יום ראשון, 27 ביוני 2010

לא אקטואלי - 25.06.10

אדמה רועדת

בשבועות האחרונים נדונה בכנסת הצעת החוק של חברי הכנסת נחמן שי, שלי יחימוביץ, יריב לוין ואורי אורבך, בדבר הגבלת העברת קרקעות לזרים. מאז שאושרה הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, קיים חשש אמיתי כי קרקעות פרטיות יועברו לידי זרים. למרות הכוונה הטובה של חברי הכנסת הנכבדים, הצעת החוק המדוברת אינה מספקת כלל, מכיוון שאילי הון מהמפרץ הפרסי יכולים לממן רכישת קרקעות באמצעות אזרחים ערבים. לא מדובר בחשש בעלמא, יש עדויות רבות שהולכות ומצטברות, כולל תחקיר חשוב שערכה איילה חסון בתוכנית היומן של הערוץ הראשון. על כן, יש לבצע בהצעת החוק מספר תיקונים, שעיקרם הוא הגבלת רכישת קרקעות בידי מי שנהנה ממימון זר שמקורותיו ומניעיו מפוקפקים.

ההיסטוריה חוזרת
ביום ראשון האחרון, ח' תמוז, ציינה קהילת בארות יצחק 62 שנה לקרב הבלימה של הצבא המצרי. קיבוץ בארות יצחק הוקם במקור בצפון הנגב במסגרת מבצע 11 הנקודות ב-1946, אך התוצאות הקשות של מלחמת העצמאות הובילו את בני הקיבוץ להקימו מחדש במיקומו הנוכחי, ליד פתח תקווה. מצוקות התקופה וכן העובדה שתנועת הקיבוץ הדתי איבדה בעקבות הלחימה חמש מתוך עשרת קיבוצים שהקימה עד קום המדינה, הביאו לכך שסיפורי הגבורה של לוחמי בארות יצחק לא תועדו ועל כן נפקדים מהפנתיאון הלאומי של מלחמת העצמאות. ההיסטוריון נחום ברוכי, שהיה מזכיר הקיבוץ הדתי, ביקש לתקן את העוול ההיסטורי ולשם כך פרסם בהוצאת אריאל את הספר 'בארות יצחק בהתיישבות ובמערכה' אשר מעלה על נס את עמידת הגבורה של חברי הקיבוץ. אם כבר להיות מההיסטוריונים החדשים, אז מהסוג הנכון...

בונים אומה
מדי שנה, בצום י"ז בתמוז, עורכת תנועת במעגלי צדק כנס שמטרתו חשבון נפש חברתי ישראלי. הכנס שייערך ביום שלישי הקרוב, יתקיים תחת הכותרת 'תרומה ללא מגבלה' ויעסוק בהשתלבותם של צעירים עם מוגבלות באמצעות מימוש המחויבות והזכות להשתלב בחברה כאחד האדם. לשם כך, חברה התנועה לארגונים נוספים, בת-עמי, אלומה-אמונה, וגוונים, אשר פועלים בתחום זה. העיסוק בנושאים חברתיים מהסוג הזה, שאינו בעל היבטים קיומיים, מעיד על בריאותה של החברה בישראל ועל כל שמדובר בלא מפחות מאשר הוספת קומה חדשה בתהליך בנייתה של האומה. על כן, רק סמלי הדבר שהכנס הקרוב ייערך בבנייני האומה. עם זאת, אל לחברי 'במעגלי צדק' לנוח על זרי הדפנה. המטרה הבאה שלהם צריכה להיות עריכת של מספר כנסי י"ז בתמוז בכל רחבי הארץ על מנת להנגיש את העיסוק בסוגיות החברתיות לכלל החברה הישראלית.

הנוער של היום
השבוע יצאו מיטב ילדינו לחופש הגדול. המיטב במיטב של ילדינו ציינו את סיום שנת הלימודים בדרך קצת אחרת: חברי תנועת 'אחריי!', הפועלת בפריפריה, עורכים השבוע מעל למאה פרויקטים של התנדבות למען הקהילה. בנוסף, הבוקר ייערך בהר הרצל טקס חגיגי במעמד שר הביטחון, לכבוד התגייסותם של למעלה מאלף בוגרי התנועה לשירות צבאי משמעותי. עשרות מתוכם אף דחו את גיוסם בשנה במטרה לעשות שנת שירות לאומי נוספת. על פעילותה המבורכת של תנועת 'אחריי!' ניתן לומר שהיא ראויה להיכלל באלו הדברים שאין להם שיעור. לא באזרחות ולא באף מקצוע אחר.

