יום שישי, 26 ביוני 2009

לא אקטואלי - 26.06.09

מפנה דת
נראה שבתנועת ש"ס יד ימין אינה יודעת מה יד שמאל עושה. אחרת קשה להסביר את העובדה כי חבר הכנסת הרב חיים אמסלם מגיש הצעת החוק המתנה הריסת מבנה דת או שינוי יעוד באישור שר הפנים ושר הדתות, מוביל שר השיכון, אריאל אטיאס, גם הוא מש"ס, את הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל השואפת להפריט את מקרקעי ישראל. ברור לכל כי ברגע שתאושר הפרטת הקרקעות יוכל בעל קרקע פרטית לעשות בה כרצונו, גם אם בתחומה בית כנסת והכל בשם זכות הקניין.

מילכוד 2י2י
האמת היא שבש"ס מבינים היטב את משמעות הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. הבעיה היא שהאסימון נפל אצלם רק לאחר שנחתמו ההסכמים הקואליציוניים בהם הסכים נתניהו להעביר את לש"ס את משרד השיכון ובתנאי שתקדם את הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. כעת בש"ס שוברים את הראש כיצד להתמודד עם המילכוד אליהם נכנסו: מצד אחד עליהם לקדם רפורמה הכוללת הפרטה של מקרקעי ישראל, ומצד שני, הרפורמה שנראתה אטרקטיבית במבט ראשון מתגלה כבעייתית הן מבחינה דתית והן משום שהיא תפגע בסופו של דבר בשכבות החלשות. נראה כי לא במקרה בוחרים הרבנים המזוהים עם ש"ס, ביניהם הרב הראשי הספרדי, הרב שלמה עמאר, אליהם נעשו פניות רבות בנושא, שלא להביע את דעתם לגבי הבעייתיות בהפרטת הקרקע אשר תביא למעבר על האיסור הדתי של 'לא תחנם' הקובע כי אסור לתת לגויים אחיזה באדמות ארץ ישראל.

יושב ראש נגד השועלים
בעקבות הלחץ הציבורי, והרבה בזכות יושב ראש הכנסת רובי ריבלין, הוצאה הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל מחוק ההסדרים. צעד קטן לאדם, צעד גדול לאדמה.

הרי את מפורזת
לא במקרה בחר נתניהו להשיא את נאומו במרכז המוח שבאוניברסיטת בר-אילן. שנים לאחר שקבע את עיקרון ההדדיות ("יתנו – יקבלו, לא יתנו – לא יקבלו", שם, שם) הצליח נתניהו לפתור את אחת מהבעיות המרכזיות הטורדות את מנוחתו של המחנה הלאומי בכלל ומוחם של בני המגזר הדתי בפרט: בעיית הרווקות המאוחרת. בנאום חשוב זה הדגים נתניהו כיצד צריכים כל רווק ורווקה להתמודד עם סביבתם הלוחצת והמחטטת עוד לפני שאובמה הגיע לאזור: שיטת ההסכמה המלאה בתנאי. "אני אתחתן ללא תנאים מוקדמים כל עוד הכלה תהיה ממש ממש יפה", "אני מסכימה להתחתן עם הגבר הראשון שיסכים כל עוד הוא יותר גבוה, יותר חכם, יותר דתי, אה כן, ושיהיה ג'נטלמן ושיידע להתלבש". באמת לא ברור איך אף אחד לא גילה את השיטה קודם, הרי כבר מזמן קבעו אבותינו הקדומים ודודותינו הפרה-היסטריות כי תנאים עושים בחתונה, כל שכן לפניה...

חדשות לא מעניינות
והנה חדשות שלא תקראו בכותרות התקשורת הישראלית: היומון הכוויתי אל-סיאסה דיווח כי במסגרת עסקה חשאית שנחתמה בביקורו של נשיא תורכיה, עבדאללה גול, בסוריה לפני כחודש, הסכימה סוריה לוותר על שליטתה במחוז אלכסנדרטה לטובת תורכיה וזו תגדיל בתמורה את כמות המים שהיא מעבירה לסוריה מנהר הפרת ותסייע לה לשפר את יחסיה עם מדינות אירופה. המידע הגיע אליי בזכות המידעון המצוין של מכון ממר"י אשר עוקב אחר פרסומים בכלי התקשורת בסביבתנו הקרובה. מי אמר שערבים לא מוכנים לפשרות טריטוריאליות?

