יום שישי, 31 בדצמבר 2010

לא אקטואלי - 31.12.10

פרקליטו של השטן
אביגדור ליברמן הוא פוליטיקאי גרוע. בעוד פוליטיקאי טוב מתבטא בדיפלומטיות וביתר נימוס (עד שמגלים בויקיליקס מה הוא באמת חושב), שר החוץ שלנו, מעדיף ללכת על האמת הפשוטה (ויום אחד נגלה באותו ויקיליקס, שהוא בכלל חושב שהאמת יותר מורכבת). דוגמא אחת מהשבוע היא טענתו של ליברמן כי  "לממשלת רמאללה אין כל סמכות חוקית" התבססה על כך שתקופת כהונתו של אבו-מאזן הסתיימה כבר בינואר 2009 וחשפה למעשה כי הראיס הוא ערום. חלק ניכר מהטור הנוכחי יוקדש כמחווה למי שהוא וציבור העולים אותו הוא מייצג הותקפו השבוע מכל כיוון אפשרי.


אזכרה מחתרתית
ביום ראשון הקרוב, כ"ו בטבת, ימלאו 94 שנים למותו של לוחם מחתרת ניל"י, אבשלום פיינברג. בשנה שעברה סיפרתי פה על יוזמתן של שתי עלמות חן שקיבלו על עצמן לערוך אזכרה מכובדת כל עוד אין גוף ממלכתי שלוקח על עצמו את האחריות לעניין (אפילו לא ליברמן שאמור להזדהות עם הרעיון של מרידה באימפריה העותמנית). שנה חלפה וכלום לא השתנה. האזכרה הלא ממלכתית, אבל המאד מכובדת, תיערך ביום א' בשעה 15:30 ליד קברו של אבשלום בהר הרצל. כמי שהשתתף באזכרה בשנה שעברה אני יכול להמליץ בחום, בקור ובכל מזג אוויר.


חוק משולל יסוד
דמו בנפשכם איזה עליהום היה נוצר אילו אביגדור ליברמן או אלי ישי היו מבקשים למנוע מבני הדת המוסלמית גישה להר הבית. מיד הייתה מוגשת עתירה לבג"צ על הפגיעה בחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל שקובע כי "המקומות הקדושים יהיו שמורים מפני חילול... ומפני כל דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם המקומות". נניח לרגע לשאלה האם חוק זה אכן נשמר וזכויותיהם של היהודים בהר הבית מוגנות. בפועל, אהוד ברק, שמצהיר מעל כל במה אפשרית כי חלוקת ירושלים היא הכרחית ואף קובע כי הריבונות על הר הבית תועבר לפלסטינים, הוא זה שמעקר את חוק יסוד: ירושלים מתוכנו, שסעיפו הראשון הוא "ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל". מאד מעניין יהיה לבחון מה יקרה אם מישהו יעז להגיש עתירה בנדון לבג"צ נגד מי שאמור להיות שר הביטחון.

טרנספר משמאל
כשאביגדור ליברמן שמבקש להזיז את הגבול באזור המשולש כך שיותר פלסטינים יכללו בתחומה של הרשות הפלסטינית, הוא מואשם כמי שמבצע טרנספר. מאה ק"מ דרומה משם, יותר ויותר תושבים ערבים ממזרח ירושלים מבקשים לעבור לגור ממערב לגדר הביטחון, על מנת לזכות להטבות ממדינת ישראל, כל זאת בזמן שהשמאל ההומאני מבקש להפוך אותם לנתיני הרשות הפלסטינית. לכל הפחות היה ראוי שהשמאל הישראלי יציע כי במקרה של הסדר, תושבי מזרח ירושלים הם שיחליטו אם ברצונם להשתייך למדינת ישראל. סקר שנעשה בכיוון זה וצפוי להתפרסם בקרוב, מגלה תוצאות די מפתיעות, שיגדירו מחדש את גבולות הטרנספר.

רואה את המולד
בשבת הקודמת, ה-25.12, ציינו בני העדה הנוצרית את חג המולד. על פי המסורת הנוצרית, נולד ישו בבית לחם ולציון האירוע, הוקמה במקום כנסיית המולד. בית לחם חשובה גם ליהודים: על פי המסורת, בה נולד דוד המלך ושם נקברה רחל אימנו. מכיוון שכך, בתוכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947, הייתה אמורה להיות בית לחם (יחד עם ירושלים) חלק מהקוֹרְפּוּס סַפַּרַנְדוּם, האזור שבשליטה בינלאומית. למה כל זה חשוב? רק להזכיר לאלה שמבקשים לפתור את הסכסוך באמצעות בינאום ירושלים, כי גם בית לחם, אשר מאז שהועברה לשליטת הרשות הפלסטינית הרוב הנוצרי הפך בה למיעוט, כלולה בחבילה.

שכר טירחא דציבורא
פרקליטים מטומטמים. מה הם חשבו לעצמם? שנשק השביתה וחוסר היכולת להגיש ערעור נגד צחי הנגבי או לקדם את התיק נגד ליברמן ישמשו כאמצעי לחץ נגד הפוליטיקאים?! לא פלא שהם הפסידו בתיק הנגבי מלכתחילה.

מחנה משותף
כבר כמה שנים שנשמעים דיבורי אחדות בקרב המפלגות הציוניות-דתיות. לרוב, עוסק השיח בשאלות על הרכב הרשימה: מי יעמוד בראש הרשימה המאוחדת? מי יקבע את הרכבה? האם יהיו בה נשים? ועוד כהנה וכהנא. גם כשמגיעים לדבר על תוכן, הדיון נסוב סביב המפריד: האם המפלגה תהיה כפופה לרבנים? שמירה על ארץ ישראל כתנאי לישיבה בממשלה או כערך שווה לערכים אחרים? סירוב פקודה, כן או לא?. בדרך זו, לא ניתן להגיע לאף הסכמה. אם יש רצון אמיתי להגיע לאיחוד, ראוי לנסות להגיע למשנה סדורה אודות נושאים עליהם ניתן להשיג הסכמה רחבה. כהתחלה, מומלץ לבנות חזית רחבה סביב העיקרון המרכזי על בסיסו הוקמה תנועת הפועל המזרחי: תורה ועבודה. לדוגמא, נציגי הציבור הדתי לאומי צריכים להגיע להסכמה סביב חוק האברכים. יצליחו - זו כל התורה כולה. לא יצליחו - חבל על העבודה.

אקטיביזם כיבודי
החודש חנכה האוניברסיטה העברית את 'מרכז אהרן ברק למחקר משפטי בינתחומי'. על פי דוברות האוניברסיטה, מרכז המחקר החדש אמור לשמש מוקד למחקר משפטי שיתבסס על תחומי ידע חיצוניים למשפט, כגון ספרות, כלכלה, פסיכולוגיה וסוציולוגיה (לאן נעלמה היהדות מהרשימה?). נראה שברק לא סיים לקדם את משנתו האקטיביסטית עם תום כהונתו כנשיא בית המשפט העליון, כשהרצאתו באירוע נשאה את הכותרת: "הלגיטימיות של ביקורת משפטית על חקיקה". מדיניותו האקטיביסטית של ברק, גם כשאינו בעל הסמכות, והעובדה כי מורשתו מונצחת בעודו בחיים, מזכירים לי מישהו אחר, בלתי נלאה גם הוא. שמעון פרס, מאחוריך.

ספירה לאחור
עשר, תשע, שמונה, שבע, שש, חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת... שבת שלום!

יום שישי, 24 בדצמבר 2010

לא אקטואלי - 24.12.10

נקודת אור דרומית
בתחילת החודש ביקר מפקד מחוז דרום במשטרה, ניצב יוחנן דנינו, ב-'שער לנגב', מרכז המבקרים של הנגב בעיר העתיקה בבאר שבע שהולך ונבנה בימים אלה על ידי תנועת אור. רוני פלמר, מנכ"ל התנועה, סיפר כי אחת הבעיות שמקשות על הבאת המוני מתיישבים לדרום היא התדמית השלילית שיש לנגב בנושא הפשיעה. אלא שמסתבר, לפחות על פי דבריו של המפכ"ל העתידי של המשטרה, כי "הפשיעה בנגב היא הכי נמוכה בארץ, גם ביחס לשטח וגם ביחס למספר התושבים". מי שבעקבות דברים אלו (והמחירים באזור המרכז) פוזלים דרומה, מוזמנים לפנות למרכז המידע וההסברה לנגב ולגליל אותו מפעילה תנועת אור, שכבר הספיקה להקים בשמונה שנות פעילותה שישה ישובים חדשים ו-22 גרעיני התיישבות.

האיום הבא
לאחרונה פרסמה קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה את המהדורה החמישית בסדרה "ישראל: דמוגרפיה". מהדורה זו, אשר מפרטת את התחזיות הדמוגרפיות לשנת 2030, עוסקת במגוון סוגיות בוערות בהן עוסק פרופ' ארנון סופר, ראש הקתדרה: מהתהליכים הדמוגרפיים סביב גבולות ישראל, דרך סוגיית הבדווים בנגב הצפוני ועד התכנסות עם ישראל למדינת תל אביב. הבשורות הטובות שמביא המחקר, לפיהן לקראת שנת 2030 ערביי ישראל מסיימים את עידן ריבוים הטבעי הגבוה. הבשורות הרעות, אליבא סופר, הן שאצל האוכלוסייה החרדית  והדתית לאומית נמשך הריבוי הטבעי הגבוה ולכן ישראל הולכת ונעשית דתית, עובדה שתביא למהפכה כלכלית-חברתית-צבאית-סביבתית בתוך פחות מעשרים שנה. בקיצור: השד הדמוגרפי התגייר וחזר בתשובה.

