יום חמישי, 28 במאי 2009

לא אקטואלי - 29.05.09

זהירות בוילר!
השבוע נפתחה העונה החדשה של 'כוכב נולד' וזה בדיוק הזמן לומר מילים אחרונות על תופעת סוזן בויל. בפעם הראשונה שצפיתי בסרטון ברשת, כמה ימים לפני שהדברים הגיעו לכלי התקשורת בישראל, סיפורה של לכלוכית העלה לחלוחית גם בעיניי. כמה ימים לאחר מכן, הבנתי שגם אני נפלתי בפח המניפולטיבי אשר טמנו לי הספינולוגים של תוכנית הטלוויזיה הבריטית. כל זאת חודשיים בלבד לאחר ששרדתי בהצלחה את קמפיין "ביבי או ציפי" של ארד את אדלר אשר ניסו למצב את הברווזונת לבני ככוכב הנולד של הפוליטיקה הישראלית.

מי זוכה?
השבוע המליצה ועדת השרים לאמץ את הצעת החוק של ח"כ אלכס מילר האוסר לציין את חוק הנכבה. יש מחלוקת גדולה אם חוק זה הוא מתבקש או שמא הוא נוגד את ערכי הדמוקרטיה. כך או כך, ברור כי זו בושה שמדינת ישראל מגיעה למצב בו היא צריכה לממש את ריבונותה באמצעות חוקים מסוג זה. האבסורד היותר גדול הוא כי עד היום לא רק שמדינת ישראל אפשרה לציין את הנכבה, אלא אף העניקה לכך תמיכה מוסדית. תמונה אחת שווה אלף לילה ולילה.


מעין הציבור לאין הציבור
לחוק ההסדרים יש תכונה נדירה: למרות האיזכורים הרבים לו הוא זוכה בכלי התקשורת, מעטים הם המבינים הרעיון העומד מאחורי חוק זה ומעטים עוד יותר הם המכירים תכניו. בקצרה ניתן לומר כי חוק ההסדרים נועד על מנת לקדם אוסף חוקים ורפורמות אשר ההצבעה עליהן מתבצעת במקשה אחת, ללא דיון ציבורי כמקובל בחוקים רגילים אשר נידונים במליאת הכנסת ובוועדותיה. המניע המקורי של חוק ההסדרים הוא הרצון לקדם רפורמות דחופות במהירות ללא דיון ציבורי וללא ביקורת פרלמנטרית. בפועל, חוק זה, אשר מדיף ריח של פטרונות במקרה הטוב, מונע שקיפות, מדיר את נבחרי הציבור מהדיון הענייני לגביו וכופה אותו הר כגיגית כאילו הייתה זו תורה מסיני.

חוק ההסברים
חוק ההסדרים מובא בדרך כלל להצבעה יחד עם התקציב. הסיבה לכך נעוצה בעובדה כי אי אישורו של התקציב מביא על פי חוק יסוד הכנסת לפיזורה ולהקדמת הבחירות. כך מובטח שכל חבר קואליציה חפץ חיים יצביע בעד חוק ההסדרים למרות שלרוב אינו יודע על מה הוא מצביע. אחד הפתרונות למצב ביש זה טמון בהצעת החוקה של המכון לאסטרטגיה ציונית. בהצעה זו, ביקשו המציעים להגביר את יכולת המשילות של ממשלה נבחרת, וקבעו כי קיומה של ממשלה לא יותנה באישור התקציב. מצב חוקתי זה יביא את חברי הקואליציה להצביע בהתאם לתפיסתם את התקציב ולא מתוך חשש להמשך כהונתם.

קץ הימין
מי שזיהו את הסכנות הטמונות ברעיון של עסקאות חבילה מגלומניות המוצפנות בחוק הסדרים הם פורום הארגונים "מחליטים אחרת" הכולל ברובו תנועות חברתיות המזוהות עם השמאל. על אף העובדה שחוק ההסדרים כולל גזירות הפוגעות בכלל האוכלוסיה, נראה כי תנועות הימין מעדיפות לטמון את ראשן בחול. על בסיס דפוס הפעולה של הימין בעבר, מצב זה לא צפוי להשתנות עד אשר תקום ממשלה אשר תחליט להעביר חוק התנתקות נוסף במסגרת חוק ההסדרים, תרחיש שאינו כה הזוי בהתחשב ברפורמות המשמעותיות אשר מועברות כיום במסגרת החוק. במקרה כזה, ניסיון העבר מוכיח כי הימין לא יזכה לתמיכת תנועות השמאל, אשר יעדיפו את קץ הכיבוש על פני כל מטרה נעלה אחרת.

השוק הציוני
האמת היא שהימין וכלל המחנה הציוני היה צריך להתעורר כבר עם היוודע דבר הרפורמה הנוכחית במינהל מקרקעי ישראל הכלולה גם היא בחוק ההסדרים המתגבש. אבל כשציבור שלם מאמין באמת ובתמים שביבי החדש אינו טועה, ואינו רואה את הסכנה הלאומית שבהפרטת קרקעות, אזי שלא יופתע לקום יום אחד בבוקר ולגלות כי המדינה מתנערת גם מאחריותה לחיזוק ההתיישבות, לא רק ביהודה ושומרון, אלא גם בגליל ובנגב, והכל במסווה של שוק חופשי שאמור להגן על האינטרסים של המפעל הציוני. את אחת העדויות לתנומתם של ארגוני הימין מאז הבחירות סיפק כנס שנערך השבוע מטעם האגודה לצדק חלוקתי ואשר דן במהות הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל ובהשלכותיה בראי החברה הישראלית. את מספר הכיפות באולם המלא, ניתן היה לספור על כף יד אחת של לוחם הנדסה קרבית. הזדמנות נוספת לארגונים הימניים להשמיע את קולם תינתן בדיון שייערך ביום רביעי בוועדת הכלכלה של הכנסת.

