הראשונים כעיתון. אני יכול להבין מדוע.

היום ונורא
מאז היווסדו של 'ישראל היום' אני שומע טענות לפיהן אין מקום במדינה דמוקרטית לכלי תקשורת הממומן על ידי איל הון שתומך בבנימין נתניהו וחי בארצות הברית. אם כך, אז מדוע המדינה צריכה לשפוך כסף על הצלתו של ערוץ 10 שממומן על ידי רון לאודר?

מדברים סרה
גם אני נגד הדרת נשים. ונגד שרה נתניהו.

קדימה זה שמאלה
בסוף השבוע שעבר פרסם ידיעות אחרונות ראיון נרחב עם ציפי לבני בו נחשף המיתוג החדש של יושבת ראש האופוזיציה. למי שלא קרא, אתמצת את הדברים כך: "קוראים לי ציפי ואני לא פוליטיקאית". רק חבל שהקשר בין התדמית החדשה של לבני לפעולותיה בשבועות האחרונים מוכיחים בדיוק את ההפך: לבני הבינה שכרגע הקרב שלה הוא נגד שלי יחימוביץ' על הזכות להתמודד בבחירות מול נתניהו. משכך, החליטה לבני, להזכירכם – לא פוליטיקאית, לנטוש את כל עמדותיה המקוריות לגבי בית המשפט העליון, אופייה היהודי של מדינת ישראל וכל מה שמריח ימינה משלי. העיקר להיבחר. ולא להיות פוליטיקאית.




לימין שור
בשבוע שעבר "חשף" אריק בנדר במעריב את הדוח של מטות ערים המדרג את חברי הכנסת מהימין בהתאם להישגיהם הפרלמנטריים. אכן, הישג עיתונאי מרשים. החשיפה הבאה: העם הוא זה שהטה את תוצאות הבחירות האחרונות.

עדר של אינדיבידואלים
ביום ראשון הקרוב יערוך המרכז לאתיקה בירושלים כינוס שכותרתו "המחאה החברתית והאתיקה העיתונאית – חיבוק חם?". מבחינתי, מדובר בשאלה רטורית, ולא מכיוון שכל אנשי התקשורת המרכזיים החליטו לאחד כוחות, אלא פשוט מפני שרובם מגיעים מרקע דומה. במילים אחרות: אם אתה גבר, אשכנזי, יהודי, חילוני, שמאלני ותל אביבי – אתה בטח איש תקשורת. 5 מ-6 זה גם בסדר. בסרט 'בריאן כוכב עליון' יש סצנה מפורסמת בה מנסה כוכב הסרט לשכנע את עדת מאמיניו שעליהם לחשוב בעצמם מפאת היותם אינדיבידואלים ושאין צורך שיקשיבו לכל מה שהוא אומר. העדר מגיב כפי שהוא רגיל, וממשיך להריע. העיתונאים הישראלים לא רגילים שמתייחסים אליהם כך, אך נדמה שביותר מדי מקרים לאחרונה, הם הפכו ללא יותר מאשר עדר.

ירושלים
זה התל אביב החדש.

יום שישי, 25 בנובמבר 2011

לא אקטואלי - 25.11.11


מכה מתחת לחגורה
השבוע נערך במכון הישראלי לדמוקרטיה שולחן עגול סביב נושא חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. לא אחדש הרבה אם אספר רוב הדברים שנאמרו על החוק הפשיסטי והטיפשי, השרו אווירה של שיח חברים במועדון חדש של מאוכזבי מרצ. רגע אחד ששווה בכל זאת להזכיר הוא אמירתו של חבר הכנסת שלמה מולה, לשעבר חתום על החוק והיום פעיל נמרץ נגדו: "בקרוב עוד יחוקקו חוק שיאסור על המוסלמים להתפלל לכיוון ירושלים". בהשראת דבריו של המחוקק הדגול אני מציע לחוקק חוק על פיו יפוטרו חברי כנסת שהם ממש, אבל ממש טיפשים.

מנחם האב
הפצצת כור גרעיני, הקמת עשרות יישובים ליהודים בגליל, ליברליזם כלכלי, העברת תקציבים לישיבות, סיפוח חבלי ארץ משוחררים. גם אני מתגעגע לליכוד הישן של מנחם בגין.

הבנות בלי הבנות
טענה שגורה בפיהם של מנהיגי הציונות הדתית כלפי הפוליטיקאים החילונים היא שפעם אחר פעם מעדיפים האחרונים לכרות ברית פוליטית עם החרדים שמשמעותה חיזוק מעמדם של החרדים במוסדות הדת הממלכתיים. אישוש נוסף לטענה זו התקבל השבוע, עת הושלמה בחירתם של נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה למינוי דיינים. הפעם הגדיל לעשות עו"ד יורי גיא-רון, אשר המיר את התחייבו בכתב לתמוך במועמדת אישה בתמיכה במועמד חרדי. כעת, לראשונה לאחר 12 שנים, תורכב הוועדה מגברים בלבד. אם הציונות הדתית לא מצליחה במשך שנים לרתום את החילונים לצד שלה, אולי הגיעה השעה שנציגיה בכנסת יובילו את פירוקה של הפיקציה שנקראת הרבנות הראשית הנשלטת על ידי חרדים שאפילו הם עצמם לא סרים למרותה.

הכלבים נושכים
אני באמת לא מבין את אותם חברי כנסת שבסך הכול ביקשו להכפיל פי שישה את סכום הפיצוי אותו ישלם מי שמפרסם לשון הרע. לא יותר קל לתבוע שישה גופים תקשורתיים שונים ששיקרו במצח נחושה והלעיזו כנגדם כאילו מדובר בתיקוני חוק שונים ומשונים?


והשיירה נמשכת
ביום שלישי הקרוב יצוין התאריך המפורסם כ"ט בנובמבר. אם יתמזל מזלנו, כלי התקשורת בישראל יציינו את התאריך החשוב באופן ראוי. כלי תקשורת שלהם יש גם קצת שכל, אולי יזכרו לציין ביום שני הקרוב את כ"ח בנובמבר 1961 – 50 שנה בדיוק למבצע יכין בו עלו לישראל 80,000 יהודים ממרוקו. יפה עשתה אוניברסיטת בר-אילן (ומה עושות בנדון שאר האוניברסיטאות?) שתערוך ביום שני כינוס מיוחד בשיתוף יד בן-צבי בו יוצגו סיפור המבצע, מחקרים בנושא, ואם יהיה מזל – גם אוכל מהמטבח המרוקני.

