יום ראשון, 27 בדצמבר 2009

לא אקטואלי - 25.12.09

סלע המחלוקת
עם פרסום החלטת בנק ישראל על זהות האישים שיופיעו על גבי שטרות הכסף החדשים, מיד נשמעו קולות הקוראים להוסיף או להשמיט שם כזה או להוסיף אחרת. כנראה שיש דברים שאינם משתנים: כבר לפני 40 שנה, כאשר הוחלט כי דיוקנו של חיים נחמן ביאליק יופיע על שטר 10 הלירות, היו מי שטענו שעקב התבטאותו נגד עדות המזרח (שמעולם לא יצאה מפיו), אין דמותו ראויה להופיע על השטר. יום ראשון הקרוב, הוא עשרה בטבת, הינו יום אבל לזכרו של בית המקדש שנחרב בשל שנאת חינם. עשרה בטבת הוא גם יום הולדתו ה-136 של המשורר הלאומי ידוע ואחד מהוגיה המרכזיים של הציונות הרוחנית.

חרדים לעתידם
לרגל יום הולדתו של ביאליק, ערכו חברי בית המדרש לציונות של המכון לאסטרטגיה ציונית ערב לימוד לזכרו. ביאליק, כבר בגיל 18, בזמן לימודיו בישיבת וולוז'ין, כתב את 'אל הציפור', יצירת המופת ושיר כיסופים לארץ ישראל. הכרות עם קורות חייו של ביאליק בצירוף עיון ביצירותיו מובילה לתהייה כיצד זה שהיום לא ניתן לפגוש במשוררים המגיעים מעולם הישיבות החרדיות. נראה כי אם עולם הישיבות של היום היה קיים כפי שהוא גם בימי הביניים, כנראה שרחובות על שמם של הרבנים הגאונים אבן גבירול, יהודה הלוי ושמואל הנגיד היו רק בבני-ברק.

מחלף ההלכה
יש שיטענו כי השמרנות החרדית הנובעת מהמחויבות הבלתי מתפשרת לעולם ההלכה, היא זו שמונעת תסיסה תרבותית שתאפשר את המשך היצירה היהודית. בקצה השני של קשת הזרמים ביהדות הרואים עצמם מחויבים להלכה, נמצאת התנועה הקונסרבטיבית. מכל מיני סיבות, היסטוריות ופוליטיות, רוב אזרחי ישראל אינם מכירים את רעיונותיה של התנועה הקונסרבטיבית ורואים בה בטעות כתאומה של התנועה הרפורמית. לטובת אלה שרוצים להשלים פערי ידע בתחום, עורך מכון ון ליר בימים שלישי ורביעי כנס בינלאומי שיעסוק ביהדות הקונסרבטיבית. הכניסה, כמו גם התפיסה הדתית, חופשית.

מעגלים עם חורים
כנס 'במעגלי צדק', שהפך כבר למסורת ומתקיים מדי שנה בעשרה טבת, ייערך עם צאת הצום בסימן 'העסקה פוגענית בחברה הישראלית'. במסגרת הכנסת ייערכו מושבים בנושאים שונים המתמקדים בעיקר בקבוצות המועדות לפגיעה בזכויותיהן: עובדי קבלן, פועלים זרים, נשים, ילדים ושאר ירקות. עם כל המילים הטובות שאפשר וצריך לתת לחברי ומתנדבי התנועה, חבל שאף מושב לא יעסוק בסוגיות אלה מהצד השני של המתרס: כיצד דפוסי העסקה מסוימים הקיימים כיום בשוק העבודה הישראלי, עלולים להימצא פוגעניים כלפי החברה הישראלית. דוגמאות לא חסר: מהשפעת העובדים הזרים על אופייה היהודי של המדינה, דרך התארגנויות עובדים שאינן מרוסנות ועד תמיכה מוגזמת במפעלים מקומיים שאינם יכולים להתחרות בשוק הגלובלי.

