יום שישי, 30 באוקטובר 2009

לא אקטואלי - 30.10.09

חופשיים מהחופש
אחת הדוגמאות הייחודיות והמקוריות ביותר של מנהיגות חוצת גבולות ברשת האינטרנט היא האתר cyberdissidents.org. זהו ארגון חדש שהוקם בשנה שעברה ומבקש לתמוך בקולותיהם של בלוגרים לוחמי חופש ולהגן על חופש הביטוי שלהם. במחשבה ראשונה נראה כי פרסום כתיבתם של אותם פעילים עלול להביא למעצרם בידי המשטרים הטוטליטריים בארצות בהם הם חיים, אך האמת היא הפוכה. עצם בחירתם של אותם אנשים להיות פעילי זכויות אדם במדינותיהם הרודניות ולפרסם את דבריהם ברשת האינטרנט, כבר מעמיד אותם בסיכון. בשלב זה, מתן תהודה עולמית לפעילותם יכול להיות מה שיציל אותם כפי שכבר המציאות הוכיחה בעבר: נתן שרנסקי, אחד מהיועצים של ארגון זה טוען כי התמיכה הציבורית במאבקו היא זו שהגנה עליו בכלא הסובייטי במשך תשע שנים.

כל ישראל
לאחרונה הודיעה רשות השידור כי 'קול ישראל' הגיעה להסכמי שיתוף פעולה עם הרדיו הבינלאומי של סין. שיתוף הפעולה יכלול חילופי תוכן, שיתוף מרואיינים והפצת תכנים בעברית דרך אתר האינטרנט של הרדיו הסיני. כמו כן סוכם כי רדיו 'קול ישראל' יסייע לכתבת הסינית בישראל ונציגי הרדיו הסיני בבייג'ין יסייעו לנציג 'קול ישראל' המדווח מסין. עסקה לא משהו לרדיו הישראלי בהתחשב בעובדה שהמשטר הסיני ממילא לא מאפשר סיקור חופשי מארצו. כדי להבין עד לאן משגת ידם של הסינים ניתן ללמוד מהעובדה שהממשלה לא מאפשרת לגלוש ברשתות החברתיות בתחומה. בקיצור, אין מה לחכות לסקופים מסין.

חתונת הכסף לפמיניזם
ביום רביעי הקרוב, תציין שדולת הנשים 25 שנים של פעילות לקידום מעמד האישה בישראל. באירוע יעלה המחזמר "ינטל" בתיאטרון הקאמרי וייחגג במעמד שר החינוך, גדעון סער, מי שהיה הגבר הראשון שעמד בראש הוועדה לקידום מעמד האישה. חלק גדול מציבור הבוחרים בישראל לא רואים הבדל משמעותי בין המפלגות השונות. במציאות כזו, יש רבים אשר נותנים את קולם בהתאם לטרנדים (בואו נצביע לסבא עם הסוודר) ולשיקולים שלא תמיד מהותיים (היא אישה / הוא גבר). לכן ראוי שכל פוליטיקאי שדואג לעתידו יתחיל בכך שידאג לנושא הפמיניזם הנשי. גם אם הוא חושב שמדובר בנושא חשוב מאד, וגם אם הוא חושב שממש לא.

הבית היעודי
עם הקמתה של הממשלה החדשה, ביקשה וקיבלה מפלגת הבית היהודי את האחריות על טיפול בנושא השירות לאומי. כל זאת לאור גזירות כלכליות וקיצוצים תקציביים המרחפים מעת לעת על אחד המפעלים החברתיים ביותר במדינת ישראל. לשם כך, הועברה מינהלת השירות האזרחי-לאומי ממשרד ראש הממשלה למשרד המדע בראשותו של השר דני הרשקוביץ. על כך מגיעה מילה טובה לציבור הדתי-לאומי ולנבחריו, אשר מכל הכיבודים וההטבות שחברות בממשלה יכולה לתת, בחרו דווקא להתמקד ביכולת לאפשר לבנות הציבור הדתי להמשיך ולתרום לחברה הישראלית.

שירות לאומי מגזרי
בשנים האחרונות, החלה המינהלת להרחיב את שורות השירות האזרחי גם במגזר החרדי והערבי. לא ניתן לזלזל בחשיבות השתלבותם של צעירים חרדים וערבים במסגרת השירות האזרחי. עבור החרדים מהווה השירות כרטיס כניסה לשוק העבודה הישראלי ואבן דרך נוספת בהשתלבותה של החברה החרדית בתוך החברה הישראלית. במקרה של הצעירים הערבים, החשיבות גדולה אפילו יותר: מלבד בלימת תהליכי פלסטיניזציה שעוברים על ערביי ישראל, השתתפות בשירות הלאומי יוצרת אצל הצעיר הערבי דיסוננס קוגניטיבי כזה שיחייב אותו בעתיד להגן על בחירתו לתרום למדינה ולחברה במסגרת השירות האזרחי. במילים אחרות, שנה אחת של שירות לאומי יוצרת אזרח ערבי ממלכתי לכל החיים.

על נאמנות ואזרחות
לאור החשיבות האסטרטגית של הצלחת המינהלת, העברתה ממשרד ראש הממשלה לטיפולו של משרד קטן ממפלגה סקטוריאלית (גם אם בהכחשה) פוגעת ביכולתה להשיג את מטרותיה באופן מלא. ראשית, משום שנושא השירות הלאומי שוב נתפס בציבור הרחב כצורך מגזרי של ציבור הכיפות הסרוגות. שנית, בשל המעמד הנחות של משרד המדע אל מול פרוייקט דגל הפועל מטעם משרד ראש הממשלה. ושלישית, משום שלמרות כל הסיסמאות והדיבורים היפים, שר המדע מחוייב קודם כל לציבור הדתי. לכן, בימים קשים מבחינה כלכלית, מי שסובלים מכך הם אותם חבר'ה חרדים וערבים. מדובר בבני נוער שחצו באומץ את הרוביקון ונכנסו לתהליך קבלה לשירות לאומי על אף הלחצים שהופעלו עליהם מסביבתם הקרובה, ולאחר כל זה הם מוצאים את עצמם בודדים ומבודדים ללא תקן מתוקצב ועם טעם מר של בגידה מצד המדינה. יהיה זה מעשה אצילי ורב משמעות, אם שר המדע יבקש להחזיר את המינהלת למשרד ראש הממשלה על מנת שזו תוכל למלא את תפקידה.

