יום ראשון, 27 בספטמבר 2009

לא אקטואלי - 25.09.09

אל ברקוביץ'
אתרי הספורט ברשת מלאו לאחרונה בסקרים הקוראים למנות את אייל ברקוביץ' לתפקיד מאמן נבחרת ישראל. התמיכה הציבורית המסיבית מפתיעה בעיקר על רקע העובדה שאייל, לדעתי גדול כדורגלני ישראל, לא אימן מעולם. מעקב אחר השיח ברחוב הספורטיבי (וטוקבקים באתרי האינטרנט) מראה כי תופעה זו היא רק סיפטום לאחת המחלות של החברה הישראלית: קוצר רוח מפני עבודה קשה. את חוסר היכולת להתאזר בסבלנות לטובת תהליכים אשר נותנים את פירותיהם רק לאחר זמן ניתן לזהות באמצעות מנטרות דוגמת "ניסינו הכל ולא הלך", "אין ברירה", "אין מה להפסיד". כך שיווקו לנו את תוכנית ההתנתקות וכך מוכרים לנו מאמן כדורגל.

חברת פשע
באדיבות מכון ממר"י אשר עוקב אחרי התקשורת במדינות ערב, הובאה לידיעתי העובדה כי שר הפנים הסעודי, הנסיך נאיף בן עבד אל-עזיז, הביע צער על כך שרוב מבצעי הפיגועים בעיראק הם סעודים, ושסעודים רבים ממשפחות מכובדות מצטרפים לשורות הטרור. ידיעה זו מצטרפת למה שאנו כבר יודעים על בן-לאדן וחבריו שלא בדיוק סבלו מילדות עשוקה בטרם בחרו בקריירה טרוריסטית. תופעות אלו מציבות אתגר בפני התפיסה כי התנגדות של ערבים ומוסלמים לערכי המערב נובעת ממצב כלכלי ירוד. אפשרות אחת להסביר את פנייתם של בני טובים ועשירים לדרך הטרור היא באמצעות יישום פירמידת הצרכים של אברהם מאסלו, שנהגתה עבור רמת הפרט, ברמת החברה כולה. על פי תאוריה זו, קיים מדרג של צרכים, אשר מאורגנים על-פי סדר חשיבות. מרמה בסיסית של צרכים פיזיולוגיים בסיסיים (אכילה, שינה וכד') ועד הרמה הגבוהה ביותר של מימוש עצמי. רק כאשר רמה מסוימת של צורך מסופקת, האדם פונה להגשמת הרמה הגבוהה הבאה במעלה. דברים אלו נכונים גם עבור חברות שפע, אשר מפנות אנרגיות אשר הושקעו קודם לכן בהישרדות לטובת מימוש שאיפות גבוהות יותר דוגמת משימות תרבותיות, דתיות או לאומיות. באמצעות מתן פרשנות מאד מסויימת לערכים דתיים-איסלמים נוצר מצב מגוחך שחברת שפע, הופכת לחברת פשע.

חברת שסע
ניתוח דומה ניתן לערוך עבור החברה הערבית בישראל, אשר בעבר עיקר טענותיהם התמקדו בקיפוח מצד השלטונות וכיום מנהלים מאבק אזרחי כנגד אופייה היהודי של מדינת ישראל. לכן, אין זה מקרה שדווקא האליטה האינטלקטואלית והמבוססת של ערביי ישראל היא זו שמובילה את המגמה למימוש שאיפותיהם הלאומיות של הערבים הפלסטינים במדינת ישראל (כהגדרתם). למרות זאת, בחלקים גדולים בציבור הישראלי עדיין רווחת האמונה כי סילוק תחושת האפליה הינה תנאי הכרחי ומספיק להפגנת נאמנות למדינה היהודית מצד אזרחי ישראל הערבים. תפיסה זו חוטאת לאמת ונגועה בפטרנליזם: אפילו מנהיגי הציבור הערבי במדינת ישראל מצהירים במפורש שהמניעים לעמדותיהם נגד מדינת לאום יהודית הם לאומיים ואינם תוצאה של אפליה. טיעון הקיפוח, אשר משמשם בפורומים פנימיים ובינלאומיים, ככלי פוליטי להשגת חיי רווחה וככלי ניגוח במדינה היהודית, כבר אינו מהווה מטרת על. אז כיצד מתתמודדים עם סוגיית ערביי ישראל? איני יודע. אך ברור לי שחשוב להבין את שורשיה, בטרם ננסה לפתור אותה.

