יום ראשון, 27 בדצמבר 2009

לא אקטואלי - 25.12.09

סלע המחלוקת
עם פרסום החלטת בנק ישראל על זהות האישים שיופיעו על גבי שטרות הכסף החדשים, מיד נשמעו קולות הקוראים להוסיף או להשמיט שם כזה או להוסיף אחרת. כנראה שיש דברים שאינם משתנים: כבר לפני 40 שנה, כאשר הוחלט כי דיוקנו של חיים נחמן ביאליק יופיע על שטר 10 הלירות, היו מי שטענו שעקב התבטאותו נגד עדות המזרח (שמעולם לא יצאה מפיו), אין דמותו ראויה להופיע על השטר. יום ראשון הקרוב, הוא עשרה בטבת, הינו יום אבל לזכרו של בית המקדש שנחרב בשל שנאת חינם. עשרה בטבת הוא גם יום הולדתו ה-136 של המשורר הלאומי ידוע ואחד מהוגיה המרכזיים של הציונות הרוחנית.

חרדים לעתידם
לרגל יום הולדתו של ביאליק, ערכו חברי בית המדרש לציונות של המכון לאסטרטגיה ציונית ערב לימוד לזכרו. ביאליק, כבר בגיל 18, בזמן לימודיו בישיבת וולוז'ין, כתב את 'אל הציפור', יצירת המופת ושיר כיסופים לארץ ישראל. הכרות עם קורות חייו של ביאליק בצירוף עיון ביצירותיו מובילה לתהייה כיצד זה שהיום לא ניתן לפגוש במשוררים המגיעים מעולם הישיבות החרדיות. נראה כי אם עולם הישיבות של היום היה קיים כפי שהוא גם בימי הביניים, כנראה שרחובות על שמם של הרבנים הגאונים אבן גבירול, יהודה הלוי ושמואל הנגיד היו רק בבני-ברק.

מחלף ההלכה
יש שיטענו כי השמרנות החרדית הנובעת מהמחויבות הבלתי מתפשרת לעולם ההלכה, היא זו שמונעת תסיסה תרבותית שתאפשר את המשך היצירה היהודית. בקצה השני של קשת הזרמים ביהדות הרואים עצמם מחויבים להלכה, נמצאת התנועה הקונסרבטיבית. מכל מיני סיבות, היסטוריות ופוליטיות, רוב אזרחי ישראל אינם מכירים את רעיונותיה של התנועה הקונסרבטיבית ורואים בה בטעות כתאומה של התנועה הרפורמית. לטובת אלה שרוצים להשלים פערי ידע בתחום, עורך מכון ון ליר בימים שלישי ורביעי כנס בינלאומי שיעסוק ביהדות הקונסרבטיבית. הכניסה, כמו גם התפיסה הדתית, חופשית.

מעגלים עם חורים
כנס 'במעגלי צדק', שהפך כבר למסורת ומתקיים מדי שנה בעשרה טבת, ייערך עם צאת הצום בסימן 'העסקה פוגענית בחברה הישראלית'. במסגרת הכנסת ייערכו מושבים בנושאים שונים המתמקדים בעיקר בקבוצות המועדות לפגיעה בזכויותיהן: עובדי קבלן, פועלים זרים, נשים, ילדים ושאר ירקות. עם כל המילים הטובות שאפשר וצריך לתת לחברי ומתנדבי התנועה, חבל שאף מושב לא יעסוק בסוגיות אלה מהצד השני של המתרס: כיצד דפוסי העסקה מסוימים הקיימים כיום בשוק העבודה הישראלי, עלולים להימצא פוגעניים כלפי החברה הישראלית. דוגמאות לא חסר: מהשפעת העובדים הזרים על אופייה היהודי של המדינה, דרך התארגנויות עובדים שאינן מרוסנות ועד תמיכה מוגזמת במפעלים מקומיים שאינם יכולים להתחרות בשוק הגלובלי.

שיקולים זרים
לאחרונה הגישו מספר חברי כנסת הצעת חוק שמונעת את האפשרות של בעלי הון זרים לשלוט על כלי תקשורת ישראלים. חוק זה נועד למנוע מהמיליונר היהודי שלדון אדלסון להמשיך ולהחזיק בעיתון ישראל היום. לדידם של אותם חברי הכנסת והעיתונים המתחרים המנסים לקדם את סתימת הפיות הסלקטיבית, אין זה מקובל שמי שאינו אזרח ישראלי יוכל להשפיע באופן כה משמעותי על השיח הציבורי בישראל. לעומת זאת, במקרים אחרים בהם גורמים זרים ביקשו להתערב במדיניות פנים ישראלית, קולם של אותם חברי כנסת לא נשמע. רק לאחרונה נערך כנס בכנסת בעקבות המחקר של המכון לאסטרטגיה ציונית ו-NGO Monitor ממנו עלה כי בישראל פועלים ארגונים במימון ממשלות זרות ומשפיעים באופן ישיר על מדיניות הפנים הישראלית באמצעות עתירות לבג"צ, עריכת הפגנות, השתתפות בדיוני ועדות הכנסת ועוד כהנה וכהנה. כאשר השר מיכאל איתן הציע כי אותם ארגונים יחוייבו לפעול בשקיפות מלאה (אפילו מבלי להגביל את פעילותם), הקימו כל אותם ארגוני זכויות אדם קול צעקה נגד הפגיעה בחופש הביטוי. את דעתם על חוק אדלסון, עוד לא שמענו. נראה מה יקרה אם מי מחברי הכנסת רק יעיז לבקש להגביל את פעילותם הפוליטית של אותם ארגונים הממונים על ידי ממשלות זרות.

להשפיע מבפנים
כתגובה לדברים שנכתבו פה בשבועות האחרונים על פעילותם של ארגוני שמאל קיצוני במסווה של זכויות אדם, ביקשו ממני מספר קוראים שאציע לקוראיי מהמחנה הלאומי להצטרף לאותן עמותות ולהשתלב בהן על מנת להחזירן למוטב. אבל אני לא עושה כאלה דברים. מצד שני, אני כן עושה דברים כמו לספר על קורס כתבי תקשורת עצמאית מטעם הטלוויזיה החברתית שצפוי להיפתח ממש בקרוב לקהל הרחב. על הטלוויזיה החברתית ניתן ללמוד משיטוט מהיר באתר שלהם ברשת. בקצרה ניתן לומר כי רק צדדים מאד מסוימים בחברה הישראלית באים לידי ביטוי בטלוויזיה הפלורליסטית. זו יכולה להיות הזדמנות נהדרת עבור הטלוויזיה החברתית להעשיר את מגוון דעותיה. ואם הם לא ירצו בכך, תמיד אפשר לעזור להם.

ליודעי חן

ביום שישי האחרון מצאתי את עצמי מסמס כמה פעמים את צירוף האותיות הבא: 'ששו"מ ח"ט וח"ש'. ככה זה כשראש חודש טבת יוצא בערב שבת זאת חנוכה. עצלנותי ואצבעותיי האיטיות כנראה יגרמו לי לאמץ את השפה החדשה גם בימי חול. ששו"מ!

יום שני, 21 בדצמבר 2009

לא אקטואלי - 18.12.09

פריפריה יום יום
ביום שלישי הקרוב תקיים הכנסת 'יום פריפריה'. במסגרת יום זה, תקדיש הכנסת את פעילותה לדיונים בנושא אתגרי הציונות בנגב ובגליל. פעילות זו היא יוזמה של מספר ארגונים ובראשם 'תנועת הציונות המתחדשת', שהוקמה על ידי אזרחים מודאגים בגליל ובנגב. כל מי שעוסק בנושא, ממשרדי הממשלה ועד אחרון התושבים, יודע למנות בעל פה את מגוון הבעיות המאפיינות את הפריפריה של מדינת ישראל. חברי הציונות המתחדשת בחרו שלא להסתפק בהבעת מחאה קולנית, אלא גם להצביע על כיוון לפיתרון. לדידם, רובן של הבעיות בפריפריה ייפתרו כשממשלת ישראל תחדש את מדיניות פיזור האוכלוסין. כשבגליל ובנגב יהיו עוד מיליון תושבים, יוכלו פארקי התעשייה של עומר ותפן להתחרות באלה המרוכזים בין פולג לרחובות, הצורך באוניברסיטה בכרמיאל יהיה מוסכם על כולם, הביקוש לשכונות חדשות בצפת יגדל משמעותית ובית חולים הכי קרוב לקצרין לא יהיה בסוריה.

פורצי הגדר
ישנו תרחיש אחד פחות סימפטי שיכול להביא מיליון תושבים חדשים לנגב ולגליל: בשני לחודש מרץ יתכנס הרכב רחב של בית המשפט העליון בהרכב של 9 שופטים וידון בעתירה נגד חוק האזרחות המבקשת לאפשר הגירה של פלסטינים לתוככי ישראל במסווה של איחוד משפחות. בסיבוב הקודם, השופטים הכריעו ברוב של חמישה מול שישה נגד ביטול החוק, כשאהרון ברק מצא עצמו בפעם היחידה כנשיא בית המשפט העליון בדעת מיעוט. מצב מתסכל זו הביא אותו לשלוח את אותו מייל מתנצל לחבריו הניאו-ליברלים באוניברסיטת ייל. מי שמנסים להקדים תרופה למכה הם חברי עמותת 'גדר לחיים' אשר הובילו בזמנו את המאבק בעד בנייתה של גדר ההפרדה והיום מנסים למנוע פסיקה שתהפוך את הגדר לחומה חסרת שיניים ומלאת חורים. באתר האינטרנט של העמותה מפורסם קול קורא המזמין פרטים וארגונים ציוניים להצטרף להגנה על המדינה היהודית והאינטרס הציוני. באתר ניתן גם למצוא נתונים מפורטים שנאספו על ידי הדמוגרף פרופ' ארנון סופר וממחישים את הסכנה המתרגשת.
העדפה לא מתקנת
השבוע אושרה בממשלה המפה החדשה של אזורי העדיפות הלאומית. החלטה זו התקבלה מתוקף חוק 'אזורי עדיפות לאומית' אשר מקנה לממשלה את הסמכות לעודד פיתוחם של יישובים בהתאם לשיקולים כמו המצב הבטחוני, חוסן כלכלי וחברתי, תכנון הפריסה של האוכלוסיה ונטל קליטת העלייה. להחלטה זו קדמו דיונים רבים ורציניים אצל מנכ"ל משרד ראש הממשלה שכללו התייעצויות עם אנשי מקצוע. במקור תוכנן כי במפת העדיפויות יכללו כמיליון תושבים. בפועל, מספר הנהנים הוא כמעט כפול מבלי שהתקציב גדל. החלטה זו, שמקורה כנראה באילוצים פוליטיים, מביאה לכך שההעדפה עבור כל אזרח היא פחות משמעותית, כך שמטרות אזורי העדיפות תושגנה באופן חלקי בלבד, בעוד הוצאות הממשלה נותרו זהות. חז"ל היו אומרים על זה: "תפסת מרובה לא תפסת". תפסת?
העדפה מתוקנת
עם כל זאת, יש לממשלה אפשרות לתקן את ההחלטה באמצעות כלי אותו העניק לה המחוקק: החוק קובע כי הממשלה רשאית לקחת בחשבון את שיעור ההכנסות מתוך הפוטנציאל של כל יישוב. זהו עיקרון ראוי אשר נועד לאפשר למדינה להעניק סיוע בראש ובראשונה לאותן רשויות אשר מנסות קודם כל לעזור לעצמן באמצעות שיעור גבוה של גביית מיסים. טוב תעשה הממשלה אם תחליט כי ההטבות יוענקו לרשויות במפת העדיפות הלאומית שמובילות גם בשיעורי גביית מיסים.
אחריי המבול
בשקט בשקט ובלי הרבה דיבורים, מי שתורמים רבות לקידומה של הפריפריה בישראל, הם חברי תנועת 'אחריי!'. תנועה זו הוקמה במטרה לטפח מנהיגות צעירה ולפתח מעורבות חברתית בקרב בני נוער מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית, באמצעות העצמה אישית והקניית תחושת מסוגלות תוך המחשה כי ניתן לשנות ולהשתנות על ידי פעילות אקטיבית למען עצמם ולמען הקהילה. את חג החנוכה ניצלו החברים הפעלתנים מאחריי לטובת מסע בן שלושה ימים בדרום הארץ אשר עמד בסימן תמיכה בגיוס לשירות משמעותי. דווקא בתקופה זו, בה תופעות ההשתמטות והסרבנות זוכות לכותרות, חשוב ל-3,000 חניכי "אחריי!" להבליט מסר חיובי של עשייה, תרומה לחברה ושירות משמעותי. כשהדור הצעיר גדל לעולם ערכים ששם את היחיד במרכז, חשובה מאד פעילותן של תנועות מהסוג הזה שלא מוכנות להשלים עם תפיסת אחריי המבול.
מלחמה פסיכולוגית
ימים ספורים אחרי החלטת נתניהו על הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון, פרסמה תנועת 'מנהיגות יהודית' מסמך מפורט מאת ד"ר אמירה דור המתאר כיצד עשה צה"ל שימוש בשיטות פסיכולוגיות על מנת לפורר את ההתנגדות לעקירת ישובים במסגרת תוכנית ההתנתקות. דור, פסיכולוגית קלינית, מוכיחה כיצד באמצעות תרגילי רטוריקה הפך הצבא לכלי שרת בידי פוליטיקאים ציניים. לדוגמא, הסיסמא שבה השתמשו מפקדי הצבא הייתה "צה"ל אינו בוחר את משימותיו". המציאות מוכיחה כי תוכנית 'ההכנות המנטליות למשימת ההתנתקות' הושלמה ארבעה חודשים לפני שחוק פינוי-פיצוי, הצעד החוקי הראשון בנושא העקירה, אושר בכנסת בקריאה ראשונה. דוגמא מאלפת נוספת היא לגיטמציה לאי-ציות. חובה זו, מוסגרה בהקשרים של קיצוניים (טבח כפר-קאסם והנאצים) בעוד בפועל ניתן לזהות כי בפסיקות בית הדין הצבאי הואשמו חיילים זוטרים בביצוע פקודות בלתי חוקיות בעליל שכל טיבן היה השתתפות בקומבינות צבאיות כמו "השלמת ציוד". מסמך חובה לכל פסיכולוג צבאי ולכל מתיישב מועמד לפינוי.
געגועים לאבא
"יהודה ושומרון לא יהיו יודנריין". כך אמר בנימין נתניהו כשעוד ניסה להסביר לעולם שגירוש יהודים הוא גזעני. חמישה חודשים לאחר מכן הודיע אותו נתניהו על הקפאת כלל הבנייה היהודית בכל יהודה ושומרון. לא לכך התכוון אבא אבן כשכינה את גבולות 67 גבולות אושוויץ.

אבו-יו-יו
יושב ראש קבוצת הכדורגל של בני סכנין, חסן אבו-סאלח, הודיע ביום ראשון האחרון על התפטרותו בעקבות הפסד קבוצתו למכבי נתניה. לא עברה יממה, וכבר התחיל אבו-סאלח לשלוח רמזים כי אם תתקבל תמיכה כספית מהעירייה הוא ישקול לחזור לתפקידו. יש כאלה שיאשימו את אבו-סאלח בזגזגנות או בקריאות שווא של תחזיקו אותי, אבל האמת היא שאין מה להאשים אותו. אחרי הכל, אין שום סיבה שהתרגיל שהצליח לאבו-מאזן לא יצליח גם לו.
לא עניינכם
השבוע קבל שר האוצר על כך שבית המשפט העליון מתערב בנושאים בטחוניים מבלי לקחת בחשבון שיקולים תקציביים. כפתרון לבעיה סיפר שטייניץ כי הוא בוחן בשיתוף עם שר המשפטים דרכים לחייב את שופטי העליון באמצעות חקיקה להתחשב בשיקולים תקציביים על מנת למנוע פסיקות פופוליסטיות. האמת היא שאין צורך בכך ששר האוצר ושר המשפטים ימציאו את הגלגל מחדש. כבר בשנת 2006 פירסם המכון לאסטרטגיה ציונית הצעת חוקה, שכוללת בתוכה את התיקון הנדרש בחוק יסוד השפיטה: "...ראה בית המשפט ששאלה הנדונה בפניו קשורה לגופם של מדיניות חוץ, מדיניות ביטחון או עקרונות תקציב, לא יכריע בה". ההצעה מוגשת לשר האוצר, חינם אין כסף ומבלי לפגוע בתקציב המדינה. למי שזו נראית הצעה בעייתית, מוגשת אפשרות נוספת: הוצאות בהן תחוייבנה המדינה כתוצאה מפסיקה של בג"צ יקוזזו מתקציב בית המשפט העליון. עכשיו מומלץ לקרוא שוב, ובנחת, את הצעת המכון לאסטרטגיה ציונית.
ממתינות לקיצוניות ובחזרה
בתקליט החדש שלו, מבקש קובי אוז לשלוח מסר לסבא שלו: "...תגיד לו שהמתינות הספרדית שבה הוא דגל, התחלפה בקנאות, קיצוניות". ביטוי אקדמי למילים המציאותיות הללו, ניתן למצוא בקובץ המאמרים "הרב עוזיאל ובני זמנו" בעריכת פרופ' צבי זוהר. בנימה מעט יותר אופטימית, ייערך ביום שני במכון ון-ליר ערב עיון תחת הכותרת: "חכמי הספרדים בישראל: מפתיחות להסתגרות – ובחזרה?". אולי לזה התכוון קובי אוז כשבחר להמשיך את השיר במילים הבאות: "אבל למרות הכל הסובלנות רוחשת מתחת לפני השטח, תראה לאט לאט אנשים יוצאים מהמתח ורוצים בסך הכל להיות ביחד".

יום שישי, 11 בדצמבר 2009

לא אקטואלי - 11.12.09

חצי הכוס הנקייה
בימים אלה נערכת ועידת האקלים הגדולה בהיסטוריה בקופנהגן. גורמים רבים מדי, ממבקר המדינה, דרך כלי תקשורת ועד ארגונים סביבתיים, מנצלים את הוועידה על מנת לזכות בכותרות באמצעות ניגוח ממשלת ישראל והאשמתה באי עשייה מספקת לטובת צמצום פליטת גזי חממה. יכול להיות שהטענות נכונות, אך כשהמקהלה המתוזמנת משמיעה קול אחד, נחמד גם לשמוע קולות אחרים שמזכירים את חצי הכוס המלאה. עם פתיחת ועידת קופנהגן, פירסם TIP, ארגון הסברה פרטי שמנסה להאיר את ישראל באור חיובי בעולם, דוח המציב את ישראל כמובילה בתחום חדשנות סביבתית. בדוח זה, מועלית על נס תרומתם של הממשלה, האקדמיה, התעשייה הישראלית והמגזר השלישי למציאת מקורות אנרגיה חלופיים, מאבק בתופעת המדבור ופיתוח שיטות מיחזור. היוזמה המבורכת הזו היא דוגמא לכך שלא יזיק אם ארגוני ההסברה יפעלו גם בקרב אזרחי ישראל.