מדעי האומה
אירוע אקדמי נוסף שיערך בשבוע הקרוב הוא הכנס השנתי השמיני של הקתדרה ללימודי תולדות קק"ל אשר יוקדש לציון 110 שנות להקמתה של הקק"ל ולראשית ההתיישבות היהודית בגליל התחתון. עצם קיומו של הכנס דווקא באוניברסיטת בר-אילן מעלה את התהייה האם נותרו אוניברסיטאות ציוניות-אקטיביסטיות נוספות בישראל? נראה שבמסגרת השיח סביב משבר ההשכלה הגבוהה בישראל ראוי לתת מקום מכובד גם לדבריו של ברל כצנלסון במסתו "עובדי המדע בשירות האומה": "זכותו של איש המדע לחשוב שכל העולם לא נוצר בעצם אלא בשביל המדע, אבל אזרחים יהודים פשוטים בימינו כשמדברים ביניהם רשאים הם לומר, שאם יש לנו עניין במדע, אם יש לאומה עניין לבנות את המדע, הרי המדע נוצר בשביל האומה".

כנס מירכתי ארץ
בימים שלישי ורביעי הקרובים ייערכו במקביל שני כנסים מאד עשירים בתוכן (לא בטוח לגבי הכסף...): האחד הוא כנס ישראל-שדרות לחברה שכבר זכה להכרה מכובדת ויעידו על כך שבעה דיונים של ועדות הכנסת שייערכו במסגרתו, מעבר לכל הפאנלים והאירועים הנוספים. הכנס השני הוא הכנס החמישי של עמותת מרחב שמטרתה יצירת איכות חיים עירונית בערי ישראל, אשר יתמקד הפעם סביב סוגיית העיר כמנוע לצמיחה כלכלית. השנה הכנס ייערך באשקלון (לאחר שקודמו נערך בסחנין) וישתתפו בו מרצים בכירים וראשי ערים מהארץ ומחו"ל. יש לקוות שכנסים אלה, שכבר לעצם קיומם מחוץ לגבולות קיסריה-הרצליה יש חשיבות מיוחדת במדינתנו הקטנטונת עם הפריפריה הגדולה, יצליחו להדהד גם עד למסכי הטלוויזיה של תושבי תל-אביב.

סופש נעים לירושלים
מי שרצף הכנסים קצת כבד עליו, מוזמן לחמשושלים – פסטיבל התרבות ותיירות החורף של ירושלים שיתקיים במהלך ארבעה סופי שבוע בחודש דצמבר. הפסטיבל כולל את פתיחתם של מוזיאוני ירושלים עד השעות הקטנות של הלילה, מופעי תיאטרון ומחול, תפריטי מסעדות מוזלים, ועוד שלל אירועים. כתייר של קבע בבירה, אני ממליץ במיוחד על קונצרט הפעמונים של מגדל ימק"א.

פוסט טראומה
אם החרדיות היא ריאקציה למודרניזם, חרד"ליות היא ריאקציה לפוסט-מודרניזם. ואכמ"ל.

שירי לי
כנרת.

יום שישי, 18 בנובמבר 2011

לא אקטואלי - 18.11.11


פמיניזם להמונים
ביום ראשון הקרוב צפוי להיערך באוניברסיטת תל-אביב יום עיון שיסקור שלושים שנות מחקר פמיניסטי של תקשורת ההמונים בישראל. על אף סדר היום העשיר ומגוון המחקרים שיוצגו בו, נראה כי תקופת היובש של הנשים בצמרת השלטון מאז גולדה מאיר ועד ימי התמודדותה של ציפי לבני על ראשות הממשלה הביאה ליבול אקדמי דל. יש לקוות כי בכנס שיסכם את העשור הבא יינתן מענה מחקרי לכמה מהתעלומות הפמיניסטיות הגדולות של השנים האחרונות: כיצד השפיעה תמיכתם של ארגוני הפמיניסטים בלבני בשל היותה אישה (וגם לא ביבי) על עמדותיה החדשות? האם התחרות בשלי יחימוביץ' היא זו שהביאה את ציפי לבני לחבור לנעמי חזן ולקרן החדשה לישראל, על אף העובדה שהם אלה שתבעו להעמיד אותה לדין בבריטניה? כיצד העזו אותם ארגוני נשים שקראו לעם ישראל להצביע לציפי לדרוש מגברברי מרצ לפנות את מקומם לזהבה גלאון? כמה זמן ייקח עד שתעמוד אישה בראשות מפלגה ימנית, ומה הסיכוי ששמה יהיה פאינה?

משפטוקרטיה
ארגוני השמאל הקיצוני עותרים לבית המשפט העליון שנותן להם במה מיוחדת להשמעת טענותיהם, מופרכות ככל שתהיינה, אותן שמחים לאמץ החברים בפרקליטות המדינה. והרי לנו הפרדת רשויות למופת בממלכת המשפט הישראלית.

בגין ז'בוטינסקי
השמאלנים של היום הם לא השמאלנים של פעם. אחרת קשה להסביר מדוע הם מתגעגעים לימנים של פעם.

הכל פוליטי?
רצונה של ממשלת ישראל להגביל את המימון המגיע לארגונים פוליטיים בישראל מממשלות זרות הוא הגיוני ומתבקש: לממשלות זרות יש אפיקים מקובלים אחרים דרכן הן רשאיות להשפיע על מדיניותה של ישראל בתחום זה או אחר. על פי הצעת החוק של חבר הכנסת אופיר אקוניס, עמותה פוליטית מוגדרת ככזו שמטרותיה ישפיעו על סדר יומה המדיני והביטחוני של ישראל. אלא שדפוס פעולתם של ארגוני השמאל נוטה לקדם שיח פוליטי מובהק באמצעות שיח אזרחי קונצנזואלי: הגנה על זכויות אדם, שמירה על חופש ביטוי ושאר חירויות. כעת, אחד האתגרים הניצבים בפני חברי הכנסת הינו לייצר חוק שיצליח לזהות את הארגונים הפוליטיים.

