יום שישי, 31 בדצמבר 2010

לא אקטואלי - 31.12.10

פרקליטו של השטן
אביגדור ליברמן הוא פוליטיקאי גרוע. בעוד פוליטיקאי טוב מתבטא בדיפלומטיות וביתר נימוס (עד שמגלים בויקיליקס מה הוא באמת חושב), שר החוץ שלנו, מעדיף ללכת על האמת הפשוטה (ויום אחד נגלה באותו ויקיליקס, שהוא בכלל חושב שהאמת יותר מורכבת). דוגמא אחת מהשבוע היא טענתו של ליברמן כי  "לממשלת רמאללה אין כל סמכות חוקית" התבססה על כך שתקופת כהונתו של אבו-מאזן הסתיימה כבר בינואר 2009 וחשפה למעשה כי הראיס הוא ערום. חלק ניכר מהטור הנוכחי יוקדש כמחווה למי שהוא וציבור העולים אותו הוא מייצג הותקפו השבוע מכל כיוון אפשרי.


אזכרה מחתרתית
ביום ראשון הקרוב, כ"ו בטבת, ימלאו 94 שנים למותו של לוחם מחתרת ניל"י, אבשלום פיינברג. בשנה שעברה סיפרתי פה על יוזמתן של שתי עלמות חן שקיבלו על עצמן לערוך אזכרה מכובדת כל עוד אין גוף ממלכתי שלוקח על עצמו את האחריות לעניין (אפילו לא ליברמן שאמור להזדהות עם הרעיון של מרידה באימפריה העותמנית). שנה חלפה וכלום לא השתנה. האזכרה הלא ממלכתית, אבל המאד מכובדת, תיערך ביום א' בשעה 15:30 ליד קברו של אבשלום בהר הרצל. כמי שהשתתף באזכרה בשנה שעברה אני יכול להמליץ בחום, בקור ובכל מזג אוויר.


חוק משולל יסוד
דמו בנפשכם איזה עליהום היה נוצר אילו אביגדור ליברמן או אלי ישי היו מבקשים למנוע מבני הדת המוסלמית גישה להר הבית. מיד הייתה מוגשת עתירה לבג"צ על הפגיעה בחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל שקובע כי "המקומות הקדושים יהיו שמורים מפני חילול... ומפני כל דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם המקומות". נניח לרגע לשאלה האם חוק זה אכן נשמר וזכויותיהם של היהודים בהר הבית מוגנות. בפועל, אהוד ברק, שמצהיר מעל כל במה אפשרית כי חלוקת ירושלים היא הכרחית ואף קובע כי הריבונות על הר הבית תועבר לפלסטינים, הוא זה שמעקר את חוק יסוד: ירושלים מתוכנו, שסעיפו הראשון הוא "ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל". מאד מעניין יהיה לבחון מה יקרה אם מישהו יעז להגיש עתירה בנדון לבג"צ נגד מי שאמור להיות שר הביטחון.

טרנספר משמאל
כשאביגדור ליברמן שמבקש להזיז את הגבול באזור המשולש כך שיותר פלסטינים יכללו בתחומה של הרשות הפלסטינית, הוא מואשם כמי שמבצע טרנספר. מאה ק"מ דרומה משם, יותר ויותר תושבים ערבים ממזרח ירושלים מבקשים לעבור לגור ממערב לגדר הביטחון, על מנת לזכות להטבות ממדינת ישראל, כל זאת בזמן שהשמאל ההומאני מבקש להפוך אותם לנתיני הרשות הפלסטינית. לכל הפחות היה ראוי שהשמאל הישראלי יציע כי במקרה של הסדר, תושבי מזרח ירושלים הם שיחליטו אם ברצונם להשתייך למדינת ישראל. סקר שנעשה בכיוון זה וצפוי להתפרסם בקרוב, מגלה תוצאות די מפתיעות, שיגדירו מחדש את גבולות הטרנספר.

