יום שישי, 26 במרץ 2010

לא אקטואלי - 26.03.10

חדש ימינו
ישראלים ויהודים רבים צפויים לפקוד את ירושלים בחג הקרוב למרות שמצוות העלייה לרגל אינה חלה בימינו באופן רשמי. עבור רבים מהעולים לרגל יתווסף אתר חובה נוסף, הוא בית כנסת החורבה, אשר בנייתו מחדש זכתה ליחסי ציבור בינלאומיים באדיבותם הרבה של בני-דודינו מהרובע השכן. לאוהבים להתעמק, מומלץ להצטייד טרם הביקור בקובץ מחקרים חדש, 'החורבה' שמו, אשר ראה אור בהוצאת 'יד בן-צבי'. באווירה חגיגית זו אני מרשה לעצמי לדבר גבוהה ולכתוב: אשרי העם שאלה הם סופריו ושככה נראות חורבותיו.

פרקי אבות סימן לבנים
מי שהפך את 'יד בן צבי' לאחד המוסדות התרבותיים והמחקריים החשובים במדינת ישראל הוא ד"ר צבי צמרת, אשר בינתיים מונה לתפקיד חשוב עוד יותר, כיושב ראש המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך. אחת הפעילויות הראשונות שהוביל צמרת, חילוני מובהק, היא הוספת 'פרקי אבות' לתוכנית הלימודים בבתי הספר הממלכתיים. כשפורסמה הידיעה בתקשורת, עצרתי את נשימתי וחיכיתי למתקפה ציבורית שלא באה. עבר שבוע, עברו שבועיים, ועדיין - דממה. ניתן לראות בכך סימן לכך שהטענה הנפוצה כי ישנם כאלה אשר מתנגדים באופן אינסטינקטיבי לכל יוזמה אשר מדיפה ריח של יהדות אינה מדוייקת כלל ועושה עוול עם החברה החילונית. דוגמא זו, יחד עם תופעות נוספות כמו הקמתם של בתי מדרש ליהדות מתחדשת מוכיחות כי הישראלים רוצים להתחבר לתרבות הישראלית גם אם אינם מוכנים לכוף עצמם תחת עול מצוות.

כוכב מישראל
ביום א' האחרון קיימה תנועת 'אם תרצו' את הוועידה השנתית השנייה. הרבה השתנה מאז הוועידה השנתית הראשונה. תעיד על כך נוכחותו של שר החינוך בוועידה, ולא פחות מכך, ברכה מצולמת מטעם ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. במסגרת הערב, הושק ספרו של יו"ר התנועה, רונן שובל, אשר זכה בין השאר גם להסכמתם של הרמטכ"ל לשעבר, בוגי יעלון ופרופ' בני איש-שלום. שם הספר, 'כוכב מישראל', מתאר את דרך המוצא אותה מציע המחבר לשבר בחברה הישראלית. מגיע לרונן שובל, אחרי שלוש שנים וחצי של עבודה קשה, ליהנות מערב אחד של עדנה בו הוא כוכב הערב.

הקרן החשודה
עדות נוספת להצלחתה של התנועה היא הצלחתו של הקמפיין שהובילה להסרת המסכה מעל פני הקרן החדשה לישראל. על הצלחתו של הקמפיין תעיד תגובתם ההיסטרית של ארגוני הקרן החדשה לישראל אשר יצאו במתקפת הכפשות חסרת תקדים נגד הארגון הצעיר. הכפשות אלה כוללות נאצות כלפי פעילי התנועה, הפצת חומרי הסתה נגד 'אם תרצו' ואנשיה ברשת האינטרנט, הפעלת לחצים על פוליטיקאים (לאוזניי הגיעו עדויות על כך שארגוני נשים פמיניסטיים אשר נתמכים על ידי הקרן התנו את המשך תמיכתם בציפי לבני בכך שתוריד את חבריה לסיעה מהרעיון של הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת פעילותה של הקרן החדשה). ואם כל זה לא מספיק, יש בידי חברי תנועת 'אם תרצו' ראיות לכך שהם מאז השקת הקמפיין הם זוכים למעקב צמוד. ממש מקרתיזם למתקדמים.