במקום מדינה יהודית
אחת הדוגמאות לארגון מתוחכם שפועל בדרך זו ועלול שלא להיכלל בהגדרת החוק של אקוניס היא עמותת 'במקום' המציגה עצמה כמי שמבקשים לחזק את הקשר בין זכויות אדם ומערכות התכנון במדינת ישראל. סקירת מגוון פעילויותיה של העמותה מעלה כי היא פועלת בעיקר בהתאם לעיקרון הפשוט של עיכוב תהליכי בנייה ליהודים, וקידום ההכרה בבנייה לא חוקית של בדווים וערבים. 'במקום', אשר בשנת 2009 קיבלה על פי דיווחיה יותר מ-700,000 ₪ מישויות מדיניות זרות, לא מסתפקת וממשיכה לפעול נגד כל החלטה שנועדה לשמור על צביונה היהודי של מדינת ישראל: לאחרונה הגישה במקום למועצה הארצית לתכנון ובנייה השגה נגד הקמתו של מתקן כליאה למסתננים מאפריקה ואף ערערה על נחיצותו. במקום האיחוד האירופי, הייתי מעביר מימון נוסף לעמותה שמביאה לכך שפחות מהגרי העבודה מאפריקה יבקשו להגיע לאירופה.

יופי אתיופי
את מי שיטענו כי ההתנגדות לקלוט מהגרים שחורים מאפריקה נובעת מגזענות של החברה הישראלית יש להזמין לחגיגות חג הסיגד שיחולו בשבוע הקרוב. חג שמח!

הצגה פצצה
לאחרונה צפיתי בהצגה 'סמירה', שעוסקת בסיפורה האישי של מחבלת מתאבדת. למרות הביקורות המהללות את ההצגה וטוענות שהיא אינה פוליטית, הנטייה הראשונית שלי הייתה לוותר על התענוג שבצפייה בעוד מיצג אומנותי-תל-אביבי המשתלב בתעשיית השקר לקידום הנרטיב הפלסטיני. בסופו של דבר, החלטתי לא לוותר לעצמי וללכת להצגה על אף הפוטנציאל הנפיץ שבה. לשמחתי, חששותיי התבדו. ההצגה שנכתבה על ידי ענת ברזילי ובכיכובה, מביאה בדרך מקורית ומפתיעה את סיפורה האישי של אישה לא צעירה, המבקשת להתפוצץ בבית קפה. באמצעות חקירה צולבת אותה מנהלים חוקרים ישראלים, נחשף כתב אישום המופנה כלפי... לא, לא הכיבוש, אלא החברה הפלסטינית דווקא.

פרשנות השבוע
אליעזר הוא מנכ"ל אימפריית 'אברהם אבינו בע"מ' כבר שנים רבות, אבל על כרטיס הביקור שלו מודגש – אליעזר עבד אברהם. בידי אליעזר עצמה גדולה, אך הוא לא משתמש בה לצרכיו. כשהוא נוסע לחו"ל כמיליונר בשביל לחפש כלה ליצחק, הוא מכריז בכל הזדמנות "עבד אברהם אנכי", ולא משאיר לעצמו טיפונת של כבוד או הנאה. הנגטיב שלו הוא לבן, אחיה של הכלה המיועדת... הניתוח המקורי לפרשת השבוע הוא לא שלי, כי אם של אהרוני ברנשטיין, מחבר הספר "פעם בשבוע – תובנות והעצמה אישית מפרשת השבוע" (הוצאת ידיעות ספרים). ספרו החדש והנעים של ברנשטיין כולל תיאורים קלילים של פרשת השבוע אשר מאירים אותה באור אחר ומאפשרים לקורא להפנים את הערכים הגלומים במקרא בחייו האישיים.

אקטואלי
טור בן שלוש ישמח לקבל מתנות מקוריות, צ'קים ושאר תופינים לרגל יום הולדתו.

יום שישי, 11 בנובמבר 2011

לא אקטואלי - 11.11.11


מאחזי עיניים
השבוע פורסם כי הפלסטינים התובעים בעלות על אדמות מגרון משכו את תביעותיהם לקבלת פיצוי על השימוש בקרקע, ככל הנראה מכיוון שלא הצליחו להוכיח את בעלותם על הקרקע. מדובר בהתפתחות משמעותית, בעיקר מכיוון שממנה עולה כי הפסיקה של בג"צ להרוס את מגרון התקבלה ללא תשתית ראייתית. כך מצטרפת מגרון למקרים נוספים כמו שכונת היובל בעלי שאובחנה כנמצאת על אדמות פרטיות שאין להם דורש. האירוע שקרה השבוע מהווה הזדמנות לממשלה לאמץ פתרון ביניים שייתר את הצורך בביצוע פסיקת בג"צ האמורה: במקרים של מאחזים שנמצאים על אדמות פרטיות שבעליהן אינם מזוהים, ניתן לוותר על הדחף להרוס את המבנים ו/או לפנות יושביהם, וזאת מתוך שאיפה להגיע להסדר עם הבעלים על הקרקע להסדרת ההתיישבות.

לקחת יוזמה לתת
קורה לכם שצץ לכם רעיון למיזם חברתי ממש מועיל, אבל אתם לא ממש יודעים איך ומאיפה להתחיל כדי להרים אותו על הרגליים? ארגון פרזנטנס הוקם בדיוק למטרה זו: סיוע ליזמים חברתיים לפתח רעיונות חדשים באמצעות השתתפות בתוכנית הכשרה המספקת כלים וקשרים ראשוניים. הארגון הצעיר, אשר הוקם בשנת 2007 על ידי אהרון הורוביץ ואריאל בארי, צעירים יהודים שעלו לישראל מארצות הברית רק לפני מספר שנים, צומח במהירות ובשנת 2012 צפוי לערוך תוכניות הכשרה ב-13 ערים שונות ברחבי העולם. ההרשמה לתוכניות השונות נסגרת בימים הקרובים.