רואה את המולד
בשבת הקודמת, ה-25.12, ציינו בני העדה הנוצרית את חג המולד. על פי המסורת הנוצרית, נולד ישו בבית לחם ולציון האירוע, הוקמה במקום כנסיית המולד. בית לחם חשובה גם ליהודים: על פי המסורת, בה נולד דוד המלך ושם נקברה רחל אימנו. מכיוון שכך, בתוכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947, הייתה אמורה להיות בית לחם (יחד עם ירושלים) חלק מהקוֹרְפּוּס סַפַּרַנְדוּם, האזור שבשליטה בינלאומית. למה כל זה חשוב? רק להזכיר לאלה שמבקשים לפתור את הסכסוך באמצעות בינאום ירושלים, כי גם בית לחם, אשר מאז שהועברה לשליטת הרשות הפלסטינית הרוב הנוצרי הפך בה למיעוט, כלולה בחבילה.

שכר טירחא דציבורא
פרקליטים מטומטמים. מה הם חשבו לעצמם? שנשק השביתה וחוסר היכולת להגיש ערעור נגד צחי הנגבי או לקדם את התיק נגד ליברמן ישמשו כאמצעי לחץ נגד הפוליטיקאים?! לא פלא שהם הפסידו בתיק הנגבי מלכתחילה.

מחנה משותף
כבר כמה שנים שנשמעים דיבורי אחדות בקרב המפלגות הציוניות-דתיות. לרוב, עוסק השיח בשאלות על הרכב הרשימה: מי יעמוד בראש הרשימה המאוחדת? מי יקבע את הרכבה? האם יהיו בה נשים? ועוד כהנה וכהנא. גם כשמגיעים לדבר על תוכן, הדיון נסוב סביב המפריד: האם המפלגה תהיה כפופה לרבנים? שמירה על ארץ ישראל כתנאי לישיבה בממשלה או כערך שווה לערכים אחרים? סירוב פקודה, כן או לא?. בדרך זו, לא ניתן להגיע לאף הסכמה. אם יש רצון אמיתי להגיע לאיחוד, ראוי לנסות להגיע למשנה סדורה אודות נושאים עליהם ניתן להשיג הסכמה רחבה. כהתחלה, מומלץ לבנות חזית רחבה סביב העיקרון המרכזי על בסיסו הוקמה תנועת הפועל המזרחי: תורה ועבודה. לדוגמא, נציגי הציבור הדתי לאומי צריכים להגיע להסכמה סביב חוק האברכים. יצליחו - זו כל התורה כולה. לא יצליחו - חבל על העבודה.

אקטיביזם כיבודי
החודש חנכה האוניברסיטה העברית את 'מרכז אהרן ברק למחקר משפטי בינתחומי'. על פי דוברות האוניברסיטה, מרכז המחקר החדש אמור לשמש מוקד למחקר משפטי שיתבסס על תחומי ידע חיצוניים למשפט, כגון ספרות, כלכלה, פסיכולוגיה וסוציולוגיה (לאן נעלמה היהדות מהרשימה?). נראה שברק לא סיים לקדם את משנתו האקטיביסטית עם תום כהונתו כנשיא בית המשפט העליון, כשהרצאתו באירוע נשאה את הכותרת: "הלגיטימיות של ביקורת משפטית על חקיקה". מדיניותו האקטיביסטית של ברק, גם כשאינו בעל הסמכות, והעובדה כי מורשתו מונצחת בעודו בחיים, מזכירים לי מישהו אחר, בלתי נלאה גם הוא. שמעון פרס, מאחוריך.

ספירה לאחור
עשר, תשע, שמונה, שבע, שש, חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת... שבת שלום!

יום שישי, 24 בדצמבר 2010

לא אקטואלי - 24.12.10

נקודת אור דרומית
בתחילת החודש ביקר מפקד מחוז דרום במשטרה, ניצב יוחנן דנינו, ב-'שער לנגב', מרכז המבקרים של הנגב בעיר העתיקה בבאר שבע שהולך ונבנה בימים אלה על ידי תנועת אור. רוני פלמר, מנכ"ל התנועה, סיפר כי אחת הבעיות שמקשות על הבאת המוני מתיישבים לדרום היא התדמית השלילית שיש לנגב בנושא הפשיעה. אלא שמסתבר, לפחות על פי דבריו של המפכ"ל העתידי של המשטרה, כי "הפשיעה בנגב היא הכי נמוכה בארץ, גם ביחס לשטח וגם ביחס למספר התושבים". מי שבעקבות דברים אלו (והמחירים באזור המרכז) פוזלים דרומה, מוזמנים לפנות למרכז המידע וההסברה לנגב ולגליל אותו מפעילה תנועת אור, שכבר הספיקה להקים בשמונה שנות פעילותה שישה ישובים חדשים ו-22 גרעיני התיישבות.