לא בשביל אף אחד
10,000 ק"מ של שבילים מסומנים עבור מטיילים ברחבי מדינת ישראל הביאו אותנו להיות במקום הראשון בעולם בסימון שבילים ביחס לשטח. ולמרות זאת, כשבחג הקרוב יפקדו המוני בית ישראל את שבילי ארצנו, צפויים מסלולי הטיולים, פופולאריים יותר וגם פחות, להיות הומים ולעתים אף פקוקים. לאלו מבין הקוראים אשר ניחנים ביכולת ניווט וברמת התמצאות גבוהה, ממליץ המדור לגלוש לאתר האינטרנט 'עמוד ענן'. באתר זה, הכולל גישה חופשית למפות הטופוגרפיות של מדינת ישראל כולה, יכולים הגולשים להרכיב לעצמם מסלולים חדשים, כולל כאלה שאינם מסומנים. הטיפ עליי, האחריות עליכם.

דמוקרטיה מתכוננת
בימים אלה מגבשים צוותים במכון הישראלי לדמוקרטיה הצעות לתיקון שיטת השלטון בישראל וזאת במטרה כפולה: לחזק את יכולת המשילות של נבחרי הציבור, וכן להגביר את אמון הציבור ומעורבותו בפוליטיקה הישראלית. במפגש האחרון של הפורום לתיקון שיטת השלטון, בו השתתפו ח"כים לשעבר, שופטים בדימוס, אנשי אקדמיה ואנשי ציבור נוספים, הועלו מספר הצעות לדיון, רובן טובות מאד וצפויות להועיל במידה ויתקבלו. עם זאת, נמנע הפורום מלעסוק בסוגייה מרכזית מהותית: הסדרת היחסים שבין הרשות המחוקקת לרשויות האחרות (המבצעת והשופטת), וזאת בגלל / למרות העובדה שבראש הפורום עומד נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט מאיר שמגר.

הצעת אי אמון
החודש לפני 20 שנה יזם שמעון פרס את מה שידוע בתור 'התרגיל המסריח', בו ניסה לקנות מספר פוליטיקאים חרדים על מנת להדיח את ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר. למרות שמאז חוקקו חוקים אשר נועדו למנוע הישנות מקרים מסוג זה, אנחנו יכולים לראות גם היום כל מיני תופעות (מי אמר חוק מופז?) שלא בדיוק מוסיפות כבוד לחברי הכנסת שלנו ומחלישות את רמת אמון הציבור בהם. מדובר בתופעה חוצת מפלגות (זוכרים עבור מי הומצא את תפקיד המשנה לראש ממשלה?) אשר חוזרת על עצמה כמעט בכל הקמת ממשלה. יצחק רבין הסביר בזמנו שבכל קואליציה יש גם קצת גועליציה. רק מה לעשות, והגועליציה הזו לא בדיוק מחזקת את אמון הציבור בנבחריו. לאור זאת, ניתן להציע שכל מי שמבקש לחזק את אמון הציבור בכנסת יגביל את האפשרות לשנות את חוקי המשחק באמצעות קביעת עיקרון פשוט שכל שינוי מסוג זה יכנס לתוקף רק החל מהקדנציה של הכנסת הבאה.

הא לחמא עניא
לכבוד חג הפסח ערכה תנועת 'במעגלי צדק' מארז הגדה חדש, אשר זכה להמלצת המדור גם בשנה שעברה, וכולל בתוכו פרשנויות מסורתיות עם מאמרים אקטואליים וכן את 'קריאה לסדר', תוספת תוכן חברתית אשר מותאמת לכל המשפחה. אמנם הזמן שנותר עד פסח להשיג את ההגדות אינו רב, אך מצד שני, גם ליציאת מצרים המקורית (בניגוד לאלו שבכל דור ודור) לא היה זמן רב מדי להתכונן. ההכנסות, כמעט מיותר לציין, יופנו לטובת קידום פרוייקטים נוספים בתחומי הצדק החברתי.

שבת הגדול
ואני הקטן.