שתיקת השטנצלר
הרפורמה במינהל פוגעת גם בזכויותיה של קק"ל, הן בשל הרצון החד-צדדי של המדינה לבצע החלפת קרקעות עם קק"ל ללא כל ערובה לטיב הקרקעות שיועברו לקק"ל, והן בשל הפגיעה במעמדה של קק"ל במועצת מקרקעי ישראל. ולמרות כל זאת, קולו של יו"ר דירקטוריון קק"ל, אפי שטנצלר, אינו נשמע כה בנדון. הגיע הזמן ששטנצלר, אשר אמון על שמירת האינטרסים של קק"ל ושל העם היהודי, ינקוט עמדה ברורה כנגד הסעיפים הבעייתיים ברפורמה. ניסיון העבר אינו מלמד טובות: בפעם הקודמת שהתבקש לשרת נאמנה את ערכי קק"ל, היה זה שטנצלר שהתנגד לתיקון בחוק מינהל מקרקעי ישראל אשר נועד לאפשר את ניהול קרקעות קק"ל לטובת העם היהודי. אם גם הפעם יו"ר הדירקטוריון לא ימלא את תפקידו, יהיה זה מתפקידם של חברי הוועד הפועל של ההסתדרות הציונית העולמיות ושל עמיתיו בהנהלת קק"ל להשתמש בכך כעילה להחלפתו במועמד המחויב לערכי קק"ל.

ו'הארץ' לא יימכר לצמיתות
לשם התרגיל המחשבתי נניח כי בעל הון מסוים, נניח והוא חבר של ראש הממשלה, היה מבקש לרכוש את עיתון 'הארץ'. סביר להניח כי במקרה כזה היו כתבי מערכת העיתון עומדים על רגליהם האחוריות נגד אפשרות העסקתם בידי איל הון ימני. את התנגדותם זו הם היו מגבים בשלל טיעונים ליברליים דוגמת חופש העיתונאות. עם זאת, כשהדברים מגיעים לידי כל שהרפורמה במינהל תאפשר לאותו איל הון לקנות את שטח גדול של הארץ במקום לקנות את 'הארץ' על הנייר, גם עיתון 'הארץ', כמו שאר העיתונים ממלא פיו מים ואינו מעלה על סדר היום את נושא הרפורמה. פתרון התעלומה באייטם הבא.

הון שלטון עיתון
תנאי הפתיחה במאבק ברפורמה במינהל מקרקעי ישראל כמעט ולא מותירים סיכוי לעצור את רכבת הרפורמה וקטר הצמיחה של ביבי. מי שצפויים להיות המרוויחים הגדולים מהרפורמה הם בעלי ההון, אשר יוכלו לרכוש לצמיתות קרקעות ולעשות בהם שימוש לצרכי נדל"ן כמעט ללא בקרה. אותם בעלי ההון הם גם התורמים המשמעותיים לפוליטיקאים אשר מובילים את אותה רפורמה. לכן, קשה למצוא פוליטיקאיים משמעותיים אשר יסכימו להוביל התנגדות לרפורמה אשר תפגע בספונסרים שלהם. יתרה מזאת, גם כלי התקשורת, אשר חלק גדול מתקציבם מגיע מפרסומות של חברות אשר בבעלותם של אותם בעלי הון, אינם ששים לסכן את לחם חוקם.

הצרה שבממשלה גדולה
הקושי הפוליטי להתנגד למהלכים אותן יוזמת הממשלה הוא גדול עוד יותר בהרכב הנוכחי של הממשלה. ממשלת ישראל הנוכחית מורכבת משלושים שרים, אשר כל אחד מהם מהווה רק חלק קטן בפאזל. כדי לגייס רוב שיתנגד להצעה כזו או אחרת המובאת לאישור הממשלה, יש לרתום שישה עשר שרים לטובת העניין. לשם המחשה, באחת מההצבעות על התקציב, בהן הצביעו נגד כלל שרי ש"ס והעבודה, כמו גם שר החינוך גדעון סער, ההתנגדות גירדה בקושי שליש ממספר השרים. המצב הפסיכולוגי בו נמצאים השרים, בו הם מפנימים כי להתנגדותם כמעט ואין תוחלת, צפוי לגרום להם להכנס לאדישות בכל האמור להצבעות ממשלה. מבלי לנחש מה יהיה אורך הקדנציה של הממשלה, אני מוכן להמר כי מספר החלטות הממשלה אשר לא יזכו לרוב ישאף ל-0.

יום שישי, 22 במאי 2009

לא אקטואלי - 22.05.09

אחדות ישראל
כפי שכבר נכתב פה בשבועות האחרונים, לרפורמה המתוכננת במינהל מקרקעי ישראל צדדים בעייתיים רבים. לזכותה של הרפורמה ייאמר כי היא מאחדת מתנגדים אידיאולוגיים מכלל גווני הקשת: ציוניים, א-ציוניים, פוסט-ציוניים ואפילו אנטי ציוניים. ביום ראשון ניתן יהיה לחזות בפלא מקרוב, בכנס איחוד נדיר המאורגן על ידי האגודה לצדק חלוקתי שייערך באוניברסיטת תל-אביב.

תכנון נכון
אחת ההחלטות האחרונות של ממשלת אולמרט הייתה להקים ועדת היגוי אשר תציע מדיניות לחיזוק הקשר בין מדינת ישראל ויהודי התפוצות. את המשימה הלא פשוטה, הטילה הממשלה על 'המכון לתכנון מדיניות עם יהודי'. קברניטי המכון אשר הבינו כי בדיונים מסוג זה חובה לשתף גם את דור העתיד של העם היהודי, יוזמים בימים אלה מפגשים עם צעירים יהודים, צברים ועולים חדשים, על מנת ללמוד מה דעתו של הדור הצעיר בעניין. התובנה העיקרית עימה אני יצאתי מהדיון בו השתתפתי היא כי הסוכנות היהודית, הרואה עצמה כאמונה על שותפות יהודי העולם למען יהדות העולם ואשר נפגעה קשות מהמשבר הכלכלי העולמי, תצטרך להתאים עצמה לסדר החדש בעולם היהודי. אחת האפשרויות היא שהסוכנות תנסה לייצר מקורות הכנסה באמצעות השקעה במיזמים חדשניים שמטרתם שיפור רווחת העם היהודי ותשואה פוטנציאלית בצידם. דוגמא כזו יכולה להיות רדיו אינטרנטי יהודי אשר יקבל את החומרים לשידור מסטודנטים יהודים בכל העולם, נציגי קהילות וכד'. די לו לפרוייקט מוצלח מסוג זה להחזיר את ההשקעה בקמפיין פרסומות למיזמים נוספים, לדוגמא, חילופי בתים בין יהודים מישראל ליהודים בעולם לתקופת חופשת החגים.