זכויות הדם
תנועת ה-BDS הינה ארגון גג של מספר גופים המבקשים להפעיל סנקציות על ישראל במסווה של קידום זכויות אדם ושאר מילים יפות. מאז מבצע עופרת יצוקה, שנערך כתגובה לשמונה שנים של הפרת זכויות האדם של תושבי יישובי עוטף עזה, הפעילות של BDS בזירה הבינלאומית התרחבה באופן משמעותי. לאחרונה יצא לאור גיליון חדש של כתב העת האלקטרוני 'מראות', בו נחשף כי מי שמובילים בפועל את יוזמות ה-BDS הינם ארגונים אשר מבקשים לערער על זכותה של מדינת ישראל להתקיים, וזאת למרות שחלק מתומכי תנועת ה-BDS אינם תופסים את עצמם כדה-לגיטימטורים של מדינת ישראל. חשיבות הפרסום אינה רק בעצם הגילויים שעולים ממנו, אלא במי שמפרסם אותו, מכון ראות, המזוהה עם השמאל הישראלי, אשר הבין כי את הפיתרון לסוגיה הפלסטינית צריך לפתור קודם כל בבית, כי בחוץ אף אחד לא עושה הפרדה בין ימין לשמאל ובין אפרתי לתל-אביבי.

רבנות לא ראשית
לפני שבועיים כתבתי פה על תפקידה החשוב של הרבנות הצבאית. הזכיר לי בצדק הקורא הנאמן חגי המר, כי לא ניתן להסתפק בהישגיהם של הרבנים הצבאיים הראשיים ישראל וייס ואבי רונצקי, אלא יש לחתור להשפיע סוף כל סוף על הרבנות הראשית. על כן, הציע חגי להריץ את הרב רונצקי לתפקיד הרב הצבאי הראשי. אני מבקש להצטרף לקריאה זו, אך מכיוון שכוחו של הלובי הציוני דתי אינו מספיק, יש לגבש ברית רחבה של הציונות הדתית עם הציונות המסורתית והחילונית, במטרה לקדם את מועמדותם של הרב רונצקי או הרב וייס. הגיעה השעה לסיים את התקופה בה הרב הראשי (האשכנזי לפחות), נבחר בזכות תמיכתם האגרסיבית של החרדים המבקשים להפוך את הרבנות הראשית למוסד לא רלוונטי, לא רק לעצמם, אלא לכלל עם ישראל. אחרי הכול, ראוי כי הרב הראשי יבחר בזכותו מה שהוא, ולא בזכות מה שהוא לא.

גחמות
ארקדי גאידמק, איל ברקוביץ, יאיר לפיד. מצא את ההבדלים.

יום שבת, 19 ביוני 2010

לא אקטואלי - 18.06.10

חשיפה לציון

רבים שואלים אותי מהיכן אני שואב את כל המידע אודות נושאים חשובים אשר רחוקים מעין הציבור והתקשורת. מי שעוקב אחר הטורים שפורסמו עד כה בוודאי שם לב שאחד המקורות המשמעותיים שלי הוא תוכנית המנהיגות הצעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית, אשר חיה ובועטת זה 5 שנים. מדובר בתוכנית אשר כוללת הרצאות וסיורים במגוון תחומים, ומיועדת לסטודנטים לתארים מתקדמים, פעילים חברתיים, אנשי תקשורת, עוזרים פרלמנטריים ואנשי חינוך. בין בוגרי התוכנית ניתן למצוא בין השאר אנשי ממשל, חוקרים באקדמיה, ראשי תנועת 'אם תרצו', רבני קהילות, פעילים מובילים במפלגות, עורך באתר הסאטירה לאטמה וגם לא מעט אנשי הייטק. בימים אלה נפתחת ההרשמה לשנתה השישית של התוכנית אשר בראשה עומד אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל שברמת הגולן וממייסדי הדרך השלישית. הטור השבועי מוקדש כולו לתוכנית, ועוסק בחומרים אליהם נחשפתי במסגרתה.