סטודנטים מסורתיים
על פי המסורת, נהוג להתחיל מיד במוצאי יום הכיפורים בבניית הסוכה, לקיים מה שנאמר: "ילכו מחיל אל חיל". מי שעוד הולכים מחיל אל חיל, הם קבוצת סטודנטים אשר נערכים בחול המועד הקרוב לקיים זו השנה הרביעית את המיזם "סטודנטים מובילים". לאחר שעזרו במלאכת שיקום הצפון לאחר מלחמת לבנון השניה, סייעו ביישובי עוטף עזה בשנה שלאחר מכן, וניקו את חופי הכנרת בשנה שעברה, ממשיכים הסטודנטים את המסורת, והפעם באשדוד במגוון פעילויות בסימן סובלנות חברתית. רק בסוכות הקרוב, ניתן יהיה לקיים את מצוות אושפיזין באופן קצת אחר, ולהתאשפז בעיר הגדולה בישראל שאין בה בית חולים.

היומרה של המדינה
בסוף השבוע הקודם יצא העיתון של המדינה במיזם חדש - המצעד של המדינה: 500 השירים הגדולים של המוזיקה הישראלית. אין ספק שצוות הבוחרים עשו עבודה נהדרת, בעיקר אם מדובר היה במדינה שכולה מלאה באשכנזים, בורגנים וחילונים. אחרת קשה להסביר את הטעם האחיד שליווה את צוות הבוחרים. כעלה תאנה מזרחי בודד בעשירייה הראשונה נבחר דווקא שירו הדכאוני של זוהר ארגוב 'בדד', כאילו הזמר המזרחי לא מסוגל לייצר שירים אופטימיים. אפילו השיר שנבחר למקום הראשון, 'מחכים למשיח' של שלום חנוך, זכה רק במקום השלישי במצעד השנתי של רשת ג' לשנת תשמ"ה. הקדימו אותו השיר הפטריוטי 'אנחנו נשארים בארץ' ו-'עולה עולה', של זמר תימני אלמוני בשם יזהר כהן. באותו מקום, אבל כאילו בפלנטה אחרת, ניתן להתרשם מעושר תרבותי קצת יותר מגוון שיש לעם בישראל להציע וזאת באמצעות שמות הזוכים בכוכב נולד: נינט טייב, הראל מויאל, יהודה סעדו, ג'קו אייזנברג, בועז מעודה, ישראל בר-און ורוני דלומי.

שיקור תקשורתי
הדרך בה התקשורת מסקרת את המוזיקה בישראל היא רק דוגמא אחת ליחס הלא אחיד בו נוקטים כלי התקשורת כלפי קהלים שונים בחברה הישראלית. במחקר שפורסם החודש מטעם המכון לאסטרטגיה ציונית, בוחן ד"ר צוריאל ראשי את אופי הסיקור של התנגשויות שונות בין אזרחים ובין כוחות שיטור במדינת ישראל. במסגרת המחקר נבחנו הסיקורים בעיתונות הפופולארית סביב מספר אירועים שבמהלכם הביעו חלקים שונים באוכלוסיה בישראל את מחאתם: המתנחלים שהפגינו נגד הריסת בתים ביישוב עמונה; הפגנות החרדים נגד עריכת מצעד הגאווה של הקהילה ההומו-לסבית בירושלים; הפגנות הסטודנטים נגד שינויים בשכר הלימוד; והפגנת הדרוזים נגד כניסת כוחות משטרה לפקיעין. הממצאים מראים כי ניתן להצביע על הטיה של העיתונאים באשר הם בכל אחד מהמקרים, אך מכיוון שאיני רוצה להיות מוטה, לא אספר לכם מי הרוויחו מהטייה ומי סבלו ממנה. מסקנות נייר העמדה הן כי ראוי שסיקורן של הפגנות יימנע מניסוחים של סכנות-לכאורה, או טשטושים של התנהלות מסוכנת-בפועל. מסתבר כי מונחים רבים שימשו את הכתבים השונים בעת סיקור האירועים, כאשר הבחירה בכל אחד מהם השפיעה על אופי הסיקור. עובדה זו מביאה ליצירת חלל לשוני בתחום סיקור ההפגנות, ולשם כך בנה צוריאל בעזרתו האדיבה העיתונאי והלשונאי רוביק רוזנטל, מונחון לסיקור ההפגנות. בחברה ישראלית מרובת שסעים, ראוי כי התקשורת תהיה נאמנה לחובתה לדיווח הוגן ותמנע מליבוי היצרים באמצעות שימוש בטרמינולוגיה שעלולה לשפוך שמן למדורות אותן חשוב לכבות כמה שיותר מהר.