שומרים שתיקה
בשבועות האחרונים עלה לכותרות המחקר המשותף של המכון לאסטרטגיה ציונית ושל NGO-Monitor שחושף את היקפי התמיכה אותם מקבלים ארגוני שמאל קיצוני הפועלים בישראל מממשלות זרות. נראה שהדיון הציבורי שהתעורר בעקבותיו, ועוד יותר מזה, הצעת החוק של השר מיכאל איתן המחייבת שקיפות, מפחידה מאד את אותם ארגונים. אחרת קשה להסביר מדוע בחרו ארגונים אלה להחרים באופן מאורגן ובתיאום מלא ביניהם את הכנס שנערך בכנסת ואף לחצו על כמה מחברי הכנסת לבטל את השתתפותם. היטיב להגדיר זאת יושב ראש הקואליציה, חבר הכנסת זאב אלקין, שבדברי הפתיחה שלו לכנס שאמור לעסוק בשקיפות, הצר על כך שעקב החרם, פגעו הארגונים ביכולת לקיים שיח דמוקרטי. אלקין ציין כי אי השתתפותם של הארגונים בכנס, הוכיחה לו את הצורך בשקיפות לגבי פעילותם ומימונם של אותם ארגונים.

לגבי דידי
עדות נוספת לפחד שאוחז באותם ארגונים הוא המתקפה האישית שהם עורכים על העומד בראש ארגון NGO-Monitor, פרופ' ג'ראלד שטיינברג. אחת המתקפות היצירתיות יותר הן של דידי רמז, לשעבר דובר 'שלום עכשיו', ממייסדי 'יש דין' וכיום שותף בחברת ייעוץ למגוון ארגונים הפועלים בישראל ובשטחים הכבושים כהגדרתו. בזמנו הפנוי, ונראה שלא חסר לו כזה, כותב מר רמז בלוג מושקע באנגלית גבוהה, בו הוא מכריז על תחרות נושאת פרסים ע"ש פרופ' שטיינברג למחברי מאמרים נגד הרשת הנאו-קונסרבטיבית הישראלית. בשלב זה מגיעה המחמאה הגדולה ביותר אותה קיבלתי מאז התחלתי בכתיבת הטור: בעקבות הדברים שכתבתי פה בשבוע שעבר, בהם נחשפה האגודה לזכויות האזרח במערומיה, בחר רמז בעבדכם הסורר כמושא לביקורת לקראת הענקת הפרס הראשון. כאות תודה על יחסי הציבור הטובים שעשה לי, ועל תרגום הטור שלי לאנגלית (דידי, אשמח אם בפעם הבאה תתרגם את הטור כולו), שלא לדבר על כך שאיית נכון את שמי, ועל כך אני שמח להחזיר לו כגמולו ולהזכיר אותו פה. הפרס אגב, הוא בסך הכל ספר. ציפיתי ליותר.

האגודה ואבסורד הזכויות
כהוכחה להגינות של האגודה לזכויות האזרח ולכך שהיא פועלת גם כשמדובר בזכויותיהם של המתנחלים, מביא רמז כדוגמא את גילוי הדעת של האגודה שמאשרר את החלטת בג"צ לאשר את תהלוכת הימין הקיצוני באום-אל-פחם. מעניין שדווקא במקרה בו הרחיק הזרזיר הדמוקרטי עד העורב הפרובוקטיבי, היה זה הימין השפוי הבין היטב שלא צריך לאפשר כל שערוריה בשם זכות מקודשת כזו או אחרת.

בעד סלקציה
לעומת זאת, באחד מדיוני ועדת החוקה של הכנסת על יישום תוכנית ההתנתקות, תמה בקול רם יו"ר הוועדה דאז, מיכאל איתן על העדרותם של נציגי האגודה לזכויות האזרח מהדיונים. גדעון סער, אז עדיין חבר כנסת, לא פספס את ההרמה להנחתה: "לפעמים הם מאוד רוצים להביע עמדה כאשר הם באים בנושאים אחרים. כיושב-ראש ועדה מותר לך להסיק מסקנה מהסלקטיביות הזאת". להמשך הדיונים כבר נציגי האגודה הגיעו, אך תרומתם לדיון הייתה מזערית. על פי אורית סטרוק, פעילת זכויות אדם ביהודה ושומרון, התערבותם הסתכמה בניסיון להגן על זכויותיהם של הפועלים הזרים והפלסטינים שייפגעו כלכלית מתוכנית ההתנתקות. נוגע ללב.

אין גברים כאלה
בשבוע הקרוב יוקרן בסינמטקים של תל אביב וירושלים מחזמר חדש בשם "אור במגדל האפור". הסרט, אותו ביימה רובין גרבוז, במאית חרדית אמריקאית, מספר את קורותיה של ילדה יהודייה בבית יתומים הנאבקת וסוחפת את חברותיה להכיר בזהותן היהודית. עד כה הסרט לא הוקרן בישראל בהקרנות מסחריות בשל בקשת יוצרות הסרט כי יוקרן בפני נשים בלבד. השבוע, בעקבות סידור מיוחד והרבה רצון טוב מצד הסינמטקים, יוקרן הסרט כשעל הפרסומים השונים מופיעה הבקשה לכבד את בקשת היוצרות כי רק נשים וילדות ייצפו בסרט. אם יש מקרה בו אפשר להמליץ על סרט בו מעולם לא צפיתי ולעולם לא אצפה, זה המקרה.

שלום הולנדי
ארגון 'גוש שלום' קרא השבוע לאיחוד האירופי להכריז על ירושלים המזרחית כבירתה של מדינת פלסטין, מתוקף הצורך שתהיה "מאוחדת, פתוחה לכל באיה ושייכת לכל תושביה". נראה ש-42 שנים של תעמולה ושיכחה עשו את שלהן, אחרת קשה להסביר כיצד מתמודדים שני פעילי הארגון (פלוס מינוס) עם העובדה שירושלים מעולם לא הייתה נגישה יותר למאמיני כל הדתות מכל העולם. אגב, קריאות מסוג זה, המתפרסמות כמודעות בתשלום בכל מיני עיתונים, ממומנות בחלקן ע"י ארגונים הולנדים. כנראה שלמישהו באירופה מאד נוח שארגון כאילו ישראלי קורא לאיחוד האירופי לפעול לחלוקת ירושלים.

יהודה ושומרון ברקן
פעילות נוספת של 'גוש שלום' היא חרם על מוצרי ההתנחלויות. לאחר שנים של איומים סגרה חברת "יקבי ברקן" את המפעל שלה באזור התעשיה ברקן והעבירה אותו אל קיבוץ חולדה שבתחומי הקו הירוק. להפתעת החברה, למרות שהחברה אינה מייצרת מוצרים כלשהם בהתנחלויות ואינה רוכשת חומרי גלם שמקורם בהתנחלויות,שמה לא הוסר מרשימת המוחרמים. הסיבה לכך היא שהחברה מחזיקה עדיין בכרמים בשלוש התנחלויות ברמת הגולן. כנראה שגם העובדות כי רמת הגולן סופחה לישראל, ההחזקה בה אינה כוללת שלטון על עם אחר והשליטה הישראלית בה נמשכת כפול מהזמן בה הייתה תחת ריבונות סורית, אינן מבלבלות את המחרימים תוצרת ישראלית בכל מחיר.

יום שישי, 4 בדצמבר 2009

לא אקטואלי - 4.12.09

אזרחות לא טובה
בשבוע שעבר התכנסה ועדת החינוך של הכנסת על מנת לדון בטיבה של הוראת האזרחות בבתי הספר. את הוועדה כינס ח"כ זבולון אורלב לאחר שהמכון לאסטרטגיה ציונית פרסם נייר עמדה בנושא מאת ד"ר יצחק גייגר, רכז מקצוע האזרחות בשני בתי ספר. בדיון, שבו השתתפו מנכ"ל משרד החינוך, חברי כנסת, אנשי אקדמיה בכירים, מורים ותלמידים, הסתבר כי נייר העמדה הציג באופן ברור את הבעייתיות באופן הוראת האזרחות כפי שעד היום איש לא השכיל לעשות. את הדברים סיכמה יפה פרופ' אורית איכילוב, מומחית לחינוך אזרחי מאוניברסיטת תל-אביב באחד ממאמריה: "בעוד שבדמוקרטיות המערביות מחנכים למחויבות משולבת לעם, למדינה ולדמוקרטיה, בישראל, בכל מקרה של התנגשות בין השתיים, מעדיפים מערכת ערכים אוניוורסלית-דמוקרטית על פני המחויבות למערכת הערכים היהודית-ציונית. למצב זה אין אח ורע באף אחת מן הדמוקרטיות המערביות כיום, בה כולל החינוך לאזרחות גם עקרונות דמוקרטיים והומניסטיים וגם פטריוטיזם וגאווה במורשת הלאומית לדורותיה". על הקונצנזוס הרחב שהתגלה בקרב רובם של המשתתפים בדיון יעידו דברי של חברת הכנסת רונית תירוש, לשעבר מנכ"ל משרד החינוך בעצמה: "המשימה הבאה היא לבדוק את תוכניות הלימודים בהיסטוריה".

משפחה אחת גדולהעמותת 'משפחה אחת' שתומכת במשפחות נפגעות טרור בכל הארץ, מחפשת חונכים וחונכות לילדים ממשפחות כאלו. על החונכים להיות מעל גיל 21, עם גישה לילדים ויכולת הכלה רגשית גבוהה. להרשמה יש לשלוח קורות חיים למייל k.shimrit@gmail.com. עם זאת, אין צורך למהר. נפגעי טרור יהיו פה תמיד, בעיקר אם תאושר עיסקת שחרור המחבלים תמורת החייל גלעד שליט. מניפולציה רגשית מכוערת? אולי. אבל נכונה.
בין הנהגה להנהלהאחד הטיעונים המרכזיים לצידוד בעיסקה המתהווה בין ממשלת ישראל לחמאס הוא שכל הניסיונות להחזרתו של גלעד שליט כבר מוצו, ועתה, לא נותרה ברירה אלא להסכים לשיחרור מחבלים לשעבר ולעתיד. אך זוהי אינה האמת. למדינת ישראל יש כלים ללחוץ על החמאס, אך היא בוחרת בדפוס הפעולה הקבוע של ישיבה על הגדר על מנת להימנע מעימות. לדוגמא, כבר לפני מספר חודשים הגיש ח"כ דני דנון הצעת חוק להחמרת תנאי המאסר של אסירי חמאס עד לשחרורו של גלעד שליט. ההצעה הובאה לפיתחה של ועדת השרים לענייני חקיקה כבר כמה פעמים, שידעה כי דחיית החוק לא תתקבל יפה בציבור, ולכן בחרה שלא לדון בהצעה בשל החששות של שירות בתי הסוהר מפני מהומות בבתי הכלא. הנהגה המפחדת לממש את ריבונותה אפילו כלפי אסירים שכבר כלואים בבתי כלא, אינה הנהגה, ומזכירה הנהלה הפועלת בכפוף לחוקי משחק שקובעים לה ועדי עובדים.

הזכות להיות יהודיביום שישי הבא ייערך בתל אביב מצעד זכויות האדם הראשון בישראל. את המצעד מארגנת האגודה לזכויות האזרח בשיתוף עשרות ארגונים ופקסים נוספים. כשבודקים את סדר היום של אותם ארגוני זכויות אדם ניתן להיווכח כי הם מונחים על ידי אג'נדה פוסט-ציונית שנועדה לקעקע את אופייה היהודי של מדינת ישראל. הסיכוי לשמוע את קולם של מי מארגונים אלו כאשר זכותם של יהודים (נגיד מתנחלים) לממש את את זכות הקניין (הפרטי שנקנה בכסף מלא), דומה לסיכוי שאחמדיניג'אד ינהיג ברחבי איראן את יום השואה. צחוק הגורל הוא שמועד המצעד, שנקבע כנראה מבלי להסתכל על הלוח העברי, יצא דווקא בערב חנוכה, אחד החגים היותר פרו-יהודים בלוח השנה. ואף מילה על מתייוונים.

ויעשו כולם אגודה אחתהאגודה לזכויות האזרח מתגאה במדיניותה ארוכת השנים שלא לבקש, ולא לקבל, מימון ממקורות מפלגתיים או ממשלתיים בישראל המאפשרת לה עצמאות ואי-תלות. מצד שני, על פי מחקר משותף של המכון לאסטרטגיה ציונית ן-NGO Monitor, כחמישית מתקציב האגודה בחו"ל הוא במימונן של ממשלות זרות. נראה שבמבחן המציאות, כשהכסף נמצא על השולחן, דוגמת ממשלות אירופה שעושות אגודה אחת ותורמות לעמותה ישראלית פרו-פלסטינית, שיקולי חופש הפעולה נדחים. יותר מכך, הכסף הגדול מסנוור את אותם אלה שלא רואים בעיה בכך שמדינה אחת מתערבת במדיניות הפנים של ישראל משל היינו לרפובליקת בננות.

מאו שרעו"ד גלעד שר מהווה דוגמא נוספת למוסר הכפול של האגודה לזכויות האזרח. שר, חבר הנהלת האגודה, הוא גם זה שהגה יחד עם אורי שגיא את רעיון ההיפרדות החד-צדדית מהפלסטינים. לימים, יישום תוכניתו ברצועת עזה, הביא לעקירתם של 8,000 מתיישבים מביתם שלחקלם עד היום לא נמצא פיתרון ולהרג המוני של פלסטינים בידי פלסטינים אחרים ולפגיעות בוטות בזכויות האדם בעזה. ההתנתקות מעזה צריכה לגרום לכל מי שזכויות האדם הם נר לרגליו ויושר אינטלקטואלי בראשו, להתנגד לכל נסיגה ישראלית חד צדדית עתידית, שמביאה לפגיעה בזכויות אדם משני עברי החד-צדדיות. אבל אנשים כאלה לא תמצאו באגודה לזכויות האזרח.

להשפיע מבפניםאותה האגודה לזכויות האזרח שנהנית ממימון של ממשלות זרות, לא בוחלת בניסיונות להשפיע על מדיניות הפנים של מדינת ישראל. אחד הכלים לכך הינו עתירות לבג"צ, שיכול לפסול חוקים שחוקקו בכנסת. לדוגמא, האגודה לזכויות האזרח, בצירוף פרטים וארגונים נוספים דוגמת עדאלה (הנהנים גם הם ממימון של ממשלות זרות), עתרו לבג"צ בבקשה לבטל את התיקון לחוק האזרחות, אשר מונע הגירה של פלסטינים לתוככי ישראל במסווה של איחוד משפחות. במדינה מתוקנת, ארגונים הממומנים על ידי ממשלות זרות לא היו מורשות לעתור לבית המשפט העליון כנגד המדינה בתחומה הם פועלים. אצלנו המצב שונה. אנחנו עם סגולה.

יום שישי, 27 בנובמבר 2009

לא אקטואלי - 27.11.09

סוכנים זרים
בשבוע שעבר פורסם מחקר משותף מטעם המכון לאסטרטגיה ציונית ו-NGO Monitor, שחושף כיצד ממשלות זרות מתערבות במדיניות פנים ישראלית באמצעות מימונם של ארגונים פוליטיים הפועלים בישראל. אל ממצאי המחקר, אשר סוקרו בהרחבה במוסף זה בשבוע שעבר, היה נתון מעניין: כמחצית מהמובאות בדו"ח גולדסטון הינם נתונים המצוטטים מפרסומים של אותם ארגונים. בעקבות הדו"ח, יתקיים ביום שלישי כנס גדול בכנסת בהשתתפות שרים וחברי כנסת מכלל סיעות הבית, בה תוצג הבעיה וכן ידונו בדרכי פתרון. בארצות הברית, מתייחסים לתופעה זו בחומרה ועל פי חוק נקבע כי ארגונים פוליטיים הממומנים ע"י ממשלות זרות יוגדרו כסוכנים זרים. אם בארצות הברית, מדינה הקנאית לחופש הביטוי וממציאת תרבות התקינות הפוליטית, פועלים כנגד תופעות מסוג זה באופן ברור ונחרץ, גם מדינת ישראל, אשר מעמדה בעולם מתכרסם לאור פעילותם של אותם ארגונים, יכולה וצריכה לפעול בהתאם. ויפה שנה אחת קודם.

הפרטת הכוח והצדק
בשבוע שעבר פסל בית המשפט העליון את הקמתם של בתי סוהר פרטיים. אני באופן אישי מתקשה לגבש דיעה בנושא, ולו מכיוון שלא נחשפתי במסגרת השיח הציבורי לפרטי העיסקה בין המדינה לזכיין. נראה כי בנושא זה האינסטינקט הראשוני של הציבור יוצא נגד ההפרטה: מתוצאות סקר שנערך במכון מאגר מוחות בשנת 2007 עולה כי למרות ש-58% מהציבור תומכים בהפרטת שירותים ציבוריים, רק 23% תומכים בהפרטת שירות בתי הסוהר. למרות שהסקר עסק במגוון שירותים, מחברת החשמל ועד מערכת החינוך, מעניין לגלות כי לא נבדקה שאלת ההפרטה כלפי אחת המערכות שטוחנות הכי לאט: בתי המשפט.
הפרטה בלי הפרטה
דבר אחד בטוח: כשהמדינה מבקשת להפריט את הסמכות להפעלת כוח נגד אזרחים (גם אם הם עבריינים), ראוי שתספק סיבות טובות מאד על מנת לשכנע את האזרח הקטן (והתמים) בנחיצות המהלך. יותר מכך, יש לוודא כי במנגנון המופרט לא יהיו ניגודי עניינים המונעים את עשיית הצדק. לדוגמא: כיום שירות בתי הסוהר הוא זה שממליץ אם לקצר בשליש את תקופת המאסר בהתאם להתנהגות האסיר. בכלא הבנוי על שיקולים כלכליים נטו, כשהסכום המתקבל מהמדינה עבור כל אסיר זהה, עלולה להיווצר העדפה לשחרר אסיר בעייתי שגורם להוצאות מרובות על פני אסיר שקט עליו נגזר קופון נאה. נראה כי הציבור הישראלי חושק ביעילות אותה יודע לספק השוק הפרטי, אך זאת מבלי להפקיר את גורל הציבור לשרירות ליבם של בעלי ההון, רק שהוא לא יודע איך עושים את זה. בעברית קוראים לזה רגולציה. יום עיון בנושא הקשר בין רגולציה להפרטה ייערך ביום שני הקרוב במכון ון-ליר הירושלמי.

