יום שישי, 29 בינואר 2010

לא אקטואלי - 29.01.10

בידיים טובות
בשבוע הקרוב ייכנס ד"ר צבי צמרת לתפקידו כיושב ראש המועצה הפדגוגית במשרד החינוך. על אף שמדובר באחת המשרות הבכירות במשרד, שר החינוך לא התפתה למנות דמות פוליטית והשכיל למנות לתפקיד איש חינוך מהשורה הראשונה, אשר יוכל להמשיך ולשמש בתפקיד גם לשמחת השרים שיגיעו אחרי סער. עדות לכישוריו המנהיגותיים של צמרת היא העובדה כי מונה לתפקיד מנהל בית ספר תיכון בשדה בוקר כבר בגיל 25. עדות לשורשיותו של צמרת, חילוני כשר למהדרין, תשמשנה מילים שכתב אותו אדם כמעט 40 שנה מאוחר יותר, במסה הנושאת את הכותרת "למרות הכל, אהבת הארץ", בכתב העת של הסתדרות המורים: "לעניות דעתי, אין לנו, המחנכים בדורנו, פתרונות אחרים מאלה שהיו לאבותינו. גם בימינו, התשובה הדתית היא ללא ספק התשובה החזקה מכולן. אבל היא אינה מתאימה לרוב הציבור היהודי. לא ניתן לתבוע חזרה בתשובה כדי להגביר את זיקתנו לארץ ישראל, אך אסור להתייאש מהחתירה להעמקת הקשר לארץ...". את דבריו הוא מסיים: "זו ארצי. זו הארץ של כל אחד ואחת מאתנו. ארץ העם. ארץ מאז ולעולם".

אפקט הפרפר
אפשר להתלונן מפה ועד להודעה חדשה כי התקשורת היא שמאלנית. אבל תלונה כזו, כמו תלונות רבות באשר הן, אינה משנה מציאות ולעיתים אפילו מנציחה אותה, מכיוון שהמתלונן הממוצע נוטה לראות בעצם התלונה כעשייה ובכך נוטה לפטור עצמו מהצבת חלופה אמיתית שבאמת תפתור את הבעיה. דוגמא טובה לחבר'ה שלא הסתפקו בצקצוקי הלשון הרגילים והחליטו לעשות מעשה היא חברי אתר הסאטירה 'לאטמה', שכבר זכה לסיקור אוהד מעל במות רבות (כולל זו הצנועה). אמנם ניתן להניח שייקח עוד זמן עד שאחד מערוצי הטלוויזיה יאמצו לחיקם תוכנית סאטירה ימנית (מה יש לערוץ הראשון להפסיד?), אבל עצם קיום החלופה כבר משפיע על הכותבים בתוכניות הקיימות שמנסים להוכיח שהם מאוזנים. תגידו שאולי זה הראש המופרע שלי, אבל לי נראה כי דמותה של סוניה פרס, המככבת לפתע פתאום על מרקע 'ארץ נהדרת', הומצאה כדי לשמש כעלה תאנה שמאלני (ולא רלוונטי בעליל) לדמותה של שרה נתניהו, שעוד תככב רבות בעונה הקרובה. ואגב, לבחור באישה מבוגרת, שכל חייה בחרה להתרחק מאור הזרקורים וממנעמי השלטון, כמושא לחיקוי, זה לא איזון, זה סתם טעם רע.

סליחה שניצחנו
השבוע יחול יום הזיכרון החמישי לאפרים קישון, מגדולי היוצרים הישראליים שכתיבתו הסאטירית הביעה את אהבתו למדינה ושנאתו לביורוקרטיה. קצרה היריעה מלמנות את יצירותיו של קישון, אבל את סיפור דוד וגוליית כפי שמתואר בספר 'הכיפה הסרוגה ועוד כמה סאטירות פרו ישראליות' שיצא ב-1993 צריך לתרגם לדרום אפריקאית ולשלוח אותה בהקדם לשופט גולדסטון.

בין חנינה לזיכוי
ביום שני השבוע אישרה הכנסת מתן חנינה לפעילי ימין שמחו כנגד תוכנית ההתנתקות. במקרה זה, מדובר בפשרה ראויה, שכן מצד אחד חנינה אינה זיכוי, ומצד שני היא ויתור על ענישה. אך לא בכל מקרה חנינה היא הליך מספק. לקראת פרישתו של מני מזוז, בשבוע הקרוב, פנתה תנועת הימין 'מטות ערים' ליועץ המשפטי לממשלה על מנת שזה יזום משפט חוזר למרגלית הר-שפי, כפי שנהג גם במקרים אחרים בעבר. כזכור, הר-שפי שוחררה מהכלא לאחר שנשיא המדינה חנן אותה לאור המלצתם של ראשי שב"כ שהודו כי היא לא ידעה מראש על תוכניותיו של יגאל עמיר לרצוח את ראש הממשלה. כאמור, כתם האשמה לא הוסר על אף מתן החנינה והצהרתו של עמי איילון על חפותה של הר-שפי. כבר לפני יותר משנה פנה הרב יעקב מדן בבקשה דומה ליועץ, שנדחתה בטענה שאם תרצה, תוכל הר-שפי לבקש משפט חוזר בעצמה. למעשה היועץ מציע לנאנסת לפנות לאונס על מנת שזה יפייסה. ככה זה בעולמו הפוך של היועץ המשפטי שטוען שהשרים הממונים עליו הם לעומתיים. לא נתגעגע.