במקום ללמוד
לא פעם נכתב פה אודות רוחות פוסט ציוניות אשר נושבות בין כתלי מוסדות האקדמיה בישראל. דוגמא בולטת ומתריסה היא עמותת 'במקום' אשר בשיתוף עם 'הוועד הישראלי נגד הריסת בתים', מעבירים בסמסמט הנוכחי זו הפעם הראשונה קורס לתלמידי בצלאל העוסק בתכנון עירוני ואדריכלי בירושלים המזרחית ובהיבטים שונים של זכויות אדם בהקשר זה. למיטב ידיעתי, זהו מקרה ראשון בו תעמולה פרו-פלסטינית פוליטית מגיעה לאקדמיה מהדלת הראשית, ולא במסגרת כל מיני כנסים פסודו-מקצועיים, או מרצים מן המניין המביעים את דעותיהם הקיצוניות בפני התלמידים.
במקום 'במקום'
מי שזיהו מגמה זו כבר לפני זמן רב, הם אנשי מרכז שלם, אשר פועלים ב-15 שנים האחרונות על מנת לפתח את הרעיונות הנדרשים כדי להוביל את העם היהודי בעשורים הקרובים. אחת הדרכים בהן פועל מרכז שלם להשגת מטרה זו היא הכשרת צעירים המהווים עתודה אקדמית, תקשורתית וציבורית. פעילות מסוג זה נערכה השבוע בחסות מכון אדלסון למחקרים אסטרטגיים, אחד ממכוני המחקר החוסים תחת כנפי מרכז שלם. היה זה סמינר בן יומיים, בו נהנו המשתתפים הצעירים ממבחר הרצאות ודיונים אשר נסובו סביב עתיד הדמוקרטיה הליברלית במזרח התיכון. להלן מספר הבהקים.

פיתרון הדמוקרטיה
אחת ההרצאות המרכזיות הועברה על ידי נתן שרנסקי, אשר ספרו 'יתרון הדמוקרטיה' זכה לפופולריות רבה בארץ ובעולם. בספר מסביר שרנסקי כיצד בכוחה של החירות לגבור על עריצות וטרור ובאופן יותר פרטני, מדוע תהליכי דמוקרטיזציה במשטרים דיקטטוריים מהווים תנאי לשלום אמיתי בין עמים. בהרצאה מרתקת, שניתן לשמוע רק ממי שעסק בנושא במשך תשע שנות מאסר בעוון היותו לוחם חופש, הפליא שרנסקי להסביר מדוע בדמוקרטיה ליברלית, בחירות אינן חזות הכל ומהוות אומנם תנאי הכרחי, אך וודאי שאינן תנאי מספק.

דילמת האסיר
אחת מטענותיו של שרנסקי הינה כי במשטרים רודניים, חלק גדול מהאוכלוסיה פועל בשיטת אחד בפה ואחד בלב. דהיינו מתנגד בליבו למשטר, אך מכיון שאינו מאמין באפשרות המעשית להחליפו, הוא מאמץ את דפוסי התנהגות של המשטר. למעשה, זהו מצב אותו ניתן לתאר באמצעות תורת המשחקים ומודל דילמת האסיר, בו שני אסירים, אשר ביניהם אין אפשרות לקיים תקשורת, דואגים כל אחד לעצמו, ומשיגים תועלת פחותה מזו שהיו יכולים להשיג לו היו משתפים פעולה. כמו בדילמת האסיר הקלאסית, כך גם בניסיון לקדם תהליכי דמוקרטיזציה בחברה רודנית, יש לפעול על מנת ליצור תקשורת אמינה ובטוחה בין המשתתפים. המשטרים הטוטליטריים מבינים זאת היטב, וזהו המקור לחששות הגדולים מרשת האינטרנט המאפשרת לשכבה גדולה באוכלוסיה להאמין ביכולתה, להתאגד ולקחת חלק פעיל בהתנגדותה למשטר.

ראיס-טוקרטיה
במהלך הדיונים אודות ההיתכנות לכינונה של דמוקרטיה ליברלית ברשות הפלסטינית, ציטט אהוד יערי, כתב חדשות ערוץ 2 לענייני ערבים, את ידידיו הפלסטיניים אשר טוענים כי הדמוקרטיה אותה הנהיג בזמנו יאסר ערפאת איפשרה להתווכח עם המנהיג, אך אסרה להתווכח על זהות המנהיג. את המושג שבכותרת הציע יערי כשם לשיטת משטר מקורית זו. באמצעות הדוגמאות שהביא, המחיש יערי את שני הצדדים של מטבע הדמוקרטיה בחברה המוסלמית. מצד אחד, בבחירות בכווית, מדינה אשר לא איפשרה זכות הצבעה לנשים עד 2005, נבחרו לראשונה נשים לפרלמנט. מן הצד שני והפחות ורוד, טוען יערי, שאם יערכו הבחירות ברשות הפלסטינית היום, החמאס ינצח גם ביהודה ושומרון וגם ברצועת עזה. בעוד שביו"ש המניע העיקרי יהיה האכזבה מהפתח, ברצועת עזה המניע יהיה הקליע אשר באקדחי אנשי החמאס ברצועה.
שתי מדינות לשני עמים
אחד הרעיונות המקוריים שהועלו בהקשר של הסכסוך היהודי-פלסטיני היה של מר וליד סאלם, פלסטיני המנהל מרכז לדמוקרטיה ופיתוח קהילתי. סאלם טען כי לא ניתן לקיים יישות פוליטית אחת עבור הפלסטינים בעזה ועבור הפלסטינים ביהודה ושומרון, בשל הפערים הגיאוגרפיים והתרבותיים בין שתי החברות, ולכן יש להקים שתי יישויות נפרדות אשר יאוגדו תחת קונפדרציה משותפת. לשיטה זו אני מציע לקרוא "הפרד ו(רק אז)אמשול".
להבין ערבית
הוכחות נוספות לקיומן של רוחות ליברליות הנושבות בחברה הערבית והמוסלמית ברחבי העולם ניתן למצוא באתר האינטרנט שהקים עידן ברין, בשם "זווית אחרת". אתר זה מתיימר להביא זוויות ראייה אלטרנטיביות בעולם הערבי כפי שהן באות לידי ביטוי בכלי התקשורת הערביים. המחשה נוספת ניתן לקבל דרך צפייה בסרט הפופולרי ביותר בעולם הערבי בשנים האחרונות, הסרט המצרי, 'בית יעקוביאן'. הסרט, המבוסס על ספר בעל אותו שם, מביא את סיפורם של תושבי בניין בקהיר המהווים דגם מוקטן של החברה המצרית.