מדתיות בע"מ לדתיות בעם
באשר למצוקת תקני השירות הלאומי בקרב הבנות הדתיות: עשייתן המבורכת אינה מוטלת בספק אצל אף אחד מבין חברי הכנסת. הגיעה השעה לחקיקה מתאימה אשר תעגן את פעילותן ותקציבן ללא קשר לכוחו האלקטורלי של הציבור הדתי לאומי בכנסת, כך שהשירות הלאומי לא יתוקנן בערבון מוגבל בהתאם לתקציב שנתי כזה או אחר.

הברחת מוחות
נהוג לייחס לממשלות הימין את העמקת הפערים בין המרכז לפריפריה בשל מדיניותם הכלכלית. האמת היא שלא ניתן לתלות את כל האשמה במדיניות הניאו-ליברלית. על פי פרופ' שלמה חסון מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית, הפערים בין הפריפריה למרכז גדלו משמעותית דווקא בתקופת הכהונה השנייה של יצחק רבין כראש ממשלה שפעל למען הקצאת תקציבים רבים ומשאבים נוספים לטובת הגליל והנגב. התפיסה שההון האנושי בישראל ישכיל לנצל את יתרונותיו ולהתמודד מול אתגרי הכלכלה הגלובלית הביאה לנקיטת צעדים לפתיחת חשוק הישראלי לתחרות חופשית בשוק העולמי. אלא שהמציאות טפחה על פניהם של תושבי הפריפריה: המשק הישראלי אכן ניצל את יתרונות ההון האנושי, אך מי שנהנו מכך היו בעיקר השכבות החזקות בישראל אשר מתגוררים בעיקר במרכז הארץ. זאת מכיוון שמי שמרכזים אצלם את ההון האנושי הן חברות ההיי-טק והביו-טכנולוגיה, אשר מעסיקות בעיקר את אזרחי מדינת תל-אביב. כך יוצא שגם המשכילים והמוכשרים שגדלו בפריפריה מתפתים לעבור למרכז ובינתיים מרבית האוכלוסייה שנשארת מאחור נאלצת להתחרות בקרבות אבודים עם שווקים גדולים וזולים בהרבה. את התיאוריה הזו לא אני המצאתי, אלא פרופ' פול קרוגמן, כלכלן אמריקאי (יהודי כמובן), שמודל 'ליבה-פריפריה' שפיתח, זיכה אותו בפרס נובל לכלכלה בשנת 2008. על פי מודל זה, השוק החופשי לא יודע לאזן את עצמו ומעמיק את הפערים בין מרכז לפריפריה. על הממשלות להכיר בכך ולהבין כי הדרך היחידה לצמצמם את אותם פערים היא בקידום ההון האנושי בפריפריה. לכן, לא ניתן להסתפק ביצירת תשתית תחבורתית שתהפוך את ישובי הפריפריה לערי שינה של עובדי המרכז, אלא יש לקדם מוסדות מחקר ופיתוח ברחבי הנגב והגליל: מהקמת אוניברסיטאות ועד הבאת חברות הייטק.

יום שני, 26 באוקטובר 2009

לא אקטואלי - 23.10.09

בלבלי אותו
לגרש ילדי עובדים זרים – אסור.
לעקור 8,000 יהודים מבתיהם – מותר.
העלאת שארית יהודי אתיופיה – בעייתית.
דרישת נכדי הפליטים הפלסטינים לזכות השיבה – לגיטימית.
הראשונים נולדו בישראל ולא מכירים מקום אחר מלבדה. האחרונים לא מכירים שום מקום אחר מלבד הארץ המובטחת על אף שמעולם לא ביקרו בה. מוסר יהודי?

רכבת לשום מקום
ביום שישי האחרון קיים ארגון מסיל"ה אירוע להעלאת המודעות לילדי מהגרי העבודה והפליטים החיים בעיר תל אביב. קיומם של ארגונים אולטרא ליברליים המקדמים סדר יום להפיכתה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה כבר מזמן לא מהווה חדשות. לפחות לא בעיתון זה. גיגול קצר אודות מסיל"ה הוביל אותי לבלוג הרשמי של רון חולדאי: "מסיל"ה (מרכז סיוע ומידע לקהילה הזרה) הוא גוף שהוקם בשנת 1999 על ידי רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב-יפו, ונמצא באחריות מינהל השירותים החברתיים בעירייה". ההחלטה להקים את מרכז הסיוע היא בהחלט יוזמה ברוכה המצטרפת לשורה של יוזמות מקוריות קודמות. עם זאת, תמוהה העובדה שאירוע המופק על מנת לשמש אמצעי לחץ כנגד הממשלה, נערך מטעם ארגון הפועל מטעמה של רשות מקומית. הגיע הזמן שמישהו בממשלת ישראל יבין כי הריפיון אותו מגלה המדינה הוא זה שמעודד ראשי רשויות לצפצף על החלטות ממשלה כאילו הן היו המלצה בלבד. בשיאה של התופעה חזינו כולנו לא מזמן: ראשי ערים העיזו להודיע כי לא יצייתו לחוק הבצורת ויסרבו לגבות את המס החדש. צודקים או לא, סדר צריך להיות.