הפעם הראשונה של בייניש
אך עם כל האמפתיה לפסיקת בג"צ בנושא, חוזרות לסדר היום הציבורי שאלות כמו מהן גבולות השפיטה ובאלו מקרים רשאי בית המשפט העליון לפסול חוקים של הכנסת. פסק הדין הטרי הינו הפעם הראשונה שהעליון בראשות הנשיאה החדשה פוסל חוק של הכנסת. וראו איזה פלא, פרט לאמירה של רובי ריבלין, שביקש לחוקק חוק יסוד החקיקה, כמעט ולא יצא אף מחוקק בקול רם וברור נגד פסילת החוק (אחד מכתבי המשפט העיד שהמערכת הפוליטית דממה והיה צריך לפנות לפוליטיקאים כדי לקבל תגובה. "איפה מיקי איתן?" הוא שאל בשידור). הפסיקה תפסה את חברי הכנסת עם המכנסיים למטה, ומבחינתה של בייניש, השמים לא נפלו. כעת, יתכן שכעת ידו של בג"צ על הדק פסילת החקיקה תהיה קלה יותר. מבחן ראשון צפוי כשתוגש עתירה נגד הפרטת הקרקעות בשם פגיעה בחוק יסוד: מקרקעי ישראל. אם בית המשפט יחליט לתת סעד לעותרים בדמות צו מניעה ליישום הרפורמה זו תהיה אינדיקציה ראשונה לגבי הצפוי בהמשך.
להתראות בפעם הבאה
התערבות בג"צית מטרידה יותר, צפויה בעוד שלושה חודשים. בשני לחודש מרץ יתכנס הרכב רחב של בית המשפט העליון בהרכב של 9 שופטים וידון בעתירה נגד הוראת השעה לחוק האזרחות. במילים פחות יפות: פתיחת שערי מדינת ישראל להגירה של פלסטינים לישראל בכסות של איחוד משפחות. בסיבוב הקודם, השופטים הכריעו ברוב של חמישה מול שישה נגד ביטול החוק, כשאהרון ברק מצא עצמו בפעם היחידה כנשיא בית המשפט העליון בדעת מיעוט. מצב מתסכל זו הביא אותו לשלוח את אותו מייל מתנצל לחבריו הניאו-ליברלים באוניברסיטת ייל. בדומה לבג"צ בתי הסוהר, גם לקראת הדיון בעתירה זו קיימת תחושה של שאננות ואדישות ציבורית. מי שמנסים להקדים תרופה למכה הם חברי עמותת 'גדר לחיים' אשר הובילו בזמנו את המאבק בעד בנייתה של גדר ההפרדה והיום מנסים למנוע פסיקה שתהפוך את הגדר למסננת מלאת חורים בהובלתו של הדמוגרף פרופ' ארנון סופר. באתר האינטרנט של העמותה מובאים נתונים מפורטים אשר ממחישים את הסכנה המתרגשת וכן מפורסם קול קורא המזמין פרטים וארגונים ציוניים להצטרף להגנה על המדינה היהודית והאינטרס הציוני.
הנחשונים של בני עקיבא
בשבת שעברה חגגו חניכי בני עקיבא את שבת הארגון המסורתית. לחגיגה הצטרפו גם חלק מעלוני השבת שסקרו באופן נרחב את פעילויות התנועה. באחד העלונים פורסמה שיחה עם מזכ"ל התנועה, הרב בני נכטיילר. בראיון סיפר הרב כי במאבק הציבורי נגד הפרטת קרקעות המדינה, בחר במודע לא להיות מעורב יחד עם ראשי תנועות הנוער האחרות ולתת לחבר'ה הצעירים להוביל את המאבק. האמת, מה לעשות, הייתה קצת אחרת. אל משרד מזכ"ל תנועת בני עקיבא נעשו מספר פניות כבר בשלב מוקדם של המאבק אך התגובה הייתה אדישה. רק בשיא המאבק, כשהנושא הגיע לתקשורת, בחרו חברי גרעין נחשון של התנועה לקפוץ לתוך הקלחת הפוליטית ולהרתם למאבק הציבורי, ובכך הצילו את כבודה של תנועת הנוער המשמעותית ביותר היום במדינת ישראל.
מגמה לציונות
בנייר עמדה שפורסם מטעם המכון לאסטרטגיה ציונית, מציע ליאון גרשוביץ, מורה משלומי וחבר בתוכנית המנהיגות הצעירה של המכון להוסיף יחידת חובה לבגרות במקצוע שייקרא 'מחשבת הציונות'. במסגרת לימודים אלה, יתמודדו התלמידים עם הדילמות בהם נתקלו אבות הציונות ויכירו מקרוב את היצירה וההגות של תקופה זו.

מגמה פרו-ציונית
אחת התגובות המעניינות שהתקבלו לגבי הצעה זו היא תגובתו של ד"ר מיכאל גרינצויג, המפקח הראשי במשרד החינוך ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה. לטענתו של גרינצויג, הפיתרון הנכון הוא דומה אבל שונה: על מנת לחזק את הזיקה לארץ ולירושלים ראוי ללמד את תולדות ארץ ישראל בדגש על הישוב היהודי לדורותיו, תוך שילוב של הכרת השטח בדרך בלתי אמצעית. ניסיונו של גרינצויג מראה כי תלמידים, דתיים ושאינם דתיים, שלומדים במגמת לימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה יותר קשורים לארץ. לדעתו, לימוד יחידת חובה בלימודי ארץ ישראל יכול להימצא כיעיל יותר להתמודדות עם מגמות פוסט ציוניות. מצד שני, חזקה על אלו שהגיעו למגמת לימודי ארץ ישראל כי לא בחרו בה במקרה כך שלא בטוח מהי הביצה ומיהי התרנגולת. עם זאת ראוי לברך על כל מגמה ציונית בבתי הספר אשר מקנה כלים לדור הצעיר בהתמודדות עם המגמה הפוסט ציונית באקדמיה.

יום שבת, 21 בנובמבר 2009

לא אקטואלי - 20.11.09

הטרדה לאומנית
ביום ראשון ייערך במצודת זאב כנס בנושא עבריינות מין על רקע לאומני. הערב, אשר אורגן על ידי פורום נשים ציוניות, מעלה על סדר היום בעיה רגישה שאינה מושמעת במחוזות הפוליטיקלי-קורקט: יותר ויותר צעירות יהודיות נחשפות להטרדות מיניות מצד ערבים (אופס, בני מיעוטים) בשל היותן בנות המין היפה מהלאום הלא נכון. תופעה זו מורגשת בעיקר בערים מעורבות ובשכונות מסויימות בירושלים, מקומות בהם מתרחש קרב דמוגרפי סמוי על ההגמוניה הלאומית. תופעה דומה מורגשת גם בקרב חקלאים בגליל ובנגב אשר סובלים ממלחמות התשה הכוללות גניבות ופריצות ומסתיימות בהצעות מפתות למכור את הקרקע לערבי. היטיב להגדיר זאת שר בכיר בממשלה שכינה תופעה זו כפיגוע פלילאומני: בכלים פליליים משיגים מטרות לאומניות.

אנחנו לא כאלה
לפני שלוש שנים פורסם מחקרה האקדמי של טל ניצן אשר הקנה לה את תואר המאסטר. מחקר זה זכה לחשיפה תקשורתית רבה בשל הטענה המגוחכת אותה ניסתה להוכיח. טענת המחקר הייתה כי לוחמי צה"ל הם גזענים. ההוכחה: בעוד במקומות אחרים בעולם נהוג שחיילים אונסים את נשות האויב, פה בישראל, לא נמצא ולו חייל אחד שאנס פלסטינית. ההסבר המחקרי אותה סיפקה החוקרת הצעירה הוא כי גזענותם של חיילי צה"ל היא זו שמנעה מהם לרצות לבצע את זממם בנשות האויב. לימים, הואשם פרופ' אייל בן-ארי, המנחה האקדמי של אותה עבודת תזה, בניצול יחסי מרות עם כמה מהסטודנטיות שלו, אך התיק נסגר לאחר שהנפגעות סירבו לשתף פעולה עם החקירה, ככל הנראה מחשש לפגיעה בעתידן המקצועי. להגנתו ייאמר לפחות כי אותו לא ניתן להאשים באנטישמיות.

מטבע עם צד אחד
על פי פרופ' מעוז עזריהו, מדובר בטקטיקה של לוז-לוז בה משתמשים החוקרים האנטי ציוניים על מנת להוכיח כי היהודים הם בצד הרע של המתרס, יהיו תוצאות המחקר אשר יהיו: חיילי צה"ל הם אנסים או גזענים. באופן דומה משתמש השמאל הרדיקלי בטיעונים בסוגיית העסקתם של ערביי ישראל: מי שדוגל בעבודה עברית הוא פאשיסט, ומי שי שמעסיק ערבי הוא קולוניאליסט. מש"ל. היופי במחקרים מסוג זה הוא שהם מלמדים הרבה יותר על החוקר מאשר על הנחקר.

אם תרביצו
שכונת הגבעה הצרפתית השוכנת בסמוך לקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית היא רק אחת משכונות ירושלים בהן פושה תופעת ההטרדות המיניות מצד ערבים. על מנת להתמודד עם בעייה זו, היה צורך בכך שהנושא יעלה למודעות. חברי תא הסטודנטים של 'אם תרצו' נטלו יוזמה והחליטו לטפל בנושא לאחר שנבחרו לאגודת הסטודנטים באמצעות עבודה מול הנהלת האוניברסיטה והמשטרה. כל שנותר לקוות הוא כי הרשויות יטפלו בנגע ההטרדות, לפני שאזורים שלמים בישראל יזכירו את ארצות הברית של האייטיז, בה התופעה התרחבה עד כדי כך שלמשטרה לא נותרה ברירה אלא להעביר שיעורי קרב מגע והתגוננות לאזרחיות. בזכות הישגיה של תנועת 'אם תרצו', נבחרו חבריה כצעירים הישראלים של השנה החולפת על ידי ה-Jerusalem Post. לשם הכרות מעמיקה יותר אודות פעילות התנועה מומלץ לגלוש לאתר האינטרנט של התנועה שם נמצא עותק דיגיטלי של העיתון שהופץ החודש בקמפוסים השונים.

המוסר הצבאי של רפול
ביום שני ייערך יום עיון לזכרו של רפאל איתן שיעסוק בנושא 'טוהר הנשק – מוסר ולחימה'. האירוע ייערך במכללה האקדמית בעמק יזרעאל כחלק מציון 5 שנים לפטירתו של הרמטכ"ל לשעבר. יפה החליטו המארגנים שהחליטו לנצל את האירוע לטובת חלוקת מלגות לחיילי מקא"מ, מיזם המוכר יותר בשם 'נערי רפול' על שם החלטתו כרמטכ"ל לגייס לצה"ל נערים מאוכלוסיות חלשות על מנת לעזור לשילובם התקין בחברה הישראלית.

אקדמיה ורפול
מארגני האירוע הם חברי 'העמותה להנצחת והנחלת מפעלות חייו של רפאל איתן'. אחת הפעילויות אותן מתכננת העמותה היא להקים מכון מחקר בנושא התיישבות וביטחון במסגרת אקדמית במכללת עמק יזרעאל. באחד מאירועי העבר שערכה העמותה, השתתף גם ישראל הראל שעומד בראש עמותת הצנחנים משחררי ירושלים. למרות האופי החגיגי של האירוע, לא היסס ישראל הראל להצביע על הבעייתיות בכך שזכרו של רפול יונצח דווקא באמצעות המחקר האקדמי. אין ספק שרפול, ממובילי פעולות התגמול הצה"ליות, פירש את מהות המוסר הצבאי באופן שונה לחלוטין מכפי שהוא מנותח כיום על ידי חוקרים באקדמיה שהיום מאירים באור שלילי את פעילות צבא הגנה לישראל.

פעולת תגמול
לפני שבועיים סיפרתי פה כיצד השמאל מנכס לעצמו את מורשתו של רפול באמצעות התנגדות לקריאת רחוב על שמו באחת משכונותיה החדשות של ירושלים. דוגמא זו אינה מקרית: ליום העיון שייערך השנה הוזמנו להעיד חיילים משוחררים מחברת 'שוברים שתיקה'. לא לוחמים מן המניין, אלא כאלה שכבר הוכח כי עדויותיהם נסמכו על עדויות שמיעה וכאלה המספקים דלק למשמיצי ישראל בעולם. 'שוברים שתיקה', להזכירכם הינו ארגון שהוקם כחברה פרטית על מנת להימנע מהצורך בשקיפות ולהימנע מדיווח על כך שעיקר המימון שלהם הוא בממשלות אירופאיות. בזכות התערבותם של כמה חברים זריזים, בוטלה השתתפותם האורחים המפתיעים שהוזמנו להנציח את זכרו של רפול, הרמטכ"ל של החיילים.

רפול כפול
על יחסו של רפול למי שמביטים בערגה כלפי חו"ל ניתן ללמוד מתשובתו בראיון לעדנה פאר בשנת 1987:
"חרוץ ובעל יד עובדת
לא ממהר לנטוש
את ארץ המולדת
אבל בטלן בלתי נחוץ
תמיד חולם על ארץ חוץ".

ההיסטוריה חוזרת
מצאו את ההבדלים: שני רמטכ"לים, מפקדים בצנחנים, חקלאים, עממיים, חילונים אבל שורשיים, ניצים אבל סוציאליסטים, שנותנים דרור לפיהם בלי לעשות חשבון. יכול להיות שבוגי הוא הרפול החדש?

מהי גילנות?
ביום שלישי הקרוב יערוך מכון ון-ליר כנס בנושא גילנות בחברה הישראלית. גילנות היא תופעה חברתית שצפוייה להעסיק בקרוב את החברה בישראל. במילים פשוטות מדובר בגזענות כלפי זקנים: שימוש בדעות קדומות, סטריאוטיפים והטיות. לדוגמא: נטייה לחשוב שאדם מבוגר זוכר פחות טוב. דוגמא נוספת: נטייה לחשוב שאדם מבוגר זוכר פחות טוב. הכנס מתאים לזקנים בגופם או ברוחם.

יום שבת, 14 בנובמבר 2009

לא אקטואלי - 13.11.09

לא אקטואלי מתמיד
השבוע חוגג המדור שנה להיווסדו. לרגל המאורע המשמח, מובא אייטם שלם מלפני שנה בדיוק, מילה במילה: "בימים שלישי ורביעי בשבוע הקרוב ייערך כנס שדרות לחברה במכללת ספיר. על אף שכנס זה אינו נחשב ליוקרתי כמו הקולגות מקיסריה והרצליה, ולמרות שלא ברורה רמת ההשפעה שלו, עצם קיומו חשוב בשל העלאתם של תכנים ערכיים לסדר היום הציבורי. יש הרבה ביקורת בליכוד על צירופו של האלוף (מיל.) עוזי דיין, בעל הדעות היוניות, אך היותו של דיין המייסד והרוח החיה מאחורי כנס זה צריכה לעמוד לו לזכות בקרב מתפקדי מפלגת העם. כנס שדרות הינו הזדמנות פז למפלגת הליכוד לחדש את החיבור לאותם ערכים חברתיים שהיא מתיימרת לייצג". החליפו את צמד המילים "מפלגת הליכוד" ב"ממשלת הליכוד". שאר הדברים נותרו עדכניים גם עבור כנס שדרות הקרוב.

פרופסור לדמוקרטיה
במאמר מתנשא שפורסם ביום שישי שעבר בעיתון הארץ, הסביר פרופ' אוריאל פרוקצ'יה מה מקור תחלואיה של החברה הישראלית: "אין בארצנו מסורת דמוקרטית של ממש, אולי מפני שרוב מניינו של העם היושב בציון מקורו בפזורות מזרח אירופה והמזרח התיכון, ששלטון החוק וזכויות האדם לא היו חלק ממורשתן התרבותית". במאמר, שכותרתו היא 'הצעה מגונה', יוצא פרוקצ'יה נגד הרוח הרעה שמביא עמו שר המשפטים. אלא שפרוקצ'יה הוא האחרון שיכול ללמד דמוקרטיה מהי: רק לפני חמישה חודשים הכשיר אותו פרוקצ'יה את ההצבעה השערורייתית שנערכה באסיפה הכללית של הקק"ל, כשכתב חוות דעת תמוהה המסבירה מדוע הצבעה בקלפי לא צריכה להיות חשאית ולכן כל מצביע צריך לציין את שמו על פתק ההצבעה. אני מכיר כמה מדינות במזרח אירופה והמזרח התיכון שהיו גאות בחוות הדעת המקורית של הפרופסור הנכבד.

משל לא תם
השבוע פורסם כי מורדי העבודה פנו לשר הרצוג על מנת שיצטרף אליהם ויהיה להם למלך. זהו ניסיון נוסף של עמיר פרץ, יולי תמיר, אופיר פינס ואיתן כבל לפלג את מפלגת העבודה לאחר ששלי יחימוביץ' ודניאל בן סימון סירבו בעקשנות לרדת מהגדר. גם הניסיון הזה לא צפוי להצליח, כי שר הרווחה יודע היטב את מה שגם אהוד ברק לא שכח. בפרשת העמותות של ברק היה זה אותו בוז'י ששמר בקפדנות על זכות השתיקה בחקירת המשטרה. ואם ברק ייאלץ ללכת הביתה בגללו, הוא לא יהסס להוריד יחד איתו גם את בוז'י.

חג שמח
לרגל חג הסיגד, חגם של יהודי אתיופיה אשר יחול ביום שני הקרוב, אני מרשה לעצמי לצטט שוב את עצמי, והפעם, חוויותיי מחג הסיגד בשנה שעברה: "... הכנסת הקודמת, בקונצנזוס נרחב של ח"כים מכל קצוות הקשת הפוליטית, השכילה לקבוע היום הזה לאחד מחגיה הרשמיים של מדינת ישראל. בינתיים, רוב הציבור בארץ אינו מודע לקיומו של הסיגד, ובוודאי שאינו מכיר את מנהגיו לפרטיהם. עם זאת, מי שהיה בירושלים לא יכול שלא לשים לב למספרם הרב של עולי אתיופיה שגדשו את הבירה... כדי להיכנס לאווירת החג שנפל עליי פתאום באופן רשמי, היה להקדים בברכת "חג שמח!" כל עולה שנקרה בדרכי. אחרי ההפתעה הראשונית והמבוכה הביישנית, נדמה לי שבצבץ לו גם חיוך על פניהם."

ציונות לפני הציונות
השנה אירועי חג הסיגד תפסו תאוצה, הרבה בזכות מעורבותו של נשיא המדינה שלקח חלק פעיל באירועי החג ואירח את טקס פתיחת אירועי חג הסגידה. כמו כן, נערכו השבוע יום עיון מטעם יד בן-צבי וערב פולקלור בבית אבי חי. הטקס הדתי, הוא עיקר החג, ייערך בבוקר יום שני בטיילת ארמון הנציב ובערב ייערך אירוע סיום חגיגי בבנייני האומה. על הזיקה החזקה של יהודי אתיופיה לירושלים, יעיד ניסיונם של ראשי הקהילה באתיופיה כבר ב-1862 לממש את חלום שיבת ציון. לפי המתואר בגיליון 33 של כתב העת 'פעמים', ניסו אלפים מבני הקהילה בראשותו של אבא מהרי, ממנהיגי הקהילה, להגיע לישראל. לאחר תלאות רבות, וכאשר ים סוף לא נבקע לפניהם, חזרו בני הקהילה לביתם מאוכזבים. עד היום יש אנשים בקהילה שיודעים לספר על קרובי משפחה שהשתתפו במסע זה, אשר המשיך לשמש מקור השראה לבני הקהילה.

פסטיבל טעם הדיר
בימים חמישי ושישי הקרובים ייערך לראשונה בישראל כנס בנושא מזון וקיימות. הכנס, 'מזון למחשבה' שמו, ידון בהשלכות של תעשיית המזון והחקלאות על אקלים, מים, סביבה, פערים חברתיים ואנרגיה. בקיצור, מארגני הכנס, מכון ערבה ללימודי סביבה ומרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית, הולכים לנסות להוציא לנו את כל החשק מהאוכל. נחמא פורתא היא תחרות השפים שתערך על הכנת המנה הידידותית ביותר לסביבה: כל שף יצטרך להכין מנה בעלות מקסימלית של 30 שקלים, מנה זו אמורה להכיל את טביעת הרגל הפחמנית הנמוכה ביותר. בתור אדם שהסביבה חשובה לו אבל עם שתי רגליים פחמניות על הקרקע, נראה לי כי האתגר המרכזי של מארגני הכנס יהיה לגרום לישראלי הירוק הממוצע להתחשב בשיקולים סביבתיים גם כשהם פולשים לצלחת האישית שלו. יהיה להם קשה במיוחד לשכנע אנשים כמוניי שחושבים שהדרך היעילה ביותר להפחתת טביעות רגליים פחמניות היא אכילתם של בעלי החיים.