שיקולים זרים
לאחרונה הגישו מספר חברי כנסת הצעת חוק שמונעת את האפשרות של בעלי הון זרים לשלוט על כלי תקשורת ישראלים. חוק זה נועד למנוע מהמיליונר היהודי שלדון אדלסון להמשיך ולהחזיק בעיתון ישראל היום. לדידם של אותם חברי הכנסת והעיתונים המתחרים המנסים לקדם את סתימת הפיות הסלקטיבית, אין זה מקובל שמי שאינו אזרח ישראלי יוכל להשפיע באופן כה משמעותי על השיח הציבורי בישראל. לעומת זאת, במקרים אחרים בהם גורמים זרים ביקשו להתערב במדיניות פנים ישראלית, קולם של אותם חברי כנסת לא נשמע. רק לאחרונה נערך כנס בכנסת בעקבות המחקר של המכון לאסטרטגיה ציונית ו-NGO Monitor ממנו עלה כי בישראל פועלים ארגונים במימון ממשלות זרות ומשפיעים באופן ישיר על מדיניות הפנים הישראלית באמצעות עתירות לבג"צ, עריכת הפגנות, השתתפות בדיוני ועדות הכנסת ועוד כהנה וכהנה. כאשר השר מיכאל איתן הציע כי אותם ארגונים יחוייבו לפעול בשקיפות מלאה (אפילו מבלי להגביל את פעילותם), הקימו כל אותם ארגוני זכויות אדם קול צעקה נגד הפגיעה בחופש הביטוי. את דעתם על חוק אדלסון, עוד לא שמענו. נראה מה יקרה אם מי מחברי הכנסת רק יעיז לבקש להגביל את פעילותם הפוליטית של אותם ארגונים הממונים על ידי ממשלות זרות.

להשפיע מבפנים
כתגובה לדברים שנכתבו פה בשבועות האחרונים על פעילותם של ארגוני שמאל קיצוני במסווה של זכויות אדם, ביקשו ממני מספר קוראים שאציע לקוראיי מהמחנה הלאומי להצטרף לאותן עמותות ולהשתלב בהן על מנת להחזירן למוטב. אבל אני לא עושה כאלה דברים. מצד שני, אני כן עושה דברים כמו לספר על קורס כתבי תקשורת עצמאית מטעם הטלוויזיה החברתית שצפוי להיפתח ממש בקרוב לקהל הרחב. על הטלוויזיה החברתית ניתן ללמוד משיטוט מהיר באתר שלהם ברשת. בקצרה ניתן לומר כי רק צדדים מאד מסוימים בחברה הישראלית באים לידי ביטוי בטלוויזיה הפלורליסטית. זו יכולה להיות הזדמנות נהדרת עבור הטלוויזיה החברתית להעשיר את מגוון דעותיה. ואם הם לא ירצו בכך, תמיד אפשר לעזור להם.

ליודעי חן

ביום שישי האחרון מצאתי את עצמי מסמס כמה פעמים את צירוף האותיות הבא: 'ששו"מ ח"ט וח"ש'. ככה זה כשראש חודש טבת יוצא בערב שבת זאת חנוכה. עצלנותי ואצבעותיי האיטיות כנראה יגרמו לי לאמץ את השפה החדשה גם בימי חול. ששו"מ!

יום שני, 21 בדצמבר 2009

לא אקטואלי - 18.12.09

פריפריה יום יום
ביום שלישי הקרוב תקיים הכנסת 'יום פריפריה'. במסגרת יום זה, תקדיש הכנסת את פעילותה לדיונים בנושא אתגרי הציונות בנגב ובגליל. פעילות זו היא יוזמה של מספר ארגונים ובראשם 'תנועת הציונות המתחדשת', שהוקמה על ידי אזרחים מודאגים בגליל ובנגב. כל מי שעוסק בנושא, ממשרדי הממשלה ועד אחרון התושבים, יודע למנות בעל פה את מגוון הבעיות המאפיינות את הפריפריה של מדינת ישראל. חברי הציונות המתחדשת בחרו שלא להסתפק בהבעת מחאה קולנית, אלא גם להצביע על כיוון לפיתרון. לדידם, רובן של הבעיות בפריפריה ייפתרו כשממשלת ישראל תחדש את מדיניות פיזור האוכלוסין. כשבגליל ובנגב יהיו עוד מיליון תושבים, יוכלו פארקי התעשייה של עומר ותפן להתחרות באלה המרוכזים בין פולג לרחובות, הצורך באוניברסיטה בכרמיאל יהיה מוסכם על כולם, הביקוש לשכונות חדשות בצפת יגדל משמעותית ובית חולים הכי קרוב לקצרין לא יהיה בסוריה.