מצילה מצליפה
את האשמה הבלעדית על המצב הקיים יש להטיל על רשויות החוק, אשר לא השכילו לגבש מדיניות הגירה מוסדרת. כל זאת, דווקא במדינת ישראל בה לסוגיית ההגירה חשיבות רבה: מצד אחד, מדינת ישראל פותחת את שעריה ליהודים ושאריהם מרחבי העולם. מצד שני היא נאלצת להתמודד עם המוני פלסטינים המתדפקים על שעריה בתואנת השווא של זכות השיבה. על כל אלה יש להוסיף את מהגרי העבודה, אשר מיעוטם הם פליטים שלא יכולים לשוב לארצם. לשם כך הקים מרכז מציל"ה בראשותה של פרופ' רות גביזון, צוות אשר גיבש מתווה למדיניות הגירה. על המסמך אותו פרסם המרכז החשוב חתומים בין השאר פרופ' אמנון רובינשטיין ופרופ' שלמה אבינרי, אשר אינם נחשדים בפאשיזם על אף היותם פטריוטים הרואים בשמירה על אופייה היהודי של מדינת ישראל כמטרת על. נראה כי בזמן שיש כאלה המדברים על שמאל לאומי, יש כאלה שעושים אותו.

שר חינוך של כולם
בשבוע הבא יצוין יום הזיכרון לזכר יצחק רבין ז"ל. מדי פעם טורחים המארגנים ומזמינים איש ימין לטקס שהפך מזמן לאירוע אבל לשמאלנים בלבד. השנה ישתתף שר החינוך התל-אביבי שהיה יכול להיות חלומה הפמיניסטי והליברלי של כל אמא שמאלנית, אילולא היה ימני. חשוב מאד ששר החינוך השאפתן ינצל את ההזדמנות ואת מעמדו החדש על מנת להחזיר לטקס את המימד הממלכתי שמעולם לא היה לו, כך שכל חלקי העם יוכלו להתאבל יחדיו על הירצחו של ראש ממשלה.
פיצול אישיות
לקראת בחירתו של היועץ המשפטי החדש, יצא עיתון 'הארץ' במסע נגד חבר הכנסת יריב לוין אשר נמנה על ועדת האיתור שאמורה להציג מספר מועמדים מהם תבחר הממשלה. לטענת 'הארץ' לוין שרוי בניגוד אינטרסים בשל שיחה שקיים לפני עשר שנים עם הקבלן החשוד בפלילים דודי אפל. מהעבר השני, מעניין שאיש אינו פוצה פה בשל ניגוד האינטרסים הקיים בחוק עצמו למינוי ועדת האיתור. בראש הוועדה עומד שופט בית המשפט העליון בדימוס, אשר ממונה על פי חוק על ידי נשיאת בית המשפט העליון. במילים אחרות: לנשיאת בית המשפט העליון יש השפעה לא מבוטלת על בחירת היועץ המשפטי שיזכה להתייצב מולה כבא כוחה של המדינה. חוק זה נקבע לאחר שוועדה מיוחדת ישבה על המדוכה והציע את ההסדר הקיים כיום בחוק. בראש הוועדה ישב, הפלא ופלא, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט מאיר שמגר. מסתבר שלא חסר שופטים בירושלים.

על התורה ועל העבודה
במכתב חריף שהעבירו לשר הביטחון, טענו חברי הכנסת פינס, כבל, יחימוביץ' ותמיר כי "פיצול תפקיד היועץ המשפטי יוביל לריסוק מעמדו ולפוליטיזציה מסוכנת בהתנהלות הממשלה". על פניו נראה שלקבוצת החברים ממפלגת העבודה (לא נקרא להם מורדים מפאת מה ששנוא עליך...) יש בעייה עם ממשלה פוליטית. מילא שיש ממשלה ימנית, אבל פוליטית? גוועלד. פרשנות מעמיקה יותר, נותן פרופ' משה קופל, שטוען שככה זה כשכל האמת נמצאת בצד אחד. אזי התנהלותם של אלה שחושבים אחרת נראית פוליטית וראויה להגחכה. פלורליזם במיטבו.

מפלגה חינוכית
ביום ב' האחרון נערך כנס היסוד של שדולת הליכוד לקידום החינוך. מדובר ביוזמה של כמה פעילים במפלגת השלטון שהשכילו להבין כי לא די רק בתפיסת השלטון אלא גם במתן רוח גבית לשר החינוך ובקידום סדר יום לאומי. הקמת לובי לטובת קידום אידיאולוגיה נטו בתוך מפלגה אינה תופעה שכיחה במחוזות הפוליטיים שלנו ומהווה משב רוח מרענן במסדרונות מצודת זאב. אחרי הכל, בעשורים האחרונים עוסקות המפלגות בעיקר בשרידות פוליטית ובמלחמות פריימריז. לבקשת המארגנים הגעתי כנציג המכון לאסטרטגיה ציונית על מנת לסקור בקצרה את המחקר של המכון אודות הוראת האזרחות אותו כתב ד"ר יצחק גייגר. הפתיע אותי לגלות כי רובם של מארגני השדולה הם יוצאי חבר המדינות. אפילו חבר הכנסת היחיד שהגיע לאירוע, זאב אלקין, לא נולד ממש בארץ. נראה כי העולים, אשר נהנים מתודעה לאומית מפותחת ומודעות גבוהה לחשיבותה של ההשכלה הגבוהה, יוכלו להוביל את הליכוד להישגים משמעותיים בשדה החינוכי בשנים הבאות.
הבהקים חינוכיים
בין משתתפי כנס היסוד היה שר האוצר לשעבר, יגאל כהן-אורגד, אשר ביכה את הקמתה של השדולה באיחור של 32 שנים. חבר הכנסת אלקין פרגן לשר החינוך החדש על כך שפתח את שנת הלימודים בבתי הספר ובאקדמיה ללא שביתות, הישג לא מבוטל במערכת החינוך הישראלית. לזכותו של אלקין יאמר, כי הוא לא היסס להציב מטרות עבור ממשלת הליכוד לקדנציה הקרובה: הפיכתה של מכללת אריאל לאוניברסיטה, השפעה על תוכניות לימודים והרכבי ועדות מקצוע ופתיחת אזורי הרישום לבתי ספר לשם הגדלת אפשרויות ההתפתחות האישית של התלמידים. רשמנו.
חשוב להכיר
זו אינה חוכמה להכיר ולנפנף ברצח העם הארמני בידי התורכים כאשר האחרונים קצת מעצבנים אותנו. זו חוכמה גדולה הרבה יותר גדולה להיות נאמן לאמת גם כשאינטרסים אחרים נוגדים את האמת הזו.
מורים לדמוקרטיה
ביום שני הקרוב יערך כנס הבחירות של תנועת 'רוח חדשה' בארגון המורים. 'רוח חדשה' היא התארגנות רעננה של מורים אשר שמו לעצמם למטרה להוות חלופה להנהגה הקיימת בארגון המורים, הידועה גם בשמה הנוסף: רן ארז. מבלי לזלזל בצורך להפיח רוח חדשה בארגון המורים, עיקר חשיבותה של התנועה החדשה הוא בכך שבבחירות הקרובות, תהיה לכל מורה ומורה מ-40 אלף המורים החברים בארגון אפשרות בחירה אמיתית.