צבא רגיש
לפני מספר שנים השתתפתי בסיור בפזורה הבדווית שבנגב. חלקו הראשון של הסיור הובל על ידי פקח של הסיירת הירוקה. הסיירת הירוקה, או בשמה הרשמי 'היחידה לפיקוח בשטחים פתוחים', אמונה על הגנת אדמות המדינה מפני פלישות ובנייה בלתי חוקית. על אף שבנייה לא חוקית הינה מחזה נפוץ במחוזותינו, בעיקר אלה הדרומיים, ולמרות שתפקידה של הסיירת הוא לממש צווי הריסה, כמות פקחי הסיירת בנגב היא טיפה בים ועומדת על יחס של פקח לכל 15,000 תושבים בדווים. ולא שכחתי שבנגב גרים גם כמה יהודים. שורש הבעיה נעוץ בכך שמדינת ישראל חוששת לממש את ריבונותה בנגב. הוכחה אחת לכך היא שבסיור אחר בו השתתפתי, הציג המרצה מפה צה"לית של ההתיישבות הבדווית בנגב אשר רמת הסיווג שלה הייתה בלמ"ס-רגיש. הווי אומר: למרות שהמפה אינה סודית כלל, לא נעים לפרסם את העיסוק בנושא ובטח גם לא לטפל בו. המצב הזה הוא בהחלט לא תקין פוליטית, תרתי משמע.


על ממלכתיים
חלק אחר של הסיור, הובל על ידי דודיק שושני, חבר קיבוץ להב של השומר הצעיר ומי שהקים את בתחילת שנות השמונים את מינהלת הבדווים מתוך דאגה כנה ואמיתית לגורלם ולשילובם בחברה הישראלית. דודיק לקח את הקבוצה לשיחה עם תושבי אחד הכפרים הלא חוקיים. הדובר הראשון, סגן מנהל בית ספר בגמלאות, צידד בהשתלבותם של הבדווים במדינת ישראל. מי שיצא נגדו היה קרוב משפחתו, אשר כיפה גדולה לראשו, ראיד סלאח סטייל, שטען בלהט שהבדווים אינם חלק מהמדינה. את חיצי הביקורת הוא הפנה ללא אחר מאשר דודיק שושני, מגדולי הישראלים שפעלו בעד הבדווים, בטענה שהוא האויב המסוכן ביותר של הבדווים, בשל ניסיונותיו להפוך אותם לישראלים. הויכוח בין שני הבדווים ייצג את שתי המגמות המרכזיות ביחסה של החברה הבדווית להשתלבות בחברה הישראלית: גישה מסורתית ממלכתית אל מול גישה קיצונית בדלנית. קשה לומר מהי המגמה השלטת כיום בקרב הבדווים, אך הבנייה המואצת של מסגדים בשנים האחרונות, מעידה לאן הרוחות נושבות.

בקיעין בפקיעין
מגמות בדלניות אינן נחלתן של החברה הבדווית בלבד. רק לפני שנתיים נחשפנו למציאות הקשה בפקיעין, בה הסתבר שגם בקרב אחינו הדרוזים נשמעים יותר ויותר קולות נגד הממסד הישראלי. מגמות אלה השתקפו בפאנל שנערך מספר שבועות לאחר המהומות בפקיעין, בו השתתפה יושבת ראש מועצת התלמידים של היישוב. מצד אחד, נעים היה לגלות כי בראש מועצת התלמידים בכפר הדרוזי עומדת תלמידה, ועוד במכנסי ג'ינס. מצד שני, מטריד הרבה יותר, היה זה מפתיע ומפחיד לגלות שהבחורה בקושי מצליחה להוציא משפט מהפה בעברית, בניגוד גמור לדור ההורים אשר שולט בשפה העברית לא פחות טוב מזוהיר בהלול.

