יום שישי, 28 באוגוסט 2009

לא אקטואלי - 28.08.09

שליטה ושילוט
על מנת לחזק את ריבונותה של מדינת ישראל במזרח ירושלים לא די לנקוט בצעדים מקומיים דוגמת תפיסה מחדש של בתי יהודים בשכונת שייח' ג'ראח, היא שכונת שמעון הצדיק. ריבונות ישראלית מלאה במזרח ירושלים, מחייבת את היכולת של כל אזרח ישראלי לנוע בכל חלקי ירושלים בנוחות ובביטחון. צעד ראשון בכיוון צריך להיות הצבתם של שלטים לטובת התיירים היהודים במזרח העיר. לשם ההמחשה ניתן לסקור את מצב השילוט בשעריה של העיר העתיקה: בעוד לשער יפו יש שילוט בכל רחבי העיר, בשער החדש ישנו שלט קטן ועתיק. את שער שכם ושער הפרחים אשר נטולים כל שילוט הס מלהזכיר. התייר היהודי, אמיץ ככל שיהיה, לא ירגיש בנוח לטייל, וודאי שלא לגור, באזורים בהם האות העברית אינה בנמצא. אזורים מהם מודרים רגלי התיירים היהודים, סופם שגם הריבונות הישראלית תודר מהם.

פסיפס של לאומיות
נקודת התחלה טובה לסיור במזרח הבירה היא מוזיאון רוקפלר. המוזיאון הארכיאולוגי המרשים שוכן במבנה מרשים עוד יותר הסמוך לשער הפרחים. גם מי שאינו חובב ארכיאולוגיה יוכל ליהנות מהביקור במוזיאון החינמי והעשיר בפריטים. שווה לבקר ולא בכדי לחזות בפסיפסים עתיקים שנמצאו בבתי כנסת אשר התגלו במקומות אקזוטיים ומפתיעים כמו הכפר הדרוזי עוספיא והעיירה הערבית יפיע.
בוגי צדק 1
היום זו כבר לא בושה לומר שתוכנית ההתנתקות נכשלה. לעומת זאת, הבון-טון התקשורתי בתקופה שקדמה לעקירה, דרש אומץ ציבורי יוצא דופן בכדי להצהיר כי נסיגה חד צדדית מרצועת עזה מהווה רוח גבית לטרור. לרמטכ"ל דאז, היה את ההוגנות והיושר המקצועי לומר את אשר על ליבו על אף שידע כי ישלם על כך מחיר אישי. כשיעלון נכנס לפוליטיקה, צפוי היה שיקרה לו מה שקרה לרבים וטובים לפניו, שויתרו על האמת שלהם לטובת פוליטיקה קטנה. סירובו של בוגי להתיישר לשמאלן של האליטות הוא לא פחות מאשר שינוי סדרי עולם מבחינת עריצי סדר היום הציבורי. עמידתו האיתנה של בוגי על עקרונותיו שהביאו אותו להיכנס לפוליטיקה משולה להרמת השטיח מתחת רגלי האליטות על מנת לנקות את הלכלוך שהצטבר שם במשך עשרות שנים. לפני עשר שנים היה פוליטיקאי מבטיח אחר שקרא לתופעה זו "הם מפחדים".
הסקופ והפייסבוק
את הקרדיט על חשיפת דבריו של בוגי בכנס 'מנהיגות יהודית' גרף הכתב החרוץ של ערוץ 2, עמית סגל. כמה ימים לאחר פרסום הסקופ, כתב אותו עמית סגל בדף האישי שלו בפייסבוק את ההודעה האמיצה הבאה: "ההתנפלות על יעלון בעיתוני סוף השבוע הייתה אלימה ומכוערת הרבה יותר מדבריו שלו". בפרסום התבטאויותיו של בוגי, עמית מילא את חובתו העיתונאית. בני אדם בכלל ואנשי תקשורת בפרט, אוהבים שקולם נשמע בפורום הרחב ביותר האפשרי. מותר להניח כי דבריו של הכתב המוערך פורסמו במסגרת מצומצמת מכיוון שלא הייתה לו האפשרות לתת להם במה רחבה יותר. המציאות בה חשיפה שלילית למנהיג ימין זוכה לבמה מכובדת בפריים-טיים של ערוץ 2, בעוד ביקורתו הכנה של אותו הכתב על כלי התקשורת מוגבלת לעמודי הרשת החברתית, משום מה, לא מפתיעה.