פורצי הגדר
ישנו תרחיש אחד פחות סימפטי שיכול להביא מיליון תושבים חדשים לנגב ולגליל: בשני לחודש מרץ יתכנס הרכב רחב של בית המשפט העליון בהרכב של 9 שופטים וידון בעתירה נגד חוק האזרחות המבקשת לאפשר הגירה של פלסטינים לתוככי ישראל במסווה של איחוד משפחות. בסיבוב הקודם, השופטים הכריעו ברוב של חמישה מול שישה נגד ביטול החוק, כשאהרון ברק מצא עצמו בפעם היחידה כנשיא בית המשפט העליון בדעת מיעוט. מצב מתסכל זו הביא אותו לשלוח את אותו מייל מתנצל לחבריו הניאו-ליברלים באוניברסיטת ייל. מי שמנסים להקדים תרופה למכה הם חברי עמותת 'גדר לחיים' אשר הובילו בזמנו את המאבק בעד בנייתה של גדר ההפרדה והיום מנסים למנוע פסיקה שתהפוך את הגדר לחומה חסרת שיניים ומלאת חורים. באתר האינטרנט של העמותה מפורסם קול קורא המזמין פרטים וארגונים ציוניים להצטרף להגנה על המדינה היהודית והאינטרס הציוני. באתר ניתן גם למצוא נתונים מפורטים שנאספו על ידי הדמוגרף פרופ' ארנון סופר וממחישים את הסכנה המתרגשת.
העדפה לא מתקנת
השבוע אושרה בממשלה המפה החדשה של אזורי העדיפות הלאומית. החלטה זו התקבלה מתוקף חוק 'אזורי עדיפות לאומית' אשר מקנה לממשלה את הסמכות לעודד פיתוחם של יישובים בהתאם לשיקולים כמו המצב הבטחוני, חוסן כלכלי וחברתי, תכנון הפריסה של האוכלוסיה ונטל קליטת העלייה. להחלטה זו קדמו דיונים רבים ורציניים אצל מנכ"ל משרד ראש הממשלה שכללו התייעצויות עם אנשי מקצוע. במקור תוכנן כי במפת העדיפויות יכללו כמיליון תושבים. בפועל, מספר הנהנים הוא כמעט כפול מבלי שהתקציב גדל. החלטה זו, שמקורה כנראה באילוצים פוליטיים, מביאה לכך שההעדפה עבור כל אזרח היא פחות משמעותית, כך שמטרות אזורי העדיפות תושגנה באופן חלקי בלבד, בעוד הוצאות הממשלה נותרו זהות. חז"ל היו אומרים על זה: "תפסת מרובה לא תפסת". תפסת?
העדפה מתוקנת
עם כל זאת, יש לממשלה אפשרות לתקן את ההחלטה באמצעות כלי אותו העניק לה המחוקק: החוק קובע כי הממשלה רשאית לקחת בחשבון את שיעור ההכנסות מתוך הפוטנציאל של כל יישוב. זהו עיקרון ראוי אשר נועד לאפשר למדינה להעניק סיוע בראש ובראשונה לאותן רשויות אשר מנסות קודם כל לעזור לעצמן באמצעות שיעור גבוה של גביית מיסים. טוב תעשה הממשלה אם תחליט כי ההטבות יוענקו לרשויות במפת העדיפות הלאומית שמובילות גם בשיעורי גביית מיסים.
אחריי המבול
בשקט בשקט ובלי הרבה דיבורים, מי שתורמים רבות לקידומה של הפריפריה בישראל, הם חברי תנועת 'אחריי!'. תנועה זו הוקמה במטרה לטפח מנהיגות צעירה ולפתח מעורבות חברתית בקרב בני נוער מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית, באמצעות העצמה אישית והקניית תחושת מסוגלות תוך המחשה כי ניתן לשנות ולהשתנות על ידי פעילות אקטיבית למען עצמם ולמען הקהילה. את חג החנוכה ניצלו החברים הפעלתנים מאחריי לטובת מסע בן שלושה ימים בדרום הארץ אשר עמד בסימן תמיכה בגיוס לשירות משמעותי. דווקא בתקופה זו, בה תופעות ההשתמטות והסרבנות זוכות לכותרות, חשוב ל-3,000 חניכי "אחריי!" להבליט מסר חיובי של עשייה, תרומה לחברה ושירות משמעותי. כשהדור הצעיר גדל לעולם ערכים ששם את היחיד במרכז, חשובה מאד פעילותן של תנועות מהסוג הזה שלא מוכנות להשלים עם תפיסת אחריי המבול.
מלחמה פסיכולוגית
ימים ספורים אחרי החלטת נתניהו על הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון, פרסמה תנועת 'מנהיגות יהודית' מסמך מפורט מאת ד"ר אמירה דור המתאר כיצד עשה צה"ל שימוש בשיטות פסיכולוגיות על מנת לפורר את ההתנגדות לעקירת ישובים במסגרת תוכנית ההתנתקות. דור, פסיכולוגית קלינית, מוכיחה כיצד באמצעות תרגילי רטוריקה הפך הצבא לכלי שרת בידי פוליטיקאים ציניים. לדוגמא, הסיסמא שבה השתמשו מפקדי הצבא הייתה "צה"ל אינו בוחר את משימותיו". המציאות מוכיחה כי תוכנית 'ההכנות המנטליות למשימת ההתנתקות' הושלמה ארבעה חודשים לפני שחוק פינוי-פיצוי, הצעד החוקי הראשון בנושא העקירה, אושר בכנסת בקריאה ראשונה. דוגמא מאלפת נוספת היא לגיטמציה לאי-ציות. חובה זו, מוסגרה בהקשרים של קיצוניים (טבח כפר-קאסם והנאצים) בעוד בפועל ניתן לזהות כי בפסיקות בית הדין הצבאי הואשמו חיילים זוטרים בביצוע פקודות בלתי חוקיות בעליל שכל טיבן היה השתתפות בקומבינות צבאיות כמו "השלמת ציוד". מסמך חובה לכל פסיכולוג צבאי ולכל מתיישב מועמד לפינוי.
געגועים לאבא
"יהודה ושומרון לא יהיו יודנריין". כך אמר בנימין נתניהו כשעוד ניסה להסביר לעולם שגירוש יהודים הוא גזעני. חמישה חודשים לאחר מכן הודיע אותו נתניהו על הקפאת כלל הבנייה היהודית בכל יהודה ושומרון. לא לכך התכוון אבא אבן כשכינה את גבולות 67 גבולות אושוויץ.