יזמות יהודית
במהלך השבוע הקרוב יתכנסו בוועידת ROI בבתל-אביב 120 יזמים יהודים מ-30 מדינות ביוזמתה של אלת הנפט היהודייה מארצות הברית לין שוסטרמן. מטרת הוועידה היא לתת ליזמים כלים לקידום יוזמותיהם החברתיות מתוך הבנה שאם כבר הראש היהודי ממציא לנו פטנטים, אז למה לא לתעל את כישורי בני העם היהודי גם לטובת מיזמים חברתיים?

כשר לחילונים
לפני כמעט חמש שנים ייסדה תנועת 'מעגלי צדק' מיזם אשר ביקש להעניק תו תקן חברתי לבעלי עסקים אשר שומרים על זכויות עובדיהם ומאפשרים נגישות לנכים. שמו המקורי של המיזם היה 'תעודת כשרות חברתית', אך מהר מאד הבינו החברים (הדתיים) בתנועה כי על מנת לפרוץ למעגלים נוספים בחברה הישראלית, יהיה עליהם לחלן את הפרוייקט. כיום ידוע מיזם זה בשם 'התו החברתי' והוא תופס מקום של כבוד גם בפאבים תל-אביביים שמכבדים את עצמם ואת עובדיהם. ללא כל קשר, לאחרונה עולים לכותרות מקרים מזעזעים אשר נגרמים בין השאר בשל גלישה לא מבוקרת של ילדים ברשת האינטרנט. נראה כי בשלה השעה שהמיזמים הרבים של מה שקרוי 'אינטרנט כשר' ילכו בעקבות הצעירים ממעגלי-צדק וימתגו את האינטרנט החינוכי גם עבור חילונים שלא מוכנים להכניס אליהם הביתה שום דבר כשר.

לא אקטואלי בעליל
"חברים יקרים, קראתי דבריכם בתשומת לב. אין לי ספק שיש אווירה מורעלת בצבור, ושבחלקה היא פרי מעשי שחיתות, ובחלקה - פרי השמצה מכוונת... ואין לי כל ספק שיש לעקור מעשי השחיתות... קודם כל בתוכנו וגם במדינה בכלל. אמנם לא תמיד זה אפשר... או שהעובדות המסוימות אינן קיימות, או שאנשים מסרבים למסור עליהן, לפעמים מתוך פחד, לרוב מתוך הרגל יהודי נפסד שזוהי 'מלשינות'. הציבור לא התרגל עדיין לכך שאנו חיים במדינה יהודית, ושחובת כל אזרח לסייע לשמירת החוק ולשומרי החוק. לשם עקירת האטמוספירה המורעלת – יש צורך לא רק בהוקעת החטאים והחוטאים. יש הכרח בתנועה חינוכית וחלוצית חדשה, שאני מקווה בוא תבוא." מתוך הבלוג של דוד בן גוריון. יש דבר כזה.

אירופה קוראת לאירופה
בשבוע שעבר פרסם ארגון 'בצלם' קריאה לאיחוד האירופי להתנות את שידרוג היחסים בין האיחוד לישראל לשיפור מצב זכויות האדם בשטחים. צביעותו של ארגון השמאל הקיצוני כבר מוכרת בישראל, ואף אחד לא באמת מצפה שיום אחד 'בצלם' יקראו לאיחוד האירופי להפעיל סנקציות על איראן או סוריה עד שאלה יקדמו את זכויות האדם בתחומן. מה שכן מעניין לספר הוא שחלק גדול מהמימון של 'בצלם' מגיע מהאיחוד האירופי. ובמילים אחרות: האיחוד האירופי מממן ארגון ישראלי אשר קורא לאיחוד האירופי לפעול נגד ישראל. ובמילים יותר אחרות: האיחוד האירופי אינו מסתפק באמצעים הדיפלומטיים המקובלים להעברת מסרים לישראל, אלא גם פועל לשינוי דעת הקהל בישראל דרך ארגוני קש ישראלים. במדינות מתוקנות קוראים לזה גיס חמישי. במדינת ישראל לעומת זאת, הסובלת מאפולוגיטיקה מתאפשר לעמותות כאלה לפעול.

סייג לחוכמה
דוגמא לתנועה אפולוגטית עם חוש הומור היא האגודה לזכויות האזרח בישראל אשר בעקבות הצעות חקיקה המגבילות את חופש הביטוי העלתה לאוויר את האתר האירוני לסתום דוט קום. האתר מאפשר לגולשים לשלוח הצעות לסתימת פיות של כל מי שמעצבן אותם. נראה שישראלים רבים לא הבינו את הבדיחה, והאתר הפך לחרב פיפיות נגד האגודה כשגולשים רבים מבקשים להשתיק דווקא אותה.