בראשית – נוח!
ורק אז לֶךְ-לְךָ.

יום שבת, 17 באוקטובר 2009

לא אקטואלי - 16.10.09

ברית המילה הכתובה
השבוע התבשר סבר פלוצקר על זכייתו בפרס מפעל חיים מטעם אגודת העיתונאים. לרגל הבשורה קיים פלוצקר ראיון מיוחד ב-ynet בו התגאה אני גאה בזה שצפיתי מראש את המשבר הכלכלי, למרות שלא ידעתי שהוא יהיה כל כך ארוך". עוד אמר: "אני בהחלט רואה עתיד למילה הכתובה...". אכן, המילה הכתובה היא בעלת ערך רב. אחרת, איך נדע להזכיר לפלוצקר שמצד אחד מתגאה בכך שחזה את המשבר הכלכלי ומצד שני כתב את המילים הבאות תשעה חודשים לפני פריצתו: "לדעתי, האמריקנים בפאניקה קצת מופרזת. הכלכלה שלהם לא עומדת על מפתנו של משבר דרמטי. הבורסות שלהם לא בועתיות: מדדי המניות המובילים בוולסטריט מצויים כיום עדיין במרחק ניכר מתחת לרמתם הריאלית באביב 2000". אין זה אומר כי פלוצקר לא ראוי לפרס, אך בהחלט כדאי שיזכור כי אף אחד אינו חסין מטעויות, ואם אפשר, גם את ערכה של המילה הכתובה.

השתלבות לא מתוכננת
השבוע נפתח מושב החורף של הכנסת בו נחוש ראש הממשלה להעביר את הרפורמה בוועדות התכנון והבניה. אחד הזכרונות הכואבים של נתניהו מהמושב הקודם של הכנסת הייתה הפארסה ברפורמת הקרקעות שנגרמה כתוצאה מהתנגדותם של ארגונים אזרחיים. לאור הניסיון הכואב, נראה שהחבר'ה במשרד ראש הממשלה למדו את הלקח וניצלו את פגרת הקיץ על מנת להפגש עם ארגונים שונים, להציג בפניהם את עיקרי הרפורמה ולשמוע את ההסתייגויות. במסגרת פעילותי במכון לאסטרטגיה ציונית, הוזמנתי גם אני להשתתף בישיבה באגף לתכנון מדיניות. מעבר להיבטים סביבתיים ותכנוניים, יש לרפורמה הזו השלכות על סוגיות לאומיות, כפי שתיארתי במדור זה לפני שבוע. למרות זאת, מצאתי את עצמי כנציג הגוף היחיד בעל סדר יום לאומי כשכל שאר הנציגים באים מטעם ארגונים בעלי אג'נדה ירוקה (ולא רעה בכלל). פילוח אחר של המשתתפים באותה ישיבה גילה כי חובשי הכיפות הסרוגות שהיו בחדר, כולל מנכ"ל משרד רוה"מ עצמו, היו כולם פקידי ממשלה. נראה כי המגזר הדתי-לאומי, שהצליח כבר להשתלב בצמרת הצבא, מערכת המשפט, גופי ממשל ועולם התקשורת, טרם פיתח את המודעות הדרושה לצורך בהשתלבות בהובלת ערכי הסביבה והתכנון.

עברי לידר
מי שכן הפנימו את הצורך בשילוב בין ערכי היהדות לערכי הסביבה הם חברי עמותת 'טבע עברי' אשר לקחו על עצמם להרחיב את זהותנו כיהודים החיים בישראל, כך שתכלול גם את מחויבות לאורח חיים בר-קיימא. בין שאר פעילויות העמותה החדשה-דנדנשה ניתן למנות את בית מדרש 'דרך-ארץ' אשר הוקם בשיתוף פעולה עם בית מדרש 'אלול'. אלו המעדיפים פעילויות חד-פעמיות ופחות מחייבות מוזמנים לרתום את קהילתו (מתנ"ס, בית-כנסת, מקום עבודה וכד') לטובת הקריאה לקיום השבת הבאה, שבת פרשת נח, כשבת של תיקון סביבתי. פרטים נמצאים באתר המתחדש של העמותה.