בוגי צדק 2
תגובתה של התקשורת מוכיחה שהדברים של בוגי נכונים מתמיד.

האקטיביזם של פרידמן
עם כל זאת, המאבק ברודני התקשורת אינו אבוד. מי שנכנסה לשטח האש היא האגודה לזכות הציבור לדעת, אשר מאפשרת לכל צרכן תקשורת לפעול באופן ממוקד נגד כל צרחן תקשורת. באתר האינטרנט של האגודה ניתן להגיש טופס תלונה מקוון כאשר המאזין התמים מזהה התנהגות שאינה תמימה מצד העיתונאי. בשבוע שעבר זכיתי אף אני להגיש לראשונה בחיי תלונה. מי שגרם לי לעשות זאת, הוא שדר הרדיו מיכה פרידמן שראיין בתוכניתו בגלי צה"ל את חבר תנועת מרצ, צלי רשף. פרידמן גילה אקטיביזם שיפוטי יוצא מגדר הרגיל וכך שאל את המרואיין המכובד (בסוגריים, פשט הדברים אליהם התכוון משנורר כספי הציבור):"משה יעלון אמנם רמטכ"ל לשעבר, משנה לראש ממשלה, אייקון, אבל הוא נתפס בעיני רבים (= ההמונים שהצביעו למפלגתו של מר רשף) כסוג של איזה עב"מ פוליטי בשוליים התמהוניים (= עשרות אלפי חברי הליכוד אשר בחרו ביעלון לצמרת הנהגת המפלגה, שלא כמו מינוי באמצעות הוועדה המסדרת בתנועה הכאילו חדשה מרץ) שפלשו איכשהו למרכז (= בחירות ארציות בהן זכה הליכוד במספר קולות גדול פי תשע ממפלגות שוליות). מה לכם כי נזעקתם כה?". כל זאת להזכירכם, בתחנת רדיו צבאית. אעדכן כשאקבל את התשובה על פנייתי. בינתיים ניתן להעניק למיכה פרידמן את הקרדיט על כך שאותי לפחות הוא שכנע כי ראוי לסגור את גלי-צה"ל.

חודש הרחמים והשיחות
לכבוד חודש אלול, חברת אורנג' מעניקה ללקוחותיה 2000 דקות שיחה בשעות הלילה. כל מה שצריך לעשות זה לשלוח למספר 999 את המילה RAMADAN.

תוכנית ריאליטי
הטבה נוספת לרגל חודש אלול מובאת מטעם אתר הסרטים WeJew אשר יאפשר מדי שבוע צפייה חינם בסדרת סרטים ארץ ישראליים במהלך החודש הקרוב. השבוע יוקרן הסרט 'התנערי', יצירתם של הבמאית מנורה חזני והמפיק אריאל שרון. הסרט מציג את מאבקם של תושבי חומש בגזירות תשס"ה. מאבק זה עדיין לא הסתיים ובפירותיו ניתן לחזות גם בעת הזו. הישגים דוגמת ביקורם של כמה משרי ממשלת ישראל בחומש לאחרונה והעלאת האפשרות לחזור לחומש לסדר היום הציבורי, לא היו מתאפשרים ללא עמידתם העיקשת של תושבי צפון השומרון אשר זוכים לראות ברכה בעמלם.

יום ראשון, 23 באוגוסט 2009

לא אקטואלי - 21.08.09

מדינת כל זריה
לא היה מפתיע לגלות כי את מאבקם של העובדים הזרים נגד גירושם ממדינת ישראל מובילים ארגוני שמאל קיצוניים ופוסט ציוניים דוגמת 'האגודה לזכויות האזרח', אשר שמו לעצמם למטרה לקעקע כל סממן יהודי במדינת ישראל. במידה ומאבק זה יצליח, הוא יהווה זריקת מרצ עבור בית המשפט העליון בעתירת ארגון 'עדאלה' לביטול חוק האזרחות. החודש פרסם המכון לאסטרטגיה ציונית נייר עמדה בנושא מדיניות הגירה אשר נכתב על ידי עו"ד רינת גלבוע במסגרת תוכנית המנהיגות הצעירה של המכון. ההמלצה העיקרית בנייר העמדה מופנית אל הכנסת על מנת שזו תגבש מדיניות הגירה חוקית סדורה מבלי להמתין להכרעתו של בית המשפט העליון בנושא. נייר זה, אשר מנתח את המלצות ועדת רובינשטיין בנדון, מכין את הקרקע למחוקקים על מנת שיוכלו לפעול באופן מיידי וכמעט ללא מאמץ. כל שנותר לח"כים הוא להרים את הכפפה.