עיר מקלט
סוגיית מעמדם החוקי של פליטים, מהגרי עבודה ושאר מסתננים מגבול מצרים עולה לכותרות ללא הרף. המציאות אותה מנסה לצייר התקשורת היא שרוב המהגרים הם פליטי חרב אשר נרדפים בארצם. האמת היא קצת אחרת: בסיור בו השתתפתי לפני ארבע שנים, לפני שילדי העובדים הזרים הגיעו לעולם ולכותרות העיתונים, סיפר מהגר מאריתריאה בכנות רבה כי רוב רובם של המהגרים מאפריקה אינם פליטים אלא מחפשי עבודה המבקשים לשפר את מצבם הכלכלי. עם זאת, אין מה לקנא באותם מהגרים, אשר נאלצו לשהות בחודשיהם הראשונים בארץ במקלטים בדרום תל אביב. המראות במקלטים אינם נעימים כלל: את הרצפה לא ניתן לראות מכיוון שכל כולה מכוסה במזרונים. מספר הנפשות בכל מקלט הוא פי שניים או שלושה ממספר המזרונים. ישראלי ממוצע לא יכול לשהות במקלט יותר ממספר שניות בשל ריח השתן החריף שעולה ממנו. לזכות הארגונים שמבקשים לעזור למהגרים יאמר, כי על אף שמחזות אלו מצטלמים נהדר עבור תורמים ושאר יחסי ציבור, הם הבינו שרעיון המקלטים הוא לא אנושי, גם כפיתרון זמני, ובסיור בו השתתפתי שלוש שנים מאוחר יותר, כבר לא נותרו שרידים למקלטים.

תוכנית החלוקה
ביפו עומדים להם שני בתי ספר, אחד בסמוך לשני, שחולקים חצר משותפת. בית ספר אחד ערבי בשם 'זהרה', ובית ספר שני ממלכתי, 'ויצמן' שמו, אשר מחצית מתלמידיו יהודים ומחציתו האחרת ערבים. עד לפני כמה שנים, רק בית ספר 'ויצמן' היה קיים. כתוצאה מגידול באוכלוסייה הערבית בעיר ומנטישתם של יהודים רבים את יפו, הוחלט לפצל את בית הספר לשניים שהביא למצב הנוכחי. מכיוון שמספר היהודים ביפו (ובעיקר כאלה שמוכנים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר עם מספר כה גדול של תלמידים ערבים) קטן כל הזמן, מרחפת על בית הספר היהודי סכנת סגירה והפיכתו לבית ספר ערבי לכל דבר. חלופה אחרת שנבחנת היא הפיכת בית הספר לממלכתי דתי. מי שרוצה, יכול לראות בסיפור כולו מיקרו קוסמוס של המציאות הישראלית: יהודים לא יכולים לממש את זכויותיהם כשהם במיעוט בסביבה ערבית, לכן יוצרים חלוקה מלאכותית שתאפשר ליהודים להיות רוב, וגם אז, לחילוני אין זכות להדיר עצמו מהאוכלוסייה הערבית. וכשהחילונים בורחים, אין ברירה אלא לקרוא לדגל את הדתיים הלאומיים.

יום ראשון, 13 ביוני 2010

לא אקטואלי - 11.06.10

חינוך צבאי
בשבוע שעבר נכנס הרב רפי פרץ לתפקידו כרב הצבאי הראשי. יש לקוות שהרב פרץ ימשיך את דרכו של קודמו, הרב אבי רונצקי שחולל מהפכה עצומה בצה"ל: הרב רונצקי ייסד את תחום התודעה היהודית שהופעלה בעיקר בקרב חילות השדה. מהפכה זו התחדדה על רקע מגמת ההפרטה של חיל החינוך הצה"לי, שמסתפק בקניית שירותי התוכן מגופים פרטיים, והופך את חיילותיו ממש"קיות חינוך למזכירות. כשזה המצב, פלא שקצין חינוך ראשי לא אהב את החיל המתחרה שצומח לנגד עיניו?

רב לא מעורב
עם זאת, אסור לרב פרץ לשכוח גם את המהפכה השקטה אותה הוביל רבצ"ר קודם, הרב ישראל וייס, שתגבר את שורות הרבנים הצבאיים על מנת שיוכלו לספק מענה הולם לחיילים. בשלהי כהונתו של הרב גד נבון (שנמשכה 23 שנים עד הגיעו של הרב לגיל 78!( הרבנות הייתה כפופה ומנוונת, וסיפקה שירותים בסיסיים בלבד. תעיד על כך ההתנסות היחידה והאחרונה שלי עם רבנים צבאיים: במסגרת מקדמי ההיסטריה לקראת מה שהיה אמור להיות באג 2000, צה"ל בחר להפעיל את כלל מערכות המחשב, על מנת לאתר את התקלות בהקדם האפשרי. אלא, שיום המעבר למילניום החדש יצא בערב שבת. כחייל שהיה אחד האחראים להפעלת מערכת שהסבירות להשתמש בה כמעט ולא קיימת (עד היום לא עשו בה שימוש מבצעי), פניתי לרב החיל על מנת שיפעל לביטול רוע הגזירה וחילול השבת המיותר שנגרם בשל שיקולי כסת"ח. הרב הבטיח לי תשובה, ונעלם עד עצם היום הזה. כתחליף, התנדבתי לבצע שמירה באותה שבת על מנת להמנע מחילול שבת מיותר. שומר שבת או לא שומר שבת?