שועי עולם ושות'
עם כל הכבוד ליוזמות יהודיות מהסוג הנ"ל, יש כאלה שחושבים בגדול. לטוב ולרע, שמעון פרס הוא אחד כזה. בשנה שעברה ניצלו מקורביו את שמו על מנת לייסד את ועידת הנשיא שהביאה לירושלים את מיטב שועי העולם: ראשי מדינות, בעלי חברות, אינטלקטואלים בעלי שם, אנשי רוח בקנה מידה עולמי ועוד ועוד. בשנה שעברה השתתפתי בועידה והתרשמתי מהאופן היחודי בו משולבים עבר, הווה ועתיד: תוך יומים וחצי נדחסים להן מגוון אירועים ופעילויות בהם מועלים על נס תרומתם של בני העם היהודי לעולם, דנים במגוון סוגיות עכשוויות ובמקביל בונים קשרים וגשרים בין משתתפי הכנס לטובת פעילות עתידית. בשבוע הקרוב תתקיים הוועידה זו הפעם השניה, ולמרות שהפעם האירוע יהיה פחות גרנדיוזי, עדיין צפויה למשתתפים בו חוויה מעשירה ומרתקת.

פרס והנובל
זכייתו של ברק אובמה בפרס נובל לשלום מאירה לפתע באור חיובי את זכייתם של יצחק רבין ושמעון פרס שחתמו על הסכמי אוסלו. ביחס לנשיא צעיר, חסר כל רקורד ביצועי, שמועמדותו לפרס הוגשה מספר ימים לאחר שנבחר לתפקיד נשיא ארצות הברית, נראית חתימה על הסכם שלום עם ארכי-מחבל כמעשה הירואי מאין כמוהו. נראה כי ירידת קרנו של פרס נובל לשלום מתאימה לפיחות בציפיות מחזון השלום. בנאומו עם פתיחת מושב החורף של הכנסת, הודה הנשיא פרס: "אני יודע: השלום עם מצרים והשלום עם ירדן, אינם שלום של אהבה. אין אנו נופלים איש בזרועות רעהו. ואפילו נשמעת הסתה כנגדנו. לא כך חלמנו על שלום - אבל זה מה שיש". כל זה לא מנע ממנו לבקש: "אל תרפו מהמשא ומתן, חפשו כל סדק, נסו כל אפשרות כדי לשים קץ ליותר ממאה שנות מדון ודמים. אני בטוח שהעם יהיה אתכם. יש מלחמת אין ברירה, ויש שלום של אין ברירה. בעיני אפילו שלום של אין ברירה עדיף". כך הופך שלום של אמיצים לשלום של פחדנים, ועם פחדנים, אף אחד לא רוצה לעשות שלום בג'ונגל המזרח תיכוני.

זה לא רק ספורט
לא כדאי שהזכייה בפרס נובל לשלום תכניס לאופוריה את ברק אובמה. אחרי הכל מדובר בוועדה המורכבת מחמישה חברים לשעבר בפרלמנט הנורבגי. רק שבוע קודם לכן הטריח את עצמו אובמה לקופנהאגן על מנת לשכנע את חברי הוועד האולימפי לבכר את שיקגו על פני ריו, טוקיו ומדריד לאירוח האולימפיאדה ב-2016. 115 נציגי מדינות העולם ירקו בפניו של נשיא המעצמה העולמית והדיחו את שיקגו כבר בסבב ההצבעה הראשון. יש לי תחושה שאם היו נותנים לאובמה לבחור, הוא היה מעדיף לנצח בקרב על האולימפיאדה ולהרוויח את הנובל ביושר כשתגיע השעה.

אות חיים
מבדיקת זהותן של המחבלות ששוחררו בעסקת קלטת גלעד שליט עולה כי כמעט כולן הואשמו בניסיון לגרימת מוות. הווה אומר: עדיף להיות רוצחת לא יוצלחת. יכול להיות שמישהו ביקש להעביר מסר מתוחכם לארגוני הטרור הפלסטיניים?

לא חראם
ארגוני זכויות אדם (כך הם קוראים לעצמם) פרו-פלסטיניים מלינים על כך כי מתאם הפעולות בשטחים מתעלם מפניותיהם בשם תושבים פלסטינים ומוכן לפעול אך ורק מול התושבים עצמם. בין ארגונים אלו ניתן למנות את 'גישה' שטוען כי מדינת ישראל מיישמת משטר אפרטהייד, 'המוקד להגנת הפרט' ו-'רופאים לזכויות אדם' שקראו רק לפני ארבעה חודשים לראשי האיחוד האירופי ללחוץ על שר החוץ בשלל נושאים פוליטיים. שלושת הארגונים הנ"ל, מקבלים חלק ניכר ממימונם ממשלות אירופאיות. פלא אם כך שהצבא הישראלי מסרב לשתף עימם פעולה? יש צדק פואטי בעובדה שארגונים שבפעילותם דחפו לקריאות לחרם על מדינת ישראל מתבכיינים על כך שכעת הם אלה שמוחרמים. לי זה נשמע כמו "אוי אוי אוי".

חילופי זוגות
בשבוע החולף נדונה בוועדת החוקה של הכנסת הצעת החוק של ישראל ביתנו בנושא ברית הזוגיות, המאפשרת לחסרי דת להינשא. הגירסא הנוכחית של החוק המוצע היא מצומצמת מאד לאור התנגדותם של חברי הכנסת החרדים ולכן נותנת מענה למספר קטן מאד של זוגות. כבר בשנת 2000 הוצע במסגרת אמנת גביזון-מדן הסדר מפורט רישום הנישואין, אך בעיקר בשל התנגדות הממסד הדתי, ההצעה נותרה על המדף בלבד. הפוליטיקאים החרדים צריכים להבין כי הזמן אינו משחק לטובתם, מכיוון שהשוק החופשי אינו נשאר אדיש ומייצר פתרונות עוקפי מדינה. לדוגמא: ארגון 'משפחה חדשה' מנפיק תעודת זוגיות אלטרנטיבית כפתרון אזרחי לנישואין בישראל. הארגון כבר שכנע מספר עיריות (תל-אביב, מבשרת-ציון, רמלה, נס-ציונה ולוד) לראות בתעודה החדשה מסמך חוקי שבעליו יחשבו לזוג נשוי לכל דבר. בקצב הזה, דווקא החרדים יהיו אלה שיתגעגעו להסדר המוצע כיום באמנת גביזון-מדן.