יום שישי, 15 במאי 2009

לא אקטואלי - 15.05.09

הרפורמים החדשים
כך כתוב בפרשת 'בהר' אותה נקרא השבת: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת--כִּי-לִי הָאָרֶץ, כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי...". וכך כתוב בסעיף 8 של הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, המוצנעת בעמוד 99 מתוך 227 העמודים המרכיבים את חוק ההסדרים: "לקבוע בחקיקה כי תועבר הבעלות בקרקע לידי חוכרים...". אם לצטט את ראש הממשלה, אזי נראה כי יש כמה חברים בממשלה ש-"שכחו מה זה להיות יהודים", אחרת קשה להסביר מה גורם להם לתמוך ברפורמה אשר מבקשת לבטל את חוק יסוד: מקרקעי ישראל, אשר בהשראת הפסוק, קובע כי הבעלות על מקרקעי ישראל לא תועבר אם במכר ואם בדרך אחרת. מה שיותר תמוה הוא, כיצד שרי ש"ס, ובראשם השר הממונה על מינהל מקרקעי ישראל, אריאל אטיאס, מסכימים לרפורמה בצורתה הנוכחית. יכול להיות שמרוב רפורמות הם נהיו רפורמים?

לא סוציאל ולא דמוקרטים
גם חברי מפלגת העבודה אינם יוצאים נקיים מהסיפור. דווקא הם, כחברי מפלגה סוציאל-דמוקרטית, צריכים לדעת כי אחד המניעים האידיאולוגיים מאחורי חוק יסוד: מקרקעי ישראל נעוץ בעיקרון הסוציאליסטי האומר כי אמצעי הייצור העיקריים צריכים להיות בידי המדינה. יתרה מזאת, ברפורמה המתגבשת נפגעים אנושות גם כמה מעקרונות הדמוקרטיה, מעצם העברתה של הרפורמה במסגרת החוק בעל השם המכובס, חוק ההסדרים, אשר עובר ללא הליך חקיקה ראוי.

חוק ההסדרים?
חוק ההסתרים!

קדימה קדימה
הרפורמה במינהל פוגעת גם בזכויותיה של קק"ל, הן בשל הרצון החד-צדדי של המדינה לבצע החלפת קרקעות עם קק"ל ללא כל ערובה לטיב הקרקעות שיועברו לקק"ל, והן בשל הפגיעה במעמדה של קק"ל במועצת מקרקעי ישראל. את הסיוע במאבק הקק"ל יוכל יו"ר קק"ל, אפי שטנצלר, אם רק ירצה, לקבל ממפלגת קדימה, אשר הציעה לו להתמודד לכנסת מטעמה. במצע הבחירות לכנסת הנוכחית, התחייבה קדימה כי תפעל לחיזוק מעמדם של המוסדות הלאומיים של העם היהודי והצהירה כי אדמות קק"ל הן אדמות לאום השייכות לעם היהודי וינוהלו על פי רוח האמנה שנחתמה בין מדינת ישראל לקק"ל. כל מה שמר שטנצלר צריך לעשות כעת הוא להתפרץ לדלתה הפתוחה של יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני, אשר בתפקידה כשרת חוץ, הניפה את דגל המדינה היהודית בגאון וללא חת.


סיפור פשוט
באיחור אופנתי, צפיתי בהקרנת סרטה התיעודי של שושי גרינפלד, 'הבן הסורר'. הסרט מציג את סיפורו של יעקב, בן-דודה של שושי, נער גבעות, אשר בסך הכל מבקש לחיות חיי פשטות. הסרט מותאם לדמות הראשית, ומוגש אל הצופה בדרך פשוטה וכמעט נטולת גימיקים. אך ההישג הגדול ביותר של יוצרת הסרט, הוא בדרך הפשוטה בה מועבר דרך עולמו של נער גבעות אחד, סיפורו של דור שלם. דור אשר הפך באיבחת תוכנית התנתקות לפוסט-ציוני, רואה בציונות פרוייקט אשר סיים את תפקידו, ומגמות שהיו נחשבות לרדיקליות מהצד השמאלי של המפה, דוגמת סרבנות, והתנגדות למלחמה הופכות למוסכמות גם בשולי צידה הימני. ככה פשוט. הקרנה נוספת של הסרט תערך ביום ראשון הקרוב בסינמטק בירושלים.

גומא ממרחקים
לאחרונה פורסם כי הפילנתרופ היהודי, גומא אגאייר, מתעניין ברכישת קבוצת הכדורגל של בית"ר ירושלים. לפני שלושה חודשים בדיוק, החמאתי לאדון הצעיר במדור זה, על תרומתו בסך 8 מיליון דולר לארגון 'נפש בנפש' אשר עוסק בהעלאת יהודים מצפון אמריקה לישראל. על אף חיבתי הרבה לכדורגל (אפילו ישראלי!), יש מקום להזכיר למר אגאייר כי בסכום שיידרש להבאת חמישה שחקנים זרים לעונה אחת, יוכל להעלות מאות יהודים לארץ. הכדור בידיים שלו.

פעמיים גבר
השבוע הושקה מגמה חדשה במסגרת התכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן. שמה של המגמה: 'לימודי גבריות'. מעט הפרטים שאפשר לספר הם כי בוגר תואר ראשון יזכה בתואר הכבוד 'גבר', ובוגר תואר שני יזכה לתואר המכובד עוד יותר 'גבר גבר'. הלימודים אורכים כשנתיים אשר בסיומם הסטודנט נדרש לבהות בטורניר כדורגל עולמי במשך חודש שלם. הגרעינים אינם כלולים בשכר הלימוד.

עצומה עצומה
בעקבות הצלחתה הכבירה של העצומה הקוראת להרחקתו של עומאר ברגותי מאוניברסיטת ת"א בשל פעילותו לקידום החרם האקדמי נגד ישראל, פרסם נשיא האוניברסיטה, פרופ' צבי גליל, מכתב המבהיר את עמדת המוסד. לטענתו, החופש האקדמי הוא ערך עליון בקמפוס, ועניינים חוקיים צריכים להיות מטופלים דרך רשויות המדינה המתאימות. ברוח דבריו של פרופ' גליל, מעניין יהיה לראות אם הפרופ' הנכבד יחתום על עצומה דומה הקוראת לכנסת לטפל במקרים הזויים דוגמת מר ברגותי.