סייג לתנועה
ארגון שמאל קיצוני נוסף הוא ארגון 'גישה' אשר מבקש להגן על זכות חופש התנועה של פלסטינים. לאחרונה, יצא הארגון הקיקיוני בקמפיין אינטרנטי הקורא "להסיר את הסגר מעל רצועת עזה – לתת סיכוי לחיים". חבל שיש אנשים שהמציאות מעבירה אותם על דעתם. ראשית, משום שהם שכחו שסגר נועד לתת סיכוי לחיים ולהגן מפני טרוריסטים. שנית, מאז ההתנתקות אשר לוותה בתרועות 'די לכיבוש', רצוי לחזור ולהזכיר כי אין מדובר יותר בסגר, אלא בנסיגה לקו הגבול הבינלאומי על מנת שהפלסטינים יוכלו להתבגר ולנהל את ענייניהם באופן עצמאי. עניין של גישה.

מפגר אבל אופטימי
רציתי לסיים את הטור בנימה אופטימית ולספר על אתר האינטרנט המעולה 'ארמדיל'. אך מכיוון שמדובר באתר בו מציגים אנימטורים מוכשרים וחובבי מסורת את מרכולתם, ואחד מהם הוא חבר שלי כמעט 20 שנה, חוקי האתיקה העיתונאית מונעים ממני לעשות כן. לכן לא אוכל לספר על הגיליון החדש והמקסים שהועלה השבוע לאתר ועוסק בנושא 100 שנה לתל-אביב.

יום שישי, 19 ביוני 2009

לא אקטואלי - 19.06.09

הלינקג' האמיתי
בהרצאה בפני קבוצת המנהיגות הצעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית, טען מי שהיה ראש מפא"ת, האלוף (במיל.) פרופ' איציק בן-ישראל, כי רדיוס ההדף של פצצת אטום בשטח עירוני בנוי הינו 500 מטר. אם פצצה כזו תיפול בגוש דן, חייהם של כ-20,000 בני אדם צפויים להיגדע. בהסתמך על ניסיון מלחמת המפרץ הראשונה, סביר להניח כי אם טילים גרעיניים יופנו נגד ישראל הם יכוונו לעבר ריכוזי אוכלוסיה של יהודים. לכן, סביר להניח שהאזורים הבטוחים יותר במקרה כזה הם חבלי יהודה, שומרון ובנימין, בעיקר שבזמן התראה קצר, נתיבי הבריחה המהירים ביותר מתל אביב לעבר ריכוזי אוכלוסיה ערבים הם אל עבר הרי החושך. לכן הלינקג' הראוי להעשות בין הגרעין האיראני להתנחלויות צריך להיות באופן הבא: כל עוד קיימת סכנת הגרעין האיראני יש לאפשר ליהודים להגן על עצמם ולבנות כמה שיותר מבנים ביהודה ושומרון שיוכלו לקלוט את פליטי גוש דן, עם ריבוי טבעי או בלעדיו.

רב תארים
אפרופו, האלוף (במיל.) פרופ' איציק בן-ישראל, אשר כיהן כחבר כנסת מטעם קדימה, נשא בכנסת הקודמת את רשימת התארים הארוכה ביותר. מי שמחליף אותו בתור רב התארים בכנסת החדשה הוא חה"כ פרופ' השר הרב דני הרשקוביץ. למזלו הרב, על פי החוק הנורבגי הקטן שצפוי לעבור בקרוב, אמור הרשקוביץ לוותר על תואר אחד מהרשימה כשיפנה את מקומו כחבר כנסת לטובת ניסן סלומיאנסקי.

בנייה חוקתית
היישובים הצעירים ביהודה ושומרון כונו פעם בפי טליה ששון בשם מאחזים לא חוקיים, אך מאז הבחירות האחרונות לכנסת, בהם החליטו אזרחי ישראל כי גישה זו אינה רלוונטית, מתקיימים דברי קהלת "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת". בינתיים קם לו מלך חדש אשר ידע רק את יוסוף, וגוזר בשם הדמוקרטיה נגד בנייה בישובי היהודים בהר. לשם הבה ונתחכמה לו, אבל לא רק, ניתן להציע כי הישובים בשומרון יורחבו על בסיס פוטנציאל כלכלי. מדי כמה חודשים, חבריי ואני נוסעים לבלות את סוף השבוע באחד מאותם יישובים צעירים. לחברים אחרים, שאינם מבינים מה יש לי לחפש במקומות כאלה אני מסביר כי את תחושת השלווה והפסטורליה אליה הם כמהים כל פעם כשהם נוסעים למדבר סיני, אני משיג במרחק חצי שעה נסיעה. אם לחבר את שני הדברים, ניתן להציע למתנחלים יזמים להקים חושות וצימרים בפאתי היישובים תוך שימוש קבלת אישורי בנייה מתאימים על בסיס זכות היסוד החוקתית של חופש העיסוק.