יוזמה שורשית
אם ביוזמות עסקינן, בשבוע הקרוב יצוין שבוע היזמות העולמי, שבישראל ילווה באירועים רבים שייערכו בכל הארץ. האירועים השונים מותאמים למגוון רחב של קהלים ומפולחים בהתאם: מבני נוער, דרך סטודנטים ועד יזמים ובעלי עסקים). אחד הפרויקטים היפים שיתקיימו בשבוע זה הוא 'שורשים', בו יזמים יחזרו אל המקום בו גדלו והתחנכו ויעבירו הרצאות בבתי ספר, מתנ"סים וברים.

שפה תחתונה
כחלק מהדיון הציבורי סביב הצעת חוק יסוד מדינת הלאום של ח"כ אבי דיכטר, נשמעת טענה כאילו הצעת החוק שוללת את מעמדה הרשמי של השפה הערבית. מחקר חדש של ד"ר אביעד בקשי, מומחה למשפט חוקתי, מערער על הנחת היסוד לפיה לערבית יש מעמד רשמי. הטענה המרכזית של המחקר, שפורסם מטעם המכון לאסטרטגיה ציונית, היא שאילו הערבית הייתה שפה רשמית, היו נדרשות כל רשויות המדינה לפעול באופן דו לשוני, על כל המשמעויות הכרוכות בכך: מניהול הליכים משפטיים ועד הגשת הצעות חוק בערבית. בפועל, מוכיח המחקר כי החקיקה, הפסיקה והפרקטיקה במדינת ישראל אינם רואים בערבית שפה רשמית, אלא מעניקים לה מעמד חוקי בעיקר למטרות נגישות. למרות המחקר החדשני, לדעתי מסגרת הדיון הראויה לסוגיה לא צריכה להיות משפטית: ראוי לזכור כי המקור למעמדה הרשמי של השפה הערבית טמון בחקיקה מנדטורית. לימים, מעלו הבריטים במנדט שניתן להם והוחלט להקים בפלסטינה שתי מדינות – יהודית וערבית. בינתיים הוקמה מדינה יהודית, שראוי ששפתה הראשית תהיי עברית. מעמד רשמי לשפה הערבית צריך להינתן בתחומי המדינה הערבית כשתקום אי"ה (ירצה – תקום, לא ירצה – לא תקום).

חינוך רציני בצחוק
פעמים רבות אני עוסק מעל שורות אלה בסוגיות חינוכיות בדגש על התוכן שמועבר במסגרות השונות. הפעם אני מבקש להמליץ מיזם חדש של קבוצת אמנים מוכשרים בשם "חינוך בחיוך" שמתמקד דווקא בדרך להעברת התכנים הלימודיים: שימוש בהומור. החברים בקבוצה מקיימים סדנאות, מפגשים וימי אומנות ולא שוכחים להתגאות בהתמקדותם בנושאים הנסובים על ארץ ישראל, השפה העברית ולמורשת היהודית.

גינה לי חביבה
בסוף השבוע האחרון זכיתי להשתתף באחד הפסטיבלים המקסימים ביותר בישראל: בתים מבפנים, בו מעל 100 מבני ציבור ובתים פרטיים נפתחים באופן נדיר לציבור הרחב. בין הביקורים המהנים בוילות המפוארות וההשתתפות בסיורים מרתקים, הופתעתי לגלות בעיקר את פינות החמד החדשות של ירושלים: הגינות הקהילתיות. הגינה הקהילתית היא הרבה יותר מאוסף ערוגות בהן מגדלות השכנות את העלים החביבים עליהן. למעשה, הגינה הקהילתית מאפשרת לדיירי השכונה לחזור למבנה קהילתי בזכות הרצון המשותף לטפח שטח חקלאי, איש איש ומטרותיו.

בירת היין
החל מאתמול ובמשך שלושת החמשושים הקרובים ייערך פסטיבל היין ה-13 של יקבי יהודה. מעבר לטעימות יין וסיורים ביקבים ייערכו במסגרת הפסטיבל גם מרתון סרטים, יריד אמנים, תערוכה, סימפוזיון פיסול – הכל סביב היין. למי שלא אוהב יין והמשיך לקרוא עד כאן, אספר כי במסגרת הפסטיבל ניתן לבקר בשש מבשלות בירה. לחיים!

חרם דלא רבנו
לאור סגירת מיזם הנישואין של צוהר, אין אלא להכריז על חרם חוצה מגזר ומגזר: לא מתחתנים עד לביטול גזירתו של השר לענייני דת. רווקים ונשואים כאחד.

אחד אחד
יום שכולו פרסומת לאורז פרסי.

יום שישי, 4 בנובמבר 2011

לא אקטואלי - 4.11.11


לעולם חוסן
לא מעט רעיונות הופרחו לחלל השיח הציבורי בעקבות עסקת שליט: מקביעת מדיניות חילופי שבויים ועד עונש מוות למחבלים. נדמה לי שאף אחד מהפתרונות הללו אינו ישים ללא שינוי מהותי ברוח החברה הישראלית. מהלך אחד שכן מוביל שינוי כזה בציבור הוא יוזמת ההחתמה על כרטיס 'חוסן' של תנועת 'רעננים' עליו חתמו מאות חיילים ומילואימניקים שבמקרה של חטיפה מסרבים להשתחרר תמורת מחבלים. יש לקוות כי יוזמה זו תגבש סביבה מספיק חותמים אשר יהוו מסה קריטית לתת אמירה ציבורית בחטיפה הבאה.

חדשות לבקרים הבאים
חזרתה של הכנסת לפעילות שגרתית יכולה דווקא להרגיע את בנימין נתניהו. במובנים רבים, מהווה הכנסת את מכשיר הוונטילציה של החברה הישראלית, מציאות המאפשרת למנהלי הקואליציה להתמודד עם אי אילו מחאות באמצעות כללי משחק ידועים, גם אם הדבר אינו מהווה ערובה לשלמות הקואליציה. עם זאת, ככל שריחן של הבחירות קרב, כך עולה מפלס האיומים לנטישת הקואליציה ממי שצופים כי הקדמת הבחירות תשרת את מטרתם. על כן, ככל שהזמן יעבור, מרחב התמרון של הקואליציה יקטן ואנו נחזה בכנסת שעוסקת בעיקר בניהול משברים ופחות ביוזמות קונסטרוקטיביות.