ובליבה חומה
לכבוד יום ירושלים, עורכים השבוע ארגונים פרו-פלסטיניים דוגמת 'עיר עמים' ו-'מולתקא-מפגש' אירועים העוסקים בהשפעת התפתחותה של ירושלים ב-40 השנים האחרונות על תושבי העיר. מרוח ההזמנות לאותם אירועים עולה כי מצבם של תושבי מזרח העיר הוחמר מאד בשל גדר ההפרדה, הריסת בתים וכד'. חבל שצידו השני של המטבע נשכח: כיצד לאחר 19 שנות כיבוש ירדני, הפכה ירושלים מעיר ספר, לעיר בירה משגשגת ומפותחת, המאפשרת לרוב תושביה לחיות בכבוד ובביטחון יחסי, אשר הושג גם בזכות אותה גדר.

אירופה מתייבשת
בחודש שעבר פרסם מכון ממר"י אשר מבצע מעקב אחר התקשורת הערבית במזרח התיכון, כי שיח' סעודי חשוב פסק כי אסור למוסלמי לקבל אזרחות במדינה לא מוסלמית, מכיוון שלא ניתן לציית לחוקי מדינה כזו. אך פסק הלכה זה הוא מעט מדי ומאוחר מדי עבור יבשת אירופה, אשר שיעור הילודה הממוצע במדינותיה הוא 1.38 ילדים לזוג. דהיינו, האוכלוסייה האירופית מתמעטת בקצב שלא יאפשר לה לשמר את עצמה. עם זאת, האוכלוסייה האירופאית לא קטנה. איך זה? בזכות מאזן הגירה חיובי לתוך אירופה. אלא מה, שמאז 1990, מקורם של 90 אחוזים מהגידול באוכלוסייה האירופית הינו במהגרים מוסלמים, ששיעור הילודה שלהם גבוה פי כמה מזה האירופי. את הדומיננטיות האיסלאמית באירופה ניתן להמחיש בכמה דוגמאות: בדרום צרפת יש כיום יותר מסגדים מאשר כנסיות; ביוני הקרוב ייפתח הבנק האיסלאמי הראשון בצרפת, אשר ינוהל על פי כללי הבנקאות האיסלאמית; חצי מהתינוקות הנולדים בהולנד הינם מוסלמים; חמישית מהאוכלוסייה ברוסיה ורבע מהאוכלוסייה בבלגיה היא מוסלמית. בקצב הזה, גם דרכון אירופאי לא יעזור למי שחושב שיש לו נתיב בריחה מובטח. למי שעברה מחשבה מקורית בראש, יצטער לגלות שגם בצפון אמריקה המצב אינו מזהיר.

יום ראשון, 10 במאי 2009

לא אקטואלי - 8.05.09

ותיקן זה כאן
בשבוע שעבר כתבתי כאן על ההשלכות הבעייתיות של ההחלטה להעביר את קרקעות המדינה לבעלות פרטית במסגרת הרפורמה הצפויה במינהל מקרקעי ישראל ועל כך שמכירת הקרקעות היא סממן מרכזי לאיבוד ריבונותה של המדינה. כנראה שמישהו בוותיקן קרא את הטור שלי. אחרת קשה להסביר את העובדה שבדיוק בשבוע בו אושרה הרפורמה בממשלה, התפרסמה בתקשורת דרישת הוותיקן ממדינת ישראל לקבל את הבעלות המקומות הקדושים לכס הקדוש. במקרה זה מי שנעמד על הרגליים האחוריות והתנגד לדרישת הוותיקן, היה שר הפנים, אלי ישי. חבל שחברו למפלגה והשר הממונה על מנהל מקרקעי ישראל, אריאל אטיאס, טרם השכיל להתנגד להחלטה הקטנה ברפורמה הגדולה שתביא להפרטת אדמות הלאום.