רשת של מנהיגים
איגוד האינטרנט העולמי יצא בקריאה למועמדים צעירים המתמחים באינטרנט מתחומי האקדמיה, הטכנולוגיה, החברה האזרחית והמגזר הציבורי, להגיש מועמדות למיזם מנהיגי דור העתיד של האינטרנט. התוכנית נולדה כחלק מחזונו לעודד ולפתח את הדור החדש של מנהיגי האינטרנט, שיצטרכו להתמודד בעתיד הלא רחוק עם שלל אתגרים בתחומי הטכנולוגיה, המדיניות, העסקים והחינוך. המועמדים, בגילאי 20-35, שייבחרו לתוכנית, יעברו מסלול לימודים אקדמאיים ומעשיים שיאפשר לשפר כישורים דיפלומטיים, להיות מעורבים בהליכי קבלת החלטות ולחוות מקרוב את הפיתוח הטכני של האינטרנט. בגמר התוכנית יבחרו שלושה שיוזמנו לג'נבה לקורס בן שבוע שיעסוק ב'דיפלומטיה של האינטרנט". נראה כי זהו רק עניין של זמן עד שעולם הקהילות הוירטואליות יצמיח מתוכו גם מנהיגים וירטואליים. בקרוב הבחירות.

יום שישי, 13 בנובמבר 2009

חדל קשקשת ברשת

(פורסם הבוקר בעמוד הדעות של מקור ראשון)

"בטקס רב רושם עם משפחות החיילים שהניפו את השלטים בכותל המערבי גדוד שמשון לא מפנה בחומש שהתקיים..." באלו המילים פותחת ההודעה לתקשורת מטעם המטה להצלת העם והארץ את תיאור האירוע שארגנו שלשום בירושלים. ואכן, טקס זה קיבל תהודה רבה בתקשורת: ערוץ 2, חדשות 10, גלי צה"ל, ynet, וואלה, nrg, ערוץ 7 ועוד רבים ובינוניים, עטו על המציאה כמוצאים שלל רב. אך מה לעשות והאמת היא הרבה יותר מביכה, כפי שניתן לראות בשתי התמונות שלפניכם: בתמונה הראשונה ניתן לראות את במת הדוברים בטקס רב הרושם. שימו לב לכמות המיקרופונים המונחים על השולחן כאילו מדובר בנאום של אובמה.

התמונה השנייה כבר חושפת את כל האמת במערומיה: לפחות תריסר צלמים וכתבים ממלאים גם את תפקיד הקהל.

אז מה היה לנו פה? גוף שהחליט להעניק פרס בסך 20 אלף ש"ח, עורך טקס שכולו סיבה למסיבה, אפילו מבלי לטרוח להזמין קהל, ואנשי תקשורת רבים שנופלים בפח ומוותרים על יושרם המקצועי תמורת עוד אייטם חסר כל ערך חדשותי.

כך קרה, שבסכום הפרס שהוענקו למשפחות החיילים, עשרים אלף ש"ח בסך הכל, זכו כמה פעילי ימין בזמן מסך שערכו שווה פי כמה. כל הסאגה התקשורתית הזו מעלה שאלה מעניינת: כיצד קרה שהתקשורת המואשמת בהיותה שמאלנית נותנת כל כך הרבה יחס לימין? התשובה היא פשוטה: יותר יעיל להציג את הימין באמצעות סיקורם פעילות שולי הימין ועל ידי כך ליצור את הרושם כי אלה הם נציגי הימין.

סביר להניח כי במידה וארגון ימני ממלכתי היה מכנס מסיבת עיתונאים סולידית שעיקרה התנגדות לסרבנות, זו לא הייתה זוכה לאותו הד ציבורי, ולו מכיוון שבמציאות התקשורתית בישראל, חדשות טובות הן לא חדשות. (וכל זאת מבלי להכנס לשאלה מי פה הצודק. גילוי נאות: הכותב חושב שכל המעורבים בפרשה לא הוכיחו חכמה רבה: לא הצבא שמקבל על עצמו פעילויות אזרחיות ופוליטיות של פינוי יישובים, לא החיילים שבאמצעות מדיהם וסרבנותם חוטאים גם בפוליטיזציה של הצבא, לא הרבנים שהעניקו את הפרס וודאי לא העיתונאים שעשו מזה סיפור)

המציאות כיום היא שמקורן של רוב הידיעות החדשותיות הוא בהודעות לתקשורת שמאחוריהן אין יותר מאשר תגובה על תגובה לתגובה על מעשה שמישהו עשה. יש לכך סיבות רבות, חלקן אובייקטיביות: תרבות רייטינג פופוליסטית, עצלנות העיתונאים, קשיים כלכליים המונעים העסקת כתבים למשימות עיתונאיות אמיתיות והכי חשוב- תרבות שהופכת את המילים לעיקר ואת המעשים למשניים.

לדוגמא, באותו היום בו נערך "הטקס" לכבוד החיילים הסרבנים (שניים בסך הכל, לא לשכוח), נערך בבית אבי חי בירושלים אירוע חגיגי לציון חג הסיגד שיחול ביום שני הקרוב. לאירוע זה, בניגוד לאירוע שגנב את הכותרות, הגיעו מאות ישראלים, עולים וצברים, צעירים וותיקים שהתכנסו יחד על מנת לחגוג יחדיו את חגם של בני העדה האתיופית. אבל אלו לא חדשות.

המקרה הזה הוא הוכחה נוספת לכך שהתקשורת הישראלית צריכה לערוך בדק בית ולהגדיר לעצמה מהם חדשות הראויות לדיווח ולהתחיל לברור את האייטמים החדשותיים מבין כל הברברת. בתור התחלה מוצע לעורכי החדשות להמנע מכל אייטם שמתחיל במילים: "פלוני אלמוני אומר כי...". בין אם אותו אלמוני הוא שר מכובד או כדורגלן בכיר.




יום שבת, 7 בנובמבר 2009

לא אקטואלי - 6.11.09

מורשת רפול
לפני שבועיים התבשרנו כי עיריית ירושלים חזרה בה מהחלטתה לקרוא לרחוב בשכונת 'נוף ציון' על שמו של רפול, לאחר שאלמנתו, עופרה מאירסון-איתן, התנגדה שיקראו רחוב בהתנחלות (כהגדרתה) על שם בעלה. מאירסון, שמאלנית מוצהרת שהספיקה לכהן כחברת מועצה בירושלים מטעם מרצ, רואה בשכונה שבין ארמון הנציב לג'בל מוכבר לא פחות מהתנחלות וזאת על אף העובדה ששטח זה נקנה בכסף מלא על ידי המיליונר היהודי ארווין מוסקוביץ. חבר הכנסת לשעבר משה פלד (צומת) סיפר לי כי בתקופת כהונתו כחבר כנסת התלווה לרפול בסיור במקום, שם פגשו את מוסקוביץ ורפול חיזק את ידיו לטובת בניית שכונה במקום. חבל מאד ששיקולים פוליטיים מנחים את מאירסון במקום צוואתו הרוחנית של בעלה.

עלילת דם
שמועות מספרות שהרהיטים של איקאה כל כך טובים בזכות העובדה שהמפתח השבדי הוא כלי עזר מצויין לגניבת ברגים ממוחות נורבגיים שאחראים על חלוקת פרסי נובל לשלום.

מי שולט על השלטון?
בשבועות האחרונים רוגשת המערכת הפוליטית וגועשים כלי התקשורת סביב רצונו של שר המשפטים לפצל את תפקיד היועץ המשפטי בתואנה כי מדובר בנושא רגיש שראוי לקיים סביבו דיון מקיף. בינתיים, השיק המכון הישראלי לדמוקרטיה את הפורום לתיקון שיטת השלטון בישראל. על פי אתר המכון, מטרות פורום זה הן "לגבש הצעות קונקרטיות, ישימות ומבוססות לשינויים ולתיקונים בשיטת הבחירות, במבנה המפלגות ותפקודן ובשיטת השלטון". אמנם, ניתן למנות סיבות רבות בגינן כדאי לערוך שינויים מבניים בדמוקרטיה הישראלית, אך השאלה הראשונה שצריכה להשאל היא האם ראוי שהדיונים על שינויים כה מרחיקי לכת יתקיימו במסגרת שאינה נבחרת ואינה דמוקרטית (גם אם היא מתקראת בשם "המכון הישראלי לדמוקרטיה").

אם בארזים
אורח הכבוד במפגש הפתיחה של הפורום שנערך בשבוע שעבר היה לא אחר מאשר ח"כ רובי ריבלין, הוא יושב ראש הכנסת. אותו ריבלין אשר רק לא מזמן הלין על כך שראשי ממשלה מוזילים את ערכה של הכנסת בכך שהם בוחרים לשאת את נאומיהם בבימות אלטרניביות, לא היסס להשתתף בדיון בנושא שינוי שיטת השלטון בישראל כאילו אין זה מתפקידה של הכנסת לדון ולהכריע בנושא.

דרוש פיתרון יצירתי
בשל הדומיננטיות של מפלגות מגזריות בכנסת ובקואליציה, הסיכוי לכך שהכנסת הנוכחית תבצע שינוי מרחיק לכת בשיטת השלטון הוא קלוש. נכון הדבר גם לכנסת שתבוא אחריה. וגם לזו שאחריה. לכן ראוי להציע פיתרון ביניים שיוכל להביא להתנעת התהליך כולו. על הכנסת למנות ועדה ציבורית חיצונית המורכבת מאישים פוליטיים ואנשי מקצוע שתהיה בעלת ייצוג הולם לכלל מרכיבי החברה הישראלית. על ועדה זו יוטל לגבש המלצות אשר יוגשו לכנסת ממש בסמוך לבחירות לכנסת ה-19, אז הלחצים הקואליציוניים הם יחסית חלשים, כאשר ההמלצות ייושמו רק החל מהבחירות לכנסת ה-20. כך אפשר יהיה לנטרל שיקולים פוליטיים ולהביא ליישום פיתרון מעשי אשר ישקף את מגוון הדעות בציבור. זהו מקרה ייחודי בו דווקא ועדה תוכל להביא לפתרון סוגייה במקום לדחות את הטיפול בה.

הכל שליט
ואם כבר רפורמה בשיטת השלטון בישראל, אז אסור לשכוח להכליל בה גם כמה תיקונים פעוטים ברשות השופטת: הרכב בית המשפט העליון, הגדרת גבולות השפיטות בבג"צ ואופן מינוי השופטים. אה כן, וגם כמה תיקונים במוסד היועץ המשפטי.

פלורליזם של אחידות מחשבה
על נטיותיו הפוליטיות של המכון הישראלי לדמוקרטיה ניתן ללמוד מכך שבהצעת החוקה של המכון סירבו מנסחי ההצעה להגדיר את מדינת ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי. אחד האישים המרכזיים במכון (לפחות על פי שכרו הגבוה כפי שפורסם בתחקירים עיתונאים לפני מספר חודשים) הוא פרופ' מרדכי קרמניצר. על קרמניצר, ממייסדי 'התנועה החדשה מרצ', ניתן לספר כי הוא תומך, כחלק מן המשא ומתן עם המיעוט הערבי, בשינוי דגל ישראל, סמל המדינה וההמנון. רק לאחרונה ניצח קרמניצר על פאנל רב משתתפים שנערך בנושא דוח גולדסטון, פאנל שהעיד על הרוחות הפלורליסטיות במכון הדמוקרטי. קרמניצר עצמו סיכם את הדיון, שבאמת ובתמים היה מרתק, כשאמר: "אני לא שמעתי פה, ואני שמח, טיעון נגד הרעיון שחייבת להיות בדיקה רצינית ובלתי תלויה (לגבי מבצע עופרת יצוקה)". ככה זה כשאתה מזמין כנציג הממשלה את השר בוז'י הרצוג, שמעיד על עצמו כי היה חבר הממשלה היחיד שקרא לשתף פעולה עם ועדת גולדסטון לאחר המבצע הצבאי.

הציונות של גולדסטון
השופט גולדסטון טרח להבהיר מעל כל במה אפשרית כי הוא ציוני גאה. האמת היא, שמבלי להתכוון לכך, גולדסטון הצליח להחזיר את הפטריוטיות לשמאל הציוני, שמבין כי הגיעה השעה להפסיק להתחסד אל מול הביקורת הצבועה אותה סופגת כיום מדינת ישראל. גולדסטון אולי לא יודע את זה, אבל לא רק שהוא ציוני, הוא גם ימני. לראייה, על פי פרופ' קרמניצר, הבעיה העיקרית בדוח החד-צדדי של גולדסטון היא שהוא מרחיק את האפשרות לפתרון שתי המדינות. ובמילותיו שלו: "נניח... שתהיה מדינה פלסטינית לצד ישראל, יש לשער שגם באחרית הימים במדינה פלסטינית כזו יהיו חלקים באוכלוסיה הפלסטינית שלא ישלימו עם ההסדר ויפעילו כוח מהמדינה הפלסטינית הזו כלפי ישראל... השאלה היא אם התפיסה של ועדת גולדסטון מאפשרת לישראל להגן על עצמה מפני מהלכים כאלה. כשאני קורא את גולדסטון... אני שואל את עצמי מה הוא משאיר למדינה שמתגוננת מול סיטואציה כזו?". גולדסטון אפילו לא ידע שהוא כזה.

הקלה
רווח לי כששמעתי שיעקב טייטל הוא האחראי על 14 פיגועים. הייתי הרבה יותר מודאג לו 14 משוגעים היו אחראים על פיגוע אחד כל אחד.

יום שישי, 30 באוקטובר 2009

לא אקטואלי - 30.10.09

חופשיים מהחופש
אחת הדוגמאות הייחודיות והמקוריות ביותר של מנהיגות חוצת גבולות ברשת האינטרנט היא האתר cyberdissidents.org. זהו ארגון חדש שהוקם בשנה שעברה ומבקש לתמוך בקולותיהם של בלוגרים לוחמי חופש ולהגן על חופש הביטוי שלהם. במחשבה ראשונה נראה כי פרסום כתיבתם של אותם פעילים עלול להביא למעצרם בידי המשטרים הטוטליטריים בארצות בהם הם חיים, אך האמת היא הפוכה. עצם בחירתם של אותם אנשים להיות פעילי זכויות אדם במדינותיהם הרודניות ולפרסם את דבריהם ברשת האינטרנט, כבר מעמיד אותם בסיכון. בשלב זה, מתן תהודה עולמית לפעילותם יכול להיות מה שיציל אותם כפי שכבר המציאות הוכיחה בעבר: נתן שרנסקי, אחד מהיועצים של ארגון זה טוען כי התמיכה הציבורית במאבקו היא זו שהגנה עליו בכלא הסובייטי במשך תשע שנים.

כל ישראל
לאחרונה הודיעה רשות השידור כי 'קול ישראל' הגיעה להסכמי שיתוף פעולה עם הרדיו הבינלאומי של סין. שיתוף הפעולה יכלול חילופי תוכן, שיתוף מרואיינים והפצת תכנים בעברית דרך אתר האינטרנט של הרדיו הסיני. כמו כן סוכם כי רדיו 'קול ישראל' יסייע לכתבת הסינית בישראל ונציגי הרדיו הסיני בבייג'ין יסייעו לנציג 'קול ישראל' המדווח מסין. עסקה לא משהו לרדיו הישראלי בהתחשב בעובדה שהמשטר הסיני ממילא לא מאפשר סיקור חופשי מארצו. כדי להבין עד לאן משגת ידם של הסינים ניתן ללמוד מהעובדה שהממשלה לא מאפשרת לגלוש ברשתות החברתיות בתחומה. בקיצור, אין מה לחכות לסקופים מסין.

חתונת הכסף לפמיניזם
ביום רביעי הקרוב, תציין שדולת הנשים 25 שנים של פעילות לקידום מעמד האישה בישראל. באירוע יעלה המחזמר "ינטל" בתיאטרון הקאמרי וייחגג במעמד שר החינוך, גדעון סער, מי שהיה הגבר הראשון שעמד בראש הוועדה לקידום מעמד האישה. חלק גדול מציבור הבוחרים בישראל לא רואים הבדל משמעותי בין המפלגות השונות. במציאות כזו, יש רבים אשר נותנים את קולם בהתאם לטרנדים (בואו נצביע לסבא עם הסוודר) ולשיקולים שלא תמיד מהותיים (היא אישה / הוא גבר). לכן ראוי שכל פוליטיקאי שדואג לעתידו יתחיל בכך שידאג לנושא הפמיניזם הנשי. גם אם הוא חושב שמדובר בנושא חשוב מאד, וגם אם הוא חושב שממש לא.

הבית היעודי
עם הקמתה של הממשלה החדשה, ביקשה וקיבלה מפלגת הבית היהודי את האחריות על טיפול בנושא השירות לאומי. כל זאת לאור גזירות כלכליות וקיצוצים תקציביים המרחפים מעת לעת על אחד המפעלים החברתיים ביותר במדינת ישראל. לשם כך, הועברה מינהלת השירות האזרחי-לאומי ממשרד ראש הממשלה למשרד המדע בראשותו של השר דני הרשקוביץ. על כך מגיעה מילה טובה לציבור הדתי-לאומי ולנבחריו, אשר מכל הכיבודים וההטבות שחברות בממשלה יכולה לתת, בחרו דווקא להתמקד ביכולת לאפשר לבנות הציבור הדתי להמשיך ולתרום לחברה הישראלית.

שירות לאומי מגזרי
בשנים האחרונות, החלה המינהלת להרחיב את שורות השירות האזרחי גם במגזר החרדי והערבי. לא ניתן לזלזל בחשיבות השתלבותם של צעירים חרדים וערבים במסגרת השירות האזרחי. עבור החרדים מהווה השירות כרטיס כניסה לשוק העבודה הישראלי ואבן דרך נוספת בהשתלבותה של החברה החרדית בתוך החברה הישראלית. במקרה של הצעירים הערבים, החשיבות גדולה אפילו יותר: מלבד בלימת תהליכי פלסטיניזציה שעוברים על ערביי ישראל, השתתפות בשירות הלאומי יוצרת אצל הצעיר הערבי דיסוננס קוגניטיבי כזה שיחייב אותו בעתיד להגן על בחירתו לתרום למדינה ולחברה במסגרת השירות האזרחי. במילים אחרות, שנה אחת של שירות לאומי יוצרת אזרח ערבי ממלכתי לכל החיים.