אבו-יו-יו
יושב ראש קבוצת הכדורגל של בני סכנין, חסן אבו-סאלח, הודיע ביום ראשון האחרון על התפטרותו בעקבות הפסד קבוצתו למכבי נתניה. לא עברה יממה, וכבר התחיל אבו-סאלח לשלוח רמזים כי אם תתקבל תמיכה כספית מהעירייה הוא ישקול לחזור לתפקידו. יש כאלה שיאשימו את אבו-סאלח בזגזגנות או בקריאות שווא של תחזיקו אותי, אבל האמת היא שאין מה להאשים אותו. אחרי הכל, אין שום סיבה שהתרגיל שהצליח לאבו-מאזן לא יצליח גם לו.
לא עניינכם
השבוע קבל שר האוצר על כך שבית המשפט העליון מתערב בנושאים בטחוניים מבלי לקחת בחשבון שיקולים תקציביים. כפתרון לבעיה סיפר שטייניץ כי הוא בוחן בשיתוף עם שר המשפטים דרכים לחייב את שופטי העליון באמצעות חקיקה להתחשב בשיקולים תקציביים על מנת למנוע פסיקות פופוליסטיות. האמת היא שאין צורך בכך ששר האוצר ושר המשפטים ימציאו את הגלגל מחדש. כבר בשנת 2006 פירסם המכון לאסטרטגיה ציונית הצעת חוקה, שכוללת בתוכה את התיקון הנדרש בחוק יסוד השפיטה: "...ראה בית המשפט ששאלה הנדונה בפניו קשורה לגופם של מדיניות חוץ, מדיניות ביטחון או עקרונות תקציב, לא יכריע בה". ההצעה מוגשת לשר האוצר, חינם אין כסף ומבלי לפגוע בתקציב המדינה. למי שזו נראית הצעה בעייתית, מוגשת אפשרות נוספת: הוצאות בהן תחוייבנה המדינה כתוצאה מפסיקה של בג"צ יקוזזו מתקציב בית המשפט העליון. עכשיו מומלץ לקרוא שוב, ובנחת, את הצעת המכון לאסטרטגיה ציונית.
ממתינות לקיצוניות ובחזרה
בתקליט החדש שלו, מבקש קובי אוז לשלוח מסר לסבא שלו: "...תגיד לו שהמתינות הספרדית שבה הוא דגל, התחלפה בקנאות, קיצוניות". ביטוי אקדמי למילים המציאותיות הללו, ניתן למצוא בקובץ המאמרים "הרב עוזיאל ובני זמנו" בעריכת פרופ' צבי זוהר. בנימה מעט יותר אופטימית, ייערך ביום שני במכון ון-ליר ערב עיון תחת הכותרת: "חכמי הספרדים בישראל: מפתיחות להסתגרות – ובחזרה?". אולי לזה התכוון קובי אוז כשבחר להמשיך את השיר במילים הבאות: "אבל למרות הכל הסובלנות רוחשת מתחת לפני השטח, תראה לאט לאט אנשים יוצאים מהמתח ורוצים בסך הכל להיות ביחד".