כלכלת ימין ושמאל
בימים רביעי וחמישי הקרובים יקיים המכון הישראלי לדמוקרטיה את פורום קיסריה ה-18 שייערך השנה בנצרת. רק בישראל, מדינה עם חלוקה מופרכת בין ימין ושמאל, יכול להערך כנס קפיטליסטי על ידי גוף המזוהה בפן המדיני עם השמאל, אליו מוזמנים בעיקר פוליטיקאים נאו-ליברליים שרובם מהצד הימני של הקשת הפוליטית. והכל, בעיר ערבית.

דתיי ימין ושמאל
אם כבר דיכוטומיות של ימין ושמאל, גם החברה הציונית-דתית בישראל עוברת תהליכים מרתקים. עד לפני מספר שנים ניתן היה להצביע על קשר בין רמת האדיקות הדתית לבין הדעות הפוליטיות: ניתן היה להניח שהדתי החרד"לי נוטה יותר ימינה בעוד הדתי הליברלי נוטה שמאלה. תהליך ההתפכחות הפוליטית שעובר על החברה הישראלית לא פוסח גם על החברה הציונית דתית והיום ניתן למצוא יותר ויותר דתיים ליברליים שלא ממש מתגעגעים לימים בהם הצביעו למפלגת מימ"ד. ניתן לזהות את המגמה הזו באמצעות מעקב אחר פעילותה של תנועת 'נאמני תורה ועבודה': אם לפני עשור סדר היום של חברי התנועה האשכנזים-שמאלנים נסב סביב הסוגייה הפוליטית, כיום ניתן לזהות שהמשתתפים מגוונים יותר, הנושא הפוליטי כמעט ממודר ועיקר השיח נסוב סביב סוגיות חינוכיות כאלה ואחרות. להרחבת הדעת היותר ליברלית, מומלץ בחום לעיין ב-'דעות', כתב העת של התנועה.

לא רק מדברים
שינוי משמעותי נוסף באופן הפעולה של תנועת 'נאמני תורה ועבודה' הוא המעבר משיח זכויות אישיות לשיח של שליחות קהילתית. ברוב שנותיה, עסקה התנועה בקידום מגמות פלורליסטיות, בעיקר פמיניזם וסובלנות כלפי חריגים בחברה הדתית. נראה כי בתקופה האחרונה חלחלה בקרב חברי התנועה ההבנה כי על מנת להשיג את מטרותיה, עדיף לה לפעול במסגרות קהילתיות אשר משתלבות ומשפיעות על כלל החברה הישראלית. כחלק מכך, יזמו ראשי התנועה פנייה לחברי התנועה ולאלה שמזדהים עם ערכיה להצטרף לאחת מארבע הקהילות המתחדשות בתל-אביב. לא לבורגנים בלבד.

לאטמה לערוץ 7
לא נותרו מילים לתאר את ההצלחה המסחררת לה זכה הקליפ הפארודי שהופק על ידי אתר האינטרנט הסאטירי 'לאטמה'. אחרי הכל, שני מיליון צפיות ברחבי כל העולם ועוד סיקור נרחב של כלי תקשורת בארץ ובעולם אומרות הכל. אבל מה שמעיד הכי הרבה על הצלחת אתר הסאטירה הימנית היא ההעדרות הבולטת של סיקור הקליפ דווקא מאתר החדשות של ערוץ 7 (שירת נשים?). נראה שבשעה טובה, מישהו בימין למד כיצד לפנות באמת לכלל ישראל בשפה המתאימה.