אליטה משרתת
לפני שלושה חודשים סיפרתי פה על כך שמשרד הביטחון לא מאשר לצעירים רבים ללמוד במכינות קדם צבאיות (דתיות וחילוניות) טרם גיוסם בשל מחזורי גיוס קטנים. הבעיה טרם נפתרה, ובינתיים מסתבר שמשרד הביטחון ממשיך לבחור בדרך הקלה ולהגביל את מספרם של אלה שמתנדבים לשנת שירות נוספת (לא במקום!) טרם גיוסם, על פני החלופה המורכבת יותר של מיצוי פוטנציאל מחזורי הגיוס בקרב אלה שאינם מתגייסים כלל. מכיוון שמדובר בחבר'ה טובים, בעייתם של המכיניסטים והשינשינים לא עולה לסדר היום הציבורי. אולי מפני שלא נמצא אף מח"ט בצה"ל שיאמר נגדם משהו רע.

מכתב פתוח
בוקר טוב לרבנים שנזכרו שאסור להשכיר דירות לערבים. בוקר טוב לאותם רבנים בדיוק שרובם שכחו להרים קול צעקה כשעברה הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל שתעביר אדמות מדינה לצמיתות לידיהם של אזרחים ישראליים, לא בהכרח יהודים. בוקר טוב לאותם רבנים שבכלל לא יודעים כי הכנסת דנה בימים אלה על תיקון חקיקה בנוגע להעברת קרקעות לזרים. בוקר טוב, ישראל.

לפאתי מזרח קדימה
בזמן שנתניהו מנהל משא ומתן עם האמריקאים על תנאי המשא ומתן עם הפלסטינאים, אהוד ברק מכריז מעל כל במה אפשרית על העברתן של שכונות ערביות בירושלים לרשות הפלשתינית בכל הסדר עתידי וזוכה לרוח גבית בקרב אליטות השמאל למיניהן. לעומת זאת, אביגדור ליברמן שמבקש להזיז את הגבול באזור המשולש כך שיותר פלסטינים יכללו בתחומה של הרשות הפלסטינית, מואשם על ידי אותן אליטות כמי שמבצע טרנספר. כל זאת בזמן שיותר ויותר תושבים ערבים ממזרח ירושלים מבקשים לעבור לגור ממערב לגדר הביטחון, על מנת לזכות להטבות ממדינת ישראל. במצב זה, ראוי כי השמאל לכל הפחות יציע כי במקרה של הסדר, יחליטו תושבי מזרח ירושלים אם ברצונם להשתייך למדינת ישראל. סקרים שנעשו בכיוון זה וצפויים להתפרסם בקרוב, מגלים תוצאות די מפתיעות, שיציגו דווקא את השמאל כמי שמנסה לטרנספר את ערביי מזרח ירושלים.

החברים של אגד
לשם שינוי, משהו אקטואלי: "אדוני ראש העיר, חברי מועצה נכבדים. התחבורה הציבורית בירושלים הפכה לאחרונה לסיוט לנזקקים לה. הנוסע באוטובוסים מגיע למצבים מדכאים. כשהשירות בירושלים היה של חברת המקשר, עוד היתה מעט תשומת לב. כשהמקשר הפך לחלק מאגד- והשירות העירוני אצלם הוא דבר שולי- הסידורים הפכו ללקויים ביותר". דברים שאמר מר קורפו בשנת 68 בישיבת מועצת עיריית ירושלים והובאו אליי על ידי קורא נאמן, נחום אחד.

סייג לחכמה
השבוע השיק ארגון 'שוברים שתיקה' פרסום חדש של קובץ עדויות לציון עשור מהאינתיפאדה השנייה. באופן סמלי, טקס ההשקה נערך בבית ציוני אמריקה, שהיום כבר נמצא בידיים פרטיות ולא מצדיק בהכרח את שמו. על מנת להבין את חומרת המעשים, קראתי את העדות שצורפה להודעת הארגון האחרונה, ואני מודה שלא תמיד הצלחתי להבין על מה ההמולה. להלן קטע מעדותו של צנחן בג'נין ב-2005, על נוהל שכן: "...ציטוט של המפקד יחידה: אני יודע שזה לא חוקי וזה אבל אני מוכן שייהרג אותו שכן, אותו אימא, אותה אישה, ולא ייהרג לי פה לוחם בכניסה לבית. הוא נתן מקרים של פעילות שהייתה לנו שבה היה מבוקש שהתבצר, וכמה פעמים שלחו את הכלב של עוקץ והוא לא זיהה אותו, וכמה פעמים הכניסו את האימא לבית לפתוח את הדלתות והיא פתחה וכל פעם הכלב נכנס ולא מצא. הייתה חוליה שזיהתה שהיא לא פותחת דלת מסוימת בגג כל פעם, אז הכריחו אותה לפתוח את הדלת הזאת. הבחור באמת היה שם ובפעם הבאה שהכלב נכנס הוא הרג את הכלב של עוקץ. והוא הביא את הדוגמה הזאת, שזה לדעתו הציל את החיים של אחד הלוחמים והוא היה מוכן לסכן חיים של זה." יקרא הציבור וישפוט (את בג"צ שאסר לקיים את נוהל שכן).

העבודה משחררת
את אהוד ברק מתפקידו.

יום שישי, 17 בדצמבר 2010

לא אקטואלי - 17.12.10

עבודה זרה בעיניים
ביום שישי שעבר נערך מצעד השמאל בתל-אביב. כחלק מהפקת הלקחים של המצעד הראשון שנערך בשנה שעברה ונחל כישלון חרוץ (3,000 משתתפים מ-115 ארגונים באירוע שכלל גם הופעות של אמנים), החליטו ארגוני השמאל על פיתרון יצירתי לבעיית מחסור בכוח אדם, ייבוא מפגינים: במצעד השנה צעדו כ-2,000 עובדים זרים (מתוך 5,000 בסך הכול). האבסורד זועק לשמים כשרואים כיצד הארגונים שולפים את השד הדמוגרפי, מתוך דאגה לאופייה היהודי של המדינה כביכול, כדי לקדם נסיגה מיהודה ושומרון, ומחזירים אותו לבקבוק כשמדובר על קליטתם של עשרות אלפי מהגרי עבודה בישראל.


ליצנים עם זכויות
מי שגנבו את ההצגה במצעד השמאל הם כמה צעירים חביבים שהסתננו לתהלוכה והניפו שלטים תמימים למראה, שממחישים עד כמה הזוי הוא שיח הזכויות. תמונה אחת, שווה אלף זכויות אדם.



לא כולל שירות
לאחרונה קיבל גדעון סער החלטה מבורכת, לפיה במגזר הערבי יועדפו מורים שעשו שירות אזרחי, מתוך שאיפה לחזק בקרב תלמידי המגזר את ערך התרומה לחברה. מדובר בהחלטה משמעותית, אם כי היא לא תחסום את אלו שהשתמטו משירות אזרחי לשמש כמורים: מדי שנה מגישים את מועמדותם ל-2,000 משרות הוראה במגזר הערבי כ-8,000 מורים. במקביל, רק 1,500 צעירים במגזר הערבי משרתים בשירות אזרחי, כאשר רק חלקם ממשיך ללימודי הוראה. מאז התקבלה ההחלטה, פצחו מנהיגי המגזר הערבי במאבק חריף נגד הרעיון שמבקש לקדם את היחס לערביי ישראל כאזרחים לכל דבר. בעקבות המאבק, בימים אלה עורכים בכירי משרד החינוך דיונים נוספים בנושא. יש לקוות ששר החינוך לא יתקפל ואף ירחיב את ההצעה לכלל הציבור הישראלי ולשאר המשרות הממשלתיות.
זכות הציבור לדעת
האגודה לזכות הציבור לדעת, עמותה שעוסקת בביקורת על הטיות בתקשורת הישראלית, תעניק זו הפעם ה-11 את פרס ביקורת התקשורת. הציבור מוזמן לומר את דברו ולהצביע עד יום שישי הבא באתר האגודה לאחד משמונת המועמדים הראויים, בטרם אתר 'לאטמה' יגרוף את הפרס, בקלות יחסית (וגם בצדק), אם יורשה לי לנחש.

מרק לרגל
יום שלישי הקרוב, 21 לדצמבר, הוא היום הקצר ביותר בשנה. במידה והטבע יעשה את שלו, ניתן יהיה לציין את מה שהיה אמור להיות שיאו של החורף באמצעות יום המרק, בו עשרות מסעדות ברחבי הארץ, יתרמו את הכנסותיהם ממרקים לטובת עמותת 'לשובע'. מטרת היוזמה, שמחממת את הלב (וממלאת את הבטן), הינה לסייע לפעולתה של עמותת 'לשובע' אשר מפעילה מגוון מיזמים שמטרתם להיאבק בתת-תזונה בקרב אוכלוסיות חלשות. לזכותה של העמותה עטורת הפרסים ייאמר, כי הם מתנגדים לרכיבה על גלי הטענות המסולפות והפופוליסטיות אודות בעיית הרעב במדינת ישראל. בתאבון!

חקירה פרטית
למה מי שמבקש לפתוח בחקירה פלילית נגד רבנים שקוראים להחרים ערבים, לא בא באותה דרישה נגד אנשי אקדמיה שקוראים לחרם על ישראל, אמני תיאטרון שמחרימים את אריאל, תושבים בתל אביב שמונעים מחרדים להיכנס לשכונה?

