יום שישי, 26 בפברואר 2010

לא אקטואלי - 26.02.10

חידה לפורים
לכבוד פורים, אני מבקש את עזרת הקוראים: את השיר "חג פורים" כתב לוין קיפניס עם המילים "חג גדול ליהודים". בפועל, השימוש הנפוץ הוא בשורה: "חג גדול לילדים". אותי מעניין אם מדובר בטעות תמימה או שינוי מכוון. הפותר נכונה יזכה במגש של אוזני המן יומיים לפני פסח.

תג מחיר
השבוע נחשף כי בכוונתו של אריאל אטיאס, שר הבינוי והשיכון, לשווק 15,000 יחידות דיור חדשות במרכז הארץ, וזאת במטרה להגדיל את ההיצע ולהוריד את מחירי הדירות במרכז הארץ. אלא שיש שתי בעיות בתוכנית זו. מבחינה מהותית, אם הממשלה רוצה לעודד את אזרחיה לגור בפריפריה, עדיף שמחירי הנדל"ן במרכז הארץ יהיו מופקעים. גם מבחינה כלכלית, הניסיון הזה עלול שלא להצדיק את עצמו. ישנם מחקרים שמראים כי במקרה שההיצע עולה באופן מוצהר ויזום, כך גם הביקוש למוצר עולה, לעתים עד לרמה שמחירו המעודכן של המוצר הופך להיות גבוה עוד יותר. דוגמא לכך הן מקרים במדינות עולם שלישי, בהן החליטו הממשלות לייצר מקומות עבודה חדשים בערים המרכזיות על מנת להוריד את רמת האבטלה. בפועל, היגרו יותר כפריים לעיר מאשר מספר מקומות העבודה החדשים והאבטלה עלתה. כך עלול לקרות במקרה שלנו: על כל יחידת דיור שאטיאס יאשר לבנות במרכז הארץ יהיו מספר קופצים (מהפריפריה ומיהדות התפוצות), כך שנשאר עם עוד 15,000 בתי אב המתגוררים בגוש דן במקום בגליל ובנגב וגם עם מחירי דירות גבוהים.
הפרזת רשויות
לא צריך להיות פרופסור למשפטים כדי להבין את מה שדניאל פרידמן טוען מעל כל במה אפשרית: הרשות השופטת נטלה לעצמה סמכויות מופרזות, ולמעשה שמה עצמה מעל הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. גישה זו, של עליונות המשפטן על שאר האדם פשתה גם בפרקליטות המדינה. המחשה מעולה לכך הוא מאמרה של עו"ד אסנת מנדל, מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, שפורסם בכתב העת 'מעשי משפט - למשפט ותיקון חברתי'. כך היא כותבת במאמר הנושא את השם 'על עבודת הפרקליט במחלקת הבג"צים': "האם, בחסותה של העתירה, ניתן לייצר פיתרון שונה במקצת למקרה שנדון בה? פיתרון שיהא מקובל, יאזן טוב יותר – להשקפתו של הפרקליט – בין האינטרסים המתנגשים השונים, וישיג תוצאה צודקת יותר?". במדינה שאלו סנגוריה, לא צריך קטגורים.
פורים קטן
חודש אדר-מרדכי היהודי-הרב מוטי אלון: פתאום כל התכלת מרדכי הזה מקבל משמעות שונה לחלוטין וזה ממש לא בא לי בטוב. יש סיכוי לונהפוך הוא?
נקודות זכות