חזית שליט
עד היום גזרתי על עצמי שתיקה בנושא גלעד שליט. ברור כי כל עוד הלחץ הציבורי מופנה כלפי ממשלת ישראל, מחירו של החייל החטוף עולה, ולכן לטובת כל בטחונם של כל הנוגעים בדבר, מהחייל האזרח הקטן, עדיפה השתיקה. סוגיית גלעד שליט ראויה לחזור לכותרות: באיחור מה, הציבור הישראלי התעשת והבין כי את האצבע המאשימה ראוי להפנות כלפי הגורם האמיתי שבידיו המפתחות לשחרורו של שליט. ביום שלישי הקרוב תיערך עצרת המונית מול מעברי הגבול בדרישה מחמאס לאפשר את ביקור הצלב האדום לגלעד שליט. העצרת נערכת ביוזמת ארגונים רבים המייצגים את החברה הישראלית לגווניה: התנועה הקיבוצית, ארגוני הסטודנטים, ארגון המורים, ארגון ההורים, תנועת 'אם תרצו', השומר הצעיר ועוד.

חיילים פרטיים
לסיפורם של גלעד שליט ושל צ'יקו תמיר, להבדיל אלף אלפי ימים של הבדלות, יש מספר מאפיינים משותפים. ראשית, כמות המלל האינסופית אשר נכתבה על שני הנושאים מכל בר דעה גם אם אינו בר דעת. שנית, השיח הציבורי הוא שיח פופולרי של דיון בדיעבד של אחר מעשה, אשר מתמקד במקרה האישי של שני החיילים במקום בעיקרון הכללי. כך קורה שבשני המקרים הרגש תופס מקום שווה לצד השכל. בשני המקרים טרם השכלנו לגבש נורמות ברורות אשר יכלו למנוע מראש את הפולמוס הציבורי והמיותר המשול לחיטוט בפצעים פתוחים ופוגעים בחוסן הלאומי. באמצעות שני המקרים הללו ניתן לתת משמעות נוספת למשפט המפורסם "סוף מעשה במחשבה תחילה" – לשני סיפורי המעשה ניתן היה לשים סוף לו הייתה נעשית עבודה של מחשבה תחילה.

מעורב לא ירושלמי
ביום שלישי הקרוב יתקיים במשכן הכנסת כנס היסוד של רשת הקהילות המעורבות, בשיתוף שדולת חברי הכנסת לקידום יחסי דתיים-חילוניים, בראשותם של חברי הכנסת אורי אורבך ואיתן כבל. מצד אחד, אלו חדשות טובות לעוד מעשה חיובי מצד הנבחרים כלפי בוחריהם. מצד שני, כל שדולה המוקמת בכנסת מעידה על בעיה קיימת. במקרה של הקמת שדולה לקהילות מעורבות זהו סימן מדאיג עוד יותר, המעיד על המגמות בדלניות המתחזקות בכנסת ישראל ומצריכות הקמתו של לובי למטרה אשר התאגדות פרלמנטרית סביבה הייתה אמורה להיות מובנת מאליה.

השבוע שהיה
השבוע הסתיים לו שבוע הספר. למרות הצלחתו היחסית של הספר העברי, מעל הספרים הישנים והטובים מרחפת סכנת הספרים האלקטרוניים שכל כולם חיסכון - חוסכים מקום, חוסכים דפים וגם חוסכים עצים. עם כל זאת, סביר להניח שהספרים לא ייעלמו כל כך מהר מהמדפים, בשל חוויית הקריאה הכוללת את תחושת המגע עם הנייר, הדפדוף וריחו של הספר. אך הטכנולוגיה אינה אומרת נואש, ואתר אינטרנט בשם Smell of books משווק תרסיסים ריחניים במגוון ריחות אשר נועדו להשלים את חוויית הקריאה. זהו פוטנציאל לניסוי עתידי מעניין בו כדאי לבדוק מה יקרה כשהדורות הצעירים לא יכירו ספרים רגילים. האם הם יפסיקו לרסס סביבם בזמן קריאה או שמא ינהגו כמו הקופים בניסוי המפורסם של סטפנסון?