מתוקשרים
בחודש שעבר ערכה ועדת הכלכלה של הכנסת דיון רב משתתפים בנושא עתידה של חברת החדשות של הערוץ השני. על פי הצעת החוק המקורית, 'רשת' ו-'קשת', זכייניות ערוץ 2, לא יכלו להמשיך להחזיק במשותף את חברת החדשות והיו אמורות להתחרות זו בזו. באופן מפתיע, כל הפוליטיקאים (כולל שר התקשורת) התנגדו לחוק. מעניינים במיוחד היו דבריה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ': "ברגע שיקרה המהלך הזה, 5 טאלנטים מובילים שמביאים רייטינג יקבלו הצעות במשכורות גבוהות בהרבה... לא משתלם להשקיע בתחקירנים וכתבי שטח שעושים את כל העבודה מסביב שמייצרת את החדשות...". תחושתי היא שאם הייתה חברת חדשות נוספת, הסיכויים לתחקירים מקוריים (נגיד, על מצב שירותי הכבאות בישראל) היה דווקא גדול יותר. ואילו אותם תחקירים איכותיים וחשובים היו נערכים, יתכן ולא היינו מגיעים למצב בו אנשי התקשורת מכלים חלק ניכר מזמנם, וזמננו, במאבקים מתוקשרים היטב נגד הרפורמה ברשות השידור, "הצלת" ערוץ 10 והגנה על המונופול של חברת החדשות.

יום שישי, 10 בדצמבר 2010

לא אקטואלי - 10.12.10

דחיית שירות
בתקופה האחרונה מתרבים הדיווחים על סירובו של הצבא לאשר מאות בקשות לדחיית גיוס לטובת שנת שירות ולמידה במכינות קדם צבאיות. אם צה"ל מגיע למצב בו הוא מעדיף גיוס מיידי של חיילים על פני גיוס איכותי יותר (באורך השירות ובטיבו) בהשקעה של שנה אחת בלבד, כנראה שהטיעון המסורתי המושמע בקרב מי שמצדיקים את מתן הפטור לחרדים מגיוס לצה"ל (בדרך כלל מי שבאותה תקופה יושב עם המפלגות החרדיות בקואליציה) כבר אינו תקף.

לראותם בלבד
באחד מערבי חג החנוכה עברתי ליד ישיבה חרדית ירושלמית ששוכנת בסמוך למושבה הגרמנית. בימים כתיקונם, מוסתרת קומת הקרקע של הישיבה באמצעות יריעה שתלויה על גדר הישיבה. לרגל החג, קופלה היריעה, וזאת על מנת לאפשר לעוברים והשבים ליהנות מאורן של עשרות חנוכיות שהדליקו תלמידי הישיבה. לי נראה שלראשי אותה ישיבה כדאי לשקול את הסרתה של היריעה לצמיתות משום פרסומי ניסא: עברו רק 2177 שנים מאז הטיל אנטיוכוס גזירות על היהודים שכללו ביטול לימוד תורה והיום מצבנו טוב לאין ערוך. חוץ מזה, שמגיע לעוברים השווים באותה שכונה לראות ברכה בעמלם ובמיסיהם על מנת לחזות בפלא לו הם שותפים.

זכות השתיקה
'רעננים', תנועה חדשה של צעירים דתיים לאומיים אשר מבקשת להביא לאיחוד כוחות בקרב הציונות הדתית, תקיים ביום חמישי הקרוב כנס קצת שונה ממה שהורגלנו אליו: בכנס, שייערך בלוד וכותרתו תהיה 'נותנים לשטח לדבר', ישתתפו מרבית נבחרי הציבור הסרוגים, אך הפעם לא על תקן דוברים, אלא על תקן מאזינים ומגיבים ליוזמות שונות שיוצגו על ידי פעילים חברתיים. מבחן הכוח הראשון של התנועה הרעננה יהיה ביכולתה לגרום לאלה שמורגלים לדבר להקשיב לאלה שמורגלים לדבר פחות.

צדק ילין בה?
בשבוע הבא חלק מציבור הקוראים לא יוכל לקרוא את הטור יחד עם הקפה של בוקר שישי, בשל צום עשרה בטבת. כהכנה לצום, שאמור להזכיר לנו שמפני חטאינו גלינו מארצנו, עורכת עמותת במעגלי צדק סדרה של ערבי עיון לאורך כל השבוע הקרוב, שבמרכזם עומדת סוגיית הצדק בירושלים. ערבים אלה ייערכו בשיתוף פעולה עם ארגונים נוספים (כמו 'טבע עברי' ו'נאמני תורה ועבודה') ויעסקו במגוון נושאים: מעובדי קבלן, דרך אתיקה של המזון ועד סינון תלמידים. הבחירה לעסוק בנושאים אלה מהווה תעודת כבוד לעיר ירושלים ולתושביה. אחרי הכול, מדובר בצרות של עשירים, שהדיון בהם מתאפשר הודות לשגשוגה של העיר, בוודאי ביחס לתקופות בהן הייתה תחת ריבונות לא יהודית.

שומרים על קשר
ארגון מלי"ץ, שמבקש לחזק את זהותם היהודית של בני העם היהודי באמצעות חיזוק הקשר בין תושבי ישראל ליהודי העולם, התחיל להפעיל תוכנית חדשה בשם "מפגש תפוצות" שמטרתה לנצל את רשת האינטרנט על מנת לחבר בתי ספר יהודים וקהילות יהודיות בישראל ובעולם היהודי. במהלך חג החנוכה, התקיימה במסגרת התוכנית הדלקת נרות עם שלושה זוגות של בתי ספר: ביה"ס "נופים" בחיפה עם בי"ס "שלום עליכם" בווילנה, ביה"ס "נועם אורות" בנתיבות עם ביה"ס "תורה אקדמי" בפילדלפיה וביה"ס מקיף הקרייה באשדוד עם ביה"ס "ליאון פינלו" בלימה, פרו. בתי ספר נוספים מוזמנים להצטרף לתוכנית ולנצל את הטכנולוגיה החדישה שיוצקת משמעות חדשה לקשר עם התפוצות.
חדשות טובות
ביום שני האחרון הושק במעמד שרת התרבות ערוץ אינטרנטי חדש בשם 'אורות'. נכון לעכשיו כמות התכנים באתר דלילה למדי. ברוח האייטם הקודם, נותר לקוות כי הערוץ החדש, שהוקם על ידי מנהלי עמותת 'ראש יהודי', לא יסתכם בהקרנת שיעורי תורה וטקסי הדלקת נרות חנוכה, אלא יהווה אלטרנטיבה משמעותית גם במישור החדשותי ובקביעת סדר היום במדינת ישראל.

מזל אש
מזלם של הסטודנטים: אם היו מסכימים להצעתו של אלי ישי להגדיל את קצבתם יחד עם קצבת האברכים, עוד היו מאשימים אותם בכך שלא הוקצו תקציבים מתאימים לטובת שירותי הכבאות.

יום שישי, 3 בדצמבר 2010

לא אקטואלי - 3.12.10

ככה זה אצלם
הם לא יודעים להתמודד עם ביקורת. רק מישהו סוטה במעט מהדרך המקובלת וישללו ממנו את תואר הרב. שלא לייחוס, גם יכנו אותו בשמות. עמלק, רפורמי, שבתאי צבי. מזל שדבר כזה לא יכול לקרות במגזר הדתי-לאומי.


מחשבות מטרידות
ביום חמישי שעבר צוין היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים. בימים כתיקונם, בהם אף ניצב בכיר לא משחק שמות עם א', מ' ו/או ש', מוקדש היום לפגיעות בנשים המשתייכות לקבוצות במעמד חברתי נמוך. יוצאות מכלל זה הן העוסקות בזנות, בעיקר משום שרבים תופסים את העוסקות במקצוע ככאלה שעושות זאת מבחירה. בפועל, המצב אינו כזה. בנייר עמדה שפרסם השבוע המכון לאסטרטגיה ציונית, מתארת עו"ד מיכל ברקאי את מצוקתן של נשים אלו ומציעה מספר דרכים להיאבק בתופעה. אחת ההצעות המקוריות של מיכל, בוגרת תוכנית המנהיגות הצעירה של המכון, הינה לתבוע את אלה שסוחרים בגופן של הנשים על בסיס אישום עבירת ההטרדה מינית במקום העבודה, שאינו מצריך הוכחת נזק. סביר להניח שהמלצותיה של מיכל יפלו על אוזניים כרויות. אחרי הכול, מי מכיר יותר טוב מהמשטרה את נושא ההטרדות המיניות במקום העבודה?

ניצבים?
וילך!