יום שישי, 19 במרץ 2010

לא אקטואלי - 19.03.10

משכנס אדד
פעמים רבות הודעות על זכייה בפרס ישראל עוברות ליד האוזן שלי. ועדות הפרס לדורותיהן כבר כמעט הרגילו אותי לכך שמדובר על לא יותר מאשר מבצעי 'חבר מביא חבר' בהם זוכי הפרס מעניקים אותו לעמיתיהם בשיטת 'שמור לי ואשמור לך'. לכן, שמחתי כששמעתי שפרס ישראל לקרימינולוגיה יוענק לפרופסור משה אדד. נראה כי הזכייה של אדד היא סימן לרוחות החדשות שנושבות במשרד החינוך וסיומה של תקופה בה היה צריך להשתייך למילייה מסויים על מנת לזכות בפרס ישראל. אמנם איני מכיר את האיש ולא את עבודתו המחקרית, אבל שמו היה מוכר לי מהעבר הלא רחוק. במסגרת פעילות תא כתום, פנינו במייל למאות מרצים מאוניברסיטת בר-אילן על מנת שיצטרפו לעצומת מרצים נגד עקירת יישובי גוש קטיף. לאור התנגדותו של פרופ' משה קווה, נשיא האוניברסיטה לכל פעילות פוליטית בתחומי הקמפוס, לא ציפינו להיענות רבה. מי שכן הצטרף ללא היסוס, היה אותו אדד, אז ראש המחלקה לקרימינולוגיה והיום חתן פרס ישראל. כנראה שבאותה תקופה אפלה של אוניברסיטת הדגל של הציונות הדתית היה צריך להיות מומחה לקרימינולוגיה כדי להכיר בפשע שבתוכנית ההתנתקות.

תכנון לקוי
לפני 5 חודשים כתבתי פה על התכנונים של נתניהו לערוך רפורמה בוועדות התכנון והבנייה אשר עיקרה הוא הינה האצלת סמכויות מהוועדות המחוזיות לוועדות המקומיות. לפעולה זו השלכות רבות הן מהפן האזרחי והן מהפן הלאומי, בעיקר משום שוועדות מקומיות, אשר השליטה בהם נתונה לנבחרי ציבור, נתונות ללחצים פוליטיים הרבה יותר מאשר בוועדות מחוזיות. מעשה שטן ועוד בטרם יצאה הרפורמה לפועל, הרגיש נתניהו על בשרו את השלכות החלטותיה של ועדת סוררת, כאשר ועדת התכנון המחוזית של ירושלים הודיעה על אישור בנייה של 1,600 יחידות דיור עם נחיתתו של סגן נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, בישראל. אם ממשלת ישראל אינה מצליחה לעקוב אחר עבודתן של מספר ועדות תכנון מחוזיות, כיצד היא תעשה זאת לאחר שתיושם התוכנית להקים 50 ועדות תכנון מקומיות חדשות?

האישה שאיתו
פעמים רבות מדווחים לנו כלי התקשורת כיצד דעותיהם של המנהיגים מושפעים באמצעות רעיותיהם. כך היה אצל לילי שרון, עליזה אולמרט וגם הילארי קלינטון כשעוד הייתה מהצד השני של מתרס הבית הלבן. אם אכן כך הדברים עובדים, ראוי לספר כי בשבוע שעבר אירחה הקרן החדשה לישראל לטובת הצגת פרוייקטים מטעם הקרן בעיירה הבדווית לקיה, את מי שנחשבת למשפיעה ביותר על סדר היום בלשכת ראש הממשלה כיום: ד"ר ג'יל ביידן, אשתו של סגן נשיא ארצות הברית. אתר נוסף בו ביקרה ביידן, הוא מרכז ימק"א אשר נמצא במרכז הבירה ומהווה דוגמא ומופת לדו-קיום בבירה. כל שנותר הוא לקוות שעד הביקור הבא, תימצא בישראל קרן כזו אשר תוכל להציג בפני הגברת השנייה של אמריקה נקודות מבט חדשות (עבורה) אודות הצלחות ואתגרי המפעל הציוני.

ה-GPS של ביידן
ברוך הבא לישראל. התחל נסיעה. צא מנמל התעופה וסע לכיוון מזרח. ברוך הבא לירושלים. סע דרומה עד שתגיע לשכונות ארמון הנציב ונופי ציון. ברוך הבא למזרח ירושלים. סע מערבה עד שתגיע לגילה. ברוך הבא למזרח ירושלים. סע צפונה בדרך בגין וחצה את כל העיר עד שתגיע לרמות שלמה. ברוך הבא למזרח ירושלים. המשך לבית הכנסת החורבה שברובע היהודי. ברוך הבא למזרח ירושלים. סיים את המסלול כאן. עבר עליך יום ארוך. מחר נבקר במזרח ירושלים.