לעומת מדינת הלאום
יוזמה חיובית אחת כזו, היא הצעתו של חבר הכנסת אבי דיכטר לכונן את חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, אשר נועד להעניק מעמד חוקתי למאפייניה היהודיים של מדינת ישראל. לכאורה, מדובר בחוק שתכניו מובנים מאליהם, אך המציאות המשפטית אותה מתווה בג"צ מונעת ממדינת ישראל לפעול למען העם היהודי, לדוגמא באמצעות קידום התיישבות יהודית (בתוך תחומי הקו הירוק, כן?). הצעת החוק צפויה לזכות למתקפה רבתי מצד ארגונים המבקשים להפוך את ישראל למדינה דו-לאומית בשם שיח השוויון. למצער, לארגונים אלה יש השפעה רבה על ח"כים לא מעטים בשמאל הציוני אשר באופן אינסטינקטיבי תמכו בחוק אך מתקשים לעשות כן כעת אל מול מכבש הלחצים שמופעל עליהם. המתנגדים לחוק טוענים שהחוק פוגע במרקם העדין שבין המדינה היהודית לדמוקרטית. ראוי להזכיר להם כי חוק היסוד המדובר אינו עומד בפני עצמו ומצטרף ל-11 חוקי יסוד קיימים, אשר תשעה מהם כבר מעגנים את אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, מבחינה פורמלית ומהותית.

אקטיביזם פרלמנטרי
'שלום אדוני השר' הוא אתר חדש שעלה לאוויר ומאפשר לשלוח באופן ידידותי ונוח פניות לחברי כנסת ושרים. הניסיון מראה כי פניות ציבור אולי לא משנות את עמדת הח"כים (אם כי לפעמים כן), אבל הן בהחלט גורמות לנבחרי הציבור לרדת מהגדר ולהירתם לטובת נושאים מסוימים, נניח חוק יסוד:מדינת הלאום, אם נחפש דוגמא לא היפותטית.

משרה ללא אמון
דמו בנפשכם שהיועץ המשפטי של חברת 'קוקה קולה' נואם בכנס כלכלי פומבי ומזהיר מפני כך שהחברה המעסיקה אותו תאמץ רעיון להוספת מיץ בטעם חדש. סביר להניח שאותו יועץ משפטי יפוטר על המקום. לא כך הדבר במגזר הציבורי – שם ליועץ מוענקת חסינות ולעתים רבות הוא שוכח את חובתו להגן על עמדת נבחר הציבור שמעסיק אותו. דוגמא לבעייתיות שבמצב זה הוא עו"ד איל ינון, היועץ המשפטי של הכנסת, שבמקום להשמיע את עמדתו בפורום הראוי לכך, בחר לתקוף את הצעת החוק של דיכטר, דווקא בכנס של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה הזכורה מפרשת טקס הסיום ללא שירת ההמנון. בדרך מסתורית הגיעו דבריו של היועץ היישר לעמודי החדשות של עיתון הארץ למחרת היום. מעבר להדחה מתבקשת של ינון, הגיעה השעה לנטרל את השיח המשפטי בעזרתו מסורסים נבחרי הציבור וזאת באמצעות הפיכת תפקיד היועץ המשפטי למשרת אמון. על המינהל התקין יופקדו כל החשבים, המבקרים ושאר פקידים מקצועיים.

אגוזי אקדמיה
פתיחת שנת הלימודים באוניברסיטאות מגלה כי מספר הסטודנטים בחוגים למדעי החברה והרוח ממשיך לרדת. הסיבה העיקרית לכך היא שהצעירים הישראלים מבקשים ללמוד מקצועות שיעניקו להם מקצוע, ובהתאם למודל של ההשכלה הגבוהה בישראל אשר שואב את השראתו מהמודל הגרמני, נהנים הסטודנטים מהכשרה ספציפית, אך חסרים את השכלה בינתחומית רחבה, כפי שנהוג במודל האמריקאי. ביום שני הקרוב, יפרוס ד"ר דניאל פוליסר, נשיא מרכז שלם, את חזונו למכללה אותה הוא מקים בהתאם למודל האמריקאי. יש לקוות כי המכללה החדשה תצליח במקום בו האקדמיה הישראלית נכשלה עד כה, בין השאר משום שיותר מדי חוקרים ישראלים הפכו את מדעי החברה והרוח לקרדום פוליטי לחפור בו.

מודה לעוזב לירוחם
בשבוע החולף סיים ד"ר צבי צמרת את תפקידו כיושב ראש המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך אשר ימשיך את פעילותו הציבורית בירוחם. חלק מהקרדיט על פעילותו המבורכת והנמרצת של צמרת, ראוי לזקוף לטובת שר החינוך, גדעון סער, שמינה אותו לתפקיד. אלא שמינוי המחליף מתמהמה, ולא מעטים מבין אלה ששולטים בתכני הלימוד של מקצועות החברה והרוח הם מינויים של יולי תמיר. מכיוון שסביר להניח שבתקופה הקרובה שר החינוך יוכל לעסוק פחות בחינוך ויותר בצורך להיבחר לעוד קדנציה כשר, רצוי למהר ולמנות מחליף ראוי שיאפשר לגדעון סער להמשיך ולהציג לקהל בוחריו קבלות על עשייתו החשובה במשרד החינוך.

חזרה בשו"ת
מחקר חדש שהתפרסם השבוע מגלה כי רוב החוזרים בשאלה חוזרים שוב בתשובה. הגיוני. אני כל ערב חוזר בשאלה וכל בוקר חוזר בתשובה.