אי אמון בתקשורת
השבוע פרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה את מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2010. אחד החלקים המרכזיים במדד, שגם זוכה לתהודה הציבורית די גדולה, הוא סקר הדמוקרטיה השנתי, אשר בין השאר בוחן גם את רמת אמון הציבור במוסדות השונים: מראש הממשלה ונשיא המדינה ועד בתי המשפט, צה"ל, המשטרה, הכנסת, הפרקליטות ואפילו התקשורת. באופן אירוני, בשנת 2010 (כמו גם בשנים קודמות), דווקא נבחרי הציבור הם אלה שזוכים לרמת האמון הנמוכה ביותר מהציבור (שבחר אותם): המפלגות (25%), הממשלה (33%) והכנסת (37%). כל אלה יכולים להתנחם בכך שהם בחברה טובה יחד עם התקשורת שזוכה גם היא לרמת אמון נמוכה (34%), גם אם היא שוכחת לדווח על רמת האמון בה. ולמי נותן הציבור את הציון הגבוה ביותר במדד? לעצמו: 81% גאים להיות ישראלים.
המכבים החדשים
את הקרדיט לכך שיותר ויותר צעירים מבקשים להעניק שנת שירות נוספת טרם הגיוס לצבא יש לתת לתנועות הנוער השונות. אחת מהן, חדשה למדי ושפועלת בצורה שונה מהתנועות הקלאסיות היא תנועת 'אחריי!', שעובדת עם 3500 חניכים, בעיקר בפריפריה, במטרה להעניק כלים שיאפשרו להם לקחת אחריות על עתידם האישי והקהילתי. בשבוע הקרוב ישתתפו החניכים באירוע השיא של הפעילות השנתית: סדרת שטח בת שלושה ימים בדרום הארץ, בה יעברו החניכים ניווטים, מסעות, יחשפו ליחידות צה"ל השונות, יצפו בתרגיל אש ויקנחו במסע אלונקות עד קבר בן-גוריון. אחריהם!


תכנון נגד רפורמה
החודש פרסמו מינהל מקרקעי ישראל ומכון דש"א מחקר חדש אשר מטיל ספק בצורך ברפורמה המיועדת בוועדות התכנון והבנייה. מטרת רפורמה זו, הינה להסיר חסמים בירוקרטים בשוק הנדל"ן, ומהווה למעשה המשך לרפורמה במינהל מקרקעי ישראל (ממ"י) שאושרה לפני כשנה. שתי הרפורמות נחשבות לבייבי של ראש הממשלה. לפי כותבי המחקר, הרפורמה בוועדות התכנון מיותרת מכיוון שהטענה כי האשמים העיקריים בעיכובים הקיימים הם גורמי התכנון היא מופרכת ולמעשה "רוב העיכובים נגרמים בשל חסמים בתחומי הרישוי והיזמות". מבלי להתייחס לתוכן המחקר ולמסקנותיו, מרתק לבחון את שיתוף הפעולה בין הרשות הממשלתית למכון דש"א (דמותה של ארץ), מכון המחקר של החברה להגנת הטבע. עם היבחרו של נתניהו, מצא עצמו מכון דש"א בצדו השני של המתרס, כשהתנגד לרפורמה בממ"י. נראה שהחברים להגנת הטבע הבינו במהירות את כללי המשחק והשכילו לייצר שיתוף פעולה שהעביר את ממ"י, הגורם המקצועי ברשות המבצעת, לצד שמתנגד לרפורמה בוועדות התכנון אותה יזמה הממשלה הנבחרת.

צעדים מדודים
ביום שישי הבא, נר תשיעי של חנוכה, צפוי להיערך מצעד זכויות האדם מטעם האגודה לזכויות האזרח (וגם כמה חיות!) ויותר ממאה ארגונים נוספים. המספר לא צריך להרשים יותר מדי. כפי שדיווחתי בשנה שעברה, במצעד הקודם השתתפו כ-115 ארגונים (כמה הרבה!) ופחות מ-3,000 משתתפים (כמה מעט!). השמועות מספרות שהשנה ייקחו חלק במצעד גם ארגונים הפועלים להגנה על מיעוטים אחרים במזרח התיכון, נגיד, היהודים. יהיה מעניין.

ועדות ללא תועלת
השבוע הייתה אמורה להיערך בכנסת הצבעה אחרונה לאישור חוק ועדות הקבלה ליישובים קהילתיים. אלא שיושב ראש הכנסת, ראובן ריבלין, החליט לדחות את ההצבעה, ככל הנראה בעקבות הנזק התדמיתי שיגרום החוק למדינת ישראל בעולם. מי שבקיא מעט יותר בפרטים, יגלה על נקלה כי כל ההתנהלות ביחס לחוק זה מהווה תמרור אזהרה עבור המחוקקים: מצד אחד, להצעת החוק יש תדמית בעייתית. מצד שני, בעקבות כל מיני הליכי פשרה, הצעת החוק במתכונתה הנוכחית לא תשיג את מטרתה האמיתית: הגנה על יישובים יהודים בגליל מפני הצטרפות מאסיבית של אזרחים ערבים שעלולה לשנות את אופי הישוב. הנוסח הנוכחי, שגם הוא מסתבר נחשב לבעייתי, כולל התייחסויות רק לישובים קהילתיים קטנים (המונים עד 500 משפחות), מוגבל לאגודות שיתופיות (להוציא שכונות ופרויקטים) ואוסר על דחיית מועמד מטעמי דת או לאום. זה מה שקורה כשהפוליטיקלי קורקט גובר על מה שהחל בתור מהלך חקיקה תקין פוליטית.

חמשוש?

יום שישי, 26 בנובמבר 2010

לא אקטואלי - 26.11.10

עולים דנדשים
לאחרונה החליטה ממשלת ישראל להעלות את אחרוני הפלשמורה הנמצאים באתיופיה לישראל. עד כמה ההחלטה הזו בעייתית ניתן ללמוד מהעובדה שזו אינה הפעם הראשונה שמדינת ישראל מעלה לארץ את אחרוני הפלשמורה בגונדר (הימור שלי: וגם לא האחרונה, לאור העובדה שגם להם יש קרובים שנותרו מאחור). ולמרות זאת, מהרגע שהעולים החדשים מאתיופיה, צאצאי שבט דן לפי כמה דעות, יגיעו לארץ, יש לעשות הכול על מנת להבטיח את קליטתם המוצלחת בארץ. אחת הדרכים לעשות זאת, היא השתתפות בגרעיני המתנדבים הצעירים של תנועת שבות עם, אשר פועלים במרכזי הקליטה הפרוסים ברחבי הארץ בעיקר בחגים ובסופי שבוע, עוזרים להנחיל מחדש את ערכי היהדות ומראים לעולים שהשד הפרנג'י (הלבן), אינו כל כך נורא.

איבוד הכרה
ביום שני הקרוב, כ"ט בנובמבר, יצוינו 63 שנים להכרת האומות המאוחדות בזכותו של העם היהודי למדינה משלו. מאז אמנם לא עברו הרבה מים בירדן, אך מדינת ישראל מוצאת עצמה במערכה נגד חזית הולכת וגדלה של דה-לגיטימציה לרעיון המדינה היהודית. מי שרוצה להבין יותר כיצד הגענו למצב זו, וכיצד ניתן לצאת ממנו, מוזמן לאירוע הפתיחה של בית המדרש לציונות באוניברסיטה העברית, שיתקיים ביום שני הקרוב בשעה 18:00. האירוע, אשר יתקיים בסימן: 'מדינת ישראל – מהכרה לדה-לגיטימציה' יכלול פאנל אותו ינחה עבדכם הנאמן (גילוי נאות + פרסומת עצמית, למי שהצליח לפספס), וישתתפו בו ד"ר דב מימון, חוקר (חרדי) שמתמחה בנושא במסגרת פעילותו במכון לתכנון מדיניות עם יהודי, וערן שישון, מוביל מחקר הדה-לגיטימציה במכון ראות.

יש ציונות באקדמיה
לאלה השואלים את עצמם מהו בית מדרש לציונות אספר שמדובר ביוזמה של בוגרי תוכנית המנהיגות הצעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית, אשר הקימו בשנה שעברה בית מדרש שמטרתו ללמוד את הטקסטים המכוננים של הוגי הציונות באופן מעמיק. לאור ההצלחה, נפתחו השנה שלושה בתי מדרש חדשים: באוניברסיטה העברית, במכללת תל-חי, ובאוניברסיטת בן-גוריון. אחת הסיבות הטובות להגיע למפגשים היא התובנה אליה הגיעו המשתתפים בשנה שחלפה: כמה עצוב או מצחיק שזה יהיה, לא הרבה השתנה במאה וחמישים השנים האחרונות.

תכנון נגד רפורמה
בשבוע שעבר פרסמו מינהל מקרקעי ישראל ומכון דש"א מחקר חדש אשר מטיל ספק בצורך ובהשפעת הרפורמה המתוכננת בוועדות התכנון והבנייה. לטענת כותבי המחקר, הטענה כי "האשם העיקרי בעיכובים הקיימים מונח לפתחם של גורמי התכנון" היא מופרכת, ולמעשה "רוב העיכובים נגרמים בשל חסמים בתחומי הרישוי והיזמות". מבלי להתייחס לתוכן המחקר ולמסקנותיו, מרתק לבחון את שיתוף הפעולה בין הרשות הממשלתית למכון דש"א (דמותה של ארץ), מכון המחקר של החברה להגנת הטבע. רק לפני זמן לא רב, ניצב המכון בצד השני של המתרס, כשהתנגד לרפורמת הפרטת הקרקעות אותה קידמה רשות מקרקעי ישראל. נראה שהחברים להגנת הטבע הבינו במהירות את כללי המשחק והשכילו לייצר שיתוף פעולה אשר יאפשר את רתימתה של הרשות הממשלתית, אשר משמשת גם כגורם המקצועי, כנגד רפורמה אותה מנסה להוביל הממשלה.