מחנה משותף
לפני שבועיים חשפתי כי באתר החינוכי 'מכנה משותף' מופיעה הזמנה להשתלמות עבור מורים מטעם העמותה האנטי-ציונית 'זוכרות'. מילה טובה מגיעה לצוות משרד החינוך אשר טיפל במקרה במהירות וביעילות. על אף שהובהר לי כי משרד החינוך אינו קשור לאתר זה ואין לו כל קשר להשתלמות זו (ולכן אינו מכיר בתכנים המועברים בה), ההשתלמות זו כבר אינה מופיעה באתר וגם סמל משרד החינוך שהופיע בראש כל עמוד באתר זה הוסר.

עבודה עיוורית
סטודיו אנד ג'וי הינו מיזם חברתי-עסקי המתמחה בעיצוב וייצור של זרי פרחים ומתנות איכות, שבמסגרתו משולבים עשרות אנשים עם צרכים מיוחדים (נפגעי נפש, פיגור שכלי, ליקויי ראייה ועוד). העבודה בסטודיו אנד ג'וי מקנה למשתקמים ערוץ מיוחד לשילובם בקהילה, מממשת את הפוטנציאל האישי שלהם, מהווה מקור פרנסה מכובד עבורם (תגמול שעתי ולא תגמול תפוקתי) ומאפשרת להם לחיות חיים של כבוד ועצמאות. הסטודיו אינו נתמך על ידי גופים ציבוריים ואינו מקבל תרומות, אלא ניזון ממכירות בלבד. לקראת החג המתקרב, ניתן למצוא באתר הסטודיו קטלוג מתנות מרשים שניתן לחלק לעובדים או להעניק לאנשים אצלם תתארחו בחג הקרוב.

זאב זאב
אתר אינטרנט חדש, 'הכנסת הפתוחה' שמו, מבקש לחשוף פעילות הכנסת לציבור. מדובר בפרוייקט של כמה מתנדבים אשר מאפשר לכל גולש לגלות נתונים מעניינים על פעילותם הפרלמנטרית של חברי הכנסת. אחד הנתונים המפתיעים שגיליתי משיטוט מהיר באתר הוא, שאת רשימת חברי הכנסת מבחינת כמות ההצבעות סוגר לא אחר מאשר חבר הכנסת עמיר פרץ. נתון לא פחות מפתיע הוא שאת הרשימה מוביל בבטחה חבר הכנסת נסים זאב מש"ס, דמות שכלי התקשורת אוהבים לא לאהוב, עם מספר הצבעות גדול פי 16(!) מאשר פרץ.

שמיטת קרקעות
אחד הטיעונים נגד מימוש צווי הריסה לבתים שנבנו באופן לא חוקי במגזר הערבי הוא שלתושבים אין כל ברירה אחרת. האמת, מה לעשות, קצת אחרת. בשיחה שערך ראש עיריית רמלה, יואל לביא, עם קבוצת המנהיגות הצעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית, הוא תיאר את המצב האבסורדי בעירו. על פי לביא, למרות שבפני התושבים הערבים עומדת האופציה להסדיר את זכויותיהם בקרקע, הם אינם עושים זאת, מכיוון שאז הם יהיו מחוייבים לשלם סכום סמלי ולעמוד בכללי התב"ע (תוכנית בניין עיר), בעוד שבמצב הנוכחי אף אחד לא מפריע להם לעשות מה שהם רוצים עם הקרקע, ובחינם. כאשר אלה הן הדעות החשוכות של לביא, פלא שבייניש פסלה את מועמדותו לתפקיד מנהל מינהל מקרקעי ישראל?