ריאליטי עצמאות
השר סטס מיסז'ניקוב שעומד בראש ועדת השרים לסמלים וטקסים ביקש לאפשר לציבור הרחב להשתתף בבחירת הנושא המרכזי של יום העצמאות ה-62 למדינת ישראל. במשך כשבועיים יכלו הגולשים באתר האינטרנט של הממשלה להצביע בעד נושא מרכזי מתוך רשימת נושאים. בסוף התהליך ולרגל 150 שנה להולדתו של הרצל, נבחר הנושא "הישגי המדינה לאור חזונו של חוזה המדינה". מדובר ביוזמה ברוכה אשר מגבירה את תחושת המעורבות של האזרחים כלפי המדינה. יש לקוות שבשנה הבאה הרעיון ימונף באמצעות מספר שיפורים שיגדילו את הרמת ההשתפות והעניין סביב היוזמה: ראשית יש להגביר את השקיפות ולפרסם את התוצאות המלאות עם סיום התחרות. שנית, מכיוון שכל הנושאים הוצעו על ידי חברי הממשלה ולכן סביר להניח שהם ראויים, ניתן להעניק את זכות ההכרעה במלואה להצבעת הציבור. ולבסוף, יש לבצע את ההליך בשיתוף פעולה עם רשות השידור הממלכתית אשר תוכל להפיק סדרת משדרים שתציג את האפשרויות לציבור הרחב ותקדם את השיח בנושאים חשובים אלו.

אקדמיה ללא לשון עברית
שר החינוך, גדעון סער, הכריז כי בכוונתו להפוך את השפה העברית לנושא המרכזי של מערכת החינוך בשנת הלימודים הבאה. במקביל, הודיע השר כי יש לתת עדיפות לאומית למערכת ההשכלה הגבוהה. מה שהשר כנראה לא יודע הוא שדווקא האקדמיה הישראלית היא זו שפוגעת במעמד השפה העברית. ד"ר אלק אפשטיין ורעייתו ד"ר נינה חימץ טוענים כי בעוד במדינות אירופה האקדמיה לקחה חלק מרכזי בהתעוררות הלאומית, לא זה היה המצב במקרה של מדינת ישראל. בתקופה שלפני הקמת המדינה האקדמיה הישראלית כמעט ולא הייתה מעורבת בתנועת התחייה הלאומית ובפרט במאמצי החייאת השפה העברית. גם היום, רבים מכתבי העת היוצאים לאור על ידי האוניברסיטאות בישראל מתפרסמים בשפות זרות ואפילו אינם מתורגמים לעברית. המצב הוא כה חמור עד כדי כך שאפשטיין וחימץ נאלצו לפרסמו באנגלית בלבד. בהיותו גם ראש המועצה להשכלה גבוהה' ראוי כי שר החינוך יעודד פרסום של כתבי עת ומאמרים בעברית. פעילות מסוג זה, לא תוכל להידחות בתואנה הפופוליסטית והמוכרת של פגיעה בחופש האקדמי.

ראשית צמיחת גלותנו
ב-80 שנות פעילותה, לומד כל חניך בבני עקיבא, מהיותו נבט ועד הפיכתו למעפיל, את המנטרה של 'ארץ ישראל לעם ישראל על-פי תורת ישראל'. אלא שבני עקיבא לא השכילה להכניס למשוואה זו את היסוד הרביעי, שעד לאחרונה היה מובן מאליו, היא מדינת ישראל. מאז 2005, שנת ההתנתקות, איבדו חלקים גדולים בציבור הציוני-דתי את אמונם במדינת ישראל על רשויותיה. מאז, נתפסה מדינת ישראל ככלי שאינו בהכרח משתלב עם ארץ ישראל ותורת ישראל. כתוצאה מכך, אנו חוזים כיום בפולמוס הסרבנות בשיא עוצמתו, אשר עלול להכשיר את הקרקע להתנתקות הבאה: של החברה הישראלית מהציבור הדתי-לאומי. על מנת למנוע את הקרע, על הציונות הדתית למצוא בדחיפות דרך להחזיר את מדינת ישראל בתפיסת הציונות הדתית כשוות מעמד לשלושת היסודות המקוריים.