לפני ארבעה חודשים דחתה ועדת השרים לחקיקה את הצעת החוק של חבר הכנסת דני דנון המבקשת להעניק נקודות זכות אקדמיות לסטודנטים ששירתו במילואים במשך תקופה ארוכה. את אותה הצעה אימצה דווקא הממשלה הקודמת כשזו הוגשה מטעם חברי הכנסת איתן כבל וגלעד ארדן. אישית, איני חובב את הרעיון של נקודות זכות אקדמיות תמורת מעשים טובים יותר או פחות, אך ברור לי שהמצב הקיים, בו סטודנטים מקבלים נקודות זכות על מעורבות חברתית באופן סלקטיבי, אינו ראוי. רוצים לתת הטבות? עדיף להתחיל במתן הנחות משמעותיות בשכר הלימוד. המדינה מצידה, מוזמנת להגדיל את מספר נקודות הזיכוי במס הכנסה אותם מקבלים המילואימניקים.
ש"ס קונטרול
מעטים מאד נתנו את הדעת על הצטרפותה של ש"ס להסתדרות הציונית. יש הרואים בכך מגמה חיובית המעידה על תהליך 'ציוניזציה' שעובר על היהדות הספרדית-מסורתית ויש הרואים בכך לא יותר מאשר מהלך ציני להשגת ג'ובים, תקציבים ועמדות השפעה. עם זאת, אף אחד לא הקשיב למה שהחברים בש"ס אומרים בקול: רצונם להשפיע על יהדות התפוצות. התחרדותם של יהודי התפוצות היא עניין של טעם. הבעיה בהצטרפותה של ש"ס היא הסכנה בדחיקת רגליהם של יהודי התפוצות שאינם אורתודוקסים אל מחוץ לשורות התנועה הציונית. בהרצאה שנתן ד"ר דב מיימון מהמכון לתכנון מדיניות עם יהודי בפני קבוצת המנהיגות הצעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית תואר מצבה של הקהילה היהודית בצרפת, בה רוב עמדות המפתח בהנהגת הקהילות מאוישות על ידי חרדים. מצב זה מקשה מאד על היהודי הצרפתי הממוצע לראות עצמו כחלק מהעם היהודי ובעיקר בשל הצורך למצוא דרכים לבטא זהות יהודית חילונית שלא במסגרת קהילתית. לאלו שקוראים את הדברים ומתייחסים לעניין בביטול, נזכיר שגם ב-1984 היו כאלה שראו בהקמתה של ש"ס לא יותר מאשר גחמה רגעית.
ביכור הביקורת
כאשר פרקליט המדינה, משה לדור, יצא במייל חריף שנשלח בתפוצת נאט"ו נגד יוזמתו של שר המשפטים לפיצול תפקיד היועץ המשפטי, הוא זכה לרוח גבית ממערכת המשפט וכלי התקשורת. גם היועץ המשפטי עצמו לא היסס לצאת נגד השרים הממומנים בתואנה כי הם היו לעומתיים. גם במקרה זה, שיבחה התקשורת את תעוזתו של היועץ ונתנה הד חיובי לביקורתו הנוקבת. לעומת זאת, כאשר פרקליט בשירות המדינה העיז להשמיע ביקורת בכיוון ההפוך, כלפי מערכת המשפט, הוא זכה למתקפה אגרסיבית מצד אותם חוגים בדיוק. בכל שלושת המקרים, לא נקט פרופ' יעקב נאמן בצעדים מעשיים כפי שהיה מצופה מהבוס הגדול של פרקליטות המדינה. יש מי שחושדים בשר המשפטים כי נס לחו וכל תפקידו כרגע הוא לשמור על כיסא המיניסטר עבור אי אלו חברים חדשים בקואליציה.
אווטאר
אפשר לוותר.