יום שישי, 12 במרץ 2010

לא אקטואלי - 12.03.10

פיקציה של פטיציה
למרות ניסיונותיה של מדינת ישראל להלחם בטרור העזתי בהרבה יותר רגישות מאשר נחישות, פרסם גוף נשים בינלאומי עצומה נגד 'הטבח' (במקור: slaughter) ו-'הטירוף' (madness) תוך יומיים מאז תחילת מבצע עופרת יצוקה. כמובן שגם שמן של נשים ישראליות התנוסס על אותה פטיציה, ביניהן הפרופסוריות הנכבדות גליה גולן וניחשתם נכון, נעמי חזן. לביקורת המופרכת הזו, הצטרף גם דוח גולדסטון ההזוי, אשר הביא ישראלים רבים, בעיקר מהשמאל הציוני, להכרה כי לא רק בעולם הערבי, אלא גם בעולם המערבי, יש כאלה אשר התנגדותם לישראל היא אוטומטית. דווקא מצב קשה זה הוביל ליצירת קונצזוס ציוני רחב מאד סביב האמונה בצדקת הדרך של המפעל הציוני. מה שלא הצליחו לעשות יאסר ערפאת באינתיפאדה השניה ועזמי בשארה במלחמת לבנון השניה, הצליחה לעשות נעמי חזן בשניה של חתימה על עוד עצומה.

עם לבדד
אחד התוצרים של אותו קונצנזוס הוא המסמך החשוב שהפיק 'מכון ראות' בחודש שעבר: "אתגר הדה-לגיטמציה של ישראל". מסמך זה מנתח את היווצרותו של איום אסטרטגי למדינת ישראל בזירה המדינית-דיפלומטית, כתוצאה ממתקפה רשתית אפקטיבית על המודל הפוליטי והכלכלי שלה, ומציע מסגרת תפיסתית למענה. על מנת להבין את גודל השעה, יש לדעת כי העומד בראש מכון ראות הוא גידי גרינשטיין, מי שהיה מזכיר צוות המשא ומתן לשיחות על הסכם הקבע בין ישראל ואש"ף בתקופתו של אהוד ברק כראש ממשלה. במכון מחקר בסדר גודל של 'מכון ראות', אין לראות בכניסה לפרוייקט אסטרטגי רחב היקף אשר כרוך בהוצאות כה גדולות דבר של מה בכך. זהו בהחלט סימן שלכמה אנשים בשמאל הישראלי נפל האסימון.

דה דה לגיטימציה
אחת ההמלצות של מכון ראות היא שישראל וגופים פרו-ישראליים יעברו ממגננה למתקפה נגד הדה-לגיטימציה. כמקור להשראה מצויין לשבח העיתונאי בן דרור ימיני אשר חשף את ג'ו סטורק, פעיל ארגון Human Rights Watch, כמי שקרא בעבר להרס מדינת ישראל והביע תמיכה בהתקפות טרור. דוגמא נוספת היא חשיפת ארגון NGO-Monitor את עובדת איסופן של מזכרות נאציות ע"י מרק גרלסקו, אנטי ישראלי מובהק ובכיר בארגון Human Rights Watch, אשר פוטר מתפקידו בעקבות החשיפה. במילים אחרות, נראה שהנשק הכי יעיל נגד דה לגיטמיציה הוא דה לגיטימציה.

פעמיים בשבוע
כחלק מתהליך הדה-לגיטימציה אשר מופעל כנגד מדינת ישראל, נערך בשבועיים האחרונים 'שבוע האפרטהייד הישראלי'. כנראה שמישהו שם למעלה החליט שכדי לדפוק את היהודים מותר להוסיף שבוע מעובר לשבעת ימי השבוע הקבועים. אם מדינת ישראל חפצת חיים, עליה להקשיב לקולות המגיעים מהמערב ולשרש כל תופעה של אפרטהייד בישראל. לדוגמא: חברת 'באמונה', אשר בונה עבור הציבור הדתי, זכתה במכרז לבניית דירות ביפו. מספר ארגונים החליטו לעתור לבית המשפט נגד האפלייה הפסולה, לדבריהם. בית המשפט אמנם זרק אותם מהמדרגות, בין השאר גם בשל העובדה המשעשעת קמעה כי אף אחד מבין הערבים שעתרו לא ניגש למכרז. כעת ראוי כי היועץ המשפטי לממשלה יפתח בחקירה נגד אותם הארגונים ('האגודה לזכויות האזרח', עמותת 'במקום' וארגון 'שומרי משפט – רבנים שומרי זכויות אדם') בעוון ניסיונם להדיר יהודים מיפו.

