יום שישי, 29 באוקטובר 2010

לא אקטואלי - 29.10.10

קצבת נאמנות
לא משנה מה דעתך בעניין, כל סיפור קצבאות האברכים יצא כבר מהאף. העניין הכי מתסכל בכל הסיפור הזה שדווקא חברי מפלגת קדימה, מי שיוצאים באופן החריף ביותר נגד הקצבאות, הם אלה שיכולים לפתור את כל הסיפור: כל שעליהם לעשות הוא להצטרף לממשלה ובכך להפחית את כוחן היחסי של המפלגות החרדיות בקואליציה. בכל קונסטלציה אחרת, בין אם קדימה ובין אם הליכוד ירכיבו את הממשלה, למפלגות החרדיות יהיה בה משקל רב. פיתרון אפשרי נוסף יכול להיות אם מפלגת ישראל ביתנו תמשיך לקדם את חוקי הנאמנות: כל אברך שמבקש לקבל תמיכה יצטרך לחתום אמונים למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. פתרון בשקל שיכול לחסוך למשלמי המסים הרבה מאד כסף.

קשיי שפה
ביום שישי שעבר, נערך במוזיאון ישראל ששוכן בירושלים, בירת מדינת ישראל, כנס מטעם המכון לתכנון מדיניות העם היהודי. בין הדוברים בכנס היה גם ראש ממשלת ישראל, אשר בחר לשאת את נאומו בשפה ה... אנגלית. אכן התקדמות ביחס לקונגרס הציוני הראשון שנערך בשפה הגרמנית.

מתפרסמת
כשחברת הכנסת עינת וילף, בת טיפוחיו של שמעון פרס, הציעה לשנות את מיקום תמונתו של יצחק רבין ז"ל בחדר הסיעה, היא בטח לא תיארה לעצמה מול איזו מתקפה תקשורתית יהיה עליה לעמוד. אחרי הכל, לקובעי הטעם בתקשורת אף פעם לא הפריע אבסורד אחר, צורם לא פחות: וילף הגיעה לכנסת לאחר ששימשה כעמיתת מחקר במכון לתכנון מדיניות העם היהודי וזאת על אף העובדה שהיא נשואה לעיתונאי גרמני לא כל כך יהודי.

תג מחיר
השבוע נערך תרגיל המדמה ירי רקטות לעבר משכן הכנסת במסגרתו הועברה פעילות הכנסת למכון ון-ליר. איני יודע מה היו השיקולים בבחירת המקום החלופי, אך אין ספק שבמקרה של ירי קסאמים על משכן הכנסת, חלילה, בפינוי למכון ון-ליר יעשה צדק פואטי: בשנת 2002 פרסם מכון ון-ליר את נייר העמדה של גלעד שר ואורי שגיא, שהיו הראשונים להעלות את האפשרות שישראל תמיר את נוסחת "שטחים תמורת שלום" בנסיגה חד-צדדית. לפחות במקרה הזה, מכון ון-ליר יישא באחריות על פרסומיו הלא אחראיים.

הכנה לחוקה
במסגרת לימודי האזרחות בבתי הספר, החליט משרד החינוך על צעד מעניין. למרות שלמדינת ישראל אין חוקה, החל מהשנה הקרובה ילמדו תלמידי ישראל הנבחנים בשתי יחידות לימוד באזרחות את שלוש הצעות החוקה המרכזיות שהוצעו עד היום: של המכון הישראלי לדמוקרטיה, של המכון לאסטרטגיה ציונית ושל ארגון עדאלה. למרות שמדובר בהצעות פרטיות שאף אחת מהן עדיין לא זכתה לאישור רשמי, זוהי יוזמה ברוכה ומקורית אשר תאפשר לדור הצעיר בישראל לרדת לעומקם של דברים ולהבין מדוע למדינת ישראל עדיין אין חוקה. ומי יודע, אולי קיום הדיון הציבורי כבר בגילאים הצעירים, יאפשר לדורות הבאים לכונן חוקה בישראל.