יום שישי, 22 בינואר 2010

לא אקטואלי - 22.01.10

השכלה גבוהה באמת
המועצה להשכלה גבוהה מבקשת להפוך את התואר הראשון לתואר נרחב בן 4 שנים באמצעות הוספת שנה של לימודים כלליים כפי שנהוג במדינות רבות באירופה ובארה"ב. על פי התוכנית במהלך השנה הראשונה לא ילמדו הסטודנטים קורסים הנוגעים למקצוע שבו בחרו אלא יעסקו בלימודים כלליים. מטרת היוזמה היא להרחיב את השכלתם הכללית של הסטודנטים בישראל. המטרה ברוכה, אך הסטודנטים צפויים להתנגד. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא השנה הנוספת לה יידרש הסטודנט הישראלי בדרך אל התואר וזאת כשממילא הוא מתחיל את לימודיו מאוחר יחסית לסטודנטים המערבי בשל השירות הצבאי. על מנת להקל על הבעיה, ניתן להציע לאוניברסיטאות לוותר על המבחן הפסיכומטרי שגוזל זמן יקר וכסף רב מהצעירים ולהיעזר בהישגים הפדגוגיים של הסטודנטים בשנתם הראשונה על מנת לקבלם לתואר המתאים.

מצילה אותנו
פרופ' רות גביזון הקימה בשנת 2005 את מרכז מציל"ה למחשבה-ציונית-יהודית-ליברלית-והומניסטית במטרה לחזק את הלגיטימציה של הלאומיות היהודית ולהבהיר כיצד היא מתיישבת עם ערכים אוניברסליים. במסגרת פעילות המרכז, פרסמה בחודש שעבר פרופ' רות גביזון מאמר מקיף אודות חוק השבות. המחקר, הכתוב בשפה פשוטה וברורה, נותן בידי הקורא כלים להתמודדות עם טענות עקרוניות נגד החוק, תוך הסתמכות על חוקים מקבילים בעולם והצדקת אופייה של המדינה היהודית. בעברה, הייתה פרופ' גביזון ממקימי האגודה לזכויות האזרח ואף שימשה כנשיאת האגודה עד לפני כעשור. פרופ' גביזון היא היא זן נדיר בנופי האקדמיה הישראלית ומהווה דוגמא ומופת ליכולת להשתלב בשיח הזכויות וזאת מבלי לערער על זכות העם היהודי למדינה משלו.

שבות דשבות
ללא קשר, פירסם החודש המכון לאסטרטגיה ציונית נייר עמדה המציע לערוך שינויים בחוק השבות ובאופן יישומו. במחקר זה, מנתח החוקר ברוך לוין שלושה תהליכים מרכזיים בתפוצות: התבוללות דמוגרפית, ירידת קרנה של הקהילה הממוסדת בעיצוב דפוסי השתייכות יהודית ויצירת קהילות חדשות אשר טוענות לשורשים יהודיים. בהתאם למגמות אלה, מציע לוין לבצע תיקונים הכרחיים בחוק השבות על מנת להתאימו למציאות הנוכחית. מבין שורות המחקר ניתן להבין, כי במציאות הנוכחית, אם חוק השבות לא יתוקן, הוא עלול לפגוע באופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, במקום להיות החוק המרכזי שמגן עליה.

גינה ומנגינה
ידועה אמרתם של חז"ל: "שלושה דברים מרחיבים דעתו של אדם, והם אישה נאה, דירה נאה וכלים נאים". אם חז"ל לא היו ז"ל, הם ודאי היו מסכימים להוסיף בימינו גם גינה נאה. לרגל ט"ו בשבט, פתח ארגון 'חברה טובה' במבצע התנדבות ארצי שעיקרו הקמת גינות ופינות חמד בבתי אבות והוסטלים של פגועי נפש. כחלק מהרחבת הדעת, יתקיימו גם ערבי שירה וסדרי ט"ו בשבט באותם מוסדות. באתר של חברה טובה, הרואה עצמה כמדריך הפנאי של עולם ההתנדבות, ניתן להצטרף כיחידים וכקבוצות לאחת הפעילויות הנערכות בכל רחבי הארץ.

ט"ו בשבט אוניברסלי
זווית אחרת על ט"ו בשבט מספקת עמותת 'טבע עברי', השואפת לקדם אחריות סביבתית-יהודית בישראל. באתר האינטרנט של העמותה ניתן למצוא חומרי הגות, לימוד ופעילות אשר מדגישים את תרומת ט"ו בשבט הן לחיבור לארץ ישראל והן לאחריות על הבריאה כולה. שמירה על הסביבה, הינה אחד הנושאים בודדים עליהם קיימת הסכמה עולמית רחבה. בהקשרים יותר רחבים, ניתן לראות בהובלת החזית העולמית בתחום זה כמימוש החזון הציוני להקים חברת מופת אשר תשמש אור לגויים.

לא הנקודה
לאחרונה פורסם כי כתב העת נקודה, אשר יציין בקרוב 30 שנה להיווסדו עומד להיסגר. יש להניח כי מקורות ההחלטה נובעים בין השאר משיקולים כלכליים, אך סגירת הירחון מעידה על המשבר העמוק בו שרוי מפעל ההתנחלות. כשישראל הראל ייסד את נקודה, הנחתה אותו התפיסה כי שדה הקרב של גוש אמונים אינו רק על הגבעות אלא גם על התודעה. כך היווה כתב העת הוותיק מצע פורה לכותבים שהשתלבו גם בתקשורת הכללית והשמיעו שם קול אחר. אם ציבור המתנחלים ומוקיריהם חפצי חיים, עליהם לעשות מעשה ולא לתת למוצב 'נקודה' ליפול. סגירתו תהווה אבן דרך משמעותית בקרב הבלימה וההשהייה אותו מנהל מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון בדרך לחורבנו הסופי.