עיר דמים
עמותת אפרטהייד נוספת היא 'עיר עמים', אשר מנהלת מאבק עיקש נגד התיישבותם של יהודים במזרח ירושלים. על אף שמה, דואגת העמותה לאינטרסים של עם אחד בלבד. בעלי עניין כאלה ואחרים, נוטים להטיל את האחריות לבלאגן במזרח ירושלים בעיקר על בנימין נתניהו וניר ברקת, המואשמים בנטיות פירומניות בכל צעד בו הם הולכים. מי שבאמת שופכים דלק למדורה הם אותם ארגונים ישראלים פרו פלסטיניים אשר מתנהגים כאילו כל מהלך שיתקע את ביבי יביא לפה את השלום. לדוגמא, 'עיר עמים' אימצה את הנרטיב הפלסטיני, ונאבקת נגד כל פעילות יהודית במזרח ירושלים, מהתיישבות (שאושרה חוקית על ידי בית המשפט) ועד חפירות ארכיאולוגיות המספקות תרומה עשירה להבנת ההיסטוריה של העיר. באופן לא מפתיע כלל, כאשר מדובר על חפירות שעורך הוואקף בהר הבית או בהגבלה של גישת יהודים למקום המקדש, קולם לא נשמע. לפחות לא לטובת היהודים.

נשים דעתן נחשבת
אפרופו אפרטהייד והדרה, גם נשים מהוות לעיתים קרובות מושא לאפלייה. את המחנה הציוני קשה להאשים גם בקייס המגדרי. ד"ר גדי טאוב ציין בבלוג שלו את העובדה המרתקת הבאה: זכות בחירה לנשים הוענקה כבר בקונגרס הציוני השני (שנת 1898), הרבה לפני כל פרלמנט אחר באירופה, ו-111 שנים לפני שחברת כנסת ערבייה תיבחר מטעם מפלגה ערבית.

המתנדבים בעם
ביום שלישי הקרוב, הוא ראש חודש ניסן, ייערך יום מעשים טובים, במסגרתו צפויים ישראלים רבים לעצור את שגרת יומם ופשוט להתנדב. זוהי הפעם הרביעית שיום מיוחד זה יוצא לפועל, תודות לעמותת 'רוח טובה', אשר שמה לעצמה למטרה לעודד את רוח ההתנדבות והנתינה בחברה הישראלית. באתר העמותה ניתן למצוא 1,400 ארגונים דרכם ניתן לתרום לחברה בשלל דרכים. לקוראי המדור מומלץ להסתפק בשלב ראשון בהתנדבות בארגון אחד בלבד.

רדיו בלה בלה
בשעה טובה הוקם רדיו אזורי ביהודה ושומרון, גלי ישראל שמו. מראיונות שהתפרסמו עם ראשי התחנה עולה כי המטרה היא לשוות לתחנה צביון יחודי בעל זהות יהודית וציונית מובהקת. חזקה על מנהלי התחנה כי הם יודעים שלא ניתן להסתפק במוזיקה עברית ובמגישים ואנשי צוות בעלי אג'נדה מתאימה על מנת לפרוץ למעגלים רחבים יותר ולשנות את הרגלי האזנה בקרב ציבור המאזינים. מי שהצליחו במשימה דומה בעבר הם דווקא אנשי רשות השידור, אשר הקימו את תחנת הרדיו 88fm והשכילו לשוות לה אופי ייחודי משאר התחנות ששידרו באותה עת מעל גלי האתר. מהניסיון של תחנה זו ניתן ללמוד כי האתגר המרכזי שיעמוד בפני אנשי גלי ישראל הוא ליצור משהו שונה שעוד לא קיים בשוק התדרים הישראלי, ולא להסתפק בגלי צה"ל או רשת ב' לימניים.

אביב הגיע
פסח בא?