על נאמנות ואזרחות
לאור החשיבות האסטרטגית של הצלחת המינהלת, העברתה ממשרד ראש הממשלה לטיפולו של משרד קטן ממפלגה סקטוריאלית (גם אם בהכחשה) פוגעת ביכולתה להשיג את מטרותיה באופן מלא. ראשית, משום שנושא השירות הלאומי שוב נתפס בציבור הרחב כצורך מגזרי של ציבור הכיפות הסרוגות. שנית, בשל המעמד הנחות של משרד המדע אל מול פרוייקט דגל הפועל מטעם משרד ראש הממשלה. ושלישית, משום שלמרות כל הסיסמאות והדיבורים היפים, שר המדע מחוייב קודם כל לציבור הדתי. לכן, בימים קשים מבחינה כלכלית, מי שסובלים מכך הם אותם חבר'ה חרדים וערבים. מדובר בבני נוער שחצו באומץ את הרוביקון ונכנסו לתהליך קבלה לשירות לאומי על אף הלחצים שהופעלו עליהם מסביבתם הקרובה, ולאחר כל זה הם מוצאים את עצמם בודדים ומבודדים ללא תקן מתוקצב ועם טעם מר של בגידה מצד המדינה. יהיה זה מעשה אצילי ורב משמעות, אם שר המדע יבקש להחזיר את המינהלת למשרד ראש הממשלה על מנת שזו תוכל למלא את תפקידה.

מדתיות בע"מ לדתיות בעם
באשר למצוקת תקני השירות הלאומי בקרב הבנות הדתיות: עשייתן המבורכת אינה מוטלת בספק אצל אף אחד מבין חברי הכנסת. הגיעה השעה לחקיקה מתאימה אשר תעגן את פעילותן ותקציבן ללא קשר לכוחו האלקטורלי של הציבור הדתי לאומי בכנסת, כך שהשירות הלאומי לא יתוקנן בערבון מוגבל בהתאם לתקציב שנתי כזה או אחר.

הברחת מוחות
נהוג לייחס לממשלות הימין את העמקת הפערים בין המרכז לפריפריה בשל מדיניותם הכלכלית. האמת היא שלא ניתן לתלות את כל האשמה במדיניות הניאו-ליברלית. על פי פרופ' שלמה חסון מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית, הפערים בין הפריפריה למרכז גדלו משמעותית דווקא בתקופת הכהונה השנייה של יצחק רבין כראש ממשלה שפעל למען הקצאת תקציבים רבים ומשאבים נוספים לטובת הגליל והנגב. התפיסה שההון האנושי בישראל ישכיל לנצל את יתרונותיו ולהתמודד מול אתגרי הכלכלה הגלובלית הביאה לנקיטת צעדים לפתיחת חשוק הישראלי לתחרות חופשית בשוק העולמי. אלא שהמציאות טפחה על פניהם של תושבי הפריפריה: המשק הישראלי אכן ניצל את יתרונות ההון האנושי, אך מי שנהנו מכך היו בעיקר השכבות החזקות בישראל אשר מתגוררים בעיקר במרכז הארץ. זאת מכיוון שמי שמרכזים אצלם את ההון האנושי הן חברות ההיי-טק והביו-טכנולוגיה, אשר מעסיקות בעיקר את אזרחי מדינת תל-אביב. כך יוצא שגם המשכילים והמוכשרים שגדלו בפריפריה מתפתים לעבור למרכז ובינתיים מרבית האוכלוסייה שנשארת מאחור נאלצת להתחרות בקרבות אבודים עם שווקים גדולים וזולים בהרבה. את התיאוריה הזו לא אני המצאתי, אלא פרופ' פול קרוגמן, כלכלן אמריקאי (יהודי כמובן), שמודל 'ליבה-פריפריה' שפיתח, זיכה אותו בפרס נובל לכלכלה בשנת 2008. על פי מודל זה, השוק החופשי לא יודע לאזן את עצמו ומעמיק את הפערים בין מרכז לפריפריה. על הממשלות להכיר בכך ולהבין כי הדרך היחידה לצמצמם את אותם פערים היא בקידום ההון האנושי בפריפריה. לכן, לא ניתן להסתפק ביצירת תשתית תחבורתית שתהפוך את ישובי הפריפריה לערי שינה של עובדי המרכז, אלא יש לקדם מוסדות מחקר ופיתוח ברחבי הנגב והגליל: מהקמת אוניברסיטאות ועד הבאת חברות הייטק.

יום שני, 26 באוקטובר 2009

לא אקטואלי - 23.10.09

בלבלי אותו
לגרש ילדי עובדים זרים – אסור.
לעקור 8,000 יהודים מבתיהם – מותר.
העלאת שארית יהודי אתיופיה – בעייתית.
דרישת נכדי הפליטים הפלסטינים לזכות השיבה – לגיטימית.
הראשונים נולדו בישראל ולא מכירים מקום אחר מלבדה. האחרונים לא מכירים שום מקום אחר מלבד הארץ המובטחת על אף שמעולם לא ביקרו בה. מוסר יהודי?

רכבת לשום מקום
ביום שישי האחרון קיים ארגון מסיל"ה אירוע להעלאת המודעות לילדי מהגרי העבודה והפליטים החיים בעיר תל אביב. קיומם של ארגונים אולטרא ליברליים המקדמים סדר יום להפיכתה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה כבר מזמן לא מהווה חדשות. לפחות לא בעיתון זה. גיגול קצר אודות מסיל"ה הוביל אותי לבלוג הרשמי של רון חולדאי: "מסיל"ה (מרכז סיוע ומידע לקהילה הזרה) הוא גוף שהוקם בשנת 1999 על ידי רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב-יפו, ונמצא באחריות מינהל השירותים החברתיים בעירייה". ההחלטה להקים את מרכז הסיוע היא בהחלט יוזמה ברוכה המצטרפת לשורה של יוזמות מקוריות קודמות. עם זאת, תמוהה העובדה שאירוע המופק על מנת לשמש אמצעי לחץ כנגד הממשלה, נערך מטעם ארגון הפועל מטעמה של רשות מקומית. הגיע הזמן שמישהו בממשלת ישראל יבין כי הריפיון אותו מגלה המדינה הוא זה שמעודד ראשי רשויות לצפצף על החלטות ממשלה כאילו הן היו המלצה בלבד. בשיאה של התופעה חזינו כולנו לא מזמן: ראשי ערים העיזו להודיע כי לא יצייתו לחוק הבצורת ויסרבו לגבות את המס החדש. צודקים או לא, סדר צריך להיות.

מצילה מצליפה
את האשמה הבלעדית על המצב הקיים יש להטיל על רשויות החוק, אשר לא השכילו לגבש מדיניות הגירה מוסדרת. כל זאת, דווקא במדינת ישראל בה לסוגיית ההגירה חשיבות רבה: מצד אחד, מדינת ישראל פותחת את שעריה ליהודים ושאריהם מרחבי העולם. מצד שני היא נאלצת להתמודד עם המוני פלסטינים המתדפקים על שעריה בתואנת השווא של זכות השיבה. על כל אלה יש להוסיף את מהגרי העבודה, אשר מיעוטם הם פליטים שלא יכולים לשוב לארצם. לשם כך הקים מרכז מציל"ה בראשותה של פרופ' רות גביזון, צוות אשר גיבש מתווה למדיניות הגירה. על המסמך אותו פרסם המרכז החשוב חתומים בין השאר פרופ' אמנון רובינשטיין ופרופ' שלמה אבינרי, אשר אינם נחשדים בפאשיזם על אף היותם פטריוטים הרואים בשמירה על אופייה היהודי של מדינת ישראל כמטרת על. נראה כי בזמן שיש כאלה המדברים על שמאל לאומי, יש כאלה שעושים אותו.

שר חינוך של כולם
בשבוע הבא יצוין יום הזיכרון לזכר יצחק רבין ז"ל. מדי פעם טורחים המארגנים ומזמינים איש ימין לטקס שהפך מזמן לאירוע אבל לשמאלנים בלבד. השנה ישתתף שר החינוך התל-אביבי שהיה יכול להיות חלומה הפמיניסטי והליברלי של כל אמא שמאלנית, אילולא היה ימני. חשוב מאד ששר החינוך השאפתן ינצל את ההזדמנות ואת מעמדו החדש על מנת להחזיר לטקס את המימד הממלכתי שמעולם לא היה לו, כך שכל חלקי העם יוכלו להתאבל יחדיו על הירצחו של ראש ממשלה.
פיצול אישיות
לקראת בחירתו של היועץ המשפטי החדש, יצא עיתון 'הארץ' במסע נגד חבר הכנסת יריב לוין אשר נמנה על ועדת האיתור שאמורה להציג מספר מועמדים מהם תבחר הממשלה. לטענת 'הארץ' לוין שרוי בניגוד אינטרסים בשל שיחה שקיים לפני עשר שנים עם הקבלן החשוד בפלילים דודי אפל. מהעבר השני, מעניין שאיש אינו פוצה פה בשל ניגוד האינטרסים הקיים בחוק עצמו למינוי ועדת האיתור. בראש הוועדה עומד שופט בית המשפט העליון בדימוס, אשר ממונה על פי חוק על ידי נשיאת בית המשפט העליון. במילים אחרות: לנשיאת בית המשפט העליון יש השפעה לא מבוטלת על בחירת היועץ המשפטי שיזכה להתייצב מולה כבא כוחה של המדינה. חוק זה נקבע לאחר שוועדה מיוחדת ישבה על המדוכה והציע את ההסדר הקיים כיום בחוק. בראש הוועדה ישב, הפלא ופלא, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט מאיר שמגר. מסתבר שלא חסר שופטים בירושלים.

על התורה ועל העבודה
במכתב חריף שהעבירו לשר הביטחון, טענו חברי הכנסת פינס, כבל, יחימוביץ' ותמיר כי "פיצול תפקיד היועץ המשפטי יוביל לריסוק מעמדו ולפוליטיזציה מסוכנת בהתנהלות הממשלה". על פניו נראה שלקבוצת החברים ממפלגת העבודה (לא נקרא להם מורדים מפאת מה ששנוא עליך...) יש בעייה עם ממשלה פוליטית. מילא שיש ממשלה ימנית, אבל פוליטית? גוועלד. פרשנות מעמיקה יותר, נותן פרופ' משה קופל, שטוען שככה זה כשכל האמת נמצאת בצד אחד. אזי התנהלותם של אלה שחושבים אחרת נראית פוליטית וראויה להגחכה. פלורליזם במיטבו.

מפלגה חינוכית
ביום ב' האחרון נערך כנס היסוד של שדולת הליכוד לקידום החינוך. מדובר ביוזמה של כמה פעילים במפלגת השלטון שהשכילו להבין כי לא די רק בתפיסת השלטון אלא גם במתן רוח גבית לשר החינוך ובקידום סדר יום לאומי. הקמת לובי לטובת קידום אידיאולוגיה נטו בתוך מפלגה אינה תופעה שכיחה במחוזות הפוליטיים שלנו ומהווה משב רוח מרענן במסדרונות מצודת זאב. אחרי הכל, בעשורים האחרונים עוסקות המפלגות בעיקר בשרידות פוליטית ובמלחמות פריימריז. לבקשת המארגנים הגעתי כנציג המכון לאסטרטגיה ציונית על מנת לסקור בקצרה את המחקר של המכון אודות הוראת האזרחות אותו כתב ד"ר יצחק גייגר. הפתיע אותי לגלות כי רובם של מארגני השדולה הם יוצאי חבר המדינות. אפילו חבר הכנסת היחיד שהגיע לאירוע, זאב אלקין, לא נולד ממש בארץ. נראה כי העולים, אשר נהנים מתודעה לאומית מפותחת ומודעות גבוהה לחשיבותה של ההשכלה הגבוהה, יוכלו להוביל את הליכוד להישגים משמעותיים בשדה החינוכי בשנים הבאות.
הבהקים חינוכיים
בין משתתפי כנס היסוד היה שר האוצר לשעבר, יגאל כהן-אורגד, אשר ביכה את הקמתה של השדולה באיחור של 32 שנים. חבר הכנסת אלקין פרגן לשר החינוך החדש על כך שפתח את שנת הלימודים בבתי הספר ובאקדמיה ללא שביתות, הישג לא מבוטל במערכת החינוך הישראלית. לזכותו של אלקין יאמר, כי הוא לא היסס להציב מטרות עבור ממשלת הליכוד לקדנציה הקרובה: הפיכתה של מכללת אריאל לאוניברסיטה, השפעה על תוכניות לימודים והרכבי ועדות מקצוע ופתיחת אזורי הרישום לבתי ספר לשם הגדלת אפשרויות ההתפתחות האישית של התלמידים. רשמנו.
חשוב להכיר
זו אינה חוכמה להכיר ולנפנף ברצח העם הארמני בידי התורכים כאשר האחרונים קצת מעצבנים אותנו. זו חוכמה גדולה הרבה יותר גדולה להיות נאמן לאמת גם כשאינטרסים אחרים נוגדים את האמת הזו.
מורים לדמוקרטיה
ביום שני הקרוב יערך כנס הבחירות של תנועת 'רוח חדשה' בארגון המורים. 'רוח חדשה' היא התארגנות רעננה של מורים אשר שמו לעצמם למטרה להוות חלופה להנהגה הקיימת בארגון המורים, הידועה גם בשמה הנוסף: רן ארז. מבלי לזלזל בצורך להפיח רוח חדשה בארגון המורים, עיקר חשיבותה של התנועה החדשה הוא בכך שבבחירות הקרובות, תהיה לכל מורה ומורה מ-40 אלף המורים החברים בארגון אפשרות בחירה אמיתית.

בראשית – נוח!
ורק אז לֶךְ-לְךָ.

יום שבת, 17 באוקטובר 2009

לא אקטואלי - 16.10.09

ברית המילה הכתובה
השבוע התבשר סבר פלוצקר על זכייתו בפרס מפעל חיים מטעם אגודת העיתונאים. לרגל הבשורה קיים פלוצקר ראיון מיוחד ב-ynet בו התגאה אני גאה בזה שצפיתי מראש את המשבר הכלכלי, למרות שלא ידעתי שהוא יהיה כל כך ארוך". עוד אמר: "אני בהחלט רואה עתיד למילה הכתובה...". אכן, המילה הכתובה היא בעלת ערך רב. אחרת, איך נדע להזכיר לפלוצקר שמצד אחד מתגאה בכך שחזה את המשבר הכלכלי ומצד שני כתב את המילים הבאות תשעה חודשים לפני פריצתו: "לדעתי, האמריקנים בפאניקה קצת מופרזת. הכלכלה שלהם לא עומדת על מפתנו של משבר דרמטי. הבורסות שלהם לא בועתיות: מדדי המניות המובילים בוולסטריט מצויים כיום עדיין במרחק ניכר מתחת לרמתם הריאלית באביב 2000". אין זה אומר כי פלוצקר לא ראוי לפרס, אך בהחלט כדאי שיזכור כי אף אחד אינו חסין מטעויות, ואם אפשר, גם את ערכה של המילה הכתובה.

השתלבות לא מתוכננת
השבוע נפתח מושב החורף של הכנסת בו נחוש ראש הממשלה להעביר את הרפורמה בוועדות התכנון והבניה. אחד הזכרונות הכואבים של נתניהו מהמושב הקודם של הכנסת הייתה הפארסה ברפורמת הקרקעות שנגרמה כתוצאה מהתנגדותם של ארגונים אזרחיים. לאור הניסיון הכואב, נראה שהחבר'ה במשרד ראש הממשלה למדו את הלקח וניצלו את פגרת הקיץ על מנת להפגש עם ארגונים שונים, להציג בפניהם את עיקרי הרפורמה ולשמוע את ההסתייגויות. במסגרת פעילותי במכון לאסטרטגיה ציונית, הוזמנתי גם אני להשתתף בישיבה באגף לתכנון מדיניות. מעבר להיבטים סביבתיים ותכנוניים, יש לרפורמה הזו השלכות על סוגיות לאומיות, כפי שתיארתי במדור זה לפני שבוע. למרות זאת, מצאתי את עצמי כנציג הגוף היחיד בעל סדר יום לאומי כשכל שאר הנציגים באים מטעם ארגונים בעלי אג'נדה ירוקה (ולא רעה בכלל). פילוח אחר של המשתתפים באותה ישיבה גילה כי חובשי הכיפות הסרוגות שהיו בחדר, כולל מנכ"ל משרד רוה"מ עצמו, היו כולם פקידי ממשלה. נראה כי המגזר הדתי-לאומי, שהצליח כבר להשתלב בצמרת הצבא, מערכת המשפט, גופי ממשל ועולם התקשורת, טרם פיתח את המודעות הדרושה לצורך בהשתלבות בהובלת ערכי הסביבה והתכנון.

עברי לידר
מי שכן הפנימו את הצורך בשילוב בין ערכי היהדות לערכי הסביבה הם חברי עמותת 'טבע עברי' אשר לקחו על עצמם להרחיב את זהותנו כיהודים החיים בישראל, כך שתכלול גם את מחויבות לאורח חיים בר-קיימא. בין שאר פעילויות העמותה החדשה-דנדנשה ניתן למנות את בית מדרש 'דרך-ארץ' אשר הוקם בשיתוף פעולה עם בית מדרש 'אלול'. אלו המעדיפים פעילויות חד-פעמיות ופחות מחייבות מוזמנים לרתום את קהילתו (מתנ"ס, בית-כנסת, מקום עבודה וכד') לטובת הקריאה לקיום השבת הבאה, שבת פרשת נח, כשבת של תיקון סביבתי. פרטים נמצאים באתר המתחדש של העמותה.

שועי עולם ושות'
עם כל הכבוד ליוזמות יהודיות מהסוג הנ"ל, יש כאלה שחושבים בגדול. לטוב ולרע, שמעון פרס הוא אחד כזה. בשנה שעברה ניצלו מקורביו את שמו על מנת לייסד את ועידת הנשיא שהביאה לירושלים את מיטב שועי העולם: ראשי מדינות, בעלי חברות, אינטלקטואלים בעלי שם, אנשי רוח בקנה מידה עולמי ועוד ועוד. בשנה שעברה השתתפתי בועידה והתרשמתי מהאופן היחודי בו משולבים עבר, הווה ועתיד: תוך יומים וחצי נדחסים להן מגוון אירועים ופעילויות בהם מועלים על נס תרומתם של בני העם היהודי לעולם, דנים במגוון סוגיות עכשוויות ובמקביל בונים קשרים וגשרים בין משתתפי הכנס לטובת פעילות עתידית. בשבוע הקרוב תתקיים הוועידה זו הפעם השניה, ולמרות שהפעם האירוע יהיה פחות גרנדיוזי, עדיין צפויה למשתתפים בו חוויה מעשירה ומרתקת.

פרס והנובל
זכייתו של ברק אובמה בפרס נובל לשלום מאירה לפתע באור חיובי את זכייתם של יצחק רבין ושמעון פרס שחתמו על הסכמי אוסלו. ביחס לנשיא צעיר, חסר כל רקורד ביצועי, שמועמדותו לפרס הוגשה מספר ימים לאחר שנבחר לתפקיד נשיא ארצות הברית, נראית חתימה על הסכם שלום עם ארכי-מחבל כמעשה הירואי מאין כמוהו. נראה כי ירידת קרנו של פרס נובל לשלום מתאימה לפיחות בציפיות מחזון השלום. בנאומו עם פתיחת מושב החורף של הכנסת, הודה הנשיא פרס: "אני יודע: השלום עם מצרים והשלום עם ירדן, אינם שלום של אהבה. אין אנו נופלים איש בזרועות רעהו. ואפילו נשמעת הסתה כנגדנו. לא כך חלמנו על שלום - אבל זה מה שיש". כל זה לא מנע ממנו לבקש: "אל תרפו מהמשא ומתן, חפשו כל סדק, נסו כל אפשרות כדי לשים קץ ליותר ממאה שנות מדון ודמים. אני בטוח שהעם יהיה אתכם. יש מלחמת אין ברירה, ויש שלום של אין ברירה. בעיני אפילו שלום של אין ברירה עדיף". כך הופך שלום של אמיצים לשלום של פחדנים, ועם פחדנים, אף אחד לא רוצה לעשות שלום בג'ונגל המזרח תיכוני.