לקום מחר בבוקר
ולהתחיל מבראשית.

יום ראשון, 11 באוקטובר 2009

לא אקטואלי - 9.10.09

בזמן שישנת
טוב הייתה עושה ממשלת ישראל לו הייתה ממשיכה מדינת ישראל במדיניות של התעלמות מוועדת החקירה של האו"ם לפעילות צה"ל ב"עופרת יצוקה" גם לאחר שזו פרסמה את מסקנותיה. אחרי הכל, היה זה השופט גולדסטון בכבודו ובעצמו שנרדם מול נועם בדין, תושב שדרות כנציג 'מרכז תקשורת שדרות', כשזה העיד בפני הוועדה. כעת זהו תורה של מדינת ישראל להרדם.

לא סופרים אותם
סוכנות הידיעות 'ממרי' מדווחת על פולמוס אינטלקטואלי בעקבות החלטת משרד התרבות המצרי לחדש מיזם תרגום ספרות ישראלית לערבית. מנהל המרכז הלאומי המצרי לתרגום, גאבר עצפור, סיפר כי פרויקט תרגום ספרות ישראלית לערבית שהחל בשנות השישים במסגרת מדיניות 'דע את האויב', הופסק בשנת 2000, בשל חתימת מצרים על אמנה בינ"ל המחייבת את מצרים לקבל את הסכמת מחבר הספר והמוציא לאור הישראליים בטרם התרגום לערבית. לדברי עצפור, מדיניות המרכז לתרגם ספרות עולמית נמשכה, ובמסגרתה מתורגמים לערבית טקסטים עבריים דרך שפה זרה מתווכת משנת 2005. "אנו נגד נורמליזציה, ולכן חשבנו על דרך אחרת - לתרגם את הספרים הישראליים המתורגמים לאנגלית..." אמר עצפור. עצפור הוסיף כי הספרים המועמדים לתרגום הם מכתביהם של עוז וגרוסמן או מספרות "ההיסטוריונים החדשים" שהם ממחנה השלום בישראל. לדברי עצפור, חשוב שהאזרח המצרי הערבי יידע שיש כותבים ישראלים המתנגדים למחשבה הציונית ולעקרונות של ישראל. את עמוס עוז ודוד גרוסמן, סופרים המגדירים עצמם כציונים, צריכים להיות מוטרדים מהעובדה לגלות כי עובדת היותם ציונים מוטלת בספק.

התיישבות במבחן בג"צ
בתקופה האחרונה ניתן לחזות בניסיונות של המדינה ליישב יהודים באזורים בעלי חשיבות לאומית. עיקר המאמצים מתרכזים בהבאת קבוצות של חרדים ודתיים לאומיים לפריפריה הגיאוגרפית והחברתית: חריש (בואדי ערה) וכסיף (בנגב) הינם ערים אשר מתוכננות לציבור החרדי, בעוד הדתיים הלאומיים מכוונים כגרעיני התיישבות בעיקר בערים המעורבות (יפו, רמלה, נצרת עילית, עכו וכד'). הסיבה שהמדינה פועלת באופן זה אינה רק משום שקל להביא את הקבוצות הללו למחוזות נידחים. מאז שנת 2000, בה החליט בית המשפט העליון כי לרוב האזרחים במדינה (המתקראים יהודים) אין זכות להקים ישוב משלהם, בניגוד לקבוצות מיעוט בעלים מאפיינים תרבותיים ייחודיים (דתיים, חרדים, בדווים, צמחונים וכד'). במקום שהממשלה תעגן בחקיקה מתאימה את האפשרות להמשיך ולקיים מיזמים דוגמת הקמת המצפים בגליל, היא בוחרת לשחק תופסת עם בג"צ. אך בקצב הזה, יתכן וגם הפתרונות הקיימים לא יהיו חוקיים: האגודה לזכויות האזרח וכמה ארגונים פוסט ציוניים נוספים, טוענים כי הקצאת מגרש ביפו לחברת 'באמונה' אשר בונה רק לציבור הדתי לאומי הינה אפליה פסולה. דוגמא נוספת היא עמותת 'במקום' אשר מתנגדת להרחבתה של חריש לטובת האוכלוסייה החרדית. לאחר ניסיון מר של כמה מהפכות חוקתיות לא ממש ציוניות, ראוי כי המחוקקים יקדימו לעשות את תפקידם ולא יאלצו את בג"צ לקבוע מהי אפליה, איזו פסולה ואיזו מותרת.

הפשרת הבנייה
למרות כל הצהרותיהם המתייפיפות של מנהיגי המדינה, בעשורים האחרונים המדינה לא עשתה די על מנת להביא תושבים יהודים לגליל ולנגב במסות גדולות. במסגרת תוכנית המצפים, עליה הכריזה ממשלת בגין בשנת 1979 וידועה לציבור בשם 'ייהוד הגליל', הוקמו 26 יישובים בתוך שנתיים. מאז השתנו יותר מדי דברים, ולא לטובה: בג"צ יפסול כל תוכנית המתקראת ייהוד בתואנה כי זו גזענית; למנהלת סלע, זרוע ממשלתית שאמורה גם להקים יישובים חדשים לקח כפול מהזמן כדי להתחיל את בניית התשתיות באחד מארבעת היישובים שתכנונם כבר החל; לבוגרי עמותת 'איילים' שמפעילה כפרי סטודנטים בפריפריה, אשר מבקשים לקבוע את עתידם בנגב המדינה טרם מצאה פתרונות; זוגות צעירים רבים מבקשים להתיישב בגליל אך הביקוש גדל מההיצע הקיים בישוביים הקהילתיים. עם כאלה נתונים, לא פלא שהצעירים מהפריפריה מוצאים את מקומם רק בפריפריה של מדינת תל-אביב.