זכויות הדם
ובעקבות דברים שכתבתי פה לפני כחודש על דוח של האגודה לזכויות האזרח, פנתה דוברת האגודה בהצעה להציג בפנינו ביתר פירוט את הנעשה בירושלים המזרחית מנקודת מבט של זכויות אדם. לאור חוסר בקיאותם בתחום, החלטתי שלא להענות לפניה בקרוב: אחרי הכול, באתר האגודה לא נמצא כל אזכור לכמה מההפרות הבולטות של זכויות אדם באזור.לדוגמא, אין אף מילה אודות המארב המתוכנן של מיידי האבנים (והצלמים) נגד דוד בארי, שלמרות שהוא יהודי, כולם מסכימים שהוא יופי של אדם.

הצעה לסדר
אחת הדרכים בה נקטו באנגליה למיגור האלימות באצטדיוני הכדורגל היא איסור על מכירת אלכוהול באזור המגרשים. בישראל, בה תופעת 'התדלוק' בדרך למשחק מאד מקובלת, פיתרון כזה עלול שלא להספיק. על כן, ולאור העלייה במספר מקרי האלימות במגרשי ישראל לאחרונה, מובאת בזאת הצעה שתאפשר השלטת סדר באצטדיונים בקלות יחסית: הסדרנים יוכלו לחייב את מי שנראה ומריח קצת שתוי מדי, לעבור בדיקת אלכוהול כתנאי למעבר בשערי האיצטדיון. או שייכנס, או שייקנס.

יום שישי, 22 באוקטובר 2010

לא אקטואלי - 22.10.10

הצעה לשיפור המורל
חכו לחשיפת הפרוטוקולים של המטכ"ל הסורי והמצרי. בינתיים, אני מעדיף את המצביאים המיתולוגיים עם כל החולשות האנושיות על פני אלה שבזמן לחימה,33 שנה מאוחר יותר, דאגו לתיק ההשקעות שלהם או מצאו עצמם מסתבכים עם נשיקות מיותרות.

אופניים לכותל
בשבוע שעבר הייתי אורחה של חברת Midnight Biking אשר מקיימת רכיבות אופניים ברחובות ירושלים ובסמטאותיה, בשעות השקטות והיפות של הלילה. מעבר לעובדה שהרכיבה באופניים מאפשרת לכסות שטח גדול של סיור בירושלים בזמן קצר, השעות הקטנות של הלילה הן הזמן היחיד בו ניתן לרכוב בחופשיות במורדות סמטאות העיר העתיקה ובשאר רחובות ירושלים, בלי להזיע ובלי להיתקע מאחורי אגזוז של אוטובוס מקומי. הסיורים לא מצריכים יכולת רכיבה מקצועית ובהחלט יכולים להתחרות ברמת האטרקטיביות של טיולי הסגווי של עיר דוד.


פטרוני הדמוקרטיה
אחת הטענות המוכרות נגד גופים דוגמת המכון לאסטרטגיה ציונית ותנועת 'אם תרצו' הינה שהם מנכסים לעצמם את הציונות. אלא שבאופן אירוני למדי, טענה זו מושמעת בעיקר מגופים אשר מנכסים לעצמם שלא בצדק את הדמוקרטיה. דוגמא אחת היא אתר האינטרנט של הטלוויזיה החברתית, שעל הדרך משתמשים במסווה החברתי על מנת לקדם אג'נדה שמאלנית-קיצונית: למקרה שלא שמתם לב, ביום שני האחרון צוין ברחבי העולם יום התקשורת הדמוקרטית שמטרתו על פי החבר'ה החברתיים היא "לקדם תקשורת שמעודדת ויכוח דמוקרטי רחב היקף נקי משיקולי רייטינג". שיקולי רייטינג למי ששכח, הם הרצון לייצר תכנים שיתאימו לחלק כמה שיותר גדול בציבור. יש שיקראו לו הרוב.

הצעה שלא ניתן לסרב
פרט למקרה עמונה, תמיד הערכתי את סגן הרמטכ"ל המיועד, יאיר נווה. עם מינויו לתפקיד, דובר רבות על ההיסטוריה שחולל בהיותו סגן הרמטכ"ל חובש הכיפה הראשון. מבלי להטיל דופי בכישוריו של נווה, איני יכול להתחמק מהתחושה שלאהוד ברק הייתה סיבה לא כל כך טובה להעדיף בתפקיד קצין חובש כיפה. ברק מבין היטב שהקצינים הדתיים נמצאים תחת זכוכית מגדלת מצד האליטות שדואגות לפמפם באופן קבוע את החשש לנאמנות על תנאי מצידם של חובשי הכיפות. בתרחיש היפותטי של עקירת ישובים עתידית, יודע ברק שדווקא הקצין הדתי ייאלץ לציית לכל פקודה, גם אם תהיה בלתי מוסרית ללא כל הקשר דתי, מפאת החשש שיואשם בנאמנות כפולה.