יום שישי, 18 בספטמבר 2009

לא אקטואלי - 18.09.09

פיתוח העיירות
השבוע הכריז השר סילבן שלום על כוונתו להביא מאות אלפי יהודים לנגב ולגליל. לשם הבאת כמויות כאלה, לא די בעיבוי היישובים הקהילתיים ויהיה צורך לפתח בעיקר את עיירות הפיתוח אשר נמצאות בפריפריה. מדובר באתגר לא פשוט מכיוון שעיירות אלה סובלות מדימוי נמוך על אף שניתן למצוא בהן איכות חיים לא רעה בכלל. על השר הממונה על פיתוח הנגב והגליל לדאוג קודם כל לשיפור תדמיתן של העיירות, בעיקר באמצעות הבאת תיירות פנים לאזורים אלה. אפשרות אחת לכך יכולה להיות לקבוע את יום העצמאות ה-62 של מדינת ישראל בסימן שישה עשורים לעיירות הפיתוח. המעברות הראשונות, אשר הוקמו ב-1949 ולימים הפכו למה שמוכר כיום כעיירות הפיתוח, ראויות להוקרה מיוחדת בשל היותן מכשיר מרכזי בקליטת העלייה ההמונית בשנות קום המדינה. כמו כן, לעיירות הפיתוח יש משמעות אסטרטגית ככלי לפיזור האוכלוסייה במדינת ישראל. על תרומתן של עיירות אלו לחברה הישראלית זכה המפעל בפרס ישראל לפני 25 שנים. שנה לאחר ציון יום העצמאות בסימן מאה שנים להקמת העיר העברית הראשונה, ראוי לחזור ולהוקיר גם את תרומתן של עיירות הפיתוח למפעל הציוני. להרחבת היריעה בנדון מומלץ לעיין בקובץ המאמרים המכובד, 'עיירות הפיתוח' שמו, אשר פורסם לאחרונה בהוצאת יד בן-צבי.

תוצרת 'הארץ'
בתחילת החודש הודיעה ממשלת נורבגיה כי קרן הפנסיה הממשלתית מכרה את אחזקותיה בחברת "אלביט מערכות" אשר מספקת ציוד מעקב לגדר ההפרדה. לעמירה הס, עיתונאית "הארץ", היו כמה דברים לא ברורים: "השאלה אינה מדוע משכה נורווגיה את השקעתה באלביט, אלא למה רק עכשיו ולמה רק ממנה". הס הגדילה לעשות כשקראה לממשלת נורבגיה להחרים חברות נוספות אשר תומכות בצורה כזו או אחרת בתושבי יהודה ושומרון (כולל בנקים אשר מעניקים משכנתאות, רחמנא לצלן, למתנחלים). הס התבססה בדבריה על מחקר של 'קואליציית נשים לשלום' הכולל רשימה של 40 חברות ישראליות ובינלאומיות שנורבגיה משקיעה בהן. מקומם? מקומם! אך קריאה לחרם קוראים על עיתון הארץ אינה אפקטיבית במקרה של עיתון אשר מספר מנוייו יורד ביחס הפוך לקצב גידול האוכלוסייה. יעיל הרבה יותר יהיה אם אותן חברות שברשימה המדוברת יפסיקו לפרסם בעיתון הקורא להחרמתם. לנוחות הקוראים אשר מועסקים באותן חברות (או סתם בעלי מניות), מצורפת רשימה חלקית של ארגונים ישראלים המיועדים לחרם: אימבלייז, אלביט, אפריקה ישראל, בנק דיסקונט, בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק מזרחי-טפחות, גילת לוויינים, חברת חשמל, כור, סולל בונה, סלקום, פז, פלאפון, פרטנר (אורנג'), קבוצת דלק, קבוצת כלל, שופרסל ושיכון עובדים. כל שנותר לכם הוא לפנות לבכיר בהנהלת החברה ולהסב את תשומת ליבו לחשיבות שבהפסקת הפרסומים בעיתון הארץ.
מהי התנחלות?
כמו במקרים אחרים, גם כאן ההתנחלויות מסמנות את תחילתו של המדרון החלקלק. כמו הסכסוך בין ישראל לפלסטינים, גם החרם לא עתיד להסתיים בנסיגה לגבולות הקו הירוק. רק בשנה שעברה, קרא ארגון אתג'אה להחרים את חברת התמרוקים לורא'ל, בעוון הקמת מפעל בהתנחלות מגדל העמק. אמנם אתג'אה הוא ארגון אלמוני בקרב הציבור הישראלי, אך יש לו מעמד והשפעה לא מבוטלים. זוהי אגודה המייצגת ארגונים פלסטינים בישראל (דוגמת עדאלה) אשר מחזיקה במעמד ייעוץ מיוחד באו"ם. בלימת החרם נגד ההתנחלויות, תגן על חרמות נגד התנחלויות ותיקות יותר.
לשלשת השלום
'אתג'אה' הוקם בשנת 1995. עמותת 'עדאלה' יוסדה ב-1996. ה'וועד הישראלי נגד הריסת בתים' ו'מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל' צצו במחוזותינו בשנת 1997. כל הארגונים הללו, המייצגים ערבים ישראלים אשר רואים עצמם כפלסטינים, הוקמו דווקא לאחר פרוץ השלום והסכמי אוסלו. כשבוגי אמר כי "בכל פעם שהפוליטיקאים הביאו את יונת השלום, אנחנו בצבא היינו צריכים לנקות אחריה" הוא התכוון למאבק הפלסטיני הצבאי שהועצם מאז הסכמי אוסלו ועלה למדינת ישראל במאות קורבנות טרור. באותה תקופה אף אחד לא נתן את הדעת למאבק הלאומי של ערביי ישראל שזרעיו ניטעו אז והיום הוא משגשג ופורח.