יום שישי, 28 באוקטובר 2011

לא אקטואלי - 28.10.11


שוביניזם בסביבה
השנה זו הפעם השלישית שמבחר קהילות יכריזו על שבת פרשת נוח כשבת של קיימות יהודית, וזו כבר הופכת להיות מסורת. מעבר לפעילויות השונות שייערכו בבתי כנסת וקהילות בכל רחבי הארץ, יקדיש מכון התורה והארץ את עלון השבת שלו לנושא יהדות וסביבה, בשיתוף פעולה עם עמותת 'טבע עברי', שעומדת מאחורי הרעיון של שבת הקיימות. הבשורה הטובה בכך שמכון הלכתי חשוב לוקח על עצמו את הטיפול בסוגיה הירוקה היא שראוי ונכון שהשיח הסביבתי לא יישאר רק ברובד החינוכי, אלא גם יבוא לידי ביטוי בהלכה. הבשורה הרעה היא שגם אותו מכון הלכתי מגלה סממנים ניאו-חרדיים ומשמיט את השמות הפרטיים של המשתתפות בכתיבת העלון. מעניין מה הייתה אומרת על כך ב', אשתו של רבי מאיר, אשר בגמרא שמה הופיע במלואו.

מציונות תצא תורה
לפני כשנתיים אישרה הכנסת את הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל אשר ביקשה להעביר חלק מאדמות המדינה לידיים פרטיות. במסגרת תפקידי אז, כמנהל צוות הקרקעות של המכון לאסטרטגיה ציונית, הצגתי את עמדת המכון בפני חברי ועדת הכלכלה של הכנסת. עם סיום דבריי, טען חבר הכנסת כרמל שאמה (אז עוד לא הכהן), כי הוא מבין את הקשר בין ציונות למי שיושב על הקרקע, אך אינו מבין את הקשר בין ציונות לבעלים על הקרקע. באופן אינסטינקטיבי הפניתי אותו לדברים שנאמרו בקונגרס הציוני החמישי עם הקמת קק"ל ובדבר ימי הכנסת עת כונן חוק יסוד: מקרקעי ישראל. יש להודות שהתשובה שנתתי לא סיפקה אפילו אותי, וכשסיפרתי על כך לחבריי מתוכנית המנהיגות הצעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית, החלטנו להקים בית מדרש לציונות שמטרתו להוריד את האבק מארון הספרים הציוני ולהכיר את הטקסטים המכוננים של הוגי הרעיון הציוני לגווניו. היום, לאחר פעילות חובבנית למדי של קבוצת לימוד, החליט המכון לאמץ את הרעיון וייסד תוכנית מקצועית ומסודרת שתתחיל בחורף הקרוב. ההרשמה בעיצומה.

שלג דאשתקד
ביום שני הקרוב ייערך בבית אבי-חי שבירושלים טקס הענקת הפרס לעיתונאות של המרכז העולמי של בני ברית לשנת 2011, אשר יכלול הרצאה מרכזית של דן שפירו, שגריר ארצות הברית בישראל. אחת הזוכות בפרס, אשר מוענק מדי שנה לאנשי תקשורת שהצטיינו באופן סיקור התפוצות בתקשורת הישראלית, היא במבי שלג הבלתי-נלאית, עורכת ומייסדת כתב העת 'ארץ אחרת'. במבי זכתה בפרס בזכות הגיליון המיוחד שהפיקה בשנה שעברה ועסק בעתידה של יהדות אמריקה, עבורם ישראל הופכת יותר ויותר לארץ אחרת.

ים המוות לערבים
ב-15 הימים שנותרו עד לסיום ההצבעה לבחירת שבעת פלאי תבל אנו צפויים לשמוע יותר ויותר קולות משמאל נגד ההצבעה לטובת ים המלח בשל העובדה שהרשות הפלסטינאית אינה נהנית מהיתרונות הכלכליים הגלומים בים המלח. כמובן שלא הכללתו של ים המלח כאחד מפלאי תבל היא זו שמפריעה, שהרי מדובר על ניסיון להשתמש בתחרות כפלטפורמה לקידום השיח הפרו-פלסטיני. שיהיה. סביר להניח שיהיו גם כמה חובבי תקשורת מימין שיצאו נגד התחרות לאור העובדה שבאתר התחרות מוגדר כי ים המלח נמצא בישראל, ירדן ופלסטין. את אותם הנודניקים ארגיע בכך שלא מצוין מאיזה צד של ים המלח נמצאת פלסטין.

חופש השיטוי
מדי שנה מפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה את מדד הדמוקרטיה הישראלית. לקראת פתיחת שנת הלימודים באוניברסיטאות מעניין לבדוק דווקא את הממצאים לגבי יחסם של הישראלים לאקדמיה. מהמדד עולים כמה ממצאים מעניינים: ראשית, רוב הישראלים חושבים שלמרצים אסור להביע דעות פוליטיות. שנית, רוב עוד יותר גדול חושב שהמדינה צריכה לפקח על תכני הקורסים. ממצא נוסף ואולי הכי פחות מפתיע הוא שכנראה מי שענו לסקר הם קצת יותר חכמים מאלה שערכו אותו. אחרת קשה להסביר מדוע עורכי הסקר מתבלבלים וחושבים שחופש אקדמי מקנה חופש ביטוי להביע דעות פוליטיות בהרצאה שאמורה להיות מקצועית, ועוד יותר מכך מתקשים להבין שבמקרה של האקדמיה הישראלית דווקא פיקוח על תכני הקורסים יכול שיאפשר חופש אקדמי נרחב הרבה יותר מהמצב כיום.

שניים מקרא אחד אבחון
מנהג יפה עשה לו מכון ון-ליר בירושלים אשר מדי שנה מחבר את פרשת השבוע לציבור הרחב באמצעות סדרת הרצאות שעוסקות בקשר שבין הפרשה לתרבות. בשנים האחרונות נסבו הסדרות סביב קולנוע, תיאטרון, אמנות ומוסיקה. החל מיום ראשון האחרון, מבקשת סדרה חדשה להביא את סיפורי המקרא דרך הפריזמה הפסיכולוגית והפסיכואנליטית. ההרצאות מועברות על ידי מרצים בכירים המתחלפים מדי שבוע ואחריהן ניתן יהיה לעקוב גם בשידור ישיר ברשת האינטרנט, היישר מהספה.

אחרי החגים
נו, מתגעגעים?

יום שישי, 21 באוקטובר 2011

לא אקטואלי - 21.10.11


כאילו הציל
כל המרחם על נפש אחת, סופו שיתאכזר לעולם מלא.