מינהל ציבורי
הניסיון מראה שלא כדאי לזלזל בכוחה של הפקידות המקצועית בקביעת מדיניות. ניתן לראות זאת הן בדרגים הבכירים (ע"ע קרבות שר המשפטים נגד היועץ המשפטי ופרקליט המדינה) והן בדרג הזוטר. דוגמא אחת, עליה כתבתי לפני שבועיים, היא תגובת המדינה לעתירה נגד זכייתה של חברת 'באמונה' (הבונה לציבור הדתי) במכרז לבנייה ביפו: נציגי מינהל מקרקעי ישראל התחייבו כי להבא יתנה המינהל את השתתפות היזמים במכרז בכך שלא ינקטו באפליה פסולה בעת שיווק יחידות הדיור. במילים אחרות, משפטניה של מדינת ישראל קיבלו את העמדה כי בנייה עבור הציבור הדתי היא אפליה פסולה והחליטו להיכנע ללא קרב בפני גחמותיו של בג"צ והעותרים מהאגודה לזכויות האזרח (הלא דתי).

חג יפה כל כך
מנהג יפה לקחתי על עצמי, לפרסם לפני כל חג את המנהג היפה עוד יותר של ארגון 'חברה טובה' שעורך באופן קבוע מבצעי התנדבות ארציים ברוח המועד המתקרב. לכבוד החנוכה, יתקיימו ברחבי הארץ עשרות אירועי הדלקת נרות חגיגיים במועדוני קשישים ומחלקות ילדים בבתי חולים, בהם ניתן להשתתף (כיחידים וכקבוצות) באמצעות הרשמה באתר האינטרנט של הארגון אשר מבקש להיות מדריך הפנאי למתנדבים בעם.

גשם גשם
בוא!

יום שישי, 19 בנובמבר 2010

לא אקטואלי - 19.11.10

מצב קטטוני
החודש צוין יום הולדתו ה-95 של ראש הממשלה לשעבר, יצחק שמיר. למרבה הצער, בשל מצבו הבריאותי הרעוע, שמיר נמצא עימנו רק בגופו ולא ברוחו. קצת מזכיר את מצבו של ראש ממשלתנו הנוכחי בשבועות האחרונים.

קץ הגלות
בימים אלה אני קורא את ספרו המצוין של יאיר שלג, "מעברי ישן ליהודי חדש – רנסנס היהדות בחברה הישראלית" בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה. מדוע מצוין? בעיקר משום ששלג מצליח להציג ביסודיות ובקלילות את תופעת ההתחדשות היהודית בחברה הישראלית, תוך שהוא משאיר בצד את עמדותיו אשר באות לידי ביטוי בפרקי ניתוח נפרדים. ובכל זאת, שתי ביקורות בפי על הספר: ראשית, הביטוי 'רנסנס יהודי' בו מרבה שלג להשתמש, צורם מאד לאוזן, כמעט כמו 'האקדמיה ללשון העברית'. שנית, שלג תולה את הנהירה ליהדות, בין השאר, בקריסתה הערכית של הציונות. דעתי הפוכה: ההתחדשות היהודית היא לא פחות מאשר שלב חדש בהתפתחות הציונות. מי שלא מאמין לי, מוזמן לקרוא את 'לא זה הדרך', מאמרו של אחד העם, אבי הציונות הרוחנית, אשר כבר ב-1889 ביקר את הציונות המעשית והמדינית שביקשו להוציא את היהודים מהגלות, בטרם הוציאו את הגלות מהיהודים.

להשפיע מבפנים
בימים אלה עורך ארגון גרינפיס סקר בקרב אוהדיו אודות סדר היום הראוי לארגון בשנה הקרובה. בשאלון, שמופיע באתר הארגון, תוכלו לקבוע מה יותר דחוף: לטפל בזיהום התעשייתי או בתעשיית השלום. לא כדאי לזלזל בכוח ההשפעה של הארגונים הסביבתיים, תשאלו את ד"ר גבי אביטל, המדען הראשי של משרד החינוך שזכה בזכותם בתואר נוסף: לשעבר.

קול קורא במדבר
במחקר שהוזמן על ידי תנועת עמ"י, שמטרתה לקדם סדר יום חברתי, התגלה כי פחות מ-10% מהידיעות החדשותיות בעיתוני ישראל עוסקות בנושאים חברתיים. על פניו, קל להאשים בכך את בעלי העיתונים ו/או עורכיהם. האמת, מה לעשות, קצת יותר מורכבת: כמו בכל שוק, גם שוק העיתונות מתבסס על עקרונות ההיצע והביקוש, וכשהקהל לא באמת מבקש, כנראה שהטרוניות נגד העיתונים אינן באמת אותנטיות. לראיה, בשל קיצוצים, החליטה מערכת אתר NRG להוריד דווקא את ערוץ החברה מבין כל הערוצים, וזאת למרות כוונותיו המוצהרות של העורך הראשי של מעריב, יואב צור, להדגיש נושאים חברתיים בעיתון. בינתיים, יסוקרו הנושאים החברתיים בערוצי הברנז'ה, הרכילות והניו-אייג'.

ללכת על ביטוח
התאחדות הסטודנטים הודיעה השבוע באופן רשמי על הצטרפותה לקמפיין "חכמים על חרדים". במודעות ענק שפורסמו בעיתונים דרשה ההתאחדות את שילוב האברכים בשוק העבודה ושוויון בזכויות ובחובות. בשם אותו שוויון, נותר להמתין להצטרפות ההתאחדות לקמפיין גיוס צעירים ערבים לשירות לאומי. או אז ישמע קולם של המתחסדים הרגישים שיטענו כי לא ניתן לצפות מערבי להזדהות עם המילה לאומי. ואז, בשם השוויון כמובן, צריך יהיה לבטל את מתן קצבאות הביטוח הלאומי לערביי ישראל על מנת שלא לפגוע ברגשותיהם.

יהונתן סע הביתה
ביום ראשון הקרוב ימלאו 25 שנים לתפיסתו של יהונתן פולארד. בזמן שעבר מאז, הכול כבר נאמר וכל מילה מיותרת, כמו גם כל דקה נוספת של יהונתן בכלא האמריקאי. לכן אסתפק בהמלצה למורים ולהורים על מערך השיעור שהפיץ הוועד להשבת פולארד הביתה, שמתאים במיוחד לדיון בשעת מחנך בכיתה.

תכנית ההתפכחות
דני זמיר, ראש המכינה הקדם-צבאית ע"ש רבין, פרסם החודש מאמר שמטרתו הינה בחינה מוסרית מצד שמאל של ההתנתקות מגוש קטיף. מנקודת מבטו של זמיר, השליטה על עם אחר הייתה ועודנה לא מוסרית. עם זאת, במצב הנוכחי, טוען זמיר כי מבחינה מוסרית "פינוי שטחים במצב הקיים הוא בחירה במהלך הצפוי לגרום נזק בחיים וברכוש לפלסטינים ולישראלים נזק אדיר פי עשרות מונים מהאופציה של ההישארות בשטח הזה עד שגוף מדיני דמוקרטי בר קיימא ייקח על עצמו את השליטה והניהול בשטח". האם נתניהו יוכל לתרגם את הדברים הללו לאובמה?

לרקוד על שתי החאפלות
ישנם תחומים נוספים בהם ניתן למצוא מכנה משותף רחב לשיתוף פעולה בין הימין והשמאל בישראל. לדוגמא: בסוגיית הבדווים בנגב, במקום להתמקד בהריסת מסגד, מהלך שיזכה באופן פבלובי לתשואות הימין ולמחאות השמאל, כדאי להתמקד באכיפת איסור הפוליגמיה. כך הימין יפסיק להלין על קצב הריבוי הלא טבעי של הבדווים, והשמאל לא יוכל שלא להצטרף למאבק לטובת זכויותיה של האישה הבדווית. ובמקרה והמאבק המשותף יראה פירות, מי שהכי תרוויח מכך, היא החברה הבדווית עצמה.

טעות, טועות, טעיתי
בניגוד למה שכתבתי פה בשבוע שעבר, את מילות השיר 'אני תמיד נשאר אני' כתבה דתיה בן-דור ולא עוזי חיטמן.

יום שישי, 12 בנובמבר 2010

לא אקטואלי - 12.11.10

רבין החד"ש
שבוע לאחר סיומה של עונת רבין (ארוכה רק במעט מהסתיו הישראלי) ניתן לסכם את קמפיין השמאל: במערכת הבחירות של שנת 1992 טבע יוסי שריד את הסיסמא "יומרצ רבין" שסיכמה בצורה הטובה ביותר את ניסיונות השמאל לגרור את ראש הממשלה הנבחר לשולי המפה הפוליטית במקום למרכזה. 15 שנה לאחר מותו של יצחק ז"ל, מסתבר שהמשימה קלה הרבה יותר כשמדובר במנהיג מת, וגם הבניית הנחלת מורשתו של רבין באמצעות פסטיבלי שלום הצליחו מעבר למשוער: עד כדי כך שרבין של היום ממוקם שמאלה ממרץ מודל 92 שמצעה לא כלל את חלוקת ירושלים. יהי זכרו ערוך.

שתי ידיים שמאליות
השבוע פורסם דו"ח העוני לשנת 2009. במסגרת התנגדותם האוטומטית של גורמים פוליטיים מסוימים למדיניות הממשלה, הומצאה שיטת החרדים השימושיים: רבים מאלה שביד אחת מניפים שלטים נגד קצבאות האברכים, לא מהססים לאחוז בידם במגאפון ולמחות נגד מספרם הגדל והולך של העניים במדינת ישראל, כאילו שכחו שחלק ניכר מהם הם אברכים שעם או בלי קצבאות יבחרו באורח חיים שאינו תואם את מדדי העוני של החברה המערבית. או כפי שהיטיבה לכתוב דתיה בן-דור: 'לפעמים אני עצוב ולפעמים שמח... לפעמים אני שבע ולפעמים רעב... אבל אני תמיד נשאר עני'.