יום שישי, 11 בדצמבר 2009

לא אקטואלי - 11.12.09

חצי הכוס הנקייה
בימים אלה נערכת ועידת האקלים הגדולה בהיסטוריה בקופנהגן. גורמים רבים מדי, ממבקר המדינה, דרך כלי תקשורת ועד ארגונים סביבתיים, מנצלים את הוועידה על מנת לזכות בכותרות באמצעות ניגוח ממשלת ישראל והאשמתה באי עשייה מספקת לטובת צמצום פליטת גזי חממה. יכול להיות שהטענות נכונות, אך כשהמקהלה המתוזמנת משמיעה קול אחד, נחמד גם לשמוע קולות אחרים שמזכירים את חצי הכוס המלאה. עם פתיחת ועידת קופנהגן, פירסם TIP, ארגון הסברה פרטי שמנסה להאיר את ישראל באור חיובי בעולם, דוח המציב את ישראל כמובילה בתחום חדשנות סביבתית. בדוח זה, מועלית על נס תרומתם של הממשלה, האקדמיה, התעשייה הישראלית והמגזר השלישי למציאת מקורות אנרגיה חלופיים, מאבק בתופעת המדבור ופיתוח שיטות מיחזור. היוזמה המבורכת הזו היא דוגמא לכך שלא יזיק אם ארגוני ההסברה יפעלו גם בקרב אזרחי ישראל.

שומרים שתיקה
בשבועות האחרונים עלה לכותרות המחקר המשותף של המכון לאסטרטגיה ציונית ושל NGO-Monitor שחושף את היקפי התמיכה אותם מקבלים ארגוני שמאל קיצוני הפועלים בישראל מממשלות זרות. נראה שהדיון הציבורי שהתעורר בעקבותיו, ועוד יותר מזה, הצעת החוק של השר מיכאל איתן המחייבת שקיפות, מפחידה מאד את אותם ארגונים. אחרת קשה להסביר מדוע בחרו ארגונים אלה להחרים באופן מאורגן ובתיאום מלא ביניהם את הכנס שנערך בכנסת ואף לחצו על כמה מחברי הכנסת לבטל את השתתפותם. היטיב להגדיר זאת יושב ראש הקואליציה, חבר הכנסת זאב אלקין, שבדברי הפתיחה שלו לכנס שאמור לעסוק בשקיפות, הצר על כך שעקב החרם, פגעו הארגונים ביכולת לקיים שיח דמוקרטי. אלקין ציין כי אי השתתפותם של הארגונים בכנס, הוכיחה לו את הצורך בשקיפות לגבי פעילותם ומימונם של אותם ארגונים.

לגבי דידי
עדות נוספת לפחד שאוחז באותם ארגונים הוא המתקפה האישית שהם עורכים על העומד בראש ארגון NGO-Monitor, פרופ' ג'ראלד שטיינברג. אחת המתקפות היצירתיות יותר הן של דידי רמז, לשעבר דובר 'שלום עכשיו', ממייסדי 'יש דין' וכיום שותף בחברת ייעוץ למגוון ארגונים הפועלים בישראל ובשטחים הכבושים כהגדרתו. בזמנו הפנוי, ונראה שלא חסר לו כזה, כותב מר רמז בלוג מושקע באנגלית גבוהה, בו הוא מכריז על תחרות נושאת פרסים ע"ש פרופ' שטיינברג למחברי מאמרים נגד הרשת הנאו-קונסרבטיבית הישראלית. בשלב זה מגיעה המחמאה הגדולה ביותר אותה קיבלתי מאז התחלתי בכתיבת הטור: בעקבות הדברים שכתבתי פה בשבוע שעבר, בהם נחשפה האגודה לזכויות האזרח במערומיה, בחר רמז בעבדכם הסורר כמושא לביקורת לקראת הענקת הפרס הראשון. כאות תודה על יחסי הציבור הטובים שעשה לי, ועל תרגום הטור שלי לאנגלית (דידי, אשמח אם בפעם הבאה תתרגם את הטור כולו), שלא לדבר על כך שאיית נכון את שמי, ועל כך אני שמח להחזיר לו כגמולו ולהזכיר אותו פה. הפרס אגב, הוא בסך הכל ספר. ציפיתי ליותר.