לולב מכופף
מדי שנה מייבאת מדינת ישראל ממצרים כ-700 אלף לולבים, שהם יותר משליש מכמות הלולבים המבוקשים בקהילות היהודיות בארץ ובעולם. השנה החליטה ממשלת מצרים לאסור את היצוא, ובתגובה אישרה שרת החקלאות באופן חריג לייבא לולבים מרצועת עזה, וזאת על אף האיסור הגורף הקיים משנת 2007 להעביר סחורות מעזה לישראל. אלא שאז סירב משרד החקלאות הפלסטיני בעזה לאפשר את מכירת הלולבים בתואנה כי עצי הדקל ברצועה סובלים ממחלה. כמו אותו העבד שגם אכל את הדג המבאיש, גם קיבל מלקות וגם שילם קנס גבוה, כך גם ישראל הפרה את הסגר שהופעל נגד ממשל החמאס וגם לא ראתה מהם אף לולב. מחסור הלולבים, הושלם לבסוף  באמצעות ייבוא מעבר הירדן.

רגש
זה השכל החדש.

מחאה חברתית-לאומית
הדי המחאה החברתית של הקיץ מסרבים לשכוך על רקע דחיית המלצות ועדת טרכטנברג בידי ראשי המחאה. מבלי להתייחס לשאלה האם הביקורת כלפי הוועדה היא עניינית (היא לא, בעיקר כשהאלטרנטיבה היא לפנות את הבמה ולהתרחק מאור הזרקורים הממכר), הגיעה השעה לקיים חשבון נפש ולקבוע את יחסו של המשק הישראלי כלפי תנועת הגלובליזציה. בעולם הגלובלי של היום, בו תאגידים בין לאומיים משתלטים על חברות ישראליות, הציבור בישראל לא נהנה מהשגשוג הכלכלי שרווחיו זולגים אל מעבר לים והאינטרסים של האזרח הישראלי מפנים את מקומם לטובת אינטרסים זרים. על כן, למרות שהמחאה הובלה על ידי לא מעט אנרכיסטים שחולקים באופן בסיסי על עצם קיום המרכיב המדינתי כחלק מזהותו של האזרח הקטן, ראוי למנף את המחאה החברתית באמצעות שיח פטריוטי גאה לטובת אימוץ עקרונות כלכליים מתאימים. את הציבור הישראלי, ללא הבחנה בין ימין ושמאל, קפיטליסטים וסוציאליסטיים ניתן וצריך לאחד סביב הרצון לחזק את המשק הישראלי באמצעות עידוד צריכתם של מוצרים כחול לבן. אה כן, וגם לא לשכוח את המאבק בריכוזיות.

רפואה לא משלימה
מאד פופולארי לתמוך בשביתת הרופאים המתמחים וגם לי ברור שצריך לשפר את תנאיהם באופן משמעותי, לטובתם ולטובת חולי ישראל. אבל בכל זאת יש כמה עובדות שחשוב לזכור: ראשית, הרופאים הצעירים למדו בבתי ספר לרפואה הממומנים בחלקם הניכר על ידי משלמי המסים. שנית, צעירים רבים שביקשו ללמוד רפואה ונדחו מפאת מחסור בתקנים נאלצו לוותר על חלומם או ללמוד בחו"ל, לשלם יותר ולהיפרד לכמה שנים מסביבתם. שלישית, לא בטוח כלל שחלה הרעה בתנאיהם של הרופאים מאז בחרו הרופאים הצעירים ללמוד רפואה. כל אלה מהווים התחייבות מוסרית של כל רופא צעיר להמשיך ולשמש כרופא במדינת ישראל ומביאים למסקנה כי התפטרות קולקטיבית מהווה, במובנים מסוימים, לא פחות מאשר סירוב פקודה המוני.

פרקי אמהות
תקופת השבתות וחגים אשר אנו קרובים לסיומה מהווה מבחן לא פשוט ליחסי הורים וילדים אפילו במשפחות הכי טובות. על מנת להפחית מהמטענים שאולי הצטברו בליבם של הילדים על אימהותם, מומלץ לילדי ישראל לקרוא את "בבקשה תשגיחי על אימא", אשר יצא לאחרונה בתרגום לעברית. הספר, אשר נכתב על ידי הסופרת הקוריאנית קיונג סוק שין, ממחיש באמצעות סיפורה של משפחה המובא מנקודת מבטם של ארבע דמויות את הפער הנצחי שבין חלומות האם לצרכי הילדים. הרומן מתאים מאד לחברה הישראלית, במיוחד לאור קווי הדמיון לחברה הקוריאנית: שתי חברות שעברו במהירות מחברות מסורתיות-קולקטיביסטיות לחברות מודרניות-אינדיבידואליסטיות. לטובת שיפור יחס הילדים לאבותיהם, דרוש ספר נוסף.

ברוכים הבהאיים
למי שנהנים מהבעיה ההפוכה ומבקשים להמשיך ולבלות במסגרת התא המשפחתי גם ביום שישי נעים זה, מומלץ להגיע לגנים הבהאיים בחיפה, בהם ייערך יום פתוח לרגל ציון עשור להשלמתן של 19 הטראסות המרכיבות את הציר המרכזי של המתחם המפואר. למבקרים בפעם הראשונה בגנים, אסור להחמיץ את הסיורים המודרכים הכוללים סקירה על תולדות הדת הבהאית. לקצרים בזמן: מדובר דת מונותיאיסטית שצמחה מהאסלאם השיעי בפרס לפני כ-150 שנים שהיום מאמיניה נרדפים באיראן, בין השאר, בשל קשריהם עם האויב הציוני – סיבה נהדרת לגלות אמפתיה למעט המאמינים הבהאיים שמביאים תיירים רבים לארצנו.

נוסחא בטוחה
אין רגש אין דאגות.