השמאל הפופוליסטי
מי שקרא את שני האייטמים הקודמים וחשד שאני רומז בין השאר גם לשני ליצנים שמאלנים שחשבו שכתיבת מניפסט שקורץ לדגל תעזור להם לגייס עוד שלוש קולות לטובת מחנה השמאל, לא טעה. השבוע נחשפה ערוותם של השניים ברבים, כאשר אחד מהם בחר להוביל את החרם נגד מרכז התרבות באריאל, בעוד שותפו (שמימן מכספו את פרסום המניפסט) מספק שירותי ייעוץ משפטי לאותה עירייה (תמורת סכום פעוט של מיליון ש"ח) ועל פי תומכי החרם יושבת על שטח כבוש. אז כן שטח כבוש או לא שטח כבוש? זוהי שאלת המיליון, אותה כדאי להפנות דווקא לעיריית אריאל שלמעשה שותפה במימונה של תנועה שפועלת ליציאה מיהודה ושומרון ללא הסכם.

שמאל ציוני בלי ציניות
למה לשמאל יש בעיית של יחסי ציבור? ישנה גישה תמימה ומתחמקת אשר גורסת שהשמאל נתפס כ-"לא פטריוטי". אין זו אמת. לאף בר דעת אין באמת ספק שהשמאלנים הם פטריוטים ישראלים, אשר רוצים בטובת ישראל כמו כל אחד אחר... הבעיה היא שהשמאל איננו פטריוטי יהודי באופן מספק... פעם, הוביל השמאל דרך של הגשמת השאיפות הלאומיות היהודיות לצד הגשמת שאיפות חברתיות ואוניברסאליות. היום, הוא בז לרוב השאיפות האלה ולרוב מי שמייצג אותן... מצהיר הוא על כמיהתו לארץ ישראל ומוכן לוותר על כל מטר ממנה אשר נמצא באמת במחלוקת, מצהיר הוא על מחויבותו למדינת לאום יהודית ונלחם בכל גורם אשר מנסה לחזקה ככזאת... את הדברים הללו לא כתבתי אני, אלא בחור צעיר בשם רועי ירום, אשר במסגרת פעילותו בתוכנית המנהיגות הצעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית כתב מניפסט שמטרתו להפרות שיח שמאלני אותנטי. מדובר במסמך חד וקולח אשר מומלץ לקריאה בעיקר למי שהמסגרות המקובלות של שמאל וימין אינן מקובלות עליו.

בלי אמונה בבג"צ
לפני יותר משנה סיפרתי פה על עתירה נגד זכייתה של חברת 'באמונה' לבניית 20 יחידות דיור ביפו, כביכול בשל אפלייה הנגרמת מכך שהחברה בונה רק עבור הציבור הדתי לאומי. השבוע אישר בית המשפט העליון את זכייתה של החברה במכרז מסיבות טכניות. למרות תוצאותיה החיוביות של הפסיקה, בפסק הדין כלולים כמה מוקשים עתידיים בהם יצטרכו חברי הכנסת לטפל בטרם יעשה בית המשפט שפטים בחקיקה הישראלית: ראשית, נשיאת בית המשפט העליון רמזה כי זכות העמידה להגיש את הבג"צ ניתנה לעותרים למרות העובדה שהם אפילו לא ניסו לגשת למכרז. יתרה מזאת, העותרים ביססו את טענתם על עיקרון השוויון ובפועל פעלו כדי להקצות את האדמה באופן שאינו שוויוני. כמו כן ציינה בייניש כי "יתכן ויש ממש בטענה שהציבור הדתי לאומי אינו בגדר קבוצת מיעוט הדורשת הגנה...". משמעות הדברים הינה שבעתיד יתכן ובית המשפט לא יסכים לאפשר לציבור הציוני-דתי להתגורר בשכונות ובניינים משלו. האם זה טוב לציבור הדתי או לא? לא יודע. אבל אני יודע שאני לא רוצה שבג"צ יהיה זה שיכריע בסוגיה.

תעודת בגרות
החל מתחילת שנת הלימודים הנוכחית, החלו ארבעה תיכונים בירושלים להפעיל מנגנון פיקוח שמטרתו לוודא כי עובדי הקבלן במוסד זוכים לתנאים המגיעים להם על פי חוק ממעסיקיהם. הרעיון המבורך הינו פרי יוזמה של חברי נוער 'במעגלי צדק' אשר החליטו לא לעגל פינות ובדקו מקרוב את תנאי העסקתם של עובדי הקבלן במוסדות הלימוד ואף פרסמו נייר עמדה מפורט בנושא. מילה טובה מגיעה גם להנהלות התיכונים (הניסויי, ליד"ה, פלך וקשת) שמינו לטובת העניין איש צוות אשר אמון על בדיקת תנאי העבודה של עובדי הקבלן ולמעשה נטלו על עצמם את האחריות כמזמיני השירותים.

יום שישי, 5 בנובמבר 2010

לא אקטואלי - 5.11.10

שמח זבולון בצאתך
על פי ההסכמים הקואליציוניים, בימים אלה מסיים חבר הכנסת זבולון אורלב את תפקידו כיושב ראש ועדת החינוך של הכנסת. בניגוד לרוב חברי כנסת מהמחנה הלאומי, ייאמר לזכותו של יושב הראש היוצא כי הוא השכיל לקדם סדר יום ציוני באמצעות שיתוף פעולה עם ארגוני מגזר שלישי, בשיטות שעד לא מזמן היו נחלתם הבלעדית של ח"כים מהשמאל, שנהנו מתמיכתם של ארגוני החברה האזרחית בעלי התדמית הפסוודו-ניטראלית. דוגמא מצוינת לכך הייתה ביום שלישי האחרון, בו קיימה ועדת החינוך של הכנסת דיון בנושא הדרת עמדות ציוניות באקדמיה. במרכז הדיון הפעם עמד המחקר שכתב ד"ר חנן מוזס עבור המכון לאסטרטגיה ציונית. באמצעות הנתונים שהובאו במחקר, השכיל אורלב לנצל את ניסיונו הרב לנהל את הדיון באופן כזה שחברי המועצה להשכלה גבוהה לא יכלו לפספס את המסר: אם הם לא יטפלו בהטיה בתוך האקדמיה, הציבור יעשה זאת, באמצעות שליחיו בכנסת.

פרדוקס היריעה הקצרה
שמו של המדור מעיד על ניסיונו להתעלות מעל לאקטואליה היומיומית באייטמים קצרים ומדודים. להבדיל אלף אלפי מילים, ישנם כתבי העת, אשר מצליחים לשחות נגד זרם האקטואליה ולעסוק בסוגיות מהותיות לעתידה של החברה הישראלית למרות שאלו אינן מסוקרות על גבי העיתונים. מדי פעם אני מבקש להמליץ על גיליון חדש של כתב עת כזה או אחר, אך תמיד אני תוהה עד כמה אפקטיבי להפנות קהל קוראים שאוהב את זה קצר וקולע לבימות ארוכות שקולעות הרבה יותר. הפשרה אליה הגעתי עם עצמי הייתה שאני אכתוב, והקוראים יחליטו אם להיענות להמלצותיי.

דעות המזרח
החודש פורסם גיליון חדש של כתב העת 'דעות' אשר החליט לעסוק באומץ רב בסוגיית יחסה של הציונות הדתית לבני עדות המזרח. בתור מי שבכיתתו בבית הספר היסודי היו שני תלמידים בלבד ממוצא אשכנזי, ובכל זאת נוסח התפילה בבית הספר היה אשכנזי, תמיד תהיתי אם הדומיננטיות האשכנזית נבעה מהתנשאות או מבורות. קריאת הגיליון הפכה אותי לאופטימי יותר לא בגלל שמצאתי תשובה לשאלה זו (לא מצאתי), אלא בזכות הראיון עם הרב אורי שרקי, בו מוצגת תפיסה מהפכנית ורעננה כלפי המסורת הספרדית, שטומנת בחובה את הפוטנציאל הגדול לקירוב החברה הישראלית כולה למסורת היהודית.

השילוב הראוי
כתב עת מרתק נוסף אשר עליו יצא לי לכתוב פה בעבר הוא 'ארץ אחרת', שגיליון חדש שלו ראה אור השבוע. הגיליון הנוכחי מסקר באופן נרחב את מהפכת בתי הספר המשותפים לדתיים וחילוניים, בעקבותיו התגלה לי שלמרות התדמית ה"שמאלנית-ליברלית" של בתי הספר המשותפים, שלושת הראשונים הוקמו דווקא בהתנחלויות (כפר אדומים, תקוע ובית חורון) ומשם חלחלה המגמה לשיח הציבורי הכללי. עוד בגיליון, כתבה על יישום חוק החינוך המשלב (250 בתי ספר הצטרפו עד כה ו-300 נוספים ממתינים לאישור, תודה ששאלתם), אשר אחת ההשפעות שלו היא בכך שלבתי הספר הממלכתיים דתיים יש תחרות על ליבם ושכלם של תלמידים דתיים ששתי האפשרויות רלוונטיות עבורם, מצב המביא לאיזון מגמת ההתחרדות הקיימת כיום בחלק מבתי הספר הממ"דים.