השבוע שיהיה
לרגל 18 שנות פעילות תמיכה בחולי סרטן, פותחת היום עמותת 'זכרון מנחם' במיזם אומנתי בשם 'מציירים את המחר'. במיזם זה, נוטלים חלק 180 אמנים וילדים אשר צבעו ספסלי עץ בצבעים של תקווה ומוצגים לראווה החל מהבוקר במשך שבוע בנמל תל-אביב ובשבוע שלאחר מכן בשדרות 'ממילא' בירושלים. לאחר התערוכה, ניתן יהיה לרכוש את הספסלים תמורת תרומה אשר תשמש לרכישת ציוד רפואי ושיקומי.

היו בחירות?
דבר אחד שאובמה צריך לזכור: נתניהו נבחר על ידי העם בישראל על מנת שלא להקים מדינה פלסטינית ממערב לירדן. משהו אחד שנתניהו צריך לזכור: אובמה נבחר על ידי העם האמריקאי על מנת להוציא את חיילי צבא ארצות הברית מעיראק ולא על מנת להכניסם לאיראן. עכשיו על כל אחד מהם לעשות את שהוטל עליו.

יום שישי, 12 ביוני 2009

לא אקטואלי - 12.06.09

צמית כתום
השבוע בחרה הכנסת את שני נציגיה לוועדה למינוי שופטים מבין שורות המחנה הלאומי. זהו אמנם הישג מכובד למפלגות הימין, אך אין להפריז בחשיבות. לאור תיקון לחוק בתי המשפט שהתקבל בכנסת הקודמת ביוזמתו של גדעון סער, בחירת שופטים מחייבת הסכמה של לפחות 7 מתוך 9 חברי הוועדה בבחירת שופטים. תיקון זה, אשר היה ועודנו ראוי ביותר, מאפשר יצירת בלוק נגדי כנגד שלושת השופטים מבית המשפט העליון אשר מצביעים באופן מתואם ומתיימרים לייצג את הציבור הנאור כפי שהגדיר בזמנו השופט ברק. מצב זה, מביא לכך שבחירת שופטים צריכה להעשות בקונצנזוס רחב כך שיתאפשר לגוון את הרכבו של בית המשפט העליון. עם זאת, הרכב הוועדה עדיין רחוק מלהיות מושלם. ראשית, משום שהוא כולל בתוכו שני נציגים של לשכת עורכי הדין, אשר אמורים מצד אחד לקבוע את הרכב השופטים בבית המשפט העליון, ומצד שני להופיע בפניהם בבית המשפט. שנית, לפי הצעתו של פרופ' דניאל פרידמן, ראוי כי נציגות השופטים תכלול גם שופטים מכהנים או בדימוס מבית המשפט המחוזי, המכירים טוב יותר את המועמדים לערכאות הנמוכות. עד ששינויים אלה ייעשו, ניתן להתענג על כך שאותם שופטי בג"צ, אשר בזמנו סירבו לרדת ממגדל השן אל יישובי גוש קטיף במהלך הדיונים על תוכנית ההתנתקות, יראו את הצמיד הכתום שעונד חבר הכנסת אורי אריאל מתנוסס לנגד עיניהם בזמן שירים את ידו בהצבעה בעד או נגד מינוי שופט לבית המשפט העליון.

בין מגדר למגזר
אתמול התקיים במכון ון-ליר יום עיון בנושא פוליטיקה מגדרית חדשה. משעמם ככל שזה יישמע, מומלץ בחום לכמה מגזרים בחברה הישראלית לאמץ את דפוסי ההתנהגות של התנועות הפמינסטיות בישראל, אשר בחרו להאבק על קידום מעמד האישה לא דרך מפלגה מגזרית, אלא הציפו את הנושא כבעיה כוללת ורתמו את רוב המפלגות בישראל לטובת קידום סדר היום הפמיניסטי וזאת מבלי להידרש לכלים המוגבלים של הפוליטיקה המגזרית. עם זאת, המהפכה הפמיניסטית, במיוחד בפוליטיקה הישראלית, רחוקה מסיומה. לראיה, בכנס המדובר, אשר כלל שלושה מושבים שונים, נשאו דברים 13 דוברים/ות, ורק שניים מהם ממין זכר. ראיה נוספת היא שבכל שלושת המושבים נדרשה נוכחותה של חברת הכנסת לשעבר מטעם מר"צ, פרופ' נעמי חזן.

הקרן נגד המילואימניקים
ארגון עדאלה, אשר לקח תחת חסותו את הטיפול המשפטי בזכויות המיעוט הערבי בישראל, פנה ליועץ המשפטי לממשלה על מנת לבטל את ההטבות הניתנות לחיילי מילואים במסגרת מכרזים של מינהל מקרקעי ישראל. המעוניינים לתרום לפעילותו המבורכת של הארגון, אשר תורם רבות ובאופן מוצהר לקידומה של מדינת ישראל כמדינת כל לאומיה, מוזמנים לפנות לקרן החדשה לישראל (או בתרגום נכון יותר מאנגלית: הקרן לישראל חדשה) כמפורט באתר האינטרנט של עדאלה. אפרופו, נשיאת הקרן החדשה לישראל, היא אותה נעמי חזן מהאייטם הקודם.