עגלה ערופה
"כי ימצא חלל באדמה... לא נודע מי הכהו, ויצאו זקניך ושפטיך... וכל זקני העיר ההיא הקרובים אל החלל ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל, וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה...". סיפורה של יסמין פיינגולד, החותרת שטבעה בירקון, העלה בי את המחשבה האם יש בישראל של היום איזשהו נחל איתן, שהוא מספיק נקי כדי לרחוץ בו ידיים ולומר ידינו לא שפכו. את הזיהום, את השפכים, את הפסולת התעשייתית. את הדם.
ספורטאים בנפש
גם אני הייתי אחד מ-3,000 הצופים שפקדו השבוע את אולם מלחה אשר הונגש לנכים במיוחד לרגל גמר הגביע בכדורסל נכים. למרות שכבר נכחתי במאות משחקי כדורסל וכדורגל בשליש הראשון של חיי (על פי התכנון שלי), זו הייתה הפעם הראשונה בה נכחתי בתחרות ספורט לנכים. חוץ מהחוויה המדהימה והאווירה הנהדרת היו לי גם מספר גילויים מרגשים לגבי כדורסל על גלגלים. ממבט ראשון נראה כי זהו משחק של מכוניות מתנגשות עם מנוע ידני שביניהן מתרוצץ כדור. במבט שני, נחשפים הצופים לאיכויות האנושיות של השחקנים, המגלים נחישות במלחמה על כל כדור ורגישות לאחריה, שלא על מנת לקבל שכר. ניתן להסביר זאת בנסיבות הטרגיות בהן הגיעו השחקנים למשחק, או שמא בשל מערך סקאוטינג משובח. טענתי היחידה היא לשופטים: כיצד ניתן לשרוק נגד שחקנים שבאים למשחק מכזו תשוקה טהורה ואהבה למשחק עבירה בלתי ספורטיבית?
תמ"א 2009
בז'רגון הצבאי, תמ"א היא תמונת מצב אויב. האויב העיקרי המאיים על זהותה ושרידותה של החברה הישראלית כיום הוא המחנה הפוסט-ציוני, אשר שם לעצמו למטרה להפוך את מדינת ישראל מביתו הלאומי של העם היהודי למדינת כל אזרחיה. כדי להשיג מטרה זו, פועל מחנה זה בעשורים האחרונים לשינוי השיח הלאומי לשיח פוסט-מודרניסטי. בהעדר תמיכתו של העם היושב בציון, השכיל המחנה הנשאר לפליטה להתנחל במוקדי ההשפעה העיקריים על השיח הישראלי: התקשורת, המשפט והאקדמיה. המהדרין יוכלו לכנות מוקדים אלה בתור שלושת המכות, ורבי יהודה היה נותן בהן סימן: תמ"א. דוגמאות בהמשך...
אזרחות לא טובה
מנייר עמדה אשר פרסם השבוע המכון לאסטרטגיה ציונית, עולה כי מקצוע האזרחות הפך בשנים האחרונות לחלק מרכזי בתוכנית הלימודים הישראלית. תהליך זה, אשר הינו חיובי בעיקרו, לווה בכשלים מהותיים בדמות הכנה לקוייה של תוכנית ליבה וכתיבה לא ראויה של תכנים וספרי לימוד. מהלכים אלה נעשו בלי ליווי של דיון ציבורי הולם, ותוך הענקת כוח בלתי מידתי לקבוצה האידיאולוגית הדומיננטית כרגע באקדמיה הישראלית לעצב את המקצוע כרצונה, ולהשפיע השפעה ארוכת טווח על תודעתם של אזרחי ישראל ועל דמותה העתידה של המדינה. על-פי ד"ר יצחק גייגר, כותב המחקר, בספר הלימוד ניכרות השפעות פוסט-ציוניות בולטות, ביניהן: הדגשת ערכים ליברליי-אינדיבדואליסטיים, מזעור ערכים קולקטיביסטיים, הצנעת היסוד היהודי במהותה של מדינת ישראל אל מול היסוד הדמוקרטי, מתן מעמד בלעדי לדמוקרטיה הליברלית על פני דגמים דמוקרטיים אחרים וכד'. גייגר, מורה לאזרחות ולשעבר חבר ועדת המקצוע במשרד החינוך, לא מסתפק בהצגת המחדלים ומספק המלצות מפורטות לשיפור המצב הקיים. יש לקוות כי מחקר מקיף זה יהיה בגדר התפרצות לדלת אותה פתח שר החינוך הנכנס במסגרת חזונו לחיזוק הערכים הציוניים במערכת החינוך.
מיהו יהודי?
תילי תילים של מילים נכתבו על שאלת מיהו יהודי. השבוע הוכח שוב כי התשובה לשאלה אינה משנה. כשרכבת ישראל דורשת מהתצפיתנים שלה ניסיון צבאי, טוענים נגדה שמדובר בדרך להדיר ערבים, כאילו אין יהודים שאינם משרתים בצבא. תקדים לכך ניתן כבר בשנת 2000 ע"י השופט אהרון ברק אשר פסק בבג"צ קעדאן, כי בקשתה של הסוכנות היהודית להקים ישוב קהילתי עבור משוחררי צבא בלבד, הנה למעשה בקשה להקמת ישוב ליהודים בלבד, וככזו אינה חוקית, אליבא מערכת המשפט הישראלית. בכך קבע בית המשפט העליון תקדים כפול: אין לאפשר מסגרת התיישבותית ליהודים בלבד, ויתרה מכך, השירות הצבאי מהווה את התשובה בפועל לשאלה מיהו יהודי.

דיבת 'הארץ'
ימי חודש אייר, בהם הלאומיות היהודית זוקפת את ראשה – מיום הזכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות, דרך ל"ג בעומר ועד יום ירושלים – הינם ימים קשים מאד במערכת עיתון 'הארץ'. השמועות מספרות כי בבית המרקחת הסמוך למערכת העיתון לאנשים שחושבים את עצמם, נרשמת בתקופה זו עלייה דרמטית בצריכת כדורים נגד בחילות. עוד דווח, כי משביתי השמחות במערכת העיתון מכפילים את מאמציהם בתקופה זו בכדי להשמיץ את המפעל הציוני ולמזער את הישגיה הכבירים של המדינה היהודית הצעירה. לדוגמא, בגיליון יום העצמאות, מאמרי הדעה המובילים התהדרו בכותרות חגיגיות דוגמת: 'סקנדל במקום פסטיבל', 'לשרוד עוד שנה זה לא מספיק', '61 שנות איוולת', 'מדינה בניוטרל' ועוד כהנה וכהנה. אומר זאת כך יונית, עבור הקורא הממוצע זהו בהחלט לא זמן מוצלח לעשות מנוי לתקופת ניסיון.
אנשים חושבים?
עם 'הארץ'.
שוויצריה הקטנה
כאילו כדי להוכיח לי שעיתון 'הארץ' טועה באבחנותיו, זכיתי ליום עצמאות קסום במיוחד אשר כל כולו היה רצוף מפגשים עם אנשי ארץ ישראל היפה. את ערב החג פתחתי במניין התפילה החגיגי במיוחד של 'קרליבך' בגבעת שמואל, אשר נערך תחת כיפת השמים ובהשתתפות מאות מתפללים ולווה בשירה וריקודים. משם דילגתי למסיבת רחוב חינמית ושמחה בשכונת נחלאות בירושלים, שהייתה גדושה בצעירים ירושלמים, עד כדי כך שכמעט ולא היה מקום לרקוד. זו הייתה סיבה מספיק טובה לעבור למסיבה העברית המשגעת שנערכה במתחם דרך בית לחם, אשר כל הכנסותיה היו לטובת תמיכה בפעילותן של עמותות חברתיות של ירושלמים טובים. את יום העצמאות ביליתי בטיול באזור מעלה לבונה שבשומרון ושאורגן למופת על ידי חבריהם של אחיקם עמיחי ודוד רובין ז"ל, שנרצחו בעת שטיילו ברחבי ארץ ישראל. מכיון שהטיול התחיל והסתיים בזמן על אף מספר המשתתפים הגדול, היה לי זמן לנוח לקראת ערב שירה בציבור עם חבורת הבוביזמר. כשהגעתי למקום, חיכתה לי ההפתעה הגדולה מכולן: תור ארוך של מאות אנשים, השתרך בסדר מופתי כל הדרך אל קופת הכרטיסים והכניסה למסיבה המרעננת. כנראה שאחרי 61 שנים, למדנו משהו.

מדורת השבט
הוכחה נוספת לכך שישראלים יכולים להיות עם יפה ולא רק ביום העצמאות, מספק ארגון המתנדבים 'חברה טובה', אשר לקראת ל"ג בעומר, מארגן מדורות חברתיות בכל רחבי הארץ לטובת ילדים בסיכון. נותרו שלושה ימים להירתם ולעזור ביצירת ערב חוויתי ומלא אור לילדים שהמזל לא תמיד האיר להם פנים.