וינוגרד לעניים
עד חודש יולי האחרון החזיקה המדינה באתר אינטרנט מיוחד עבור ועדת וינוגרד לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006. כנראה שמישהו בממשלה החדשה שכח שהכישלון הגדול ביותר של הממשלה הקודמת הוא נכס עבור הממשלה החדשה, אחרת קשה להסביר את העובדה כי מישהו מבין עובדי המדינה לא טרח לחדש את כתובת הדומיין, כך שזו נמכרה מחדש במחיר של 80 שקלים חדשים בלבד. כיום משמש האתר את המרכז לעצירת חוק המאגר הביומטרי כחומר למחשבה שנועד להמחיש את אין אונותה של מדינת ישראל בניהול נכסיה הדיגיטליים.

עצוב להיות צודק
רק בחודש שעבר אישרה הממשלה את הפרטת קרקעות המדינה וכבר בשבת האחרונה פורסם תחקיר של רשת ב' המגלה כי בעקבות המצב הכלכלי הרעוע, חקלאים יהודים מוכרים את נחלותיהם לערבים הנעזרים במימונם הנדיב של אילי הון מהמפרץ הפרסי. תגובת מינהל מקרקעי ישראל הייתה בזו הלשון: "מכיוון שמדובר בנחלות פרטיות ולא באדמות מדינה, אין למינהל כל זכות להתערב והדבר אינו בתחום אחריותו". אמרנו לכם שנגיד לכם אמרנו לכם.

להתנחל בלבבות
העיסוק האובססיבי של כלי התקשורת בסוגיית היישובים הצעירים ביהודה ושומרון הינה דוגמא מצוינת לדרך שבה השמאל קובע את השיח ומקבע את הטרמינולוגיה השמאלנית בבון טון התקשורתי העכשווי. לא במקרה הפך המושג התנחלות לשם גנאי, והמאחז אינם זוכה למעמד הציבורי לו זכתה בעבר ההיאחזות. מישהו עובד על זה. מענה חלקי לכך ניתן כאשר הכתבים הדביקו לבית המריבה בחברון את שמו המוטה. אנשי היישוב היהודי בעיר האבות גילו תושייה והחזירו עם השם 'בית השלום'. מצב זה אתגר את המעטים וההגונים אשר בכלי התקשורת למצוא מונח ניטראלי דוגמת 'הבית החום'. ימים אלה, בהם המאחזים עולים לכותרות אחרי כל שיהוק של הנשיא אובמה, מהווים הזדמנות נפלאה למתנחלים הצעירים לנצל את שדה הקרב ההתיישבותי לטובת כיבוש שדה הקרב על התודעה הציבורית. דוגמא לכך היא בחירתם של החבר'ה הצעירים מהגבעות להקים 11 נקודות התיישבות חדשות על מנת לקשור בין החלוציות של טרום הקמת המדינה לימינו אנו. אך לא די בכך. יש לפנות גם לציבור הרחב אשר כבר שכח מהן 11 הנקודות באמצעות שימוש בשיח עדכני. ניתן לעשות זאת על ידי מתן שמות למאחזים החדשים אשר יסברו גם את האוזן הלא מתעניינת, כאילו היו מבצעים צבאיים. לדוגמא: 'הישרדות 3', 'מלך הרייטינג', 'גבעת חלפון', 'הארי פוטר', 'שלום צודק', 'אוסלו עאלק' ועוד רבים ומגניבים.