מאה למראה
ביום שישי שעבר התפרסם גיליון ה-100 של המגזין האינטרנטי 'מראה'. עורכת המגזין, דפנה שמורק-נתניהו (גיסתו של), מגדירה את השבועון המקוון כמגזין בלתי תקין פוליטית. כך מתחיל עמוס גורן את הפרק המרכזי בגיליון האחרון, קטע סאטירי תחת הכותרת 'פרקי אבות של השמאל': "מיקוניס קיבל תורה מסטלין ומסרה למק"י ומק"י לאנרכיסטים ואנרכיסטים מסרוה לאנשי בצלם ומצפן. הם אמרו שלושה דברים: סנגרו על אויבכם, וקטרגו על עמכם, וחסלו כל מי שאינו אתכם". לא תקין פוליטית, כבר אמרנו?

להשלים את ההתנתקות
אחת הקריאות הפופולריות לאחר פרשת המשט היא להשלים את ההתנתקות. צודקים לגמרי. בהחלט הגיעה השעה לפתור את מצוקתם של עקורי חבל עזה ולשכנם בבתי הקבע.

כבודה של עזה
מי שברח מעזה, סופו שעזה רודפת אחריו.

יום שישי, 4 ביוני 2010

לא אקטואלי - 4.06.10

חיילים ברשת
בחודש שעבר, פתחו האגודה לזכויות האזרח ועמותת 'במקום', שני ארגונים פוסט ציוניים, במיזם חדש שנקרא 'פעולה אחת ביום'. מטרת המיזם היא לנתב את כוחם של הגולשים למשימות מוגדרות אשר עצם ביצוען על ידי רבים יכול להשיג אפקט ציבורי משמעותי. הפרוייקט המרכזי שנבחר לחודש זה הוא חיבורו למים של הכפר הבדווי הלא חוקי א-תוואנה, כשהמשימות המוטלות על הגולשים הן בעיקר פניות מרוכזות לחברי כנסת, אנשי צבא ואנשי תקשורת, על מנת שיפעלו כל אחד בגזרתו לטיפול בנושא. מן הצד השני של המפה ניתן לספר על אתר האינטרנט החדש, 'ישראל שלי', אשר אמנם הקדים בחודש את 'פעולה אחת ביום', אך מצד שני הוא אינו מכוון להשגת מטרה ספציפית, אלא מציע דרכי פעולה כלליות לקידום רעיונות המחנה הלאומי. יש מה להשתפר, אבל הכיוון נכון.

בית שמאי
עו"ד שמאי ליבוביץ', נכדו של ישעיהו ליבוביץ', ואיש עתיר זכויות מפוקפקות בפני עצמו, נשלח ל-20 חודשי מאסר על ידי בית משפט אמריקאי. בין שאר עלילותיו של ליבוביץ' הקטן ניתן למנות את היותו סרבן גיוס בשטחים, מטיף לחרם כלכלי על ישראל, ואף הסכים להיות פרקליטו של השטן ברגותי, לאחר שהשווה אותו במהלך המשפט למשה רבנו. עורך הדין הלא כל כך מצליח, שעבד עבור ה-FBI כמתורגמן, הואשם במעשה ענת קם, לאחר שהדליף חומרים רגישים לבלוגר פרו פלסטיני. זה המקום להזכיר כי בשנת 2005 העניקה הקרן לישראל חדשה מלגה לליבוביץ' עבור לימודים בוושינגטון. אז מי אמר שהקרן לישראל חדשה פועלת רק נגד ישראל? הנה, היא פועלת גם נגד ארצות הברית.

גבולות ברי הסברה
ביום רביעי האחרון ערך המרכז הירושלמי לעניני ציבור ומדינה כנס בנושא צרכי הביטחון של ישראל לקראת הסכם שלום עתידי. די להתבונן בהזמנה על מנת להבין את המסר אותו מבקשים המארגנים להעביר: על ההזמנה מתנוססת תמונת קו החוף של תל-אביב כפי שהוא נצפה מהכפר הפלסטיני דיר-בלוט. התמונה, המוכרת לכל מי שמבקר בגבעות השומרון או בהרי יהודה, בהחלט מבהירה את הצורך בגבולות ברי הגנה למדינת ישראל. הסבר מפורט הרבה יותר, ניתן לקבל באמצעות צפייה בסרטון הסברה מרשים שהועלה לקראת הכנס לאתר המרכז. מי שיטרח ויגלוש לאתר, יזכה לגלות מטמון רב ערך של מאמרים וסרטים שמבארים בלשון שווה לכל נפש את אתגריה הבטחוניים של מדינת ישראל.