יום שישי, 19 בפברואר 2010

לא אקטואלי - 19.02.10

בשם השוויון
ביום רביעי הקרוב יערוך מכון ון-ליר שולחן עגול תחת הכותרת "מי מפחד משוויון נשים בצה"ל?". את דברי הפתיחה בכנס תישא לא אחרת מאשר פרופ' נעמי חזן – זו עם הקרן. אותה חזן השתתפה בהפגנה המונית נגד מלחמת לבנון השנייה, בזמן שחיילנו נלחמים למען שמירה על יישובי הצפון. בהפגנה קיצונית זו, נשמעו קולות בעד סרבנות ויעל דיין כמעט הותקפה לאחר ששלחה ברכה לחיילים. יושבת ראש באחד משני המושבים תהיה פרופ' חנה זוהר אשר בשנת 2005 חתמה על גילוי דעת הכולל "הערכה והכרת תודה לאותם חיילים וטייסים אמיצים המצייתים לקול מצפונם ומסרבים לקחת חלק בהרג ודיכוי של עם אחר". דוברת מרכזית נוספת תהיה ד"ר אורנה ששון-לוי, אותה חשפה מעל בימת הכנסת חברת הכנסת ציפי חוטובלי רק לפני חודשיים כמי שמרצה בפני קציני צה"ל למרות שהיא חתומה על עצומות בעד סרבנות. כשאלו הדמויות שיופיעו בכנס מסוג זה וישמיעו את קולן בעד קידום שוויון נשים בצבא, קול פנימי אומר לי שלא את טובתו של צה"ל הן רואות לנגד עיניהן. לפי התכנון, אמורים להשתתף בכנס גם נציגי צה"ל וקצינים בכירים במילואים, ביניהם: אלוף (במיל.) יהודה שגב, תא"ל (במיל.) עמירה דותן, וחברת הכנסת ותא"ל (במיל.) מירי רגב. בטוחני שהם אינם מכירים את הנפשות הפועלות וחושבים כי הם באים לדבר בכנס אקדמי. עכשיו הם יודעים שלא כך הדבר.

צב הריסה
תנועת 'רגבים לשמירת אדמות הלאום' עתרה לבית המשפט על בסיס דוח שהכינה המתאר כיצד מועלות הרשויות בתפקידן כנאמן הציבור לשמור על נכסי הכלל. מהדוח עולה כי עברייני הבנייה, לא משנה מאיזו עדה, מצאו שיטה לרוקן מתוכן את צווי ההריסה המוצאים נגדם, בשיתוף פעולה שקט של פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה: עם הוצאת הצו, פונים עברייני הבנייה בעתירה למתן צו ביניים עד להכרעה בעתירה. היות ומדובר בצעד קיצוני של הריסת בית, נעתר בית המשפט לבקשה. משלב זה והלאה מפרט הדוח כיצד פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה (הקודם) ממסמסים בפועל את צווי ההריסה. עוד טוען הדוח, כי בעתירות זהות במהותם, המוגשים על ידי תושבים יהודים, פועלת המערכת המשפטית במרץ (כל קשר למפלגה הינו מקרי בהחלט) לקביעת דיון בעתירה ולדחייתן. השבוע החליטה שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לשים סוף לפארסה והורתה למדינה לממש את אותם צווי הריסה. רק לי יש תחושה שערעור יוגש בקרוב ונחזור חלילה?

כולם בשביל אחד
ביום שני הקרוב יגיעו עשרות ישראלים לאילת, אבל לא מהסיבות המוכרות. מדובר בחבורה גדולה שתצעד לאורכו של כל שביל ישראל במשך חודשיים ותסיים את המסע בשאר יישוב שעל גבול הלבנון. נקודת הסיום לא נבחרה במקרה: המסע כולו נערך לזכרם של 73 החיילים שנספו באסון המסוקים. הפרוייקט המבורך, 'נפגשים בשביל ישראל' שמו, יוצא לדרך זו הפעם השישית, ושם לעצמו למטרה לקרב בין חלקי החברה הישראלית וכולל תוכניות העשרה רבות לאורך כל המסלול. המארגנים מזמינים את הציבור הרחב להצטרף ליום או יותר במשך החודשיים הקרובים. מומלץ לטעום: זהו צעד קטן לאדם, צעד גדול לציונות.

בריצה לא קלה
ביום שישי שעבר נערך בחברון מירוץ עיר האבות ה-2. עבור חלק מהמשתתפים זו הייתה הזדמנות טובה ללמוד דרך הרגליים את המציאות המורכבת בשטח. ידידי האצן שי קרפלס סיפר לי כי הופתע לגלות כי את כל היקף השטח בו מותר ליהודים לנוע בחברון הוא בסך הכל חמישה ק"מ, 22 דקות ריצה לרץ בינוני. כשעבר ליד הגדר המפורסמת בזכות התקרית המילולית המביכה בין מתנחלת לפלסטינית, הוא הבין מה מניפולציה תקשורתית של אילנה דיין אחת יכולה לעשות: כשמצלמים רק קיר אחד של כלוב קשה לדעת מי הוא זה שבתוך הכלוב ומי מחוצה לו.