בין אינדונזיה למיקרונזיה
בהרצאה שנערכה השבוע במרכז שלם, תיאר ד"ר גיורא אלירז את התהליכים החברתיים המשמעותיים המתרחשים בעשור האחרון באינדונזיה. אינדונזיה היא המדינה המוסלמית הגדולה בעולם המורכבת משבטים רבים. מאז נפילת השלטון הרודני ב-1998, עוברת החברה האינדונזית תהליך דמוקרטיזציה מרתק אשר מאפשר לחברה המורכבת מאוסף שבטים לחיות במסגרת מדינית אחת. אלירז הצביע על שתי תפיסות מרכזיות המאפשרות זאת: האחת, ההפרדה בין דת למדינה אשר באה לידי ביטוי בהגות הפוליטית: איסלם - כן, מפלגות איסלמיות - לא. תפיסה שנייה היא כי חייבים לבסס את המכנה המשותף לתושבי 17 אלף האיים על מנת לחיות יחד במסגרת מדינית יעילה אחת. מפאת קוצר היריעה ורוחב הדעת של הקוראים, אחסוך מכם את האנלוגיה לחברה הישראלית על 17 אלף סקטוריה.

שואה במבחן
בראשון לספטמבר הקרוב יצוינו שבעים שנה לפרוץ מלחמת העולם השנייה. בחירתו הנלוזה של היטלר דווקא בתאריך זה לא מאפשרת לתלמידי ישראל והוריהם לציין באופן ראוי את אחד האירועים המכוננים של המאה העשרים. מי שירצה להשלים חלק מהפערים מוזמן ליום עיון שייערך ביום רביעי הקרוב במוסד 'יד יצחק בן-צבי'. ערב העיון נערך גם לרגל הוצאת הספר "שואה ממרחק תבוא – אישים ביישוב הארץ-ישראלי ויחסם לנאציזם ולשואה". ספר חשוב זה מורכב מאסופת מאמרים אשר כל אחד מהם בוחן את פועלה של אישיות אחרת מבין המנהיגים ואנשי הרוח של שחיו בארץ בזמן השואה. ראוי לזכור בזמן קריאת המאמרים הטעונים כי האויב האמיתי הוא עמלק, בעוד שאר התובנות נועדו להפקת לקחים ולא על מנת לעורר מלחמות יהודים מיותרות.

חרדים מהקידמה
לאחרונה פורסם כי מספר אנשי רוח כיבדו בחתימתם מכתב שהופנה לשר התחבורה נגד קווי המהדרין בתחבורה ציבורית. לדידם של אותם עושי רוח, "ההפרדה בין נשים לגברים הינה פרקטיקה קיצונית ואין להסכים כי נורמות קיצוניות אלה יונהגו במרחב הציבורי במדינת ישראל הדמוקרטית". בהמשך המכתב הם קובלים נגד אפליית הנשים, אך לאור רשימת החותמים, עולה החשש כי לפחות חלק מהחתומים אינם דואגים לכבודן של הנשים החרדיות, אלא רואים בכך לא יותר מאשר הזדמנות נוספת להתנגח בחברה החרדית. לא צריך להיות חרדי, ולמען האמת מספיק להיות פלורליסט אמיתי, על מנת לכבד את רצונו של ציבור גדול לנהוג על פי מנהגיו, גם אם אלה אינם מוצאים חן בעיני נציגי הציבור הנאור. מצד שני, על החרדים מוטלת חובת ההוכחה כי אין פה עוד אפליה נגד נשים בתואנת שווא דתית. הפיתרון הראוי, שיכול להשתיק את המקטרגים מכל הצדדים, הוא בכך שלנשים יוקצה המקום בקדמת האוטובוס, בעוד הגברים יתכבדו לחגור מאחור.

המטבע והצדדים

בקווי מהדרין בעלי מסלולים ארוכים, קורה לעיתים שאחד הרבנים מבקש לנצל את ההזדמנות ולזכות את הרבים בשיעור של דף יומי. מכיוון שרובם המכריע של הנוסעים הינם חרדים, לאף אחד לא נעים לצאת נגד היוזמה אשר מדירה שינה מעיני הנוסעים. באחת מהפעמים בהן אני נתקלתי בתופעה, התייצבה אישה חרדית מנגד וטענה כי קיומו של השיעור פוגע במרחב הציבורי. טענותיה של אותה אישה, אמריקאית לפי המבטא ולפי שליטתה בשיח הזכויות, נפלו על אוזניים ערלות המורגלות רק בהבנת צד אחד של מטבע המרחב הציבורי. התעקשותה המפתיעה גרמה למרא דאתרא של האוטובוס הבינעירוני לרדת מהעץ עליו טיפס באמצעות סולם מפתיע לא פחות שהגישה לו אותה חרדית נאורה: היום זה רב שמלמד גמרא ומחר זה עלול להיות חב"דניק שידבר אל ליבם של הנוסעים.