זה לא רק ספורט
לא כדאי שהזכייה בפרס נובל לשלום תכניס לאופוריה את ברק אובמה. אחרי הכל מדובר בוועדה המורכבת מחמישה חברים לשעבר בפרלמנט הנורבגי. רק שבוע קודם לכן הטריח את עצמו אובמה לקופנהאגן על מנת לשכנע את חברי הוועד האולימפי לבכר את שיקגו על פני ריו, טוקיו ומדריד לאירוח האולימפיאדה ב-2016. 115 נציגי מדינות העולם ירקו בפניו של נשיא המעצמה העולמית והדיחו את שיקגו כבר בסבב ההצבעה הראשון. יש לי תחושה שאם היו נותנים לאובמה לבחור, הוא היה מעדיף לנצח בקרב על האולימפיאדה ולהרוויח את הנובל ביושר כשתגיע השעה.

אות חיים
מבדיקת זהותן של המחבלות ששוחררו בעסקת קלטת גלעד שליט עולה כי כמעט כולן הואשמו בניסיון לגרימת מוות. הווה אומר: עדיף להיות רוצחת לא יוצלחת. יכול להיות שמישהו ביקש להעביר מסר מתוחכם לארגוני הטרור הפלסטיניים?

לא חראם
ארגוני זכויות אדם (כך הם קוראים לעצמם) פרו-פלסטיניים מלינים על כך כי מתאם הפעולות בשטחים מתעלם מפניותיהם בשם תושבים פלסטינים ומוכן לפעול אך ורק מול התושבים עצמם. בין ארגונים אלו ניתן למנות את 'גישה' שטוען כי מדינת ישראל מיישמת משטר אפרטהייד, 'המוקד להגנת הפרט' ו-'רופאים לזכויות אדם' שקראו רק לפני ארבעה חודשים לראשי האיחוד האירופי ללחוץ על שר החוץ בשלל נושאים פוליטיים. שלושת הארגונים הנ"ל, מקבלים חלק ניכר ממימונם ממשלות אירופאיות. פלא אם כך שהצבא הישראלי מסרב לשתף עימם פעולה? יש צדק פואטי בעובדה שארגונים שבפעילותם דחפו לקריאות לחרם על מדינת ישראל מתבכיינים על כך שכעת הם אלה שמוחרמים. לי זה נשמע כמו "אוי אוי אוי".

חילופי זוגות
בשבוע החולף נדונה בוועדת החוקה של הכנסת הצעת החוק של ישראל ביתנו בנושא ברית הזוגיות, המאפשרת לחסרי דת להינשא. הגירסא הנוכחית של החוק המוצע היא מצומצמת מאד לאור התנגדותם של חברי הכנסת החרדים ולכן נותנת מענה למספר קטן מאד של זוגות. כבר בשנת 2000 הוצע במסגרת אמנת גביזון-מדן הסדר מפורט רישום הנישואין, אך בעיקר בשל התנגדות הממסד הדתי, ההצעה נותרה על המדף בלבד. הפוליטיקאים החרדים צריכים להבין כי הזמן אינו משחק לטובתם, מכיוון שהשוק החופשי אינו נשאר אדיש ומייצר פתרונות עוקפי מדינה. לדוגמא: ארגון 'משפחה חדשה' מנפיק תעודת זוגיות אלטרנטיבית כפתרון אזרחי לנישואין בישראל. הארגון כבר שכנע מספר עיריות (תל-אביב, מבשרת-ציון, רמלה, נס-ציונה ולוד) לראות בתעודה החדשה מסמך חוקי שבעליו יחשבו לזוג נשוי לכל דבר. בקצב הזה, דווקא החרדים יהיו אלה שיתגעגעו להסדר המוצע כיום באמנת גביזון-מדן.

לקום מחר בבוקר
ולהתחיל מבראשית.

יום ראשון, 11 באוקטובר 2009

לא אקטואלי - 9.10.09

בזמן שישנת
טוב הייתה עושה ממשלת ישראל לו הייתה ממשיכה מדינת ישראל במדיניות של התעלמות מוועדת החקירה של האו"ם לפעילות צה"ל ב"עופרת יצוקה" גם לאחר שזו פרסמה את מסקנותיה. אחרי הכל, היה זה השופט גולדסטון בכבודו ובעצמו שנרדם מול נועם בדין, תושב שדרות כנציג 'מרכז תקשורת שדרות', כשזה העיד בפני הוועדה. כעת זהו תורה של מדינת ישראל להרדם.

לא סופרים אותם
סוכנות הידיעות 'ממרי' מדווחת על פולמוס אינטלקטואלי בעקבות החלטת משרד התרבות המצרי לחדש מיזם תרגום ספרות ישראלית לערבית. מנהל המרכז הלאומי המצרי לתרגום, גאבר עצפור, סיפר כי פרויקט תרגום ספרות ישראלית לערבית שהחל בשנות השישים במסגרת מדיניות 'דע את האויב', הופסק בשנת 2000, בשל חתימת מצרים על אמנה בינ"ל המחייבת את מצרים לקבל את הסכמת מחבר הספר והמוציא לאור הישראליים בטרם התרגום לערבית. לדברי עצפור, מדיניות המרכז לתרגם ספרות עולמית נמשכה, ובמסגרתה מתורגמים לערבית טקסטים עבריים דרך שפה זרה מתווכת משנת 2005. "אנו נגד נורמליזציה, ולכן חשבנו על דרך אחרת - לתרגם את הספרים הישראליים המתורגמים לאנגלית..." אמר עצפור. עצפור הוסיף כי הספרים המועמדים לתרגום הם מכתביהם של עוז וגרוסמן או מספרות "ההיסטוריונים החדשים" שהם ממחנה השלום בישראל. לדברי עצפור, חשוב שהאזרח המצרי הערבי יידע שיש כותבים ישראלים המתנגדים למחשבה הציונית ולעקרונות של ישראל. את עמוס עוז ודוד גרוסמן, סופרים המגדירים עצמם כציונים, צריכים להיות מוטרדים מהעובדה לגלות כי עובדת היותם ציונים מוטלת בספק.

התיישבות במבחן בג"צ
בתקופה האחרונה ניתן לחזות בניסיונות של המדינה ליישב יהודים באזורים בעלי חשיבות לאומית. עיקר המאמצים מתרכזים בהבאת קבוצות של חרדים ודתיים לאומיים לפריפריה הגיאוגרפית והחברתית: חריש (בואדי ערה) וכסיף (בנגב) הינם ערים אשר מתוכננות לציבור החרדי, בעוד הדתיים הלאומיים מכוונים כגרעיני התיישבות בעיקר בערים המעורבות (יפו, רמלה, נצרת עילית, עכו וכד'). הסיבה שהמדינה פועלת באופן זה אינה רק משום שקל להביא את הקבוצות הללו למחוזות נידחים. מאז שנת 2000, בה החליט בית המשפט העליון כי לרוב האזרחים במדינה (המתקראים יהודים) אין זכות להקים ישוב משלהם, בניגוד לקבוצות מיעוט בעלים מאפיינים תרבותיים ייחודיים (דתיים, חרדים, בדווים, צמחונים וכד'). במקום שהממשלה תעגן בחקיקה מתאימה את האפשרות להמשיך ולקיים מיזמים דוגמת הקמת המצפים בגליל, היא בוחרת לשחק תופסת עם בג"צ. אך בקצב הזה, יתכן וגם הפתרונות הקיימים לא יהיו חוקיים: האגודה לזכויות האזרח וכמה ארגונים פוסט ציוניים נוספים, טוענים כי הקצאת מגרש ביפו לחברת 'באמונה' אשר בונה רק לציבור הדתי לאומי הינה אפליה פסולה. דוגמא נוספת היא עמותת 'במקום' אשר מתנגדת להרחבתה של חריש לטובת האוכלוסייה החרדית. לאחר ניסיון מר של כמה מהפכות חוקתיות לא ממש ציוניות, ראוי כי המחוקקים יקדימו לעשות את תפקידם ולא יאלצו את בג"צ לקבוע מהי אפליה, איזו פסולה ואיזו מותרת.

הפשרת הבנייה
למרות כל הצהרותיהם המתייפיפות של מנהיגי המדינה, בעשורים האחרונים המדינה לא עשתה די על מנת להביא תושבים יהודים לגליל ולנגב במסות גדולות. במסגרת תוכנית המצפים, עליה הכריזה ממשלת בגין בשנת 1979 וידועה לציבור בשם 'ייהוד הגליל', הוקמו 26 יישובים בתוך שנתיים. מאז השתנו יותר מדי דברים, ולא לטובה: בג"צ יפסול כל תוכנית המתקראת ייהוד בתואנה כי זו גזענית; למנהלת סלע, זרוע ממשלתית שאמורה גם להקים יישובים חדשים לקח כפול מהזמן כדי להתחיל את בניית התשתיות באחד מארבעת היישובים שתכנונם כבר החל; לבוגרי עמותת 'איילים' שמפעילה כפרי סטודנטים בפריפריה, אשר מבקשים לקבוע את עתידם בנגב המדינה טרם מצאה פתרונות; זוגות צעירים רבים מבקשים להתיישב בגליל אך הביקוש גדל מההיצע הקיים בישוביים הקהילתיים. עם כאלה נתונים, לא פלא שהצעירים מהפריפריה מוצאים את מקומם רק בפריפריה של מדינת תל-אביב.

לא הישג ולא ציוני
את אובדן סדר היום הציוני של ממשלות ישראל בעשורים האחרונים תמחיש הדוגמא הבאה: מאות חיילים משוחררים אשר שירתו כחיילים בודדים וכיום לומדים לתואר אקדמי במימונה של קרן פילנטרופית בשם 'הישג' החליטו לא לראות בבדידותם חיסרון אלא למנפה לטובת חיזוק המפעל הציוני. לשם כך, התאגדו מאות הצעירים לקבוצה בשם 'הישג ציוני'. למרות הפיתוי הגדול שיש לצעירים בודדים בעלי השכלה לעזוב את ישראל למדינות המוצא שלהם, בוחרים חברים אלו לבנות את עתידם רק במדינת ישראל ולהשתלב בחברה הישראלית. לשם כך, הם מבקשים לסייע למדינת ישראל באמצעות עיבוי ישובים קיימים באזורי פיתוח ולהזרים חיים חדשים ליישוב. בינתיים החבר'ה שעסוקים בקרבות הישרדות יומיומיים נאלצים לכתת את רגליהם בין משרדי הממשלה ומקווים שלמישהו שם למעלה ייפול האסימון לפני שהחברים יתייאשו מהמדינה.

בירוקרטיה פוסט ציונית
אחת הסיבות המרכזיות לכך, אם כי ודאי לא היחידה, שהמדינה הורגת ברכות יוזמות ברוכות רבות היא הבירוקרטיה. בשם הקרב בבירוקרטיה ביקש נתניהו לקדם את הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, ובשם אותו אליל הוא מבקש לכונן מהפכה בהליכי הבנייה והתכנון. בשני המקרים מדובר בכוונות טובות אך לא די בהן. בכל האמור לקרקעות ולהתיישבות יש לזכור כי בארצנו הקטנטונת מדובר בהרבה יותר מאשר אינטרסים כלכליים. רפורמת הקרקעות כבר פגעה בכמה אינטרסים לאומיים, מהלך אשר הביא להקמת צוות שרים אשר אמור להגיש בקרוב את המלצותיו לתיקונים ברפורמה. עד אז, עיננו אליהם תלויות.

לתכנן את התכנון
הסוגייה הבעייתית ביותר ברפורמה המתגבשת בוועדות התכנון הינה האצלת סמכויות מהוועדות המחוזיות לוועדות המקומיות. לפעולה זו השלכות רבות הן מהפן האזרחי והן מהפן הלאומי, בעיקר משום שוועדות מקומיות, אשר השליטה בהם נתונה לנבחרי ציבור, נתונות ללחצים פוליטיים הרבה יותר מאשר בוועדות מחוזיות. לכן, בעיקר ביישובים קטנים, בהם האוכלוסייה קטנה, צפוי כי לקבוצות מסויימות (מחברי מפלגה דרך חמולות ועד כנופיות) תהיה היכולת להשפיע בקלות יחסית על וועדות התכנון. לכן, העברת סמכויות בתחום התכנון והבניה לשלטון המקומי צריכה להעשות, אם בכלל, באופן מדורג ומבוקר ואך ורק לרשויות המתנהלות באופן תקין לאורך זמן ושיש בידן הכישורים והכלים הנדרשים להפעלת סמכויות אלה. למרות זאת, לפני חצי שנה, החליטה הממשלה להטיל על שר הפנים להסמיך לפחות חמישים ועדות מקומיות בחמש השנים הבאות. מעבר לכך שפעולה זו עלולה להביא לידי הגמשה לא רצויה של הקריטריונים שנקבעו כבר בחוק בעבר, עלולות להיות השלכות לאומיות רבות בשל השתלטות של גורמים לא ממלכתיים על ועדות התכנון המקומיות. יש לקוות שנתניהו למד את הלקח מהפארסה של רפורמת הקרקעות והפעם ישכיל צוות השרים שמינה להכין המלצות מגובשות היטב בהתאם לאינטרסים הלאומיים, הציבוריים והסביבתיים, כך שכולם יוכלו לברך על הרפורמה הנדרשת.

יום שישי, 2 באוקטובר 2009

לא אקטואלי - 2.10.09

יש גברים שלא משתנים
אומרים שהנאום אותו נשא בנימין נתניהו באו"ם היה לא רע בכלל. יכול להיות, אבל האמת שנתניהו לא היה צריך להתאמץ. הוא היה יכול לקרוא את אותו הנאום בדיוק אותו נשא בפני הקונגרס האמריקאי לאחר בחירתו לכהונה ראשונה כראש ממשלה. להלן כמה הבהקים מנאום בן 13 שנשאר אקטואלי גם היום (בתרגום חופשי שלי): "... על השלום העתידי [במזרח התיכון] להישען על שלושה עמודי תווך: ביטחון הוא עמוד התווך הראשון... עמוד התווך השני הוא הדדיות... עמוד התווך השלישי עבור שלום קבוע הוא דמוקרטיה וזכויות אדם... אנו לא מבקשים שלום אך ורק לזמנינו. אנו מבקשים שלום לתמיד. לחברי 'שלום עכשיו' אני אומר: אנו לא רוצים רק שלום עכשיו. אנו רוצים שלום עכשיו, אך גם שלום אחר כך. שלום לדורות...". בשאר הנאום התייחס נתניהו גם לסכנה שבאיראן גרעינית ולירושלים שרק איחודה מאפשר למאמינים מכל הדתות לפקוד אותה, לראשונה זה אלפיים שנה. רק משהו אחד מהנאום של אז השתנה: "אני מתחייב לצמצם את מספר חברי הממשלה". נו שוין.

וסמכת בחגך
בבית הכנסת בו התפללתי ביום כיפור היו תלויים שני שעוני קיר. האחד הראה את השעה הנכונה, והשני, מעשה שטן, את השעה על פי שעון הקיץ. הטעות הטרגית הזו של מי משמשי בית הכנסת, נבעה כתוצאה מכך שחוק קביעת הזמן, זה שמו, מסיים את שעון הקיץ במוצאי השבת שלפני יום כיפור. כך יצא, שכשהצום הסתיים, שעון אחד הראה את השעה 18:10, בעוד חברו מראה את השעה 19:10. הבטתי שוב בשני השעונים, ופלא פלאים, לא חשתי בשינוי בתחושת הרעב בעקבות הדילוגים משעון חורף לשעון קיץ ובחזרה. בשבוע הקרוב, ימי חול המועד סוכות, יסבלו מהמעבר לשעון חורף בעיקר המטיילים ושאר המבלים תחת כיפת השמים, אשר יאלצו לקצר את שמחת חגם בשעה תמימה מדי יום בשל מעשיהם של נבחרי הציבור. מומלץ לחברי הכנסת חובבי המסורת לשנות את החוק ולדחות את שעון החורף לצאת שמחת תורה, כך שתחילת שעון החורף תקביל לאמירת "משיב הרוח ומוריד הגשם". לא רק החילונים יודו לכם על כך.

שופט לכל עת
השבוע חגג מנוע החיפוש גוגל את יום הולדתו ה-11. החבר'ה בגוגל לא צריכים אותי כדי לדעת שהם עושים עבודה טובה. מצד שני, מי שואל אותם (אני, עשרות פעמים ביום). לאחרונה התווספה בגוגל אפשרות ההשלמה האוטומטית, אשר הופכת למעשה לסוציולוג של הרשת בה אנו חיים. סוג של שופט בקרב על התודעה. כך קורה שצחי הנגבי מקבל תוספת אוטומטית של כתב אישום, אהוד ברק זוכה בפלולה למרות הניתוח, עמיר פרץ לא מצליח להיפטר מהמשקפת וציפי חוטובלי נשואה. האם יש משהו שגוגל יודע ואנחנו לא?

עיסוי לב
בית מורשה בירושלים, בשיתוף עם תנועת 'מעגלי צדק', פותחים השנה את תוכנית בית המדרש לצדק חברתי לקהל הרחב. בית המדרש הוקם מתוך מגמה לקדם תודעה של צדק חברתי בישראל תוך ניסיון לממש את ערכי היהדות בעולם המודרני. בראשו של בית המדרש, עומד הרב ד"ר (שילוב מודרני בפני עצמו) בני לאו. על התאמתו לתפקיד חשוב זה תעיד דרשתו משבת שובה בקהילתו בשבת האחרונה: על אף המגוון הגדול של ההרצאות שנישאו ברחבי העיר על ידי רבנים מכובדים ומוכרים, המוני משתתפים ומשתתפות זרמו לבית כנסת הרמב"ן ועוד רבים נותרו בחוץ. זאת על אף העובדה שהרב הצעיר, אשר עומד בראש קהילה ירושלמית בורגנית, מעביר שיעור מדי שבת אחר הצהריים. את נושא השיעור ייחד הרב לאו לרעיון הפיכת עיקרון 'לפנים משורת הדין' לחובה משפטית ככלי לצמצום פערים בחברה. וכך, כמו מסאז' טוב המשחרר גב תפוס, כך גם דבריו של הרב לאו לחצו בדיוק בנקודות הנכונות של לבבות השומעים, בניסיון לרכך את קשיות הלב המצטברת אצל כל אחד מאיתנו כתוצאה מאירועי היום-יום. מי אמר שאין נביא בעירו?