בין קדימה לקדם
בשבוע שעבר השתתפתי באזכרה לזכרו של איש מחתרת ניל"י, אבשלום פיינברג. רוב המשתתפים, מאכזב עד כמה שזה לא היה מפתיע, היו חובשי כיפות ולובשי חצאיות, וזאת למרות שפעילותה של ניל"י היא חלק מהקונצנזוס הציוני החמים. יש התולים את משבר הציונות החילונית בניכור ליהדות ולתנ"ך. אך האמת היא יותר עצובה: הציבור החילוני שם את יהבו על העתיד ובכך למעשה מתנכר לעברו. יעידו על כך דבריו של מאיר שטרית, אשר בכנס בחירות (בו נוטים לומר מה שהציבור רוצה לשמוע) התגאה בהתנתקות משקי הערכים של מייסדי התנועה הציונית. היטיב לבטא זאת אלידע בר שאול, אשר נשא דברים באזכרה לפיינברג: בתוך המילה קדימה, שם מפלגתו של שטרית, טמונה המילה קדם. ואין זו יכולה בלי זו.

יום שישי, 15 בינואר 2010

לא אקטואלי - 15.01.10

מדיניות חוץ לארץ
סגן שר החוץ, דני איילון, עלה לכותרות השבוע בעקבות הזובור שערך לשגריר התורכי בישראל. גם אם אפשר לחלוק על טוב הטעם שבמהלך, הוא לפחות נעשה בערוצים הדיפלומטיים המקובלים בין מדינות. יש מדינות אירופאיות לא מעטות, אשר בוחרות לפעול בערוצים אחרים שאינם תמיד גלויים לעיני הציבור תוך התערבות בוטה במדיניות פנים ישראלית. לדוגמא, ממשלת איטליה, מממנת פרויקטים פוליטיים של 'פורום ארגוני השלום הפלסטיני ישראלי' ביניהם כאלה הכוללים "הכשרה" של עוזרים פרלמנטריים ואנשי תקשורת. על הדרך, פועל הפורום שכזכור נהנה ממימון של ממשלות אירופאיות, נגד ממשלת ישראל ישירות. כולל, למרבה החוצפה, יציאה נגד פעילותו של השר ליברמן להפסקת המימון האירופי לתנועת 'שוברים שתיקה' ממשלת הולנד. כעת כל שנותר לשר החוץ הוא לפנות לממשלת איטליה על מנת להפסיק את תיאטרון האבסורד.

רואים שקוף
השבוע פרסם משרד הרווחה את התקציב שמועבר לארגונים חברתיים. מהנתונים עולה כי המדינה העבירה 1.5 מיליארד ₪ ליותר מאלף ארגונים כתמיכות וכרכישת שירותים. מטרת הדיווח הינה להגביר את השקיפות וכן לתקן את התפיסה כי ארגוני המגזר השלישי חיים מתרומות בלבד. עיון ברשימת הגופים שזוכים לתמיכת משרד הרווחה מגלה כי מילה טובה מגיעה למשרד הממשלתי ולעומד בראשו, השר בוז'י הרצוג, על מתן הסיוע לארגונים חברתיים שלא תמיד זוכים לסיוע מצד ממשלות זרות שבוחרות להעביר מימון דווקא לארגונים פוליטיים במדינת ישראל.

על פורשים ופרשנים
עד כה, פרשו משורות הכנסת ה-18 שני ח"כים: אופיר פינס וחיים רמון. שניהם, שרים שהפכו בין לילה לח"כים מן השורה וגילו שהרבה יותר קשה ללחום מכיסא חבר הכנסת לאחר כהונה כשרים. בזכות פרישתם, הכנסת הרוויחה ייצוג נוסף של בנות המין היפה: יוליה שמאלוב-ברקוביץ וד"ר עינת וילף. אם המגמה של פרישת שרים לשעבר לטובת חברות כנסת חדשות תימשך, צפו את פרישתו של אחד מבכירי קדימה (הימור שלי: גדעון עזרא) לטובת העיתונאית נינו אבסדזה.

סיכומים עושים בסוף
כתב מקור ראשון, צור ארליך, כבר עמד על כך שכל סיכומי העשור הקדימו את זמנם בשנה והיו צריכים להיערך רק בסיום שנת 2010 (אם תרצו, תש"ע). ניתן לראות בטעות הזו לא יותר מאשר ספוילר אשר חשף את דעתם של מעצבי דעת הקהל. לקראת סיכום העשור האמיתי ניתן לעמוד על אותן תופעות שנעלמו מהסיכומים עד כה. אחת מהן היא התסיסה התרבותית במחנה הציוני-דתי שפרצה לציבוריות הישראלית בעיקר בעשור האחרון. סימן ראשון לכך הוא זכייתו של הרב חיים סבתו בפרס ספיר הראשון בשנת 2000 על ספרו תיאום כוונות (שכבר יצא בשלהי העשור הקודם). את שאר הסיכומים, ממעורב ירושלמי ועד סרוגים, לא עליי המלאכה לסקור.