יום שני, 17 באוגוסט 2009

לא אקטואלי - 14.08.09

שיוויון בנטל
את הקרדיט למושג מדינת תל-אביב ניתן לתת לפרופסור ארנון סופר שבשנת 2006 פרסם יחד עם יבגניה ביסטרוב, מאמר בשם "מדינת תל-אביב – איום על ישראל". במאמר, שיצא לאור ע"י קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה, טוענים השניים כי בעשורים האחרונים עובר על החברה הישראלית תהליך של התכנסות לתל-אביב רבתי, הכוללת העצמה של המטרופולין בהשוואה לשוליים בכל היבט אפשרי כמעט: כלכלי, תרבותי, חברתי, תקשורתי ואפילו צבאי. ללא כל קשר, בשבוע שעבר פרסם צה"ל מחקר משותף יחד עם משרד החינוך ממנו עולה בבירור כי תרומתם של בוגרי בתי הספר מהפריפריה בשירות הצבאי עולה לאין ערוך על תרומתם של מקביליהם העירוניים ממרכז הארץ. מעניין לבחון כיצד קרה שדווקא אבירי השיוויון התל-אביביים הם אלה הנושאים פחות בנטל וכיצד הפך צבא ההגנה לישראל לצבא הפריפריות למדינת תל-אביב?

מיהו צבא העם?
על פי ד"ר יגיל לוי מאוניברסיטת באר-שבע, מחבר הספר "מצבא העם לצבא הפריפריות", אחד המניעים המרכזיים שגורם לצעירי הפריפריה (מזרחיים, עולים חדשים, חובשי כיפות סרוגות) להתגייס לצבא בשיעורים גבוהים מאשר בני שכבתם במרכז הארץ, היא האמונה כי השירות הצבאי מהווה כרטיס כניסה לחברה הישראלית. להשלמת התמונה ניתן לומר בציוריות כי מן הצד השני, התעצמותה של תל-אביב, מאפשרת לצעיריה כרטיסי כניסה 'מוזלים' היישר לאליטות של החברה הישראלית: תעשיית ההיי-טק המשגשגת, האקדמיה הנינוחה, עולם התקשורת המושך, תפקידים בכירים במשרדי הממשלה המרכזיים, בתי המשפט היוקרתיים, או הבורסה המפתה. כך יוצא, שתושבי הפריפריה סובלים משתי התופעות שתוארו: בעוד חלקם בנטל השירות הצבאי גדל ביחס לחבריהם מגוש-דן, ביתם בפריפריה מתפורר כתוצאה מהתעצמותה של תל-אביב על חשבון השוליים.


דרושה צריכה
על פי תחזיות כלכליות, המשבר הכלכלי צפוי להימשך גם בשנים הקרובות. אחד הפתרונות המקובלים במצבים מסוג זה הוא להגדיל את ההוצאה הציבורית לטובת השקעות בתשתית. פתרון זה מגדיל את מספר מקומות העבודה במשק בתקופה של מיתון ומנצל את העלויות הנמוכות יחסית לתקופות של צמיחה מהירה, בהם הביקושים גבוהים והמשכורות בשמיים. ראוי כי ממשלת ישראל תנצל תקופה זו לטובת חיזוק הפריפריה וזאת על ידי יציקת תוכן חדש להיותו של צה"ל צבא העם. על הצבא לקחת על עצמו בקול רם וברור את האתגר של העצמת הפריפריה בעיקר באמצעות האצת התוכניות להעברת בסיסים צבאיים לנגב ולגליל. השאר כבר יקרה מאליו: קבלנים יבנו שכונות חדשות לטובת אנשי הקבע, רמת הצריכה הפרטית בפריפריה תעלה, הביקוש לשירותים שונים בפריפריה יגדל ומקומות עבודה חדשים ייפתחו. בכך למעשה יעשה גם צדק: תושבי הפריפריה שמהווים את החלק הארי של הלוחמים המגינים על מדינת ישראל, ייהנו מפירות פעולת הגומלין של הצבא שיחזק את ישובי הפריפריה. או בפרפראזה למשפט המפורסם: פריפריה בונה צבא בונה פריפריה.