מאבקי השבת בירושלים
בסוף השבוע האחרון נערך בירושלים זו השנה השלישית פסטיבל 'בתים מבפנים'. הפסטיבל, שכלל יותר ממאה סיורים ובתים פתוחים לקהל הרחב, משך אלפי משתתפים בכל הגילאים (מבוגרים, צעירים ואף צעירים יותר שלא ניתנה בידם הזכות להחליט) מכל רחבי הארץ. הקהל שגדש את הבירה ויצר תורים ארוכים בכניסה לחלק מהאתרים הציב אתגר בפני עיריית ירושלים לקיים פסטיבל עשיר ומגוון עוד יותר בשנה הבאה. העובדה שרובם הגדול של המשתתפים באירוע היו חילונים היוותה אמירה ברורה החילונים כי עדיין לא ויתרו על ירושלים. במוצאי שבת דיווחו מהדורות החדשות כי 2,000 חרדים הפגינו במהלך השבת בירושלים.
שמרנות חילונית
מחנה ישראל היא השכונה השניה שהוקמה מחוץ לחומות, אך מעולם לא נהנתה מיחסי הציבור להן זכו שאר השכונות הוותיקות דוגמת משכנות שאננים ונחלת שבעה. יש שטוענים שכך קרה מכיוון שאותה הקימו ספרדים. כיום השכונה מאויימת באמצעות כרישי נדל"ן אשר מבקשים להניח את ידיהם על נכסי השכונה ולהקים במקומם רבי-קומות. בשנים האחרונות וכן לאורך כל הפסטיבל, מנסים תושבי השכונה המגובים בפעילים חברתיים רבים וחילוניים למהדרין להחזיר עטרה ליושנה במסגרת מאבק לטובת שימור מבני השכונה. המאבק אמנם לא תמיד מצליח, אך ניתן לראות כמה מפירותיו בשטח. יעיד דובדבנה של השכונה, מלון פאלאס ההיסטורי, אשר למרות שנהרס מהיסוד, קיר החזית נותר על תילו.

הזדמנות שניה
תודות לעיריית ירושלים, לארגונים ולעמותות נוספות, חודשי הקיץ בירושלים היו מלאים בפעילויות והשכיחו ממני את תל-אביב. על פי לוח האירועים שמופיע באתר האינטרנט של העירייה נראה כי גם בחודש הקרוב לא יהיה משעמם בבירה. בעשרת ימי התשובה הקרובים, גולת הכותרת של הפעילויות הם סיורי הסליחות. מומלצים במיוחד הם סיורי הסליחות של 'מדרשת ראשית' אשר מעניקים לקוראי המדור (וגם שאר העיתון) הנחה של 50 אחוזים. חובת הגילוי הנאות מחייבת אותי לציין כי הכותב היה אורח של המדרשה בסיור סליחות שכזה. מצד שני, לא השתתפתי באף אחד מהסיורים האחרים אותם המדרשה מארגנת בשאר ימי השנה ובשאר חלקי העיר.

יום שלישי, 15 בספטמבר 2009

לא אקטואלי - 11.09.09

משוואה עם נעלם אחד
כשאהוד ברק קרא להפסיק להתבכיין נוכח הקריאות לשחרורו של גלעד שליט בכל מחיר, הוא קיבל סיוע לא צפוי גם מהשמאל. עוזי ברעם, במאמר אמיץ וישר שפורסם בחינמון 'ישראל היום' אך לא זכה לתהודה מספקת, הודה כי "דווקא כחניך של גישות אנטי־גזעניות, הומניסטיות וליברליות התומכות בשוויון בין בני האדם ללא הבדל גזע ומין, אני מתקומם נוכח המשוואה המספרית של אלפי שבויים פלשתינים למול שבוי ישראלי אחד". בדרך כלל פוליטיקאים ישראלים מימין ומשמאל שבויים בסיסמאות וקלישאות קבועות אשר מקשות על יצירת שיח אמיתי וכן. ברעם מוכיח כי שימוש ביושר אינטלקטואלי יכול ליצור הסכמות רחבות בין חלקים שונים במפה הפוליטית.