מרבין בשמחה
לרגל כל רגל ולפני כל חג, עורך ארגון 'חברה טובה' מבצע התנדבות ארצי ברוח המועד המתקרב. המסורת המקסימה הזו תמשיך גם בשבועיים הקרובים במבצע התנדבות חגיגי לכבוד חג הפורים שייערך בשיתוף עם 'קרן ישעי', 'חיים בדרך ארץ' ותוכנית עמ"ן. במסגרת המבצע הענקי תערכנה מסיבות לבעלי צרכים מיוחדים בכל רחבי הארץ, אליהן יכולים המתנדבים להצטרף כיחידים וכקבוצות. לפרטים והרשמה גלשו לאתר האינטרנט של 'חברה טובה', אשר לקחה על עצמה את התפקיד להיות מדריך הפנאי של עולם ההתנדבות.

נקודות זכות למחשבה
בשנת 97 חנכה קרן מינרבה הגרמנית מרכז לזכויות אדם באוניברסיטה העברית. מרכז זה עורך כנסים, מעניק מלגות ומטפח חוקרים במטרה לעודד את קידום המחקר האקדמי בתחום זכויות האדם. עד כאן הכל טוב יפה. אלא שהמרכז מפעיל כבר יותר מעשור את תוכנית 'עמיתים לזכויות אדם', במסגרתה סטודנטים מתנדבים בארגון זכויות אדם בתמורה למלגה ולנקודות זכות אקדמיות. בין ארגוני זכויות האדם בהם ניתן להתנדב נמצאים ארגונים דוגמת בצלם, עדאלה ועוד ארגונים המנסים לקעקע את אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. ובמילים אחרות: האקדמיה הישראלית מעודדת התנדבות בארגונים אנטי-ציונים באמצעות מתן נקודות זכות אקדמיות. לתשומת ליבו של שר החינוך שגם עומד בראש הוועדה להשכלה גבוהה.

יום שישי, 12 בפברואר 2010

לא אקטואלי - 12.02.10

כנס הרצל
כנס הרצליה הפך לבימה כל כך אטרקטיבית עבור אנשי ציבור, עד שהגענו למצב בו שרי ממשלה נאלצו לשלם (מתקציב משרדם) על מנת לומר את אותם דברים שהם יכולים לומר בכנסת בחינם. על רקע זה, ניתן דווקא להעריך יותר את מי שבחר להדיר רגליו ממנו. כך כתב האלוף (במיל.) יעקב עמידרור למארגני הכנס: "בניגוד לכול הכנסים הקודמים אעדר לצערי מכנס זה. זאת משום שלא מצאתי ברשימת הדוברים, שאינם פקידי ממשלה שיש חובה להזמינם, לא דתיים לא מזרחיים ולא מתנחלים. לא בדקתי אבל גם סתם ימניים ודאי לא היו הרבה. זה מפגש אשכנזי דשן של המרכז ושמאלה, שמתעלם משני שליש מעמנו ולכן החלטתי לא לקחת בו חלק, לצערי." וכל זאת דווקא בעיר הנושאת את שמו של הרצל, חוזה המדינה של כל היהודים.

קרן פלס
אחת הביקורות המרכזיות של הקרן החדשה לישראל על הממצאים נגדה היא בכך שהעיתונאי שחשף את הסיפור, בן כספית, שימש למעשה כשופר של תנועת 'אם תרצו'. וואלה. וזאת אחרי שנים בהן הקרן החדשה לישראל עודדה את התרבות הקלוקלת הזו באמצעות מימונם של עשרות ארגונים, המזינים מאות עיתונאים באלפי פקסים של הודעות על הפגנות קיקיוניות, מחקרים מוטים וימי עיון איזוטריים.