שלום עולה
בעקבות דברים שנכתבו פה אודות הדוח של 'שלום עכשיו' על כספי התקציב המגיעים להתנחלויות. להלל אפלבום, קורא נאמן בזמנו החופשי ודוקטורנט להיסטוריה של עם ישראל בזמנו הפחות חופשי, יש הצעה מקורית: מעבר לתפיסה של אותם כספים כשהשקעה ולא כבזבוז, בדיוק כמו אלה המושקעים ביישובי בגליל ובנגב, מציע הלל כי גופים בעלי עניין ומשאבים (מועצת יש"ע?) יערכו מחקר שיפרט את סכומי ההשקעה בהרפתקאות השמאל להשגת שלום ויסקור מהן ההוצאות אותן אנו משלמים עד היום כתוצאה מניסיונות אלו.

מילה טובה
לטובת הקוראים אשר חשים שסיקרתי את נושא הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל בצורה שאינה הוגנת, להלן מספר מילים טובות על הפרטת קרקעות המדינה מפי נציג התאחדות הקבלנים בוועדת הכלכלה של הכנסת: "התאחדות הקבלנים כעיקרון תומכת ברפורמה". כל מילה נוספת מיותרת.

תומכי לחימה
מי שעוד תמך ברפורמה באופן פומבי, היה ירון ביבי, מנהל מינהל מקרקעי. יתכן ותמיכתו הייתה כנה ואמיתית, אך עצם העובדה שמדובר בעובד מדינה, אשר על פי הרפורמה כפוף ישירות לשר הממונה, מעמידה בספק את יכולתו להשמיע דעה אחרת מזו של שר השיכון. לאחרונה נחשף לציבור ציקי תמיר, מפקד יחידת 'עוז' שאמורה לטפל בסוגיית העובדים הזרים, אשר הפך למסביר הלאומי בנושא. מבלי לדון בגופו של עניין, נראה כי העמדת עובדי מדינה בקו החזית הראשון בהסברת פעולות הממשלה הפכה לאחרונה לשיטה. זוהי מגמה מדאיגה המסירה את האחריות מצד נבחרי הציבור אשר אמורים להציג את משנתם גם אם זו אינה פופולרית, ולא להעמיד בובה שתמלא את תפקידם זה.

מועצת פשע
ידידי רן פרחי הפנה אותי למידע גלוי כפי שמתפרסם באתר הקרן החדשה לישראל: "לאחר הריסתם של 17 בתים על ידי ממשלת ישראל ביישוב הבדווי הבלתי מוכר בנגב 'אל-טווייל', המועצה המקומית של הכפרים הבלתי מוכרים בנגב, הפועלת בסיוע הקרן, ארגנה יום של בנייה מחדש. עשרות פעילים עם כוונות טובות, יהודים וערבים יחד, בנו מחדש בתים ונטו עצי זית על אדמת הכפר". ועל זה נאמר, הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. כעת כל שנותר הוא שמישהו יפנה את תשומת לב היועץ המשפטי לממשלה לעבירות המתוארות. לכאורה.

יום שישי, 7 באוגוסט 2009

לא אקטואלי - 7.08.09

שכול חדש
ניר כץ ז"ל שנרצח השבוע במרכז הנוער ההומו-לסבי בתל-אביב שירת איתי בצבא באותה היחידה. לא זכיתי להכיר אותו באופן אישי, פרט להיתקלויות מזדמנות בפניו המחייכות במסדרונות היחידה. עבור רבים מחבריי ליחידה, ניר הוא החבר הראשון שיותר לא ייכנס לפייסבוק. מעשה רצח בלתי נתפס הפך אדם יקר וטוב לב לדמות שנותרה וירטואלית בלבד. דף המשתמש של ניר ברשת החברתית הפך פתאום לקיר הנצחה מלא בכתובות געגועים של המכרים והותיר עדות לא חיה המתארת את מי איבדנו. משיטוט בפרופיל הפתוח של ניר אפשר לגלות כי צוואתו האחרונה הסתיימה בשורת הסטאטוס התמימה והאופטימית: "חתמת כבר נגד תחנת הפחם החדשה?".