האיום הבא
לאחרונה פרסמה קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה את המהדורה החמישית בסדרה "ישראל: דמוגרפיה". מהדורה זו, אשר מפרטת את התחזיות הדמוגרפיות לשנת 2030, עוסקת במגוון סוגיות בוערות בהן עוסק פרופ' ארנון סופר, ראש הקתדרה: מהתהליכים הדמוגרפיים סביב גבולות ישראל, דרך סוגיית הבדווים בנגב הצפוני ועד התכנסות עם ישראל למדינת תל אביב. הבשורות הטובות שמביא המחקר, לפיהן לקראת שנת 2030 ערביי ישראל מסיימים את עידן ריבוים הטבעי הגבוה. הבשורות הרעות, אליבא סופר, הן שאצל האוכלוסייה החרדית  והדתית לאומית נמשך הריבוי הטבעי הגבוה ולכן ישראל הולכת ונעשית דתית, עובדה שתביא למהפכה כלכלית-חברתית-צבאית-סביבתית בתוך פחות מעשרים שנה. בקיצור: השד הדמוגרפי התגייר וחזר בתשובה.

אליטה משרתת
לפני שלושה חודשים סיפרתי פה על כך שמשרד הביטחון לא מאשר לצעירים רבים ללמוד במכינות קדם צבאיות (דתיות וחילוניות) טרם גיוסם בשל מחזורי גיוס קטנים. הבעיה טרם נפתרה, ובינתיים מסתבר שמשרד הביטחון ממשיך לבחור בדרך הקלה ולהגביל את מספרם של אלה שמתנדבים לשנת שירות נוספת (לא במקום!) טרם גיוסם, על פני החלופה המורכבת יותר של מיצוי פוטנציאל מחזורי הגיוס בקרב אלה שאינם מתגייסים כלל. מכיוון שמדובר בחבר'ה טובים, בעייתם של המכיניסטים והשינשינים לא עולה לסדר היום הציבורי. אולי מפני שלא נמצא אף מח"ט בצה"ל שיאמר נגדם משהו רע.

מכתב פתוח
בוקר טוב לרבנים שנזכרו שאסור להשכיר דירות לערבים. בוקר טוב לאותם רבנים בדיוק שרובם שכחו להרים קול צעקה כשעברה הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל שתעביר אדמות מדינה לצמיתות לידיהם של אזרחים ישראליים, לא בהכרח יהודים. בוקר טוב לאותם רבנים שבכלל לא יודעים כי הכנסת דנה בימים אלה על תיקון חקיקה בנוגע להעברת קרקעות לזרים. בוקר טוב, ישראל.

לפאתי מזרח קדימה
בזמן שנתניהו מנהל משא ומתן עם האמריקאים על תנאי המשא ומתן עם הפלסטינאים, אהוד ברק מכריז מעל כל במה אפשרית על העברתן של שכונות ערביות בירושלים לרשות הפלשתינית בכל הסדר עתידי וזוכה לרוח גבית בקרב אליטות השמאל למיניהן. לעומת זאת, אביגדור ליברמן שמבקש להזיז את הגבול באזור המשולש כך שיותר פלסטינים יכללו בתחומה של הרשות הפלסטינית, מואשם על ידי אותן אליטות כמי שמבצע טרנספר. כל זאת בזמן שיותר ויותר תושבים ערבים ממזרח ירושלים מבקשים לעבור לגור ממערב לגדר הביטחון, על מנת לזכות להטבות ממדינת ישראל. במצב זה, ראוי כי השמאל לכל הפחות יציע כי במקרה של הסדר, יחליטו תושבי מזרח ירושלים אם ברצונם להשתייך למדינת ישראל. סקרים שנעשו בכיוון זה וצפויים להתפרסם בקרוב, מגלים תוצאות די מפתיעות, שיציגו דווקא את השמאל כמי שמנסה לטרנספר את ערביי מזרח ירושלים.