האגודה ואבסורד הזכויות
כהוכחה להגינות של האגודה לזכויות האזרח ולכך שהיא פועלת גם כשמדובר בזכויותיהם של המתנחלים, מביא רמז כדוגמא את גילוי הדעת של האגודה שמאשרר את החלטת בג"צ לאשר את תהלוכת הימין הקיצוני באום-אל-פחם. מעניין שדווקא במקרה בו הרחיק הזרזיר הדמוקרטי עד העורב הפרובוקטיבי, היה זה הימין השפוי הבין היטב שלא צריך לאפשר כל שערוריה בשם זכות מקודשת כזו או אחרת.

בעד סלקציה
לעומת זאת, באחד מדיוני ועדת החוקה של הכנסת על יישום תוכנית ההתנתקות, תמה בקול רם יו"ר הוועדה דאז, מיכאל איתן על העדרותם של נציגי האגודה לזכויות האזרח מהדיונים. גדעון סער, אז עדיין חבר כנסת, לא פספס את ההרמה להנחתה: "לפעמים הם מאוד רוצים להביע עמדה כאשר הם באים בנושאים אחרים. כיושב-ראש ועדה מותר לך להסיק מסקנה מהסלקטיביות הזאת". להמשך הדיונים כבר נציגי האגודה הגיעו, אך תרומתם לדיון הייתה מזערית. על פי אורית סטרוק, פעילת זכויות אדם ביהודה ושומרון, התערבותם הסתכמה בניסיון להגן על זכויותיהם של הפועלים הזרים והפלסטינים שייפגעו כלכלית מתוכנית ההתנתקות. נוגע ללב.

אין גברים כאלה
בשבוע הקרוב יוקרן בסינמטקים של תל אביב וירושלים מחזמר חדש בשם "אור במגדל האפור". הסרט, אותו ביימה רובין גרבוז, במאית חרדית אמריקאית, מספר את קורותיה של ילדה יהודייה בבית יתומים הנאבקת וסוחפת את חברותיה להכיר בזהותן היהודית. עד כה הסרט לא הוקרן בישראל בהקרנות מסחריות בשל בקשת יוצרות הסרט כי יוקרן בפני נשים בלבד. השבוע, בעקבות סידור מיוחד והרבה רצון טוב מצד הסינמטקים, יוקרן הסרט כשעל הפרסומים השונים מופיעה הבקשה לכבד את בקשת היוצרות כי רק נשים וילדות ייצפו בסרט. אם יש מקרה בו אפשר להמליץ על סרט בו מעולם לא צפיתי ולעולם לא אצפה, זה המקרה.

שלום הולנדי
ארגון 'גוש שלום' קרא השבוע לאיחוד האירופי להכריז על ירושלים המזרחית כבירתה של מדינת פלסטין, מתוקף הצורך שתהיה "מאוחדת, פתוחה לכל באיה ושייכת לכל תושביה". נראה ש-42 שנים של תעמולה ושיכחה עשו את שלהן, אחרת קשה להסביר כיצד מתמודדים שני פעילי הארגון (פלוס מינוס) עם העובדה שירושלים מעולם לא הייתה נגישה יותר למאמיני כל הדתות מכל העולם. אגב, קריאות מסוג זה, המתפרסמות כמודעות בתשלום בכל מיני עיתונים, ממומנות בחלקן ע"י ארגונים הולנדים. כנראה שלמישהו באירופה מאד נוח שארגון כאילו ישראלי קורא לאיחוד האירופי לפעול לחלוקת ירושלים.