דברים שרואים משם
כמעט כל דבר אפשרי כבר נכתב ונאמר בנושא גלעד שליט. בזכות אתר האינטרנט 'זווית אחרת', אשר מביא קולות חלופיים בעולם הערבי, ניתן להחשף לשיח אחר בנדון. עלי סאלם, מחזאי מצרי, פרסם מאמר בעיתון אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון, בו הוא מנתח את דבריו של איסמעיל הנייה כאילו הפרסומים האחרונים אינם יותר "מהומה תקשורתית". לדברי סאלם, זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה של העיתונות הערבית שבה בכיר מתאר ידיעות שפורסמו כמהומה תקשורתית. מכיון שהיו אצל מר הנייה עשרות ביטויים ידועים להכחשת ידיעות שכאלה וביניהם: הידיעות האלה מקדימות את זמנן, או שהן אינן נכונות, או שהן מוגזמות, או שהן שמועות... מדוע אם כך השתמש במילה 'מהומה' המשמשת לבטא אפשרות שאינה מעשית? סאלם מעלה שתי אפשרויות: האחת, שבתור בכיר בחמאס, שחרור לוחמים עמיתים לא משרת את האינטרסים של מי שלא רוצה לחלוק את מנעמי השלטון עם אנשים נוספים. האופציה השניה והקשה יותר לעיכול היא שגלעד כבר אינו בין החיים. בערבית זה נשמע הרבה פחות גרוע.

מעוררת פליאה
בסוף השבוע הזה יצויינו ארבע שנים לפטירתה של פליאה אלבק ז"ל. פליאה אלבק הייתה המשפטנית שנתנה את הליווי המשפטי הדרוש על מנת לאשר את מעמדן המשפטי של ההתנחלויות. אלבק הרגיזה גם את השמאל שטען לפגיעה בזכויות אדם ומצד שני את המתנחלים בכך שלא הסכימה להפקעה של אדמות פרטיות. אלבק עשתה עבודה משפטית מרשימה על מנת שעמדת המדינה תאושר בבג"צ וזאת מבלי שבחלה בסיורים בשטח. כיום כבר קשה למצוא יועצים משפטיים אשר מבינים כי תפקידם בדמוקרטיה הוא למצוא את הדרכים המשפטיות למימוש מדיניות הממשלה הנבחרת על פי עקרונות משפטיים. יש לזכור זאת במיוחד בימים אלה, בהם הממשלה החדשה באה לבחור ביועץ משפטי חדש, על מנת שלא ייבחר כזה אשר עלול להשתמש בסמכותו המקצועית כקרדום לחצוב בו את השקפותיו האישיות. כבר ראינו איך זה נגמר כשמונתה עו"ד טליה ששון לכתוב את חוות דעתה על המאחזים ממשרדה הממוזג ומבלי לטרוח ולבקר במי מהם.

דרישה מפורזת
קשה להסביר את את התקפלותו המהירה של נתניהו בפני תכתיביו של רם עמנואל, כאילו הייתה ישראל מדינת חסות אמריקאית בלב המזרח התיכון. בקצב הזה, לא רחוק היום שיגיעו גם דרישות לניטרולו של הצבא הישראלי מפעולות לסיכול טרור ביהודה ושומרון. האם יכול להיות שבנאום בר-אילן התכוון בנימין נתניהו לכך שמדינת ישראל היא זו שצריכה להיות מפורזת?

בכוונת מקוון
גוף הימין 'מטות ערים' פתח החודש בתחרות עיצוב סטיקרים אשר יבטאו באופן צבעוני את אמירתו הקולעת של השר בוגי יעלון: "כל פעם שהפוליטיקאים מביאים הנה את יונת השלום, אנחנו כצבא צריכים לנקות אחריה". במקביל, הודיע ארגון השמאל 'שלום עכשיו' על תחרות הפקת סרטונים לקידום אחד ממגוון רעיונותיהם: שלילת ההתיישבות, פינוי התנחלויות, השמצת מתנחלים, הקפאת בניה, מעקב אחר מאחזים וכד'. זוהי דוגמא אחת לטענה הנפוצה שהימין הישראלי נמצא צעד אחד אחרי מתחריו מהשמאל. המחאה באמצעות סטיקרים עדיין חיה, אך כבר מזמן לא ממש בועטת. 'שירת הסטיקר', הלהיט המשותף לדוד גרוסמן ולדג נחש נחש, סימן את שיאו של העידן הדביק, אשר אחורי המכוניות מעידים כי הוא כבר מאחורינו. כיום המחאה הציבורית באה לידי ביטוי בעיקר באמצעים מקוונים. מי שהפנימו זאת, הם החברים מאתר האינטרנט 'לאטמה' אשר מייצרים מדי שבוע מערכונים מוצלחים למדי המבקרים את השמאל הישראלי, כולל כלי תקשורת מוטים. מומלצת בעיקר היא הפארודיה על רם עמנולמל, הוא הקונילמל החדש.