יודאיקה עכשווית
דוגמא נוספת ליצירה דתית הוא אתר האינטרנט 'ארמדיל', אתר יצירות של מאיירים דתיים ומוכשרים (לאו דווקא בסדר הזה). חברי האתר, עובדים בתעשיית האנימציה הישראלית, החליטו להקים את האתר על מנת שישמש להם במה לאמירות אישיות וחברתיות. בשנים האחרונות הפיקו חברי האתר מספר מיצגים מקוונים מרשימים וכעת הם החליטו לצאת אל אוויר העולם האמיתי. המיזם החדש שלהם, 'בית' שמו, מוצג בחודש הקרוב מדי יום שישי בגלריה של בי"ס עירוני ה' בתל אביב. לא לדתיים בלבד.

דרושה אזכרה לערוץ 10
בשבוע שעבר סיפרתי פה על יוזמת שתי הצעירות שמארגנות באופן פרטי אזכרה לאבשלום פיינברג, איש מחתרת ניל"י. תנועת הסטודנטים 'אם תרצו' ביקשה לסייע להן ובין השאר גם הפיצה הודעה לתקשורת בנושא. טעות אנוש הובילה לכך שתכתובת פנימית מאת נעה שבתאי מערוץ 10 הגיעה גם אליהם. במשפט אחד חרצה שבתאי את גורל הסיקור התקשורתי בערוץ שהוקם על מנת להעשיר את קשת הדעות בתקשורת הישראלית: "בעיני לא צריך להיות שם. זה גוף ימני מארגן וכבר עשינו כתבה על אבשלום...". גם אם הנהלת הערוץ תבקש לתקן את דרכיה הרעות, לא ניתן להסתפק בפיטוריה של אותה גברת, שידעה שגם אלו שקיבלו ממנה את המסר מכירים ומוקירים את שיקולי העריכה בערוץ. כל זה קורה כשביום שני האחרון אישרה ועדת הכלכלה של הכנסת, בראשותו של חבר הכנסת הימני אופיר אקוניס, את פריסת החובות של הערוץ. חבל. עדיף היה לתת לערוץ 10 לגווע בשקט.

הצעת ייעול
במקום להצמיד משפטן לכל חייל, לא עדיף להצמיד חייל לכל משפטן?

יום שישי, 8 בינואר 2010

לא אקטואלי - 8.01.10

צועקים חמאס
כחלק מהקמפיין של ארגון 'בצלם' נגד המצור הישראלי על רצועת עזה, הפיק הארגון סרטון אנימציה חביב למדי שממחיש כיצד ההגבלות על הכנסת סחורה לרצועה במעברי הגבול עם מדינת ישראל הביאו לפריחת תעשיית ההברחות במנהרות, כשהמרוויחה העיקרית מפעולתן היא ממשלת החמאס, הגובה מס על הסחורות המועברות בהן. למרות שבדרך כלל איני נוטה להיות בצד המצדד בבצלם, יתכן מאד ויש משהו בדבריהם אלה. במידה וכך הדבר, ראוי שממשלת ישראל תמצא חלופות אחרות ליצירת לחץ על ראשי החמאס בעזה כמו חידוש מדיניות הסיכולים הממוקדים בעקבות כל ירי של רקטה לשטחי ישראל. ולמי שטועה: מאז מבצע 'עופרת יצוקה', עדיין נורות רקטות לעבר יישובי עוטף עזה. בצלם, אגב, מתנגדים כמובן גם לשיטת החיסולים. אבל ככה זה כשהשמאל הקיצוני מתנגד באופן אוטומטי לכל מתווה לפיתרון ולא מסוגל להציג אלטרנטיבה.

יותר אמהות מחיילים
אחד הסודות הצבאיים השמורים ביותר הוא שיעור הבדווים המתגייסים לצה"ל. אחוז המתגייסים לצבא יורד באופן עקבי עם השנים, כשהיום בקושי יש צעירים בדווים שמתגייסים לצבא. הצבא, שאינו רוצה לפתוח חזית מול החברה הבדווית, בוחר להתעלם מהבעייה. אבל איך אפשר להאשים את הצבא, כאשר גם המדינה עצמה בורחת כבר שנים מאחריות ואינה מחילה את ריבונותה בקרב האוכלוסייה הבדווית? דוגמא מייצגת לכך ניתן לתת באמצעות תופעת הפוליגמיה. לכולי עלמא מוכרת התופעה בה גברים בדווים נישאים למספר נשים, ולעיתים אף מייבאים אותן לנגב מירדן, סיני והרשות הפלסטינית. יותר מכך, המדינה עצמה, באמצעות הביטוח הלאומי שמעביר קצבאות על פי מספר ילדים, יודעת לזהות מקרים של ריבוי נשים. עם כל זאת, הרשויות בוחרות שלא לאכוף את איסור הפוליגמיה, אשר באמצעותה אוכלוסיית הבדווים בנגב מכפילה את עצמה בכל 13 שנים. לזה קוראים פצצת זמן.