משפחה שכזו
אלון ליאל הרוויח כמה דקות של חסד בשבוע שעבר בעקבות מחאתו המתוקשרת נגד מדיניות שר החוץ. ליאל, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ, בחר להחזיר בהפגנתיות את הדרכון הדיפלומטי בעקבות מדיניותו של אביגדור ליברמן. כלי התקשורת הזדרזו להזדעזע עמוקות מהמהלך הדרמטי, אבל שכחו לבדוק מיהו אותו ליאל. ליאל היה במשך שנים יועצו של אהוד ברק, ובחלק אחר – מינוי שלו. אהוד ברק להזכירכם, הוא סוג של יריב פוליטי של ליברמן. אלון ליאל הוא גם בעלה של רחל ליאל, היא מנכ"לית הקרן החדשה לישראל. אותה אחת שבפניה אישית למכותבי הקרן החדשה לישראל קראה להצטרף לקבוצת הפייסבוק "אם תרצו – תנועה פשיסטית". גם התפוח לא נפל רחוק מהעץ: דפנה ליאל, ביתם של הזוג, היא כתבת בחברת החדשות של ערוץ 2. חלק מדעותיה של ליאל הצעירה נחשפו בכתבה שהכינה למהדורת החדשות ועסקה במימוש צווי הריסה לבתים של ערבים שנבנו באופן לא חוקי במזרח ירושלים. פרטים נוספים אודות הסיקור המוטה שלה ניתן לקרוא בבלוג של קלמן ליבסקינד, בוגר עיתון זה ואחד מכלבי השמירה של כלבי השמירה של הדמוקרטיה.

כל ישראל ערבים
ממחקר שפורסם החודש על ידי המכון לאסטרטגיה ציונית עולה כי בעוד קצב הריבוי הטבעי של היהודים בישראל עולה, קצב הריבוי אצל ערביי ארץ ישראל יורד. על פי תחזיתו של יעקב פייטלסון, כותב המחקר, אם מגמות אלו ימשיכו, כבר בשנת 2017, הפיריון הכולל של היהודים ושל הערבים צפוי להשתוות. המשמעות: מהרגע שהפיריון של היהודים ושל הערבים זהה, היחס בין מספר היהודים שבין הירדן לים לבין מספר הערבים באותו שטח יישאר יציב. במידה וכך יהיה, אפשר יהיה להחזיר את השד הדמוגרפי לבקבוק. הפקק עליי.

שיעורי בית
בלילה שבין ראשון לשני ערכה המשטרה מעצרים בשועפאט. המבצע הושלם בהצלחה יחסית, אבל כשהסתיימו הלימודים בבית הספר המקומי, החלו תלמידים ליידות אבנים לעבר כוחות הביטחון במקום. זה רק הגיוני כשבבתי הספר הערבים במזרח ירושלים לומדים לפי תוכנית הלימודים הפלסטינית, אשר חלקים ממנה נחשפים מעת לעת באתר של 'מבט לתקשורת פלסטינית'.
כשרות חילונית
לא אחת קורה שיזמות במגזר הדתי מוצאת את מקומה הראוי גם בכלל החברה הישראלית. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא התו-החברתי שהתקינה עמותת 'במעגלי צדק'. התו החברתי, אשר מוענק על ידי פעילי העמותה למסעדות המונגשות לבעלי מוגבלויות ובעליהם שומרים על זכויות עובדים, התחיל בתור יוזמה של 'תעודת כשרות חברתית'. עם הזמן, הפכה התעודה בעלת הקונוטציה הדתית לתו חברתי אשר מוצא היום את מקומו גם בבתי עסק תל אביבים שאינם בהכרח כשרים. לא מופרך יהיה לנחש כי לאור חלק מהסכנות והפיתויים אליהם חשופים קטינים ברשת האינטרנט, יהפוך גם 'האינטרנט הכשר' למוצר מבוקש בישראל ומחוצה לה.