יהודה ושומרון ברקן
פעילות נוספת של 'גוש שלום' היא חרם על מוצרי ההתנחלויות. לאחר שנים של איומים סגרה חברת "יקבי ברקן" את המפעל שלה באזור התעשיה ברקן והעבירה אותו אל קיבוץ חולדה שבתחומי הקו הירוק. להפתעת החברה, למרות שהחברה אינה מייצרת מוצרים כלשהם בהתנחלויות ואינה רוכשת חומרי גלם שמקורם בהתנחלויות,שמה לא הוסר מרשימת המוחרמים. הסיבה לכך היא שהחברה מחזיקה עדיין בכרמים בשלוש התנחלויות ברמת הגולן. כנראה שגם העובדות כי רמת הגולן סופחה לישראל, ההחזקה בה אינה כוללת שלטון על עם אחר והשליטה הישראלית בה נמשכת כפול מהזמן בה הייתה תחת ריבונות סורית, אינן מבלבלות את המחרימים תוצרת ישראלית בכל מחיר.

יום שישי, 4 בדצמבר 2009

לא אקטואלי - 4.12.09

אזרחות לא טובה
בשבוע שעבר התכנסה ועדת החינוך של הכנסת על מנת לדון בטיבה של הוראת האזרחות בבתי הספר. את הוועדה כינס ח"כ זבולון אורלב לאחר שהמכון לאסטרטגיה ציונית פרסם נייר עמדה בנושא מאת ד"ר יצחק גייגר, רכז מקצוע האזרחות בשני בתי ספר. בדיון, שבו השתתפו מנכ"ל משרד החינוך, חברי כנסת, אנשי אקדמיה בכירים, מורים ותלמידים, הסתבר כי נייר העמדה הציג באופן ברור את הבעייתיות באופן הוראת האזרחות כפי שעד היום איש לא השכיל לעשות. את הדברים סיכמה יפה פרופ' אורית איכילוב, מומחית לחינוך אזרחי מאוניברסיטת תל-אביב באחד ממאמריה: "בעוד שבדמוקרטיות המערביות מחנכים למחויבות משולבת לעם, למדינה ולדמוקרטיה, בישראל, בכל מקרה של התנגשות בין השתיים, מעדיפים מערכת ערכים אוניוורסלית-דמוקרטית על פני המחויבות למערכת הערכים היהודית-ציונית. למצב זה אין אח ורע באף אחת מן הדמוקרטיות המערביות כיום, בה כולל החינוך לאזרחות גם עקרונות דמוקרטיים והומניסטיים וגם פטריוטיזם וגאווה במורשת הלאומית לדורותיה". על הקונצנזוס הרחב שהתגלה בקרב רובם של המשתתפים בדיון יעידו דברי של חברת הכנסת רונית תירוש, לשעבר מנכ"ל משרד החינוך בעצמה: "המשימה הבאה היא לבדוק את תוכניות הלימודים בהיסטוריה".

משפחה אחת גדולהעמותת 'משפחה אחת' שתומכת במשפחות נפגעות טרור בכל הארץ, מחפשת חונכים וחונכות לילדים ממשפחות כאלו. על החונכים להיות מעל גיל 21, עם גישה לילדים ויכולת הכלה רגשית גבוהה. להרשמה יש לשלוח קורות חיים למייל k.shimrit@gmail.com. עם זאת, אין צורך למהר. נפגעי טרור יהיו פה תמיד, בעיקר אם תאושר עיסקת שחרור המחבלים תמורת החייל גלעד שליט. מניפולציה רגשית מכוערת? אולי. אבל נכונה.
בין הנהגה להנהלהאחד הטיעונים המרכזיים לצידוד בעיסקה המתהווה בין ממשלת ישראל לחמאס הוא שכל הניסיונות להחזרתו של גלעד שליט כבר מוצו, ועתה, לא נותרה ברירה אלא להסכים לשיחרור מחבלים לשעבר ולעתיד. אך זוהי אינה האמת. למדינת ישראל יש כלים ללחוץ על החמאס, אך היא בוחרת בדפוס הפעולה הקבוע של ישיבה על הגדר על מנת להימנע מעימות. לדוגמא, כבר לפני מספר חודשים הגיש ח"כ דני דנון הצעת חוק להחמרת תנאי המאסר של אסירי חמאס עד לשחרורו של גלעד שליט. ההצעה הובאה לפיתחה של ועדת השרים לענייני חקיקה כבר כמה פעמים, שידעה כי דחיית החוק לא תתקבל יפה בציבור, ולכן בחרה שלא לדון בהצעה בשל החששות של שירות בתי הסוהר מפני מהומות בבתי הכלא. הנהגה המפחדת לממש את ריבונותה אפילו כלפי אסירים שכבר כלואים בבתי כלא, אינה הנהגה, ומזכירה הנהלה הפועלת בכפוף לחוקי משחק שקובעים לה ועדי עובדים.