אזכרה מחתרתית
"אני רוצה בעם טורקי חלש, אפסי, מצורע כאשר היה עד כה... וכל אלה הסבורים כי יכולים אנו להיתלות בהם ולהתרומם עמם, אינם אלא משלים עצמם...". את הדברים הללו לא אמר שר החוץ אביגדור ליברמן. הדברים הללו נאמרו על ידי אבשלום פיינברג, ממקימי מחתרת ניל"י אשר יום פטירתו יחול ביום שלישי הקרוב. לפני 3 שנים, הגישו שיר בן-חיים ומרב אביטל עבודת גמר על המחתרת במסגרת לימודיהן במגמת ארץ ישראל באולפנת עפרה. דמותו של פיינברג, הותירה רושם רב על התלמידות החרוצות, שהחליטו לעלות לקברו ביום השנה ה-91 להרצחו. להפתעתן, גילו הבנות שאיש מלבדן לא פקד את הקבר באותו היום. מאז, לקחו הבנות על עצמן לארגן מדי שנה טקס אזכרה בחלקת הקבר השוכנת בסמוך לחלקת גדולי האומה, בו פוקדים את הקבר עשרות משתתפים מכל גווני החברה הישראלית. הטקס השנה ייערך ביום שלישי בשעה 15:30. יש לקוות כי בשנה הבאה הטקס יהיה ממלכתי ולא מחתרתי.

חופש מעיתונות
על מנת להביא למצב בו חופש העיתונות במדינת ישראל יישמר במלואו יש להבטיח כי תושב זר לא יוכל להיות בעליו של עיתון. כמו כן, יש להבטיח כי העיתון לא יחולק בחינם כסחורה אשר אין לה ערך. בכדי להימנע מקשרי הון ושלטון, יש למנוע ממי שתורם לפוליטיקאים להחזיק ברשותו עיתון. עוד יש לקבוע, כי חשוד בפלילים לא יוכל להחזיק מניות בעיתון על מנת שהסיקור יישאר הוגן. מטעמים מובנים, יש לאסור גם על מי שהורשע בעבירות חמורות להחזיק עיתון בבעלותו. יתרה מכך, יש לאסור על פרסום מסחרי בעיתון על מנת להימנע מניגוד אינטרסים בין תחקירני העיתון לחברות המפרסמות. כמובן שגם תמיכה ממשלתית אסורה כדי לאפשר לכלבי השמירה של הדמוקרטיה למלא את תפקידם. על הדרך, יש לקבוע כי משכורתם של העיתונאים תהיה כפולה מהמשכורת הממוצעת במשק כדי שיהיה קשה לפתותם בהטבות כספיות. לשם עמידה בדרישות אלה, ייקבע כי מחירו של גיליון בודד יהיה זהה למחירו של מכשיר DVD. רק כשכל התנאים הללו יעוגנו בחוק, יהיה פה באמת חופש עיתונות אמיתי. רק חבל שבעולם כזה אף אחד לא ירצה ולא יוכל להחזיק בעיתון.

מחנה וירטואלי
מעטים מאד בציבוריות הישראלית עדיין מאמינים באפשרות להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים. אחת האינדיקציות לכך היא האופן בו בוחרים מנהיגי מחנה השלום להשמיע את קול מאמינם. לפני מספר שנים נעשה ניסיון בראשון לארגן הפגנת תמיכה ביוזמת ז'נבה על בסיס רשת האינטרנט. הפגנה זו זכתה ליותר יחסי ציבור לפני קיומה מאשר לאחריה, בעיקר בזכות פרסומות ובאנרים בתשלום, ללמדך על ההצלחה המינורית לה זכתה. על אף התעצמותן של הרשתות החברתיות, לאור כישלון היוזמה, לא נעשו בשנים האחרונות יוזמות דומות. על מנת להמחיש עד כמה הציבור הישראלי איבד את האמון ברעיון השלום, ניתן לראות מיוזמה מקוונת שנערכה בשבוע שעבר על ידי עמותת ME PEACE אשר מבקשת לערוך טקס בו הוענקו אותות הוקרה לפעילי שלום באינטרנט. זה שהשמאל הישראלי לא יכול להרים אפילו הפגנה וירטואלית ניחא, עכשיו מסתבר שאפילו טקס הוקרה גדול עליהם.

החברה להגנת הישע
ביום שלישי האחרון מלאו שנתיים לנפילתם של דוד רובין ואחיקם עמיחי שנרצחו כשטיילו בנחל תלם. חבריהם של דוד ואחיקם החליטו למנוע מהרוצחים שביקשו להרחיק מטיילים יהודים מהשומרון להשיג את מטרתם והקימו את 'טיולי דוד ואחיקם'. במסגרת חוג זה פוקדים עשרות מטיילים מדי שבוע את השבילים, הפסגות והעמקים ביהודה, שומרון ובנימין, כולל הגעה למקומות בהם כף רגל יהודית לא דרכה זה עידן ועידנים. עם פתיחת שנת הטיולים השלישית מזמינים המארגנים את הציבור הרחב להצטרף לטיולים ולסיורים חינם אין כסף.