15 שנה למותו
בימים אלה מציינים מאה שנה להולדתו של ד"ר ישראל אלדד. אלדד, על אף חריפותו ופוריותו, לא זכה לסחוף אחריו כמות נכבדה של חברים מהמחנה הלאומי, אולי משום שמחנה זה לא ידע להעריך בזמן אמת את ערכו והשפעתו ארוכת הטווח של האינטלקטואל. את הפערים ניתן יהיה להתחיל ולהשלים ביום ראשון הקרוב, בערב עיון לזכרו אותו עורך מרכז בגין בירושלים, כמעט 15 שנה לאחר פטירתו.

טעות אחר טעות
לפני חודש קשרתי פה בין ארגון עדאלה הישראלי לעדאלה ניו-יורק אשר מקדם חרם על ישראל. על כן טענתי כנגד הקרן החדשה לישראל, אשר מממנת את ארגון עדאלה, כאילו בכך היא מעודדת חרם על ישראל. בפועל, אין קשר רשמי בין עדאלה ישראל לעדאלה ניו-יורק, והטעות שלי נבעה מפרסום שגוי באתר הזוית השלישית. אני מבקש לתקן את הטעות, אם כי ראוי להבהיר כי עדיין קיימת בעיתיות לא קטנה בכך שהקרן החדשה מממנת ארגון אשר פועל בריש גלי לעיקור סממניה היהודיים של מדינת ישראל. ואם לקרן החדשה מותר לטעות, גם לי מותר.

משאל בלי עם
הרעיון של שר החוץ להזיז גבולות על מנת להעביר את תושבי המשולש הערבים לרשות הפלסטינית הוא לא חדש, ומאז נאומו באו"ם, גם כל העולם מכיר אותו. גם את זעקות השבר של הפלסטינים על כביכול טרנספר כבר כולם מכירים. ברעיון של ליברמן יש הרבה בעיות, אך באמצעות תוספת קלה ניתן להרוויח ממנו הרבה לחיזוק מעמדה של מדינת ישראל בעולם: על שר החוץ להציע לקיים משאל בקרב ערביי המשולש שיקבע האם ברצונם להיות חלק מהרשות הפלסטינית: ירצו – יקבלו. לא ירצו – תהיה זו הוכחה כי למרות כל הטענות, מדינת ישראל היא המקום הטוב ביותר לחיות בו במזרח התיכון, אפילו עבור מי שחושב שהוא פלסטיני.

יום שישי, 15 באוקטובר 2010

לא אקטואלי - 16.10.10

זמר הפלוגות
ב-15.5.1941, שבע שנים בדיוק לפני קום המדינה, פרסם יצחק שדה את הפקודה להקמת פלוגות המחץ של ההגנה. מורשת הפלמ"ח לא הסתכמה רק בהשתתפות במבצעים נועזים, אלא גם בהווי עליו גדלו צעירים ישראלים רבים. שלושה עשורים לאחר מכן, בשנת 1973, קיבצו חיים גורי וחיים חפר, משוררים שהיו גם לוחמים בפלמ"ח, את כל השירים בליווי הקדמות וסיפורים לספר אחד: 'משפחת הפלמ"ח - ילקוט עלילות וזמר'. כהכנה ליום העצמאות הקרוב (או ל"ג בעומר - למי שסופר על פי התאריך העברי ומתחבר יותר להווי מדורות הפלמ"ח), בו יצוינו 70 שנה להקמת הפלמ"ח, מומלץ להשיג את הספר ולהתחיל לשנן את מילות השירים. מפאת הקושי המובן להשיג את הספר בחנויות, מומלץ גם שאחת מהוצאות הספרים תרים את הכפפה ותוציא לאור מהדורה חדשה של הספר. לקראת חגי חודש אייר אני מקווה לדווח לכם פה על מסיבות עצמאות ברחובות פלמ"ח ברחבי הארץ ועל מדורות עם רוח נושבת קלילה.


הרוסים עליהם
יש מי שחושב שערביי ישראל לא אוהבים את ליברמן בשל דעותיו. לא מדויק. אני מכיר עולה מרוסיה (הם בטח יקראו לו מהגר) שלמרות שתרם להם כסף רב, בזמן אמת, זה לא עזר לו לקבל מהם תמיכה. הפרטים שמורים במערכת של רדיו גאידמק.