לא הישג ולא ציוני
את אובדן סדר היום הציוני של ממשלות ישראל בעשורים האחרונים תמחיש הדוגמא הבאה: מאות חיילים משוחררים אשר שירתו כחיילים בודדים וכיום לומדים לתואר אקדמי במימונה של קרן פילנטרופית בשם 'הישג' החליטו לא לראות בבדידותם חיסרון אלא למנפה לטובת חיזוק המפעל הציוני. לשם כך, התאגדו מאות הצעירים לקבוצה בשם 'הישג ציוני'. למרות הפיתוי הגדול שיש לצעירים בודדים בעלי השכלה לעזוב את ישראל למדינות המוצא שלהם, בוחרים חברים אלו לבנות את עתידם רק במדינת ישראל ולהשתלב בחברה הישראלית. לשם כך, הם מבקשים לסייע למדינת ישראל באמצעות עיבוי ישובים קיימים באזורי פיתוח ולהזרים חיים חדשים ליישוב. בינתיים החבר'ה שעסוקים בקרבות הישרדות יומיומיים נאלצים לכתת את רגליהם בין משרדי הממשלה ומקווים שלמישהו שם למעלה ייפול האסימון לפני שהחברים יתייאשו מהמדינה.

בירוקרטיה פוסט ציונית
אחת הסיבות המרכזיות לכך, אם כי ודאי לא היחידה, שהמדינה הורגת ברכות יוזמות ברוכות רבות היא הבירוקרטיה. בשם הקרב בבירוקרטיה ביקש נתניהו לקדם את הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, ובשם אותו אליל הוא מבקש לכונן מהפכה בהליכי הבנייה והתכנון. בשני המקרים מדובר בכוונות טובות אך לא די בהן. בכל האמור לקרקעות ולהתיישבות יש לזכור כי בארצנו הקטנטונת מדובר בהרבה יותר מאשר אינטרסים כלכליים. רפורמת הקרקעות כבר פגעה בכמה אינטרסים לאומיים, מהלך אשר הביא להקמת צוות שרים אשר אמור להגיש בקרוב את המלצותיו לתיקונים ברפורמה. עד אז, עיננו אליהם תלויות.

לתכנן את התכנון
הסוגייה הבעייתית ביותר ברפורמה המתגבשת בוועדות התכנון הינה האצלת סמכויות מהוועדות המחוזיות לוועדות המקומיות. לפעולה זו השלכות רבות הן מהפן האזרחי והן מהפן הלאומי, בעיקר משום שוועדות מקומיות, אשר השליטה בהם נתונה לנבחרי ציבור, נתונות ללחצים פוליטיים הרבה יותר מאשר בוועדות מחוזיות. לכן, בעיקר ביישובים קטנים, בהם האוכלוסייה קטנה, צפוי כי לקבוצות מסויימות (מחברי מפלגה דרך חמולות ועד כנופיות) תהיה היכולת להשפיע בקלות יחסית על וועדות התכנון. לכן, העברת סמכויות בתחום התכנון והבניה לשלטון המקומי צריכה להעשות, אם בכלל, באופן מדורג ומבוקר ואך ורק לרשויות המתנהלות באופן תקין לאורך זמן ושיש בידן הכישורים והכלים הנדרשים להפעלת סמכויות אלה. למרות זאת, לפני חצי שנה, החליטה הממשלה להטיל על שר הפנים להסמיך לפחות חמישים ועדות מקומיות בחמש השנים הבאות. מעבר לכך שפעולה זו עלולה להביא לידי הגמשה לא רצויה של הקריטריונים שנקבעו כבר בחוק בעבר, עלולות להיות השלכות לאומיות רבות בשל השתלטות של גורמים לא ממלכתיים על ועדות התכנון המקומיות. יש לקוות שנתניהו למד את הלקח מהפארסה של רפורמת הקרקעות והפעם ישכיל צוות השרים שמינה להכין המלצות מגובשות היטב בהתאם לאינטרסים הלאומיים, הציבוריים והסביבתיים, כך שכולם יוכלו לברך על הרפורמה הנדרשת.

יום שישי, 2 באוקטובר 2009

לא אקטואלי - 2.10.09

יש גברים שלא משתנים
אומרים שהנאום אותו נשא בנימין נתניהו באו"ם היה לא רע בכלל. יכול להיות, אבל האמת שנתניהו לא היה צריך להתאמץ. הוא היה יכול לקרוא את אותו הנאום בדיוק אותו נשא בפני הקונגרס האמריקאי לאחר בחירתו לכהונה ראשונה כראש ממשלה. להלן כמה הבהקים מנאום בן 13 שנשאר אקטואלי גם היום (בתרגום חופשי שלי): "... על השלום העתידי [במזרח התיכון] להישען על שלושה עמודי תווך: ביטחון הוא עמוד התווך הראשון... עמוד התווך השני הוא הדדיות... עמוד התווך השלישי עבור שלום קבוע הוא דמוקרטיה וזכויות אדם... אנו לא מבקשים שלום אך ורק לזמנינו. אנו מבקשים שלום לתמיד. לחברי 'שלום עכשיו' אני אומר: אנו לא רוצים רק שלום עכשיו. אנו רוצים שלום עכשיו, אך גם שלום אחר כך. שלום לדורות...". בשאר הנאום התייחס נתניהו גם לסכנה שבאיראן גרעינית ולירושלים שרק איחודה מאפשר למאמינים מכל הדתות לפקוד אותה, לראשונה זה אלפיים שנה. רק משהו אחד מהנאום של אז השתנה: "אני מתחייב לצמצם את מספר חברי הממשלה". נו שוין.