החברים של אגד
לשם שינוי, משהו אקטואלי: "אדוני ראש העיר, חברי מועצה נכבדים. התחבורה הציבורית בירושלים הפכה לאחרונה לסיוט לנזקקים לה. הנוסע באוטובוסים מגיע למצבים מדכאים. כשהשירות בירושלים היה של חברת המקשר, עוד היתה מעט תשומת לב. כשהמקשר הפך לחלק מאגד- והשירות העירוני אצלם הוא דבר שולי- הסידורים הפכו ללקויים ביותר". דברים שאמר מר קורפו בשנת 68 בישיבת מועצת עיריית ירושלים והובאו אליי על ידי קורא נאמן, נחום אחד.

סייג לחכמה
השבוע השיק ארגון 'שוברים שתיקה' פרסום חדש של קובץ עדויות לציון עשור מהאינתיפאדה השנייה. באופן סמלי, טקס ההשקה נערך בבית ציוני אמריקה, שהיום כבר נמצא בידיים פרטיות ולא מצדיק בהכרח את שמו. על מנת להבין את חומרת המעשים, קראתי את העדות שצורפה להודעת הארגון האחרונה, ואני מודה שלא תמיד הצלחתי להבין על מה ההמולה. להלן קטע מעדותו של צנחן בג'נין ב-2005, על נוהל שכן: "...ציטוט של המפקד יחידה: אני יודע שזה לא חוקי וזה אבל אני מוכן שייהרג אותו שכן, אותו אימא, אותה אישה, ולא ייהרג לי פה לוחם בכניסה לבית. הוא נתן מקרים של פעילות שהייתה לנו שבה היה מבוקש שהתבצר, וכמה פעמים שלחו את הכלב של עוקץ והוא לא זיהה אותו, וכמה פעמים הכניסו את האימא לבית לפתוח את הדלתות והיא פתחה וכל פעם הכלב נכנס ולא מצא. הייתה חוליה שזיהתה שהיא לא פותחת דלת מסוימת בגג כל פעם, אז הכריחו אותה לפתוח את הדלת הזאת. הבחור באמת היה שם ובפעם הבאה שהכלב נכנס הוא הרג את הכלב של עוקץ. והוא הביא את הדוגמה הזאת, שזה לדעתו הציל את החיים של אחד הלוחמים והוא היה מוכן לסכן חיים של זה." יקרא הציבור וישפוט (את בג"צ שאסר לקיים את נוהל שכן).

העבודה משחררת
את אהוד ברק מתפקידו.

יום שישי, 17 בדצמבר 2010

לא אקטואלי - 17.12.10

עבודה זרה בעיניים
ביום שישי שעבר נערך מצעד השמאל בתל-אביב. כחלק מהפקת הלקחים של המצעד הראשון שנערך בשנה שעברה ונחל כישלון חרוץ (3,000 משתתפים מ-115 ארגונים באירוע שכלל גם הופעות של אמנים), החליטו ארגוני השמאל על פיתרון יצירתי לבעיית מחסור בכוח אדם, ייבוא מפגינים: במצעד השנה צעדו כ-2,000 עובדים זרים (מתוך 5,000 בסך הכול). האבסורד זועק לשמים כשרואים כיצד הארגונים שולפים את השד הדמוגרפי, מתוך דאגה לאופייה היהודי של המדינה כביכול, כדי לקדם נסיגה מיהודה ושומרון, ומחזירים אותו לבקבוק כשמדובר על קליטתם של עשרות אלפי מהגרי עבודה בישראל.


ליצנים עם זכויות
מי שגנבו את ההצגה במצעד השמאל הם כמה צעירים חביבים שהסתננו לתהלוכה והניפו שלטים תמימים למראה, שממחישים עד כמה הזוי הוא שיח הזכויות. תמונה אחת, שווה אלף זכויות אדם.