אי שיוויון נפש
בשנת 1988 אישרה הכנסת את חוק ערי ואזורי פיתוח בהתאם להצעתם של חברי הכנסת דוד מגן (ליכוד) ויצחק פרץ (מערך). תנאים מיוחדים איפשרו את חקיקתו של חוק זה: הן ממשלת הרוטציה שהונהגה באותה העת והן הקירבה למועד הבחירות הבאות. אליה וקוץ בה, מסיבות תקציביות, נדחה יישומו של החוק עד עצם היום הזה. יותר נכון, עד הקיץ האחרון, בו הוא בוטל סופית במסגרת חוק ההסדרים. את החוק הוותיק מחליף חוק חדש, אזורי עדיפות לאומית שמו, אשר נועד לאפשר לממשלה לקבוע אזורי עדיפות לאומית בהתאם לשיקולים המצוינים בחוק. הצורך בשינוי זה נועד על מנת לעקוף את פסיקת בג"צ אשר קבע כי הממשלה אינה מוסמכת להחליט על אזורי עדיפות לאומית ובוודאי אם יצירתם עלולה להפלות תושבים ערבים בניגוד לעיקרון השיוויון. החוק החדש קובע כי השיקול הראשון במעלה בקביעת אזורי עדיפות לאומית הינו המצב הביטחוני. תזכורת לבית המשפט העליון כי את עיקרון השיוויון ניתן יהיה ליישם רק ביום בו בכל הישובים ישרור אותו שקט בטחוני באופן שיוויוני.

עדיפות לאומית למי?
עוד עיקרון ראוי אשר נקבע בחוק אזורי עדיפות לאומית הינו היכולת להתנות את מתן הסיוע הממשלתי בשיעור ההכנסות מתוך פוטנציאל ההכנסות של הרשות. דהיינו, המדינה תעניק סיוע לרשויות אשר מנסות קודם כל לעזור לעצמן באמצעות שיעור גבוה של גביית מיסים. כמו כן, החוק מאפשר לממשלה לקבוע שיקולים נוספים בבואה להחליט על אזורי עדיפות לאומית. לאור זאת, המכון לאסטרטגיה ציונית העביר לממשלה הצעה להכליל ביישום החוק גם את נושא השירות הצבאי (וגם הלאומי והאזרחי) כתנאי נוסף מכמה טעמים: ראשית, מכיוון שמספר הנהנים מהחוק מוגבל ראוי להעדיף את אלה הנושאים בנטל. שנית, השירות הצבאי הוא גורם מוביליות מרכזי בחברה הישראלית ומהווה כלי יעיל לצמצום פערים בחברה הישראלית. ושלישית, ניתן לראות בעידוד שירות המדינה והחברה שיקול לאומי לגיטימי. כך ניתן יהיה להימנע מהקמה של מנגנון סבסוד נוסף למגזרים בדלניים אשר יהפוך את חוק העדיפות לאומית לחוק עדיפות לעומתית.

יום שישי, 4 בספטמבר 2009

לא אקטואלי - 4.09.09

חודש הרחמים בלי הסליחות
סיפור עלייתו ונפילתו של דודו טופז הציב מראה בפני החברה הישראלית. בשנים האחרונות השתלט השיח הביקורתי על החברה הישראלית. שיח זה כמעט ואינו מאפשר למי שסרחו את האפשרות לבקש סליחה כנה ולקיים תהליך אמיתי וכנה של חזרה בתשובה. כך יוצא שבמקרים קיצוניים דוגמת זה של דודו טופז, אשר באופן סמלי יום פטירתו חל בראש חודש אלול, לא נותרה לו אלא דרך אחת לכפר על מעשיו. ודודו טופז, מלך הרייטינג, סיפק את הסחורה שהקהל הישראלי ציפה לה.

80 שנה, לך תזכור
ביום שני הקרוב ייערך בחברון טקס אזכרה ממלכתי לציון 80 שנה למאורעות תרפ"ט. בטקס ישתתפו נציגי שלוש הרשויות – המחוקקת, המבצעת והשופטת: יו"ר הכנסת רובי ריבלין, שר ההסברה יולי אדלשטיין ושופט העליון אליקים רובינשטיין. מעניין לראות האם גם הרשות הרביעית, התקשורת, תשלח את נציגיה לאירוע זה. לטקס חשיבות רבה לא רק בשל האורחים אשר יכבדו אותו בנוכחותם, אלא גם כדי להזכיר לכולנו שתי עובדות יסוד: ראשית, היישוב היהודי בחברון הוא לא המצאה של ארבעים השנים האחרונות, ושנית, הפרעות ביהודים אינן קשורות לכיבוש כזה או אחר. רק ההפנמה כי 'חברון מאז' תביא למציאות של 'ולתמיד'.