אל תתנו להם רובים!
וסוסים, וחמורים, ואבנים, ובקבוקים, ואוטובוסים, וטרקטורים ומטוסים.

למה לזרוק?
כחובב אוכל מושבע מצד אחד, וכבעל מודעות חברתית מצד שני, אחד הארגונים החביבים עליי הוא 'משולחן לשולחן' אשר שם לעצמו למטרה לאסוף עודפי מזון המיועדים לזריקה ובאמצעות מתנדבים להעבירם לעמותות התומכות בנזקקים. סיבה מעולה לכתוב אודותם היא ערב ההתרמה שייערך ביום שני הקרוב במרכז 'נא לגעת' ביפו. במרכז זה פועלים בית הקפה 'קפיש' המופעל על ידי מלצרים חירשים ומסעדת החושך 'בלק-אאוט'. שיאו של הערב בהצגה המקסימה 'לא על הלחם לבדו' שבאמת באמת אסור לפספס, המועלית על ידי 11 שחקנים עיוורים וחירשים. מומלץ להגיע רעבים.

אין תגובה
השבוע קיבלתי הזמנה להצטרף לקבוצה של אנשים בשם 'יש תגובה' אשר מאסה בטוקבקים גזעניים וקיצוניים במטרה לשנות את תמונת מצב הטוקבקים בארץ. מכיון שאני איני גזען ואפילו לא קיצוני (אז מה אם אני לא כותב טוקבקים, וכשאני כותב אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה, כי אני שולתתתת!!!! בעצמי) החלטתי להצטרף לרשימת התפוצה המדוברת. תוך מספר שעות התחלתי לקבל רשימת כתבות מומלצות לתגובה. ומה מסתבר? ברוב המיילים אותם אני מקבל אני מקבל הצעות לכתוב טוקבקים בעד תהליך השלום, כאילו מישהו רומז שאם אני לא גזען אני בטח שמאלן. עד שמישהו ייקח יוזמה להכין רשימה דומה לכתבות הראויות לטיפול הטוקבקיסטים מצד הימין השפוי, ניתן להסתפק בהצטרפות לרשימת התפוצה 'יש תגובה' ולפעול בדיוק להפך מההוראות המצורפות במייל.

אין כמו יפו
בשבועות האחרונים עסקתי רבות בנושא הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. חלק מהתגובות שקיבלתי מבטאות את תחושת בלבול של חוסר הבנה כיצד רפורמה להפרטת קרקעות המדינה מובלת על ידי ראש ממשלה לאומי אשר חזקה עליו שלא יפגע באינטרסים של מדינת ישראל כמדינה יהודית. להלן הסבר קצר: אליבא דנתניהו, בעלי הון פרטיים ידאגו לשמור על אדמותיהם טוב יותר מאשר המדינה שומרת על אדמותיה, ובהנחה שיהיו אלה בעלי הון יהודיים, יישמרו אדמות המדינה בידיים יהודיות. בגישה זו שתי טעויות מרכזיות – ראשית, הביקוש לקרקע קיים רק באזורים מסויימים בעוד באזורים אחרים, הביקוש לקרקע אינו קיים. לכן, סביר להניח שהמודל המוצע על ידי נתניהו ומתקיים במקומות כמו יפו, בהם לחצים נדל"ניים מביאים לעליות מחירים חדות ולהגירה שלילית של תושבים בעלי רקע סוציו אקונומי נמוך (לדוגמא, ערבים), יביא לאפקט ההפוך ביישובים בהם הביקוש למגורים מצד יהודים קטן כל העת. לאחר ההפרטה, מגמות של הפיכת ערים יהודיות כגון כרמיאל ונצרת עלית לערים מעורבות רק תגברנה.

בירה למכירה
הטעות השניה של נתניהו היא שהרפורמה מנסה להחיל עקרונות כלכליים על מקומות המושפעים מגורמים שאינם כלכליים. דוגמא קלאסית לכך היא ירושלים – כבר היום בירושלים יש כמות נכבדה של קרקעות הנמצאות בידי גורמים דתיים דוגמת הווקף המוסלמי וכנסיות שונות. אלו, לא העזו בחיים למכור את אחיזתם באדמת ירושלים הקדושה יהיה הפיתוי הכלכלי גדול אשר יהיה. יתרה מכך, סביר להניח כי בזכות הרפורמה יוכלו אותם גורמים להניח את ידיהם לצמיתות על אדמות נוספות בירושלים ובחלקים נוספים בארץ ישראל. מעניין אם לכך כיוונה גם חברת הכנסת שלי יחימוביץ בדיוני ועדת הכלכלה של הכנסת על הרפורמה כשאמרה ש"ביבי לא יחלק את ירושלים, הוא פשוט ימכור אותה...".