לא כולל שירות
לאחרונה קיבל גדעון סער החלטה מבורכת, לפיה במגזר הערבי יועדפו מורים שעשו שירות אזרחי, מתוך שאיפה לחזק בקרב תלמידי המגזר את ערך התרומה לחברה. מדובר בהחלטה משמעותית, אם כי היא לא תחסום את אלו שהשתמטו משירות אזרחי לשמש כמורים: מדי שנה מגישים את מועמדותם ל-2,000 משרות הוראה במגזר הערבי כ-8,000 מורים. במקביל, רק 1,500 צעירים במגזר הערבי משרתים בשירות אזרחי, כאשר רק חלקם ממשיך ללימודי הוראה. מאז התקבלה ההחלטה, פצחו מנהיגי המגזר הערבי במאבק חריף נגד הרעיון שמבקש לקדם את היחס לערביי ישראל כאזרחים לכל דבר. בעקבות המאבק, בימים אלה עורכים בכירי משרד החינוך דיונים נוספים בנושא. יש לקוות ששר החינוך לא יתקפל ואף ירחיב את ההצעה לכלל הציבור הישראלי ולשאר המשרות הממשלתיות.
זכות הציבור לדעת
האגודה לזכות הציבור לדעת, עמותה שעוסקת בביקורת על הטיות בתקשורת הישראלית, תעניק זו הפעם ה-11 את פרס ביקורת התקשורת. הציבור מוזמן לומר את דברו ולהצביע עד יום שישי הבא באתר האגודה לאחד משמונת המועמדים הראויים, בטרם אתר 'לאטמה' יגרוף את הפרס, בקלות יחסית (וגם בצדק), אם יורשה לי לנחש.

מרק לרגל
יום שלישי הקרוב, 21 לדצמבר, הוא היום הקצר ביותר בשנה. במידה והטבע יעשה את שלו, ניתן יהיה לציין את מה שהיה אמור להיות שיאו של החורף באמצעות יום המרק, בו עשרות מסעדות ברחבי הארץ, יתרמו את הכנסותיהם ממרקים לטובת עמותת 'לשובע'. מטרת היוזמה, שמחממת את הלב (וממלאת את הבטן), הינה לסייע לפעולתה של עמותת 'לשובע' אשר מפעילה מגוון מיזמים שמטרתם להיאבק בתת-תזונה בקרב אוכלוסיות חלשות. לזכותה של העמותה עטורת הפרסים ייאמר, כי הם מתנגדים לרכיבה על גלי הטענות המסולפות והפופוליסטיות אודות בעיית הרעב במדינת ישראל. בתאבון!

חקירה פרטית
למה מי שמבקש לפתוח בחקירה פלילית נגד רבנים שקוראים להחרים ערבים, לא בא באותה דרישה נגד אנשי אקדמיה שקוראים לחרם על ישראל, אמני תיאטרון שמחרימים את אריאל, תושבים בתל אביב שמונעים מחרדים להיכנס לשכונה?

מתוקשרים
בחודש שעבר ערכה ועדת הכלכלה של הכנסת דיון רב משתתפים בנושא עתידה של חברת החדשות של הערוץ השני. על פי הצעת החוק המקורית, 'רשת' ו-'קשת', זכייניות ערוץ 2, לא יכלו להמשיך להחזיק במשותף את חברת החדשות והיו אמורות להתחרות זו בזו. באופן מפתיע, כל הפוליטיקאים (כולל שר התקשורת) התנגדו לחוק. מעניינים במיוחד היו דבריה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ': "ברגע שיקרה המהלך הזה, 5 טאלנטים מובילים שמביאים רייטינג יקבלו הצעות במשכורות גבוהות בהרבה... לא משתלם להשקיע בתחקירנים וכתבי שטח שעושים את כל העבודה מסביב שמייצרת את החדשות...". תחושתי היא שאם הייתה חברת חדשות נוספת, הסיכויים לתחקירים מקוריים (נגיד, על מצב שירותי הכבאות בישראל) היה דווקא גדול יותר. ואילו אותם תחקירים איכותיים וחשובים היו נערכים, יתכן ולא היינו מגיעים למצב בו אנשי התקשורת מכלים חלק ניכר מזמנם, וזמננו, במאבקים מתוקשרים היטב נגד הרפורמה ברשות השידור, "הצלת" ערוץ 10 והגנה על המונופול של חברת החדשות.