יום רביעי, 12 באוקטובר 2011

לא אקטואלי - 12.10.11


אבל אבלים
בשבת חול המועד נוהגים אחינו האשכנזים לקרוא את מגילת קהלת, הוא שלמה המלך. בשל המורכבות הרבה של הספר "בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו? מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה" (מסכת שבת ל:). לי נראה שלספר חשיבות נוספת, בעיקר בעידן המבלבל בו אנו חיים: מעיד על כך פרופ' אוריאל סימון, מחוקרי התנ"ך הבכירים שבדורנו, שהתוודה על עצמו כי מה שמנע ממנו למרוד בדת בימי נעוריו הייתה העובדה שהתנ"ך הצליח להכיל בתוכו ספר אמביוולנטי כמו קהלת. לחובבי המגילה מומלץ לרכוש את המהדורה המעוצבת החדשה שהוציאה האמנית תמר מסר, הכוללת איורים עם פרשנות מקורית לכמה מפסוקי המגילה.


הרחבת דעת הקהל
ועד מתיישבי גוש קטיף, מכון ון-ליר, המכון לאסטרטגיה ציונית, התנועה ליהדות מתקדמת, טבע עברי, השומר הצעיר, קולך, גשר ועוד עשרות ארגונים נוספים, כולם, ישתתפו בפסטיבל הקהל ה-15 שייערך ביום ראשון בסמינר רמת אפעל. כמי שיצא לו להשתתף בפסטיבל כבר בשנותיו הראשונות, אין לי אלא להמליץ בחום על אירוע התרבות היהודי-ישראלי המגוון ביותר, אליו מגיעים דתיים וחילוניים מכל רחבי הארץ. השנה לראשונה יאורגן הפסטיבל על ידי רשת בתי המדרש, להם אאחל כי בשנה הבאה יצליחו להנמיך עוד יותר את המחיצות בחברה היהודית בישראל, אם יעמדו במשימה הלא פשוטה של שיתוף האוכלוסייה החרדית באירוע.

תג מחיר
מוות לערכים.

הסדר חדש
לאחרונה פורסם על נוהל חדש בצה"ל לפיו תלמידי ישיבות ההסדר יתבקשו לוותר על חזרתם לישיבה במידה ובחרו להגיש את מועמדותם ליחידות המובחרות, וזאת בניגוד לעבר, בו הוויתור נעשה רק במידה שעברו את הגיבוש. למרות שבקרב חלקים מסוימים בציבור הדתי נראה כי מדובר בהתנכלות מכוונת, אין זה המניע. הרציונל מאחורי ההנחיה הינו לאפשר חזרה לישיבה רק להסדרניקים שרואים בכך צעד לכתחילה, ולא על תנאי. אני אישית ראיתי לפני יותר מעשור כיצד לא מעט מבני גילי שמחו לחזור לישיבה המפנקת בעיקר כדי להימנע משירות צבאי מלא. אמנם, פינוק היא נטייה טבעית, אך היא אינה מצדיקה מצב בו כל בן ישיבה חוזר לישיבה על חשבון שירות צבאי. על כן ראוי להגיע להסדר חדש: כל אחד יוכל להצטרף לישיבת הסדר ללא הגבלה וללא תקנים, אך לישיבה תוקצה מכסה עבור התלמידים הראויים לכך שיוכלו לחזור לישיבה בתום המסלול המקוצר. והשאר? יוכלו לחזור לישיבה לכמה זמן שירצו לאחר השירות הצבאי.

פסיפס של פסטיבלים
לאחרונה הופכת נתניה להיות בירת התרבות של השרון. יעידו על כך לא פחות משלושה פסטיבלים שיתקיימו בחול המועד ברחבי העיר: הפסטיבל הבינלאומי השישי לגיטרה קלאסית, פסטיבל סוכות עולמי בו תוצגנה עשרות סוכות המייצגות קהילות יהודיות מרחבי העולם וגולת הכותרת – פסטיבל הפסיפס שיכלול בין השאר תערוכת אמנות בינלאומית, כנס אקדמי ופעילויות עממיות לכל המשפחה. בקצב הזה, נתניה תהפוך להיות חולון החדשה.


ללא פרופורציה
עיר נוספת לה יש אמירה תרבותית, הנמצאת בפריפריה הדרומית לנתניה, היא תל אביב. למי שלא מכיר, בתל אביב מספר פינות חמד, ואחת הקסומות שבהן היא מתחם התחנה בנווה צדק. מי שטרם זכה לבקר במתחם החדש מוזמן לעשות זאת במהלך חג הסוכות, בו תיערך תערוכת 'גדווול' בה תוצגנה עבודותיהם של סטודנטים מהמחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי HIT. כל הפריטים בתערוכה הם פריטים יומיומיים המוגדלים פי עשר מגודלם המקורי: ממחזיק מפתחות ועד קופסת סוכרזית. שימושי במיוחד לטיפול בקלפטומניה


למה לא פוליטיקה
למזלו הטוב, זכה הרב חנן פורת ז"ל עוד בחייו להכרה ראויה והוקרה מכובדת על פועלו למען המחנה הלאומי. עם זאת, פורת הוא גם הסמל לטרגדיה של כישלון הימין האידיאולוגי בפוליטיקה הישראלית. ימין אידיאולוגי אשר לא ידע להתפשר, שהתנפץ לעוד ועוד רסיסי מפלגות, ובנוסף לכול גם לא השכיל לשלב כוחות עם אחרים במחנה הלאומי שאינם שומרי מצוות מסוימות. לקראת הבחירות של שנת 2006, בה התמודדו המפד"ל והאיחוד הלאומי ברשימה משותפת, יצא לי להשתתף במפגש של בוגרי תא כתום עם פורת. לאחר המפגש שוחחתי עמו על הצורך לשלב מספר גבוה של חילונים ברשימה לכנסת על מנת לזכות בקולותיהם של מאוכזבי הליכוד לאחר ההתנתקות. פורת דחה מכל וכל את הצעתי, וטען כי האמת סופה להתגלות ולנצח. הסוף היה ידוע מראש: הרשימה המאוחדת קיבלה תשעה מנדטים בלבד, וליברמן נהנה עד היום מהפקרתו של הימין האמוני את הימין החילוני. אבל ככה זה עם האידיאולוגים הגדולים: קשה להם להבין שבפוליטיקה לא מספיק להיות צודק. צריך להיות גם קצת תחמן.

אושפיזין
"בסוכות תשבו שבעת ימים". אומר רע"א הקטן: "תשבו" – אתם ולא זבובים. חג שמח!