נגטיב של נרטיב
ארגון 'מבט לתקשורת פלסטינית' פרסם את תמונתו של אבו-מאזן שבמהלך ביקור בבית לחם בשבוע שעבר, הניף דגם עשוי אבן של מפת פלסטין, המוחקת את ישראל. החשיפה הזו מוכיחה (שוב) כי הפלסטינים אינם מכירים בזכותה של מדינת ישראל להתקיים ושההגדרה הלאומית הפלסטינית היא לכל היותר הגדרה על דרך השלילה של המפעל הציוני: אחרת קשה להסביר את המקריות הנדירה שהשאיפות הטריטוריאליות של העם הפלסטיני זהות לחלוטין לגבולותיה של מדינת ישראל כולה ואינן מופנות לאף מדינה אחרת באזור. ההסבר האינטליגנטי היחיד המתקבל על הדעת הוא שהנרטיב הפלסטיני הוא לא יותר מאשר נגטיב של הנרטיב היהודי (או בעברית: האמת). מי שעדיין לא השתכנע, מוזמן לחפש (ולא למצוא), את שמה הערבי של הטריטוריה לה אנו קוראים ארץ ישראל והרומים כינו אותה בשם פלסטינה.


חג סיגד
שמח!

יום שישי, 29 באוקטובר 2010

לא אקטואלי - 29.10.10

קצבת נאמנות
לא משנה מה דעתך בעניין, כל סיפור קצבאות האברכים יצא כבר מהאף. העניין הכי מתסכל בכל הסיפור הזה שדווקא חברי מפלגת קדימה, מי שיוצאים באופן החריף ביותר נגד הקצבאות, הם אלה שיכולים לפתור את כל הסיפור: כל שעליהם לעשות הוא להצטרף לממשלה ובכך להפחית את כוחן היחסי של המפלגות החרדיות בקואליציה. בכל קונסטלציה אחרת, בין אם קדימה ובין אם הליכוד ירכיבו את הממשלה, למפלגות החרדיות יהיה בה משקל רב. פיתרון אפשרי נוסף יכול להיות אם מפלגת ישראל ביתנו תמשיך לקדם את חוקי הנאמנות: כל אברך שמבקש לקבל תמיכה יצטרך לחתום אמונים למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. פתרון בשקל שיכול לחסוך למשלמי המסים הרבה מאד כסף.

קשיי שפה
ביום שישי שעבר, נערך במוזיאון ישראל ששוכן בירושלים, בירת מדינת ישראל, כנס מטעם המכון לתכנון מדיניות העם היהודי. בין הדוברים בכנס היה גם ראש ממשלת ישראל, אשר בחר לשאת את נאומו בשפה ה... אנגלית. אכן התקדמות ביחס לקונגרס הציוני הראשון שנערך בשפה הגרמנית.

מתפרסמת
כשחברת הכנסת עינת וילף, בת טיפוחיו של שמעון פרס, הציעה לשנות את מיקום תמונתו של יצחק רבין ז"ל בחדר הסיעה, היא בטח לא תיארה לעצמה מול איזו מתקפה תקשורתית יהיה עליה לעמוד. אחרי הכל, לקובעי הטעם בתקשורת אף פעם לא הפריע אבסורד אחר, צורם לא פחות: וילף הגיעה לכנסת לאחר ששימשה כעמיתת מחקר במכון לתכנון מדיניות העם היהודי וזאת על אף העובדה שהיא נשואה לעיתונאי גרמני לא כל כך יהודי.

תג מחיר
השבוע נערך תרגיל המדמה ירי רקטות לעבר משכן הכנסת במסגרתו הועברה פעילות הכנסת למכון ון-ליר. איני יודע מה היו השיקולים בבחירת המקום החלופי, אך אין ספק שבמקרה של ירי קסאמים על משכן הכנסת, חלילה, בפינוי למכון ון-ליר יעשה צדק פואטי: בשנת 2002 פרסם מכון ון-ליר את נייר העמדה של גלעד שר ואורי שגיא, שהיו הראשונים להעלות את האפשרות שישראל תמיר את נוסחת "שטחים תמורת שלום" בנסיגה חד-צדדית. לפחות במקרה הזה, מכון ון-ליר יישא באחריות על פרסומיו הלא אחראיים.

הכנה לחוקה
במסגרת לימודי האזרחות בבתי הספר, החליט משרד החינוך על צעד מעניין. למרות שלמדינת ישראל אין חוקה, החל מהשנה הקרובה ילמדו תלמידי ישראל הנבחנים בשתי יחידות לימוד באזרחות את שלוש הצעות החוקה המרכזיות שהוצעו עד היום: של המכון הישראלי לדמוקרטיה, של המכון לאסטרטגיה ציונית ושל ארגון עדאלה. למרות שמדובר בהצעות פרטיות שאף אחת מהן עדיין לא זכתה לאישור רשמי, זוהי יוזמה ברוכה ומקורית אשר תאפשר לדור הצעיר בישראל לרדת לעומקם של דברים ולהבין מדוע למדינת ישראל עדיין אין חוקה. ומי יודע, אולי קיום הדיון הציבורי כבר בגילאים הצעירים, יאפשר לדורות הבאים לכונן חוקה בישראל.

זכויות הדם
ובעקבות דברים שכתבתי פה לפני כחודש על דוח של האגודה לזכויות האזרח, פנתה דוברת האגודה בהצעה להציג בפנינו ביתר פירוט את הנעשה בירושלים המזרחית מנקודת מבט של זכויות אדם. לאור חוסר בקיאותם בתחום, החלטתי שלא להענות לפניה בקרוב: אחרי הכול, באתר האגודה לא נמצא כל אזכור לכמה מההפרות הבולטות של זכויות אדם באזור.לדוגמא, אין אף מילה אודות המארב המתוכנן של מיידי האבנים (והצלמים) נגד דוד בארי, שלמרות שהוא יהודי, כולם מסכימים שהוא יופי של אדם.

הצעה לסדר
אחת הדרכים בה נקטו באנגליה למיגור האלימות באצטדיוני הכדורגל היא איסור על מכירת אלכוהול באזור המגרשים. בישראל, בה תופעת 'התדלוק' בדרך למשחק מאד מקובלת, פיתרון כזה עלול שלא להספיק. על כן, ולאור העלייה במספר מקרי האלימות במגרשי ישראל לאחרונה, מובאת בזאת הצעה שתאפשר השלטת סדר באצטדיונים בקלות יחסית: הסדרנים יוכלו לחייב את מי שנראה ומריח קצת שתוי מדי, לעבור בדיקת אלכוהול כתנאי למעבר בשערי האיצטדיון. או שייכנס, או שייקנס.

יום שישי, 22 באוקטובר 2010

לא אקטואלי - 22.10.10

הצעה לשיפור המורל
חכו לחשיפת הפרוטוקולים של המטכ"ל הסורי והמצרי. בינתיים, אני מעדיף את המצביאים המיתולוגיים עם כל החולשות האנושיות על פני אלה שבזמן לחימה,33 שנה מאוחר יותר, דאגו לתיק ההשקעות שלהם או מצאו עצמם מסתבכים עם נשיקות מיותרות.

אופניים לכותל
בשבוע שעבר הייתי אורחה של חברת Midnight Biking אשר מקיימת רכיבות אופניים ברחובות ירושלים ובסמטאותיה, בשעות השקטות והיפות של הלילה. מעבר לעובדה שהרכיבה באופניים מאפשרת לכסות שטח גדול של סיור בירושלים בזמן קצר, השעות הקטנות של הלילה הן הזמן היחיד בו ניתן לרכוב בחופשיות במורדות סמטאות העיר העתיקה ובשאר רחובות ירושלים, בלי להזיע ובלי להיתקע מאחורי אגזוז של אוטובוס מקומי. הסיורים לא מצריכים יכולת רכיבה מקצועית ובהחלט יכולים להתחרות ברמת האטרקטיביות של טיולי הסגווי של עיר דוד.


פטרוני הדמוקרטיה
אחת הטענות המוכרות נגד גופים דוגמת המכון לאסטרטגיה ציונית ותנועת 'אם תרצו' הינה שהם מנכסים לעצמם את הציונות. אלא שבאופן אירוני למדי, טענה זו מושמעת בעיקר מגופים אשר מנכסים לעצמם שלא בצדק את הדמוקרטיה. דוגמא אחת היא אתר האינטרנט של הטלוויזיה החברתית, שעל הדרך משתמשים במסווה החברתי על מנת לקדם אג'נדה שמאלנית-קיצונית: למקרה שלא שמתם לב, ביום שני האחרון צוין ברחבי העולם יום התקשורת הדמוקרטית שמטרתו על פי החבר'ה החברתיים היא "לקדם תקשורת שמעודדת ויכוח דמוקרטי רחב היקף נקי משיקולי רייטינג". שיקולי רייטינג למי ששכח, הם הרצון לייצר תכנים שיתאימו לחלק כמה שיותר גדול בציבור. יש שיקראו לו הרוב.

הצעה שלא ניתן לסרב
פרט למקרה עמונה, תמיד הערכתי את סגן הרמטכ"ל המיועד, יאיר נווה. עם מינויו לתפקיד, דובר רבות על ההיסטוריה שחולל בהיותו סגן הרמטכ"ל חובש הכיפה הראשון. מבלי להטיל דופי בכישוריו של נווה, איני יכול להתחמק מהתחושה שלאהוד ברק הייתה סיבה לא כל כך טובה להעדיף בתפקיד קצין חובש כיפה. ברק מבין היטב שהקצינים הדתיים נמצאים תחת זכוכית מגדלת מצד האליטות שדואגות לפמפם באופן קבוע את החשש לנאמנות על תנאי מצידם של חובשי הכיפות. בתרחיש היפותטי של עקירת ישובים עתידית, יודע ברק שדווקא הקצין הדתי ייאלץ לציית לכל פקודה, גם אם תהיה בלתי מוסרית ללא כל הקשר דתי, מפאת החשש שיואשם בנאמנות כפולה.