עמימות יהודית
אחד הנושאים החשובים בהם שוררת בורות עצומה בקרב הציבור הישראלי הוא נושא הקשר של מדינת ישראל עם התפוצות. לדוגמא: אחד המונחים הטרנדיים ביותר בקרב יהדות התפוצות הוא עמיות (peoplehood). לעומת זאת, אם תשאלו אדם מהרחוב, גם אם מדובר באיינשטיין (הרחוב, לא האדם) בצפון תל-אביב, סביר להניח שלא יהיה לו מושג ירוק מהי עמיות. אך האמת היא שפערי הידע אינם כה גדולים: גם בשיח של יהדות העולם למושג זה אין הגדרה מדויקת ו/או מוסכמת. מה שכן ברור, הוא הצורך בכינונו של מושג שיאפשר ליהודים רבים ברחבי העולם אשר מבקשים למצוא דרך להיות חלק מהעם היהודי, וזאת מבלי לבסס את זהותם היהודית דווקא על בסיס עקרונות דתיים או לאומיים. גמישותו של המונח עמיות מאפשרת לכל יהודי למצוא לעצמו דרכים להשתייך לעם היהודי. אם באמצעות תחושת שותפות גורל, אם באמצעות תחושת שליחות יהודית (תיקון עולם) ואם בכל דרך אחרת. התשובה שלהם לשאלה מה זה להיות יהודי עבורם מזכירה את אותם אנשים שהלכו באפילה ופגשו בפיל: אחד מישש את החדק, שני את הזנב, שלישי רגל, ורביעי אוזן. כך קרה שכל אחד תיאר משהו שונה לאותו הגוף. לא פיפלהוד, כי אם פיל-פלהוד.

קצרי ראות
מי שכן מבקשים לייצר שיח עדכני ליחסי ישראל והעם היהודי במאה ה-21 הם החברים ממכון ראות, אשר פרסמו החודש מודל אפשרי שמציג את עתיד היחסים החשובים הללו בהשוואה לאופן בו הם התנהלו בעשרות השנים האחרונות. אחת האבחנות החשובות שלהן היא המעבר של העם היהודי מאתגר של בניית מדינה לאתגר של הקמת קהילות ומשיח של לאומיות לשיח שכולל גם עמיות. עד כמה הדיון הזה רחוק מסדר היום הישראלי תעיד העובדה שאפילו מכון ראות לא טרח לתרגם לעברית את המאמרים שלו בנושא.

חתום בנשיקה
השבוע החליטה מפלגת קדימה לצאת ביוזמה חדשה: לעגן את מעמדה של מגילת העצמאות בחוק יסוד. לכאורה, מדובר ביוזמה מבורכת וראויה. בפועל, חבל מאד שהחליט מי שהחליט לבצע ספין תוך ביזוי מעמדה של מגילת העצמאות, וכל זה על מנת להביך את הקואליציה. כיצד אני יודע שכוונות היוזמים אינה טהורה? פשוט מאד. רק לפני שנתיים, לכבוד חגיגות יום העצמאות ה-60 של מדינת ישראל, החליטו חברי תוכנית המנהיגות הצעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית לצאת בקמפיין החתמה מחדש של חברי הכנסת על מגילת העצמאות. ההצלחה הייתה מרשימה. 90 חברי כנסת חתמו בשמחה (ביניהם אפילו שני ח"כים חרדים), פרט לכמה פרנציפיסטים שהחליטו לסרב. אחד מהם היה לא אחר מאשר חיים רמון, אז המשנה לראש הממשלה והיום משמש כיו"ר מועצת קדימה, בנימוק שהוא "חותם רק על מסמכי עבודה". לא יהיה זה מפתיע לגלות אם ספין מגילת העצמאות יצא גם הוא מבית מדרשו של המושך בחוטים.