מתנדבים בע"מ
מי שמעוניין להתנדב גם בסתם יום של חול, ודאי ימצא עניין במיזם המשותף של המועצה הלאומית להתנדבות בישראל ו-AllJobs, לוח דרושים אינטרנטי, אשר חברו להם יחדיו על מנת לרכז את כל משרות ההתנדבות מטעם הארגונים החברתיים השונים במקום אחד.

יום שישי, 1 במאי 2009

לא אקטואלי - 1.05.09

ברא גותי
האמנות הגותית קיבלה את שמה כגנאי הנועד לתאר את נפשו המסוכסכת של הברברי. עומר ברגותי, ברברי עם נפש מסוכסכת בפני עצמו, הוא ממוביליו של החרם האקדמי נגד ישראל. אלא מה, כשחפצה נפשו המסוכסכת ללמוד לימודי דוקטורט באוניברסיטת ת"א, הפך החרם האקדמי לחופש אקדמי. על עצומה מטעם Israel Academia Monitor הקוראת לסילוקו של הדוקטורנט החוצפן מאוניברסיטת תל אביב, חתמו יותר מ-50,000 ישראלים המבקשים לממש חופש אקדמי אמיתי ולמנוע מהאקדמיה הישראלית להגיש את הלחי השניה.

שירות לאומי
זו אינה הפעם הראשונה שמעלליו של הברברגותי חושפים את ערוות השמאל הקיצוני. בחודש אוקטובר האחרון פרסם מיודענו מאמר בו הוא טוען כי "אין יצור כזה הנקרא תנועת שלום ישראלית". ואיך חבריו היהודים הגיבו לטענתו? כך כותב ראובן קמינר, ממנהלי אתר האינטרנט של הגדה השמאלית: "ברגותי יכול היה לטעון שהפעילות בעד החרם היא נחוצה וצודקת... אך ברגותי מבקש להתלהם... הכול כדי להוכיח את התזה הנלוזה, השקרית והמעליבה שאין ולא קיימת תנועת שלום בישראל". תגובה כזו חריפה ונעלבת מאיש שלום מעוררת את החשד כי ברגותי, בשירות נהדר למחנה הלאומי, דרך על היבלת הכי רגישה של השמאל הישראלי: השמאל בישראל מוכן לקבל באהבה כל חרם וכל ביקורת, כל עוד לא טוענים כנגדו כי הוא אינו קיים.
מקור חיים
בשבוע שעבר נערך כנס בנושא "אדמה, ערך האדמה כמקור חיים, זכות הקניין והזכות לקרקע כולל הזכות להקמת יישוב". את הכנס המשיחי לא ארגנו מתנחלים וגם לא בני ההתיישבות העובדת, אלא 'האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדווים בישראל'. מי אמר שהשמאל נגד התיישבות?
שעת ריכוז
להלן חידה בהבנת הנקרא: השלם את המילים החסרות - "בנגב חיים למעלה מ-84,000 תושבים ערבים- בדווים, אזרחי המדינה, הסובלים ממחסור בשירותי בריאות ובתשתיות כדרכים סלולות, חיבור למים וחשמל, מערכת ביוב ופינוי אשפה. אלה הם תושבי 45 הכפרים הבלתי מוכרים הקיימים במרחב הנגב. ____ ____, המדינה פועלת לקדם מדיניות שתכליתה ריכוז תושבי הכפרים בעיירות מוגדרות מראש...". לכאורה ניתן לצפות כי לאור המחסור בתשתיות בכפרי הבדווים, ראוי כי המדינה תפעל לשיכונם בעיירות מתוכננות, אך זה לא מה שחושבים החוכמולוגים מעמותת 'רופאים לזכויות אדם', אשר במילים אלו ממש מזמינים לכנס בנושא "הכפרים בלתי מוכרים: הפרדה במרחב והשלכותיה על הזכות לבריאות". את הקווים החסרים הם השלימו במילים "חרף זאת", כאילו תכנונם של עיירות מוגדרות לבדווים אינו פתרון הולם למצוקת הבריאות של התושבים המתגוררים על שולי כבישי הנגב הצפוני. מסתבר שישנם רופאים שאת כתב ידם עדיף לא להבין.

2 מדינות ל-2 עמים?
כה אמר נציג מעצמת 'חמישים ואחת המדינות לעם אחד' לידידו הרש: "תן חצי מכבשתך לאומה בעלת עשרים ואחת המדינות". ויענו אותו כליות מוסר הרש: "לא רק חצי מכבשתי אתן, גם את חציִי השני אחלוק עמהם".
תמיכה מפתיעה
באתר עבודה שחורה, אשר פועל תחת המוטו 'פועלים למען מדינת רווחה' ומתיימר לקדם סדר יום סוציאל-דמוקרטי, פורסם לאחרונה מאמר מפתיע בו נטען כי לא היה מזיק לו היו כמה סגני שרים נוספים ממפלגת 'יהדות התורה'. לדידו של כותב המאמר, עדיף סגן שר ממפלגה קצת פחות אכזרית כמו יהדות התורה מאשר שר ממפלגה אחרת שרק יחפש איך לקצץ ולהפריט. במילים אחרות, אם צריך לבחור בין מפלגה סוציאליסטית למפלגה דמוקרטית, סדר היום הסוציאליסטי היה השורד. ובמילים יותר אחרות, אג'נדה של סוציאליזם ללא דמוקרטיה, עדיפה על דמוקרטיה ללא סוציאליזם. נדמה לי שיש שם לאותה האג'נדה: קומוניזם.

דו משמעות
קיומו של פסטיבל הגזענות בדיוק בשבוע בו חל יום השואה ממחיש את הפער בין תפיסת השואה אצל העם היהודי לעומת האירופאים. את ההבחנה המדוייקת ביותר לפער זה, שמעתי מפי פרופ' מעוז עזריהו, אשר מבלה מדי פעם בקמפוסים אירופאים נאורים: כאשר האירופאים אומרים "Never again" כוונתם היא: "אנו לא נעשה זאת שוב, תאמינו לנו", בעוד כשהעם היהודי אומר "לעולם לא עוד!" כוונתו היא: "אנו נגן על עצמנו כדי שזה לא יקרה שוב". 65 שנה אחרי המלחמה ההיא, יש לעם היהודי את הפריווילגיה להגן על עצמו אם יידרש לכך ולהתכונן לגרוע מכל. ההיסטוריה מלמדת שישנם יותר מקרים בהם מדינות העולם בחרו להתעלם מרצח עם, מאשר להתערב במניעתו.