וסמכת בחגך
בבית הכנסת בו התפללתי ביום כיפור היו תלויים שני שעוני קיר. האחד הראה את השעה הנכונה, והשני, מעשה שטן, את השעה על פי שעון הקיץ. הטעות הטרגית הזו של מי משמשי בית הכנסת, נבעה כתוצאה מכך שחוק קביעת הזמן, זה שמו, מסיים את שעון הקיץ במוצאי השבת שלפני יום כיפור. כך יצא, שכשהצום הסתיים, שעון אחד הראה את השעה 18:10, בעוד חברו מראה את השעה 19:10. הבטתי שוב בשני השעונים, ופלא פלאים, לא חשתי בשינוי בתחושת הרעב בעקבות הדילוגים משעון חורף לשעון קיץ ובחזרה. בשבוע הקרוב, ימי חול המועד סוכות, יסבלו מהמעבר לשעון חורף בעיקר המטיילים ושאר המבלים תחת כיפת השמים, אשר יאלצו לקצר את שמחת חגם בשעה תמימה מדי יום בשל מעשיהם של נבחרי הציבור. מומלץ לחברי הכנסת חובבי המסורת לשנות את החוק ולדחות את שעון החורף לצאת שמחת תורה, כך שתחילת שעון החורף תקביל לאמירת "משיב הרוח ומוריד הגשם". לא רק החילונים יודו לכם על כך.

שופט לכל עת
השבוע חגג מנוע החיפוש גוגל את יום הולדתו ה-11. החבר'ה בגוגל לא צריכים אותי כדי לדעת שהם עושים עבודה טובה. מצד שני, מי שואל אותם (אני, עשרות פעמים ביום). לאחרונה התווספה בגוגל אפשרות ההשלמה האוטומטית, אשר הופכת למעשה לסוציולוג של הרשת בה אנו חיים. סוג של שופט בקרב על התודעה. כך קורה שצחי הנגבי מקבל תוספת אוטומטית של כתב אישום, אהוד ברק זוכה בפלולה למרות הניתוח, עמיר פרץ לא מצליח להיפטר מהמשקפת וציפי חוטובלי נשואה. האם יש משהו שגוגל יודע ואנחנו לא?

עיסוי לב
בית מורשה בירושלים, בשיתוף עם תנועת 'מעגלי צדק', פותחים השנה את תוכנית בית המדרש לצדק חברתי לקהל הרחב. בית המדרש הוקם מתוך מגמה לקדם תודעה של צדק חברתי בישראל תוך ניסיון לממש את ערכי היהדות בעולם המודרני. בראשו של בית המדרש, עומד הרב ד"ר (שילוב מודרני בפני עצמו) בני לאו. על התאמתו לתפקיד חשוב זה תעיד דרשתו משבת שובה בקהילתו בשבת האחרונה: על אף המגוון הגדול של ההרצאות שנישאו ברחבי העיר על ידי רבנים מכובדים ומוכרים, המוני משתתפים ומשתתפות זרמו לבית כנסת הרמב"ן ועוד רבים נותרו בחוץ. זאת על אף העובדה שהרב הצעיר, אשר עומד בראש קהילה ירושלמית בורגנית, מעביר שיעור מדי שבת אחר הצהריים. את נושא השיעור ייחד הרב לאו לרעיון הפיכת עיקרון 'לפנים משורת הדין' לחובה משפטית ככלי לצמצום פערים בחברה. וכך, כמו מסאז' טוב המשחרר גב תפוס, כך גם דבריו של הרב לאו לחצו בדיוק בנקודות הנכונות של לבבות השומעים, בניסיון לרכך את קשיות הלב המצטברת אצל כל אחד מאיתנו כתוצאה מאירועי היום-יום. מי אמר שאין נביא בעירו?

פינת הקטנוניות
ספרו של אלון חילו, 'אחוזת דג'אני', נמכר במדפי חנויות הספרים עם סמל זכייה בפרס ספיר למרות שזה נלקח ממנו לאחר שהתגלה ניגוד עניינים מהותי בקרב חבר השופטים. האשראי על הפנייה למפעל הפיס שהביאה לביטולו של הפרס מגיעה לפורום המשפטי למען ארץ ישראל. כעת ראוי לפנות לערכאות המתאימות על מנת להורות להוצאת ידיעות אחרונות לאסוף את עותקי הספר עם הכיתוב השיקרי, בדיוק כמו שנשללים המדליות והפרסים מאתלטים המשתמשים בסמי מרץ (גילוי נאות: אין קשר משפחתי ליו"ר מרץ לשעבר, יוסי שריד). אך יש צד חיובי בכך שתעשיית השקר סביב אחוזת דג'אני ממשיכה לפעול בשיא המרץ (אותו גילוי עדיין נאות): פרופ' מעוז עזריהו, גיאוגרף מאוניברסיטת חיפה, טוען כי הספר, שלא בכוונת מכוון, הינו יצירה ציונית במהותו. בספרו הפרובוקטיבי, מנסה חילו להוכיח כי הסיפור הציוני הינו כיבוש קולוניאליסטי על בסיס טענות היסטוריות. אך שוד ושבר, אותן טענות אינן אלא בדיות פרי דמיונו של הסופר המוכשר. המצאתה של אחוזה אשר שכנה במקום בו נמצאים כיום מגדלי עזריאלי, היא דוגמא מייצגת לכל אותן טענות שווא אשר על בסיסן יוסד הנרטיב הפלסטיני כולו.

הסברע
בשנים האחרונות זו אופנה להתנגח במשרד החוץ על כך שאינו עושה את תפקידו. עם כל הביקורת, יש לדון לכף זכות את אנשי המשרד אשר מאמציהם בחו"ל משולים לארגון ימני אשר מנסה לדחוף אייטם ל-ynet. בשיחה שנערכה במכון לאסטרטגיה ציונית, סיפרה חברת הכנסת ציפי לבני כי בתפקידה כשרת חוץ הייתה צריכה להסביר לעמיתיה באירופה כי לא הייתה מדינה פלסטינית לפני הכיבוש ולהוכיח באמצעות מפה כי אין רצף יבשתי בין רצועת עזה ליהודה ושומרון. מסתבר שלא צריך להיות ליברמן כדי שלא ירצו לשמוע אותך.