להפריט את קשטן
השבוע הקרוב יכול היה להיות חגיגה לכדורגל הישראלי. על אף שהנבחרת הישראלית הוגרלה לבית מוקדם הקל ביותר לו יכלה לייחל, איבדו החברים בכחול לבן כל סיכוי מעשי להעפלה כבר במחצית הדרך וכך הפכו שני המשחקים שייערכו השבוע למסיבה פרטית של התאחדות הכדורגל המקומית. אל מול הכישלון של הנבחרת, בולטים ההישגים של הקבוצות הישראליות באירופה, כולן בבעלות פרטית. הבדלי הרמות מהדהדים עוד יותר על רקע העובדה כי ברוב מדינות העולם, הנבחרת הלאומית מגיעה להישגים טובים יותר ביחס לקבוצות הליגה, וזאת מכיוון שהכוכבים המקומיים הולכים להרוויח את לחמם בליגות הגדולות באמת (דוגמת אנגליה, ספרד, איטליה, גרמניה וצרפת). אפשר להאשים רבים ובינוניים בחוליי הכדורגל הישראלי, אבל כמו כל דג, גם פה העסק מסריח מהראש, דהיינו מהעסקנים שמנהלים את ההתאחדות. הגיע הזמן שהכדורגל הישראלי, או לכל הפחות ליגת העל ונבחרת ישראל, יעברו לניהול פרטי על מנת לייעל את המערכת כולה באמצעות צמצום השימוש בכספי ציבור, שיפור המתקנים והגדלת ההשקעה לטווח ארוך.

הפרטה חברתית
רעיון ההפרטה מעורר התנגדות אוטומטית אצל חלקים מהציבור, אך במקרה של הכדורגל הישראלי הוא בהחלט קל לעיכול. העברת קבוצות הכדורגל מניהולן של ההסתדרות ואגודות הספורט לבעלות פרטית הוכיח את עצמו הן מבחינת ההישגים הספורטיביים והן מבחינת ההשקעה בדור העתיד. לא במקרה הקבוצות האיכותיות ביותר בגילאים הצעירים משתייכות למועדונים בבעלות פרטית. התקשורת אמנם אל נותנת מספיק את דעתה על כך, אך כניסתו של גאידמק לבית"ר הפכה את קבוצת הנוער המקומית לאימפריה. סמי סגול, בעליה של הפועל תל-אביב, התנה את קניית הקבוצה בהקמת בתי ספר לכדורגל של המועדון בפריפריה. חזי מגן, שרכש את בני יהודה שם את יהבו על הדור הצעיר בשכונות המצוקה של דרום תל אביב. את יעקב שחר, שגידל את דור הכוכבים שהביא אותו לליגת האלופות, אין אפילו צורך להזכיר. מעולם ההפרטה לא הייתה נראית רעיון נכון כל כך.

הצתה מאוחרת
הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל היא דוגמא לתהליך הפרטה רע, אך זו גם דוגמא נהדרת לחשיפת ערוותם של כמה מבכירי אנשי התקשורת בישראל. לאורך כל הליך החקיקה, רוב רובם של כלי התקשורת לא התעניינו בנושא שנשמע על פניו כל כך אפור וטכני: רפורמה במינהל מקרקעי ישראל. על אף העובדה שהממשלה החדשה התגאתה מעל כל במה אפשרית ברפורמה המתוכננת, עיתונאים רבים הרואים עצמם ככלבי השמירה של הדמוקרטיה, נכנסו לתרדמת חורף והעדיפו לעסוק בזוטות דוגמת המע"מ על הפירות והירקות. רק כאשר הממשלה ספגה מפלה בהצבעה על החוק, הפכה הרפורמה לאייטם אטרקטיבי שסיפק הזדמנות להתנגח בנתניהו. כך קרה שהסיקור התקשורתי סביב הפרטת הקרקעות דמה לשיירת העיתונאים שהחלה לנבוח רק אחרי שהכלבים עברו. דוגמא אחת בולטת לכך היא חיים יבין, להזכירכם, חתן פרס ישראל בעבר ובעל תוכנית רדיו בהווה, אשר נזכר לתקוף את מדיניות ההפרטה של ביבי הרבה אחרי שהחוק אושר סופית. בדיוק במקרים מהסוג הזה, מוטב לו לעיתונאי הגון לשתוק מאשר לגלות ברבים את יקיצתו המאוחרת אשר תגלה כי נמנם בשמירה.