יום שישי, 10 בדצמבר 2010

לא אקטואלי - 10.12.10

דחיית שירות
בתקופה האחרונה מתרבים הדיווחים על סירובו של הצבא לאשר מאות בקשות לדחיית גיוס לטובת שנת שירות ולמידה במכינות קדם צבאיות. אם צה"ל מגיע למצב בו הוא מעדיף גיוס מיידי של חיילים על פני גיוס איכותי יותר (באורך השירות ובטיבו) בהשקעה של שנה אחת בלבד, כנראה שהטיעון המסורתי המושמע בקרב מי שמצדיקים את מתן הפטור לחרדים מגיוס לצה"ל (בדרך כלל מי שבאותה תקופה יושב עם המפלגות החרדיות בקואליציה) כבר אינו תקף.

לראותם בלבד
באחד מערבי חג החנוכה עברתי ליד ישיבה חרדית ירושלמית ששוכנת בסמוך למושבה הגרמנית. בימים כתיקונם, מוסתרת קומת הקרקע של הישיבה באמצעות יריעה שתלויה על גדר הישיבה. לרגל החג, קופלה היריעה, וזאת על מנת לאפשר לעוברים והשבים ליהנות מאורן של עשרות חנוכיות שהדליקו תלמידי הישיבה. לי נראה שלראשי אותה ישיבה כדאי לשקול את הסרתה של היריעה לצמיתות משום פרסומי ניסא: עברו רק 2177 שנים מאז הטיל אנטיוכוס גזירות על היהודים שכללו ביטול לימוד תורה והיום מצבנו טוב לאין ערוך. חוץ מזה, שמגיע לעוברים השווים באותה שכונה לראות ברכה בעמלם ובמיסיהם על מנת לחזות בפלא לו הם שותפים.

זכות השתיקה
'רעננים', תנועה חדשה של צעירים דתיים לאומיים אשר מבקשת להביא לאיחוד כוחות בקרב הציונות הדתית, תקיים ביום חמישי הקרוב כנס קצת שונה ממה שהורגלנו אליו: בכנס, שייערך בלוד וכותרתו תהיה 'נותנים לשטח לדבר', ישתתפו מרבית נבחרי הציבור הסרוגים, אך הפעם לא על תקן דוברים, אלא על תקן מאזינים ומגיבים ליוזמות שונות שיוצגו על ידי פעילים חברתיים. מבחן הכוח הראשון של התנועה הרעננה יהיה ביכולתה לגרום לאלה שמורגלים לדבר להקשיב לאלה שמורגלים לדבר פחות.

צדק ילין בה?
בשבוע הבא חלק מציבור הקוראים לא יוכל לקרוא את הטור יחד עם הקפה של בוקר שישי, בשל צום עשרה בטבת. כהכנה לצום, שאמור להזכיר לנו שמפני חטאינו גלינו מארצנו, עורכת עמותת במעגלי צדק סדרה של ערבי עיון לאורך כל השבוע הקרוב, שבמרכזם עומדת סוגיית הצדק בירושלים. ערבים אלה ייערכו בשיתוף פעולה עם ארגונים נוספים (כמו 'טבע עברי' ו'נאמני תורה ועבודה') ויעסקו במגוון נושאים: מעובדי קבלן, דרך אתיקה של המזון ועד סינון תלמידים. הבחירה לעסוק בנושאים אלה מהווה תעודת כבוד לעיר ירושלים ולתושביה. אחרי הכול, מדובר בצרות של עשירים, שהדיון בהם מתאפשר הודות לשגשוגה של העיר, בוודאי ביחס לתקופות בהן הייתה תחת ריבונות לא יהודית.

שומרים על קשר
ארגון מלי"ץ, שמבקש לחזק את זהותם היהודית של בני העם היהודי באמצעות חיזוק הקשר בין תושבי ישראל ליהודי העולם, התחיל להפעיל תוכנית חדשה בשם "מפגש תפוצות" שמטרתה לנצל את רשת האינטרנט על מנת לחבר בתי ספר יהודים וקהילות יהודיות בישראל ובעולם היהודי. במהלך חג החנוכה, התקיימה במסגרת התוכנית הדלקת נרות עם שלושה זוגות של בתי ספר: ביה"ס "נופים" בחיפה עם בי"ס "שלום עליכם" בווילנה, ביה"ס "נועם אורות" בנתיבות עם ביה"ס "תורה אקדמי" בפילדלפיה וביה"ס מקיף הקרייה באשדוד עם ביה"ס "ליאון פינלו" בלימה, פרו. בתי ספר נוספים מוזמנים להצטרף לתוכנית ולנצל את הטכנולוגיה החדישה שיוצקת משמעות חדשה לקשר עם התפוצות.
חדשות טובות
ביום שני האחרון הושק במעמד שרת התרבות ערוץ אינטרנטי חדש בשם 'אורות'. נכון לעכשיו כמות התכנים באתר דלילה למדי. ברוח האייטם הקודם, נותר לקוות כי הערוץ החדש, שהוקם על ידי מנהלי עמותת 'ראש יהודי', לא יסתכם בהקרנת שיעורי תורה וטקסי הדלקת נרות חנוכה, אלא יהווה אלטרנטיבה משמעותית גם במישור החדשותי ובקביעת סדר היום במדינת ישראל.