הזכות להיות יהודיביום שישי הבא ייערך בתל אביב מצעד זכויות האדם הראשון בישראל. את המצעד מארגנת האגודה לזכויות האזרח בשיתוף עשרות ארגונים ופקסים נוספים. כשבודקים את סדר היום של אותם ארגוני זכויות אדם ניתן להיווכח כי הם מונחים על ידי אג'נדה פוסט-ציונית שנועדה לקעקע את אופייה היהודי של מדינת ישראל. הסיכוי לשמוע את קולם של מי מארגונים אלו כאשר זכותם של יהודים (נגיד מתנחלים) לממש את את זכות הקניין (הפרטי שנקנה בכסף מלא), דומה לסיכוי שאחמדיניג'אד ינהיג ברחבי איראן את יום השואה. צחוק הגורל הוא שמועד המצעד, שנקבע כנראה מבלי להסתכל על הלוח העברי, יצא דווקא בערב חנוכה, אחד החגים היותר פרו-יהודים בלוח השנה. ואף מילה על מתייוונים.

ויעשו כולם אגודה אחתהאגודה לזכויות האזרח מתגאה במדיניותה ארוכת השנים שלא לבקש, ולא לקבל, מימון ממקורות מפלגתיים או ממשלתיים בישראל המאפשרת לה עצמאות ואי-תלות. מצד שני, על פי מחקר משותף של המכון לאסטרטגיה ציונית ן-NGO Monitor, כחמישית מתקציב האגודה בחו"ל הוא במימונן של ממשלות זרות. נראה שבמבחן המציאות, כשהכסף נמצא על השולחן, דוגמת ממשלות אירופה שעושות אגודה אחת ותורמות לעמותה ישראלית פרו-פלסטינית, שיקולי חופש הפעולה נדחים. יותר מכך, הכסף הגדול מסנוור את אותם אלה שלא רואים בעיה בכך שמדינה אחת מתערבת במדיניות הפנים של ישראל משל היינו לרפובליקת בננות.

מאו שרעו"ד גלעד שר מהווה דוגמא נוספת למוסר הכפול של האגודה לזכויות האזרח. שר, חבר הנהלת האגודה, הוא גם זה שהגה יחד עם אורי שגיא את רעיון ההיפרדות החד-צדדית מהפלסטינים. לימים, יישום תוכניתו ברצועת עזה, הביא לעקירתם של 8,000 מתיישבים מביתם שלחקלם עד היום לא נמצא פיתרון ולהרג המוני של פלסטינים בידי פלסטינים אחרים ולפגיעות בוטות בזכויות האדם בעזה. ההתנתקות מעזה צריכה לגרום לכל מי שזכויות האדם הם נר לרגליו ויושר אינטלקטואלי בראשו, להתנגד לכל נסיגה ישראלית חד צדדית עתידית, שמביאה לפגיעה בזכויות אדם משני עברי החד-צדדיות. אבל אנשים כאלה לא תמצאו באגודה לזכויות האזרח.

להשפיע מבפניםאותה האגודה לזכויות האזרח שנהנית ממימון של ממשלות זרות, לא בוחלת בניסיונות להשפיע על מדיניות הפנים של מדינת ישראל. אחד הכלים לכך הינו עתירות לבג"צ, שיכול לפסול חוקים שחוקקו בכנסת. לדוגמא, האגודה לזכויות האזרח, בצירוף פרטים וארגונים נוספים דוגמת עדאלה (הנהנים גם הם ממימון של ממשלות זרות), עתרו לבג"צ בבקשה לבטל את התיקון לחוק האזרחות, אשר מונע הגירה של פלסטינים לתוככי ישראל במסווה של איחוד משפחות. במדינה מתוקנת, ארגונים הממומנים על ידי ממשלות זרות לא היו מורשות לעתור לבית המשפט העליון כנגד המדינה בתחומה הם פועלים. אצלנו המצב שונה. אנחנו עם סגולה.