מדינאות יעודית
הצלחתה של תוכנית המנהיגות הצעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית לא נעלמה מעיניהם של כמה אנשים נמרצים בימין הישראלי. שניים, ליתר דיוק: עמית הלוי וד"ר אסף מלאך, אשר החליטו לפני שלוש שנים להקים מכללה במטרה שזו תהווה חממה לצמיחתם של מנהיגים צעירים ומוכשרים שיוכלו להשתלב בעמדות מפתח בעשורים הקרובים על אף שאינם אוחזים בדעות "הנכונות". בימים אלה זוכים עמית ואסף לראות ברכה בעמלם, עת פתיחתה של שנת הלימודים הרביעית במכללה למדינאות יהודית שמסיבות תקציביות בלבד נאלצה לקבל לתוכנית 45 חברים בלבד מתוך מספר רב של מועמדים. אני מאחל להם (ולי), שהפעם הבאה שאכתוב עליהם תהיה כשמי מבוגריהם יצליחו להשפיע על סדר היום הציבורי במדינת ישראל.

100 מדורים
גיהנום!

יום שישי, 8 באוקטובר 2010

לא אקטואלי - 9.10.10

לספונטניים בלבד
אם אתם מבין אלה שקוראים את העיתון בבוקרו של יום שישי, ואת המדור הזה בפרט- הרווחתם. הניחו מידיכם את העיתון וסעו לירושלים. ברגעים אלה ממש נערך זו השנה הרביעית פסטיבל 'בתים מבפנים' שכולל יותר ממאה סיורים ובתים פרטיים וציבוריים שנפתחים במיוחד לטובת הציבור הרחב במשך סוף השבוע כולו. בשנה שעברה רובם הגדול של המשתתפים באירוע היו חילונים, למרות שהאירוע מותאם גם לשומרי שבת. על רקע הפגנות החרדים שהתרחשו אז בבירה, הפגנת הנוכחות היוותה אמירה ברורה החילונים כי עדיין לא ויתרו על ירושלים.

וכל נתיבותיה שלום
עבור מי שהספונטניות ממנו והלאה נמצא פתרון: יד יצחק בן-צבי הוציאה הקיץ מהדורה חדשה של מדריך הסיורים 'ירושלים וכל נתיבותיה'. הוצאתה של המהדורה המעודכנת נדרשה מכיוון שזמן רב עבר מאז שנת 1996, עת פרסומה של המהדורה הראשונה, שהפכה לרב מכר עם למעלה ממאה אלף עותקים. ייחודו של ספר זה הינו בכך ש-37 מסלולי הטיול מסודרים לפי תקופותיה השונות של ירושלים, מזמן בית ראשון ועד ימינו אנו. קצת חבל שבנספח של מפות העיר בתקופות השונות, לא מובאת המפה של ירושלים המחולקת עד מלחמת ששת הימים. אחרי הכול, חשוב שהמטיילים עם הספר, יוכלו לראות במו עיניהם עד כמה לא רלוונטית האפשרות לחזור ולחצות את ירושלים.

וודו לאנשים חושבים
בחודשיים האחרונים סימן עיתון 'הארץ' יעד חדש למתקפה – את יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, ד"ר צבי צמרת. העילה האחרונה לקמפיין, היא סירובו של צמרת לאפשר לבתי ספר ללמד באמצעות שימוש בספרים שלא אושרו על ידי משרד החינוך. נראה שהעובדה כי בראשות המזכירות הפדגוגית יושב אדם שגאה בכך שהוא יהודי וציוני מוציאה את מערכת העיתון מדעתה. אחרת קשה להסביר כיצד בו בעת מנהל העיתון קמפיין נוסף, הפוך לגמרי במטרותיו, בעד אכיפת תוכניות הליבה (הכוללות שימוש בלעדי בספרי הלימוד שמשרד החינוך אישר) על המגזר החרדי. נראה לי שלא במקרה נבחר צמרת, פקיד ממשלתי בסך הכול, כיעד למתקפה. העיתון בחר בדרך הקלה והאפקטיבית: במקום לפעול נגד שר החינוך, שזוכה לרמת אהדה גבוהה בציבור ועלול להשיב מלחמה שערה, עדיף לתקוף את הפקיד הממונה על יישום המדיניות ובכך להפחיד ולנטרל אותו. מעניין שדווקא העיתון לאנשים חושבים בוחר לפעול בשיטת הוודו, בה צמרת משמש כבובה בה נועץ העיתון את טלפיו, במטרה להשפיע באופן מאגי על שר החינוך.