השמאל הלעומתי
אחת הביקורות המרכזיות המושמעות נגד מחברי 'השמאל הלאומי' היא שהם ממשיכים את המגמה של מחנה השמאל הדועך בכך שנטשו את דרך העשייה וכעת הם שמים את כל יהבם על פינוי חד-צדדי של ההתנחלויות. ראוי היה להם ללמוד מלובה אליאב אשר נפטר השבוע, כיצד אפשר להיות גם שמאלני, גם ציוני, וגם אקטיביסט. מעבר לפעילותו הפרלמנטרית, אליאב עמד בראש צוות ההקמה של חבל לכיש, היה ממקימי העיר ערד, ולימים הקים את כפר הנוער בניצנה על גבול מצרים. בכל תקופת פעילותו עסק אליאב גם בהעלאת יהודים וקליטת עלייה, מניצולי שואה ועד יהודי אתיופיה. אלדד יניב לעומת זאת, הוא עורך דין.

משמאל לקיבוץ
הטיעון המרכזי בו אוהבים להשתמש חברי השמאל הלאומי הוא הטיעון הדמוגרפי. לדידם, נסיגה חד צדדית מיהודה ושומרון נדרשית על מנת להגן על צביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ובכדי להמנע מפגיעה באופיה הדמוקרטי בשל שליטה על פלסטינים חסרי זכויות אזרח. אלא שניתן להראות בבירור כי הגבולות אליהם מכוונים אנשי השמאל הלאומי אינם נגזרים משיקולים דמוגרפיים. לדוגמא, אף אחד לא ישמע את אלדד יניב מבקש לשמור בגבולות המדינה את בקעת הירדן, אשר ריקה מהתיישבות ערבית, על אף חשיבותה הבטחונית. לעומת זאת, החלטת התנועה הקיבוצית לאמץ את תוכנית אלון, המבקשת להשאיר בידי ישראל את הבקעה וצפון ים המלח, עדיין עומדת בעינה. על כן נראה שהמטרה האמיתית שמנחה את יניב וחבריו היא לשבור את רוח גוש אמונים ותו לא, אך לשם כך הוא יודע שהוא צריך להשתמש בטרמינולוגיה פטריוטית. ומבחינתו של יניב, המטרה מקדשת את האמצעים.

ראי ההסברה
זכינו והאויבים הקרובים שלנו הם ערבים, כך שלעתים ניתן להסתפק בבניית מערך הסברה פשוט באמצעות תרגום של פרסומים בכלי התקשורת הנפוצים במדינות ערב. מי שעושה עבודה טובה במשך שנים בתחום היא סוכנות ממר"י אשר עוקבת אחר כלי התקשורת המרכזיים כמעט בכל המזרח התיכון ולאחרונה חידשה את האפשרות לגלוש באתר באופן חופשי וללא תשלום. על בסיס ידיעה שפורסמה באתר הסוכנות, פרסם המכון למדיניות נגד טרור שבמרכז הבינתחומי בהרצליה דו"ח אשר מתאר את תחילת צמיחתו של הג'יהאד הגלובלי בנצרת. מעבר לאתר אינטרנט אותו מפעיל השיח' הנצרתי נאט'ם אבו אסלים, נערכות גם פעילויות דוגמת תפילה לעילוי נשמת של כמה ממנהיגי ארגון אל-קעידא בהשתתפות מאות מתפללים שהתקיימה לפני כחודש וחצי במסגד בעיר. למי שמזלזל בתופעה השולית לבינתיים, מומלץ להזכיר את השם ראאד סלאח.

נקודות אור
ארגון 'אור משימות לאומיות' שם לו למטרה להפריח את ההתיישבות בגליל ובנגב. על כן, בחודשים הקרובים יעלו לקרקע שמונה גרעיני מתיישבים חדשים ויצטרפו לישובים שונים בגליל ובנגב. בנוסף לכך, ביום ראשון האחרון נערך טקס הנחת אבן הפינה לישוב חדש בחבל לכיש, חרוב שמו. חרוב מתוכנן להיות ישוב אקולוגי לחילוניים ודתיים וצפוי לשכן בתוכו 1,500 תושבים. לא שיש לי משהו נגד השם חרוב, אבל האם לא ראוי לקרוא ליישוב החדש 'אליאב' על שמו של לובה אליאב, שנפטר יום לאחר הטקס ומי שהיה ממקימי חבל לכיש?