יום שישי, 5 ביוני 2009

לא אקטואלי - 5.06.09

אחים גם יחד
רק לפני שבועיים נכתב פה אודות הצורך במיזם אשר ייקשר בין יהודים מכל העולם למטרות אירוח ותיירות. מסתבר שהתפרצתי לדלת פתוחה כאילו הייתי אליהו הנביא בליל הסדר. שישה עשר חברים מהטכניון ואוניברסיטת חיפה הפועלים בחסות ארגון StandWithUs, פתחו במיזם אינטרנטי משותף אשר נועד בדיוק למטרה זו. למיזם קוראים Jewgether. המלצת המדור: עופו על זה.

בא רק לרגע
את מעמדם הבינלאומי של נשיאי ארצות הברית, ניתן להקביל למעמדו של השטר הירוק. מה זה אומר על אובמה? כמו הדולר, פופולרי, אבל כבר לא שווה הרבה. תשאלו את צ' מקוריאה. בינתיים אני גאה לספר כי הבנתי את הטקטיקה של הנשיא האמריקאי החדש: אם האיסלם לא יבוא לאובמה, ברק יבוא אל מוחמד.

ציונות במבחן בג"צ
השבוע נחשף כי במספר ישובים בגליל שינו לאחרונה את תקנון הקבלה ליישוב ומקבלים תושבים ציוניים בלבד. אחד המניעים המרכזיים לתופעה זו הוא הפסיקה המסתמנת בבג"צ רקפת. בג"צ זה, שהוגש באמצעות ארגון עדאלה כנגד ועדות הקבלה ביישובים קהילתיים, בטענה כי אלה לא מקבלים מועמדים ערבים ליישובם, כאילו התיישבות יהודית היא מילה גסה במדינת ישראל. בג"צ אמנם עוד לא פסק בעניין, אך הורה לשריין בינתיים מגרש לזוג הערבי העומד בחזית המאבק. אנשי עדאלה כבר מאיימים בהליכים משפטיים נגד המהלך החדש, כאילו התיישבות רעיונית גם גזענית. במידה והליך זה יגיע לבג"צ, יידרש בג"צ לענות למעשה על שאלת מיליון הדולר: "האם ציונות היא גזענות?" ואני תוהה: במידה ובג"צ יפסוק שגם צורת התיישבות כזו אינה לגיטימית, האם תוכלנה ועדות הקבלה לדחות את מועמדתם של שופטי בג"צ להתקבל כתושבים לישוב בגין חוסר ציוניותם?

ציונים מוצהרים
מי שמתגאים להצהיר על עצמם כציונים הם פעילי תנועת הסטודנטים 'אם תרצו'. לאחר שלוש שנות פעילות, החליטו ראשי התנועה כי הגיע הזמן להתמודד גם בזירה פוליטית ולא רק בשדה הרעיונית. בבחירות שנערכו השבוע לאגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית (שם גזעני לאוניברסיטה, לא?) זכתה התנועה בהישג נאה של שמונה נציגים באגודה, אך לא זה היה ההישג האמיתי. הניצחון הגדול הושג בזכות העובדה כי בשיח הציבורי במערכת הבחירות נושא הציונות עלה לסדר היום ולדיון הציבורי באמצעות פרסומים שונים ואירועים ציבוריים. לפתע, תאי סטודנטים מתחרים מצאו עצמם מתגאים בהיותם ציונים וכך הפכה לה הציונות הפכה לנושא שיחה מרכזי בין סטודנטים וגם מרצים המודיעים לסטודנטים שלהם כי הם גאים להיות ציונים הפך להיות למחזה נפוץ בניגוד לעבר.

ציונים כותבים ציונות
באותה הרוח פועל גם המכון לאסטרטגיה ציונית, אשר פרסם קול קורא עבור חוקרים הרואים עצמם כציונים לקבלת מלגות עבור כתיבת מחקרים יישומיים וניירות עמדה במגוון נושאים המהווים את תחומי הליבה של המפעל הציוני כגון חינוך, משפט, עלייה, ביטחון, התיישבות, תרבות וצדק חברתי. כל זאת מתוך הבנה שכדי להפוך את האקדמיה בישראל לציונית ואקטיביסטית יותר, יש לגרום לכך שגם המחקרים, המהווים למעשה את היבול האקדמי, יעסקו בתחומים אלו.