הסתה נגד הסתה
נכון לזמן כתיבת שורות אלה, עדיין לא ידוע מי ביצע את הרצח המטורף הזה ומה היו מניעיו. עובדה זו לא מנעה מהקרן החדשה לישראל אשר מתגאה בפלורליסטיות עד אין קץ לסמן את האשמים. במידעון הקרן שפורסם פחות מיממה לאחר הרצח נכתב כך: "כינויי גנאי מבישים של נבחרי ציבור כגון 'בהמות' ו'טמאים' כמו גם 'בוגדים', אינם מותירים ספק אצל מי שאוחז בנשק ומבקש לירות בליבה של הדמוקרטיה הישראלית" (הטעויות התחביריות והעובדתיות במקור). נדמה כי הקרן הפלורליסטית בחרה לנצל את האירוע הטרגי ולמנף אותו על מנת להפוך את הנרדפים לרודפים. עם זאת, לחרדים אין מה לדאוג, מכיוון שכעת הקרן החדשה תתמוך גם בהם, הנרדפים החדשים כפי שהבטיחה בהמשכו של אותו המידעון: "הקרן החדשה לישראל תמשיך ביתר שאת לתמוך ולחזק את הקבוצות המוחלשות והנרדפות בחברה הישראלית".

אל-פיקציה
מן המפורסמות היא הפיקציה המכונה עם פלסטיני. אפילו חבר הכנסת לשעבר והמרגל בהווה, עזמי בשארה, הודה בתקופות בהן הייתה לו סיבה לדבר עברית כי הוא אינו מכיר עם פלסטיני אלא אומה ערבית. הוכחה נהדרת ליכולת הערבית לסלף מציאות מבלי להניד עפעף התקבלה באדיבות רשת הטלוויזיה הערבית אל-ג'זירה ביום ראשון האחרון: במשחק הכדורגל בין קבוצת אספניול לליברפול, כבש החלוץ הישראלי בן סהר שני שערים לרשתה של האימפריה מאנגליה. השדר העוין לא התבלבל ונתן את הקרדיט לקשר הספרדי אנחל מרטינז, שכלל לא שיחק. למזלו של השדר, סהר כבש צמד, וכך הייתה לו ההזדמנות לחזור על אותו השקר פעם נוספת בטרם יהפוך לאמת.

אקדמיה אנרכיסטית
זה עתה הסתיימה שנת הלימודים באוניברסיטאות. חוץ מהסטודנטים שוודאי נושמים לרווחה, גם אזרחי ישראל יכולים להתרווח בכורסאותיהם. מדו"ח שפורסם שבחודש שעבר על ידי מוניטור האקדמיה הישראלית, ארגון שעוקב אחר פעילות של אנשי אקדמיה נגד מדינת ישראל, עולה כי בשנתיים האחרונות הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית שילבה במסגרת הלימודים גם פעילויות רבות המתיימרות להפוך את מדינת ישראל למדינה לא יהודית. החופש הגדול והלא אקדמי הוא זמן מצוין עבור שר החינוך החדש להציב גבולות ברורים לאנרכיה השוררת באקדמיה תחת החסות של חופש האקדמי במימונה של מדינת ישראל.

ממר"ים את פיהם
להלן ידיעה אשר פורסמה באל-ערביה והגיעה אליי באדיבות המידעון היעיל של מכון ממר"י: "בכיר בחמאס, ד"ר יונס אל-אסטל, טען כי מחנות הקיץ מטעם אונר"א הם חלק מתוכנית להשחית את הדור הצעיר ולהכשירו לנורמליזציה עם ישראל". לתומכי אונר"א בישראל אין מה לדאוג: "קארן אבו זיד, מפכ"ל אונר"א, דחתה האשמות אלה". אפשר לנשום לרווחה.

מדברים מהשטח
רזי ברקאי, יעל דן, ירון וילנסקי, מיכה פרידמן, גולן יוכפז, עינב גלילי, גורי אלפי ועוד ועוד. העיקר שהמילה האחרונה היא של הימנים הפאשיסטים, מצביעי מימד, אברי גלעד וג'קי לוי.