יום שישי, 5 בפברואר 2010

לא אקטואלי - 5.02.10

לא פרידמן ולא נעליים
לא הענישה המקלה, לא גישת חבר מביא חבר, לא עיכוב מינוי השופטים כבר כשציפי לבני הייתה שרת המשפטים, לא טחנות הצדק שטוחנות לאט, לא הפסיקה המאוחרת של בג"צ על ביטול הפרטת בתי הכלא, לא שינוי בלתי אחראי של תוואי גדר ההפרדה ולא סיכון חיילי צה"ל בעקבות איסור על נוהל שכן. גם לא סירובם של שופטי העליון לבקר בגוש קטיף בטרם עקירת 8,000 איש מביתם. אפילו לא התערבות בית המשפט העליון בסדרי העדיפויות של הממשלה ולא ההוראה למגן את שדרות תוך מספר חודשים. מי שגרם לפיני הכהן ההדיוט להשיל את נעליו עם כניסתו לקודש הקודשים ולפגוע בכוהנת הגדולה היא לא אחר מפרופ' דניאל פרידמן.

עסק של גברים
הרעיון של הקמת מועצה לאומית לחינוך נמצא כבר שנים בשיח הציבורי. משרד החינוך החליט להרים את הכפפה והוחלט על הקמה מועצה כזו בה יהיו חברים בין השאר: יו"ר ועדת החינוך של הכנסת חבר הכנסת זבולון אורלב, יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב, פרופ' מנואל טרכטנברג, יו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות, פרופ' אהרון בן זאב, מזכ"ל מועצת תנועות הנוער, נפתלי דרעי, יו"ר ועדת חינוך של השלטון המקומי נחום חופרי יו"ר ועד ראשי רשויות ערביות, ראמז ג'רייסי והתעשיין ויו"ר תנועת 'הכל חינוך' דב לאוטמן. כמו כן, יהיו שותפים למהלך יו"ר התאחדות הסטודנטים, יו"ר מועצת התלמידים הארצית, ד"ר גדי טאוב, עו"ד יובל אלבשן ואחרים. מכיוון שלוועדה זו אין סמכות לקבל החלטות מעשיות, השפעתה תהיה תלויה ביכולות החברים בה למנף את המלצותיה. חבל מאד רק שמבין חברי הוועדה אין ייצוג לנשים (וגם לא לאנשי חינוך דתיים, מלבד אורלב שנבחר מתוקף תפקידו כיו"ר ועדת החינוך). לתשומת ליבו של גדעון סער, יו"ר הוועדה למעמד האישה בעבר ושר חינוך בהווה.

רינת ישראל
ביום חמישי הקרוב ייערך במושבה הגרמנית שבירושלים ערב מוסיקה ותנועה אשר במחוזות צעירים יותר מוכר יותר כמסיבת בוגי. מה למדור הסולידי ולמסיבות פרועות? אלא שבמסיבה הקרובה תופיע גם רינת גוטמן, ראפרית צעירה, מבטיחה וגם... דתיה. רינת, ילדה טובה זכרון יעקב, יוצאת במופע משותף עם רואי לוי (לשעבר סולן לקהת שוטי הנבואה), בשם 'גְרוּב מהכתוב' (גְרוּב, למקרה שתהיתם, היא מילה יפה לקצב במוזיקה שחורה) בו רינת ורואי משלבים טקסטים מהמקורות עם טקסטים מקוריים. אם מתיסיהו גרם לנו לחשוב שראינו כבר הכל בעולם המוזיקה היהודית, באים רינת ורואי ומראים שגם ישראלים יכולים לעשות היפ הופ ציוני. חשדנים וחדשנים מוזמנים לצפות בקליפים הזמינים לכל ב-YouTube.

לא סנגורם של ישראל
יותר מדי מילים ויותר מדי טובות נכתבו על היועץ המשפטי היוצא עם פרישתו מהתפקיד. אפילו ראש הממשלה הגדיל לעשות וטען כי מבחינתו מני מזוז "יכול היה להיות עוד שש שנים בתפקיד". כנראה שנתניהו שכח שמעבר לטיפול בתיקים נגד פוליטיקאים כאלה ואחרים, מזוז גם פעל מתוך תפיסה ניאו-ליברלית שאינה רואה במדינת ישראל כבית הלאומי של העם היהודי. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא התנהלותו בעתירה לבג"צ שהגיש ארגון 'עדאלה' נגד המדינה והקרן הקיימת לישראל. מזוז סירב למעשה להגן על המדינה בפני בית המשפט העליון והורה לשווק את קרקעות קק"ל, שנקנו בכספי יהודים עבור העם היהודי, גם לערבים. עוד שש שנים של כהונה, ואולי גם לא היה מי שיגן על המדינה מעתירות נגד חוק השבות.