יום שישי, 5 במרץ 2010

לא אקטואלי - 5.03.10

תיאוריה וביקורת
לאחרונה נערך שולחן עגול בנושא החינוך האזרחי בישראל. הדובר המרכזי והמשמעותי ביותר, היה פרופ' ידידיה שטרן, יושב ראש ועדת המקצוע באזרחות. בהרצאה מרתקת, פרש שטרן את משנתו לגבי אופן הוראת האזרחות בבתי הספר. אלא שבהפסקה, משיחות עם מספר מורים עולה כי דבריו של שטרן ממחישים את הנתק שקיים בין האקדמיה והתיאוריה לבין המציאות בשטח, בה מורים נדרשים להספיק חומר לימודי רב בזמן מוגבל ולהציג הישגים גבוהים של תלמידיהם. לאחר הרצאה כזו, אי אפשר שלא לתהות מדוע דווקא נציג אקדמיה בוועדת המקצוע הוא זה שעומד בראשה. יתכן והגיעה השעה להעמיד בראש ועדות המקצוע מי שהוא קודם כל איש חינוך ורק אחר כך בעל תואר אקדמאי מתקדם.

פסטיבל אידיאולוגי
השבוע נפתחה ההרשמה לפסטיבל 'אקטיביזם 2010' אשר ייערך בהרי ירושלים ויימשך שלושה ימים בחודש מאי. הפסטיבל, יוזמה של פעילים חברתיים, הוקם במטרה לחזק את העשייה החברתית-סביבתית בישראל. עד כה הצטרפו ליוזמה כ-70 ארגונים, חלקם פוליטיים אשר נמצאים במחלוקת אידיאולוגית עמוקה עם קוראי עיתון זה. ולמרות הכל, זוהי יוזמה ברוכה אשר ראוי שישתתפו בה כמה שיותר אנשים פרטיים וארגונים מכלל גווני הקשת הפוליטית. אם יש היום קולות בשמאל אשר טוענים כי גנבו להם את המילה 'לאומי', כעת זו ההזדמנות של הימין והדתיים לעשות מעשה ולהיות מעורבים באופן פעיל גם בעשייה חברתית וסביבתית (לאו דווקא בהתאמה).

האבולוציה של המקרתיזם
מבקרי נעמי חזן והקרן החדשה לישראל הואשמו על ידי גופי השמאל הקיצוני בלא פחות מאשר מקרתיזם. חופש הביטוי הועלם זמנית מן השיח, והפלורליזם צומצם לזכות החופשית להביע דעות כל עוד הן תואמות את אלו של המחנה הנאור. לא עבר זמן רב, וצביעותו של אותו המחנה בדיוק נחשפה. במתקפה תקשורתית וציבורית מתוזמנת היטב, הועלה לגרדום ד"ר גבי אביטל, בעוון מינויו למדען הראשי של משרד החינוך. לא צריך להסכים עם עמדותיו של אביטל (ואני לא) כדי לראות כיצד המחנה הנאור חוטא במקרתיזם וכיצד הזכות העליונה לחופש הביטוי נשללת ממי שמעז להיות גם דוקטור, גם דתי וגם ימני.

הישרדות 2
במקום לקיים ראיון עם אביטל, בו יוכל להסביר את עמדותיו, העדיף 'ידיעות אחרונות' להקדיש עמוד שלם במוסף השבת שעברה למאמר מנגח נגד עמדותיו של המדען הראשי. על המאמר חתום אורי משגב, בסך הכל עיתונאי, אבל כזה שעל פי תורת האבולציה באקלים הישראלי נמצא הרבה מעל איש אקדמיה. משגב קובע כי השכלתו ההנדסית של אביטל היא "תחום מדעי צר, טכני מאד, יישומי", בניגוד לקודמיו אשר הגיעו מתחום מדעי הרוח והחברה. נראה שמשגב לא מכיר מחלוקת מדעית בסיסית הרבה יותר: 'מהו מדע?'. כל סטודנט בקורס 'פילוסופיה של המדע' לומד כבר בשיעור הראשון כי ישנם תחומי דעת אשר בנויים על מערכת חוקים סדורה ולכן נחשבים למדע (לדוגמא אווירונאוטיקה והנדסת טילים – תחומי ההתמחות של אביטל) בעוד תחומי דעת אחרים, לא משנה מאיזה פקולטות, מתקשים לעשות זאת, ולכן הגדרתם כמדע, בעייתית משהו. מה לעשות שעיתונאי, בניגוד למדען, אי אפשר לבלבל עם העובדות.