15 שנה למותו
בימים אלה מציינים מאה שנה להולדתו של ד"ר ישראל אלדד. אלדד, על אף חריפותו ופוריותו, לא זכה לסחוף אחריו כמות נכבדה של חברים מהמחנה הלאומי, אולי משום שמחנה זה לא ידע להעריך בזמן אמת את ערכו והשפעתו ארוכת הטווח של האינטלקטואל. את הפערים ניתן יהיה להתחיל ולהשלים ביום ראשון הקרוב, בערב עיון לזכרו אותו עורך מרכז בגין בירושלים, כמעט 15 שנה לאחר פטירתו.

טעות אחר טעות
לפני חודש קשרתי פה בין ארגון עדאלה הישראלי לעדאלה ניו-יורק אשר מקדם חרם על ישראל. על כן טענתי כנגד הקרן החדשה לישראל, אשר מממנת את ארגון עדאלה, כאילו בכך היא מעודדת חרם על ישראל. בפועל, אין קשר רשמי בין עדאלה ישראל לעדאלה ניו-יורק, והטעות שלי נבעה מפרסום שגוי באתר הזוית השלישית. אני מבקש לתקן את הטעות, אם כי ראוי להבהיר כי עדיין קיימת בעיתיות לא קטנה בכך שהקרן החדשה מממנת ארגון אשר פועל בריש גלי לעיקור סממניה היהודיים של מדינת ישראל. ואם לקרן החדשה מותר לטעות, גם לי מותר.

משאל בלי עם
הרעיון של שר החוץ להזיז גבולות על מנת להעביר את תושבי המשולש הערבים לרשות הפלסטינית הוא לא חדש, ומאז נאומו באו"ם, גם כל העולם מכיר אותו. גם את זעקות השבר של הפלסטינים על כביכול טרנספר כבר כולם מכירים. ברעיון של ליברמן יש הרבה בעיות, אך באמצעות תוספת קלה ניתן להרוויח ממנו הרבה לחיזוק מעמדה של מדינת ישראל בעולם: על שר החוץ להציע לקיים משאל בקרב ערביי המשולש שיקבע האם ברצונם להיות חלק מהרשות הפלסטינית: ירצו – יקבלו. לא ירצו – תהיה זו הוכחה כי למרות כל הטענות, מדינת ישראל היא המקום הטוב ביותר לחיות בו במזרח התיכון, אפילו עבור מי שחושב שהוא פלסטיני.

יום שישי, 15 באוקטובר 2010

לא אקטואלי - 16.10.10

זמר הפלוגות
ב-15.5.1941, שבע שנים בדיוק לפני קום המדינה, פרסם יצחק שדה את הפקודה להקמת פלוגות המחץ של ההגנה. מורשת הפלמ"ח לא הסתכמה רק בהשתתפות במבצעים נועזים, אלא גם בהווי עליו גדלו צעירים ישראלים רבים. שלושה עשורים לאחר מכן, בשנת 1973, קיבצו חיים גורי וחיים חפר, משוררים שהיו גם לוחמים בפלמ"ח, את כל השירים בליווי הקדמות וסיפורים לספר אחד: 'משפחת הפלמ"ח - ילקוט עלילות וזמר'. כהכנה ליום העצמאות הקרוב (או ל"ג בעומר - למי שסופר על פי התאריך העברי ומתחבר יותר להווי מדורות הפלמ"ח), בו יצוינו 70 שנה להקמת הפלמ"ח, מומלץ להשיג את הספר ולהתחיל לשנן את מילות השירים. מפאת הקושי המובן להשיג את הספר בחנויות, מומלץ גם שאחת מהוצאות הספרים תרים את הכפפה ותוציא לאור מהדורה חדשה של הספר. לקראת חגי חודש אייר אני מקווה לדווח לכם פה על מסיבות עצמאות ברחובות פלמ"ח ברחבי הארץ ועל מדורות עם רוח נושבת קלילה.


הרוסים עליהם
יש מי שחושב שערביי ישראל לא אוהבים את ליברמן בשל דעותיו. לא מדויק. אני מכיר עולה מרוסיה (הם בטח יקראו לו מהגר) שלמרות שתרם להם כסף רב, בזמן אמת, זה לא עזר לו לקבל מהם תמיכה. הפרטים שמורים במערכת של רדיו גאידמק.


עמימות יהודית
אחד הנושאים החשובים בהם שוררת בורות עצומה בקרב הציבור הישראלי הוא נושא הקשר של מדינת ישראל עם התפוצות. לדוגמא: אחד המונחים הטרנדיים ביותר בקרב יהדות התפוצות הוא עמיות (peoplehood). לעומת זאת, אם תשאלו אדם מהרחוב, גם אם מדובר באיינשטיין (הרחוב, לא האדם) בצפון תל-אביב, סביר להניח שלא יהיה לו מושג ירוק מהי עמיות. אך האמת היא שפערי הידע אינם כה גדולים: גם בשיח של יהדות העולם למושג זה אין הגדרה מדויקת ו/או מוסכמת. מה שכן ברור, הוא הצורך בכינונו של מושג שיאפשר ליהודים רבים ברחבי העולם אשר מבקשים למצוא דרך להיות חלק מהעם היהודי, וזאת מבלי לבסס את זהותם היהודית דווקא על בסיס עקרונות דתיים או לאומיים. גמישותו של המונח עמיות מאפשרת לכל יהודי למצוא לעצמו דרכים להשתייך לעם היהודי. אם באמצעות תחושת שותפות גורל, אם באמצעות תחושת שליחות יהודית (תיקון עולם) ואם בכל דרך אחרת. התשובה שלהם לשאלה מה זה להיות יהודי עבורם מזכירה את אותם אנשים שהלכו באפילה ופגשו בפיל: אחד מישש את החדק, שני את הזנב, שלישי רגל, ורביעי אוזן. כך קרה שכל אחד תיאר משהו שונה לאותו הגוף. לא פיפלהוד, כי אם פיל-פלהוד.

קצרי ראות
מי שכן מבקשים לייצר שיח עדכני ליחסי ישראל והעם היהודי במאה ה-21 הם החברים ממכון ראות, אשר פרסמו החודש מודל אפשרי שמציג את עתיד היחסים החשובים הללו בהשוואה לאופן בו הם התנהלו בעשרות השנים האחרונות. אחת האבחנות החשובות שלהן היא המעבר של העם היהודי מאתגר של בניית מדינה לאתגר של הקמת קהילות ומשיח של לאומיות לשיח שכולל גם עמיות. עד כמה הדיון הזה רחוק מסדר היום הישראלי תעיד העובדה שאפילו מכון ראות לא טרח לתרגם לעברית את המאמרים שלו בנושא.

חתום בנשיקה
השבוע החליטה מפלגת קדימה לצאת ביוזמה חדשה: לעגן את מעמדה של מגילת העצמאות בחוק יסוד. לכאורה, מדובר ביוזמה מבורכת וראויה. בפועל, חבל מאד שהחליט מי שהחליט לבצע ספין תוך ביזוי מעמדה של מגילת העצמאות, וכל זה על מנת להביך את הקואליציה. כיצד אני יודע שכוונות היוזמים אינה טהורה? פשוט מאד. רק לפני שנתיים, לכבוד חגיגות יום העצמאות ה-60 של מדינת ישראל, החליטו חברי תוכנית המנהיגות הצעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית לצאת בקמפיין החתמה מחדש של חברי הכנסת על מגילת העצמאות. ההצלחה הייתה מרשימה. 90 חברי כנסת חתמו בשמחה (ביניהם אפילו שני ח"כים חרדים), פרט לכמה פרנציפיסטים שהחליטו לסרב. אחד מהם היה לא אחר מאשר חיים רמון, אז המשנה לראש הממשלה והיום משמש כיו"ר מועצת קדימה, בנימוק שהוא "חותם רק על מסמכי עבודה". לא יהיה זה מפתיע לגלות אם ספין מגילת העצמאות יצא גם הוא מבית מדרשו של המושך בחוטים.

מדינאות יעודית
הצלחתה של תוכנית המנהיגות הצעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית לא נעלמה מעיניהם של כמה אנשים נמרצים בימין הישראלי. שניים, ליתר דיוק: עמית הלוי וד"ר אסף מלאך, אשר החליטו לפני שלוש שנים להקים מכללה במטרה שזו תהווה חממה לצמיחתם של מנהיגים צעירים ומוכשרים שיוכלו להשתלב בעמדות מפתח בעשורים הקרובים על אף שאינם אוחזים בדעות "הנכונות". בימים אלה זוכים עמית ואסף לראות ברכה בעמלם, עת פתיחתה של שנת הלימודים הרביעית במכללה למדינאות יהודית שמסיבות תקציביות בלבד נאלצה לקבל לתוכנית 45 חברים בלבד מתוך מספר רב של מועמדים. אני מאחל להם (ולי), שהפעם הבאה שאכתוב עליהם תהיה כשמי מבוגריהם יצליחו להשפיע על סדר היום הציבורי במדינת ישראל.

100 מדורים
גיהנום!