ריבוי טבעי
בעיית העובדים הזרים בלתי-חוקיים היא אמיתית. בסיור שנערך במסגרת תוכנית המנהיגות הצעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית בדרום תל-אביב, ביקרו חברי הקבוצה במקלטים בהם שוהים הפליטים מדרפור. משיחה עם כמה מהם הסתבר כי רובם אינם פליטים ואינם מדרפור, אלא מהגרי עבודה המגיעים באזורים מאפריקה בהם לא נשקפת סכנה לחייהם. עם זאת, לאותם אנשים נעשה עוול כפול: הן מצד המדינה והן מצד החברה הישראלית. ממשלת ישראל מתקפלת בפני קמפיינים מניפולטיביים במקום לטפל בבעיה באופן מבוקר שיכלול את הסדרת מעמדם החוקי באופן מבוקר של חלק מהם והרחקתם של השאר. המעסיקים וקבלני ההברחות מצידם, מנצלים את המצב על מנת לעשוק ולנצל את הגרים החדשים לטובת שירותים מהם נהנים בשתיקה אזרחי ישראל. בעקבות הלחץ הציבורי של גופים שונים לזכויות אדם, מסתמנת החלטה שתאפשר לילידי הארץ והוריהם להישאר בארץ. החלטה כזו, אם תתקבל, תעודד כל עובד זר להביא ילדים לעולם על מנת להבטיח את עתידם בישראל.

הרפורמה נגד העם היהודי
השבוע אושרה הפרטת הקרקעות בקול תרועה רמה ובמפגן כוח של ראש ממשלתנו. הליך אישור הרפורמה, לווה בהרמות גבה ותהיות רבות. גם עכשיו, רבים אינם מבינים כיצד קואליציה לאומית מובילה רפורמה הנוגדת את ערכי הציונות. שיאו של האבסורד הגיע בדיון האחרון שנערך בוועדת הכלכלה של הכנסת, בו נדונו ההסתייגויות לחוק. במסגרת הגדרת מטרות הרשות, הועלו הצעות רבות, ואני הצעתי לחבר הכנסת ניסים זאב מש"ס להציע כי רשות המקרקעין תפעל גם לטובת העם היהודי, לרבות יהדות התפוצות. התנגדותו האינסטינקטיבית של ח"כ אחמד טיבי, גרמה לח"כ אופיר אקוניס לשאול את נציג משרד המשפטים האם סעיף כזה יעבור בבג"צ. היועץ המשפטי מלמל תשובה לא מחייבת, וח"כ כרמל שאמה החליט שלא לקחת סיכון ולהצביע נגד הסתייגותו של ניסים זאב. כך קרה, שחברי האופוזיציה המשתהים והמשועשעים זכו לראות כיצד שלושת חברי הכנסת הלאומיים של הליכוד (אלקין, אקוניס ושאמה) מפילים את ההצעה כי הרשות החדשה תפעל לטובת העם היהודי.

ירושלים של ברקת
סוגיית ירושלים היא סוגיה לאומית הנוגעת גם לשאלות מדיניות וגם לשאלות חברתיות. בשל כך, חלק גדול מהפתרונות אינן בסמכותו של ראש העיר, תהא זהותו אשר תהיה. לדוגמא, אחת האפשרויות להביא אוכלוסיות חזקות לירושלים היא ליצור פתרונות דיור מוזלים מחוץ לירושלים עבור האוכלוסיה החרדית ולעודד אותם להגר אל מחוץ לירושלים, ובכך להגדיל את האטרקטיביות של הבירה בעיני שאר עם ישראל. יכול להיות שהצעה הזו מעוררת חוסר נוחות מסויים בגלל שאם אותה ההצעה הייתה מתייחסת לערבים הייתי מואשם בגזענות?

יוזמה ליזמים
דבר ידוע הוא כי במדינת ישראל חלומו של כל אזרח הוא להיות יזם. מי אשר רוצה להקים חברת הייטק, ומי עמותה. אלו שאין להם רעיון ליוזמה מקורית, לא מוותרים, ומציעים יוזמות לעזור ליזמים. יוזמה אחת כזו, לא רעה בכלל, היא the-hub. מדובר על מרחב סביבתי המספק תשתית משרדית לקהילה של יזמים תמורת השתתפות בהוצאות המשותפות. והכל, בלב ליבה של העיר העיברית הראשונה. מומלץ בעיקר ליזמים חברתיים ולכאלה שרוצים להתחיל אבל לא יודעים מאיפה.