מזל אש
מזלם של הסטודנטים: אם היו מסכימים להצעתו של אלי ישי להגדיל את קצבתם יחד עם קצבת האברכים, עוד היו מאשימים אותם בכך שלא הוקצו תקציבים מתאימים לטובת שירותי הכבאות.

יום שישי, 3 בדצמבר 2010

לא אקטואלי - 3.12.10

ככה זה אצלם
הם לא יודעים להתמודד עם ביקורת. רק מישהו סוטה במעט מהדרך המקובלת וישללו ממנו את תואר הרב. שלא לייחוס, גם יכנו אותו בשמות. עמלק, רפורמי, שבתאי צבי. מזל שדבר כזה לא יכול לקרות במגזר הדתי-לאומי.


מחשבות מטרידות
ביום חמישי שעבר צוין היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים. בימים כתיקונם, בהם אף ניצב בכיר לא משחק שמות עם א', מ' ו/או ש', מוקדש היום לפגיעות בנשים המשתייכות לקבוצות במעמד חברתי נמוך. יוצאות מכלל זה הן העוסקות בזנות, בעיקר משום שרבים תופסים את העוסקות במקצוע ככאלה שעושות זאת מבחירה. בפועל, המצב אינו כזה. בנייר עמדה שפרסם השבוע המכון לאסטרטגיה ציונית, מתארת עו"ד מיכל ברקאי את מצוקתן של נשים אלו ומציעה מספר דרכים להיאבק בתופעה. אחת ההצעות המקוריות של מיכל, בוגרת תוכנית המנהיגות הצעירה של המכון, הינה לתבוע את אלה שסוחרים בגופן של הנשים על בסיס אישום עבירת ההטרדה מינית במקום העבודה, שאינו מצריך הוכחת נזק. סביר להניח שהמלצותיה של מיכל יפלו על אוזניים כרויות. אחרי הכול, מי מכיר יותר טוב מהמשטרה את נושא ההטרדות המיניות במקום העבודה?

ניצבים?
וילך!

אי אמון בתקשורת
השבוע פרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה את מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2010. אחד החלקים המרכזיים במדד, שגם זוכה לתהודה הציבורית די גדולה, הוא סקר הדמוקרטיה השנתי, אשר בין השאר בוחן גם את רמת אמון הציבור במוסדות השונים: מראש הממשלה ונשיא המדינה ועד בתי המשפט, צה"ל, המשטרה, הכנסת, הפרקליטות ואפילו התקשורת. באופן אירוני, בשנת 2010 (כמו גם בשנים קודמות), דווקא נבחרי הציבור הם אלה שזוכים לרמת האמון הנמוכה ביותר מהציבור (שבחר אותם): המפלגות (25%), הממשלה (33%) והכנסת (37%). כל אלה יכולים להתנחם בכך שהם בחברה טובה יחד עם התקשורת שזוכה גם היא לרמת אמון נמוכה (34%), גם אם היא שוכחת לדווח על רמת האמון בה. ולמי נותן הציבור את הציון הגבוה ביותר במדד? לעצמו: 81% גאים להיות ישראלים.
המכבים החדשים
את הקרדיט לכך שיותר ויותר צעירים מבקשים להעניק שנת שירות נוספת טרם הגיוס לצבא יש לתת לתנועות הנוער השונות. אחת מהן, חדשה למדי ושפועלת בצורה שונה מהתנועות הקלאסיות היא תנועת 'אחריי!', שעובדת עם 3500 חניכים, בעיקר בפריפריה, במטרה להעניק כלים שיאפשרו להם לקחת אחריות על עתידם האישי והקהילתי. בשבוע הקרוב ישתתפו החניכים באירוע השיא של הפעילות השנתית: סדרת שטח בת שלושה ימים בדרום הארץ, בה יעברו החניכים ניווטים, מסעות, יחשפו ליחידות צה"ל השונות, יצפו בתרגיל אש ויקנחו במסע אלונקות עד קבר בן-גוריון. אחריהם!