נרטיבים מתואמים
להלן אנקדוטה לא משעשעת לגבי ספרי לימוד לא מאושרים, שתמחיש עד לאן האבסורד יכול להגיע: לפני כחודש כתבתי פה על ספר לימוד היסטוריה ששמו 'ללמוד את הנרטיב ההיסטורי של האחר – פלסטינים וישראלים'. הספר בנוי משני טקסטים שמייצגים כל אחד נרטיב אחר: הישראלי והפלסטיני. במקרים מסוימים, הנרטיב הערבי דווקא יותר מתון מזה הישראלי. לדוגמא, על פי הנרטיב הפלסטיני בכיבוש דיר יאסין במלחמת העצמאות נהרגו יותר ממאה ערבים. לעומת זאת, לפי הנרטיב הישראלי, במהלך מלחמת העצמאות "הטבח המפורסם ביותר היה בדיר יאסין שליד ירושלים, שם נרצחו יותר מ-250 ערבים ע"י אנשי אצ"ל ולח"י". אצו רצו עורכי הספר, והוציאו מהדורה חדשה בה נפתרה הסתירה: כעת גם על פי הנרטיב הפלסטיני, נרצחו יותר מ-250 ערבים. כנראה שגם הפלסטינים עמוק בליבם יודעים שהיהודים תמיד צודקים...

ההיסטוריה חוזרת
מי שדווקא עושים עבודה נהדרת בהוצאת ההיסטוריה היהודית המודרנית לאור הם החברים בהוצאת הספרים אריאל, ששמו לעצמם למטרה לפרסם ספרות פופולארית אודות ארץ ישראל. בהקשר זה, בעיקר ראויים לציון כתב העת 'אריאל' אשר גיליונו האחרון עוסק בתולדות כוח המגן ומערכות ישראל, וספרו של ד"ר נחום ברוכי, על חטיבת הראל במלחמת ששת הימים. עם מלוא הכבוד וההערכה להוצאה הנכבדת שפועלת כבר 35 שנים, ראוי לחשוב על דרכים נוספות להגביר את השפעתה על הציבוריות הישראלית. דרך אחת לכך היא פרסומם של ספרי לימוד בהיסטוריה המתבססים על המחקרים שפורסמו בהוצאה לאורך השנים.

איכות סביבה
במוצ"ש האחרון השתתפתי במסיבת רחוב. לא מסיבת רחוב מהסוג המוכר בו מאות בני תשחורת מפזזים על הכביש לקול הלמות הטראנסים, כי אם יוזמה מבורכת של שתי נערות צעירות, שהחליטו כי הגיעה השעה שדיירי הרחוב יכירו אלה את אלה קצת יותר מקרוב, שהרי אין שום סיבה שמי שגר בעיר ולא ביישוב קהילתי, לא יכיר את שכניו. כך מצאו עצמם תושבים ותיקים, משפחות צעירות ושאר שוכרי דירות מבלים יחדיו ערב מהנה למדי, שמעתה והלאה יקל עליהם להשיג מעט סוכר, גם כשהמכולת של פליקס סגורה.

יום שישי, 1 באוקטובר 2010

לא אקטואלי - 1.10.10

סביבה לאומית
בשנים האחרונות נהוג במחוזותינו לזהות את המאבקים הסביבתיים עם השמאל ולעתים אף עם השמאל הקיצוני. הדבר נכון הן ברמה המפלגות (לדוגמא 'הירוקים' ו'התנועה הירוקה') והן ברמת ארגוני המגזר השלישי (ראו התנגדותן של עמותות סביבתיות להקמת יישובים עבור עקורי גוש קטיף). אלא שהמתח בין היוזמות הירוקות לבין האינטרסים הלאומיים אינו גנטי. לרגל הרגל שזה עתה סיימנו (כמו גם שני הרגלים הנוספים) שלפחות על פי שמו, חג האסיף, גם הוא קשור לטבע, מוקדש חלקו הארי של המדור ליוזמות שהן לא פחות לאומיות מאשר ירוקות.