פינת הקטנוניות
ספרו של אלון חילו, 'אחוזת דג'אני', נמכר במדפי חנויות הספרים עם סמל זכייה בפרס ספיר למרות שזה נלקח ממנו לאחר שהתגלה ניגוד עניינים מהותי בקרב חבר השופטים. האשראי על הפנייה למפעל הפיס שהביאה לביטולו של הפרס מגיעה לפורום המשפטי למען ארץ ישראל. כעת ראוי לפנות לערכאות המתאימות על מנת להורות להוצאת ידיעות אחרונות לאסוף את עותקי הספר עם הכיתוב השיקרי, בדיוק כמו שנשללים המדליות והפרסים מאתלטים המשתמשים בסמי מרץ (גילוי נאות: אין קשר משפחתי ליו"ר מרץ לשעבר, יוסי שריד). אך יש צד חיובי בכך שתעשיית השקר סביב אחוזת דג'אני ממשיכה לפעול בשיא המרץ (אותו גילוי עדיין נאות): פרופ' מעוז עזריהו, גיאוגרף מאוניברסיטת חיפה, טוען כי הספר, שלא בכוונת מכוון, הינו יצירה ציונית במהותו. בספרו הפרובוקטיבי, מנסה חילו להוכיח כי הסיפור הציוני הינו כיבוש קולוניאליסטי על בסיס טענות היסטוריות. אך שוד ושבר, אותן טענות אינן אלא בדיות פרי דמיונו של הסופר המוכשר. המצאתה של אחוזה אשר שכנה במקום בו נמצאים כיום מגדלי עזריאלי, היא דוגמא מייצגת לכל אותן טענות שווא אשר על בסיסן יוסד הנרטיב הפלסטיני כולו.

הסברע
בשנים האחרונות זו אופנה להתנגח במשרד החוץ על כך שאינו עושה את תפקידו. עם כל הביקורת, יש לדון לכף זכות את אנשי המשרד אשר מאמציהם בחו"ל משולים לארגון ימני אשר מנסה לדחוף אייטם ל-ynet. בשיחה שנערכה במכון לאסטרטגיה ציונית, סיפרה חברת הכנסת ציפי לבני כי בתפקידה כשרת חוץ הייתה צריכה להסביר לעמיתיה באירופה כי לא הייתה מדינה פלסטינית לפני הכיבוש ולהוכיח באמצעות מפה כי אין רצף יבשתי בין רצועת עזה ליהודה ושומרון. מסתבר שלא צריך להיות ליברמן כדי שלא ירצו לשמוע אותך.

יום ראשון, 27 בספטמבר 2009

לא אקטואלי - 25.09.09

אל ברקוביץ'
אתרי הספורט ברשת מלאו לאחרונה בסקרים הקוראים למנות את אייל ברקוביץ' לתפקיד מאמן נבחרת ישראל. התמיכה הציבורית המסיבית מפתיעה בעיקר על רקע העובדה שאייל, לדעתי גדול כדורגלני ישראל, לא אימן מעולם. מעקב אחר השיח ברחוב הספורטיבי (וטוקבקים באתרי האינטרנט) מראה כי תופעה זו היא רק סיפטום לאחת המחלות של החברה הישראלית: קוצר רוח מפני עבודה קשה. את חוסר היכולת להתאזר בסבלנות לטובת תהליכים אשר נותנים את פירותיהם רק לאחר זמן ניתן לזהות באמצעות מנטרות דוגמת "ניסינו הכל ולא הלך", "אין ברירה", "אין מה להפסיד". כך שיווקו לנו את תוכנית ההתנתקות וכך מוכרים לנו מאמן כדורגל.

חברת פשע
באדיבות מכון ממר"י אשר עוקב אחרי התקשורת במדינות ערב, הובאה לידיעתי העובדה כי שר הפנים הסעודי, הנסיך נאיף בן עבד אל-עזיז, הביע צער על כך שרוב מבצעי הפיגועים בעיראק הם סעודים, ושסעודים רבים ממשפחות מכובדות מצטרפים לשורות הטרור. ידיעה זו מצטרפת למה שאנו כבר יודעים על בן-לאדן וחבריו שלא בדיוק סבלו מילדות עשוקה בטרם בחרו בקריירה טרוריסטית. תופעות אלו מציבות אתגר בפני התפיסה כי התנגדות של ערבים ומוסלמים לערכי המערב נובעת ממצב כלכלי ירוד. אפשרות אחת להסביר את פנייתם של בני טובים ועשירים לדרך הטרור היא באמצעות יישום פירמידת הצרכים של אברהם מאסלו, שנהגתה עבור רמת הפרט, ברמת החברה כולה. על פי תאוריה זו, קיים מדרג של צרכים, אשר מאורגנים על-פי סדר חשיבות. מרמה בסיסית של צרכים פיזיולוגיים בסיסיים (אכילה, שינה וכד') ועד הרמה הגבוהה ביותר של מימוש עצמי. רק כאשר רמה מסוימת של צורך מסופקת, האדם פונה להגשמת הרמה הגבוהה הבאה במעלה. דברים אלו נכונים גם עבור חברות שפע, אשר מפנות אנרגיות אשר הושקעו קודם לכן בהישרדות לטובת מימוש שאיפות גבוהות יותר דוגמת משימות תרבותיות, דתיות או לאומיות. באמצעות מתן פרשנות מאד מסויימת לערכים דתיים-איסלמים נוצר מצב מגוחך שחברת שפע, הופכת לחברת פשע.

חברת שסע
ניתוח דומה ניתן לערוך עבור החברה הערבית בישראל, אשר בעבר עיקר טענותיהם התמקדו בקיפוח מצד השלטונות וכיום מנהלים מאבק אזרחי כנגד אופייה היהודי של מדינת ישראל. לכן, אין זה מקרה שדווקא האליטה האינטלקטואלית והמבוססת של ערביי ישראל היא זו שמובילה את המגמה למימוש שאיפותיהם הלאומיות של הערבים הפלסטינים במדינת ישראל (כהגדרתם). למרות זאת, בחלקים גדולים בציבור הישראלי עדיין רווחת האמונה כי סילוק תחושת האפליה הינה תנאי הכרחי ומספיק להפגנת נאמנות למדינה היהודית מצד אזרחי ישראל הערבים. תפיסה זו חוטאת לאמת ונגועה בפטרנליזם: אפילו מנהיגי הציבור הערבי במדינת ישראל מצהירים במפורש שהמניעים לעמדותיהם נגד מדינת לאום יהודית הם לאומיים ואינם תוצאה של אפליה. טיעון הקיפוח, אשר משמשם בפורומים פנימיים ובינלאומיים, ככלי פוליטי להשגת חיי רווחה וככלי ניגוח במדינה היהודית, כבר אינו מהווה מטרת על. אז כיצד מתתמודדים עם סוגיית ערביי ישראל? איני יודע. אך ברור לי שחשוב להבין את שורשיה, בטרם ננסה לפתור אותה.

סטודנטים מסורתיים
על פי המסורת, נהוג להתחיל מיד במוצאי יום הכיפורים בבניית הסוכה, לקיים מה שנאמר: "ילכו מחיל אל חיל". מי שעוד הולכים מחיל אל חיל, הם קבוצת סטודנטים אשר נערכים בחול המועד הקרוב לקיים זו השנה הרביעית את המיזם "סטודנטים מובילים". לאחר שעזרו במלאכת שיקום הצפון לאחר מלחמת לבנון השניה, סייעו ביישובי עוטף עזה בשנה שלאחר מכן, וניקו את חופי הכנרת בשנה שעברה, ממשיכים הסטודנטים את המסורת, והפעם באשדוד במגוון פעילויות בסימן סובלנות חברתית. רק בסוכות הקרוב, ניתן יהיה לקיים את מצוות אושפיזין באופן קצת אחר, ולהתאשפז בעיר הגדולה בישראל שאין בה בית חולים.

היומרה של המדינה
בסוף השבוע הקודם יצא העיתון של המדינה במיזם חדש - המצעד של המדינה: 500 השירים הגדולים של המוזיקה הישראלית. אין ספק שצוות הבוחרים עשו עבודה נהדרת, בעיקר אם מדובר היה במדינה שכולה מלאה באשכנזים, בורגנים וחילונים. אחרת קשה להסביר את הטעם האחיד שליווה את צוות הבוחרים. כעלה תאנה מזרחי בודד בעשירייה הראשונה נבחר דווקא שירו הדכאוני של זוהר ארגוב 'בדד', כאילו הזמר המזרחי לא מסוגל לייצר שירים אופטימיים. אפילו השיר שנבחר למקום הראשון, 'מחכים למשיח' של שלום חנוך, זכה רק במקום השלישי במצעד השנתי של רשת ג' לשנת תשמ"ה. הקדימו אותו השיר הפטריוטי 'אנחנו נשארים בארץ' ו-'עולה עולה', של זמר תימני אלמוני בשם יזהר כהן. באותו מקום, אבל כאילו בפלנטה אחרת, ניתן להתרשם מעושר תרבותי קצת יותר מגוון שיש לעם בישראל להציע וזאת באמצעות שמות הזוכים בכוכב נולד: נינט טייב, הראל מויאל, יהודה סעדו, ג'קו אייזנברג, בועז מעודה, ישראל בר-און ורוני דלומי.

שיקור תקשורתי
הדרך בה התקשורת מסקרת את המוזיקה בישראל היא רק דוגמא אחת ליחס הלא אחיד בו נוקטים כלי התקשורת כלפי קהלים שונים בחברה הישראלית. במחקר שפורסם החודש מטעם המכון לאסטרטגיה ציונית, בוחן ד"ר צוריאל ראשי את אופי הסיקור של התנגשויות שונות בין אזרחים ובין כוחות שיטור במדינת ישראל. במסגרת המחקר נבחנו הסיקורים בעיתונות הפופולארית סביב מספר אירועים שבמהלכם הביעו חלקים שונים באוכלוסיה בישראל את מחאתם: המתנחלים שהפגינו נגד הריסת בתים ביישוב עמונה; הפגנות החרדים נגד עריכת מצעד הגאווה של הקהילה ההומו-לסבית בירושלים; הפגנות הסטודנטים נגד שינויים בשכר הלימוד; והפגנת הדרוזים נגד כניסת כוחות משטרה לפקיעין. הממצאים מראים כי ניתן להצביע על הטיה של העיתונאים באשר הם בכל אחד מהמקרים, אך מכיוון שאיני רוצה להיות מוטה, לא אספר לכם מי הרוויחו מהטייה ומי סבלו ממנה. מסקנות נייר העמדה הן כי ראוי שסיקורן של הפגנות יימנע מניסוחים של סכנות-לכאורה, או טשטושים של התנהלות מסוכנת-בפועל. מסתבר כי מונחים רבים שימשו את הכתבים השונים בעת סיקור האירועים, כאשר הבחירה בכל אחד מהם השפיעה על אופי הסיקור. עובדה זו מביאה ליצירת חלל לשוני בתחום סיקור ההפגנות, ולשם כך בנה צוריאל בעזרתו האדיבה העיתונאי והלשונאי רוביק רוזנטל, מונחון לסיקור ההפגנות. בחברה ישראלית מרובת שסעים, ראוי כי התקשורת תהיה נאמנה לחובתה לדיווח הוגן ותמנע מליבוי היצרים באמצעות שימוש בטרמינולוגיה שעלולה לשפוך שמן למדורות אותן חשוב לכבות כמה שיותר מהר.

יום שישי, 18 בספטמבר 2009

לא אקטואלי - 18.09.09

פיתוח העיירות
השבוע הכריז השר סילבן שלום על כוונתו להביא מאות אלפי יהודים לנגב ולגליל. לשם הבאת כמויות כאלה, לא די בעיבוי היישובים הקהילתיים ויהיה צורך לפתח בעיקר את עיירות הפיתוח אשר נמצאות בפריפריה. מדובר באתגר לא פשוט מכיוון שעיירות אלה סובלות מדימוי נמוך על אף שניתן למצוא בהן איכות חיים לא רעה בכלל. על השר הממונה על פיתוח הנגב והגליל לדאוג קודם כל לשיפור תדמיתן של העיירות, בעיקר באמצעות הבאת תיירות פנים לאזורים אלה. אפשרות אחת לכך יכולה להיות לקבוע את יום העצמאות ה-62 של מדינת ישראל בסימן שישה עשורים לעיירות הפיתוח. המעברות הראשונות, אשר הוקמו ב-1949 ולימים הפכו למה שמוכר כיום כעיירות הפיתוח, ראויות להוקרה מיוחדת בשל היותן מכשיר מרכזי בקליטת העלייה ההמונית בשנות קום המדינה. כמו כן, לעיירות הפיתוח יש משמעות אסטרטגית ככלי לפיזור האוכלוסייה במדינת ישראל. על תרומתן של עיירות אלו לחברה הישראלית זכה המפעל בפרס ישראל לפני 25 שנים. שנה לאחר ציון יום העצמאות בסימן מאה שנים להקמת העיר העברית הראשונה, ראוי לחזור ולהוקיר גם את תרומתן של עיירות הפיתוח למפעל הציוני. להרחבת היריעה בנדון מומלץ לעיין בקובץ המאמרים המכובד, 'עיירות הפיתוח' שמו, אשר פורסם לאחרונה בהוצאת יד בן-צבי.

תוצרת 'הארץ'
בתחילת החודש הודיעה ממשלת נורבגיה כי קרן הפנסיה הממשלתית מכרה את אחזקותיה בחברת "אלביט מערכות" אשר מספקת ציוד מעקב לגדר ההפרדה. לעמירה הס, עיתונאית "הארץ", היו כמה דברים לא ברורים: "השאלה אינה מדוע משכה נורווגיה את השקעתה באלביט, אלא למה רק עכשיו ולמה רק ממנה". הס הגדילה לעשות כשקראה לממשלת נורבגיה להחרים חברות נוספות אשר תומכות בצורה כזו או אחרת בתושבי יהודה ושומרון (כולל בנקים אשר מעניקים משכנתאות, רחמנא לצלן, למתנחלים). הס התבססה בדבריה על מחקר של 'קואליציית נשים לשלום' הכולל רשימה של 40 חברות ישראליות ובינלאומיות שנורבגיה משקיעה בהן. מקומם? מקומם! אך קריאה לחרם קוראים על עיתון הארץ אינה אפקטיבית במקרה של עיתון אשר מספר מנוייו יורד ביחס הפוך לקצב גידול האוכלוסייה. יעיל הרבה יותר יהיה אם אותן חברות שברשימה המדוברת יפסיקו לפרסם בעיתון הקורא להחרמתם. לנוחות הקוראים אשר מועסקים באותן חברות (או סתם בעלי מניות), מצורפת רשימה חלקית של ארגונים ישראלים המיועדים לחרם: אימבלייז, אלביט, אפריקה ישראל, בנק דיסקונט, בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק מזרחי-טפחות, גילת לוויינים, חברת חשמל, כור, סולל בונה, סלקום, פז, פלאפון, פרטנר (אורנג'), קבוצת דלק, קבוצת כלל, שופרסל ושיכון עובדים. כל שנותר לכם הוא לפנות לבכיר בהנהלת החברה ולהסב את תשומת ליבו לחשיבות שבהפסקת הפרסומים בעיתון הארץ.
מהי התנחלות?
כמו במקרים אחרים, גם כאן ההתנחלויות מסמנות את תחילתו של המדרון החלקלק. כמו הסכסוך בין ישראל לפלסטינים, גם החרם לא עתיד להסתיים בנסיגה לגבולות הקו הירוק. רק בשנה שעברה, קרא ארגון אתג'אה להחרים את חברת התמרוקים לורא'ל, בעוון הקמת מפעל בהתנחלות מגדל העמק. אמנם אתג'אה הוא ארגון אלמוני בקרב הציבור הישראלי, אך יש לו מעמד והשפעה לא מבוטלים. זוהי אגודה המייצגת ארגונים פלסטינים בישראל (דוגמת עדאלה) אשר מחזיקה במעמד ייעוץ מיוחד באו"ם. בלימת החרם נגד ההתנחלויות, תגן על חרמות נגד התנחלויות ותיקות יותר.
לשלשת השלום
'אתג'אה' הוקם בשנת 1995. עמותת 'עדאלה' יוסדה ב-1996. ה'וועד הישראלי נגד הריסת בתים' ו'מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל' צצו במחוזותינו בשנת 1997. כל הארגונים הללו, המייצגים ערבים ישראלים אשר רואים עצמם כפלסטינים, הוקמו דווקא לאחר פרוץ השלום והסכמי אוסלו. כשבוגי אמר כי "בכל פעם שהפוליטיקאים הביאו את יונת השלום, אנחנו בצבא היינו צריכים לנקות אחריה" הוא התכוון למאבק הפלסטיני הצבאי שהועצם מאז הסכמי אוסלו ועלה למדינת ישראל במאות קורבנות טרור. באותה תקופה אף אחד לא נתן את הדעת למאבק הלאומי של ערביי ישראל שזרעיו ניטעו אז והיום הוא משגשג ופורח.

מאבקי השבת בירושלים
בסוף השבוע האחרון נערך בירושלים זו השנה השלישית פסטיבל 'בתים מבפנים'. הפסטיבל, שכלל יותר ממאה סיורים ובתים פתוחים לקהל הרחב, משך אלפי משתתפים בכל הגילאים (מבוגרים, צעירים ואף צעירים יותר שלא ניתנה בידם הזכות להחליט) מכל רחבי הארץ. הקהל שגדש את הבירה ויצר תורים ארוכים בכניסה לחלק מהאתרים הציב אתגר בפני עיריית ירושלים לקיים פסטיבל עשיר ומגוון עוד יותר בשנה הבאה. העובדה שרובם הגדול של המשתתפים באירוע היו חילונים היוותה אמירה ברורה החילונים כי עדיין לא ויתרו על ירושלים. במוצאי שבת דיווחו מהדורות החדשות כי 2,000 חרדים הפגינו במהלך השבת בירושלים.
שמרנות חילונית
מחנה ישראל היא השכונה השניה שהוקמה מחוץ לחומות, אך מעולם לא נהנתה מיחסי הציבור להן זכו שאר השכונות הוותיקות דוגמת משכנות שאננים ונחלת שבעה. יש שטוענים שכך קרה מכיוון שאותה הקימו ספרדים. כיום השכונה מאויימת באמצעות כרישי נדל"ן אשר מבקשים להניח את ידיהם על נכסי השכונה ולהקים במקומם רבי-קומות. בשנים האחרונות וכן לאורך כל הפסטיבל, מנסים תושבי השכונה המגובים בפעילים חברתיים רבים וחילוניים למהדרין להחזיר עטרה ליושנה במסגרת מאבק לטובת שימור מבני השכונה. המאבק אמנם לא תמיד מצליח, אך ניתן לראות כמה מפירותיו בשטח. יעיד דובדבנה של השכונה, מלון פאלאס ההיסטורי, אשר למרות שנהרס מהיסוד, קיר החזית נותר על תילו.

הזדמנות שניה
תודות לעיריית ירושלים, לארגונים ולעמותות נוספות, חודשי הקיץ בירושלים היו מלאים בפעילויות והשכיחו ממני את תל-אביב. על פי לוח האירועים שמופיע באתר האינטרנט של העירייה נראה כי גם בחודש הקרוב לא יהיה משעמם בבירה. בעשרת ימי התשובה הקרובים, גולת הכותרת של הפעילויות הם סיורי הסליחות. מומלצים במיוחד הם סיורי הסליחות של 'מדרשת ראשית' אשר מעניקים לקוראי המדור (וגם שאר העיתון) הנחה של 50 אחוזים. חובת הגילוי הנאות מחייבת אותי לציין כי הכותב היה אורח של המדרשה בסיור סליחות שכזה. מצד שני, לא השתתפתי באף אחד מהסיורים האחרים אותם המדרשה מארגנת בשאר ימי השנה ובשאר חלקי העיר.