מסר חינוכי
הרבה ביקורת הושמעה נגד ממשלתו החדשה של נתניהו אשר תמנה 30 שרים ותשעה סגנים. עם זאת, ניתן להתנחם במשהו אחד טוב כתוצאה מגודלה של הממשלה. כך יקרה, שבכל יום ראשון בבוקר, עת ישיבת הממשלה, יגלה ראש הממשלה אמפתיה למורי ישראל אשר נאלצים להתמודד עם מספר דומה של תלמידים בכיתה אחת.

שירות לקוחות
השבוע התפרסם כי השר מיכאל איתן מוחה על גיבושו של נוהל המונע התנדבות של אזרחים המבקשים לסייע לחברי כנסת. ואני ציפיתי מהשר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לאזרח ולציבור שיקדיש את פעולתו דווקא לקידום פעילותם של הנבחרים המבקשים לעזור לאזרחים.

אמת ונציב
את בחירתו של רובי ריבלין לכהונה שניה בתפקיד יו"ר הכנסת, ליווה באז תקשורתי אודות כוונתו של היו"ר החדש-ישן לבטל את קוד הלבוש שאסר על לבוש מכנסי ג'ינס במשכן הכנסת, עליו החליטה קודמתו בתפקיד, דליה איציק. חבל מאד שדווקא זו הדרך בה בחר ריבלין לבדל עצמו מקודמתו בתפקיד. כל אשר עליו לעשות הוא להחזיר לחיים את מוסד נציבות הדורות הבאים, אשר נועד להוות גורם מייעץ לכנסת להתוויית מדיניות פיתוח בר-קיימא. מוסד זה, שכנראה היווה לא יותר מאשר מטרד למפלגת שלטון אופורטוניסטית, שבק חיים לאחר שהגברת איציק סרבה למנות נציב חדש עם תום כהונתו של הנציב המכהן. ועד שיו"ר הכנסת יתעשת, ראוי כי עמיתיו הצעירים במפלגה יזכירו לו שריבלין עצמו הוא זה שהתנגד במהלך הכנסת הקודמת לבטל את נציבות הדורות הבאים.

כן לזקן
צעירים מסוג אחר הם חברי תנועת 'אם תרצו' אשר לקראת יום העצמאות שרתה עליהם רוח הנוסטלגיה. הצעירים הציוניים יוצאים בימים אלה במיזם הלבשה הכולל הדפסים של מנהיגים ציוניים שנדמה שאף פעם לא היו צעירים. מהרצל, ההוא עם הזקן, ועד הזקן, הלא הוא בן גוריון. חששתי להזמין חולצה של טרומפלדור, שמא יהיה בה רק שרוול אחד.

ירוסס האחמדיניג'וק!
פשוט כי לא הצלחתי להתאפק.

מכירת חיסול
כאשר סוכנות להשכרת רכבים מודיעה על מכירת רכביה לציבור הרכב, זהו סימן היכר לכך שהסוכנות אינה רווחית והיא בדרך להיסגר, כמו כל עסק אשר מודיע על מכירת נכסיו. כאשר מדובר על עסק פרטי המאבד את נכסיו, העניין הציבורי פוחת, אך כשמדובר בגוף ציבורי, וליתר דיוק, מדינת ישראל, ראוי כי הנושא יועלה לסדר היום הציבורי. אחת הרפורמות המשמעותיות אותן מתכוונת ממשלת הליכוד להוביל היא מכירת קרקעות מדינה לציבור הרחב. הרפורמה הזו מהווה איום על אופיה של המדינה היהודית הן מבחינה דתית, הן מבחינה תרבותית והן מבחינה לאומית. ראשית, האיסור ההלכתי של 'לא תחנם' אוסר על מכירת קרקעות בארץ ישראל לגויים. שנית, מאחורי הציווי של 'הארץ לא תימכר לצמיתות כי לי כל הארץ' עומד יסודות תרבותיים וחברתיים עמוקים אשר נועדו למנוע יצירת מעמד של בעלי קרקע אל מול פשוטי העם וכן לקשור את עם ישראל כולו לארצו, ולא רק אנשים פרטיים ובעלי הון. לא מיותר לציין את הסכנה הלאומית שברפורמה: מכירת קרקעות בשוק החופשי תאפשר לבעלי הון זר ולעיתים עוין לרכוש קרקעות ולהפכן מנכס ציבורי לרכוש פרטי ובכך לפתוח פתח להשתלטות לאומית עויינת על אדמות מדינה. הנכס הממשי העיקרי של מדינת ישראל הוא אדמותיה. מכירתן לכל דורש, שומטת את הקרקע מתחת לרגלי העם היהודי לדורותיו. על שר השיכון החדש, אריאל אטיאס, בתפקידו כממונה על מנהל מקרקעי ישראל, יהיה למנוע מהלכים חפוזים מסוג זה, אשר לא הושקעה מחשבה מספקת אודות השלכותיהם, ואשר עלולים לפגוע באופייה היהודי של מדינת ישראל.

לא אקטואלי - 24.04.09

פסיכומטרי טאליבני
לרגל ועידת הצביעות הבינלאומית הנקראת בטעות גם ועידת האו"ם נגד גזענות, מובאות כמה אנקדוטות על צביעות מפה ומשם. ונפתח בחידה: אם שלושה ימים אחרי ועידת דרבן 1 התרחשו הפיגועים במגדלי התאומים, כמה מגדלים דרושים כדי לקדם את סדר היום של ועידת דרבן 2?


מכחיש שואה?
מחיש שואה!

הדשא של השכן

במדינתנו הקטנטונת נכתב רבות בעד ונגד קשרים בין דתיים לחילוניות ולהפך. בעולם היהודי, בו המושגים דתי וחילוני פחות תופסים, ובמציאות בה כל אם יהודיה לא תסתפק בפחות מכך שבנה יהיה עורך-דין שנשוי ליהודיה, השיח הוא סביב הקשר האסור עם השיקסע או השייגעצ. ברומן שכתבה לורי גראף, תסמונת השיקסע, היא מספרת על בחורה שבטעות זוהתה כלא יהודיה ונזרקה על ידי בן זוגה היהודי מיד שזה גילה כי יש לו עסק עם בת דת משה. מבלי לגלות את סופו של הסיפור, המסקנה היא שלא משנה אם מדובר בדתי או חילוני, יהודיה או גויה, הדשא של השכן, תמיד נתפס כירוק יותר.