ילדים זה שמחה
ישנן תופעות רבות הזוכות לקיתונות של ביקורת מצד יושבי הכורסאות. שימוש של ילדים בפרסומות, מחדלי ההסברה של ישראל וצידוד אוטומטי של מדינות המערב בפלסטינים, הינן שלוש תופעות מסוג זה, המתנקזות כולן לסיפורו של הילד הפלסטיני המפורסם בעולם. לכן לא מקרה הוא ש'האגודה לזכות הציבור לדעת', הרואה עצמה אמונה על מעקב אחר שמירת האתיקה העיתונאית, בחרה להביא להרצאה המרכזית באסיפה הכללית השנתית של הארגון את פיליפ קרסנטי, אותו האיש אשר נלחם וזכה בקרב נגד תחנת הטלויזיה הצרפתית France2. ההרצאה תתקיים ביום חמישי ב-17:30 במרכז מורשת בגין בירושלים. הכניסה חופשית אך מותנית בהרשמה מראש.

תשאלו את דודו
למי קראת צ'חצ'ח?!

כנסיית השכל
השבוע צפיתי בסרט "מלאכים ושדים" המבוסס על ספר באותו שם של דן בראון, הסופר שהתפרסם בזכות "צופן דה-וינצ'י". הכוכבת הראשית בסרט לצידו של טום הנקס היא השחקנית הישראלית איילת זורר. מבלי לחשוף פרטים על תוכנו של הסרט (לא רע, אגב, תודה ששאלתם), ניתן לומר כי מישהו בעולם הנוצרי הבין את פטנט אחינועם ניני: אין כמו בת העם היהודי כדי לספק שירותים לכנסייה הקתולית.

חיים בסרט
אם בסרטים עסקינן, זוהי הזדמנות נהדרת לספר כי כמעט במקביל לשבוע הספר העברי, ייערך בשבוע הקרוב פסטיבל קולנוע דרום השמיני בסינמטק שדרות. חלק גדול מהסרטים עוסק בסוגיות אנושיות ותרבותיות מרתקות. אם תרצו, שבוע הסרט הישראלי. שווה לגלוש לאתר האינטרנט של הפסטיבל לא רק לטובת טעימה מן הקדימונים, אלא בעיקר כדי לגלות מה קורה לסמן של העכבר בזמני ההמתנה.

המסביר הלאומי
בעקבות התרגיל הארצי של פיקוד העורף שנערך השבוע, יצא חבר הכנסת דב חנין, אשר משמש כיו"ר השדולה הסביבתית בכנסת, בהודעה לתקשורת בה טען כי ההתמודדות עם סכנות החומרים המסוכנים איננה יכולה להסתכם בתרגיל ולו מכיוון שאזרחי המדינה חשופים באופן יום יומי לסכנת חשיפה לחומרים מסוכנים מצד מפעלים אשר אינם פועלים כהלכה. מדוע אני מספר לכם את כל זה? ראשית משום שחבר הכנסת הנכבד צודק. שנית, משום שהדב הקומוניסטי מהווה דוגמא נהדרת לדרך בה צריך לפעול פרלמנטר חרוץ עם כלי התקשורת: העלאה למודעות של נושאים איזוטריים דרך הנושאים המרכזיים הנמצאים על סדר היום. ושלישית, משום שחנין הוא חבר הכנסת היחיד אשר שולח אליי את הודעותיו לתקשורת, דבר המעיד מעט על עצמי והרבה על חריצותו ויסודיותו של האיש שלא במקרה הגיע למקום השני במרוץ לראשות עיריית תל-אביב.

שלום מקוון
השבוע נערך באוניבריסטת חיפה כנס בינלאומי בנושא יישוב סכסוכים באינטרנט. בכנס לא נכחו מנהיגים מכל העולם שחיים בסרט שניתן להביא לשלום עולמי דרך רשת האינטרנט, כאילו היה זה קמפיין בחירות. אם כבר מישהו רוצה ללמוד על הסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל מידת הריאליסטיות אשר בפרדיגמת שתי המדינות, אזי לאור אירועי השבוע האחרון, ניתן להמחיש באמצעות יישום פשוט כמו Google Earth את ההבדלים התהומיים בין המרחק הפיזי בין כפר-סבא לקלקיליה, לבין המרחק התרבותי בין שתי הערים השכנות.

האומץ לבדר
האם ימצא מישהו שיסכים לתקוף את איש התקשורת המגודל רון קופמן?