תכנון נגד רפורמה
החודש פרסמו מינהל מקרקעי ישראל ומכון דש"א מחקר חדש אשר מטיל ספק בצורך ברפורמה המיועדת בוועדות התכנון והבנייה. מטרת רפורמה זו, הינה להסיר חסמים בירוקרטים בשוק הנדל"ן, ומהווה למעשה המשך לרפורמה במינהל מקרקעי ישראל (ממ"י) שאושרה לפני כשנה. שתי הרפורמות נחשבות לבייבי של ראש הממשלה. לפי כותבי המחקר, הרפורמה בוועדות התכנון מיותרת מכיוון שהטענה כי האשמים העיקריים בעיכובים הקיימים הם גורמי התכנון היא מופרכת ולמעשה "רוב העיכובים נגרמים בשל חסמים בתחומי הרישוי והיזמות". מבלי להתייחס לתוכן המחקר ולמסקנותיו, מרתק לבחון את שיתוף הפעולה בין הרשות הממשלתית למכון דש"א (דמותה של ארץ), מכון המחקר של החברה להגנת הטבע. עם היבחרו של נתניהו, מצא עצמו מכון דש"א בצדו השני של המתרס, כשהתנגד לרפורמה בממ"י. נראה שהחברים להגנת הטבע הבינו במהירות את כללי המשחק והשכילו לייצר שיתוף פעולה שהעביר את ממ"י, הגורם המקצועי ברשות המבצעת, לצד שמתנגד לרפורמה בוועדות התכנון אותה יזמה הממשלה הנבחרת.

צעדים מדודים
ביום שישי הבא, נר תשיעי של חנוכה, צפוי להיערך מצעד זכויות האדם מטעם האגודה לזכויות האזרח (וגם כמה חיות!) ויותר ממאה ארגונים נוספים. המספר לא צריך להרשים יותר מדי. כפי שדיווחתי בשנה שעברה, במצעד הקודם השתתפו כ-115 ארגונים (כמה הרבה!) ופחות מ-3,000 משתתפים (כמה מעט!). השמועות מספרות שהשנה ייקחו חלק במצעד גם ארגונים הפועלים להגנה על מיעוטים אחרים במזרח התיכון, נגיד, היהודים. יהיה מעניין.

ועדות ללא תועלת
השבוע הייתה אמורה להיערך בכנסת הצבעה אחרונה לאישור חוק ועדות הקבלה ליישובים קהילתיים. אלא שיושב ראש הכנסת, ראובן ריבלין, החליט לדחות את ההצבעה, ככל הנראה בעקבות הנזק התדמיתי שיגרום החוק למדינת ישראל בעולם. מי שבקיא מעט יותר בפרטים, יגלה על נקלה כי כל ההתנהלות ביחס לחוק זה מהווה תמרור אזהרה עבור המחוקקים: מצד אחד, להצעת החוק יש תדמית בעייתית. מצד שני, בעקבות כל מיני הליכי פשרה, הצעת החוק במתכונתה הנוכחית לא תשיג את מטרתה האמיתית: הגנה על יישובים יהודים בגליל מפני הצטרפות מאסיבית של אזרחים ערבים שעלולה לשנות את אופי הישוב. הנוסח הנוכחי, שגם הוא מסתבר נחשב לבעייתי, כולל התייחסויות רק לישובים קהילתיים קטנים (המונים עד 500 משפחות), מוגבל לאגודות שיתופיות (להוציא שכונות ופרויקטים) ואוסר על דחיית מועמד מטעמי דת או לאום. זה מה שקורה כשהפוליטיקלי קורקט גובר על מה שהחל בתור מהלך חקיקה תקין פוליטית.

חמשוש?