מחמת מיאוס
בשבוע שעבר יצא לאור 'מוקצה', ספרם של חבר הכנסת אורי אורבך והמאייר שי צ'רקה. הספר מגולל את סיפורו של מוקצה, כלב חובב מסורת, דרך קריקטורות המשקפות כמה מהרגעים הקטנוניים והמכוננים של כל משפחה דתית. איני זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שחבר כנסת מכהן פרסם ספר ואין ספק שזוהי פריצת דרך אשר פותחת כיוונים חדשים בפני שאר חברי הכנסת. אחרת אין כל דרך להסביר כיצד רק שבוע לאחר מכן, פרסם חבר הכנסת הרב חיים אמסלם מש"ס את ספרו החשוב (באמת) 'זרע ישראל' אשר מהווה לא פחות מאשר מהפכה בתפיסת הגיור ההלכתית במדינת ישראל. הרב אמסלם השכיל להבין כי המצב ההלכתי הקיים בעולם הגיור הוא בעייתי מאד במציאות הישראלית העכשווית וגורם להמאסת היהדות על ציבורים שלמים במדינת ישראל. לחבר הכנסת מש"ס מגיעות הרבה מילים חמות על כך שלא חשש לעסוק בנושא כל כך רגיש ונפיץ, במיוחד במקום ממנו הוא בא, בכדי להביא לתום שסתום הגיור.

ואלה שמות
עבור גרים, כמו גם מי שנולדו יהודים, הקים מכון 'עתים' אתר אינטרנט עשיר המרכז בתוכו מידע שימושי אודות מעגל החיים היהודי. אחד המיזמים החביבים עליי באתר הוא מאגר השמות העבריים, אשר כולל בתוכו הסברים מפורטים אודות מקורותיהם ומהותם של 630 שמות עבריים, מאבדימי (מי?) ועד תמר. התחביב החדש שלי הוא למצוא אלו שמות לא נכנסו למאגר. למרבה הפליאה והאכזבה, את השמות הללו (פליאה ואכזבה) לא מצאתי במאגר.

תחזית לחומש שמות
בזכות קשריו ההדוקים של יוסף העברי עם פרעה מלך מצרים, צפויה לבני ישראל התאקלמות קלה ומהירה במצרים. סביר להניח כי בזכות השכלתם, העבריים ישתלבו במערכת השלטונית ויחזיקו בלובי חזק מאד לצידו של מלך מצרים. עבריים רבים יקבלו על עצמם את ערכי התרבות המצרית הנאורה וייטמעו באוכלוסייה המקומית. תוך כמה מאות שנים לא יישאר שריד לבית יעקב ומהחלומות של אותם הזויים על חזרה לארץ כנען לא יוותרו יותר מאשר כמה כתות קיצוניות הממלמלות תפילה בשפה שכוחת אל. תבדקו אותי עוד 400 שנה.

יום שבת, 2 בינואר 2010

לא אקטואלי - 1.01.09

ועד שהעובדים
אחד ההישגים בהם מתגאה נתניהו הוא הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל שעברה בכנסת למרות ההתנגדות הציבורית העזה. הרפורמה אמורה להיכנס לתוקפה היום, תחילת השנה האזרחית המתרגשת ובאה. אלא שמסתבר כי עוד מוקדם מכדי לגזור את הסרט: על פי לשון החוק שאושר בקיץ האחרון, "רשות מקרקעי ישראל לא תחל לפעול אלא לאחר שנחתם הסכם קיבוצי המסדיר את זכויותיהם של עובדי מינהל מקרקעי ישראל". בישיבה התגלה כי הסוגיה רחוקה מפיתרון, לאור כוונת האוצר לסיים את העסקתם של שליש מ-700 העובדים במינהל מקרקעי ישראל. העובדים באופן מפתיע, מסרבים, וכל העניין תקוע. כל זאת לפני שהוגשו המלצות צוות השרים שהוקם על מנת לגבש תיקוני חקיקה שיסדירו את מעמד אדמות הלאום והגנתם מפני זרים ובטרם הוגשו העתירות לבית המשפט העליון כנגד הפרטת קרקעות בשל ביטול מהותו של חוק יסוד: מקרקעי ישראל מבלי שתוקן באופן רשמי. העיקר שיש חוק.

רואים שקוף
החודש נפתחה במגדל המוזיאון שבתל אביב גלריית ליטבק. התערוכה הראשונה שתתארח בחודשים הקרובים תעסוק באמנות הזכוכית, וכוללת יצירות זכוכית של 26 אמנים מכל העולם הפרושים על פני 800 מטרים של חלל. בין האמנים שיצירותיהם מוצגים בגלריה המושקעת ניתן למצוא גם את צ'יהולי הזכור לטוב מיצירותיו שהוצגו במגדל דוד לפני מספר שנים. מחיר הכרטיס, 48 ₪, אינו פרופורציוני למחירן הנקוב של היצירות (בממוצע עשרות אלפי שקלים ליחידה). המחיר אגב, נראה הרבה פחות מופרך לאחר שרואים את הסרטונים בהם מוצג כיצד מפסלים בזכוכית. לפשוטי העם, כמוני, מומלץ לשלב ביקור בן שעה בגלריה יחד עם סיור במוזיאון תל-אביב שנמצא ממש מעבר לכביש. אלו שמבינים יותר, יוכלו ליהנות גם מהסטנדרטיים הבינלאומיים בהן עומדת הגלריה.