יום שלישי, 15 בספטמבר 2009

לא אקטואלי - 11.09.09

משוואה עם נעלם אחד
כשאהוד ברק קרא להפסיק להתבכיין נוכח הקריאות לשחרורו של גלעד שליט בכל מחיר, הוא קיבל סיוע לא צפוי גם מהשמאל. עוזי ברעם, במאמר אמיץ וישר שפורסם בחינמון 'ישראל היום' אך לא זכה לתהודה מספקת, הודה כי "דווקא כחניך של גישות אנטי־גזעניות, הומניסטיות וליברליות התומכות בשוויון בין בני האדם ללא הבדל גזע ומין, אני מתקומם נוכח המשוואה המספרית של אלפי שבויים פלשתינים למול שבוי ישראלי אחד". בדרך כלל פוליטיקאים ישראלים מימין ומשמאל שבויים בסיסמאות וקלישאות קבועות אשר מקשות על יצירת שיח אמיתי וכן. ברעם מוכיח כי שימוש ביושר אינטלקטואלי יכול ליצור הסכמות רחבות בין חלקים שונים במפה הפוליטית.

דברים שרואים משם
כמעט כל דבר אפשרי כבר נכתב ונאמר בנושא גלעד שליט. בזכות אתר האינטרנט 'זווית אחרת', אשר מביא קולות חלופיים בעולם הערבי, ניתן להחשף לשיח אחר בנדון. עלי סאלם, מחזאי מצרי, פרסם מאמר בעיתון אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון, בו הוא מנתח את דבריו של איסמעיל הנייה כאילו הפרסומים האחרונים אינם יותר "מהומה תקשורתית". לדברי סאלם, זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה של העיתונות הערבית שבה בכיר מתאר ידיעות שפורסמו כמהומה תקשורתית. מכיון שהיו אצל מר הנייה עשרות ביטויים ידועים להכחשת ידיעות שכאלה וביניהם: הידיעות האלה מקדימות את זמנן, או שהן אינן נכונות, או שהן מוגזמות, או שהן שמועות... מדוע אם כך השתמש במילה 'מהומה' המשמשת לבטא אפשרות שאינה מעשית? סאלם מעלה שתי אפשרויות: האחת, שבתור בכיר בחמאס, שחרור לוחמים עמיתים לא משרת את האינטרסים של מי שלא רוצה לחלוק את מנעמי השלטון עם אנשים נוספים. האופציה השניה והקשה יותר לעיכול היא שגלעד כבר אינו בין החיים. בערבית זה נשמע הרבה פחות גרוע.

מעוררת פליאה
בסוף השבוע הזה יצויינו ארבע שנים לפטירתה של פליאה אלבק ז"ל. פליאה אלבק הייתה המשפטנית שנתנה את הליווי המשפטי הדרוש על מנת לאשר את מעמדן המשפטי של ההתנחלויות. אלבק הרגיזה גם את השמאל שטען לפגיעה בזכויות אדם ומצד שני את המתנחלים בכך שלא הסכימה להפקעה של אדמות פרטיות. אלבק עשתה עבודה משפטית מרשימה על מנת שעמדת המדינה תאושר בבג"צ וזאת מבלי שבחלה בסיורים בשטח. כיום כבר קשה למצוא יועצים משפטיים אשר מבינים כי תפקידם בדמוקרטיה הוא למצוא את הדרכים המשפטיות למימוש מדיניות הממשלה הנבחרת על פי עקרונות משפטיים. יש לזכור זאת במיוחד בימים אלה, בהם הממשלה החדשה באה לבחור ביועץ משפטי חדש, על מנת שלא ייבחר כזה אשר עלול להשתמש בסמכותו המקצועית כקרדום לחצוב בו את השקפותיו האישיות. כבר ראינו איך זה נגמר כשמונתה עו"ד טליה ששון לכתוב את חוות דעתה על המאחזים ממשרדה הממוזג ומבלי לטרוח ולבקר במי מהם.

דרישה מפורזת
קשה להסביר את את התקפלותו המהירה של נתניהו בפני תכתיביו של רם עמנואל, כאילו הייתה ישראל מדינת חסות אמריקאית בלב המזרח התיכון. בקצב הזה, לא רחוק היום שיגיעו גם דרישות לניטרולו של הצבא הישראלי מפעולות לסיכול טרור ביהודה ושומרון. האם יכול להיות שבנאום בר-אילן התכוון בנימין נתניהו לכך שמדינת ישראל היא זו שצריכה להיות מפורזת?

בכוונת מקוון
גוף הימין 'מטות ערים' פתח החודש בתחרות עיצוב סטיקרים אשר יבטאו באופן צבעוני את אמירתו הקולעת של השר בוגי יעלון: "כל פעם שהפוליטיקאים מביאים הנה את יונת השלום, אנחנו כצבא צריכים לנקות אחריה". במקביל, הודיע ארגון השמאל 'שלום עכשיו' על תחרות הפקת סרטונים לקידום אחד ממגוון רעיונותיהם: שלילת ההתיישבות, פינוי התנחלויות, השמצת מתנחלים, הקפאת בניה, מעקב אחר מאחזים וכד'. זוהי דוגמא אחת לטענה הנפוצה שהימין הישראלי נמצא צעד אחד אחרי מתחריו מהשמאל. המחאה באמצעות סטיקרים עדיין חיה, אך כבר מזמן לא ממש בועטת. 'שירת הסטיקר', הלהיט המשותף לדוד גרוסמן ולדג נחש נחש, סימן את שיאו של העידן הדביק, אשר אחורי המכוניות מעידים כי הוא כבר מאחורינו. כיום המחאה הציבורית באה לידי ביטוי בעיקר באמצעים מקוונים. מי שהפנימו זאת, הם החברים מאתר האינטרנט 'לאטמה' אשר מייצרים מדי שבוע מערכונים מוצלחים למדי המבקרים את השמאל הישראלי, כולל כלי תקשורת מוטים. מומלצת בעיקר היא הפארודיה על רם עמנולמל, הוא הקונילמל החדש.

אי שיוויון נפש
בשנת 1988 אישרה הכנסת את חוק ערי ואזורי פיתוח בהתאם להצעתם של חברי הכנסת דוד מגן (ליכוד) ויצחק פרץ (מערך). תנאים מיוחדים איפשרו את חקיקתו של חוק זה: הן ממשלת הרוטציה שהונהגה באותה העת והן הקירבה למועד הבחירות הבאות. אליה וקוץ בה, מסיבות תקציביות, נדחה יישומו של החוק עד עצם היום הזה. יותר נכון, עד הקיץ האחרון, בו הוא בוטל סופית במסגרת חוק ההסדרים. את החוק הוותיק מחליף חוק חדש, אזורי עדיפות לאומית שמו, אשר נועד לאפשר לממשלה לקבוע אזורי עדיפות לאומית בהתאם לשיקולים המצוינים בחוק. הצורך בשינוי זה נועד על מנת לעקוף את פסיקת בג"צ אשר קבע כי הממשלה אינה מוסמכת להחליט על אזורי עדיפות לאומית ובוודאי אם יצירתם עלולה להפלות תושבים ערבים בניגוד לעיקרון השיוויון. החוק החדש קובע כי השיקול הראשון במעלה בקביעת אזורי עדיפות לאומית הינו המצב הביטחוני. תזכורת לבית המשפט העליון כי את עיקרון השיוויון ניתן יהיה ליישם רק ביום בו בכל הישובים ישרור אותו שקט בטחוני באופן שיוויוני.

עדיפות לאומית למי?
עוד עיקרון ראוי אשר נקבע בחוק אזורי עדיפות לאומית הינו היכולת להתנות את מתן הסיוע הממשלתי בשיעור ההכנסות מתוך פוטנציאל ההכנסות של הרשות. דהיינו, המדינה תעניק סיוע לרשויות אשר מנסות קודם כל לעזור לעצמן באמצעות שיעור גבוה של גביית מיסים. כמו כן, החוק מאפשר לממשלה לקבוע שיקולים נוספים בבואה להחליט על אזורי עדיפות לאומית. לאור זאת, המכון לאסטרטגיה ציונית העביר לממשלה הצעה להכליל ביישום החוק גם את נושא השירות הצבאי (וגם הלאומי והאזרחי) כתנאי נוסף מכמה טעמים: ראשית, מכיוון שמספר הנהנים מהחוק מוגבל ראוי להעדיף את אלה הנושאים בנטל. שנית, השירות הצבאי הוא גורם מוביליות מרכזי בחברה הישראלית ומהווה כלי יעיל לצמצום פערים בחברה הישראלית. ושלישית, ניתן לראות בעידוד שירות המדינה והחברה שיקול לאומי לגיטימי. כך ניתן יהיה להימנע מהקמה של מנגנון סבסוד נוסף למגזרים בדלניים אשר יהפוך את חוק העדיפות לאומית לחוק עדיפות לעומתית.

יום שישי, 4 בספטמבר 2009

לא אקטואלי - 4.09.09

חודש הרחמים בלי הסליחות
סיפור עלייתו ונפילתו של דודו טופז הציב מראה בפני החברה הישראלית. בשנים האחרונות השתלט השיח הביקורתי על החברה הישראלית. שיח זה כמעט ואינו מאפשר למי שסרחו את האפשרות לבקש סליחה כנה ולקיים תהליך אמיתי וכנה של חזרה בתשובה. כך יוצא שבמקרים קיצוניים דוגמת זה של דודו טופז, אשר באופן סמלי יום פטירתו חל בראש חודש אלול, לא נותרה לו אלא דרך אחת לכפר על מעשיו. ודודו טופז, מלך הרייטינג, סיפק את הסחורה שהקהל הישראלי ציפה לה.

80 שנה, לך תזכור
ביום שני הקרוב ייערך בחברון טקס אזכרה ממלכתי לציון 80 שנה למאורעות תרפ"ט. בטקס ישתתפו נציגי שלוש הרשויות – המחוקקת, המבצעת והשופטת: יו"ר הכנסת רובי ריבלין, שר ההסברה יולי אדלשטיין ושופט העליון אליקים רובינשטיין. מעניין לראות האם גם הרשות הרביעית, התקשורת, תשלח את נציגיה לאירוע זה. לטקס חשיבות רבה לא רק בשל האורחים אשר יכבדו אותו בנוכחותם, אלא גם כדי להזכיר לכולנו שתי עובדות יסוד: ראשית, היישוב היהודי בחברון הוא לא המצאה של ארבעים השנים האחרונות, ושנית, הפרעות ביהודים אינן קשורות לכיבוש כזה או אחר. רק ההפנמה כי 'חברון מאז' תביא למציאות של 'ולתמיד'.

להפריט את קשטן
השבוע הקרוב יכול היה להיות חגיגה לכדורגל הישראלי. על אף שהנבחרת הישראלית הוגרלה לבית מוקדם הקל ביותר לו יכלה לייחל, איבדו החברים בכחול לבן כל סיכוי מעשי להעפלה כבר במחצית הדרך וכך הפכו שני המשחקים שייערכו השבוע למסיבה פרטית של התאחדות הכדורגל המקומית. אל מול הכישלון של הנבחרת, בולטים ההישגים של הקבוצות הישראליות באירופה, כולן בבעלות פרטית. הבדלי הרמות מהדהדים עוד יותר על רקע העובדה כי ברוב מדינות העולם, הנבחרת הלאומית מגיעה להישגים טובים יותר ביחס לקבוצות הליגה, וזאת מכיוון שהכוכבים המקומיים הולכים להרוויח את לחמם בליגות הגדולות באמת (דוגמת אנגליה, ספרד, איטליה, גרמניה וצרפת). אפשר להאשים רבים ובינוניים בחוליי הכדורגל הישראלי, אבל כמו כל דג, גם פה העסק מסריח מהראש, דהיינו מהעסקנים שמנהלים את ההתאחדות. הגיע הזמן שהכדורגל הישראלי, או לכל הפחות ליגת העל ונבחרת ישראל, יעברו לניהול פרטי על מנת לייעל את המערכת כולה באמצעות צמצום השימוש בכספי ציבור, שיפור המתקנים והגדלת ההשקעה לטווח ארוך.

הפרטה חברתית
רעיון ההפרטה מעורר התנגדות אוטומטית אצל חלקים מהציבור, אך במקרה של הכדורגל הישראלי הוא בהחלט קל לעיכול. העברת קבוצות הכדורגל מניהולן של ההסתדרות ואגודות הספורט לבעלות פרטית הוכיח את עצמו הן מבחינת ההישגים הספורטיביים והן מבחינת ההשקעה בדור העתיד. לא במקרה הקבוצות האיכותיות ביותר בגילאים הצעירים משתייכות למועדונים בבעלות פרטית. התקשורת אמנם אל נותנת מספיק את דעתה על כך, אך כניסתו של גאידמק לבית"ר הפכה את קבוצת הנוער המקומית לאימפריה. סמי סגול, בעליה של הפועל תל-אביב, התנה את קניית הקבוצה בהקמת בתי ספר לכדורגל של המועדון בפריפריה. חזי מגן, שרכש את בני יהודה שם את יהבו על הדור הצעיר בשכונות המצוקה של דרום תל אביב. את יעקב שחר, שגידל את דור הכוכבים שהביא אותו לליגת האלופות, אין אפילו צורך להזכיר. מעולם ההפרטה לא הייתה נראית רעיון נכון כל כך.

הצתה מאוחרת
הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל היא דוגמא לתהליך הפרטה רע, אך זו גם דוגמא נהדרת לחשיפת ערוותם של כמה מבכירי אנשי התקשורת בישראל. לאורך כל הליך החקיקה, רוב רובם של כלי התקשורת לא התעניינו בנושא שנשמע על פניו כל כך אפור וטכני: רפורמה במינהל מקרקעי ישראל. על אף העובדה שהממשלה החדשה התגאתה מעל כל במה אפשרית ברפורמה המתוכננת, עיתונאים רבים הרואים עצמם ככלבי השמירה של הדמוקרטיה, נכנסו לתרדמת חורף והעדיפו לעסוק בזוטות דוגמת המע"מ על הפירות והירקות. רק כאשר הממשלה ספגה מפלה בהצבעה על החוק, הפכה הרפורמה לאייטם אטרקטיבי שסיפק הזדמנות להתנגח בנתניהו. כך קרה שהסיקור התקשורתי סביב הפרטת הקרקעות דמה לשיירת העיתונאים שהחלה לנבוח רק אחרי שהכלבים עברו. דוגמא אחת בולטת לכך היא חיים יבין, להזכירכם, חתן פרס ישראל בעבר ובעל תוכנית רדיו בהווה, אשר נזכר לתקוף את מדיניות ההפרטה של ביבי הרבה אחרי שהחוק אושר סופית. בדיוק במקרים מהסוג הזה, מוטב לו לעיתונאי הגון לשתוק מאשר לגלות ברבים את יקיצתו המאוחרת אשר תגלה כי נמנם בשמירה.

עושים בית ספר לציונות
את פתיחת שנת הלימודים, ניצל שר החינוך, גדעון סער, על מנת להכריז על תוכניותיו העתידיות לקידום החינוך. אחת ההחלטות היא להתחיל החל משנת הלימודים הבאה בלימודי מקצוע חדש – מורשת ישראל, אשר יכללו לימודי יהדות וציונות. חברי קבוצת המנהיגות הצעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית, אשר סיימו את חוק לימודיהם לפני כעשור, חשים כיום על בשרם את החסך בתוכניות הלימודים הקיימות. תחושה זו הביאה את חברי הפורום להקים מסגרת לימודית חדשה: בית מדרש לציונות. רעיון זה נולד עקב הצורך שחשו החברים להוריד את האבק מארון הספרים הציוני ולחבר בין המקורות האינטלקטואלים של הציונות לבין עולם התוכן היהודי והישראלי העכשווי. במסגרת בית המדרש לומדים החברים את הטקסטים המכוננים של הוגי הציונות באופן מעמיק ולא מסתפקים בתמצות הגותו של אחד העם לשורה וחצי בספר הלימוד.

להחזיק מעמד
ידוע לכל כי אחת הבעיות הקשות של מערכת החינוך בישראל הינה מעמד המורה. עובדה ידועה נוספת היא שכמה מהקמפיינים המוצלחים ביותר הצליחו בזכות כך שכוונו לקהל הצעיר שיאכוף את מרותו על הוריו, דוגמת האיסור לקטוף את פרחי הבר וכן החובה לחגור מאחור. לאור זאת ומכיוון שרוב הלקוחות של המורים הינם ממילא ילדים, מומלץ למשרד החינוך לצאת במסע הסברה מתאים שיופנה למחנה המשותף הנמוך. עם זאת, יש לזכור כי קמפיין טוב ככל שיהיה, אינו יכול לעמוד לבדו ללא צעדים נוספים אשר יהפכו את מקצוע ההוראה למלאכה אשר מכבדת את בעליה.

שיעור בביולוגיה
תורת הגזע רואה ביהודים חיידקים אשר מפוררים את כוחה של האומה הגרמנית ולכן יש להשמידם. לאור המטען אותו נושא העם היהודי על גבו בשבעים השנים האחרונות, היה ראוי כי יעלון ינסח את דבריו נגד תנועת שלום עכשיו ביתר רגישות. כך יצא שהדיון הציבורי התמקד בסגנון במקום בתוכן דבריו של המשנה לראש הממשלה. עם כל זאת, מכיוון שהדברים כבר נאמרו ועל מנת להפיק לקחים לגבי דרכי ההתמודדות ראויים עם סימפטומים חברתיים דוגמת תנועת שלום עכשיו, ראוי להזכיר הבחנה לגבי דרך הטיפול בין וירוס לחיידק. דרך ההתמודדות עם חיידקים היא תקיפה הישירה במטרה להשמידם וזאת באמצעות תרופות אנטיביוטיות אשר ממלאות את מקומה של המערכת החיסונית. לעומת זאת דרך ההתמודדות עם וירוס הינה הזרקת נגיפים מוחלשים לגוף הנגוע על מנת לעורר את המערכת החיסונית כדי שזו תוכל להתמודד עם חדירה עתידית של נגיפים לגוף. באנלוגיה ישירה ושאינה תקינה פוליטית, ניתן להסיק כי לא כדאי לאסור את פעילותה של שלום עכשיו בחוק ובוודאי שלא להשמיד את פעיליה. מה שכן אפשר וראוי לעשות הוא לאפשר את פעילותם של אותם נגיפים באופן מוחלש כל שחוסנה הלאומי של מדינת ישראל יישמר. דרך אחת כזו היא לקבוע כי כל עמותה אשר פועלת במימון ממשלות זרות תהיה מחויבת לנהוג בשקיפות מלאה. כך יקרה שלכל פרסום של דו"ח מאת שלום עכשיו יתלווה הגילוי הנאות כי העמותה ממומנת על ידי האיחוד האירופי.

אושפיזין עילאין
באוניברסיטת תל-אביב לומדים מאות סטודנטים מחו"ל אשר נמצאים פה לבדם וללא משפחה. תנועת 'הלל', אשר פועלת להעמקת הזהות היהודית של סטודנטים יהודיים בארץ ובחו"ל, לקחה על עצמה למצוא לאותם אורחים לרגע בית חם לחגים הקרובים, ובמיוחד לארוחת ראש השנה. ואין חכמים ונדיבים צריכים לרמזים כגון זה שממילא תיוותר בכל בית כמות גדולה של אוכל מארוחות החג.