אחת דתם
לשרת החינוך הקודמת, פרופ' יולי תמיר, הייתה דת משלה, הכוללת סגידה לנרטיבים והחדרת תכנים פוליטיים קיצוניים באמצעות שיח כאילו אקדמי ומינויים פוליטיים שקטים. דוגמא קיצונית לכך, אשר נחשפה לאחרונה על ידי גולש אתר רוטר, היא הקשר הפסול בין משרד החינוך לעמותה אנטי-ציונית. במסגרת מאגר מידע מקוון, 'מכנה משותף', עליו חתום בין השאר 'מטה קרמניצר' (כן, אותו קרמניצר מהתנועה החדשה-מרצ) במשרד החינוך, התגלתה ערכת לימוד מטעם עמותת 'זוכרות'. עמותה זו, יש להזכיר, שמה לעצמה למטרה "להביא להכרה בחוב המוסרי על העוול שגרמו המדינה ומוסדותיה לעם הפלסטיני, ולקדם את מימושה של זכות השיבה של הפליטים והפליטות". הערכה נכתבה בעברית עבור אנשי חינוך ישראלים-יהודים מתוך תפיסה כי "הלמידה על הנכבה מאתגרת את היסודות שעליהם גדלנו וסודקת אותם". למרבה הפליאה, הערכה הועלתה למאגר המידע בקיץ האחרון, בקדנציה של שר החינוך הנוכחי. דהיינו, תחת אחריות של בעלי תפקידים אשר מונו על ידי השרה הקודמת ועדיין נמצאים במערכת. עם זאת, מספר שעות אחרי החשיפה הראשונה, נחסמה הגישה לערכה הבעייתית מהמאגר. רק חבל שאת העמוד המבשר על השתלמות הקרובה מטעם זוכרות בעוד שלושה שבועות, שכחו להוריד...

מלחמת העצמאות האזרחית
הקמת אגודות ועמותות לטובת רווחתם של אזרחי ישראל מוכרת כבר מימיה הראשונים של התנועה הציונית אשר היא עצמה קמה על בסיס התארגנות אזרחית. עם קום המדינה, ניתן לצפות היה שמגמה זו תפחת עת תועבר האחריות לפתחה של המדינה הצעירה. 'אזרחים במלחמה', קובץ מחקרים על החברה האזרחית במלחמת העצמאות, אשר פורסם בהוצאת יד בן-צבי, שופך אור על נושא זה. ממחקרה של פולה קבלו, המפורסם בקובץ זה, עולה כי על אף המלחמה, ואולי בגללה, החברה האזרחית שגשגה וארגונים רבים המשיכו לקום. על פי קבלו, "המעניין בתופעת ההתארגנות העצמאית של בעלי העניין הוא הביטוי שהיא נתנה לצרכים הייחודיים של יחידים ושל קבוצות... גם בעיצומה של מלחמת העצמאות, בעת שהודגש יסוד הכלל והגיוס". ממצאיה, אגב, ראוי שיהיו תקפים גם היום: "ריבוי ההתאגדויות והאינטרסים המנוגדים שייצגו הובילו להתנגשות בלתי נמנעת בינן לבין הרשות המרכזית... וזו נאלצה לתפקד כגורם המאזן בין מגוון הצרכים והרצונות ובתוך כך גם לקבוע קדימויות וסדרי עדיפויות".

הסברה ערבית
אמנם נשק הנפט אינו עומד לרשותה של ישראל, אך עדיין יש ברשותה נשק ששמו הערבים. הערבים הם "הנפט של ישראל". כלומר, בעוד שארצות ערב ראו במאבק עם ישראל הזדמנות מתאימה לתרץ את הפיגור המדיני, הכלכלי, התרבותי והמדעי שלהם ואמתלה נצחית להיעדרם של תנאים לתחייה, לרפורמה ולהתקדמות מדעית, בישראל הפך מאבק זה לגורם קיומי ולתמריץ להתקדמות ולעליונות צבאית, כלכלית, מדינית, תרבותית ומדעית, לא רק בקרב מדינות ערב אלא בקרב העולם כולו. את הדברים הללו לא אני אומר, אלא סראג' עאסי, בעל טור ערבי, אשר דבריו אלה הגיעו אליי בזכות 'זווית אחרת', אתר אינטרנט חביב אשר מביא קולות ערֵבים מהעולם הערבי.