כביש הטייסים
החודש פרסם ארגון 'עדאלה' נייר עמדה נגד תוכנית הרשויות להרחיב את כביש 31 בין ערד לצומת שוקת. לטענת הכותבים, ההרחבה תפגע בזכויותיהם של תושבי המאחזים הלא חוקיים שהוקמו בסמוך לכביש. בנייר העמדה המפורט, מתעלמים הכותבים מהמציאות הקיימת בכביש כיום: ריבוי תאונות דרכים כתוצאה מנהיגה פרועה של הבדווים תושבי הסביבה. אם לא די בנהיגה הפרועה, העקיפות המסוכנות, הירידה והעלייה מהכביש לאורך כל אורכו ושאר מרעין בישין, נרשמו כבר מקרים בהם הונחו בשעות הלילה מחסומי אבנים ודוקרנים. עד כמה המצב חמור ניתן להבין מהחלטתו של מפקד בסיס נבטים לאסור על חייליו את התנועה בכביש בשעות הלילה. כחלק מהפיתרון למצב הקיים החליטו הרשויות לבצע עבודות מקיפות הכוללות הסדרת תאורה ומעקות בטיחות. אז לפני שעדאלה מתבכיינים על הפגיעה "בזכות הקניין, הזכות לדיור ולכבוד, הזכות לשוויון ועוד" (כלשון נייר העמדה), שיזכרו כי יש זכות אחת לכל אדם, בסיסית עוד יותר – הזכות לחיים.

השירות החשאי
קשה לקבל נתונים על שיעור המתגייסים מקרב החרדים, אבל בשנים האחרונות מספר החרדים המתגייסים לצבא עולה בקצב מהיר, וזאת בזכות סיכום שקט שהושג בין ראשי הצבא לרבנים החרדים. מעבר למסלול הוותיק של הנח"ל החרדי, הצבא כבר יודע להציע מגוון מסלולים, רובם טכנולוגיים, שיאפשרו לאותם צעירים שלא למדו במערכת ההשכלה הכללית להשתלב בכבוד בשוק העבודה הישראלי. עם כל זאת, הנושא לא זוכה לתהודה ולכותרות על מנת שלא לפגוע באטרקטיביות של מסלול הלימוד המסורתי בעולם הישיבות. ללמדך, שהפשרות היעילות ביותר נסגרות בשקט.

מהי קואליציה?
תנועת 'חברה אחרת אפשרית' ערכה במהלך החודש האחרון סקר לבחירת עוולות העשור. במסגרת הסקר שנערך באתר התנועה, התבקשו הגולשים לבחור את שלושת העוולות החברתיות החשובות לדעתם מתוך עשר אפשרויות. באופן לא מפתיע, אף אחת מהן אינה עוסקת בעוולה חברתית הקשורה לעקירת היישובים בקיץ תשס"ה (רשימה חלקית: גירוש אנשים מביתם, הזנחת המתיישבים, כליאת קטינים, שימוש בצווים מנהליים, עצירת אוטובוסים בדרך להפגנה). מדוע באופן לא מפתיע? מפני שתנועת 'חברה אחרת אפשרית' אינה אלא קואליציה של 44 ארגונים, בעיקר כאלה מזוהים עם השמאל, הפועלים לקבץ יחד מסה קריטית של פעילים חברתיים. למרות כל הקואליציה המרשימה, בסקר השתתפו בקושי 1,000 גולשים. אותם ארגונים יכלו בקלות לפנות לקהל רחב הרבה יותר, לו היו בוחרים להתמקד באמת בקידום סדר יום חברתי, ולא היו משתמשים באג'נדה מזוייפת כקרדום לחפור בו עבור אינטרסים פוליטיים מובהקים.

קואליציה או פיקציה?
דוגמא נוספת של קואליציית דמה הם 115 ארגוני זכויות אדם שהרימו יחדיו את המצעד הראשון למען זכויות אדם. על אף המיקום המרכזי בלב תל-אביב, יחסי הציבור המרשימים בכלי התקשורת, ההסעות מכל רחבי הארץ, השימוש האגרסיבי ביכולות ההפצה ברשת, הופעות אמנים ומזג האוויר הנוח, פחות מ-3,000 איש הטריחו עצמם להשתתף במצעד. אולי בזכות הכשלונות של אותם ארגונים להגיע לתפוצה רחבה של פעילים, ישכילו העומדים בראש הארגונים להבין כי העם הוא לא עד כדי כך טיפש, ואם באמת רוצים לקדם זכויות אדם או סדר יום חברתי, יש דרך לעשות זאת. ולא, היא אינה חייבת להיות מוטית פוליטית.