עוד עו"ד
לא זכור לי עיסוק תקשורתי כל כך אובססיבי סביב מינויים של יועצים משפטיים קודמים. לתופעה זו יש שלושה גורמים אפשריים: השיח המשפטי המתעצם אשר משתלט על כל חלקה טובה, עליית כוחה של הפקידות ביחס לנבחרי הציבור, או שלחלק מהעיתונים כבר באמת אין על מה לכתוב. או שכל התשובות נכונות.

הקרן הלא החדשה
קשה לפספס את הקמפיין התקשורתי הנרחב אותו מובילה תנועת 'אם תרצו' כנגד הקרן החדשה לישראל. על אף הגילויים החדשים אודות תרומתם של ארגונים ישראלים הממומנים ע"י הקרן לכתיבת דוח גולדסטון, פעילותה הבעייתית של הקרן כבר מזמן לא חדשה. שלוש דוגמאות אשר הובאו במסגרת טור זה בשנה האחרונה ימחישו עד כמה פוגעת הקרן החדשה לישראל במדינת ישראל ואזרחיה: ראשית, הקרן מתגאה בתמיכתה בארגון 'עדאלה' אשר בין שאר פעילויותיו העוינות את המדינה היהודית פנה בבקשה לבטל את ההטבות הניתנות לחיילי מילואים במכרזים של מינהל מקרקעי ישראל. יתרה מכך, הקרן גם תומכת בפעילות שאינה חוקית באופן מובהק: רק לפני חצי שנה הזמינה הקרן באתר האינטרנט שלה להצטרף לפעילות של בנייה מחדש של 17 בתים שנהרסו על ידי רשויות האכיפה במדינת ישראל. ולמי שכל זה לא מספיק, במידעון שפורסם אחרי הבחירות מטעם 'שתיל', שהוא הגוף הרשום בישראל מטעם הקרן, צוינה לשבח מפלגת בל"ד בזכות היותה "המפלגה היחידה בעלת אג'נדה ברורה". עכשיו, בזכות הרמת המסך שביצעה תנועת 'אם תרצו' גם האג'נדה של הקרן החדשה לישראל ברורה.

שישים שנה לך תזכור
בשבוע שעבר השיקה אונר"א קמפיין המבקש לשפר את תדמיתה של סוכנות הפליטים הפלסטינים של האו"ם בדעת הקהל הישראלית. הקמפיין גווע במהירות להערכתי בשל העובדה שהוא פעל לרעתה של אונר"א בכך שהעלה לסדר היום נושא שכמעט ואינו מוכר בשיח הציבורי בישראל – הנצחת מצב הפליטים לאורך יותר מ-60 שנה. מצד שני, מי צריך קמפיין כשיש מוניטין של 60 שנה.

התחדשות האומה
לפני שבועיים כתבתי פה על סגירתו הצפויה של הירחון 'נקודה' ועל המשמעות הסמלית והטראגית שבכך. מקור לאופטימיות ניתן למצוא במקרה של כתב העת 'האומה', אשר עמד בסכנת סגירה, פעילותו הופסקה במשך עשרה חודשים אך אחרי מאמצים רבים הצליח לשרוד את המשבר הכלכלי. בין הכותבים נמנים ההיסטוריון פרופ' יואב גלבר וכן הרב יובל שרלו, אך את תשומת ליבי משכה העובדה כי בין המאמרים מובאים ציטוטים מגוונים ואף מפתיעים: מזאב ז'בוטינסקי ואורי צבי גרינברג הישנים והטובים ועד פרופ' שלמה אבינרי ואראל סגל העכשוויים. על כל אלה מגיעה מילה טובה לעורך כתב העת, יוסי אחימאיר, המבקש להביא את קולו של ז'בוטינסקי אל העם גם 70 שנה לאחר פטירתו.