גלובליזציה בשירות הציונות
באופן אירוני למדי, אחד המאבקים הסביבתיים הבולטים ביותר בזירה הבינלאומית הוא המאבק נגד הנפט והניסיונות לעבור למקורות אנרגיה מתחדשים, אשר חופף לאינטרס הציוני. אחרי שמשה רבנו חיפש ומצא, במשך 40 שנה את המקום היחיד במזרח התיכון בו אין נפט, ומכיוון ששכנינו מנצלים את הזהב השחור על מנת לפעול נגדנו, די ברור שככל שהנפט יהפוך פחות חיוני לפעילותו של העולם, כך יקשה על אויבנו לכלותינו. מי שמובילה את הפעילות בתחום היא תנועת גרינפיס העולמית, אשר האסון האקולוגי במפרץ מקסיקו גרם לה ללחוץ על הדוושה במאמציה להוביל מהפכת אנרגיה, ולשדל ממשלות ברחבי העולם לפעול למען מעבר לאנרגיות נקיות. לכן, רק טבעי הוא שאזרחי ישראל, על שריה הרבים, ירתמו לנושא ובתור התחלה יחתמו על העצומה שנמצאת באתר גרינפיס.

על מי נוח
מי שלקחו על עצמם את האתגר לחבר בין ערכי היהדות לשמירה על הסביבה הם חברי עמותת 'טבע עברי', שממשיכים זו השנה השנייה ביוזמה לציון שבת פרשת נוח כ-'שבת של תיקון סביבתי'. במסגרת שבת זו נקראים בתי-כנסת, קהילות, מתנ"סים ושאר גופים לערוך פעילויות לטובת השמעת קולה של היהדות בשיח הסביבתי הגלובלי. השנה חברה ליוזמה זו גם תנועת 'במעגלי צדק', אשר תשתתף בעריכת פסטיבל ססגוני ברח' עמק רפאים שבירושלים בסימן "לפנינו המבול". הפסטיבל ייערך בבוקרו של יום שישי, ערב שבת נוח ויכלול הרצאות, הופעות ושאר אטרקציות לא מזיקות לסביבה.

אין לי ארץ, אחרת...
מי שרוצה להביא לידי ביטוי את כישרונותיו והגיגיו לגבי הקשר בין ציונות לסביבה, מוזמן להשתתף בתחרות כרזות אותה מארגנת תנועת 'אם תרצו'. מטרת התחרות היא לעודד שיח אומנותי וסביבתי מתוך נקודת מבט ציונית, בניגוד למקרים אחרים אליהם אנו כבר מורגלים, בהם עולם היצירה, כמו גם השיח הסביבתי, פועלים תוך התכחשות וניכור כלפי הערכים הציוניים הקלאסיים. הכרזות המצטיינות יוצגו בתערוכה שתיערך בחנוכה במרכז מורשת בגין. גלעד ארדן, השר לאיכות הסביבה, בחור לאומי בפני עצמו, יהיה שם על מנת להעניק פרסים לכרזות הזוכות.

הקו הירוק
העיסוק הסביבתי, וזה לא סוד, כיום חוצה גבולות חבריים, מפלגתיים וגם בין מדינות. יותר מכך, ישנם מקרים לא מעטים בהם נרשמו תופעות של זיהום שמעז לעבור את הקו הירוק האלמותי דרך האוויר (עשן מפחמות) והמים (שפכי ביוב) בניגוד לכלל הפיזיקה הבסיסי שהתקשורת הישראלית מנסה להנחיל לנו כבר ארבעים שנה: אנחנו פה והם שם. לשם כך הקימו פעילי ימין ומתנחלים את עמותת 'ירוק עכשיו' אשר מבקשת לטפל במפגעים סביבתיים ביהודה ושומרון. פעילות נוספת של הארגון היא 'התו הירוק' אשר מוענק לעלונים השומרים על כללי הלכה המאפשרים את הכנסת למעגל המיחזור במקום לבור הגניזה שאינו מאבד אף טיפה.

נטיות הפוכות
את כל המודאגים מהמעבר החד של המחנה הלאומי לצידו של השיח הסביבתי ניתן להרגיע ולומר שלא הכול ירוק, וישנם תהליכים בחברה הישראלית שמפצים על כך. אני מדבר על הקשר שהולך ומתחזק בין החילונים שחיים בישראל ליהדות על גווניה השונים. אחת האינדיקציות לכך היא השינוי הדמוגרפי שחל בפסטיבל הקהל, אשר נערך מדי שנה בחול המועד סוכות. לפני 13 שנים, בזמן שהפסטיבל הראשון התקיים, רובו של הקהל נע בין דתיים סקרניים לדתיים ליברליים. ואילו בפסטיבל הקהל ה-14 שנערך ביום ראשון האחרון, היה ניתן לראות רוב ברור של גלויי ראש וחשופות רגליים, שכבר לא רואים ביהדות מילה גסה.