עושים בית ספר לציונות
את פתיחת שנת הלימודים, ניצל שר החינוך, גדעון סער, על מנת להכריז על תוכניותיו העתידיות לקידום החינוך. אחת ההחלטות היא להתחיל החל משנת הלימודים הבאה בלימודי מקצוע חדש – מורשת ישראל, אשר יכללו לימודי יהדות וציונות. חברי קבוצת המנהיגות הצעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית, אשר סיימו את חוק לימודיהם לפני כעשור, חשים כיום על בשרם את החסך בתוכניות הלימודים הקיימות. תחושה זו הביאה את חברי הפורום להקים מסגרת לימודית חדשה: בית מדרש לציונות. רעיון זה נולד עקב הצורך שחשו החברים להוריד את האבק מארון הספרים הציוני ולחבר בין המקורות האינטלקטואלים של הציונות לבין עולם התוכן היהודי והישראלי העכשווי. במסגרת בית המדרש לומדים החברים את הטקסטים המכוננים של הוגי הציונות באופן מעמיק ולא מסתפקים בתמצות הגותו של אחד העם לשורה וחצי בספר הלימוד.

להחזיק מעמד
ידוע לכל כי אחת הבעיות הקשות של מערכת החינוך בישראל הינה מעמד המורה. עובדה ידועה נוספת היא שכמה מהקמפיינים המוצלחים ביותר הצליחו בזכות כך שכוונו לקהל הצעיר שיאכוף את מרותו על הוריו, דוגמת האיסור לקטוף את פרחי הבר וכן החובה לחגור מאחור. לאור זאת ומכיוון שרוב הלקוחות של המורים הינם ממילא ילדים, מומלץ למשרד החינוך לצאת במסע הסברה מתאים שיופנה למחנה המשותף הנמוך. עם זאת, יש לזכור כי קמפיין טוב ככל שיהיה, אינו יכול לעמוד לבדו ללא צעדים נוספים אשר יהפכו את מקצוע ההוראה למלאכה אשר מכבדת את בעליה.

שיעור בביולוגיה
תורת הגזע רואה ביהודים חיידקים אשר מפוררים את כוחה של האומה הגרמנית ולכן יש להשמידם. לאור המטען אותו נושא העם היהודי על גבו בשבעים השנים האחרונות, היה ראוי כי יעלון ינסח את דבריו נגד תנועת שלום עכשיו ביתר רגישות. כך יצא שהדיון הציבורי התמקד בסגנון במקום בתוכן דבריו של המשנה לראש הממשלה. עם כל זאת, מכיוון שהדברים כבר נאמרו ועל מנת להפיק לקחים לגבי דרכי ההתמודדות ראויים עם סימפטומים חברתיים דוגמת תנועת שלום עכשיו, ראוי להזכיר הבחנה לגבי דרך הטיפול בין וירוס לחיידק. דרך ההתמודדות עם חיידקים היא תקיפה הישירה במטרה להשמידם וזאת באמצעות תרופות אנטיביוטיות אשר ממלאות את מקומה של המערכת החיסונית. לעומת זאת דרך ההתמודדות עם וירוס הינה הזרקת נגיפים מוחלשים לגוף הנגוע על מנת לעורר את המערכת החיסונית כדי שזו תוכל להתמודד עם חדירה עתידית של נגיפים לגוף. באנלוגיה ישירה ושאינה תקינה פוליטית, ניתן להסיק כי לא כדאי לאסור את פעילותה של שלום עכשיו בחוק ובוודאי שלא להשמיד את פעיליה. מה שכן אפשר וראוי לעשות הוא לאפשר את פעילותם של אותם נגיפים באופן מוחלש כל שחוסנה הלאומי של מדינת ישראל יישמר. דרך אחת כזו היא לקבוע כי כל עמותה אשר פועלת במימון ממשלות זרות תהיה מחויבת לנהוג בשקיפות מלאה. כך יקרה שלכל פרסום של דו"ח מאת שלום עכשיו יתלווה הגילוי הנאות כי העמותה ממומנת על ידי האיחוד האירופי.

אושפיזין עילאין
באוניברסיטת תל-אביב לומדים מאות סטודנטים מחו"ל אשר נמצאים פה לבדם וללא משפחה. תנועת 'הלל', אשר פועלת להעמקת הזהות היהודית של סטודנטים יהודיים בארץ ובחו"ל, לקחה על עצמה למצוא לאותם אורחים לרגע בית חם לחגים הקרובים, ובמיוחד לארוחת ראש השנה. ואין חכמים ונדיבים צריכים לרמזים כגון זה שממילא תיוותר בכל בית כמות גדולה של אוכל מארוחות החג.